שות תעלומות לב חלק ג· רבי אליהו בכור חזן
סימן כא
לעוב"י לונדון יע"א:
אם המציצה צריכה להיות בפה ולא בכלי:
נשאלתי מעוב"י לונדון יע"א מאת החכם השלם המוהל הבקי יהי מכירו ברוך על אודות המכונה אשר המציא כדי לעשות המציצה אחר המילה. גם שלח אלי המכונה ההיא כדי לנסותה. ולא יכולנו לנסותה. יען ת"ל המוהלים פה העירה הם מוצצים בפיהם ולא הוצרכו לזה אך נדרשתי לבקשתו לחוות דעי גם אני אם נכון לעשות כן ולבטל המציצה בפה. והנה אנכי כבר כתבתי בספרי נוה שלום דיני מילה אות ט' כי אנו אין לנו אלא דברי מרן הש"ע שכתב בסימן רס"ד שכל מוהל שאינו מוצץ מעבירין אותו:
ושם הבאתי מ"ש הרב מהר"מ שיק ז"ל בתשובותיו בחא"ח סימן קנ"ב וצינתי למ"ש הרב בנין ציון א"ח סימן כ"ג וכ"ד ושוב ראיתי מ"ש עוד הרב מהר"מ שיק בחיו"ד סימן רמ"ד גם ראיתי אחרי כן כל מה שנאמר ונדפס בענין זה ותוכן דברי המתירים הוא שלא אמרו להעביר את המוהל שאינו מוצץ אלא כשאינו מוצץ לגמרי בפה או בדבר אחר המוצץ את הדם ומה לי בפה ומה לי באופן אחר:
והנה באלו הימים אירע מעשה בעיר הקרובה לכאן שנחלו איזה ילדים ואחד מת אחר המילה והרופאים בחנו את המוהל וידעו כי בסיבתו היה יען יש לו חולי המדבק בפיו בחבורה של המילה והתרו בו שלא ימוץ בפיו ונהג לעשות המציצה ע"י ספוג ולהיותו מוהל מומחה ובקי רצים אחריו רוב בני אדם וכל הנמולים על ידו מאז ועד עתה הם בריאים ושלמים ועל כן הרבה בנ"א אשר אינם אדוקים במצ' הם מתנים גם עם מוהלים אחרים שלא יעשו מציצה בפה ויש לחוש שאם לא ישמעו להם יבטלו מצות מילה לגמרי ח"ו: על:
כן דעתי נוטה כי הדבר מסור ביד הדיין המורה לצדקה שאם רואה הדור פרוץ ויש לחוש חלילה לביטול מצות מילה שהיא בהכרת הרשות בידו להקל לפי העת והזמן כי הדבר פשוט שלא נאמרה המציצה בפה דוקא לעכובא גם בשעת הדחק כיון שאינו מעיקר המצוה אלא היא להרחיק הנזק להוציא הדם המוכן אז בטבעו לצאת ע"י חבורה ממקומות הרחוקים שעכובו בפנים גורם הזק או סכנה לילד ח"ו כמ"ש הרב דבר שמואל בסימן צ"ח וכיון שהרופאים מעידים וגם הנסיון הוכיח שיש דרך אחרת להרחיק הנזק ולצאת מהסכנה ולדעתם הסכנה יותר קרובה לפעמים למוהל ולילד הנימול בהיות המציצה בפה. ואחרי שאין דורנו דומה יפה וכבר החלו רבים מבני עמנו לבטל מצות המילה מרוע לבבם. והם מבקשים תואנות בטענות האלו נראה לי שבאנשים כאלו הרשות ביד הרב המורה לסמוך על המתירים לעשות המציצה במכונה או בספוג במקום חשש ביטול עיקר המצוה:
אך בקהל קדושים הרוצים לעשות המצוה כהלכתה עם כל ענפיה ומנהגיה הקדושים כמו שעשו אבותינו ואבות אבותינו זלה"ה ראוי והגון וגם חובה להחזיק במנהגם של ישראל כי תורה היא ולחבב המצוה בפיו ובשפתיו ושומר מצוה לא ידע דבר רע:
וה' יברך את עמו בשלום:
למודעי אני צריך כי בחדש כסליו וטבת של שנת היתרנ"ו ליצירה מתו אתה ילדים אחר המילה ותעבור הרינה במחנה העברים כי ח"ו מתו מחמת מילה ורבים מעם לועזי נצבו כמו נד לבטל המציצה בפה. כי לפי דעתם היא הסיבה הראשית לזה וכדי להסיר עקשות פה ולזות שפתים. קבצתי: וועד של רופאים מומחים מבני עמנו ובקשתי מהם לשים השגחתם על הענין הזה. ולהודיע לנו פרטי הדברים הצריכים להזהר בהם והם כתבו וחתמו חוות דעתם בלשון צרעת וכדי לזכות את הרבים תרגמנו דבריהם ללשון הקדש וז"ל:
דואג וירא על מה שאמרו לו שקרו לילדים מקרים לא טובים מפני מילתם. רבנו ואלופנו עטרת ראשינו מעלת הרב הגדול שבעירנו כסנדריאה של מצרים יע"א אסף ועד של רופאים ואלה שמותם:
ואלינצין. סיאירא. קורנפלד. קמיריני. וחדג'יס לשמוע עצתם על דבר המילה הרופאים האלה החתומים למטה דכשו וחקרו היטב וחקקו החקים הבאים כאן למטה והם חוקים ומדות הראוים להנצל מכל תקלא ולשמור חייוב פיקוח נפש וסכנת נפשות עם חייוב מצות המילה כדעת תורתנו וכדעת חז"ל וזאת היא דעת הרופאים הנ"ל:
בלא שום ספק על חייוב המילה כלנו פה אחד אנו מודיעים ההזהרות האלה ע"ד עשיית המילה המסודרות כפי דעת וחכמת הרופא חדגי'ס. ובטוחים אנחנו שהמוהל יהיה זהיר לשמרם באהבתו את החיים והבריאות של הקטנים הנתונים לו למול אותם וע"כ הוא ישמור ויעשה את הדברים שאנו מודיעים לו ואלו הם:
שלשה הם הכללים להנצל מתקלא במילת הקטן א' זהירות קודם המילה. ב' זהירות בשעת המילה. ג' זהירות אחר המילה:
א':
הרי אנו מתחילים לדרוש באר היטב הג' הכללים שאמרנו זהירות קודם המילה חוזר:
א' על הכלים של מוהל:
ב' על הילד:
ג' על המוהל:
א' הכלים צריך שיהיו מאד מאד נקיים וכך יעשה המוהל לנקותם הדרך היותר טוב הוא להניחם תוך כלי ברזל לא נחשת נקי ומלא מים זכים ונקיים והכלים יעמדו במים חמים רביע שעה. המלאכה הזאת תהיה בשעת מצות המילה קודם למול בלא הפסק:
אם חל המילה בשבת המלאכה הזאת יעשה ביום ששי ובתנאי שיתנו הכלים שהיו בתוך המים החמים בין שני חתיכות של קוטון פיניקי ושלא יגעו בהם עד זמן השתמש בהם וצריכים הם ג"כ להזהר שלא לגנוב הכלים בכל מה שיהיה. אלא ינגבם בחתיכת קוטון פיניקי:
ב' קודם לנקות הידים המוהל יהיה עוסק בצרכי הקטן וירחוץ היטב אבר המוליד בסבון פיניקי במים פושרים אחר הניגוב בטמפון אואטא אדרופיל יכסה המוהל את האבר בקוטון פיניקי והקוטון יהיה בריוח ולא בצמצום וימתין המוהל עד בוא עת המילה:
לה:
ג' הזהרה למוהל היא שידיו יהיו בנקיות גדול כי לא די לרחצם בסבון פיניקי או לא פיניקי אבל צריך לו על הדבר הזה לשמור המשפטים שנאמר עתה שהם:
א' לנקות צפרניו בסכין קטן או ביעת הצפרנים. הנקיות הזה יהיה בזהירות פרטי. ועל הכל נקיות צפרני הגודל כל מה שתחת הצפרנים יסיר אותו מהם בעיון הרבה:
ב' רחיצת ידים בסבון פיניקי במים פושרים ויותר טוב במים חמים מרותחים וביעת הצפרנים וצריך לכבס לא האצבעות בלבד אך גם כל היד והכיבוס יהיה בחוזק יד ושיעור זמנו שלשה דקים אחר כן ינקה ידיו וציפורניו ברחיצת מים חמים ואחר כן יתן הידים תוך אלקואול ובכח ישפשפם זו כנגד זו אחר כן יעשה גם רחיצה אחרת בסבון פיניקי ובמים חמים מרותחים ובזה נשלם נקיות הידים וקודם שינגב ידיו המוהל יקום למול הקטן:
וכאן יש שאלה ידועה ומפורסמת והיא שהעציצה בפה אולי ידביק חולי בפצע המילה:
אך כיון שהמציצה גזרת רז"ל ואין לשנות המוהל יהיה זהיר יום יום שפיו ושיניו יהיו נקיים כל מה שאפשר להרחיק מכל מעוות ומכשול ולזה יש לנו להורות תקנה והיא לסתום השינים בעפרת או להסירם אם הם נפסדים ובבקר בבקר צריך לנקות השינים בעפר שנאמר עתה אשר יוכל המוהל לקנותו בכל פרנקיאה שתהיה ביקרבונאטו די סודא יו"ד גראם מנכיזיא קלסינא קרה פרפארא כ"ה גראס סאלאל ו' גראם אסיד טימיק א' גראם קרמיו ט' גראם אסוסא די מכטא אחרי נקיות השינים יעשה המוהל שכשוך בגרגרת (גרגריזם) בוריקי הזהרות ההן תהיו לכל יום ויום. ויעשה המוהל גרגיזם קודם המילה:
ב':
הזהרות בשעת המילה:
אחר עשותו המילה בלא חפזון ובמיתון הראוי. המוהל ירחק פצע האבר אחר המציצה ע"י א' טמפון של קוטון פיניקי בשיעור אחר כן יפיץ בפצע עפר יודול (לא עפר יודופורם) כי היודול בלי ריח ואינו לענה וראש ואינו מזיק לקטן ובהפך היודופורם יש לו ריח חזק והוא לענה וראש אחרי כן יתן סביב סביב לפצע אזור קטן ודק של וילון וכדומה בוריקי או סובלימי ובבקשה מהמוהל שלא יתרחק מהקטן תכף אחר המילה אך ימתין אצלו לפחות שעה אחת וחצי או יחזור לבקרו בתוך הזמן הנז' שמא ירד דם הרבה כי אז יש סכנה ח"ו:
ג':
הזהרה לאחר המילה:
בימים הבאים אחר המילה יעשה המוהל הוא ולא אחר אם אפשר צרכי רפואת המילה ויעשה כל הדברים כמו בזמן שעושה את המילה. כלומר ינקה ידיו כאמור למעלה יתן מים פיניקי באזור אשר סביב סביב לפצע עד כי ישמט בנקל אחר כך ירחוץ הפצע במים פיניקי בשיעור ויפיץ בפצע עפר יודול ויתן האזור של וילון סובלימי או בוריקי על הפצע כמקודם:
הרי הגענו לסוף המלאכה הקטנה הזאת ואין לנו שום ספק שלא יהיו הזהרותנו שמורות וצרורות בלב כל איש ובפרט בלב המוהל אשר עליו יכבד אחריות גדול כל כך. עד שנוכל לומר שא"א שהוא בזדון יהיה בז לעצותינו המועילות הנ"ל דברים הצריכים להיות:
בכל עת עם המוהל סבון פיניקי א' חתיכה מים פיניקי 020 ת"ק גראם גאז (וילון) סובלימי חצי פאקיט יודול ה' גראם קוטון פיניקי א' פאקיט הדברים הנ"ל הם בזול והמוהל יהיה זהיר שיהיו לעולם ברשותו: עוד הזהרה והיא האחרונה וגם הגדולה והיא שהמוהל לא יהיה לו הרשות למול את הקטן אם יש בידיו או בפיו חולי או מכה שמא ידביק החולי או המכה בקטן ואף אם יעשה כל הרחיצות שבעולם אינן מעילות והוא צריך לדרוש ברופאים אם ראוי ומוכשר הוא למול הילודים:
אלקסנדריא יע"א יום 25 לחדש ג'ינאיו ש' 97:
ועל החתום ד"ר ג' סיירא ד"ר ג' ג' בארינסין. ד"ר קמיריני ד"ר א' חאדג'יס:
ד"ר קורונפילד