שות תעלומות לב חלק ג· רבי אליהו בכור חזן
סימן כו
חזר וכתב אלי בענין זה וז"ל:
בהא דאמרינן בב"מ דנ"ח ורמינהי בני העיר וכו' ומשני שמואל דנשבעין ליטול שכרם. בהגמ"ר סוף מציעא בהגה המתחלת ולי ההדיוט הניח בצ"ע לענין שאר ש"ש דעלמא אם נשבעין ליטול שכרם דשמא יש לחלק דשאני התם דשכר מצוה היא להם והילכך נהנים הם ע"כ ואחד הרואה דבהגה השניה המתחלת ורבינו ברוך וכו' משם בארה דאין לחלק ובכל ש"ש נשבעין שנאנסו ונוטלים שכרם ע"ש וכ"כ הה"מ בפשי' ברפ"ב דשכירות והובא למב"י ח"מ סי' ס"ו מחו' מ"ו והש"ך סי' ש"ג סק"ה כתב שדבריו נכונים ושכן מוכח בפרק הזהב ושכ"מ בסי' ס"ו וש"א והם מדברי הרא"ש בפרק הזהב ע"כ וכ"כ מהר"ש הלוי סי' ד' והביא ראיה מדברי הה"מ והרא"ש והטור דסי' ס"ו וש"א והגהמ"ר הנז"ל והוסיף עוד שכ"כ רי"ו דף ל' והריטב"א בקידושין ע"ש:
איברא דמ"ש הרא"ש שם בפרק הזהב דשכרו מיהא ליפסיד עד שישבע ששמר כראוי ופסקו הטוש"ע בסי' ס"ו וש"א לכאורה צ"ע מפרק הזהב שם דפריך והא נגנבו ואבדו קתני וכו' אלמא היכא דלא משלמי בגנבה ואבידה אינן נוטלים שכרם אפי' בשבועה ושמעתי אומרים דמ"ש הרא"ש והטוש"ע ששמר כראוי היינו שנאנסו וכאוקמתא דשמואל לההיא דבני העיר שנאנסו בל"מ וליתא דנאנסו מאן דכר שמייהו ולא קיימי אלא לגנבה ואבדה כאשר יראה הרואה ופשוט דמ"ש ששמר כראוי היינו מה שמוטל על השומרים לשמור וכמבואר בטוש"ע סי' ש"ג ואולי כד דיקינא פורתא כראה דלק"מ דהתם שאני שבאו ליד השלוחים בתורת שמירה ושליחות למוסרם ביד הגזברים ואדעתא דהכי נוטלים שכרן ולהכי אם נגנבו או אבדו עד שלא נתרמה התרומה שחייבים בשקלים אחרים לא נתחייבו למסור להם שכרם ואפי' נתרמה התרומה דאין חייבים לשקול עוד מ"מ ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה להיות להם חלק בקופות לקרבנות הצבור ואדעתא דהכי מסרו להם השקלים ושיטול שכרם ומשו"ה דינא הוא דאגרייהו מיהא לפסיד כיון שלא עשו שליחות' משא"כ בההיא דהרא"ש וטוש"ע דעיקר המסירה לשומר אינה אלא לשמור כראוי ומדינא פטירי מגנבה ואבדה ועיקר שכרם אינה אלא על השמירה ואם שמר כראוי הרי עשו שליחותם והגם דנגנבו או אבדו נהי דלא משלמי מ"מ לא הפסיד שכרו אם נשבע ששמר כראוי לו מה שמוטל עליו כנ"ל: :
שוב ראיתי לה' בני אהרן בסי' א' אות ד' בנדונו שם שהעלה ג"כ דש"ש שנאנס שנוטל שכרו וחיליה מהה"מ ומהגמ"ר השניה כנז"ל ונתעורר במה שהרגשנו ע"ד הרא"ש והטור הנז' שנראה דבריה' הפך הגמ' דפרק הזהב ועי"ש מה שישב ונראה שכיוין למ"ש אך הוא ז"ל כתב שהוא דוחק ולי ההדיוט אם דבריו שם כמ"ש נ"ל שהוא חילוק נכון למדקדק בו:
ומן האמור י"ל עמ"ש מהר"א ששון ז"ל בסי' ע"ג על הא דקי"ל מתנה ש"ח להיות פטור וכו' והש"ש להפטר עשבו' ומלשלם ונגנב הדבר ההוא ונאבד בעדים אם יפסיד שכרו ומסיק דמפסיד שכרו וחיליה מסוגייא זו דפרק הזהב עיש"ב וצ"ע איך לא זכר ש"ר דברי הרא"ש והטוש"ע הנז"ל שכתבו להדייא דנוטל שכרו כשישבע ששמר כראוי אע"ג דפטור מגנבה ואבדה ואין ראיה מסוגייא זו דפרק הזהב די"ל וכמדובר תו חזינן מלתא דתמיהא טובא בדברי מרן החבי"ב ז"ל בח"מ סי' ש"ג אות כ"ה בהגה"ט שכתב משם מהר"א ששון דסי' הנז' דלא מבעייא שומר שפטור מדינא בלתי שום תנאי אלא אפילו שומר שהתנה להפטר כגון ש"ח וכו' וש"ש והשוכר להפטר משבועה ומלשלם אם נאבד או נגנב או נאנס מפסיד שכרו וכו' וי"ל שמהר"ש הלוי הביא ראיה לנדונו מסוגייא זו שלא הפסיד שכרו וכו' ואיך נעלם כ"ז מעיני מהרא"ש ז"ל ע"כ וצ"ע דמה דמות יערוך נדון מהרא"ש לנדון מהר"ש הלוי דמיירי בנאנסו ושפיר מייתי ראיה מסוגייא זו ונדון מהרא"ש איירי בגנבה ואבדה ומביא ראיה מקו' הגמ' נהי דלא משלמי וכו' ורב המרחק בין הנושאים הן אמת שהוא ז"ל כתב ממהרא"ש נגנבו או נאנסו אבל הרואה בשרשן של דברים יראה שלא כתב אלא נגנבו או אבדו דבנאנס מודה שנוטל שכרו ול"ק אלא מה שהקשינו שדבריו ז"ל הם הפך הרא"ש וטוש"ע:
ומכלל הדברים י"ל על ה' עין יהוסף ז"ל בחי' לב"מ שם דמהכא משמע שש"ש שנאנס מלבד דפטור אלא שיטול שכרו ואלו בש"ש דעלמא לא מצאנו כן אלא שפטור מאונסים וכו' ומתוך זה רצה לחלק דהקדש שאני וכו' כיעו"ש וצ"ע איך אשתמיטתיה כל דברי הראשונים והאחרונים הנ"ל ולא זכר שר רק דברי הה"מ בסו"ד גם חילוקו אחרי המחי"ר הוא תמוה דהא קתני שם דאם לא נתרמה התרומה נשבעין לבני העיר הגם דחייבים באחריותם ושוקלים שקלים אחרים ויש מי שרצה לומר דמ"ש בש"ס שנשבעין ליטול שכרן לא קאי אלא במה שנשבעין לגזברים אבל מ"ש ואם לאו נשבעים לבני העיר היינו שבועה להפטר מתשלומין ואין זה פשט הסוגי' כיון דבחדא מחתא מחתינהו והכי מתבאר להדייא בהגהמ"ר דסוף מציעא הנז"ל דאף שבני העיר מפסידין שקליהם נשבעין ליטול שכרם עי"ש וכהבנת כל הראשונים ואחרונים הנז"ל והן אמת ששו"ר למרן החבי"ב בסי' של"ד הגהב"י ז"ל שכתב כפירוש זה כיעו"ש אלא דהוא ז"ל לא כתב כן אלא להמרדכי להצילו מהשגת ההגה ששם. אכן כל הרבנים הנז"ל מפרשים דשמואל קאי בין ארישא בין אסיפא וכמדובר:
ואגב ראיתי להרב שער משפט סי' ס"ו סקל"ג שהקש' ע"ד הרא"ש והה"מ הנז"ל וכאוקמת' דשמואל שנשבעין ליטול שכרם דהוא תימא דהא טעמא שש"ש אינו נוטל שכרו כשנגנב הוא משום דאמרינן דלא נתחייב ליתן שכר אלא כששמר כראוי וכמ"ש רש"י בד"ה אגרייהו וא"כ אמאי נאמנים בשבועה ליטול שכרם הרי השוכר לא נתחייב אלא בתנאי וא"כ צריך השומר להביא ראיה שנתקיי' התנאי כמבואר בסי' רמ"א באומר לחבירו הריני נותן לך כו"כ ע"מ וכו' והצ"ע עי"ש ואחר המחי"ר לק"מ דכבר הסביר לו פנים הכנה"ג שם בהגהב"י כ"א בטו"ט ודעת דלא אמרינן על המקבל להביא ראיה אלא בתנאי שקיומו בפעם אחת אבל בדבר נמשך וכו' אין סברה שבכל פעם ופעם יזמין עדים וכו' עי"ש וראויים הדברים למי שאמרם ובודאי שהרב הנז' לא שלטו מאורי עיניו בדברי מרן החבי"ב ז"ל ואלו ראהו לא הוה ק"ל מידי גם מה שהקשה עוד מהא דאמרינן בפ"ק דכתובות אמתני' דהנושא את האשה ולא מצא לה בתולים והיא אומרת משארסתני נאנסתי דסבר ר"ג דנאמנת ופריך לר"ג ור"י דסברי מנה לי בידך והלא אומר איני יודע אם הלויתני דפטור אמאי נאמנת הרי להדייא אף דהתם נתחייב לה הכתובה בודאי אלא דלא ידעינן אם נמצאת בתולה אינה גובה כתובתה כשאינה מבררת אם נתקיים התנאי אם לא מטעם מגו וחזקה וא"כ הכא נמי וכו' כיעו"ש גם בזה נר"ל דלק"מ דהתם שאני דמעולם ליכא התחלת חיוב כלל משו"ה אזלינן בתר חזקת ממון אבל בש"ש כבר התחיל החיוב מעת מסירת החפץ לשומר ולא נולד הספק רק אח"כ ודוק: