שות תעלומות לב חלק ב· רבי אליהו בכור חזן
הלכות גיטין · סימן ג
(נשמט ממקומו ושייך להלכות קידושין) היום ט"ז למטמוני"ם פורטו סאעיד יע"א למעלת הרב הגדול. מעוז ומגדול. עט"ר כמוהר"א חזן נר"ו יאיר לע"ל כיר"א:
אחרי דשו"ט בניו"ק וקידה ת"ק על הברכים ועל השוקים כמדח"ל. באתי להגיד במרו"ק שאתמול זכיתי וקבלתי אגרתו הבהירה. זכה וברה. ובה ראיתי תשובה על ענין הקידושין. וכאשר גזר אומר כן עשיתי ותכף הלכתי וקראתי לה"ר יעקב לורייא אשכנזי הי"ו שו"ב. וגם למע' ח' בכור ביטראן הי"ו ושלחנו אחר לה"ר זאב הי"ו המקדש וגם להבתולה המתקדשת חנה בת חיים ת"ס וגם להעדים. וכל אשר שמענו מהם אות באות ת"בת כתבנו. יגיעו לידה"ק. לתשובתו אנחנו מצפים. ותפלתי תפלת הדיוט אל תהי קלה וכו' למען יחי הו"ד לנצח חיים עד העולם:
כ"ד הצעיר יוסף בושבילה הי"ו דברי העדות אשר העיד ירחמיאל בן צבי אשר אנזיל הי"ו.
בליל ראשון ב' לחדש ניסן בהיותי עובר דרך בית המשתה של האשה חנה רוזה בת כלמן ת"ם בשעה תשיעית קודם חצות לילה והיה עמי ה"ר דוד בן אברהם הי"ו וראינו שם ה"ר זאב בן יונה הי"ו יושב על השלחן ולפניו זכוכיות של בירא. ובצדו יושבת הבתולה חנה בת חיים ת"ם ואמה גם כן יושבת כנגדם והם שותים בירא. וכאשר ראה אותי הר' זאב הנז' קרא לי להכנס לשתות מעט בירא. וג"כ להאיש דוד הנז' אשר היה עמי קרא לו ונכנסנו ביחד וישבנו לשתות בירא כמו חצי שעה. והר' זאב הנז' משחק עם הבתולה חנה הנז' בקלות ראש. ובתוך כך לקח ידה מתחת להשלחן. ובתוך כך שמענו כדברים האלה. הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל. אך לא ראינו מה נתן בידה כי אנחנו יושבים מצד השלחן כנגדם ובתוך כך לא הרגישה הבת מזה. וישבנו לשתות ואחר עבור חצי שעה אמר הר' זאב הנז' להבתולה. תדעי שאת אשתי ותכף צעקה הנערה והסירה הטבעת מעל ידה והשליכה על השלחן. ואמ"ל קח לך הטבעת שלך שאני חשבתי שאתה נותן מנחה לי ולא קידושין. שאם זה בשביל קידושין איני רוצה לא הטבעת ולא אותך. וגם האם שמעה והתחילה לזעוק ובתוך כך הלך הר' זאב הנז'. וגם אני וחברי הלכנו משם וזה העדות שיש לי בזה הענין:
דברי העדות אשר העיד דוד בן אברהם תי"ו.
בהיותי עובר בליל ראשון ב' לחדש ניסן עם אהובי ירחמיאל הי"ו הנז' קרא לי הר' זאב הנז' לשתות עמו בירא. ונכנסתי לעשות רצונו ושתינו בירא עד יותר מדאי. ובתוך שאני הייתי פותח אחת זכוכית של בירא שמעתי שהר' זאב הנז' אומר הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל ואח"ך שתינו עוד בירא. ובתוך שאנו שותים אמר הר' זאב להבתולה תדעי שאת אשתי. ותכף הסירה הטבעת מעל אצבעה ואמ"ל תקח הטבעת שלך שאין אני חפצת בך ולא בטבעת שלך והשליכה הטבעת על השלחן. ובאותה שעה ראיתי הטבעת אבל בעת הקידושין לא ראינו במה קדש אותה. כי אם דוקא שמענו הדברים והיו ידיהם תחת השלחן. ובאותה שעה עשיתי מחלוקת עם הר' זאב שעשה דבר שלא כהוגן. והלכנו בזעף כל אחד לדרכו. וזה מה שראיתי ולא עוד:
והעד השלישי שלחנו אחריו ולא רצה כו"ע והלכנו אצלו לקבל עדותו ולא רצה להעיד אבל מקודם כאשר שלחתי האגרת הראשונה דבר כדברי הר' דוד הנז' בלתי שום שינוי. והדברים היו גם כן בפני ובפני הר' יעקב לורייא אשכנזי שו"ב הי"ו:
דברי האיש הר' זאב בן יונה המקדש אשר דבר בפנינו ובפני העדים ובפני המתקדשת ובפני אמה.
אני באתי בפה קודם מזמן שעשיתי אלו הקידושין בארבעה חדשים והייתי נכנס ויוצא לזאת הבריריא לשתות בירא ושאר משקים. ושם ראיתי את זאת הבתולה חנה ת"ם הנז' וחשקתי אותה הרבה. ובכל יום הייתי בא לשם ד' וה' פעמים לשתות שם מרוב אהבתי בה. וישבתי פה פורטו סעיד יע"א כ"ג יום. ובכל יום דברתי עם הנערה לקחת אותה לי לאשה והיתה תשובתה מי יתן והיה. ואני לא הבנתי שכל מגמתה לקחת ממני ממון דוקא והייתי מאמין לדבריה. ואחר עבור הכ"ג יום הנז' הכרחתי ליסע לזנגיבאר לעשות עסקי. וקודם יום הנסיעה הלכתי אצלה ואמ"ל בתי תדעי שאני רוצה ליסע ואם את תתני לי דיבור שאת תהי לי לאשה אני אחזור ואם לאו אני לא אבא עוד. והיא השיבה לי שהיא הרבה יש לה רצון בזה ונתתי לה זמן שלשה חדשים ונסעתי לדרכי. וקודם שלשה חדשים אשר נתתי לה זמן חזרתי לפה והייתי מעט חולה והלכתי תכף עד שבאתי לבית הבריריא של האשה רוזה הנז' לראות להנערה. ואחר אשר ישבתי שם מעט זמן אמרתי להנערה אני קיימתי דברי ואת צריכה לקיים דבריך ולא ענתה אותי. ואח"ך דברתי עם אמה והשיבה לי אח"ך אני ואתה נדבר עם הנערה. וביום השני הלכתי לשם וישבתי עם הנערה ואמ"ל אם חפצה לגמור הענין לעשות נישואין עמי והיא ענתה אותי למה צריך נישואין הרי אני כמו אשתך בלתי שום נישואין. ואני אמ"ל זה אני יודע אבל אני רוצה בהיתר והיא אמ"ל אני לא אקח אותך לבעל כו"ע. וחזרתי ודברתי עמה וגם כן לא רצתה בשום אופן. ובראותי כן נתכעסתי איך שאני עשיתי הוצאות עליה ולסיבתה והיא שחקה עלי. וגמרתי בדעתי לעשות לה קידושין בלתי רצונה. ובליל ראשון הלכתי לשם ולקחתי פת בידי וכאשר נכנסתי לבית הבריריא אמרתי להבת שתביא לי בירא. ושתינו חמשה זכוכיות של בירא. ואמ"ל הבת אתה עושה כל כך הוצאות על הבירא ולי אין אתה נותן שום מנחה כמו שנותנים לי הערלים בכל פעם. ואתה דוקא נותן לי לשתות בירא ואמ"ל אח"ך אני אתן לך מנחה כשתהי לי לאשה. והיא אמ"ל תסיר זה מלבך שאני לא אקחך לבעל בעולם אפי' אם תתן לי חללו של עולם. ואני השבתי לה ואני עכשיו אם תתן לי חללו של עולם אני לא אקח אותך לאשה. וישבנו לשתות ואחר שתי שעות עברו הר' ירחמיאל הנז' וגם הר' דוד הנז' וקראתי אותם לשתות. ואח"ך עבר אחד שמו אליה אשכנזי הי"ו וגם לזה קראתי ונכנסו וישבנו לשתות כדרכנו ובתוך השתיה לקחתי יד הבת שהיתה יושבת בצדי ונתתי ידה תחת השלחן ונתתי הטבעת בידה ואמ"ל הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל. ובאותה שעה חזרנו לשתות ואחר עבור מעט זמן אמ"ל תדעי שאת אשתי שכבר קדשתי אותך. והיא אמ"ל במה קדשת אותי ואני אמ"ל בטבעת שעל ידך. וכשומעה הדברים צעקה ואמ"ל תקח הטבעת שרמיתני בה שאני כבר אמ"ל שאני לא אקח אותך לבעל אפי' אם תתן לי מה שתתן. ואני איני מקפדת לא עליך ולא על זה הקידושין ותכף הלכתי משם. ואחר שני ימים חזרתי אצלה וג"כ דברתי עמה ואמ"ל הרבה טבעות קבלתי מאנשים אחרים איני רוצה הטבעת שלך ואני לא אהיה לך לאשה. זה מה שהיה מתחילה וע"ס:
דברי הבתולה חנה בת חיים ת"ם.
כל דברי החתן אשר דבר מתחילה וע"ס אמת הוא. והן אמת שמקודם הייתי מבטיח אותו זה היה דוקא לגרור מעות. וכאשר חזר וראיתי שדבריו הם אמצים שהוא רוצה אותי לאשה אמ"ל זה דבר שלא אפשר. ובכל פעם אשר דבר עמי על אודות זה הנישואין אמ"ל תסיר זה הדבר מדעתך. ובליל הנז' הביא פת ושאל ממני ליתן לו בירא ונתתי לו וקרא לי לישב אצלו ולא יכולתי להמנע כי זה הוא עסקי. וכאשר ישבתי אצלו שתיתי אני בירא וגם הוא שתה ואמ"ל למה אתה אין אתה נותן מתנה כמו שנותנים אנשים אחרים. והראה לי טבעת אחת ואמ"ל אני אתן אותה לך. ואח"ך הפסק הדבר והיו עוברים אנשים מפה וקרא להם וישבו מצד השלחן השני כנגדנו ואני יושבת בצדו והוא תופס בידי ותצחק עמי כדרכו בכל פעם ונתן הטבעת בידי. ואני חשבתי שהיא המתנה שאמר ליתן לי ולא עלתה על דעתי שהוא קידושין. ואחר מעט אמ"ל תדעי שאת אשתי ואמ"ל מה זה הדברים כבר אמ"ל כמה פעמים שזה הדבר לא יהיה. ואמ"ל כבר קדשתי אותך בטבעת שנתתי לך ואני שלא ידעתי מימי שכן יהיו קידושין לא הבנתי שהוא נתן בשביל קידושין והשלכתי הטבעת לפניו. ואמ"ל אלו דברים שלא יכנסו לדעתי תקח הטבעת שלך ותלך מכאן. וזה מה שהיה:
הן אנחנו הח"מ קבלנו העדות מפי העדים אות באות מ"במ בלתי שום שינוי. וגם מפי הר' זאב ן' יונה הנז' ומפי הנערה חנה בת חיים הנז'. וע"ד אמו"ץ כתבנו וחתמנו פה פורטו סאעיד יע"א ב' לחדש אייר שנת הת"ר וחמשים ליצירה והכל שריר ובריר וקיים:
הצעיר יוסף בושבילה הי"ו הצעיר בכור אברהם ביטראן הי"ו יעקב אהרן לוריא שו"ב
תשובה עם היות כי טרידנא טובא וגם כי אין הספרים מצויים אצלי מ"מ לא בן חורין אני להפטר. כי מעשה שהיה בעיר העומד תחת השגחתנו היה וחובה עלי להשיב כהלכה. גם כי הבת השובבה היא יושבת תחת תומ"ר במקום הפרוץ ובהפקרא ניח"ל כמבואר בשאלה. על כן זרזתי עצמי להשיב דבר בהקדם האפשרי כי אם ח"ו תפסו בה קידושין והיא נידונת כא"א ראוי לפרסם הדבר לבל יכשלו בה:
והנה הספקות הנופלות בה לפי סגנון השאלה ארבעה המה ומאן דתני חמש לא משתבש א' כי שני העדים מעידים שלא ראו הנתינה בשעת האמירה אלא שאח"ך כשעבר זמן ואמ"ל את אשתי שקדשתיך הוציאה הטבעת והחזירתו. והמקדש והמתקדשת והעדים כולם מודים בסגנון אחד שהיה במחשך מעשיהם שתפס ידה תחת השלחן ונתן לה. ב' שהיא אומרת שלא הבינה מה שאמר לה ונותנת אמתלא לדבריה שהיא שאלה ממנו מתנה. ובפירוש אמרה לו שלא תנשא לו לעולם והוא גם כן הודה לדבריה שלא ישאנה ע"כ קבלתו לשם מתנה ולא הבינה מה שאמר בל"הק וראיה לדבר שכאשר הסביר לה תכף השליכתו. ג' שלא הזכיר הטבעת אלא כה היו דבריו האמ"ל כדת מ"וי. ואת רב"ע כי לפי דברי המקדש עצמו הו"ל שתיקותא דלאחר מ"מ דלאו כלום הוא. וחמישיתו יוסיף כי אלו העדים ההולכים ושותים במזרקי יין ובירא עמיקתא באלו המבואות המטונפים סתמם חשודים על העריות ועל עברות נגלות ונסתרות כידוע מכות הארץ הזאת ותחלואיה:
ונחל בספק הבא ראשון שהעדים שניהם כאחד לא ראו הנתינה ולא ידעו מה נתן לה. רק שמעו לשון הקידושין האמ"ל כדת מ"וי. ועל כיוצא בזה כתב ברשב"א ז"ל באלפיו סי' תש"ף כי אפילו ראו האתרוג יוצא מתחילה כל שלא ראו הנתינה ממש אין כאן חשש של כלום אפילו מודה שלקחתו לשם קידושין דעדות ראיה וידיעה ממש בעינן ע"כ. וכ"כ בסי' אלף קצ"ג דעדות ראיה ממש בעינן וסיים שהרי היא מותרת לכל אדם ואפי' לכהנא רבא ע"כ. וכ"כ רמ"א ז"ל בש"ע א"הע סי' מ"ב. ומה שנראה מתשובת הרשב"א דסי' תש"ף שהעדים היו עומדים אחרי הגדר. אין סברה לומר שלא ראתה אותם המתקדשת דא"כ למה היה צריך לבטל הקידושין מפני שלא ראו הנתינה של האתרוג לידה ממש. תפ"ל דכיון שלא ראתה את העדים אינה מקודשת דמידע ידעה דהמקדש בלא עדים אינה מקודשת וכמ"ש הרב ז"ל שם בסי' תקס"ד. אלא מוכרח שראו אותם המקדש והמתקדשת אלא שלהיותם עומדים אחוריהם אל פתח הבית היו נראים ואינם רואים. כמתבאר מתשובתו דסי' אלף קצ"ג (ונראה דההיא דסי' תש"ף היא קיצור אותה תשובה דסימן אלף קצ"ג) ועיין למהריב"ל ז"ל בס"ג סי' פ"ו שנראה שלא ראה אותה תשובה דסי' אלף קצ"ג. ועיין בתשו' המבי"ט ח"א סי' רכ"ו ובכנ"הג בסי' מ"ב הגהב"י מ"ג ומה שציין עוד שם. ועיין יד אהרן ח"ב סי' מ"ב הגהב"י כ"ט ל"ד ואכמ"ל:
וראיתי למרן החבי"ב ז"ל בסי' מ"ב הגהב"י מ"א שכתב משם המרדכי בפרק האומר שכתב בשם רא"ם כי מפני שלא ראה אחד מהעדים הנתינה אין לבטל הקידושין בכך והרמ"א ז"ל בתשו' סי' ל' כתב דראוי לסמוך על הרשב"א ומהר"מ ז"ל ע"כ. גם הרא"ם בתשובה סי' ל' כתב גבי ב' עדים ששמעו לשון הקידושין ואחד ראה הנתינה ואחד לא ראה מוכחא מלתא שהיה שם נתינת הטבעת וסגי בהכי עי"ש. אך מהרימ"ט ז"ל בסי' מ"ג כתב דאפי' ראה האחד הנתינה ל"מ ובעינן שידעו ב' העדים במה מקדשה. וכ"כ הרב דברי יוסף אירגאס בסי' טו"ב ועיין חת"ס א"הע סי' ק"א. גם הרב עה"ש בסי' מ"ב אות ט' ה"ד הרימ"ט הנז' וכתב שכ"כ ה' פ"מ ח"א סי' כ"ט ושוב הביא דברי הרא"ם בסי' ל' וסיים אבל כששני העדים לא ראו הנתינה לכ"ע אינם קי קידושין. וכ"כ המבי"ט ח"ב סי' קמ"ט ע"כ. ואע"פי שמתשו' הרשב"ץ ח"ג סי' פ"ד נראה דהיכא שנתקדשה באותו מעמד ואיש ואשתו מודים בדבר ויודעים שיש עדים בדבר שמקודשת אעפ"י שלא ראו המסירה כיעו"ש. הרואה יראה שהוא ז"ל כתב כן בדעת הרשב"א והוא הפך סברתו בסי' תש"ף ואלף קצ"ג וכמו שתמהו הי"א בסימן מ"ב הגהב"י ל"ז והעה"ש שם אות ט' ואין ספק שאלו היה רואה תשובות הרשב"א אלו לא היה כותב כן. ואף אם נרצה להחמיר בדבר היינו ודאי כשהמקדש והמתקדש' קבלו לשם קידושין או בחופה הנעשית בתוך קהל ועדה ובמזמוטי חתן וכלה ולא ראו העדים המסירה ואח"ך ראו הטבעת בידה כמ"ש החוו"י בתשובה סימן י"ט ועיין ב"ש ס"ק י"ב וי"ג. מה שאין כן בכעין נ"ד שהיה במחשך מעשיהם במערת פריצים השותים במזרקי יין ובידיהם זימה כידוע. ועיין קדושת יו"ט סימן ח' ט' ובס' ברך משה סימן ל"ג ול"ד ואכמ"ל:
אתאן אל הס' הב' שהיא אמרה שלא הבינה מה שאמר הרי את מקודשת לי כדת מ"וי באומרה כי היא קבלתו לשם מתנה שכך שאלה ממנו במו שנותנים הערלים. והוא גם הוא אמר לה שיתן לה אחר שהבטיחה שלא ישאנה. ומביאה ראיה לדבריה שכאשר הסבירה והודיעה שקדשה תומ"י השליכה לו טבעתו. נראה שגם מצד זה אין קדושיה קידושין שהרי פסק מרן ז"ל בש"ע א"הע סימן כ"ז שצריך שהיא תבין לשון הקידושין. ואע"פ שבלשון המורגל לקידושין אינה נאמנת לומר לא הבנתי וכמ"ש מרן ז"ל בב"י סימן זה. ולכן בש"ע כתב בלשונות שאינם מורגלים לקידושין כמו הרי את מאורסת לי הרי את לי לאשה וכו' שצריך שהיא תבין. ובב"ש שם כתב דאף בלשון הרי אמ"ל שהוא מורגל צריך לידע אם היא מבינה דלא כל הנשים מבינות ל"הק. ודבריו נכונים ובפרט בז"הז שאפי' אנשים יש מהם הרבה שאינם בקיאים בל"הק. ואף אם לא נאמין לאשה שכבר היתה נשואה ונתגרשה או נתאלמנה שכבר שמעה הלשון הזה ונאמר שעדין זוכרת אותו. מה נענה ומה נאמר לבתולה שעדין לא שמעה הלשון הזה ובריא לן שאינה יודעת ומבינה ל"הק. אך מה נעשה שדעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו אינו כן. וגם הרשב"א ז"ל גדול הפוסקים כתב בחידושיו אבל בודאי היכא דקאמר בלשנא דידעי לה נשי כגון הא"מ לי דכולהו נשי ידעי לה. מקודשת וכו' והו"ד בס' עה"ש סימן כ"ז אות ב'. ואם אמנם כבר כתבנו שהלשון הזה דכולהו נשי ידעי לה היינו הנשואות מכבר. ואולי דגם בבתולה שלא אורשה כבר נמצאת בקידושי נשים אחרות ושמעה אשה הלשון הזה. ועיין דינא דחיי ח"א דט"ו ע"א שכתב משם רי"ו דמ"מ אם אמרה שלא הבינה הוו ס' קידושין. ועיין מ"ש בעניותי בספרי תעלומות לב ח"ב דיני קידושין סי' א' דכ"ח ע"ג ושם הבאתי דברי מהר"ח הכהן נר"ו שציין להרב נוב"י סי' כ"ט ולהרב שו"מ מה"ת סי' רע"א ואין ספריהם מצויים אצלי. ושם בד"ל ע"א כתבתי שאם יש אמתלא לדבריה שאומרת שלא הבינה שהיא נאמנת. כי כל זה שאנו אומרים שלשון הרגיל לקידושין כולהו נשי גמירי לה היינו כשנותנת דעתה לשמוע מה בפיו. אבל אם היא פשטה ידה לקבל הפולים בעד הקטנה ולא נתנה לבה ודעתה להבין מה הוא אומר יש לנו להאמינה וכו' עי"ש. דכוותא נמי בנ"ד שהיא שאלה ממנו אתנן זונה כאשר נותנים לה הערלים. ובפירוש אמ"ל שלא תנשא לו בשום אופן. וגם הוא הסכים לדבריה כמפורש בשאלה. מפני כך כאשר לקח את ידה בשחוק וק"ר ונתן הטבעת באצבעה. היא קבלתו לשם מתנה ולא נתנה דעתה לשמוע מה הוא סח שיחה בטלה:
עוד זאת אני אומר שלא אמרו שאינה נאמנת לומר לא הבנתי בלשון הרגיל. אלא בנותן לה בפני עדים ואומר לה קודם נתינה האמ"ל כדרך הנהוג בקידושין. כי המעשה הנעשה באופן זה הוא מובן שהוא לשם קידושין וכולהו נשי ידעי כי כך דרכם של קידושין. ובאומרת אח"ך לא הבנתי לא מהימנא. כי אנו אומרים השתא הוא דהדרא בה ולאו כל כמינה. אבל בכעין נ"ד שקרא את העדים לשתות וגם הוא יושב ושותה ומשחק ונותן לה תחת השולחן בסתר ואין איש רואה. נר"ל דבכה"ג כ"ע מודו שהיא נאמנת. מעין למ"ש הב"ח בתשו' סימן צ"ז שלה אמרו שאינה נאמנת לומר שלא הבינה אלא במקדש בפני ב'. אבל במקדש בע"א אפי' למאן דחייש בע"א נאמנת ע"כ. הו"ד בסי' י"א א"הע ח"ב הגה"בי ט' ואין ספרו מצוי אצלי לדעת טעמם של דברים. כי לכאורה הדברים תמוהים כי אם הלשון הרגיל לקידושין כולהו נשי גמירי לה. ואינה נאמנת לומר לא הבנתי מ"ל מקדש בע"א מ"ל בפני שנים ונראה כי טעמו ונימוקו מפני דמקדש בפני ב' כארח כל ארעא היא נותנת דעתה לשמוע ולהבין. מה שא"כ במקדש בע"א אפי' למ"ד דחוששין לקידושיו. מ"מ אין הקידושין כדרך כל הארץ ולכן היא לא נתנה דעתה ונאמנת שלא הבינה. דכוותא נמי בנ"ד שאין דרך בני ישראל לקדש תחת השלחן באין רואה אף שהיו העדים שם. מ"מ לא ראו שום דבר ואף למי שחושש היכא שלא ראו העדים הנתינה. כמו שביארנו לעיל. מ"מ כיון שהוא עשה הפך מנהג העולם נאמנת היא לומר שלא הבינה:
ומעתה אבא נבא אל הס' השלישי שלא אמ"ל הרי אמ"ל בזה ולא הזכיר הטבעת שנתן לה. הנה מרן ז"ל בש"ע ס' כ"ז כתב שאומר לה הרי אמ"ל בזה אך נראה ודאי שאינו לעכובא שהרי לקמיה פסק באומר הרי את אשתי. ה"א זקוקתי וכו' ולא הזכיר בזה. ועיין להרב ב"ד א"הע סי' ך' שכתב דלמאי דקימ"ל ידים שאינם מוכיחות לא הויין ידים אי לא אמר לה בזה איכא למימר שקדשה בדבור ולא במה שנתן לה ע"כ. הו"ד בס' י"א ח"ב סי' כ"ז הג"הט ז' וע"פ דבריו ביאר דברי הלקט ח"א סי' מ"ד ושם הביא מ"ש המבי"ט ח"א סי' רכ"ז והו"ד גם כן בכנ"הג סי' כ"ז הג"הט ח' שאין צריך לומר בכסף זה או במטבע זו ובסי' רצ"א כתב דלכתחי' צ"ל זו. אבל בדיעבד לא מעלה ולא מוריד עי"ש. והרב משחא דרבותא ז"ל בח"א בחי' א"הע לסי' כ"ז. ה"ד המבי"ט בסימן רצ"א ותמה עליו והעלה שאם לא אמר בזה לא אמר כלום. אך אם אמר בטבעת ולא אמר זו אינו מעכב ע"כ. ועיין להרב בנו ז"ל בח"ב בסי' כ"ז שכתב בפשיטות כל בתר איפכא ולא זכר דברי הרב ר' אבהו ז"ל ולא לתשו' המבי"ט ז"ל. וכבר תמה עליו הרב מהר"ח מימון ז"ל בתשובה הבאה בספרי תעלומות לב ח"ב דיני קידושין ס"סי ב'. ושם הביא מהר"ח הכהן נר"ו משם הרב בגדי שש בסימן כ"ז שכתב משם הרשב"ץ ח"א סי' מ"ג דאפי' בדיעבד ל"מ עי"ש. ואין הכרחו מדברי הרשב"ץ שם הכרח כאשר יראה הרואה. ועיין בתשו' חת"ס ה"א א"הע סימן ק"ח. מ"מ נראה דמידי פלוגתא לא נפקא וספקא הוי. ובפרט שיש לומר דאפי' להסוברים שאין צריך לומר בזה היינו כשנותן לה החפץ לעיני העדים דמוכחא מלתא דבמה שנותן לה הוא מקדשה ועיניהם הרואות במה מקדשה. ולא גרע מאם היו עסוקין באותו ענין ועמד ונתן לה שהיא מקודשת. אבל כשהוא מכסה ומסתיר מהעדים מה שנותן לה שפיר י"ל דמה שאמ"ל הרי אמ"ל. הוא סיפור דברים בעלמא ומקדישה בדיבור ומה שנתן לה בסתר בתורת מתנה יהיב לה. וכמ"ש הרב ב"ד ז"ל ובכגון נ"ד דבריו נאמנו מאד. ועיין לה' משחא דרבותא בח"ב דק"ד ע"א שכתב וז"ל ואף להמרדכי דפליג היינו באומר התקדשי לי בחפץ פ' ואח"ך ראו החפץ בידה דהו"ל עדות וידיעה ברורה. אבל הכא שלא שמעו אלא וכו' ולא אמר מהו הדבר שהוא קידושין אין כאן ידיעה ברורה הלא אומדנא בעלמא עכ"ד. דון מינה ואוקי באתרין שלא פירש ואמר בטבעת זו. ואם ראו אח"ך טבעת בידה מי זה אמר שהוא שנתן לה באותה שעה והוא לא פירש במה מקדשה. בכ"הג נר"ל שהוא ספק גדול וחזי ודאי לאצטרופי לשאר הספקות:
ואת רב"ע שלפי דברי המקדש עצמו הוא שנתן לה הטבעת ואמ"ל הרי א"מ. ויש לומר שפיר בפירוש דבריו שנתן לה ואח"ך אמר והו"ל שתיקותא דלאחר מ"מ דלאו כלוא הוא. כההיא עובדא דציפתא בפ"ק דמס' קידושין די"ב וכ"פ מרן הש"ע בסימן כ"ח. וכבר האריכו בזה הפוסקים ראשונים ואחרונים לא עת האסף פה. ובכגון נ"ד דלא שדיך ולא היו עסוקים באותו ענין. ואדרבא בפירוש אמרה לו שלא תנשא לו בשום אופן. וגם הוא הסכים לדבריה שלא ישאנה אלא ששאלה ממנו מתנה ונתן לה. בכגו"ד לכ"ע שתיקותא דלאחר מ"מ לאו כלום הוא. וגם אין לומר דכיון שלא נתן לה בתורת פקדון ואין לה פחד שתתחייב אם יאבד בזריקתה הי"ל לזורקו תומ"י. ועיין להרב חת"ס בא"הע ח"א סי' ק"ב כי היא שאלה ממנו מתנה. והוא גם הוא הבטיחה לתת לה מתנה על כן לא זרקתו כי לקחתו לשם מתנה. והדברים שאמ"ל כבר אמרה שלא הבינה ואולי חשבה שהוא מדבר עם העדים בל"הק. וראיה לזה שכשאמ"ל את אשתי שקדשתיך בטבעת תומ"י זרקה אותו:
פש גבן לבאר אם מלשון זה שאמר המקדש שנתן ואמ"ל חשבינן ליה שתיקותא דלאחר מ"מ. או אמרינן שכונתו הוא שבעודו נותן אמ"ל וכבר כתבתי בספרי תעלומות לב ח"ב דיני קידושין סו' א' שלשון זה סובל ב' הפירושים. או שנתן ואח"ך אמר או שבעודו נותן אמר ויתפרש לפי הענין. ועתה ראיתי למרן החבי"ב ז"ל בכנ"הג א"הע סי' כ"ח הג"הט כ"ט. מ"ש ע"ד מהרש"ך ח"ג סי' ל"ג ואכמ"ל. מ"מ לא נאמרו כל השיעורין הללו אלא לגבי עדות העדים שאנו מסתפקים בכונת דבריהם אבל היכא שהעדים לא ראו כלל הנתינה שמלבד מש"ל דעדות ראיה ממש בעינן. עוד זאת דנפק"מ טובא דאפשר שתיקותא דלאחמ"מ. ומה יועיל עדותם ששמעו שאמ"ל הרי את מ"ל. הרי אפשר שאמר לה כן אחר הנתינה ולאו כלום הוא ואולי זה היה טעמו של הרשב"א ז"ל שכתב דבעינן ראיה וידיעה ממש. דכל שלא ראו הנתינה אין עדותם שלמה דאפשר שהיה לאחר מ"מ. וכן ראיתי להגאון חת"ס בא"הע סי' ק"ב שכתב וז"ל נהי דברור לנו בידיעה בלא ראיה שהחפץ הזה בא מידו לידה וגם שמעו שאמר הרי אמ"ל. מ"מ שמא אחר מ"מ היה האמירה וכו' וא"כ אפי' ידיעה לא הוה ע"כ. וכ"ש כשמדבריו בעצמו יש לפרש שנתן ואח"ך אמר. וגם הסברה נותנת כך כיון שהוא היה מתכוין לקדשה שלא ברצונה. כמו שאמר היא בפירוש כמבואר בשאלה. וע"כ היה במחשך מעשיו תחת השלחן שלא תבין היא שהוא נותן לשם קידושין. וג"כ היה ירא לומר הדברים קודם הנתינה מחשש שמא תבין היא ולא תקבל. בכגו"ד ודאי שיש לפרש שנתן ואח"ך אמר ולאו כלום הוא. ומ"ש הרב חת"ס ז"ל שם וז"ל וצ"ל חזקה כל שנתן לה וגם שמעו האמירה מסתמא כדין עשה וכמו וכו' כיעו"ש היינו ודאי כשלא הורעה החזקה שלו וכנדון דידיה דאז ודאי אמרינן מסתמא כדין עשה. אבל באיש כזה החשוד על העריות ובמושב לצים ובדרך חטאים הוא עומד כבר אתרעא חזקתו. וגם יש אומדנא דמוכח שהיה ירא לומר קודם הנתינה וכמו שביארנו. בכגו"ד הא נמי מידי ספק לא נפיק:
אתאן לסיפא בעיקר כשרות העדים שיש להסתפק טובא אם הם כשרים לעדות. כי אלו ההולכים במבואות המטונפים האלו לשתות במזרקי יין ולסבוא שכר אינם עוד בחזקת כשרות. ומה גם כי הבת השובבה הזאת היושבת שמה להחטיא את הרבים. פיה הכשילה שמפזרת דרכיה כמתבאר בשאלה. א"כ כל באיה הם חשודים על העריות ואינם נאמנים לעדות אשה אלא שאין כח בידינו להוציאם מחזקת כשרותם כל שלא העידו עדים בפסלותם. וכבר הארכתי בזה בספרי תעלומות לב ח"א חיו"ד סי' ג' ובח"ב דיני נישואין סי' ד' ולא הוצרכנו לברר הדבר מפי עדים. יען בלא"ה הנה אתנו ארבע ספקות אשר בהצמדם יחד יכולים אנו להתירה בלא גט אף אם יהיו העדים כשרים. כי הדבר ידוע דבס"ס אזלינן לקולא בכל התורה כלה כמ"ש הרשב"א ז"ל באלפי"ו סי' ת"א. והגם שבדבר שבערוה לא אזלינן בתר רובא להקל מ"מ הם אמרו דס"ס עדיף מרוב וכמ"ש הכנ"הג בא"הע סי' ס"ח מדברי מהרא"י בפו"כ סי' קכ"ט ומהריב"ל ח"ג סי' מ"א. ועיין להגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל יו"ד ח"א סימן ק"ל שהאריך הרחיב. והגם דבס"ס דפלוגתא דרבוותא יש אומרים דחד הוא. כבר האריך בזה הגאון הרמ"ז ח"ד בדרא ז"ל בתשו' הבאה בס' חק"ל מה"ב חיו"ד סי' א' דחשבינן ליה שפיר ס"ס ורבני האחרונים נקטו בשפולי גלימיה והסכימו דס"ס חשיב כמתבאר מתשו' רבני עי"ק ירושת"ו בתשובתם הבאה בס' נדיב לב ח"ב א"הע סי' ח' ולהרב מהר"א חאיון ז"ל שם בסימן כ"ה. ובתלת ספקי לכ"ע עבדינן ליה והגם שהרה"ג שארינו מהר"ח פאלאג'י ז"ל בס' חיים ושלום ח"א סי' כ"ב כתב להחמיר אפי' בתלתא ספקי אם לא בשעת הדחק ובמקום עגון. כבר השיב על דבריו הרב מופ"הד כמהר"א קובו ז"ל בתשו' הבאה בס' כרך של רומי סי' כ"ד ובספרו הנד"מ שער אשר ח"ב א"הע סי' כ"ט וכתב שהפריז מאד על המדה. וישב שם תשובת הרב שמחת יו"ט ז"ל בסי' י"א וסי' ע"ה וגם אנכי עשיתי אר"ש והארכתי בזה בספרי תעלומות לב ח"ב דיני קידושין סימן א'. ובפרט בנ"ד דאיכא ד' ספקות וחזקת פנויה דמסיע לה. גם כי איכא חשש עגון שאולי לא יחפוץ לתת לה גט כיון שמתחילה בתחבולה עשה מעשהו כדי ללוכדה בערמתו כמתבאר בהשאלה:
את זה ראיתי ונתון אל לבי להקל בקידושין אלו לבל תעשינה ידי בני עולה תושיה לקדש בנות ישראל במבואות המטונפים ובתחבולות וערמות. אם יסכים עמדי הרב הגאון המפורסם מאור הגולה כמהר"ר שמואל סלאנט נר"ו ראש אב"ד ומו"ץ לקהלות אחינו האשכנזים הע"י בע"הק ירושלם ת"ו וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר:
הלא כה דברי החותם פה נא אמון יע"א בש"א לחדש סיון המוכתר בכתר תורה שנת רנ"ת ליצירה:
הצעיר אליהו חזן ס"ט וזאת הסכמת הרב מהרש"ס נר"ו
ב"ה ראיתי את כל האמור. מכבוד מחותני הרב הפוסק. הרב הגדול רב בנוא אמון. שיחיה לעד וגם דעתי מסכמת להתירה להנשא לבר ישראל וכאשר האריך והעריך הרב שיחיה. כי העדים לא ראו נתינת הטבעת לידה. (שבמחשך היה מעשיהם). והיא לא הבינה לשין הקדושין (וכאשר לא רצתה להיות לו לאשה. והוא אמר שגמר בדעתו לעשות לה קדושין בלתי רצונה בערמה) אכן אם ירצה האיש לילך לאלכסנדריא (מקום כבודו) ולגרשה שם כדת אזי לדעתי מהיות טוב וכו' ובאשה זו לא שייך. לא ישפוך מי בורו. אחרי שלפי הנראה מדבריה בלאו הכי אסורה להנשא לכהן. אכן אם לא ירצה לגרשה כדת מותרת להנשא לבר ישראל וכאשר הורה הרב הפוסק שיחיה. ומחמת הטרדה וטורח הכתיבה ההכרח לקצר. ובאתי על החתום יום א' י"ג סיון. תר"ן. בירושלים ת"ו:
הצעיר שמואל סלאנט ס"ט