שות תעלומות לב חלק ב· רבי אליהו בכור חזן
הלכות גיטין · סימן יג
סדר הגט הנהוג פה נא אמון היא אלכסנדריא של מצרים יע"א.
בכ"וכ בשבת כ"וכ יום לירח פ' שנת חמשת אלפים ושש מאות וחמשים ושלש לבריאת עולם למנינא דרגילנא לממני ביה הכא במתא נא אמון דעל כיף ימא רבא מותבה אנא פ' בן פ העומד היום פה במתא נא אמון וכל שום אחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאתרי צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ושבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי אנת אנתתי פ' ברת פ' העומדת היום הכא במתא נא אמון וכל שום אחרן וחניכא דאית ליכי ולאבהתיכי ולאתריכי דהוית אנתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי די תיהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין ואנש לא ימחא בידיכי מן שמי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פיטורין כדת משה וישראל:
פ' בן פ' עד פ' בן פ' עד ואלו ההערות שאספתי עליו לפי קיצורי.
א' באחד. אם כתב בראשון בשבת כתב הג"פ בסי' קכ"ו ס"ק י"ב משם מהרשד"ם סי' מ"ו דכשר בשעת הדחק. י ואם כתב באחת בשבת תי"ו במקום דל"ת הח"מ נסתפק בזה והב"ש פשיט"ל דכשר. ועיין י"א סימן קכ"ו הגהב"י י"ב וברכת המים אות ק"ב ואות ק"ו:
ב' בשני. חסר יו"ד בין שי"ן לנו"ן ואם כתב מלא בשיני כתב הפר"ח שם דכשר כיון דאין משתנית הכונה:
ג' בשלישי ברביעי בחמישי. מלאים (וסימנם שר"ח מלא) וכתב הכנ"הג שם בהג"הט ל"ו שאם נכתבו חסרים. אם א"א לכתוב גט אחר או משום עגונא שיש להכשיר שכ"כ הראנ"ח ח"א סימן ל"ה בשם רב אחד. ועיין ב"ש סק"ו שכתב שאם כבר נכתב הגט דכשר. ואם כתב בשלשה בארבעה בחמשה מדברי הג"פ סי' קכ"ו ס"ק ס"ג נראה דכשר:
ד' בששי. חסר יו"ד אחר שי"ן ראשונה ואם כתבו מלא בשישי כשר כיון שאין הענין משתנה כמ"ש בפר"ח:
ה' בשבת. אם כתב לשבת בלמ"ד עיין בג"פ ס"ק י"א שכתב דכשר בדיעבד. ואם דילג תיבת בשבת וכתב ברביעי כ"וכ יום לירח פלוני כשר. כמ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' קכ"ו סכ"א וגם רמ"א ז"ל שכתב ויש פוסלין. היינו על הריעותא האחרת שכתב ך' לירח ואותו רביעי היה כ"א. וכן מתבאר מדברי הריב"ש סי' קי"ז שהוא מקור הדין ועיין ג"פ שם ס"ק ס"ד ובספר הוראה דב"ד בש"ן אות ד' דל"ג ע"א:
אם הוא ר"ח כותבים ביום אחד לירח פ' (וט"ס נפל בספרים שכתוב ביום ראשון כ"כ הג"פ בס"ק י"ג):
ואם ר"ח ב' ימים אם כותב הגט ביום א' יכתוב ביום שלשים לירח פ' שהוא ראש ירח פ'. וביום ב' של ר"ח יכתוב ביום אחד לירח פ'. ואם כתב בראשון לחדש כשר בשע"הד כ"כ הכנ"הג בסי' קכ"ו בהג"הט:
ואם כתב ביום אחד לירח פ' שהוא יום שלשים לירח פ'. כשר"ח ב' ימים אין קפידא כמ"ש מב"י וכמ"ש הג"פ ס"ק כ"ח:
ו' שני ימים. שלשה ימים חסר וי"ו. ארבעה. חמשה. ששה. שבעה. שמנה חסר וי"ו. תשעה. עשרה. כלם לשון זכר בה"א לבסוף ויכתוב בהם ימים. ומעשרה ואילך יכתוב אחד עשר יום. שנים עשר יום. שלשה עשר יום עד עשרים יום. אחד ועשרים יום. שנים ועשרים יום. שלשה ועשרים יום עד תשעה ועשרים יום הכל בלשון זכר:
ואם כתב לשון נקבה שתי. שלש. ארבע. כשר בדיעבד כ"כ הג"פ סי' קכ"ו סקי"ח:
אם כתב שלושה שמונה מלא בוי"ו. כתב הג"פ ס"ק ע"ג משם מהריק"ש דכשר ובס"ק ך' הביא משם מהר"א סגיס בתשו' הרב"א סימן כ"ג שהכשיר גט שכתוב בו שמונה מלא. אך הרב ב"כ ח"ב סימן מ' כתב שאם ניתן הגט כשר. ואם הוא מקום עגון או שעת הדחק שינתן. ועיין בפר"ח ובג"מ סימן ק"ז ס"ל:
ואם דילג תיבת יום או ימים וכתב כ"וכ לירח פ' הוה עובדא בעיר הקדש ירושת"ו והורו לחותמו וליתנו לה ע"פ מ"ש הלח"ש דקמ"ב כמ"ש בהוראה דב"ד בש"ן אות ד' דל"ג ע"א:
ז' לירח פ'. ואם כתב לחדש יש להכשיר בדיעבד ג"פ ס"ק י"ד:
ואם דילג תיבת לירח. עיין בס' ויקרא אברהם בקונט' שדה מגרש בדק"ה ע"ד. ועתה בא לידי ס"ה ישמח לב ח"ב להרב כמהרח"ן נר"ו וראיתי שם בסי' ס"ג שהאריך בזה ואכמ"ל:
ח' ניסן. מלא יו"ד ואם נכתב חסר כשר. כ"כ הרב שדי חמד מע"ג סימן י"ז (שבא עתה לידי) משם ס' קב ונקי אות ק"ד וישועות יעקב סי' קכ"ו סק"ט:
אייר. בב' יודי"ן. ואם כתב בחד יו"ד בשע"הד כשר. ועיין ג"פ ס"ק ל"ה:
סיון. מלא יו"ד:
תמוז. מלא וי"ו:
אב. ואם כתב לירח מנחם כשר בדיעבד. כ"כ הג"פ ס"ק ל"ה והכנ"הג בהגהב"י מ"א כתב דאף לכתחילה ינתן ועיין ב"כ בסימן מ' שאין הדברים מכוונים:
אלול. מלא וי"ו. ונ"ל דאם כתב לירח רחמים בדיעבד כשר כמש"ל:
תשרי. בחד יו"ד:
מרחשון. חד וי"ו וצריך לכותבו תיבה אחת. ואם כתבו בב' תיבות או בב' שיטין יש להסתפק אם הוא כשר עיין ג"פ ס"ק ל"ה. ויש פוסלין אם נכתב בב' שיטות כמ"ש הב"ש והפר"ח ועיין לח"ש דקמ"ד ע"ג. ואם כתב חשון ולא כתב מר כשר בדיעבד. ג"פ שם:
כסלו. חסר יו"ד ואם כתבו מלא יו"ד אין להקפיד. כ"כ הג"פ שם משם הריב"ל ח"ג סי' ס"ח וכ"כ הפר"ח ס"ק כ"ג ועיין ג"פ שם ס"ק ע"ב ועיין לח"ש דקמ"ד ריש ע"ג ובס"ה למהר"י מינץ סי' צ"ד כתב דאפילו לא הרחיק הבעל נדוד יהבינן ליה ועיין ג"מ סי' כ"ח אות יו"ד:
טבת.
שבט.
אדר. אם השנה מעוברת באדר ראשון יכתוב אדר הראשון. ואם כתב אדר ראשון בדיעבד כשר. כן נראה מדברי הש"ע ומ"ש הג"פ שם ס"ק ל"ג. ויכתוב תוב ראשון בוי"ו אחר השי"ן ואם כתב אדר סתם כשר כמ"ש רמ"א בהגה ועיין ג"פ ס"ק ל"ב שכתב שנראים דבריו:
ובאדר ב' יכתוב אדר השני ושני חסר יו"ד ואם כתב אד שני בלא ה"א כשר בדיעבד כמש"ל. ואם כתב אדר סתם יש לפוסלו אם אין שעת הדחק ועגון. דב"מ ח"א סי' ע"א אות ד' ועיין ב"ש ס"ק י"ט:
ואם ר"ח אדר ב' הוא שני ימים יכתוב שלשים לירח אדר הא' שהוא ראש ירח אדר השני כמ"ש הב"ח משם מהר"י מברונא וה"ד הג"פ ס"ק ל"ג:
ט' שנת. ואם דילג תיבת שנת וכתב לירח פ' חמשת אלפים וכו' כשר. דסתמו כפירושו דבמנין שנים מיירי. כ"כ הג"פ בסי' קכ"ו ס"ק ס"ג וציין להראנ"ח ח"א סי' ק"ו:
י' חמשת. אם דילג תיבת חמשת וכתב אלפים כשר. כ"כ הש"ע בסי' קכ"ז ס' י"ב:
י"א אלפים. אם דילג תיבת אלפים וכתב חמשת ושש מאות ונ"ג כשר כי תיבת חמשת היינו פירושו חמשת אלפים. כ"כ הג"פ בס"ק ל"ד:
י"ב ושש. אם דילג תיבת ושש וכתב ה"א מאות ונ"ג כשר. דסתם מאות משמע שפיר שש מאות. כ"כ הג"פ בס"ק ל"ד:
י"ג מאות. אם דילג תיבת מאות וכתב העשרות והאחדים כשר כי הוא מובן דפירוש שש היינו שש מאות. כ"כ הג"פ ס"ק ל"ג ול"ו:
י"ד וחמשים. חסר יו"ד אחר המ"ם. כ"כ הי"א סי' קכ"ו בהג"הט:
ט"ו ושתים. אם כתב ושנים במקום שתים י היה מעשה בבית דיננו בחדש אדר התרנ"ב והכשרנוהו כי רבו המכשירים. והגם שהורו ב"ד הגדול בירושלם ת"ו היכא שנכתב עשרה במקום עשר לגרור הה"א כמ"ש בהוראה דס"ב ע"ב נראה דהיינו התם שהיה אפשר לתקן. ולכן חששו למ"ש הג"פ סקכ"ו משם מהריב"ל ז"ל. אך היכא דא"א לתקן כנ"ד ובש"הדח אין קפידא. וכמ"ש הב"ש ע"ד מור"ם דמשמע אפילו לא ניתן ואינו שע"הד ועיין ג"פ סקי"ט וג"מ סי' כ"ז ס"ל:
ט"ז ושלש. חסר וי"ו ואם כתב ושלוש בוי"ו כתב רמ"א ז"ל דכשר. והפר"ח כתב שגם במקרא נמצאים מלאים ואין הענין משתנה ועיין לעיל בתיבת ושלשה. ואם כתב ושלשה בה"א לבסוף עי"ל:
י"ז וארבע. כלם בלא ה"א לבסוף מלבד שמנה שהוא בה"א לבסוף כין לזכר בין לנקבה):
י"ח וחמש. בלשון נקבה ואם כתב חמשה בלשון זכר כשר. כ"כ רמ"א בסימן קכ"ו ס"ה וכתב הג"פ שם סקכ"ו משם מהריב"ל ח"ג סי' ס"ח שאין לחוש למה שכתב בלשון זכר ויהבינן ליה לכתחילה מטעם שהאיש הרחיק נדוד והו"ל בדיעבד עי"ש. והרב רב דגן בדע"ט ע"א כתב משם מ"הג להרי"ד דמזכר לנקבה לא מעכב וכ"ש בשעת הדחק ע"ש. וכ"כ הב"כ ח"ב בסדר הגט דאם כתב לשון נקבה כשר ועיין בפר"ח ס"ק י"ג שכתב כי כמו כשכותב חמשה במקום חמש כשר. ה"ה בכותב אחד במקום אחת דדא ודא חדא מלתא היא ואין מקום לספקו של הח"מ עי"ש ודבריו ברורים ועי"ל בתיבת באחד. ועיין להרב זקן אהרן סי' קס"ח ה"ד המשכנות הרועים באות ג' סנ"ה. ומ"ש בס' הוראה דב"ד דס"ב ע"ב דהוה עובדא בגט שנכתב עשרה במקום עשר והורו ב"ד לגרור הה"א ולא טיטו שום טיוטא עי"ש. נראה דס"ל דהיכא דאפשר למתקן מתקנינן ועי"ל בתיבת ושתים:
י"ט לבריאת עולם. אם דילג הסופר לבר"ע כשר. כ"כ הש"ע בסי' קכ"ז סי"א ואם כתב לבריאת עלמא באל"ף לבסוף כשר. כ"כ הכנ"הג בסימן קנ"ד:
ואם כתב עלמה בה"א עיין מה שציין הג"פ ס"סי קכ"ו סק"ז ועיין פר"ח וג"מ סימן ל"ב ס"ב:
כ' למנינא. בחד יו"ד בין הנוני"ן וחסר יו"ד בין מ"ם לנו"ן ונראה שאם כתב בשתי יודי"ן יש להכשיר. ועיין ג"פ סימן קכ"ו ס"ק ע"ד:
כ"א דרגילנא. אם דילג אות ד' וכתב למנינא רגילנא וכו' נראה דהגט כשר כמו שכתב הטור אם כתב למנין אנו מנין ולא כתב שאנו. וכתב הג"פ בסי' קכ"ו שאפי' לא ניתן כיון שכבר נכתב ינתן:
כ"ב לממני. ונראה שאם דילג תיבת לממני דבשר כיון דכתוב למנינא בתחי' וכן אם כתב יו"ד בין הממי"ן נראה דאין להקפיד כמש"ל בתיבת למנינא:
כ"ג ביה. אם דילג תיבת ביה אין קפידא כמ"ש בג"מ סי' ל"ג ס"ה:
כ"ד הכא. אם דילג תיבת הכא אין להקפיד כיון שכתוב אחרי כן במתא וכו'. ועיין בתשו' הריב"ש סי' שי"ד ה"ד בב"י ס"סי קנ"ז ובג"מ סי' ל"ג ס"ד:
וכן אם דילג תיבת ביה והכא וכתב לממני במתא נראה דכשר וכמתבאר בס' ג"פ סימן קכ"ו סקע"ו. ועיין בארות המים סימן נ"ו דב"מ ח"א א"הע סי' מ"א פאת ים אות ג' דס"ז ע"א:
כ"ה במתא. אם דילג תיבת מתא כשר. רמ"א בהגה סימן קכ"ז ס"ב ועי"ל במתא האמצעי. וכן אם דילג הב' וכתב הכא מתא כשר דהמשמעות אחת. קנין פירות ד"ג ועיין לקמן במתא האמצעי:
כ"ו נא אמון. כתב מהריק"ש משם הרדב"ז סי' תת"ז דאין לכתוב בגטין נא אמון אלא אסכנדריאה של מצרים וכתב שלא נהגו כדבריו וה"ד הג"פ בסי' קכ"ח:
צריך ליזהר לכתוב נא אמון בשיטה אחת ואם כתבו בב' שיטין צריך לכתוב גט אחר כ"כ הק"פ במנהגי נ"א ועי"ל:
כ"ז דעל כיף. ביו"ד אחר הכ"ף ואם כתב כף חסר יו"ד נראה דאין להקפיד בדיעבד. וכך היה מנהג נא אמון בימים מקדם לכתבו חסר כמ"ש בס' מחנה ישראל סי' פ"י אות ט' ועיין ג"פ סי' קכ"ח ס"ק מ"ו:
ואם כתב די על במקום דעל בב' תיבות נראה דכשר ועיין לרמ"א סי' קכ"ו סכ"ח ובג"פ שם ס"ק ע"ז:
כ"ח ימא. באל"ף ואם כתב בה"א עיין כנ"הג סי' קכ"ט ג"פ ס"ק מ"ו ג"מ סי' מ"א ס"ד. ומנהג קושטא הקדום היה לכתבו בה"א ועיין ויקרא אברהם בשדה מגרש דצ"ג:
כ"ט רבא. באל"ף כן מנהגנו ואם דילג תיבת רבא כשר עיין ג"פ ס"ק מ"ו. ואם כתב רבה בה"א אין קפידא. עיין ג"מ סי' מ"ה ס"ו ובס' בית אהרן בסד"ה סי"א עי"ש מה שציין:
ל' מותבה. בה"א ואם כתב באל"ף כשר כ"כ הב"כ דכ"ה ויש מקומות שכותבים באל"ף. עיין לח"ש דקמ"ה חק"ל א"הע סי' נ"א. ואם לא כתב מותבה כלל כשר ג"פ סי' קכ"ח סקמ"ו:
ל"א אנא פ' בן פ'. מנהגנו לכתוב בן פ' ולא בר פ' כס"א בסי' קכ"ט ס"א. ואם כתב בר עיין ג"פ בסימן קכ"ו ס"ק פ"א:
ל"ב העומד היום. אם לא כתב היום וכתב העומד פה אין קפידא כ"כ בס' בית אהרן בס' הגט משם ס' א"ב דמ"ג ע"ב תיבת העומד הוא מלא וי"ו. ואם כתבו חסר אין להקפיד כמתבאר מדברי הכנ"הג סימן קכ"ז הגהב"י ן' ובסימן קנ"ד בשער השמות אות ק"מ. ואם דילג תיבות העומד היום כשר כ"כ הג"פ בסי' קכ"ו סק"ג משם הרדב"ז ז"ל וה"ה אם דילג תיבת פה וכתב אנא פב"פ במתא כמתבאר שם:
ל"ג פה. אם דילג תיבת פה וכתב היום במתא אין להקפיד. עיין פאת ים דס"ז ע"א ועיין חיים ושלום ח"ב סי' כ"ז ועי"ל:
ל"ד במתא. אם לא כתב במתא אלא פה נ"א אין לחוש כמו שכתב מהר"מ מפאדוב'ה סי' י"ב וכן כתב הכנ"הג בסד"ה אות ל"ב וז"ל וכ"ש אם דילג מתא האמצעי שאצל עמידת המגרש וכתבו אצל הזמן. אם דילג אות ב' של במתא וכתב פה מתא אין קפידא. וכן היה מעשה פה נ"א בשנת תקע"ז והכשירוהו כמ"ש בק"פ אות א' ד"ג סע"ב:
ל"ה נא אמון. עיין לעיל בתיבת נא אמון הראשון:
ל"ה וכל שום אחרן. מנהגנו לכתבו גם כששולחין הגט למקום שאין כותבים וכהוראת הרב גט פשוט בס"ק מ"ב בסי' קכ"ט:
ל"ז וחניכא. מנהגנו לכתוב באל"ף ואם כתבו בה"א כשר. עיין ג"מ סימן נ"ט סי"ג:
ל"ח דאית לי. אם כתב די אית בב' תיבות כתב הרב הון רב א"הע סי' יו"ד שיאריך הדל"ת ותשאר היו"ד מובלעת בתוכה וה"ד בספר עבודת משה סימן ל' אות כ"ה ועי"ל ך בתיבת דהוית:
ט"ל ולאבהתי. אם דילג תיבת ולאבהתי אין קפידא כמ"ש בג"פ סימן קכ"ו ס"ק פ"ג והכנ"הג בהג"הט י"ח. בגט של גר שכותבים בן אברהם אבינו אם יש לכתוב ולאבהתי עיין בארות המים א"הע סי' מ"ט ועיין לב שלמה סי' כ"א סכ"א בגיורת. ואם לא כתב שם אביו אין לכתוב ולאבהתי ואם כתבו אין קפידא כמ"ש הד"מ סימן ס"ח:
מ' ולאתרי. אם לא כתב תיבת ולאתרי נראה שאין לפסלו כמתבאר ממה שהאריך הג"מ בסי' נ"ט ס"ו ועיין י"א סימן קכ"ו אות ל"ו. אם הקדים תיבת ולאתרי וכתבו קודם ולאבהתי נראה דאין להקפיד דאין מוקדם ומאוחר בזה כיון שאם דילג לגמרי הגט כשר. ועיין בספר ויקרא אברהם בשדה מגרש גט קי"ב:
מ"א צביתי. בב' יודי"ן אחר הבי"ת ואחר התי"ו ואם כתב צבתי חסר יו"ד בין בי"ת לתי"ו עיין כנ"הג סימן קכ"ו הג"הט ך':
מ"ב ברעות נפשי. ואם כתב נפשאי באל"ף אחר השי"ן כשר. כ"כ הב"פ סי' קכ"ו ס"ק פ"ג:
מ"ג בדלא אניסנא. כתב הג"מ בשם הב"ש שיכתבם בחד שיטה. וכתב הברכת המים בסדר הגט שאם כתבו בב' שיטות שינתן לכתחילה אפי' שלא בשע"הד ומקום עגון כיון שלא נזכר זה בשום פוסק. ועיין בס' בני בנימין א"הע סי' כ"ה שכן הורה זקן הגאון מז"ה בעל חק"ל ז"ל בע"הק ירושת"ו. ועיין ויקרא אברהם בשדה מגרש גט ב"ן ובס' שמן המשחה סי' קמ"ב אות קכ"ו ובס' בית אהרן בסדר הגט ס"ק כ"ה ציין עוד עי"ש ובס' נחלת שבעה בסד"ה דע"ד כתב בפשיטות להכשיר. ועיין הוראה דב"ד בש"ן אות וי"ו דל"ד ע"ב ובלחם שלמה דקמ"ה ע"ג. אם כתב בדלא אנסנא חסר יו"ד כתב הריק"ש בהגהותיו דכשר. ועיין גנזי חיים אות ג' גט מ"ט ובויקר"א בשדה מגרש גט מ"ח ולא ראו דברי הריק"ש ז"ל ועיין ישמח לב קושטא ח"ב סי' טו"ב. ואם כתב בדלא אניסא חסר נו"ן אחרונה עיין ויקר"א בשדה מגרש גט י"ד שהצריכו לכתוב גט אחר:
מ"ד ושבקית. אם דילג וי"ו דושבקית אין להקפיד כי לא יש משמעות אחר. כ"כ הרב חיים שאל ח"א סימן ט"ל אות ב':
מ"ה ופטרית. נראה דאם דילג וי"ו דופטרית דאין קפידא כמש"ל. והרב לח"ש בדקמ"ה ע"ג כתב שאירע שהשמיט הסופר תיבת ופטרית ולא ניתן ונכתב אחר:
מ"ו ותרוכית. בוי"ו אחר הרי"ש ויאריך אותה יותר מהוי"ו הראשונה כמ"ש בג"מ ובלחם שלמה דקמ"ה ע"ג. ואם שינה הסדר והקדים המאוחר או איחר המוקדם אין קפידא עיין לח"ש וברכת המים ועבודת משא סימן ח"י ועיין גט פשוט ס"ק מ"ט ופ"ד:
מ"ז יתיבי ליכי. יתיכי בג' יודי"ן ליכי בב' יודי"ן ואם כתב לכי ביו"ד אחת לא מפסיל. לחם שלמה דקמ"ה ע"ג וכ"כ הג"פ בס"ק פ"ו בשם הרדב"ז סימן ר"מ והנחלת שבעה באות ל'. ואם כתב ליכי יתיכי כתב הדב"מ דקמ"א שאירע מעשה והצריכו לכתוב גט אחר. וכ"כ בספר בארות המים סימן מ"ח שכתבו אחר משום מהיות טוב. צריך לכתבם בתיבה אחת ואם כתב יתי כי לי כי בב' תיבות פסול ובדיעבד במקום עגון ובא ממקום אחר יש להכשיר. כ"כ הלח"ש בדקמ"ה ע"ג ועיין בארות המים סי' מ"ח דקפ"ו ע"ג ועיין בג"פ ובג"מ סי' ס"ג שהאריך. יתיכי בשיטה אחת וליכי בשיטה אחרת אין לחוש אפי' לכתחילה ודלא ממה שהבינו בית דין רבא בע"הק ירושת"ו הו"ד בקונט' אזן אהרן מע"ג אות מ"א ממ"ש הזכו"ל ח"ג:
אות ג' דהתם הכונה על יתיכי ועל ליכי כמובן הפשוט. אם דילג תיבת ליכי זה נראה מדברי הרב בארות המים סי' מ"ו דאין להכשיר כי דוקא בליכי האחרון הכשיר אם השמיטו יען כבר כתב אח"ך דיתיהוייין רשאה וכו' משא"כ בליכי הא'. ונר"ל דבדיעבד יש להכשיר אם השמיט תיבת ליכי הראשון כיון דהדר מפרש יתיכי ליכי וילמוד ראשון מתחתון. ועיין לח"ש בדקמ"ה ע"ג שכתב אם השמיט ליכי הראשון עיין ביתיכי ליכי לקמן. ושם הביא דברי הבארות המים סתם שאם לא כתב ליכי לא איכפת ולא ביאר שיש הפרש בין ראשון לאחרון. וכן עשה מעשה להכשיר הרב מא"ד הדין ז"ל כמ"ש בק"פ אות יו"ד די"ח ע"א ועיין להרב חיים שאל ח"א סי' ט' ועי"ל. אם דילג תיבת יתיכי עיין להרב ישמח לב קושטא נר"ו בח"ב סי' ס"ז שבא עתה לידי ושם הביא ממ"הג של הרב כמהרי"מ ז"ל שהצריכו לכתוב גט אחר והרב המחבר נר"ו האריך שם:
מ"ח אנת. אם דילג תיבת אנת וכתב יתיכי ליכי אנתתי נסתפק הרב רח"ם ז"ל בס' חיים לעולם ח"ב סי' י"ד. ושוב כתב שמצא הדבר מפורש בספר נחלת שבעה סימן מ"ה סל"ה להכשיר. ועיין קול אליהו ח"ב במחנה ישראל סימן פ"ז אות ו' שהצריך לכתוב גט אחר מפני תיבת אנת שדילג. ועיין בס' בית אהרן בסד"ה סכ"ט ויש ט"ס בדבריו ולא ראה מ"ש הרב נ"ש וכנז"ל ואכמ"ל. ואם כתב אנתה בה"א לבסוף כתב הרב גנזי חיים ז"ל במע"ג גט צ"ז שאין לפסול כיון שנמצא בכתובים אנתה בה"א לבסוף. אך אם כתב אנתי ביו"ד לבסוף ציין לה' עבודת משא דס"ח שאם הוא לאחר חתימה צריך גט אחר עי"ש:
מ"ט אנתתי. אם דילג תיבת אנתתי אין קפידא כמ"ש בס' שיו"ב בסימן קכ"ו. ועיין לב שלמה דס"ד ע"ג ובס' ג"מ סי' ס"ד ס"ו ועיין במחנה ישראל סי' פ"ז אות ו'. אם כתב אתתי חסר נו"ן כשר. ג"פ וג"מ סי' ס"ד אות ד':
ן' פ' ברת פ'. מנהגנו לכתוב ברת ולא בת כמ"ש הכס"א בא"הע סימן קכ"ט ס"א. שם האשה צריך שיהיה בתוך ששה שטות הראשונות כמ"ש הכנ"הג בסי' קנ"ד בשם י"א. וה' פנים מאירות ח"ג סי' מ"ה כתב שיש להכשיר בשי' שביעית אפי' שלא במקום עגון עי"ש:
נ"א העומדת היום. ואם הוא גט הנשלח לאשה ע"י שליח כתב בש"ע סי' קכ"ח ס"ב שאין כותבים מקומה כלל. ומנהגנו לכתוב בכל מקום שאת עומדת כמ"ש מהריק"ש ז"ל ועיין ג"פ שם סקט"ו. ואם דילג תיבת העומדת היום רבו המכשירים. ועיין גנזי חיים אות ג' גט ז' וע"ח. ונר"ל שבמנהגנו כשהוא גט ע"י שליח שכותב בכ"מ שאת עומדת והסופר העתיק ממנו שיש להכשיר בדיעבד והא עדיף משהשמיטו לגמרי כמובן ואכמ"ל. ועיין במה שציין הג"ח שם:
נ"ב הכא. אם דילג תיבת הכא אין להקפיד כמש"ל בתיבת הכא הראשון:
נ"ג במתא. אם דילג תיבה במתא כשר כמש"ל:
נ"ד נא אמון. צריך לכותבו בשיטה אחת כמש"ל וכ"כ הרב מאריה דאתרא הדין מהר"י פ'ראגי מהמה ז"ל בתשו' כת"י סי' צ"ד ה"ד הר"הג כמוהר"מ פארדו ז"ל בקונט' כ"י. והגם שהאריך להוכיח מהכתובים כי שם העיר הוא נא לבד ואמון ר"ל רבתא או לשון גדולה. מ"מ הסכים לדעת הרב ז"ל שצריך לכותבו בשיטה אחת מהטעם שכתב הוא ז"ל דכיון שהורגלו כ"ע לקרות ולכתוב שם העיר אלכסנדריאה נא אמון א"כ כבר הוקבע לה השם הזה והו"ל כשם אחד שכתוב בב' תיבות כמו יו"ט ש"ט וכיוצא שאין כותבים אותו בב' שיטות עי"ש. ודבר ה' בפיהו אמת כמו שמצינו בש"ט כי שם הוא בפ"ע שם בן נח. וטוב ג"כ הוא שם בפ"ע כמו אם יגאלך טוב וכשהוסב השם ש"ט צריך לכותבו בשיטה אחת ודוק:
נ"ה ובל שום אחרן. עיין לעיל בשם האיש:
נ"ו וחניכא. באל"ף ואם כתבו בה"א כשר כמש"ל:
נ"ז דאית. אם כתב די אית ביו"ד אחר הדל"ת עיין לעיל בתיבת דאית לי ולקמן בתיבת דהוית:
נ"ח ליכי ולאבהתיכי. אם דילג אות ה' וכתב ולאבתיכי העלה הרב חיים לעולם ח"ב סי' ך' לכתוב גט אחר וכ"כ בגנזי חיים גט קמ"ה ופאת ים באות ג' דס"א ע"א ועי"ש אם כתב ולאבאתיכי אל"ף במקום ה"א. אם לא כתב שם אביה משמיט תיבת ולאבהתיכי ואם כתבו הגט כשר ובס' י"א יש ט"ס כמ"ש בס' פאת ים במע"ג דס"ב ע"א. ועיין למהרש"ל ז"ל בס' לב שלמה בסי' נ"א סכ"א בגט של גיורת ועיין בארות המים א"הע סי' מ"ט:
נ"ט ולאתריכי. ואם הוא גט על ידי שליח שכותבים בכל מקום שאת עומדת משמיטין תיבת ולאתריכי. ואם טעה הסופר וכתבו לא פסל כמ"ש בס' חיים שאל ח"א סי' ט"ל אות י"ג בהסכמת רבנן סבוראי ז"ל. ועיין י"א בסי' קכ"ו אות ל"ו:
ך
ס' דהוית. ואם כתב די הוית בב' תיבות וב' שיטות כתב הג"פ סי' קכ"ו ס"ק פ"ז דיראה דכשר וציין למ"ש שם בס"ק מ"ד ותשו' מהר"מ גאלאנטי סימן ו' וי"ט וקכ"ד ועיין הון רב סי' יו"ד. ואם כתב דהות חסר יו"ד כתב הלח"ש דקמ"ו ע"א שפסול ליתני לכתחילה. ועיין חת"ס א"הע סי' מ"ז שכתב להכשיר בדיעבד שכבר נכתב ואם דילג תיבת דהוית כשר. רמ"א בסי' קכ"ו סל"ה ועיין ג"פ שם ס"ק ץ':
ס"א אנתתי. אם דילג תיבת אנתתי זה כשר כיון שכבר כתב אנת אנתתי קודם. אך אם דילג שניהם יש לפסול ג"מ סי' ס"ד ס"ו וסימן ע' ס"ז. ואם כתב אתתי חסר נו"ן הגט כשר ג"פ סי' קכ"ו ס"ק צ"א:
ס"ב מן אם לא כתב מן קדמת דנא כשר. רמ"א בסי' קכ"ו סל"ה:
ס"ג קדמת. אם כתב מקדמת ודילג תיבת מן כשר. ג"מ סימן ע' ס"ד ועיין חת"ס חא"הע סי' מ"ט שהאריך:
ס"ד דנא. באל"ף ונראה דאם כתב בה"א דכשר כיון שיש נוהגים לכתוב בה"א כמ"ש הכנ"הג בסי' קכ"ו הג"הט כ"ו ובסי' קנ"ד בשער השמות אות קס"ד. אם דילג תיבת דנא לחוד כתב הרב ד"מ ח"א א"הע סי' ע"א אות ו' שהצריכו לכתוב גט אחר ועיין אגורה באהלך דמ"ג ע"ג:
ס"ה וכדו. צריך להאריך הוי"ו האחרונה. ועיין ג"מ סי' ע"א שהאריך בפרטי דינים אלו. אם לא כתב הוי"ו האחרונה וכתב וכד הגט כשר. עיין לח"ש דקמ"ו ע"א ועיין ג"מ סי ע"א ס"ח. ועיין ג"פ ס"ק מ"ח ומזבח אדמה. דל"א ע"ב:
ס"ו פטרית ושבקית ותרוכית וי"ו ארוכה
ס"ז יתיכי. משפטו כיתיכי ליכי הראשון. ועיין שם. אם דילג תיבת יתיכי עי"ל שציינתי מ"ש הרב ישמח לב נר"ו בח"ב סימן ס"ז. ואולי יש להקל בשע"הד ביתיכי השני אחרי שכבר מוכח מתוכו כיון שכבר נכתב בראשונה. ועיין בס' יאיר נתיב סי' י"ח:
ס"ח ליכי. אם דילג תיבת ליכי וכתב יתיכי דיתיהוייין כשר כמ"ש הבארות המים ה"ד לעיל. ועיין להרב חיים שאל בח"א סי' ט' בדילג ליכי זה השני שצידד צדדים להכשיר ובפרט בליכי השני שנראה שאינו צריך כ"כ. והביא מ"ש היאיר נתיב בסימן י"ח מ"מ הסכים להחמיר כיון שהבעל לפנינו ועדין לא נתגרשה עי"ש:
ס"ט דיתיהוייין. נהגו לכותבם בחמשה יודי"ן ואם דילג הב' יודי"ן הראשוני' שבין דלי"ת לתי"ו ובין תי"ו לה"א אין קפידא. כמ"ש בש"ע סי' קכ"ו סכ"ב ועיין ג"פ שם סקמ"ג. ואם דילג א' מהיודי"ן הג' עיין ג"פ מס"ק ס"ה ואילך ובס"ק ע' העלה דאם לא כתבו הבעל אלא הסופר מפיו ולא בא הבעל לערער אם הוא במקום עגון ושע"הד אם נתגרשה תנשא לכתחילה. ועיין ג"מ סי' ע"ד ס"ד ועיין ב"כ שכתב שיש להכשיר בשע"הד ועיין עבודת משא סי' ל'. ונהגו לכותבם בתיבה אחת נראית כב' תיבות ובדיעבד אם כתבו בתיבה אחת לגמרי או בב' תיבות ואפילו בב' שיטין די בשיטה אחת תיהוייין בשיטה אחרת כשר. הג"פ בס"ק מ"ד ובג"מ סימן ע"ב ס"ד כתב משם הב"ש שמשמע שאם לא ניתן לא ינתן לכתחילה עי"ש ועיין להג"פ בס"ק ע"ז ופ"ז ובתשו' אחרת מהר"מ גאלאנטי שציין שם ועיין י"א סי' קכ"ו הגהב"י כ"א:
ע' רשאה. באל"ף וה"א לבסוף ואם כתב רשאי כשר במ"ע. כ"כ השב יעקב ה"ד הי"א בסי' קכ"ו אות כ"ו. אם השמיט תיבת רשאה נראה דכשר עי"ל בתיבת ושלטאה:
ע"א ושלטאה. אם כתב ושלטה צה"א לבד כתב מהריב"ל ח"א כלל ד' סי' כ"א דכשר וה"ד הג"פ בס"ק ק"ה. וכן אם כתב ושלטא באל"ף לבד כתב הרב חיים לעולם בח"ב סי' ט"ז דכשר ועי"ש שהאריך בזה. ואם השמיט לגמרי תיבת ושלטאה כתב מהריב"ל שם דכשר והישועות יעקב בסי' קכ"ו סקי"ג כתב ב' טעמים אחד שתיבה זאת הוא מהטופס. ועוד דרשאה ושלטאה הוא ענין אחד והוא כפל הענין במ"ש ולפי"ז נראה דה"ה אם לא כתב ורשאה:
ע"ה בנפישיכי. בב' יודי"ן אחר השי"ן ואחר הכ"ף ואם חיסר יו"ד שאחר השי"ן כשר. רמ"א בסי' קכ"ו סל"ז וכתב הג"פ ס"ק צ"ב דינתן לכתחילה בין אם נהגו לכותבו בב' יודי"ן וכתב אחת או אם נהגו באחת וכתב שתים עי"ש. ועיין בתשו' הרב"א סי' כ"ג הו"ד בג"פ שם:
ע"ג למהך. חסר יו"ד אחר הלמ"ד ועיין ג"פ ס"ק ן' ואם כתבו מלא ולא כתבו הבעל ולא ערער עיין ג"מ סי' ע"ד ס"ד. צריך להזהר יפה ברגל של ה"א ונהגו להרחיקה יותר משאר ההי"ן ואם עשאה כשאר ההי"ן כשר ג"פ ס"ק נ"א. ואם נדבקה הה"א אם יוכל להפריד בסכין כיון שהוא מהטופס עיין ג"מ סי' ע"ד סק"ה. אם כתב למהר רי"ש במקום כ"ף כשר ג"פ שם וכן אם היתה הכ"ף גדולה ונקרית כדל"ת יש להכשיר במק"ע ג"פ שם. אם השמיט תיבת למהך יש להכשיר בדיעבד ג"פ שם:
ע"ד להתנסבא. בה"א אחר הלמ"ד ולא באל"ף ואם כתבי באל"ף והרחיק לא תנסבא לכ"ע פסול. אך אם כתבו בתיבה אחת יש מכשירין כמ"ש בס' ג"פ ס"ק נ"ב ונפק"מ למק"ע ושע"הר ועיין ג"מ סימן ע"ה ס"ב. נהגו לכתוב להתנסבא בלא שום יו"ד ואם כתב יו"ד אחר הה"א כשר ש"ע ורמ"א בסי' קכ"ו ס"ק ל"ח. אם דילג אות ה"א וכתב לתנסבא כשר כמ"ש הרשב"א סימן אל"ף קס"ג וכתב הפר"ח בסקל"ה שינתן לכתחילה. אם דילג תיבת להתנסבא הגט פסול אך אם כתבו אחר תיבת דיתיצבייין הגט כשר. כ"כ בס' בית אהרן בסדר הגט אות מ"א ממ"הג של הרב מ"א ז"ל עי"ש. ועיין ג"פ ס"ק צ"ג וצ"ו ובפר"ח ס"ק ט"ל כתב שאם נתגרשה תנשא לכתחילה עי"ש:
ע"ה לכל גבר דיתיצבייין. משפטו ככתיבת דיתיהוייין ועיין מש"ל. ואם נכתב חסר צ' הכשירו רבני קושטא כ"כ בס' עבודת משא סי' ל' הו"ד בס' בית אהרן בסדר הגט ועיין ג"פ סי' קכ"ו ס"ק ס"ב:
ע"ו ואנש. חסר יו"ד בין אל"ף לנו"ן ואם כתבו מלא כתב הג"פ בסי' קכ"ו ס"ק נ"ג שאין לחוש לפוסלו. ונראה דה"ה אם כתב ואניש ביו"ד אחר הנו"ן ועיין בתשו' מהר"מ אלשיך סי' ק"ב:
ע"ז לא ימחא. באל"ף ואם כתבו בה"א כבר כתב מב"י שאין לפסול אותו ועיין ג"פ ס"ק נ"ה והריק"ש בהגהותיו לסי' קכ"ו ובס' רב דגן ח"א סימן ז' אות ט'. ואם כתב ימחי ביו"ד יש להכשיר כמ"ש בג"פ ס"ק נ"ו:
ע"ח בידיכי. בג' יודי"ן ואם כתב בדיכי חסר יו"ד א'. כתב הרב אגורה באהלך דג"ם ע"ג דהוה עובדא והכשירוהו אף שהיו"ד היא מהשורש. הו"ד בספר ב"א בסדר הגט ונראה דכ"ש אם השמיט היו"ד השניה:
ע"ט מן שמי. מנהגנו לכותבו ויש נוהגים שלא לכותבו ואף להנוהגים לכותבו אם טעה הסופר ולא כתבו נראה דאין בכך כלום כמתבאר מתשו' הרשב"א ז"ל שהביא הב"י. וכן נראה מתשו' הרדב"ז סי' תצ"ד ומהר"מ גאלאנטי סי' קכ"ד ה"ד הג"פ בס"ק צ"ה והרב לחם שלמה בדקמ"ו ע"ג כתב דכשר במק"ע. ועיין פ"הא ח"ג דל"ב ע"א ובמזבח אדמה דמ"ו ע"א:
פ' מן יומא. גם בגט ע"י שליח כותבים כן ולא מכי מטא גטא לידיכי כמ"ש הלק"ט בדג"ן הו"ד בכס"א א"הע סימן קכ"ו וכמו שהעלה הרב קול אליהו ח"ב א"הע סי' ל"ו. אם לא כתב מן יומא דנן עיין ג"פ בס"ק צ"ה דפסול מדרבנן ועיין ג"מ סימן ע"ח ס"ב. אם דילג תיבת מן הוה עובדא ופסלוהו כ"כ הרב פאת ים דס"ו ע"ג ד"ה ואירע. ועיין אגורה באהלך דמ"ג ע"ג זכור לאברהם ח"ג דקט"ו ע"ג ד"ה כותבין:
פ"א דנן. אם לא כתב תיבת דנן כתב הכנ"הג בסימן קכ"ו הג"הט אות ל' משם מהר"מ אלשיך ז"ל סי' ק"מ דכשר וה"ד הג"מ שם ועיין י"א סי' קכ"ו אות כ"ו:
פ"ב ולעלם. אם דילג תיבת ולעלם פסול מדרבנן ואפי' נתגרשה לא תנשא כ"כ הג"פ בס"ק צ"ה ועיין שם מה שציין. ועיין ג"מ סי' ע"ח ס"ד:
פ"ג והרי את. תיבות אלו וה"א מלכ"א צריך לכותבם בשיטה יו"ד כדי שיתחיל בשיטה י"א ודן וכו' ואם אירע שכתב בשיטה י"א והרי את וכו' ודן וכו' עד פיטורין יש להכשיר דעיקר ההקפדה הוא שלא יכתוב בשיטה י"ב אלא כדמ"וי. מעשה היה בע"הק ירושלם ת"ו והכשירוהו כמ"ש בהוראה דב"ד באות יו"ד דט"ו ע"ב:
פ"ד מותרת. בוי"ו אחר המ"ם ואם כתב מתרת חסר וי"ו עיין ג"פ ס"ק צ"ח שכתב משם הלבוש דאפשר דפסול אפילו בדיעבד וכ"כ הכנ"הג והפר"ח ס"ק ס"א כתב שאינו דומה לפיסולי' אחרים המוזכרים בתלמוד ועיין בג"מ סימן ע"ט ס"ק ד':
פ"ה לכל אדם. תיבות והרי את מותרת לכל אדם יכתבם בשיטה אחת ואם נכתבו בב' שיטות כשר כמ"ש הב"כ בסד"ה ועיין גנזי חיים אות ג' גט קט"ו. ובתשובה שהשבתי לעיר מכנאס הארכתי עי"ש ועיין ג"פ סימן קכ"ו ס"ק צ"ז ובלח"ש דקמ"ו ע"ד. וכן נעשה מעשה פה נ"א בשנת תקס"ז שנכתבו בשיטה י"א תיבות לכל אדם ודן וכו' והכשירוהו כמ"ש בק"פ אות ב' ד"ה ע"ב:
פ"ו ודן י חסר יו"ד בין דלי"ת לנו"ן ואם כתבו מלא עיין ג"מ סי' פ' ס"ד. ותיבת ודן יתחיל לכותבה בריש שיטה י"א. ואם כתב והרי את מותרת לכל אדם ודן וכו' בשיטה י"א יש להכשיר כן עשו מעשה בע"הק ירושת"ו כמ"ש בהוראה דב"ד אות יו"ד דט"ו ע"ב. ועיין בספר אגורה באהלך דמ"ג ע"ג שהכשירו ממ"ש הכנ"הג בסימן קכ"ו הג"הט נ"א. אם דילג תיבת ודן ונתגרשה באותו גט דינינן לה כס' מגורשת כ"כ הג"פ סי' קכ"ו ס"ק צ"ו:
פ"ז די יהוי. כתב מרן ז"ל בסמ"ג דנהגו לכותבו בב' תיבות ורמ"א סיים שאם כתבו תיבה אחת כשר והיינו דכתב דיהוי בב' יודי"ן. וכן אם כתב דהוי כתב רמ"א שם שכשר בשע"הד ומק"ע ועיין ג"פ שם ועיין ויקרא אברהם בשד"מ גט כ"ד. י"א שתיבות יהוי ליכי מנאי יהוי כתובים בשיטה אחת וכתב הרב ב"כ ז"ל שלא ראה מדקדקים בזה וכן כתב הכנ"הג בשער השמות אות ק"פ:
פ"ח ליכי. בב' יודי"ן ואם כתב לכי ביו"ד אחת כשר כמש"ל. אם השמיט ליכי זה נראה שיש קפידא. ועיין בארות המים א"הע סימן מ"ו ועיין למב"י בר"סי קכ"ו שכתב דבעינן ודן ומנאי והג"פ בסס"ק צ"ו כתב משום דבעינן יד"מ שהוא מגרשה ובגט זה. ולא פירשו דבעינן לעכובא תיבת ליכי משום יד"מ שמגרש אשתו זאת ולא אשה אחרת ואולי י"ל דלגבי דידה כבר יש יד"מ בתיבות ליכי הקודמים וצ"י
: פ"ט מנאי. חסר יו"ד אחר המ"ם ואם כתב מינאי ביו"ד עיין מאמר מרדכי דר"ג ע"ג שכתב שלא ינתן לכתחילה אם לא במק"ע ועיין ג"מ סי' פ' אות ז' ואות ח' והלח"ש בדקמ"ו ע"ג כתב דכשר בדיעבד. אם דילג תיבה מנאי אפי' נתגרשה בו דינינן לה כס' מגורשת כ"כ הג"פ סימן קכ"ו ס"ק צ"ו. אם כתב מנא בלא יו"ד באחרונה עיין חת"ס חא"הע ח"ב סימן י"ט שנראה דעתי להחמיר ולא רצה לומר לא התר ולא איסור. ועיין שואל ומשיב מהדורא תנינא ח"ג סימן ס"ז שכתב להכשיר במק"ע:
צ' ספר תרוכין. צריך להאריך וי"ו דתרוכין שלא יהיה נראה כיו"ד. ונהגו להאריכם יותר משאר ווי"ן אבל לא יותר מדאי ש"ע ורמ"א בסי' קכ"ו סי"א. ונראה שאם לא האריכם יותר משאר ווי"ן ואינם נראות כיו"ד דכשר לכתחילה כמתבאר מדברי הב"י שם ועיין מה שהאריך הרב ג"מ בתיבת וכדו בסי' ע"א. תרוכין חסר יו"ד בין תי"ו לרי"ש ואם כתב ביו"ד כשר מהריק"ש בהגהותיו ופר"ח ס"ק מ"ה ועיין ב"כ בסד"ה שכתב דיש להכשיר בשעת הדחק. והלח"ש כתב בדקמ"ו ע"ג שיש להכשיר אפי' שלא בשע"הד ועי"ש מה שציין:
צ"א ואגרת. חסר יו"ד בין אל"ף לגימ"ל ואם כתב אגירת ביו"ד אחר הגימ"ל עיין בתשו' הרב"א סימן כ"ג שכתב משם הרדב"ז דכשר במקום עגון אחר שיתקנוהו הב"ד והו"ד בג"פ ס"ק מ':
צ"ב שבוקין צריך להאריך הוי"ו יותר משאר ווי"ן ואם לא האריך יותר ונקראת יפה וי"ו אין לפסול כמש"ל בתיבת תרוכין. צריך לכתוב שבוקין חסר יו"ד בין שי"ן לבי"ת ואם כתבו מלא כשר כמש"ל בתיבת תרוכין ועיין ג"פ ס"ק מ"ז:
צ"ג וגט פיטורין. מנהגנו עתה לכותבו בב' יודי"ן וכן נראה שהיה המנהג מזמן הרב כמהרי"ש ישראל ז"ל כמ"ש בק"פ אות יו"ד די"ח ע"א. ואתה תחזה להרב ק"פ ז"ל במנהגי נ"א אות י"ז שכתב שנהגו לכותבו חסר יו"ד בין פ"א לטי"ת עי"ש. ונראה שכתב כן ע"פ מ"ש עוד שם שנחלקו חכמי הדור במצרים על גט הבא מנא אמון שהיה כתוב בו פטורין חסר יו"ד ראשונה ונחלקו רבני הדור הו"ד בתשו' הרב"א ז"ל בסי' נ"ב ונ"ג ונ"ד כיעו"ש. ואין ראיה משם למנהג נ"א שאפשר שהב"ד של נ"א חשבו שבמצרים כותבים חסר וכתבו הגט במקום הנתינה. אבל האמת שגם במצרים נהגו לכותבו בב' יודי"ן וכמ"ש במנהגי מצרים שבס' טיב גיטין די"ד ע"א. וממקומו הוא מוכרע ממה שנחלקו רבני הדור הנז' על הגט שבא למצרים והיה כתוב פטורין חסר יו"ד שהיו פוסלין ומכשירין והוא ברור. ותימה על הרב ק"פ שבמנהגי מצרים אות ז' כתב שמנהג מצרים לכותבו חסר יו"ד ראשונה וליתא כאמור. ואין ראיה מהגט ממצרים המובא בס' בארות המים סי' ס"ב שה"ד הרב ק"פ שם דהתם אפשר כתבוהו לפי מה שחשבו שהוא מנהג מקום הנתינה לכותבו חסר ודוק כי אכמ"ל. ובנוסח הגט המובא בס' בית אהרן בדנ"ה ע"א מפה נא אמון משנת הדר"ת כתוב פטורין חסר יו"ד והוא ט"ס שהרי הרב המחבר שהרבה להשיב על השנוים שבגט לא העלה על דל שפתיו שינוי זה. ועיין בספ"הק תעלומות לב ח"א א"הע סימן יו"ד. למנהגנו שכותבים פיטורין בב' יודי"ן אין צורך להאריך הוי"ו דפיטורין כמ"ש הב"ש והח"מ וכ"כ הפר"ח שם בסימן קכ"ו ועיין ג"מ סימן פ"א ס"ו ובלח"ש דקמ"ו ע"ג ועי"ש מה שציין ומ"מ נהגנו להאריכה מעט:
צ"ד כדת משה וישראל. צריך שלא יהיה בשיטה אחרונה אלא תיבות אלו דוקא ועיין ג"פ ס"ק ס'. ואם כתב ישראל באל"ף למ"ד כאחד כתב בש"ע סימן קכ"ו סי"ט שלא נפסל בכך. ומור"ם בהגה כתב דוקא בדיעבד או במקום עגון ועיין ג"פ סי' קכ"ה ס"ק ע"ה ובסי' קכ"ו סק"ו. בענין הארכת האותיות של כדמ"וי כדי שלא יסיים באמצע השיטה. כתב הג"פ בס"ק נ"ה שיאריך הדלי"ת והתי"ו וה"א ורי"ש ולמ"ד דבכל הני אם יאריך אינו מפסיד צורתן וכו' עי"ש. והכנ"הג בסי' קכ"ו הג"הט ס"ה בשם הרדב"ז כתב להזהיר הסופרים שלא יאריכו הדל"ת והרי"ש רק הה"א והתי"ו ע"כ. והג"מ סי' פ"ג ס"ה כתב שמנהג ירושלם להאריך חמשה אותיות והם אותם שכתב הג"פ והדב"ה דקע"ה כתב להאריך אותיות רדת"ה עי"ש. ואני הנהגתי פה העירה להאריך ג' אותיות שהם תל"ה תי"ו למ"ד וה"א: