שות תעלומות לב חלק ג· רבי אליהו בכור חזן
סימן יא
וזאת תשובתי אליו:
ראה ראיתי את את השאלה ואת אשר נגזר עליה מאת רב רחומאי הרב כמהר"א עלוש נר"ו המורה לצדקה בעוב"י קצומטינא יע"א ואותי צוה לעמוד על הפרק ולהשיבו דבר בהקדם האפשרי ולהיותי טרוד מאד בעסקי הצבור והיחיד. בקשתי את שאהבה נפשי הר' הכולל ענותן כהלל כמהר"ר: משה אסרוסי נר"ו אשר לו לבב חכמה לעקור הרים ולטוחנן ובקי בטרפיות כר' יוחנן לשום עינו על הנדון הזה ולהקל מעלי טורח החיפוש. וישב משה במיעוט שיחה מעט מחזיק את המרובה. ואחזה אנכי כי מקום הניח לנו להתגדר בו. כי הנה אמת שהרב המורה הפוסק הראשון נר"ו מרוב שיחו וכעסו על השוחט ההוא רצה לברר פיסולו ברוב דברים מ"מ המובן מתוך דבריו שיסודות פסלותו שלשה המה ומאן דתני ארבעה לא משתבש הא' מפני שעבר על שבועתו שנשבע שלא ישחוט יחידי ועבר ושחט וגם שהתנו שלא ישחוט ועבר ושחט במזיד בפומבי. הב' שנחשד על הגנבה מבשר המקולין באומדנא דמוכח ובלא"ה מקודם הוו סכו שומעניה ורק משום דתלו ביה טפלי למדו אותו מלאכת השחיטה וסמכוהו בתנאים מבוררים כדי שלא להכשיל את הרבים. והג' מפני הסירכה שלא ראה וגם שהכשיר סירכה אחת שלדעתו עלתה בנפיחה וכשנפח בה השוחט האחר בצבצה ואימא ד' שכשהביאו אותו להראות סכינו בפני גדולי וראשי העדה מסר להם סכינו בחזקת בדוק ויפה ונמצא פגום כמה פעמים:
ועם היות שיש להשיב על מקצת טענות אלו מ"מ בהצמדם יחד ובהיות חזקת כשרותו רעועה נדחה וצולעה כאשר העיד בגודלו הרב המורה נר"ו ודאי דנפסל לגמרי כהסכמת מר דיינא היושב על המשפט נר"ו והרב המשיב משה שפיר הי"ו ומאד אני תמה על הרב השד"ר רב נחמן נר"ו אשר משנתו קב ונקי ויראת חטאו קודמת לחכמתו איך יצאת מתחת ידו הוראה זאת להכשירו אחר שפסלו המורה ודאין נר"ו ותלמודו בידו מפי סופרים ומפי ספרים ומן הראוי בבאו להראות את כחו כחא דהתרא לאנהיר לן עינין בראיות מספיקות והוא נר"ו לא כן עשה ודבריו באו בתעלומות חכמה אשר נתן מקום להרב המורה נר"ו לשפוך עליו כל חמתו ולפום ריהטא צדק בתלונותיו כאשר השיב משה הרב הפוסק נר"ו כי ע"כ דן אנכי שמשמעות דורשין איכא בינייהו וסגנון השאלה כאשר יצאת בהנומא מאת הרב מר דיינא נר"ו לפנינו עתה. לא סימוה קמיה דמר הרב השד"ר נר"ו ובהיות כי הוא היה בעת ההיא במקום המשפט בלי ספק כי חילוף דברים בעיקר הנדון יש ביניהם. ע"כ זחלתי ואירא לחוות דעי בענין זה:
ואולם אהבת הרב השואל אליהו בהי"ר נר"ו אלצתני גם כי גודא רבה שדי עלי אחד המיוחד תורה וגדולה ראש הוועד בעיר ההיא נר"ו אשר אותי בקש במכתב לאמר הורנו מדרכיך ונלכה באורחותיך. ע"כ אשימה עיני להשיב דבר ע"פ סגנון השאלה אשר הביא בידו הרב המורה כי בודאי לפניו נגלו כל תעלומות ועליה אני דן בחזקת חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן:
ואבא היום להשיב כהלכה כאשר יורוני מן השמים והנה בענין החשוד על השבועה אי נפסל לשחיטה אם אמרנו כבא אעי"ר בפרטי דין זה דחשוד לדבר אחד אינו חשוד לד"א המבואר בטוש"ע יו"ד סי' קי"ט ונושאי כליהם ראשוני' ואחרוני' ז"ל תקצר היריעה ואין הפנאי מסכים ע"כ אחר אחרון אני בא הוא הגאון מז"ה הגדול זצוק"ל בחק"ל יו"ד ח"א סי' קנ"ו אשר אסף איש טהור כל האמור בענין בנוגע לפרט זה שאנו עסוקי' בו ומתו"ד אשר כתב לישב תשו' הרא"ש ז"ל בכלל נ"ח סי' ד' ותשו' הרב כרם שלמה חיו"ד סי' כ"ג אנו למדים ג' דברים הא' שבטבח הממונה לצבור החמירו כדי שלא להכניס את הרבי' בספק איסור ואף אי שרי מדינא אין ראוי להכשירו לרבים ונסתייע מתשו' הרמב"ם ז"ל בסי' קי"ד והב' דכל שנחשד בדבר שיש בו ח"מ כיון דשו"ב שייך ביה ח"מ אפי' נחשד בדבר אחר חשוד לאותו דבר מקרי כיון דהגורם לו הוא הח"מ מ"ל איסור זה מ"ל איסור אחר ובכל האיסורים דשייך ביה ח"מ אין להאמינו והג' כיון דנאמנות השו"ב מדין ע"א נאמן באיסורין נגעו בה כדאיתא בפ"ק דחולין ד"י ובכן אם העיד שקר פסול לשחיטה כיון דאיתרע חזקתיה ויבא להעיד ולומר על טמא טהור ועל כשרה טרפה את"ד ועם שהדברים מוסברים ונכונים מ"מ לא באו מפורשים ומבוארים בספרי הפוס' ז"ל ובפרט במה שחידש דבממונה לצבור בכל מיני חשד הוא נפסל לא שערוהו ראשונים כמלאכים ולא הו"ל לשתוק מינה. ואף אם לכתחלה אין ראוי לצבור למנות שוחט לרבים אם נחשד בשום מיני חשד דבודאי דבעינן שיהיה מוחזק בכשרות מ"מ בשכבר הוא מנוי קשה הדבר לקפח פרנסתו אי מדינא שרי ועיקר סמיכתו מתשו' הרמב"ם מקום יש בראש לדחותה וכמ"ש הרב ידיו של משה ז"ל בד"ה והגם שהשיב ע"ד הגאון ז"ל בחק"ל ח"מ ח"א סי' קנ"ב מ"מ לא יכחיש שלא נמצא מפורש חידוש זה ברבני הפוס' ז"ל וכמ"ש מני"ר ביו"ד ח"א סי' קנ"ו בדרל"ד ע"ב דאין רמז לזה בשום ספר:
והאף אמנם סברה ישרה ואמתית היא ואף אם לא אמרוה הרמב"ם והרא"ש הדעת נוטה כן כמ"ש הוא ז"ל כאן בסס"י קכ"ו וגם בחח"מ סס"י קנ"ב סיים וז"ל ועד פה נראה לי עיקר מתשובות הרא"ש והרמב"ם שדייקו לכתוב דאסור לשחוט לרבים וגם ממ"ש הרמב"ם וטוש"ע סי' ס"ה ורמ"א בסי' קי"ט דאין לוקחין בשר מכל שוחט לעצמו ומוכר לאחרים אלא א"כ יהיה מוחזק לרבים בכשרות ואם הוא מומר לעבירה רשע מקרי והרי אינו מוחזק בכשרות וכו' עי"ש וראיתו זאת האחרונה היא אמתני ותקיפא וכן ראיתי למרן ז"ל בס' אבק"ר סס"י ר"ז שסיים וז"ל ומיהו הכל לפי מה שהוא אדם דבלא"ה בעינן מוחזק בכשרות כמ"ש הרמב"ם ספי"א מהל' מ"א ע"כ מ"מ יד הדוחה נטויה דאין מדברי הרמב"ם והטוש"ע שם כ"כ ראיה דאימור דכ"ז הוא בתחלת מינוי השו"ב או אזהרה לאדם הבא ליקח בשר מהשוחט לעצמו ומוכר לאחרים שיזהר לקחת מאיש המוחזק בכשרות אבל היכא שכבר הוא שו"ב והיה מוחזק בכשרות ושוב נחשד בדבר אחר דמדינא אינו חשוד לשו"ב מנ"ל דיש יכולת בידינו להחמיר ולקפח פרנסתו בודאי דזו צריכה רבה:
וכן ראיתי להגאון מז"ה ח"ד בדר"א ז"ל בס' נדיב לב ח"א סי' ע"ו שהביא דברי יוסף הגאון ר' אבהו זלה"ה ופקפק ע"ז מתשו' הרשב"א ז"ל באלפי"ו סי' תשפ"ב הו"ד בב"י סי' קי"ט בקצב שעבר על שבועתו דלא נפסל בהכי אפי' הוא מוכר בשר לרבים כיעו"ש ומכח זה העלה דגם מרן החק"ל לא סמך אלא על הצד הב' וכמ"ש בסי' קצ"ד שצד זה נראה לו יותר עיקר והסכים אדוני זק"ן מר בריה שאין לסמוך על ח"י זה דממונה לרבים כיון שנראה ברור דהרשב"א לא ס"ל לחלק בהכי ובדעת הרמב"ם והרא"ש אינו מוכרח כיעו"ש ועוד לו בסי' פ"א שהביא מה שפקפק בזה גם הרב ידיו של משה ז"ל והגם שהשיב ע"ד מרנא החק"ל בח"מ ח"א סי' קנ"ב מ"מ סיים וז"ל דודאי לא איפרק מחולשא הבא לעשות מעשה ולהחמיר ע"כ וראיתי להרב המשיב מהר"מ נר"ו שרצה לישב תשוב' הרשב"א דסי' תשפ"ב ולחלק יצא משוחט לקצב כיעו"ש בדב"ק ועם כי אמר דברי חכמה מ"מ לענין דינא אין חילוקו יפה כיון דכל עיקר טעם הוא שלא להכניס רבים בספק איסור מו"ל שוחט כ"י מוכר בשר ואם איתא להאי חילוקא הו"ל נענוע להקצב ההוא מלמכור בשר לרבים כדי שלא להכניסם בספק איסור ועיין בהשו' מרן אבק"ר סי' ר"ז והרי מז"ה הגדול בחק"ל ח"מ ח"א סס"י קנ"ב נרגש מתשו' מרן באבק"ר סי' קצ"א שכתב להתיר בקצבים המוכרים בשר אעפ"י שחשודים על הגזלה ונדחק בישוב תשו' זאת כי היכי דלא לסתור לחילוקו הנז' כיעו"ש הרי מבואר דלא ניח"ל לחלק בין שוחט לקצב והכי הוא ודאי דכי הדדי נינהו לענין זה וכ"כ הרב מופה"ד שארינו ז"ל בס' חיים ביד סי' ג':
והנה במה שתי' מרן החק"ל שם ליישב תשובת מרן אבק"ר סי' קצ"א שלא התירו שם אלא משום דתנאי היה הדבר שלא ישחטו מבהמה שלהם וכו' כיעו"ש אנכי הרואה דמרן ז"ל לא אתי עלה מטעם זה ולא העלהו על דל שפתיו ובפשיטות כתב שאם יתברר שנחשדו להאכיל טרפות אפי' בלאו הסכמה ראוי להעבירם מאומנותם ע"כ משמע דאלו לענין הגזלה שנתברר בשאלה הוא ז"ל לא הזכירו כלל נראה דס"ל דאינם נפסלים בכך ולא ביאר דטעמו הוא משום התנאי הנז' וגם סיים שאם אין קצבים אלו חשודים להאכיל נבלות או טרפות שיכולים להתיר ההסכמה כיעו"ש מבואר נגלה שיכולים לחזור לאומנותם כמאז ומקדם בלא שום תנאי דאם איתא לא הו"ל לשתוק מינה כמובן ומאחר שהרב ידיו של משה ז"ל ומז"ה ח"ד בדרא ז"ל לא ס"ל לחלק בהכי אין בנו כח לקמח פרנסת השוחט מטעם זה לבד. ועיין בס' בן הרמה הנד"מ בהל' שחיטה דקי"ב ע"א דמסתמיך ואזיל בחי' זה שחידש הגאון מז"ה בחק"ל לפסול בממונה לרבים ועם שהשיבו כהלכה מרנא הרמ"ז בס' נדיב לב ח"ב בחיו"ד סי"א חזר להשיב בספרו הנז' בדקכ"ט ע"א לקיים סברתו ברוב דברים ואין כל חדש זולת מה שהכחיש את המוחש וכתב וז"ל הרי דהכריע כן מרן מלכא החק"ל וכו' ולא כמ"ש הוא נר"ו דמ"מ עצמו כתב דלא נמצא כן בשום ספר עכ"ד נר"ו ולא ידענא מאי אידון ביה מאחר שבפירו' כתב מז"ה הגדול שם בסי' קנ"ו דאין רמז לזה בשום ספר כמבואר שם בדרל"ד וכונתו פשוטה לכל מבין כי הגם שהכריח כן ברוחב דעתו מ"מ אין הדבר מבורר בשום ספר והוא פשוט ועיין לרב כהוראי הרב כמהר"מ ברקי נר"ו בתשו' הבאה בספה"ק תעלו' לב חיו"ד סי' א' בד"ה ע"ד ואילך שהשיבו לפי דרכו ולא לנו לאבד הזמן בזה ועיין להרב ישמח לב נר"ו בחיו"ד ס"ך שגם הוא נר"ו הכריח כן שלא כתב הגאון מז"ה בחק"ל ח"י זה אלא ליישב תשו' הרא"ש ז"ל וכאשר מצא ח"י אחר יפה הימנו לא נשאר הכרח להחילוק הא' ודבריו נאמנו מאד אלא שלא זכר שר למורי הגאון ח"ד בדרא ז"ל בנדיב לב שכתב ככל החזיון הזה וכמדובר:
אתאן לנ"ד עם היות דעתי נוטה שאין לפוסלו מטעם זה לחוד אבל י"ל דגם מדינא פסול כיון דק"ל בטוש"ע ח"מ סי' ל"ד דהחשוד על השבוע' פסול לעדות וכיון דכל עיקר סמיכתנו על השו"ב הוא מטעם דע"א נאמן באיסורין כמש"ל. א"כ הא איתרע ליה חזקתיה ונפסל לעדות וזהו הטעם הג' שכתב מז"ה הגאון ז"ל בסי' קנ"ו שאם העיד שקר הוא נפסל לשחיטה כיון שהוא פסול לעדות. ומר בריה הרמ"ז בנדי"ל סי' ע"ו כתב שזהו הטעם היותר נכון ושעליו סמך הגאון אבינו הזק"ן ז"ל אלא דאם כנים אנחנו בזה ל"ד בעבר על השבועה הוא דנפסל אלא בכל עברה שהוא נפסל לעדות הוא נפסל לשחיטה כמו שמצאנו ביצאת טרפה מתח"י אפילו בודק לאחרים שאין לו בה הנאת ממון הוא נפסל לעדות כדקי"ל בסי' ל"ד ויש לתת טעם לזה דהיינו דכיון שיצאת טרפה מתח"י ואמר על טרפה כשרה א"כ הרי העיד שקר: ולכן נפסל לכל עדות ועיין מ"ש מב"י בסס"י ל"ד משם התוס' ועיין בחק"ל יו"ד ח"א סי' קמ"ט וק"ן וקכ"ו ובח"מ ח"א סי' ד' וכ"א ואכמ"ל וא"כ כפי"ז בכל עברה שהוא נפסל לעדות היה ראוי לפוסלו לשו"ב כדי להשוות המדות והרי במומר לעברה ידועה ומפורסמת אפי' לא התרו בו הוא נפסל לעדות כמ"ש הרמב"ם בפי"ב מהלכות עדות והטוש"ע בסי' ל"ד ואלו לגבי שחיטה קי"ל דמומר לד"א אינו פסול לשחיט' כמתבאר ביו"ד סי' קי"ד ויותר מבואר בתשו' הרשב"א ח"א סי' תשפ"ב ואפי' משומד אוכל נבלות בודק סכין ונותן לו כדאיתא בריש חולין משום דקי"ל משומד לד"א אינו משומד לכל התורה ואלו לענין עדות אפי' עבר באחת משאר העברות הוא נפסל וכמו שביאר הרשב"א באלפי"ו סי' שט"ו ואולי י"ל דכיון דהלכתא פסיקתא היא דהחשוד לד"א אינו חשוד לד"א תו לא מחמירינן בשו"ב אלא בהעיד שקר דחשיב אותו דבר ממש ותו דבשו"ב לאו עדות שקר לחודיה איתיה דהא עובר אלפ"ע ומאכיל איסור לאחרים וע"כ כל שלא נחשד להעיד שקר אף אי נחשד באיסור אחר לא חשדרנן ליה שיעיד שקר לומר על טמא טהור ולהאכיל דבר איסור לרבים ועיין בתשו' הרשב"א סי' ת"ל ואכמ"ל גם כי ספרי דבי רב אינם אתי:
ברם בנ"ד שהשבועה היתה שלא ישחוט יחידי וגם כי בהיותו לבדו באחד מהכפרים שצריך לבא בזמן שקצבו לו לבא אל רבותיו ולהראות סכינו ועבר ולא בא וגם בעיר שיש בה שוחטים עבר ושחט לבדו גם אחר ההתראה שהתרו בו א"כ הו"ל מומר לאותו דבר עצמו כמו שהעלה בטו"ט ודעת מורי הגאון מז"ה בנדיב לב שם והביא דבריו הרב משה שעיר נר"ו ואפריון נמטייה ועוד האריך הרב הפוסק נר"ו דבכגו"ד ל"ב התראה ולא מצי למימר שוגג הייתי ושכחתי כמ"ש הרשב"א הו"ד בב"י סי' ל"ד ודבריו נאמנו מאד ואפי' אי נחלקו בטבח שיצאת טרפה מתח"י אי נאמן לומר שוגג הייתי כמ"ש הגאון מז"ה יו"ד ח"א סי' קנ"ב והכל לפי הענין ולפי ראות עיני הדיינים מ"מ לגבי שבועה ודאי דאינו נאמן כיון דהוא איסור שבדה מלבו הו"ל למידק וכ"ש שהוא עצמו לא טען שוגג הייתי ושתיקתו כהודאה דמזיד הוא ובפרט שעבר גם אחר ההתראה ושחט בפומבי דנפסל לכ"ע:
אלא דמאי דנקיט כת"ר תשו' הרשב"א הלזו המובאה ביתה יוסף בסי' ל"ד כפשטה. יש לי לדון בה שהב"י לא הביא סיום תשו' הרשב"א היא מוצאת בח"א סי' תר"ע שסיים וז"ל אבל אם יש לפוטרו ולהוציאו מדין חשוד אינו אלא ממה שאמרנו ע"כ והיינו שביאר בתחי"ד דע"ע ס' גדולי המורים הסוברים דבשבועה דלהבא שבשעה שנשבע לא יצאת מפיו שבועת שקר וטוען שכחתי דל"מ חשוד הרי דהרב ז"ל פטרו בכעין זה ולא שוייה חשוד אך קשה מתשו' אחרת להרשב"א הביאה הב"י ביו"ד סי' רל"ו שכתב בתו"ד בנשבע שלא יאכל ושכח ואכל דחייב משום שבועת ביטוי עי"ש וא"כ הוו תרתי דסתרן ומב"י ז"ל לא נרגש מזה וכבר ראיתי למז"ה הגאון ז"ל בחק"ל יו"ד ח"ג סי' פ"ג דע"ז סע"ד שחמה כן. ובא אל הישוב דס"ל להרשב"א דאה"ן דחייב קרבן אך אינו נפסל בשוגג שגם בח"י שבת אינו נפסל בשוגג כמ"ש הרמב"ם ז"ל את"ד ולפי"ז תורה יוצאה דבטוען שוגג הייתי ושכחתי בשבועה דלהבא אינו נפסל בכך אמנם נראה שלא כתב כן מז"ה ז"ל אלא לדעת הרשב"א לישב דבריו דלא לסתרו אהדדי אבל הראשוני' ז"ל ומהר"מ ב"ב בתשו' הרשב"א סי' תתס"ד ותתס"ו מכללם דמחייבי גם בלהבא בשכחתי אה"ן דנפסל ג"כ:
ובהורמנותיה דהגאון מז"ה אמינא דגם הרשב"א דעתו כן דל"מ למימר שוגג הייתי ומה שסיים בסי' תר"ע שיש לפוטרו ולהוציאו מדין חשוד. הא ל"ק דהתם לא כתב כן אלא לדעת הסוברים כן שהביאם בתחי"ד שיש מגדולי המורים דסברי הכי ותדע שכן הוא שעב"י ז"ל השמיט תחי' וסוף הדברים שבאותה תשובה ואייתי לן מר מה שמובן מתוך תשובתו דהכי ס"ל להרשב"א דלא מהימן גם יש להרגיש על הגאון מז"ה שם שכתב וז"ל וסבור הייתי דתשו' זאת דסי' תתס"ה לאו דהרשב"א היא וכו' עי"ש והוא מבואר נגלה דתשובת דס"י התס"ה היא מהשואלים ובסי' תתס"ו חזר להשיב עליה מהר"מ בב' וחתם עליה ועתה נד"מ שערי רחמים ושם ראיתי להרב המחבר נר"ו בחאה"ע סי' א' שתמה על הרב מ"מ בחאה"ע סי' ב' (ואינו מצוי אצלי) שחשב שתשו' אלו הם מהרשב"א ז"ל ויפה תמה בזה. אך הוסיף לתמוה מפי השמועה משם הרב מ"ח נר"ו וז"ל גם הרה"ג אור היר"ח ז"ל בח"ג מיו"ד נלכד בשגיאה זו ביתר שאת שכתב בההיא דהרשב"א סי' תר"ע דפטר בשבועה דלהבא ולפי האמת ליתא כן בדברי הרשב"א ע"כ ולא ידעתי מה עשה לו הרב מ"ח נר"ו שתלה בו טעות כזה וישלך אמת ארצה. כי דברי הרמ"ז ז"ל נכונים מאד לפי מה שסיים הרשב"א ז"ל ואי קשיא הא קשיא מ"ש בעניותין דגם הרשב"א לא אמרה אלא לדעת הסוברי' כן אבל ברור הוא דאין זה מוכרח בדבריו והנרא' שהוא נר"ו ראה מ"ש בשמו מב"י בסי' ל"ד ולא דקדק שמז"ה לא הביא מ"ש הב"י בשמו אלא ציין תשובת הרשב"א במקומה וכאמור:
והנה בנ"ד מלבד שהוא לא טען שוגג הייתי עוד זאת שמבואר בדברי הרב הפוסק הא' נר"ו שאחר שהתרו בו ראש הקהל ודעמיה שלא ישחוט הזיד ושחט בפומבי וגם אחר שסגרו לו הדלת בעניו היה עומד בשוק ושוחט לכל עובר כדי להמרות עיני כבודם בכגו"ד ודאי דנפסל לכ"ע וכמ"ש הרב פנים מאירות ח"ג סי' ז"ך ה"ד הגאון מז"ה בסי' פ"ב והאריך שם וכפי"ז לא היה צריך הרב המשיב מהר"מ נר"ו להאריך אם היה די בהרשאת רבו אחד עם היות דבריו בזה צדקו יחדיו אבל מאחר דכל המעשה הזה של התראת ראש העיר תדונו לשחוט נגד התראתו היה אחר זה הרי נפסל מצד זה לכ"ע ועיין להרב בני יעקב בתשו' סי' ו' ולהרו"ז בס"ה נדיב לב בסי' ע"ז באורך וברוחב ולא הניח לנו מקום להתגדר בו והאריכות בזה אך למותר גם מבואר בדברי הרב הפוסק ה"א נר"ו שהתראה זאת היתה לפי שבדק כמה סכינים ונתנם בחזקת בדוק ויפה ונמצא פגום כמה פעמים ובירר לו אנשים שיבדקו סכינו ומצאוהו פגום נכנס ופגום יוצא והאריך הרב המורה לפוסלו גם מצד זה ובא לציון להרב קול אליהו בח"ב סי' א' ועיין להגאון שארינו ז"ל בס' חיים ביו"ד סי' ה' ולהרב פני יצחק נר"ו בחיו"ד סי' א' ובספר בן הרמה הל' שחיטה בדקליו ואילך האריך הרחיב כמדתו ואין הפנאי מסכים לעמוד על דבריו הארוכים ומכופלים. כי בנ"ד היא משנה שאינה צריכה דכיון דהזיד ושחט אחר שהתרו בו הרי איתרע חזקתיה והוי כמקל ופושע שאין ראוי להחזירו כמ"ש הרשב"א באלפי"ו סי' תקצ"ד והוכפלה בסי' תרי"ט וראיתי מה שהשיב משה ספר"א רבה נר"ו בענין הסירכות ועיין בזה להגאון מז"ה בחק"ל יו"ד ח"א סי' קנ"ב ולהרמ"ז בנדי"ל ח"א סי' פ"ו ופ"ז ובכגון נ"ד שהעד העיד הרב המורה לצדקה נר"ו שהשוחט הזה מעיקרו הוו סנו שומעניה ואין יראת אלהים לנגד עיניו וגם עתה איתרע חזקתיה במעשיו הרעים שהזיד ושחט לבדו הו"ל אומדנא דמוכח שהוא מקל ופושע שגם הגאון מז"ה בחק"ל סי' קס"ז העלה לפוסלו ועיין למז"ה בנדי"ל ח"א סי' פ"א שהאריך ואכמ"ל:
ובר מן דין רואה אני מכתו אנושא בענין הגנבה של הבשר שכתב הרב המורה נר"ו דאומדנא דמוכח דגנוב הוא אתו ואייתי בידיה מ"ש הרב קול אליהו ח"א סי' ד' וכבר האריך בזה הרמ"ז ז"ל בנדי"ל סו פ"א דבגנב אפי' דברים אחרים הוא נפסל כמ"ש העה"ש ביו"ד סי' ב' סק"ט ועי"ש שהאריך אבל רואה אנכי שאין הדבר ברור שגנב אלא משום אומדנא דמוכח אתי עלה והן אמת שמז"ה הגדול בחק"ל יו"ד ח"א סי' קס"ז הביא מתשו' הריב"ש ז"ל (מאריה דאתרייהו) בסי' קי"ג שפסל את השוחט בחשד ע"י אומדנא ומהרשד"ם בחיו"ד סי' מ"א נסתייע ממנו והאריך מז"ה שם ועכ"פ אסו"ד זו הלכה העלה דבאומדנא דמוכח הוא נפסל בודאי כיעו"ש ובנ"ד לפי דברי הרב מר דיינא נר"ו הוא אומדנא דמוכח:
ובדברים האלו הכל תלוי לפי ראות עיני הדיין אם רואה בדבר לחוש לו הוא חושש ופוסלו כמ"ש מז"ה ז"ל שם מ"מ אני חוכך בזה יען לא ביאר הרב המורה מה השיב לזה השוחט וכן נמי בשאר טענותיו לפוסלו לא הביא תשובת השוחט דלאו בשופטני עסקינן שהוא מודה בכל זה ובכל זאת יעיז פניו לשחוט לרבים. ובפרט בעיר הגדולה לאלהים:
קצומטינא יע"א אשר ראיתי בה בני עלייה יראים ושלימים ובתוכה חכמים מחוכמים ואנשי מדות טובות ואיך יניחו לעשות כדבר הרע הזה בתוך קהל עדתם ומה שהביאני עוד לבית הספק הוא מה שהתיר בפשיטות הרב השד"ר נר"ו אחרי היותו שם במקום המעשה ונדרש לל"ו שאלו לחווה דעתו וע"כ דן אנכי שמשמעות דורשין איכא בינייהו כאשר מראש בסתר דברתי. עכ"פ כפי סגנון השאלה הבאה אלינו חתומה ניתנה מהרב המורה נראה דלכ"ע הוא נפסל לשחוט לרבים אם לא בחשוב דפז"ב לפי ראות עיני העדה ראשיהם ושופטיהם הע"י ואחרי שיעמוד לפני שוחטים בקיאים ויתלמד היטב זהו הנלע"ד וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר:
הלא כה דברי הצעיר
אליהו חזן ס"ט