שות תעלומות לב חלק ב· רבי אליהו בכור חזן
הלכות גיטין · סימן ט
בענין כתיבה שם גולדא בגט לעיר בראדי יע"א.
מעשה שהיה פה נא אמון יע"א בחדש ניסן שנת התר"ן ליצירה שהיה נמצא פה איש א' שמו אהרן דוד בן אריה ליב הכהן (פיענקאווסקי) שהניח אשתו בעיר בראדי בגאליציא. וכתבו משם לאחד מקרובי האשה שמו משה בן ישראל (שענואלר) לבקש אחריו. וכאשר מצאו פה והוא נחוץ לדרכו ללכת לארץ מרחקים בא אלי לבקש ממנו לפטור את אשתו בג"פ. ואחר כל עמל וטורח נתרצה לתת גט וחקרנו על שמו ושם אביו ונמצא מכוון כאשר הגיד בפיו. ובשם האשה אמר ששמה גולדא ברת יהושע הכהן. וראינו בכתב אחד מקרוביה שכתוב בה שם גולדא בוי"ו אחר הגימ"ל וכן ראינו בספר הלק"ט בשמות הנשים שהובא בוי"ו אחר הגימ"ל וגם הרב עז'ן הביאו בוי"ו אחר הגימ"ל. וכן כתב בס' נחלת שבעה סי' מ"ו בשמות נשים גולדא וי"ו אחר הגימ"ל מהרמז"מ ורש"ל ע"כ. וגם ראינו בס' ב"ש בשמות הנשים באות ג' שכתב שבפולין יש לכתוב גאלדא באל"ף אחר הגימ"ל מפני שקורין הגימ"ל בקמ"ץ. ובמקומות שקורין הגימ"ל בחול"ם יש לכתוב בוי"ו ואמרנו שאולי בגאליציא קורין בחול"ם וע"כ כותבים בוי"ו. והגם שבספר טיב גיטין הביא משם הרב מהר"מ חריף ז"ל דבמקום שכותבים באל"ף וכתב בוי"ו הוא קרוב לשנוי השם. ואם נשאת תצא מזה ומזה כיעו"ש והי"ל לחוש שמא נוהגים לקרות בקמ"ץ והיה צריך לכתוב באל"ף או לפחות לכתוב גלדא בלא אל"ף ולא וי"ו דעדיף מלכתוב בוי"ו כמ"ש הרב ז"ל שם. הנה מלבד שלא חששנו ששם בבראדי קורין בקמ"ץ ונוהגים לכתוב באל"ף כיון שראינו במכתב אחד מקרוביה שכתב בוי"ו. וגם כי הרב ז"ל הפריץ על המדה לומר דכגון זה הוי כשינוי השם ותצא מזה ומזה וכמו שהרגיש הרב טיב גיטין ז"ל שם דמאי שנא משם גזול וגזאלא כיעו"ש. וגם כי לדידן בני ספרד שאין מנהגנו להניח אל"ף תמורת הקמ"ץ. אם נכתוב גאלדא באל"ף הקורא יקרא הגימ"ל בפתח ואז הוי ודאי שנוי השם. והן אמת כי בדברים כאלו אזלינן בתר מקום הנתינה היינו ודאי כשהדבר ברור ששם במקום הנתינה כותבים באל"ף. וכיון שהדבר ספק ויש מכתב משם שכתוב בוי"ו שפר קדמן לכתוב בוי"ו וכן עשינו:
ולענין שם אביה שכתוב במכתב יהושע וגם המגרש אמר שכן שמו אך השליח אמר ששמע שהיה שמו יושע. ובכגון דא מנהגנו להשמיט שם אביה לצאת ידי ספק כמתבאר מתשו' הרא"ש והרשב"א עיין כטור וב"י ובש"ע סי' קכ"ט ובג"פ שם. ובמכתב שכתבנו להב"ד של מקום הנתינה הודענו להם שם אביה כפי מה שאמרו לנו והטעם שהשמטנו אותו. ובכן נכתב ונחתם הגט ונמסר ליד השליח הנז' בהרשאה עשויה כהוגן וכתחז"ל. והשליח לא היה יכול ללכת למקום האשה ע"כ כתב להרב המו"ץ של עיר בראדי הי"ו שיודיענו שם אחר מתושבי העיר ההיא כדי למנותו שליח במקומו. אך הרב הנזכר בראותו ממכתב השליח שנכתב שם האשה גולדא בוי"ו אחר הגימ"ל כתב שבמקומו נוהגים בערי פולין לקרות שם גאלדא בקמ"ץ וע"כ כותבים באל"ף אחר הגימ"ל. ולכן הוא חוכך להחמיר לתת גט זה ובפרט לכתחילה כיון שלדעת הרב מהר"מ חריף ז"ל הו"ל שינוי השם ותצא מזה ומזה. ובהיות כי הוא מקום עיגון כי הבעל איננו והלך למרחקים ולא נודע מקומו איה. ולדעתי במקום עגון ובדיעבד שכבר נכתב הגט ובשעת הדחק כזה יש מקום להכשיר לתת אותו לכתחילה. וכדי להשען באילן גדול גליתי דעתי למעלת הרב הגדול ראב"ד דק"ק אשכנזים בע"הק ירושלם ת"ו כמהר"ר שמואל סלאנט נר"ו לדעת אם גם דעתו מסכמת לדעתי בזה:
וזה נסח המכתב שכתבתי אליו
לכבוד מעלת תהלת הרב הגאון המפורסם בישראל גדול שמו כקש"ת מו"ה שמואל סלאנט נר"ו ראב"ד דק"ק אשכנזים בע"הק ירושלם תוב"א צדיק כתמר יפרח ויתענג על רב שלום:
הגדתי היום לכבוד מעכ"ת כי מזה זמן שעבר דרך העיר הזאת איש אשכנזי. ובאו והגידו לי כי בורח הוא מאשתו שהיא יושבת בערי אשכנז ויש לה קרוב פה העירה וכתבו לו לבקשו. ובא אלי וטרחנו עמו הרבה עד שנתרצה ויאות לתת ג"כ ונעשה הקרוב הוא השליח להוליכו. ובשם האשה כתבנו גולדא בוי"ו אחר הגימ"ל ע"פ המכתב מקרוביה שהיה כתוב כן. ועתה כתב הרב מעיר בראד מקום הנתינה ששם קורין אותה גאלדא באל"ף אחר הגימ"ל והוא שואל כענין אם אפשר להשיג גט אחר. ובהיות כי הבעל איננו שהלך למרחקים ולא נודע מקומו איה והוא עגון גדול ובדיעבד אמרתי לדרוש ממעכ"ת להודיענו דעתו הרחבה:
כי אנכי הרואה בספר טיב גיטין אות ג' שכתב שבמדינתם צריך לכתוב באל"ף אחר הגימ"ל והפריז על המדה הרב מהר"מ חרי"ף ז"ל לומר שאם כתב וי"ו במקום אל"ף ונשאת תצא מזה ומזה. והדבר קשה לשמוע כיון שאין זה שינוי שמשתנה לשם אחר ובמדינתם ג"כ היו נוהגים מקודם לכתוב בוי"ו. והרב המחבר שם כתב שצ"ע קצת והוא עצמו הביא שמצא בס"ג סי' ל"ה שכתב גולדא בוי"ו וגם בס' הלק"ט בשמות הנשים הביא שם זה בוי"ו אחר הגימ"ל וכן הביאו הרב עז"ן בשו"ג אות ג'. וכבר ידוע לכת"ר שאצלנו הספרדים אין האל"ף תמורת הקמ"ץ ובכל כיוצא בזה אנו כותבים בוי"ו. וכבר כתב הר"ן בפרק השולח דבראשונה היו כותבים שם מקום הכתיבה לחוד וב"ד שבמקום הנתינה היו מקבלים עדים וכו' אלא מפני שחששו שמא ישתכח הדבר ויקלקלה בעלה התקינו שיכתוב ב' שמות כיעו"ש וזהו ודאי בב' שמות מחולקים אבל כגו"ד שהוא שם אחד אין מקום לקלקול והרי זה דומה למ"ש ריצב"א בתשובה על גט שבא מארץ הגר שכתבו בורייש ובמקום הנתינה קורין באורייש דכיון דבמקום כתיבת הגט מוכיח שמארץ הגר בא ולשונם. לדבר בלשון קלילא אין להקפיד עי"ש ומינה דן הרב ג"פ ז"ל בסי' קכ"ט ססכ"א בשינוי משם פאלומבה לפאלונבה וכיוצא שיש שינוי במבטא (ואין שינוי בעיקר השם) דלכתחי' צריך לכתוב במבטא מקום הנתינה ואם כתב כמנהג מקום הכתיבה דכשר בדיעבד עי"ש ועיין ג"פ סי' קכ"ה ס"ק פ"ב ובגט מקושר נכון סי' מ"ה סכ"ז ואילך ואין הפנאי מסכים עמי להאריך. והיה אם מעכ"ת מסכים דבדיעבד ומקום עגון גדול כזה יש להכשיר. הנה מ"ט ואם עדין לבו נוקפו יודיעני אם כשר הדבר שהאשה תעשה שליח קבלה לאחד מפה העירה והשליח אשר הוא פה. (ובהרשאה כבר נתן הבעל רשות למוסרו לידה או ליד שלוחה וכו') והשליח ימסרנו ליד שלוחה ובזה נ"ל שיצאנו י"ח כל הדעות כיון שפה העירה הוא מקום הכתיבה והנתינה. ולתשובתו הרמה אני מצפה בהקדם האפשרי:
וזאת תשובת הגאון מהרש"ס נ"י יום י"ב אייר תרל"ב פה ע"הק ירושלם תוב"א.
למעלת כבוד ידידי מחותני הרב המופלא המאור הגדול מהר"ר אליהו חזן רב באלכסנדריה של מצרים שלום וברכה:
מכתבו מיום ז' אייר בדבר הגט שנכתב שם האשה גולדא והרבנים דקהל בראדי כתבו לרו"מ כי צריך לכתוב גאלדא הגיעני היום והנני ממהר להשיבו היום כבקשתו. כי לענ"ד אחרי שיש כאן לפי דברי כבודו מקום עגון כי הבעל כבר נסע למרחקים ועקבותיו לא נודעו. הנני להסכים לדעתו כי בדיעבד אין לפסול הגט הזה ובפרט אשר מסתמא כותבים גם באלכסנדריה כמו פה ע"הק בהגט וכל שום וכו' כי כן הנהוג פה גם בגיטין הנשלחים מהכא להתם לחו"ל. אכן מי יודע אם רבני בראדי יסכימו לדעתנו להכשיר במקום עגון ובטח ישאלו בזה דעת ידידי הרב הגאון רבי יצחק אלחנן נ"י רב דקאוונא ועליו יסמוכו כי הוא מפורסם שמו בדורו כעת:
אולם עצת כבודו אשר האשה תמנה (מבראדי) שליח לקבלה באלכס' למען תהי אלכס' מקום הכתיבה ומקום הנתינה. ולדעת כבודו יצא מידי כל הפקפוקים אחרי כי שם זה במבטא בני אלכסנדריה הספרדים הוא גולדא. העצה הזאת לענ"ד אין לה מקום כלל כי כל עיקר שהסכימו הפוסקים לכתוב השם שבמקום הנתינה. הוא רק כשהאשה בעצמה מוחזקת היא במקום הנתינה בשם זה והיא בעצמה או שלוחה שמה מקבלין הגט והכל יודעין ומכירין כי היא היא האשה הנקראת בשם זה במקום הנתינה. מ"ש בנ"ד אשר האשה איננה באלכסנדריה ובמקום שבתה בבראדי איננה מוחזקת בשם גולדא רק בשם גאלדא ובפרט אשר מעולם לא היתה באלכסנדריה ורק מבטא השם הזה משתנה הוא מאלכסנדריה לבראדי. הרי זה איננו נק' מקום הנתינה לומר שהוחזקה האשה בשם זה במקום הנתינה גם כשיקבל שליח לקבלה וגם כשיגיע מעשה הב"ד לבראדי שנתגרשה באלכסנדריה אשה בשם גולדא ובבראדי אין אשה בשם גולדא רק גאלדא. ואחרי כי אין תועלת בזה לענ"ד הלא יש לחוש עוד לפקפק אם תמנה שליח לקבלה כשהיא בבראדי לאיש באלכסנדריה שלא בפניו. הלא דעת תוספות רי"ד בקדושין דשליח לקבלה נקרא מילי (ולא ממסרן משליח ראשון לשני) ולכן אין למנות שלא בפניו שליח לקבלה כי אם מפה לאזן דוקא. ובזכרוני שגם הרב בעל דברי אמת מביא דעת תוס' רי"ד הנ"ל בספרו (ומאפס פנאי בחפצי להקדים תשובתי כבקשתו לא חפשתי בספרים) ועוד הלא מרן הב"י מביא דעת איזה פוסקים ראשונים הנוטים לסברת רב כי אין אשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה ומסיים. כי היכא דאפשר ראוי לחוש לדבריהם מפני חומר אשת איש. ולמה לנו להכניס ראשנו במחלוקת כזה חנם ללא תועלת לפי ענ"ד. ואשנה דברי אשר לענ"ד אין זה שינוי השם לפסול הגט גם בדיעבד במקום עגון. ונכון שהשליח הראשון באלכסנדריה ישלח הגט ע"י פאסט בטוח לשליח ב' בבראד כי שליח להולכה יכולים למנות אף שלא בפניו ובפרט שליח א' לב' שממנה בבי"ד ותלמוד ערוך הוא הדר פשטא בין בפניו ובין של"בפ (לא כן בשליח קבלה כנ"ל ואם כבודו יסכים לשלוח מכתבי זה לבראד ויכתוב להם שישלחו אותו או העתקתו להגאון דקאוונא. אדמה כי גם הוא יסכים לדעתנו זו במקום עגון כזה שאינו שינוי כ"כ בשם. יתברך בכט"ס כעתירת מחותנו חותם בברכה:
שמואל סלאנט וזה נסח המכתב שכתבתי להרב שבעיר בראדי הי"ו
לכבוד מעלת הרב כמהר"ר מנחם מענדל נ"י דומ"ץ בק"ק בראדי יע"א. יח"ל ויתענג על רב שלום:
מודעת. זאת איך ברביעי בשבת ששה ועשרים יום לירח סיון שנת התר"ן סידר גט כריתות אהרן דוד בן אריה ליב הכהן (פיענקאווסקי) לאשתו גולדא לאה (ברת יהושע הכהן מעיר בראדי) ומסרו ביד שלוחו משה בן ישראל (שענוואלד) פה נא אמון יע"א ונכתב הגט כנסח הנהוג בין אחינו האשכנזים בע"הק ירושלם תוב"א יען לא ידענו מנהג מקום הנתינה. וכתבנו שם המגרש ואביו על פיו ועל פי השליח והשמטנו שם אבי האשה מפני שלא נודע בבירור שמו והעדרו טוב ממציאותו כשיש ספק כידוע. ובשם האשה גולדא לאה כתבנו ע"פי מכתב מקרוביה שכתוב כן בוי"ו אחר הגימ"ל ולקח השליח הגט וההרשאה והלך לו לעיר מצרים יע"א פי שם מקומו. ולא ידעתי מה נעשה בו עד שבוע שעברה שהייתי במצרים יע"א. הראה לי הרב המו"ץ ה"י המכתב שכתב לו הדר"ג מיום ך' שבט תרנ"א שהוא מסתפק בעבור שנכתב גולדא בוי"ו אחר הגימ"ל והיה צריך לכותבו באל"ף. וכבר מלתי אמורה שאנו כתבנו כן ע"פ מכתב מקרוביה ובכל זאת דעתי מסכמת שבשעת הדחק ומקום עגון ראוי לתת ביד האשה כדי שלא תשאר עגונה כל ימיה כי הבעל איננו ולא נודע מקומו איה. ולכן כתבתי דעתי בזה להרב מהרש"ס הי"ו ראב"ד דק"ק אחינו האשכנזים בע"הק ירושת"ו. וגם הגאון הנזכר נ"י הסכים לדעתי כאשר יראה כת"ד במכתב שכתב אלי ושם העתקתי לו מכתבי הא' לבל נכפול הדברים פה. הן אמת כי עלה בדעתי שתעשה האשה שליח קבלה פה למען תהיה פה מקום הכתיבה והנתינה ואולם אחרי כן נתישבתי בדבר כי אין דרך זה מצילנו מדרך הספק יען בודאי בשטר השליחות קבלה יכתבו הבית דין בשם גאלדא באל"ף ואז יהיה שינוי בין ההרשאה לגט. אך מ"ש הגאון מהרש"ס נר"ו שיש לחוש עוד לפקפק על מינוי שליח קבלה שלא בפניו כי דעת תוס' רי"ד דשליח קבלה נקרא מילי ולכן אין למנות שליח קבלה של"ב. ועוד כי מרן הב"י הביא דעת איזה פוס' הנוטים לסברת רב כי אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה וכו' עכת"ד. והנה אמת שכן הביא הרב דברי אמת בקונט' י"א סי' כ"ט משם תוס' רי"ד בפ"ק דקדושין אבל כבר רבו כמו רבו הפוס' הסוברים שיכולה אשה לעשות שליח קבלה של"ב ומכללם הרמב"ם והרא"ש והטור והש"ע בסימן קמ"א. ואפי' לס' ר"י בעל התוס' שהביא רי"ו בנתיב כ"ד ח"ג שנראה כמחמיר בשליח הולכה של"ב מודה בשליח קבלה של"ב. וגם הסמ"ג בסדר הגט הביא משם רבו ר"י שכתב בשם ר"י שהאשה יכולה להרשות של"ב וכדאים הם לסמוך עליהם אפי' שלא בשעת הדחק. וכ"כ הרב דברי אמת בקונט' י"א סימן כ"ב דקי"ד ע"ג דכל הפוס' זולת תוס' רי"ד ס"ל שהאשה עושה שליח קבלה של"ב. ובכגו"ד נ"ד שצריך לשלוח הגט ע"י בי דואר ע"י שימנה שליח א' בב"ד שליח ב' ורבו בזה הסברות כאשר הארכתי בתשובה אחרת. ובהא ודאי דעדיף טפי לסמוך אסברת רבי חנינא שאשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה שפסקו כוותיה הרי"ף ור"האי והרא"ש והרמב"ם ור"ח והרשב"א ודעמייהו גדולי הפוסקים אשר בית ישראל נכון עליהם. ואף שכתב מרן ב"י בסימן קמ"א דהיכא דאפשר ראוי לחוש לדברי הפוס' כרב וכמ"ש הרב נר"ו מ"מ שם סמוך. ונראה הביא תשו' הריב"ש ז"ל בסימן נ"ה שיותר טוב לסמוך על הפוס' כר"ח משישלחנו לה שליח הבעל ע"י גוי וכ"ש אם בשטר השליחות מזכיר הבעל שיתננו בידה או כיד שלוחה וכו' עי"ש. וכ"כ בהרשאה זאת שיתננו לה בידה או ביד שלוחה ושליח וכו' אלא שכבר ביארנו שיותר יגדל הספק כאשר יכתבו בשטר קבלה גאלדא באל"ף וכמש"ל. עכ"פ נראה שיש לסמוך ולתתו להאשה במקום הנתינה ובהסכמת הרב הגאון מהרש"ם נר"ו וכמ"ש במכתבו הרצוף בזה והיה אם יסכים הדר"ג לזה יודיענו ונודיע להשליח שבמצרים שימנה שם בב"ד שליח אחר בעירו ורו"מ יבאר שם השליח במכתבו ואתו הסליחה:
וזאת תשובת הרב דק"ק בראדי נ"י יום ב' פרשת בהעלותך י"ב סיון שנת תרנ"ב לפ"ק. בראדי.
שלום רב לאוהבי תורתו ה"ה הרב המופלא וכו' וכו' מוה"ר אליהו חזן נ"י רב ומו"ץ בק"ק נא אמון יע"א.
יקרת מכתבו מן י"ט אייר קבלתי לנכון. וע"ד הגט שסידר כת"ה זה יותר משתי שנים מהבעל אהרן דוד בן אריה ליב הכהן לאשתו גאלדא לאה בת יהושע הכהן מפה"ק בראדי על ידי שליח להולכה משה בן ישראל ונכתב בגט שם המגרש ואביו על פיו וע"פי השליח והשמיט שם אבי האשה מפני שלא נודע בבירור שמו. ושם האשה כתבו ע"פי מכתב מקרוביה שכתבו בוי"ו אחר הגימ"ל והשליח לקח הגט והרשאה והלך לעיר מצרים כי שם מקומו. ולא ידע כ"ה מה נעשה בו עד שבוע שעבר שהיה כ"ה בעצמו במצרים. והראה לו הרב המו"ץ המכתב שכתבתי לו מיום ך' שבט תרנ"א שאני מסתפק בעבור שנכתב גולדא בוי"ו והיה צריך לכותבו באל"ף. וכת"ר כתב דעתו מסכמת שבשעת הדחק ומקום עגון ראוי ליתן אותו ביד האשה כדי שלא תשאר עגונה כל ימיה. ועוד כתב כ"ה שכבר כתב דעתו להרב מהרש"ס ראב"ד דקהל אחינו האשכנזים בע"הק ירושת"ו והגאון הנזכר הסכים לדעתו כאשר רואה אני מעבל"ד במכתבו המכתב של הר"הג רש"ס. וז"ל כת"ה במכתבו להרש"ס כי אנכי הרואה בספר ט"ג אות ג' שכתב שבמדינתם צריך לכתוב באל"ף אחר הגימ"ל והפריז על המדה הרב מהר"מ חריף ז"ל לומר שאם כתב וא"ו במקום אל"ף ונשאת תצא מזה ומזה. והדבר קשה לשמוע כיון שאין זה שינוי שמשתנה לשם אחר ובמדינתם היו נוהגין ג"כ מקודם לכתוב בוי"ו. והרב המחבר שם כתב שצריך עיון קצת והוא עצמו הביא שמצא בס' גיטין סי' ל"ה שכתב גולדא בוא"ו וגם בס' לקט בשמות הנשים הביא שם זה בוי"ו אחר הגימ"ל. וכבר ידוע לכת"ר שאצלנו הספרדים אין האל"ף תמורת הקמ"ץ ובכל כיוצא בזה אנו כותבים בוי"ו:
לפי ענ"ד בכל מקום מהספרים שנמצא שם גולדא בוי"ו אין ראיה למדינתנו בעתים הללו שהשמות משתנים לפי מבטא המדינות ולפי הזמנים ואריכות השנים. ואם כתב בגט בשנוי המבטא יש פסול גדול וחשש שנוי השם ולא חשש שנוי רק שנוי גדול. וא"כ אין ראיה מכל הספרים שנמצא שם גולדא בוי"ו שבמדינתם או בזמנם היו מדברים במבטא שורק או חולם כמבו' אות ג' סק"ב אבל במדינו' פולין כבר העיד הב"ש ש"ן אות ג' שקורין גאלדא בקמ"ץ. וגם במדינתנו הנחת שם יה הוא באל"ף וכן חותמין א"ע כל הנשים שבשם זה באל"ף אחר הגימ"ל והגט הזה כשיובא לפה ונכתב שם גולדא בוי"ו הכל יהיו קורין בשור"ק או בחול"ם והוא שנוי השם גמור. ובט"ג שמות נשים אות ד' סק"ט אם כתב דונא לבד במדינות אלו שהמבטא בקמ"ץ פסול ואע"פי שעיקר הנחת השם הוא דונא ללשונותם בארצותם מ"מ אין לנו אלא השם שמוחזקת בו לפנינו כאן במקום הנתינה עכ"ל. מכ"ש באשה זו שמעולם לא ניתן לה שם גולדא רק גאלדא בקמ"ץ והיא מוחזקת בכאן בשם זה גאלדא. וכ"ה חפץ עוד שיהיה בכאן מקום הנתינה אי אפשר בשום אופן. ועיין בס' ע"נ כתב ואם טעה וכתב יאסף באל"ף כמקום וי"ו נר"ל דהגט פסול דהרואה יקרא השם באל"ף נעה. וסברה רחוקה היא לומר שיקראו כמשפטו והאל"ף נחה כמו שם יאשיהו דכתוב באל"ף וקרו ליה בוי"ו דשאני התם דכיון דהכי כתיב בקרא קרו ליה כ"ע כמשפטו. אבל בשם יוסף אם כתב באל"ף שלא כמשפטו יש לחוש ולפסול הגט וקרוב בעיני להיות הגט פסול עכ"ל. והנ"מ בנ"ד שהוא שם לעז אבל כ"ע קרו ליה גאלדא בקמ"ץ ולא בשור"ק ולא בחול"ם נראה לי דקרוב להיות הגט בטל בכתב גולדא בוי"ו:
ועוד אני אומר דלפי מ"ש רש"י בגיטין דל"ד ע"ב והוא דאתחזק בתרי שמי וז"ל אבל לא אתחזק כאן שיש לו שני שמות אין צריך לכתוב וכל שום שיש לו ואפי' נודע לאחר זמן שיש לו שם אחר הוי הגט כשר. שאין לנו אלא השם שקרא הוא לעצמו בפנינו והוחזק בו הרי דהשם שנודע אח"ך שיש לו לא הוי שם כלל. וא"כ כ"ש שנאמר לחומרא דבמקום כתיבה לא הוחזקה האשה כלל בשם גולדא שמעולם לא היתה שמה במקום הכתיבה והבעל וקרובי אשה אינם יכולים להחזיק שמה שם והוי כמי שאין לה שם כלל במקום הכתיבה. וכשכתב בגט הזה אנת אנתתי גולדא אין הכוונה רק על מקום דירתה ומקום הנתינה שנקראת שמה בפי"כ והוי שקר גמור שמעולם לא הוחזק פה"ק בשם גולדא רק בשם גאלדא. ומעתה אני חוכך להחמיר אפילו תבא האשה לשם לקבל הגט כיון שהגט נכתב בפסול:
ומה שאני רואה במכתבי כת"ה ששנוי במבטא המדינות לא חשוב אצלם שנוי השם איני יודע מנין להם כל זאת. הא אשכחן בב"ש אות זיין גבי זעליג זעליגמאן שהביא בשם ספר שמות שכתב ג' וק' מתחלפין וע"כ מכשיר הן שנכתב בג' והן שנכתב בק' משמע הטעם משום דג' וק' מתחלפין. וגם כמו"ש הצ"ץ הביאו הט"ג סקי"ח דמי ששומע מחברו שקרא לו זעליג אינו מרגיש בטוב אם מדבר בג' או בק' כיון שהם ממוצא אחד ושם תלוי גם כן במבטא המדינות עי"ש. משמע אם אינם ממוצא אחד ותלוי במבטא המקומות המדינות פסול אפי' בדיעבד בשינה ממבטא המדינה. ובשם גאלדא יש שנוי גדול במבטא כמו"ש הב"ש שבפולין הונח השם בקמ"ץ אחר הגימ"ל ובאל"ף ולא בוי"ו והוי"ו במבטא שלנו מורה על חול"ם או שור"ק. ושם הלעז של אשה משפטו רק כפי המבטא שבפי כל ואם שנה בגט משפט המבטא הוי כשם הקודש יוסף שכתב שלא כמשפטו הכתוב במקרא יאסף באל"ף שקרוב להיות הגט בטל כנ"ל. ולפי"ז גם הראיה שהביא כ"ה ממ"ש הריצב"א על גט שבא מארץ הגר שכתבו בורייש ובמקום הנתינה קורין באוריש דכיון דבמקום כתיבת הגט מוכיח שמארץ הגר בא ולשונם לדבר בלשון קלילא אין להקפיד עכ"ל כת"ה. הלא לא נעלמה ראיה זו מהגאון הר"ז בעהמ"ח ט"ג שהביא ראיה זו בש"ן אות ז' סק"ה לענין שם זולטא דאם כתב בגימ"ל שכן מבטא מקום הכתיבה ושלחו לקנדיא שהמבטא בזיי"ן הגט כשר שהדבר מפורסם שיש מקומות כותבין בגימ"ל משום שהמבטא קרוב לגימ"ל ויש כותבין בזיי"ן שהמבטא קרוב לזיי"ן כל כה"ג לא מקרי שנוי שהדבר מפורסם וידוע שמה שקורין זולטא בזיי"ן במקום הנתינה כותבים במקום הכתיבה בגימ"ל ורפה. וע"ז מביא ראיה ממ"ש המרדכי פרק המגרש תשובת הריצב"א בענין בורייש באוריש וכו' עי"ש. הנה שהט"ג ידע מהריצב"א וכתב טעמו בצדו שהמבטאות קרובות ז"לז. אבל המבטא בין גולדא לגאלדא שהם רחוקות הרבה לפי הברת מדינותנו שזה בשור"ק או בחול"ם וזה באל"ף נעה כמו יאסף הנ"ל אולי אפי' במקום עגון גדול אין להכשיר. ובט"ג שם אות זיי"ן סק"ג מחלק בפירוש בחילוק זה שלא דמי למה שהזכיר מהריב"ל להכשיר מתתיא באל"ף. ומהשד"ם בסול במקום שול דהרי אין הפרש במבטא וגם לא דמי לגרשון גרשם דאלו לא היה ב' שמות הוי כשר אע"ג דיש הפרש במבטא הוי הפרש מעט דמעט שאינו נרגש אבל בין זוהי לזויי יש הפרש גדול במבטא וקולה יתירה להכשיר בכה"ג. ומה שסמך מהרא"ש משום דלא מצאנו תיבת זוהי בשם אחרת אין זה טענה מספקת להכשיר וכו' ומסיק הט"ג שמשמע בע"ן דאין להכשיר בכתב זוהי אפי' בשעת הדחק:
ולפי"ז ממילא אין ראיה ממ"ש כ"ה משינה משם פאלומבה לפאלונבה משם דלא גרע מגרשון גרשם אע"ג דזה במ"ם וזה בנו"ן הוי הפרש מעט דמעט אבל ההפרש במבטא גדול שגולדא הוא בשור"ק או בחול"ם וגאלדא בקמ"ץ. וגם עיקר השם בנ"ד שנכתב בהגט גולדא סובב רק על מקום דירתה בבראדי שבמדינתם לא היתה האשה מעולם והוא שקר גמור שבכאן אין זכר לשם גולדא רק שם גאלדא קשה מאוד לסמוך על זה אפילו בשעת הדחק ועגון:
שוב ראיתי בפתחי תשובה בקונט' השמות ש"ן אות ד' גבי שם דוואסא בשם תשובת כ"י מהרב הגאון מהר"י אייזיק אבד"ק טיקטין בגט שנשלח ממדינת וואלין ונכתב שם האשה דוואסא כמו שנקראת שם ובמקום הנתינה נקראת דוואשא בשי"ן והיה מקום עגון גדול ונתלבטו בזה רבני הזמן (ומובן שהוא רק הפרש מעט במבטא כמו שול סול כמש"ל בשם הרשד"מ) והעלה להתיר ליתן לה הגט אחר ההכרזה שלשים יום שיהא נקרא שמה דוואסא כמו שנכתב בגט. והביא שם שנעשה מעשה בכיוצא בזה באשה ששמה רושא ונשלח לה גט במדינת הגר ונכתב בגט רושא בוי"ו אחר הרי"ש והותרה האשה ע"י גט זה ע"י הכרזה שלשים יום בעיר שתהא שמה רושא. ונעשה כן בהסכמת הגאון החסיד מהרא"ל ז"ל דבריסק והגאון מו"ה אבלי ז"ל מווילנא ועוד גדולי הזמן. ואח"ך הביא תשובת מהרי"מ מבריסק שתקנה זו לשנות השם ע"י הכרזה שלשים יום לא נייח לו וכתב תקנה אחרת שהאשה תסע למדינת וואלין ותקבע שם דירתה שלשים יום ומסיק שם הפ"ת דמה שהורו הגדולים להכשיר הגט ע"י הכרזה שלשים יום דוקא בכה"ג דבמקום כתיבת הגט אין שנוי כלל שנכתב כפי שקורין שם במקום כתיבה ואפ' דבמקום נתינה עיקר מ"מ אינו אלא פסול דרבנן דאינו אלא משום לעז דבמקום הנתינה ובזה מועיל הכרזה דתו ליכא לעז וגם היה מועיל אם תלך האשה למקום אחר וע"י הכרזה נעשה מקום זה במקום אחר. אבל בשנוי גמור גם במקום הכתיבה ודאי אינו מועיל שנוי השם ע"י הכרזה אחר הכתיבה כיון דבשעת כתיבת הגט נכתב ונחתם בפסול עכתו"ד. וא"כ בנ"ד שבמקום הכתיבה אין לה שם כלל ושם גולדא שכתבו במקום כתיבה היתה בטעות שסברו הב"ד דזה שמה במקום הנתינה או במקום דירתה י וגם הוא שנוי גמור במבטא דומיא דיוסף יאסף שהבאתי לעיל כמו כן גולדא גאלדא. וכבר הבאתי לעיל דברי הע"ן שקרוב להיות הגט בטל כיון דבעת הכתיבה נכתב ונחתם בפסול אין אני רואה לדעתי שום תקנה. וע"ש בפ"ת שמביא בשם ג"פ במבטאות קרובות קצת מחמירין אפילו על ידי הכרזה. ולחומר אשת איש אין אנשים כערכנו יכולים להכריע להתיר לשוק אם לא בראיות:
גם מ"ש הגאון מהרש"ס במכתבו לחזק להתיר האשה ע"י גט זה ושינתן פה"ק וז"ל ובפרט אשר אתם כותבין באלכסנדריא כמו פה ע"הק וכל שום. יסלח נא כבוד גאונו שלא הועיל כלום בזה וכמו שמבואר בש"ע מחבר סימן קכ"ט ס"ב כתב השם שאין ידוע בו ביותר וכתב וכל שום שיש לו הרי זה פסול וכיון ששם גולדא אינו ידוע כלל בשום מקום לאשה זו כי מעולם לא היתה שם במדינתם. ובפולין תמיד שמה גאלדא וקרובי האשה אינם יכולים להחזיק אותם בשם גולדא. ומקומה תמיד מעריסה עד עכשיו פ"הק ותמיד נקראת גאלדא. ובפרט אם יהיה מקום הנתינה ג"כ פ"הק הרי עכ"פ הוי ככותב שם שאינו ידוע וכלל עיקר השם בכל שום שהוא פסול אינו נראה לי להכשיר אפי' במקום עגון גדול:
ועוד נראה לי חשש גדול בגט זה כאשר לא כלל שם אבי האשה כמ"ש בצ"ץ סימן פ"ג לענין שנוי שם אבי האשה אפי' להמכשירין כיון שאין לכותבו גם השנוי אינו פוסל. וכתב הצ"ץ שיש חילוק בין גירש לאשתו שלא ע"י שליח הרי נתגרשה באמת מבעלה אלא דאיכא למטעי וכו' אבל בנ"ד ששלח הגט ע"י שליח לפלונית בת יצחק והיאך ישנה השליח וימסור ליד פלונית בת נתן מה שלא צוה הבעל וטובא איכא למיחש דלא נתכוון לגרש אשתו כלל ולכך שינה שם אביה. ולכך בכה"ג ליכא מאן דפליג דאין כאן גט לאשה זאת עי"ש:
וא"כ הנ"מ בנ"ד איכא למחש טובא כיון שאמר הבעל לשליח לגרש אשתו גולדא כמ"ש בגט והיאך ימסור השליח הגט לאשה גאלדא שלא עשה אותו שליח על ככה. בפרט שלא נכתב שם אביה ואין כאן שום סימן שנתכוון אליה וגם דילמא לא נתכוון הבעל לגרש אשתו זאת גאלדא כלל ולכך שינה וכתב גולדא. אמנם כל זאת אמרתי רק לעצמי אבל במדינת' וכמ"ש כת"ה במכתבו להגאון מהרש"ם הבאתי לשונו לעיל שאצל הספרדים אין האל"ף תמורת קמ"ץ ובכל כיוצא בזה כותבין וי"ו. ואם תסע האשה לשם ותקבל בעצמה הגט מיד השליח ושם אין שנוי במבטא כלל בפרט אם תרצה לדור שם שלשים יום ולהחזיק שם שמה גולדא וע"י הכרזה או אפי' שלא ע"י הכרזה אם יסכימו שם גדולי הרבנים אז מצדי אין דעתי כדאי להעמיד עליה במדינה אחרת. ואנכי ידידו ועבדו הדוש"ת בהשקט ושנפה. ואת הרב בסופה:
וזאת תשובתי להרב הנז'. לכבוד מעלת וכו' וכו
ראה ראיתי כל מ"ש מעכ"ת והאריך בענין זה ודעתו להחמיר שלא לתת הגט הזה בעירו יען כי כשיבא למח"ת הגט הנכתב בשם גולדא בוי"ו הכל יהיו קורין בשור"ק או בחול"ם והוא שנוי השם גמור כיעי"ש בדב"ק. ואנכי לא ידעתי מה הוא השנוי השם הזה כל זמן שלא ישתנה לשם אחר. ואם במדינתם היו נשים שנקראות גולדא בוי"ו אחר הגימ"ל ונשים אחרות שנקראות בשם גאלדא באל"ף הייתי מודה לו כיון שלא יודע מי האשה המתגרשת וכן אם היה משתנה פירוש השם בשינוי כתיבתו בין נכתב בוי"ו לנכתב באל"ף אזי ודאי דלכ"ע הגט פסול כיון שיש שנוי השם גמור אבל כיון שבמדינתם כל הנשים הנקראות בשם זה נקראות גאלדא באל"ף ואין אשה אחרת שנקראת גולדא בוי"ו אם כן הוא טעות הניכר ואין בו שנוי כלל. וגם בפירוש השם אינו משתנה הכוונה בין גולדא לגאלדא שהרי גם במדינתם בתחילה היו קורין גולדא בחול"ם והיה נכתב בוי"ו אלא שנשתנה אח"ך לקרות בקמ"ץ וע"כ כותבים באל"ף. והרואה עתה שם גולדא שנכתב בוי"ו אומר סירכיה נקיט ואזיל ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה י ומה שהביא ראיה כת"ר משם דונא שכתב בס' טיב גיטין בשמות נשים אות ד' סק"ט שהמבטא בקמץ ואם כתב בוי"ו פסול כיעו"ש אין ראיה כלל לנ"ד כי שם דונא לא הי"ל שעת הכושר במדינתם לקרות בחול"ם ולכותבו בוי"ו וכמובן. וגם בשם דונא הרב ז"ל לטעמיה אזיל שפוסל גם בשם גולדא בוי"ו וכבר מלתי אמורה שהפריז הרבה על המדה ועכ"פ אינו דומה לשם גולדא שהי"ל שעת הכושר לקרא בחול"ם ולהכתב בוי"ו י וכמ"ש הרב גופיה שם בספר ט"ג וכ"כ הרב נחלת שבעה בסי' מ"ה בשם מהרש"ל ומהרמז"מ גם הרב עז"ן באות ג' העיד ששם זה מצוי בין האשכנזיות וקרו גולדא בחול"ם וכותבים בוי"ו. והן עוד היום בערי אשכנז כותבים בוי"ו וכיון שספרין פתיחו וכתבו שם זה בוי"ו אין כאן חשש לעז ופיסול שהרואה אומר שסמכו הכותבים בוי"ו על מנהג הראשונים ועל מה שכתוב בספרים. י וצא ולמד ממ"ש מהרשד"ם ז"ל בסי' מ"ט וה"ד הרב דבר שמואל בסי' צ"ט על שנוי שם שול שנכתב סול בסמ"ך וז"ל אבל בשם זה שאי כאן מציאות ב' שמות אלא בין שכתבו שול או סול כ"ע ידעי דעל אשתו קאמר וליכא למטעי ולומר דעל אשה אחרת ששמה סול הוא מכוין. ובסו"ד כתב וז"ל כשהשמות דומים זה לזה שהכינוי. דומה לשם לכתחילה כשר אף בכינוי ולנ"ד הג"ע ששם סול בשי"ן הוא העיקר פשיטא דשם סול בסמ"ך לא גרע מכינוי הקרוב ודומה ע"כ. והגם שאות שי"ן וסמ"ך מתחלפין עכ"פ יש ללמוד ממנו לנ"ד דכל שאין מציאות ב' שמות ליכא למטעי ולא מקרי שינוי וגם כי לו יהי שם גולדא בוי"ו בכינוי הדומה שכשר:
ומה שהביא ראיה מס' עז"ן בשם יוסף שכתבו באל"ף יאסף דהגט פסיל ורצה לדמותו לשם גולדא הנכתב באל"ף אצלם וכתבו בוי"ו וקרוב הדבר בעיניו להיות הגט פסול ככתוב בדב"ק אתו הסליחה דלא דמי כלל כי שם יוסף לא הי"ל שעת הכושר להכתב באל"ף וכל המקרא מלא וכתוב בוי"ו. משא"כ בשם גולדא שמעיקרא עיקר כתיבתם היה בוי"ו וכך הובא בספרים. והן עוד היום במדינות אחרות נכתב בוי"ו ועוד טעם בעיקר שכבר ביאר הרב ז"ל הטעם דהקורא גט זה יקרא באל"ף נעה. וא"כ ישתנה הכונה והוי שינוי גמור במבטא ושינוי כפירוש המלה כי יובן כמו אם כל דגי הים יאסף להם ועיין בספר טיב גטין בשמות אנשים אות יו"ד ס"ק ט"ז משא"כ בשם גולדא שאין שינוי כלל בפירוש המלה. וגם במבטא אינו שינוי גמור כדבר האמור ומה שהביא עוד מפרש"י בגטין דל"ד. וע"כ כתב שהוא חוכך להחמיר גם אם תבא האשה למקום הכתיבה לקבל הגט כיון שהגט נכתב בפיסול כיעו"ש אין דמיונו עולה יפה כי אין כאן ב' שמות מוחלקים ולא תשתנה הכונה אם יכתב באל"ף או בוי"ו וכן מצינו בל"הק במ"ש למשל בם גוים. ואל ימשול בנו קצף שהא' בק"ח והב' בוי"ו ובחולם והכונה אחת היא וכמוהו רבים והאריכות בזה אך למותר:
ובדב"ק כתוב לאמור כי כפי שרואה מדברינו שאין מבטא המדינות חשוב אצלנו שינוי השם ולא ידע מנין לנו זה. וע"ז הביא מ"ש הב"ש גבי זעליג שמכשיר מפני שגימ"ל וקו"ף מתחלפין שהם ממוצא אחד ומשמע שאם אינם ממוצא אחר פסול גם בדיעבד ובשם גאלדא יש שינוי גדול והוי כשם הקדש יוסף שכתב יאסף וכו' כיעו"ש גם לדבר הזה יסלח האדון שכבר ביארנו דלא דמי כלל לשם יוסף הנכתב יאסף שהוא שינוי גמור במבטא ובכונה. משא"כ בשם גולדא שאין שינוי בכונה וגם במבטא הוא שינוי קל. וצא ולמד ממ"ש הרב עז"ן בש"ן אות א' בשם אישמיראלדא שכתב איזמירלדא בזי"ן וכ' וז"ל ועיין בדברי הלבוש ססי' קכ"ט דבריש דבריו כתב דהולכים אחר מקום הנתינה ובסוף כתב אחר מקום שכותבים בו הגט ויראה דס"ל דבכל כה"ג שהוא שם א' אלא דיש כותבי' כך ויש כותבי' כך כיון דהכל שם א' אע"ג דכתב כמנהג מקום הכתיבה כשר בדיעבד ע"כ. וכן כתב בס' גט פשוט סימן קכ"ז סס"ק כ"א וז"ל וכל זה הוא בב' שמות מוחלקים אבל בשם אחד דבמקום הכתיבה קרו לה פאלומבה ובמקום הנתינה פאלונבה וכיוצא בזה יש שינוים הרבה בשמות הלועזות מצד מבטא הלשונות לכתחילה כותבים כמנהג מקום הנתינה וכו' ואם עבר וכתב כמנהג מקום הכתיבה כשר בדיעבד וראיה לזה ממ"ש המרדכי פ' המגרש תשו' ריצב"א וכו' עי"ש וכבר הבאתי תשו' ריצב"א ז"ל במכתבי הא'. ומ"ש כת"ר לחלק שנדון ריצב"א המבטאות קרובות ובשם גולדא המבטאות רחוקות הרבה. ומדמה אותו לשם יוסף שכתב יאסף וכבר השבתי לזה והאורך ללא צורך:
והנני מביא לו ראיה גמורה לדברי אלה ממ"ש בספר טיב גטין בשמות נשים אות ט' ס"ו שכתב וז"ל בתשובה כתבתי וכו' וגם כתבתי שלפי מש"ל בשם גאלדא ובשם קאפל גם כאן יש לכתוב לפי הברת מדינתנו טאבא באל"ף שאף שהעולם רגילים לכתוב טובא בוי"ו וכו' לפי שמנהג אבותיהם בידיהם ואין מדקדקים כ"כ במה שהמבטא מתחלף מזמן לזמן ומ"מ בגיטין יש לדקדק טפי ולכתוב ע"פ הברתנו טאבא באל"ף ואם כתב בוי"ו כמנהגם מקדם כשר בדיעבד ע"כ. ומינה אתה דן גם לנ"ד שאף שלכתחילה אם היינו יודעים שבמדינתם נוהגים כמנהג פולין לכתוב גולדא באל"ף היינו צריכים לכתוב כמנהגם במקום הנתינה. אך כיון שלא ידענו זה וגם ראינו במכת"ב ממח"ת שכתבו גולדא בוי"ו וכן מצינו כתוב ברוב הספרים ודאי דכגון דא בדיעבד ובשעת הדחק ומקום עגון כנ"ד ודאי יש להכשיר. וכאשר הסכים בזה גם הרב הגאון מהרש"ס נר"ו וכדאי הוא לסמוך עליו אפילו שלא בשעת הדחק:
ומ"ש כת"ר להשיב על דברי מוהרש"ס נר"ו שכתב שיש להקל ג"כ מצד שנהגנו לכתוב וכל שום וכו' והשיב לזה שלא הועיל כלום כיון שהאשה גולדא לא היה כלל במקום הכתיבה וכו' ככתוב בדב"ק וכוותיה דמר מצאתי ראיתי למהרח"ש בתשובה דק"ג שהשיב על דברי מהרשד"ם א"הע סימן רמ"ד בשם עיר אישקופיא אם צריך לכותבה ביו"ד אחר האל"ף הראשונה והשיב גם בזה לא הייתי מקפיד וכו' ועוד טעם אחר שדרכנו לכתוב וכל שום וחניכא וזה מועיל ודאי לשינוי כזה דקיל טובא ע"כ. ולזה השיבו הרח"ש כי לא מצינו שיועיל כתיבת וכל שום אלא בב' שמות אבל במקום שינוי לא מצינו שיועיל עי"ש והוא ממש כדברי כת"ר. עכ"פ הרב מהר"ש נר"ו יש לו אילן גדול לסמוך עליו הוא הרשד"ם בתשו' הנ"ל. והרב ג"פ בסי' קכ"ט ס"ק י"ד הליץ בעד הרשד"ם דכיון דאינו שינוי ממש אלא דמחמת העלגים וקצרי הלשון איכא דקרו איסקופיא מלא יו"ד ואיכא דקרו חס"ר בכה"ג מהני וכל שום ע"כ והדבר ידוע דלפי הברת מדינתנו ישתנה המבטא יותר בין שם הכתוב ביו"ד אחר האל"ף לשם הכתוב חסר יו"ד ובכל זאת כתב הרב דאינו שינוי ממש. וכ"ש בשם גולדא דלדעתי קיל טפי וק"ו הדברים שכן היה המנהג מקודם לכותבו בוי"ו וכן כתוב בספרים וכמש"ל:
ובס"ד כתב שנר"ל חשש גדול יען שהשמטנו שם אבי האשה ממ"ש הצ"ץ סימן פ"ג בשינוי שם אבי האשה שחילק בין מסר הגט ליד האשה שהרי נתגרשה באמת מבעלה וכו' אבל בשלח הגט ע"י שליח לפ' בת יצחק איך ישנה השליח וימסור הגט לפ' בת נתן וכו' ובכה"ג ליכא מאן דפליג דאין כאן גט לאשה זאת ע"כ. ומינה דן מעכ"ת לנ"ד שאיך ישנה השליח ויתן הגט לגאלדא ובגט נכתב גולדא בוי"ו והבעל לא עשה אותו שליח על ככה בפרט שלא נכתב שם אביה ואין כאן סימן שנתכוון אליה. וגם דילמא לא נתכוון הבעל לגרש אשתו זאת ולכך שינה וכתב גולדא את"ד במחי"ב אין הנדון דומה לראיה כי בנדון הרב צ"ץ סי' פ"ג איירי בשינוי ממש מיצחק לנתן וכגון דא ודאי יפה השיב הרב דכיון ששינה אימור לא נתכוון לגרש אשתו זאת וגם איך ישנה השליח שנתמנה לתת גט לבתו של יצחק ויתננו לבת נתן. ובצדק חלק על הרב עה"ג סימן כ"ה שרצה להכשיר גם בשינוי שם כזה אבל בכגון כ"ד שהשינוי לא בא מצד הבעל אלא מצד הכתב של קרוביה וגם אינו שינוי שם אלא שינוי קל כמש"ל. וגם כי הבעל פירש בפני ב"ד ובפני השליח שהוא מגרש אשתי שבעיר פ' שהיא פ' בת פ' אלא שהב"ד נסתפקו בשם אביה והשמטוהו. וגם כי היא האשה יש לה שם ליווי גולדא לאה וכך נכתב וא"כ למאי ניחוש לה אם מפני שינוי השם אין כאן שינוי שם כלל אלא שינוי במבטא. וגם כבר ביאר הבעל להשליח שהוא מגרש לאשתו פ' בת פ' וא"כ אין לחוש שכיוין להטעות ולא כיוין לגרש אשתו זאת. ואנו כבר ביארנו במכתבנו בהרשאה עצמה ששם אביה הוא כ"וכ אלא שהשמטנוהו מפני הספק ובכגון נ"ד שהוא שע"הד ומקום עגון גם הגאון נוב"י בא"הע סימן קי"ג אזיל ומודה שגם אם לא ניתן הגט שינתן לכתחילה ודוק שם כי אין הפנאי מסכים להאריך:
זה הוא מה שעלתה מצודתי לפי קיצורי להשיב על דברי מעכ"ת ואם בכל זאת מיראי ההוראה הוא יצוה על האשה שתבא לכאן ותקבל גטה ואין להחמיר עוד כי הוי חומרא דאתי לידי קולא. וראוי לחוש לתקנת בנות ישראל היכא דאי אפשר להשיג גט אחר כנ"ד שהבעל איננו ולא נודע מקומו איה ע"כ משלי והטוב בעיניו יעשה ושלום על דייני ישראל:
הצעיר אליהו חזן ס"ט
אחר ימים באה האשה פה העירה וכתובתה בידה עם מכתב מב"ד שבעירה. ובכן מסר השליח את הגט לידה ונתגרשה כדת משה וישראל: