שות תעלומות לב חלק ג· רבי אליהו בכור חזן
סימן יב
יום ה' אייר ש' שמן ששו"ן לפ"ק:
לעיה"ק חברון
תובב"א:
בענין עשור נכסי אם מתה האלמנה קודם:
שנשבעה אחר שנשאת הכת אם לוקחת עשור:
ממה שהיה משועבד להאלמנה ישאו הרים ש' לראש גבר עמיתי בתו' רב משר' שיא הרב המופלא כמוהר"ר הא"ח נפשי יע"ו ר"מ בעי"ת:
נא אמון יע"א ער שמש ינון שמו:
רב יקר!:
למן היום אשר כתבתי לכת"ר שי' בחזרתו לחטו"ל לביתו צופה הייתי לקבל עוז מכתבו ועד היום הזה נסתם ממני כל חזון ובכ"ז איידי דחביבותי' גבן באתי אל האר"ש לדרוש בשו"ט ולהתעלס באהבים במ' הבא לידי שבוע זאת בעזבון אחד מיחידי עירנו המנוח חר"ן לאהבה אשר נלב"ע וחל"ש מזה ימים והניח אחריו אלמנתו וב' בנים וג' בנות שתיהם נשואות והג' בתולה מאשתו הראשונה ועם כי הניח אחריו ב' חצירות השוים יותר מאלף לירה. מ"מ יען הניח אחריו איזה חובות קטנות ואלמנותו מעותדת לתבוע כתובתה נתנו עיניהם הבנים בניו למכור אחד מהחצרות הנז' לסלק חובות אביהם וליחד מהן חלק הבת היינו העישור נכסי המגיע לה והגם כי לפי שימת הקרקעות לא יגיע להיתומה כי אם בערך שמונים לירה אחרי גבוי החובות ושיעור המגיע לפרעון כתובתה כידוע בכל זאת הכרחתי לאחיה להוסיף עוד עשרים לירה על העישור הנז' לפי מאי דקי"ל כדעת הר"מ ומרן ז"ל דאמדינן דעת האב בין להוסיף בין לגרוע והגם כי עי"ן אינן נוטלות הבנות כי אם עד שעת נישואין כמ"ש הרמב"ן והרשב"א ופסקו מור"ם ז"ל בשמם ואף אם הבנים מפסידים הנכסים הדין נותן בהניחם ביד הבנים עד שעת הנשואין כמ"ש הרב הכנה"ג סי' קי"ב בשם הרדב"ז שקרוב לזה כתב מוהרימ"ט ח"א סי' ס"ט ודלא כמ"ש הבאה"ט ס"ק ט"ו דצ"ע דין זה וציין לעיין סי' קי"ב סי"א בהגהה דלע"ד אינו ענין לזה דהתם איירי במזונות הבנות הבאות מכח תנאי כתובה אבל בפרנסתם דאינן אלא בע"ח דאחי אפ' דאין בידינו להכריחם להפריש חלקן מעתה אף אם מפסידים הנכסים ומ"ש בפת"ש משם ס' ישועות יעקב שלדעתו הדין בזה כמו בבע"ח קודם זמנו אם מתמוטט או מבזבז נכסיו שנתבאר בח"מ סי' ע"ג ס"י סהדי במרומים שטרם ראותי דבריו אלו נרגשתי מדין זה דלוה ועלה בדעתי לדחות דשאני לוה דאיכא דעת אחרת הוא המלוה שלא הלוה לו אלא אדעתא לגבות הימנו בזמנו ולכן כשרואה שהוא מבזבז נכסיו יכול הוא להכריחו לפרוע תו"ז משא"כ גבי ע"ן דאינו אלא תק"ח שחייבום להאחים לתת לאחיותיהם העישור מנכסי אביהם לזמן הנשואין י"ל דכך היתה תקנתם דמהנכסים אשר ימצא להם בעת הנשואין יפרעו חובם א"נ י"ל דלא אמרו כן אלא גבי לוה דאיכא משום נעילת דלת שלא יהיה כל אחד לוה מחבירו ויבזבז נכסיו והמלוה יהיה שורו טבוח לפניו עד שיבא זמנו ולא ימצא מקום לגבות משא"כ הכא דל"ש זה ועד"ז חי' הרב גו"ר ז"ל חא"ה כלל ד' סי' ט"ז בין אשה הטוענת על בעלה שאבזבז נכסיו ורוצה לעכב מנכסי בעלה שיעור כתובתה ללוה המבזבז נכסיו עי"ש וכבר כתוב אצלי במ' הבא לידי ש' תרמ"ה אלא דבכל זאת נראה בעיני להכריח לאחיה ליחדם מעתה והמה יקחו הפירות למזונותיה דהכל לפי העת והזמן ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות
אמנם דא עקא כי ב' אחיותיה הנשואות והבתול' עמהן נוסדו יחד על אחיהן שלא לעשות טאקריר לפני הממשלה יר"ה שכבר לקחו חלקן המגיע להן בנימוסיהם בירושת אביהן כנהוג עתה דלא סגי בלא"ה כידוע עד שירצו אותן ברצי כסף והנה אמת דלפי הסכמת רוב הפוסקים האחרונים חייבים האחים לתת להן יו"ד לק' מהמגיע לחלקן ודלא כמוהרימ"ט ז"ל מ"מ כבר הורה זקן הרה"ג בדורינו בע"ס משנת דר"א ח"ב סי' ב"ך דה"ד אם יהיו מוכרחות ללכת הן עצמן לפתח בית המשפט שלהם ומדין ש"ש נגעו בה אך אם יבא המוטיבילי לביתם ויעשה טאקריר בפניהם מבלי שיצטרכו לצאת מפתח ביתן החוצה פטורים האחים לתת להם דבר וחייבות לעשות מה שמוטל עליהן ואם לא ישמעו חייבים ב"ד לייסרן ובמ' זה שלפני כן הוא שלא יצטרכו הבנות לצאת אנה ואנה ובכל זאת לא רצו להתפייס בשום אופן וגם אחיה תקעו עצמם לקוב הדין את ההר לייסרן וכו' וכאשר הן בעון אחסור דרי ובענינים כאלו קשה הדבר להעמיד הדין על תלו כמובן טרחתי ויגעתי להביאן אל עמק שוה מבלי לתת להן דבר מה כי אם להוסיף עוד על העישור של אחותם הקטנה היותה חביבה לאחיותיהן מאד ויאותו בזה וגם האחים נתרצו מטו"ר את כל אלה ידי עשתה עפ"י מה שהגידו אלי היורשים כי רצון האלמנה לקבל כתובתה. אמנם הן כהיום באת לפני האלמנה וענתה ואמרה כי רצונה לשבת תחת כבוד בעלה ואינה מנחת למכור החצר הגדול עבור מזונותיה ואם מוכרחים למכור מפני החובות ולא ימצאו דיים בחצר הקטן וכאשר שלחתי אחר היורשים בא גם אפוטרופוס היתומה וטענו כנגדה כי החצר הקטן לא יספיק רק לבעלי חובותיו ומאין יבא עזרת היתומה לגבות עי"ן המגיע לה כי הנה הגיע לפרקה ובין היום למחר יזמין ה' לה בן זוגה וע"כ מוכרחים למכור החצר הנז' והיא תקבל כתובתה במזומן ואפוטרופוס האלמנה טוען כי אין ברצונה לקבל כתובתה ולא יניח למכור וכ"ש שלא תתן טאקריר לפני הממשלה יר"ה דלא סגי בלא"ה:
והנראה פשוט בזה הוא כי הדין עם האלמנה דהנה אמת כתב הב"ש שם סי' קי"ג דאם רוצים לסלק לה הכתובה כדי שלא יהיה לה מזונות הרשות בידם כמ"ש סי' ק"ב גבי בע"ח מ"מ שכנגדו חלוק עליו הוא הגאון בע"ס בית מאיר סי' הנז' וסו"ד בפת"ש שם דבמקום שנוהגין כאנשי גליל שאין הבנים יכולים לסלקה בע"כ כ"ש שאין הבת יכולה לסלקה מכח החיוב שלה על היורשים דכיון דעדין לא ירשו כלום לא נעשו בע"ח שלהם ומאין יבא העישור המגיע לה ואפי' לאנשי יהודה יש להסתפ' עי"ש ודבריו נכונים מאד בטעמם וכיון שהנכסים בחזקת האלמנה מאן ספין ומאן רקיע לכוף כאגמון ראשה לקבל כתובתה ואם תתקע עצמה בזה הנני ליחד לה החצר הקטן אשר יש בו כדי סיפוק כתובתה ומהשכירות העולה ממנו יספיק לה לצורך מזונותיה והחצר הגדול ימכרוהו היורשים ויפרעו להבע"ח וגם יפרישו סך העי"ן אשר פסקתי להיתומה!:
אמנם שואלים הלכו בי הבנים בניו אם אחר נשואי אחותם בסך העישור אשר הפרישו לה כנ"ל מתה האלמנה ולא נשבעה ולא גבתה כתובתי מה הדין נותן בעישור הזה אם שייכה להבת או להם ולכאורה היה נראה בפשיטות דמאחר דנכסים הללו ראויים הם לגבי היורשים שהרי משועבדים המה למזונות האלמנה וכתובתה ואם היתה גובה כתובתה היו יורשים אותה יורשיה והבת בע"ח דאחי הוא הא קי"ל דאין בע"ח נוטל כראוי כמ"ש בש"ע ח"מ סי' ק"ד:
והנה אמת דלגבי בת בעישור נכשי פסק רהט"ו סי' קי"ג דנוטלת מן הראוי כגון אם מת אביה בחיי זקנה ולא היו נכסים לאביה ואח"כ מת זקנה וירשוהו אחיה נוטלת מהם עי"ן כיע"ש גם מרן בש"ע שם ס"ב פסק וז"ל עישור זה וכו' ויש לה לגבות משכירות הקרקע ומן הראוי וכו' עי"ש מ"מ יש לצדד דה"ד אם בשעה שבאת לגבות פרנסתה שהוא זמן הנשואין כבר זכו בהם האחים זכיה גמורה מירושת זקנם ומן הראוי דקא' היינו דהגם דלגבי אביה הוו הנכסים הללו ראוים כיון שמת בחיי זקנה ואי הוות בע"ח דאביה לא היתה נוטלת מהם עי"ן מ"מ כיון דב"ח דאחי היא והם ירשו את זקנם נוטלת מהנכסים ההם העישור כמ"ש הב"ש והח"מ שם והרב החבי"ב בהגהב"י אות ח' ברם אם בשעת שנשאת אכתי היתה זקנה בחיים והאחים השיאוה לאיש בלא נדוניא ושוב אחר שנשאת מת זקנה וירשוה האחים וכ"כ אם הניח אביה מקצת נכסים ונתנו לה אחיה העישור מהנכסים ההם ושוב אחר שנשאת מת זקנה וירשו אותו אחיהם אפשר דבכה"ג שהוא ראוי גמור אין להבת חלק בהם כיון דבשעת נשואיה לא הי"ל חוב על האחים מפאת נכסי הזקן שהרי לא באו לידם וחיובא דידהו אינה אלא בנכסי אביהם או אבי אביהם אם באו לידם ול"ד לקטנה שהשיאתה אמה או אחיה דיכולה היא לכשתגדל להוציא מידם הפרנס' הראויה לה כמ"ש בש"ע סי' קי"ג דש"ה דכבר היו בנכסי אביה שיעור פרנסתה אלא שהם רצו לקמץ ונתנו לה פחות מהמגיע לה כמבואר שם וכיון דכבר זכתה בעת מיתת אביה בעישור הנכסים יכולה שפיר להוציא מידם גם אחר נשואיה ולפי"ז בנ"ד שכבר נתנו לה העישור מכל עזבון אביהם מלבד הסך שהפרישו להאלמנה דאין לה שייכות בהם וכיון דאם לימים עוד היתה גובה כתובתה היו יורשיה יורשים אותה א"כ עכשיו שמתה ולא נשבעה ושייכים להאחים הו"ל הנכסים הללו ראוים לגבייהו ואין בע"ח נוטל כראוי
שוב נזכרתי מב' תשו' מוהר"ם ז"ל הידועות הו"ד במרדכי הסותרות זו את זו דבפ' כל הנשבעין כתב בשמו דשעבוד כתובה ומזונות אינם נחשבים ראוים וכמוחזקין דמו ואלו בפ' נערה כתב גבי אלמנה שמת חמיה קודם בעלה אין לה לגבות כתו' מנכסי חמיה מחלק ירושת הבעל דכיון דחמיה הניח אלמנה וקי"ל הל' כאנשי גליל הו"ל כל נכסי חמיה ראוי לגבי בעלה ואינה נוטלת בראוי וכו' ורבה המבוכה בזה בספרי הפוסקים וגם אני בעניי נשאתי ונתתי בדבריהם בסה"ק שערי רחמים חא"ה סי יו"ד והמורם מהם היוצא מהם דהגם דלתי' מור"ם ז"ל בד"מ סי' צ' ההיא דפ' כל הנשבעין איירי במקום שנוהגין כאנשי יהודה דמסלקין האלמנות ולכך נקרא מוחזק וכמה מהפוסק' תפסו כן בפשיטות דלדידן השעבוד חשיבי ראוי ואין ב"ח ובכור נוטלין מהם מ"מ רוב הפוסקים חלקו בזה והעלו דהיתומים מוחזקים בנכסי אביהם מקרו הגם דעליהם כתובת אמם אפילו שלא נשבעה וכן העליתי שם להל' ולמ' ועי"ש בסי' י"ג מה שהאריך בזה הרה"ג כמוהר"מ פארדו ז"ל:
אלא דאת זו ראיתי להגאון בע"ס בית מאיר סי' קי"ג ס"ו גבי מי שמת והניח אלמנה ובת דאין הבת נוטלת עי"ן מפני מזונות האלמנה ואפילו מתה הבת אחר שנשאת אין הבעל יורש וכו' כתב וז"ל ונ"ל כ"ז שהאלמנה חי אין הבעל יורש אבל אחר מות האלמנה או שיסלקו לה הכתובה מרצונה או לאנשי יהודה שלא מרצונה הנשאר נקרא מוחזק ויורש הבעל כן מבואר במרדכי בשם מוהר"ם פ' כל הנשבעין ולזה רומז הב"ש וכתב ואחר שסילק לה הכתובה וכו' ועי' ריש סי' כ' וסי' ק' ור"ל לתי' מוהרי"ל. ולתי' הד"מ במקום אנשי גליל צ"ע ולשון הש"ע שהרי כולן בחזקת האלמנה צ"ע קצת עכ"ל ולכאורה נראה דדקדוקו זה בדברי מרן הוי סיעתא למ"ש הרב פרח שושן דנ"ז ע"ב והרב פני אהרן סי' ל"ה דקכ"ט ע"א בדעת מרן ז"ל דס"ל כההיא תשו' דפ' נערה דהנכסים המשועבדים למזונות האלמנה וכתובתה ראוים חשיבי ולא מוחזקים ולכן הביא בב"י סי' ק' התשו' הנז' דהיא העיקרית ולא רצה לסמוך על תשו' דפ' הנשבעין עי"ש ויען קמי שמיא גליא כי אינני בקו הבריאות לא יכולתי להתישב הטב כעת ועוד חזון למועד יה"ב ואם ברי'"אה יברא ה' אשובה אשנה פרק זה לעת הצורך:
סמוך לחתימה ראיתי לכת"ר שי' בספרו תע"ל ח"ב ד"מ שנכנס בחקירה זו ממש וכתב דהדבר פשוט שיש לה עי"ן ממ"ש הר"מ והש"ע סי' קי"ג מי שמת והניח אלמנה ובת וכו' ואפי' מתה הבת אחר שנשאת אין הבעל יורש וכו' ומשמע שאם הבת בחיים לוקחת הפרנסה הראויה להנתן לה ולא גרע מקטנה שהשיאתה אמה ואחיה וכו' א"ד הי"ו ודבריו באו אלי כחידה בלי פתרון דאיך משמע מדברי הרמב"ם אלו דאם הבת בחיים לוקחת פרנסת' אחר שמת' האלמנה מה שאין זכר בדבריו מזה כלל דמ"ש אפי' מתה הבת וכו' ל"מ קאמר ל"מ בעודה בחיים דאינה נוטלת עי"ן כיון שהם משועבדים לאלמנה אלא אפי' מתה די"ל בעל לוקח הוי ואין מוציאין למזון האשה מנכסים משועבדים ותפסיד האלמנה דאפי"ה אין הבעל יורש פרנסה הראויה להנתן לה דשוויוה רבנן כאן לבעל בנכסי אשתו כיורש כמ"ש הב"י בשם הה"מ אבל אחרי מות האלמנה אין שום משמעות בדבריו מה שורת הדין נותן דיש לצדד באחד מב' הצדדים ואדרבא מסו"ד שכתב שהרי כולן בחזקת האלמנה דקדק הגאון ב"מ דחשיבי הנכסים ראוים והצ"ע בדבריו כמש"ל גם מ"ש דל"ג מקטנה וכו' לדידי נראה דגרע וגרע דכיון דבשעה שנטלה עישור נכסי לא היה מגיע לה לפי הדין יותר מזה אפשר דגם בהוחזקו אחיה בנכסים המשועבדים לאלמנה אין לה שום זכות בהם דאין בע"ח נוטל כראוי וכעת דין זה צריך ישוב היטב לפי קט שכלי הנה הארכתי הדבור מהעולה על רוחי והרשום בזכרוני למרס בדם האהבה כי נעים נאוה הוא ברחמיו ית' תכנו להתעלס באהבים פנים בפנים יחד על הארץ הטובה כנה"ר וכנא"ה נא"ה המייחל ומצפה ישועות מלכו והמוקירו ומכבדו כערכו:
הצב"י רחמים יוסף פראנקו ס"ט: