שות תעלומות לב חלק ג· רבי אליהו בכור חזן
סימן ד
וזאת תשובתי אליו:
ראה ראיתי דברי דוד ידידי הרה"ג החו"ב כבן עזאי בשוקי טבריא המפורסם לשם ולתהלה נר"ו יאיר קראתי בכל לב אמריו כי נעמו ואבא היום להשיב בקצר אמיץ. כי אין הפנאי מסכים עמדי להעלות ארוכה:
א בדין עלייה אשה לס"ת:
ראשונה יסע על דברתי בספרי נוה שלום בד"ט ע"ב בהביאי דין המבואר בש"ע א"ח סי רפ"ב הכל עולין למנין ז' אפי' קטן וכו' ותמה מני"ר שיחיה מדוע דלגתי את האשה לזאת אשיב שטעם הדלוג הוא ברור כיון שכבר סיים הטוש"ע שם אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בצבור וכו'. וכן הוא המנהג עתה בכל תפוצות ישראל שאין מעלין אשה לקרות בתורה ולברך ואף פה אלכסנדריה של מצרים שנשים זהירות הן לבא אל הרנה ואל התפלה לבהכ"ן פן יושבות בטח בדד בעלייה בעזרה ומה שהפליא פלא למה צורך צירוף אשה וקטן למנין ז' כיון דאין קורין בתורם בפחות מעשרה גדולים וכו' אתו הסליחה כי לא לענין צירוף אתא אלא דינא אשמועינן שאם רוצה אשה לעלות לתורה וכן קטן אם אביו רוצה לחנכו שעולים ומצטרפים למנין ז' אף שאינם צריכים לצירופם והוא ברור:
ב :
במ"ש שמותר לשנות הפסוקים מיחיד:
לרבים בתפלה:
מה שתמה על מה שכתבתי בספרי שם בדכ"ד ע"ב שאין קפידא לשנות הפסוקים מיחיד לרבים כשהוא דרך תפלה וכו' ורו"מ תמה כי הדבר מפורש בש"ע א"ח סי' קט"ז ואיך טעה מי שטעה ולמה צריך להרחיק עדות מתוספתא וכו' ע"כ הרואה יראה שחיסור לשון יש שם וכן נתקן בהשמטות במה שכתבתי עיין בתוספתא וכו' נשמט זה הובאה בטור א"ח סי' קט"ז ושס הביא משם ר"י וכו' ובסוף ועיין מאיר נתיבים א"ח סי' ד' ע"כ ואף כמו שנדפס בעיניו יראה שאין זה עצות מרחוק כי ס' ר"י היא מקור הדין והטומם שטעה הוא מפני שסמך על פשט דברי התוספתא והוא פשוט:
ג :
ובו ג' סעיפים:
סעיף א' אי בקשת רחמים הוי הפסק בברכה:
כתבתי שם בדיני מילה אות י"ח שנהגתי לתת לטעום להתינוק קודם שאני טועם. דהיינו אחר בקשת הרחמים השיב לזה שהוא נוהג לטעום קודם כיון שי"א דהוי הפסק וציין להתשב"ץ ח"ג סי' ס"ג וס"ט וכו' עי"ש ואנכי לא ידעתי אנה מצא בס' התשב"ץ דבקשת הרחמים הוי הפסק ושם בתשובת הרב סי' ס"ה וע"ט שכבר ציינתים שם. מבואר שאין המברך צריך לטעום כלל וסיים וכן אנו נוהגים להטעים הכוס לשמש או לתנוקות. ואין המל טועם כלום ועי"ש בסס"י ע"ט ואני כבר הבאתי הסברות שהביא הטור בסי' רס"ה לענין ההפסק וציינתי מ"ש הרב אות היא לעולם בח"א אות ה' שהאריך הרחיב בזה וסיים שראוי לטעום אחר הברכה תכף דהמחמיר תבא ע"ב מ"מ העיד בגודלו שלא כך היה המנהג ואנכי מזקנים אתבונן שראיתי שהיו נוהגים כן ונהגתי כמותם ואין ראוי לשנות המנהג שיסודתו בהררי קדש ובפרט שפעמים רבות לא יוכל המברך לטעום כלל ומסתפק בטעימת היולדת או התינוק או אחד המסובים ואי אפשר לתתו להם קודם גמר הענין כמובן:
סעיף ב' כמילה בשבת איך יתנהג המברך:
ער הכוס:
גם כתבתי שם שבשבת נהגתי לשתות רביעית לקידוש ולסעודה וכמו שכתבתי בספרי שם ובהל' שבת ס"ו ורו"מ נר"ו כתב שנהג כן ושם בדיני שבת כתבתי שאף שאין מועיל תקון זה אלא להמברך כששותה רביעית ולא לאחרים הטוענים הקידוש לבד מ"מ כתבתי שאין למחות בידם כי יש להם על מה שיסמוכו ס' הגו"ר כלל ג' סי' י"ב ושם ציינתי דברי הברכ"י בסי' רע"ג ס"א שכתב שלא הקל הגו"ר אלא בקידוש היום דקיל טובא ושם בס"ג כתב שגם הגו"ר לא סקל אפי' בשעת הדחק אלא שלא למחות בידם אבל אשר נגע אלהים בלבו לא לטעום מידי דלא חשיב מה ששותה רביעית המקדש לאחשובי במ"ס גם לאחרים וכו' וזה פשוט ומבואר בש"ס והפוסקי':
והנה מה דפשיט"ל להרב ז"ל מהש"ס והפוסקים דבשתיית רביעית שכתבו הגאונים דחשיב במקום סעודה היינו דוקא לאותו ששותה רביעית ולא לאחרים השומעים דלדידהו לאו מקום סעודה מקרי אנכי לא מצאתי הדבר מפורש. כי מסוגין דפ' ע"פ דק"א אין הכרח ברור לא לצד זה ולא לצד זה וממ"ש בב"י וב"ח בסי' רס"ט ובפרישה שם במה שכתבו לישב קושית הטור על ס' רבינו כטרונאי שכתב לקדש בבהכ"נ וטועמים הצבור יש ללמוד מתוך דבריהם שאם שתה המברך רביעית דחשיב מקום סעודה גם לאחרים השומעים ויצאו ידי קידוש במ"ס ואף אם יש לדחות מ"מ לא נתבאר ההפך:
וכן ראיתי בס' זכור לאברהם ח"א א"ח אות ק' שהביא משם הרב מהר"י כולי ז"ל בס"ה מעם לועז פ' יתרו דקצ"ז ע"ב שאם שתה המקדש רביעית מהני לכל הקהל וחשיב לכולהו במ"ס ויכולים לשתות שארופי וכדומה ולא ע"א דבדיעבד אם שתו בין כולם רביעית סגי עי"ש והנה לא הודיענו מאין הוציא דין זה דפשיט ליה טובא למעבד עובדא לכתחלה. ובפרט במה שהפריז על המדה לאחשובי בטעימת כולם רביעית שיהיה חשוב במ"ס זה קשה לשמוע אפילו בדיעבד דהא הגאונים שאמרו ששתיית רביעי' חשבינן ליה במ"ס היינו כששות' אותו המקדש שמתחייב בברכה אחרונה ולדעת הב"ח ודעמיה צריך מלבד מה שישתה מלא לוגמיו מכוס ראשון שישתה רביעית מכוס אחר ואף דלא קי"ל כוותייהו מ"מ שתיית רביעית כולו בעינן ואפילו לשיעור מלא לוגמיו פסק הש"ע בסי' רע"א בסתם דאין שתיית ב' מצטרפת ואפילו לס' הי"א ששתיית כולם מצטרפת היינו לשיעו' מלא לוגמיו אבל לשתיית רביעית לאחשובינהו במ"ס לכ"ע בעינן אחד שישתה רביעי' שלם ויברך ברכה אחרונ' אך סברתו הראשונ' דשתיית המקדש רביעית שלם מהני לכל הקהל לא נפלאת היא והגם ש"ה חסד לאלפים אות ד' ה"ד בס' יפה ללב ח"ב סי' רע"ג חלק עליו גם בזה. מ"מ נראה שבקידוש היום דקי"ל טובא יש לסמוך עליו בהצטרפו' ס' הרב גו"ר ז"ל והמחמיר תע"ב:
סעיף ג' לענין קידוש בבהכ"נ:
והנה בעיר הזאת לא נהגו עתה לקדש בבהכ"נ ליל שבת ולילי י"ט ולפי מה ששמעתי מאחד מהזקנים שבעיר שבימי קדם היו נוהגים לקדש ולהבדיל בבהכ"נ וברוב הימים בטלו הקידוש בבהכ"נ וכמו צע"ר בנפשי על אשר הגידו לי כי רבים ונכבדים מעם לועז אשר הם באים בליל שבת לבהכ"נ וכן בליל י"ט לשמוע אל הרנה ואל התפלה ואחרי כן הולכים לבית וועדם ובבואם לביתם יושבים לאכול בלא קידוש יש מהם שלא נמצא אצלם יין כשר וגם הן רבים עתה עם הארץ שלא ידעו לבטא בשפתם מלה אחת בלה"ק ועל כן שפר קדמי לתקן בבהכ"נ אליהו הנביא יכב"ץ וק"ק מנשה יב"ץ אשר שם באים כת האנשים האלו כי יקדשו בבהכ"נ בשבת ויו"ט:
כי הגם שמרן ז"ל בסי' רס"ט כתב שיותר טוב להנהיג שלא לקדש בבהכ"נ כמנהג א"י היינו ודאי היכא שמקדשים בביתם דודאי דהכי עדיף טפי משום דקי"ל בהא כשמואל דאין קידוש אלא במ"ס:
וכשאין אורחים שם מה צורך לקידוש בבהכ"נ שיש בו חשש ברכה לבטלה אך עתה כי אחסו"ר דר"י כנז"ל נראה לי דאדרבא למצוה יחשב להנהיג לקדש בבהכ"נ דעכ"פ לכ"ע יצא ידי קידוש דאורייתא והאי דאין קידוש אלא במ"ס הוייא דרבנן וכמ"ש ר"י ה"ד הרא"ש ומב"י ומה שהשיב הרא"ש ע"ד ר"י עיין להרב שב יעקב א"ח סי' י"ד והרשב"א באלפי"ו סי' ל"ז אסברא ניהלן ס' רב נטרונאי וז"ל ועיקר דברים אלו דקידוש במ"ס וקודם שיאכל אינו ד"ת אלא מד"ת לקדש בכניסתו והם תקנו על הסעודה ומשום רפואה ומשום אורחים אמרו שיקדשו בצבור וכו' ולשתות ממנו המקדש שמענו התר מדברי הר"ן וכו' וכ"כ בפשיטות בסי' שכ"ב ושכ"ג ואני אומר ג"כ שמשום להוציא את שאינו בקי ומי שאין לו יין וגם לזכות את הנשים שחייבות מד"ת בקידוש כי יבאו לבהכ"נ לשמוע הקידוש כדאי הם רב ור"י לסמוך עליהם בשעה"ד כזה ובזמן הזה שאין דורינו דומה יפה וכדי שלא תשתכח תורת קידוש מאנשים האלו ובניהם הקטנים כמובן:
ועוד דבירושלמי משמע דתנאי מועיל לקדש שלא במ"ס אם דעתו מתחלה לאכול במקום אחר ורבו הסוברים דגמרא דידן פליג וכגמרא דידן נקטינן והתוס' פי' דהך דירושלמי הוא כששני המקומות בבית אחד אבל הר"ן גאון ס"ל דאפילו בב' בתים שרי ואף שרבו החולקים עליו וכוותייהו נקטינן מ"מ גברא רבה אמר מלתא וחזי לאצטרופי עם הס' האחרות ובס' חוט המשולש למהר"א אבן טאווה בסי' ל"ב כתב וז"ל ובאמת שהוא תקון גדול וזכות הרבים תלוי בזה שהרבה מתבטלים מהקידוש מחמת שאין להם יין או שאינם יודעים לקדש עיש"ב דון מינה ואוקי באתרין והיותר נכון הוא שישתה המקדש רביעית ויברך ברכה אחרונה שלדעת הגאוני' ז"ל חשיב שפיר מקום סעודה ואף כי לדעת הברכ"י ודעמיה לא חשיב במ"ס להשומעים כדאי הוא הרב מהר"י כולי ז"ל שסובר שמועיל גם להשומעים לסמוך עליו בשעה"ד וכמש"ל ועכ"פ לכ"ע יצאו ידי קידוש דאורייתא וחשש ברכה לבטלה ליכא כיון ששתה המקדש רביעית ובפרט בקידוש ליל יו"ט דקיל טפי כידוע ועיין שו"מ מהדור"א חמשאה סי' ובתשו' הגאונים שבס' נהרות דמשק סי' קי"ד כתב לענין קידוש בבהכ"נ אע"ג דאמרינן אין קידוש אלא במ"ס שעת הדחק שאני ונפיק בההיא קדושא אי שווי ריעותי' למפק ביה ע"כ ועיין בתשו' גו"ר שהבאנו לעיל בס"ב:
ד :
באשה הפרושה מאישה ע"י הממשלה או:
שנתגרשה בדיניהם אם יורשה ומתאבל עליה:
ועל ארבעה ל"ו אשיבנו במה שתמה עלי על דברתי בספרי הנ"ל בדיני אבלות אות ט"ז באשה שנפרדה מאישה ע"י הקונסול שאינו יורשר ואינו מתאבל עליה וכו' שדבר גדול להקל כזאת ובפרע בערי מצרים שקבלו הוראת מרן וכו' ככתוב בדב"ק ואני תמיה עליו שעזב מקור הדין שהבאתי שם בעניותי והלך להביא עצות מרחוק מתשובת הרשב"א בח"ג סי' רנ"ב והובאה בב"י סי' שע"ד לענין כהן שמטמא לשומרת יבם ולא ראה מ"ש הכנה"ג שם ומ"ש הברכ"י שם ס"א שהרב פמ"א בח"ב סי' ק' הסכים שהיבם אינו מתאבל על שומרת יבם ושכ"כ רב וגדול בתשובה והגם שהרב משאת משה בחיו"ד סי' ז"ך חלק על הפמ"א והסכים דחייב להתאבל כבר בא חכם הרב נחפה בכסף ח"א יו"ד סי' ח' והשיב על דבריו והסכים שאינו מתאבל. ובודאי דכוותייהו נקטינן כי רבים הם. מ"מ אין להביא ראיה משם לנ"ד דאכתי אגידא ביה והגם שנתפרדו ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה וע"כ הבאתי ראיה ברורה מדברי רשב"ם ודעמיה ככתוב שם בקיצור ועיין למהרד"ך בית ב' חדר י"ב:
והנה בעיקר הענין נשאלתי מעוב"י ארגיל יע"א בשנת היתרל"ג מאת הרב המובהק הדו"מ כמוהר"ר יוסף דאדון זלה"ה והשבתי לו בארוכה וכמוס היה עמדי בקונ' הכללים עם שאר פסקי ניים. וכעת בקשתיו ולא מצאתיו אך את זה מצאתי בקונטריס אחר קיצור הדברים והואיל ואתי לידן אעתיקם פה: מודעת זאת בכל הארץ הזאת כי ממשלת צרפת יר"ה לא תתן רשות לאיש לגרש את אשתו והיה אם מצא בה ערות דבר או סיבות אחרות שלא יוכלו לשבת יחדיו הם הולכים אל הממשלה ושם כותבים ביניהם לפני השופט שנתפרדו זה מזאת הפרדה גמורה בגוף וממון ונקרא בלשונם:
סיפאראסיון ועל ידי זה הוא פטיר ועטיר מכל חיובי הבעל לאשתו ואינו חייב במזונותיה וקבורתה ואינו יורשה לפי חיובו ומשפטי המדינה וכשאלנו אם מתה אשה כזאת בחיי בעלה הנפרד מעמה אם מתאבל עליה או לא: טרם בואנו לדון על האבלות נובין ונדון אם בעלה ההוא יורש אותה. כי אף שלפי משפטי המדינה אינו יורשה חלילה לדון במשפטי הגוים בדיני הירושות והתורה חוגרת שק וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה הו"ד בב"י ח"מ סי' כ"ה הן אמת כי עתה יורשי האשה אינם באים מכח משפטי העמים אלא מצד הפשר והחיוב שנעשה לפני השופט כי זה הוא הנימוס המדיני ועל פי הנימוס ההוא מסתלק הבעל מירושתה ונפטר מכל חיוביו לאשתו:
ואפילו בדיננו יש אופן של סילוק שמסתלק מירושתה אפי' לאחר הנישואין כמו שסידר הנסח הרב נחלת שבעה ועיין חוו"י סי' ן' ובס' חת"ס ח"ב סי' קנ"ח ועיין למהרשד"ם בסי' קצ"א ובספר דברי ריבות סי' פ"א ואפשר דכגון זה השטרות העולים בעש"ג כשרים והו"ל כנעשה באופן החיוב המועיל לפו"ד ודד"ד כיון שהמלכות מקפדת מאד על זה ועיין בתשו' מרן אה"ע סי' ו' ואכמ"ל:
אך נראה ודאי שהדין עם יורשי האשה להחזיק במה שבידם ואין הבעל יכול להוציא מידם שום דבר מירושת אשתו. כי הנה ידוע ס' רשב"ם בב"ב דקמ"ו בההיא דתותרנית שנכנס אחריה לבודקה שכתב מהכא שמעינן שמי שמתה אשתו מתוך קטטה שיש בדעתו לגרשה שוב אינו יורשה וכו' והרא"ש ז"ל דחה דבריו וכתב שאין הירושה נפקעת אלא בגירושין גמורים. וה"ד הטור באה"ע סי' ץ' וכתב וכ"כ הרמב"ם הורו הגאונים אשה שחלתה ובקשה מבעלה שיגרשנה ותצא בלא כתובה כדי שלא יירשנה אין שומעין לה ואפי' אמרה אני שונא' אותו וכו' והדברים תמוהים שמשוה ס' הרמב"ם לס' הרא"ש ומדבריו אלו אין ראיה כלל שהרמב"ם לא כתב שאינו יורשה אלא באופן שהוא אינו חפץ בגירושין ואם היא רוצה להתגרש ובכונה מכוונת כדי שלא יירשנה ודאי שהבעל לא הפסיד זכותו וכ"כ מב"י שם ובהא ודאי שגם רשב"ם יודה שאינו יורשה כי בפירוש כתב שכיון שבדעתו לגרשה אינו יורשה דבדידיה תליא מלתא דכיון שהוא חפץ לגרשה אין הדעת סובלתו שיירשנה ועיין בד"מ ובהגה ס"ה שהביא ס' זאת במורד על אשתו ואינו נוהג מנהג אישות שי"א שאינו יורשה. ועיין בב"ש וח"מ שם ומ"ש הרא"ם בח"א סי' ל' במי שרוצה לגרש והיא אינה רוצה להתגרש שיורשה מפני שהעכוב ממנה ע"כ יש לחלק דכיון דהיא היתה קשורה עמו ולא היתה רוצה להתגרש מוכחא מלתא שהיא קשורה עמו ומצפה להתפייס עמו. לכן יורשה וכמו שפירש שהעכוב ממנה משא"כ כשאינו נוהג מנהג אישות והיא ג"כ רוצה להתגרש אלא שלא הספיקה לקבל גטה מודה הרב שאינו יורשה כס' גירושין או שלא הגיע הגט לידה שכת' הרב קודם לזה:
דוק בדבריו ותימה על הב"ש שם סכ"ג שכתב ובתשו' מהר"א מזרחי סי' ל' מורד יורש אותה והרואה יראה שלא כתב הרב כן אלא במורד והיא מעכבת ואינה רוצה להתגרש וכמדובר וכן פירש דברי הרא"ם הרב המופלא ראב"ד מקודש כמהר"ר יש"א ברכה נר"ו בתשובתו הבאה בס"ה נדיב לב ח"ב ח"מ סי' ל"ט וכן ראיתי להרב מכתב שלמה בסי' ה' שפירש כן ועיין זקן אהרן סי' ר"ז:
ועם היות רבו החולקים על ס' רשב"ם מ"מ לאו ס' יחידאה היא והאיכא מהר"י ן' מגאש ורי"ו דס"ל כוותיה כמ"ש מב"י שם וכמ"ש הפ"מ ח"ב סי' נ"ד והרב כרם שלמה סי' מ"ז גם בתשו' מימו' דשיכי להל' אישות סי' ל"ה כתב כס' רשב"ם. ודעת הרמב"ם שקבלנו הוראותיו לא נתבאר ותמהני על עה"ש בסי' ז' דכלל ס' הרמב"ם עם החולקים על רשב"ם וכנראה שסמך על דברי הטור וכבר כתבנו שמב"י ביאר שאין מדברי הרמב"ם שם ראיה שחולק על רשב"ם וכמש"ל וכן דעת מרן הש"ע לא נתבאר וא"כ חזר הדין לסיני שהמוחזק יכול לומר קי"ל וכמו שהעלה הרב המופלא נר"ו בתשובתו הבאה בס"ה נדיב לב ח"ב ח"מ סי' ל"ט והסכים עמו הגאון ר"ל מז"ה ז"ל שם בסי' מ' (אחר זמ"ר נד"מ ס"ה בני בנימן ושם חאה"ע סי' ט"ז הובאה תשובתו הנז' בתוספת נופך ועתה נד"מ ס"ה מעשה איש ושם בחאה"ע סי' ח"י הובאה תשו' של הרה"ג כמהרי"ח נר"ו שגם הוא ביאר שלא נתבאר דעת מרן והמוחזק יכול לומר קי"ל והרה"ג גאון ירושלם המחבר נר"ו האריך עוד והסכים כן כיעוש"ב):
אתאן לנ"ד באיש הנפרד מאשתו ע"י הממשלה יר"ה כי בהיות אין להם גירושין כלל:
והאיש אשר מצא באשתו ערות דבר או סיבות אחרות אזי כותבים וחותמים לפני השופט שנפרדו זה מזאת פירוד גמור בגוף ובממון ונקרא אצלם תיפאראחיון ואין להם עוד זה על זה שום קשר וחיבור ולא טענה ותביעה ולא שום זכות בנכסיהם לא בחייהם ולא במותם הדבר פשוט שגם בדיננו אם מתה אינו יורשה וי"ל שגם החולקים על רשב"ם מודים בנ"ד. ואף אתמ"ל שחולקים גם באופן זה מ"מ יורשי האשה שהם מוחזקים יכולים לומר קי"ל כס' רשב"ם ודעמיה ואין כח ביד הבעל להוציא כלום מידם. ועיין שו"מ מהדורא רביעא ח"ג סי' פ"ח:
ואחר שביארנו שבכגון נ"ד אינו יורשה ממילא ג"כ שאינו מתאבל עליה שהרי כתב רש"ל ביש"ש פ"ב דגטין סי' ד' שהורה הלכה למעשה דאע"ג דיורשה אינו מתאבל עליה דקי"ל הלכה כדברי המקל באבל ושלח הדבר לזקני ירושלם וכתב לו זקן אחד חכם מופלא שהסכימו כן חכמי ירושלם ע"ב והו"ד בס' עה"ש ס' ץ' ססי"א ואע"ג שכתב הרב דלא מסתבר דכיון שיורשה וחשבינן לה כאשתו הוו תרתי דסתרן וכתב הרב ב"ד חיו"ד סי' קצ"א דלא אמרינן הל' כדברי המקל באבל בס' הדחויה מכל הפוס' ע"כ והנה מלבד שכבר העלה הרב גו"ר יו"ד כלל ה' סי' יו"ד דאמרינן הל' כדברי המקל באבל גם ביחיד נגד רבים ועיין להגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל יו"ד ח"ב בשירי א"ח סי' י"ט. מ"מ בנ"ד שכבר העלינו דאינו יורשה לכ"ע אינו מתאבל עליה. וגם ס' רש"ל לאו יחידאה היא שהרי רבני ירושת"ו הסכימו עמו עכ"ן בקיצור ממה שהארכתי בענין זה:
וכעת בא לידי ס"ה צל הכסף ח"א ושם בחאה"ע סי' י"ב האריך בענין זה. גם ראיתי בס' עבודת השם הנד"מ בחיו"ד סי' ט"ו שהאריך גם הוא בענין זה גם הביא דברי הרב עה"ש סי' ץ' הנז' ותמה עליו והעלה דאינו מתאבל עליה והיא אינה מתאבלת עליו כיעוש"ב ואין הפנאי מסכים להאריך ולמגמר מעתיקא קשה כידוע והרבה סמוכות הבאתי בקונטריסי ההוא מספרי הפוס' ז"ל ועכ"פ הדין דין אמת כאמור:
ה על מה שנהגו התר ביו"ט להוציא:
אש מעצי גפרית כבחול:
במה שתמה שלא הבאתי בהל' יו"ט להתיר הוצאת האש מעצי גפרית שנהגו התר פה ושמע שכן הורה הרה"ג כמהר"מ פארדו ז"ל לזאת אשיב כי שמועת שוא היתה ומעולם לא התיר הרב הנז' וגם עתה אני מורה ובא לאסור והירא את דבר ה' מחמיר בזה. וזכורני בשנת התרכ"ד בעה"ק ירושלם תוב"א הורה אחד חכם מהרשומים התר בדבר הזה. וכששמע זאת הגאון מז"ה ח"ד בדרא זלה"ה שהיה ראש הרבנים וראש"ל בעת ההיא שלח והכריז בכל הב"כ לאסור איסר: את כל אלה ראיתי ונתון אל לבי להשיב על דב"ק. ושו"ט יסגא וכסא כבודו יגדל כאות נה"ר וכנא"ה:
הצעיר אליהו חזן ס"ט: