אור ברסלב

שות תעלומות לב חלק ב· רבי אליהו בכור חזן

דיני עגונא

הלכות גיטין

סימן א

במותב תלתא כחדא הוינא כד אתא קדמנא ה"ר דוד דיין ה"י והעיד בתורת עדות גמורה מורה אחר האיום והגיזום איך בהיותו בעיר סואכין זה כשני חדשים מעמ"ט והיו יושבים איזה ישמעאלים מיסודאן וכה היו דבריו מועתקים מלשון ערבי לל"הק וז"ל. שאלתי אותם מאיזה עיר אתם וכל אחד מהם אמ"ל מעיר פ' ומעיר פ'. שאלתי על נסים מורנו ועל חפץ ועל דוד מנדיל ואמ"ל נסים מורנו מת והאחרים טובים. אח"ך אמר אחד מהם מאיר המערבי שהיה אומנותו סנכרי ואשתו יצאת לת"ר מת והניח שני בנים או שתי בנות. ואמ"ל ג"כ היתה באה אליו אשתו וחזרה ושאלתיו מהיכן ידעת שאשתו יצאת לת"ר אמ"ל בעלה אמר לי. ושאלתיו באיזה עיר מת ואמ"ל מת בעיר גצ'אר או בעיר בקעא ואני שכחתי. וג"כ אמ"ל שהחנות שלו היה לפני החנות שלו ואמ"ל שמיתתו היתה באותה עיר שהגוי שוכן בה עכ"ל. והיה זה ביום כ"ג לחדש טבת שנת הת"ר וחמשים ושלשה ליצירה. וביאר דבריו העד הנ"ל שכששאל את הגוים מאיזה עיר ועל היהודים הנ"ל. היה הגוי שהגיד על מאיר המגרבי מצד אחר ולא שאל אותו כלל אלא ששאל לאחרים על היהודים הנ"ל והגוי שהיה מהצד הגיד מכלי שאלה כנ"ל:

תשובה. עם היות ידעתי ערכי עלי ומה אני להשיב דבר באיסור ערוה החמורה ובפרט כי ספרי דבי רב אינם מצויים אצלי פה העירה. אך בהיות האשה העגונה היא יושבת תחת תומ"ר פה העירה ובע"הר יצאת מזה זמן לת"ר ותלך אחרי מאהביה. וכשומעה כי בא עדות על מיתת בעלה ואולי יש תקוה לאחריתה חזרה אל עמה ואל אלוהיה ללכת בדרך טובים כבנות ישראל הכשרות ותנשא לאיש בהתר ולא באיסור. ע"כ זאת חובתי ואעשנה לחפש אחר צדדי התר להצילה מכבלי העגון והנני בא לבאר הספקות שיש בענין זה. ואלו הם:

א' אם עדות הגוי הזה נקרא מסל"ת:

ב' אם צריך לומר שם אביו ושם עירו:

ג' אם צריך לומר קברתיו:

ד' אם יש חשש בזה שהזכיר שם אשה אשת המת:

ה' אי אמרינן דייקא ומנסבא אחרי כי לא היתה האשה צנועה:

ואבא היום להשיב על ראשון ראשון אך בקיצור האפשרי יען אין הפנאי מסכים. ונח"ל בספק הא' אם זה העדות הוא מסל"ת:

והנה ידוע מסוגיין דפ' בתרא דיבמות דכל שנתכוון הגוי להתיר ואפי' להעיד אינו נאמן ולא האמינוהו חכמים לגוי בעדות אשה אלא במסל"ת כהנהו עובדי דמייתי הש"ס התם. אבל כל ששאלוהו והשיב אפי' חוץ לב"ד לא מקרי מסל"ת שיש לחוש שמתכוין להעיד כיון ששאלוהו. והוא מבואר בש"ס דידן התם דקאמר והא איה חברנו קאמרי לה. ויותר מבואר בירושלמי כמ"ש הריב"ש בסי' ש"פ והתה"ד בסי' רל"ט:

ובנ"ד שאל הישראל לגוים אחרים על ישראלים אחרים והם השיבו לו כי אחד מהם מת והשאר הם חיים וטובים. ועל האיש הזה נסים שהשיבו הגוים שמת ודאי שאין עדותם עדות כיון שהיה ע"י שאלה גמורה. ואין אנו צריכים לעדות זה כיון דאשת נסים כבר מתה. י ועיקר מטרין הוא על אשת מאיר המערבי שהגיד הגוי שהיה מן הצד בלתי שאלה והוא מעצמו אמר שפ' מת ועליה אנו דנין אם נקרא מסל"ת. יען בפניו שאל הישראל להגוים האחרים על הישראלים האחרים:

והנה מור"ם ז"ל בהגה בסט"ו כתב ודוקא ששאלו אותו הגוי עצמו אבל שאלו גוי אחר ובא גוי מסל"ת ואמר שמת אע"פי שהיה אצל הגוי ששאלו מקרי מסל"ת ע"כ. משמע מדבריו דאע"פי שהגוי המגיד ל"ת היה שם כששאל הישראל מהגוי הא' כיון שלא שאל אותו ביחוד חשיב מסל"ת. הן אמת כי הדבר קשה לשמוע לחושבו מסל"ת באופן כזה ששמע השאלה. והרי מה דבעינן מסל"ת טעמא הוי דאם שואלים אותו מרגיש הגוי שיש נפקותא בדבר ומתכוין להעיד. ומכח זה דן התה"ד בסימן רל"ט ופסקו מור"ם שם שאם שאל גוי לגוי שלא בפני ישראל דחשיב מסל"ת משום דכיון שהשואל הוא גוי אינו מרגיש שיש נפקותא. אע"ג שהיה לנו לחוש שמא הרגיש הגוי שישראלים שלחוהו להגוי לשאול אותו דאל"כ מה לו לגוי לשאול על איש ישראל ואולי יבין שיש נפקותא וישקר. וכמו שיש חולקים בס' התה"ד הלזו וס"ל דעדות גוי מפי גוי צריך שיהיה גם הגוי הא' מסל"ת. מ"מ לדעת התה"ד לא חיישינן להא כל שהשאלה היתה מגוי לגוי. אבל עכ"פ דייק הרב לומר ששאלת הגוי היתה שלא בפני ישראל וטעמו ונמוקו עמו דכיון שהישראל שם בשעת השאלה יבין הגוי שיש נפקותא ונפיק מידי מסל"ת. וכן ראיתי להח"מ שם בסק"ל שפירש דברי מור"ם ז"ל שכתב ואע"פי שהיה הגוי שם דהיינו שהיה אצל הגוי והם הגידו לו והוא לא שמע השאלה מהישראל וכו' עי"ש ואין דברי רמ"א בהגה סובלים פירושו וגם כי עיקר הדין תלוי בהא שתהיה השאלה לגוי שלא בפני הגוי הב'. וא"כ הי"ל לפרש ולומר ובלבד שלא שמע הגוי הב' השאלה מהישראל כמו שפירש שיחותיו לקמן בדינו של התה"ד וכתב ובלבד ששאלו אותו שלא בפני ישראל. וקשה מאד איך כתב בפשיטות הח"מ שם בדעת מור"ם שאם ב' גוים או יותר עומדים ביחד ויהודי שאל לאחד מהם איה פ' והשיב הב' פ' מת דלא חשיב מסל"ת כיון שהגוי המשיב שמע השאלה אע"פ שלא שאל אותו ע"כ. ואע"פ שהם דברים של טעם וכמו שכתבתי בעניותי לעיל מ"מ מפשט דברי מור"ם בהגה הלזו נראה שחולק על זה וסובר דאע"פ שהיה שם ושמע השאלה לא נפיק מידי מסל"ת כל שהשאלה לא היתה ביחוד לאותו הגוי עצמו:

וחזינא לגאון הרט"ז שם שפירש גם כן דברי מור"ם כמ"ש הח"מ וחיליה ממש"ל מור"ם בגוי ששאל לגוי דמקרי מסל"ת ובלבד שלא יהיה בפני ישראל. וכ"ש הוא כששואל הישראל אפי' לגוי אחר שצריך שלא יהיה שם הגוי המשיב עי"ש. והן הן דברי התה"ד שהבאתי לעיל ותמהתי על הוראת מור"ם בריש הסעיף שנראים כסותרים מה שכתב בסו"ד. ואולם נר"ל שאין מדבריו האחרונים הכרח לפרש דבריו הקודמים כמו שפירשום הח"מ והט"ז שאין פירושם סובלים דבריו וכמש"ל. וכדי דלא תקשי אהדדי י"ל דמה שהצריך בשאלת גוי לגוי שלא יהיה הישראל שם בשעת שאלת הגוי להגוי הב' היינו מפני שהשאלה היא להגוי המגיד עצמו. וכיון שדין זה שגוי מסל"ת נאמן להתיר חידוש הוא אין לך בו אלא חידושו. וכל שיש לחוש שיבין הגוי שיש נפקותא בשאלה זו וישקר לא מהימנינן ליה ודיו להאמין לגוי כששואלו גוי אחר שלא בפני ישראל שאז לדעת התה"ד אין לחוש שיבין הגוי שיש נפקותא בדבר ויש חולקים גם בזה. אבל כשהשאלה באה מהגוי לפני ישראל לכ"ע ל"מ כי יש לחוש שיבין הגוי שיש נפקותא כיון שישראל עומד על גביו. ומור"ם ז"ל סובר שכל זה הוא כששואלים את הגוי המשיב עצמו. אבל אם השאלה היתה לגוי אחר אף שישראל הוא השואל ואף שהגוי המשיב היה שם ושמע השאלה כל שהשאלה לא היתה אליו ביחוד לא מישראל ולא מגוי אלא ששמע השאלה והוא השיב בלתי שאלה לדידיה הוי מסל"ת. ואולי זה עדיף ממה ששואל אותו הגוי האחר אפי' שלא בפני ישראל כמו דמוקי לה הט"ז והח"מ שם. כיון דהכא לפי פשט דברי מור"ם ז"ל עכ"פ הגוי המשיב הוא מסל"ת גמור כיון שלא שאלו אותו. ואף אם יש להשיב על סברה זאת מ"מ אין להקשות מניה וביה ממה שהביא תשו' התה"ד וכמדובר:

וכן נראה דעת מהר"י בי רב ז"ל רבו של מרן שהביא בב"י שאם ישראל שאל לישראל והיה הגוי שם ושמע השאלה והשיב הוא שמת דחשיב ליה מסל"ת. ועיין בתשו' מרן א"הע דק"ז בדיני מסל"ת שכתב כן משם רבו דכל שאין שואלים לגוי עצמו לא נפיק מידי מסל"ת ועיין למהריב"ל ח"א סימן ג'. ומה שרצה לחלק הב"ש בס"ק מ"ד לדעת הח"מ והט"ז בין שואל ישראל לישראל לשואל ישראל מגוי ע"כ אתו הסליחה שאין סברה כלל לחלק בזה. כיון שהנשאל הא' אם גוי אם ישראל לא השיב דבר אלא דהגוי שלא נשאל הוא המשיב. וכיון שהוא שמע השאלה מהישראל מ"ל שהשואל שאל מגוי או שאל מישראל. ועיין בא"הט שם שכתב ע"ד הב"ש שהוא דוחק וציין למהרח"ש בק"ע די"ד וציין לעבודת הגרשוני בסימן פ"ו שחלק על הח"מ ואין ספריהם מצויים אצלי. ועתה בא לידי ס' עז"ן כרגע נראה לי וראיתי שם בדנ"ט ע"א שהביא דברי הח"מ והב"ש ותמה עליהם. והביא ראיה שם בע"ב דאין השאלה מזקת אלא בשואלים להמשיב עצמו מדאמרינן בסוף יבמות והא איה חברנו אמרו לה. ואם כל שאלה מזקת אפי' לא שאלו לה אלא שאלו לאחרים בפניה הול"ל בקיצור והא איה חברנו אמרו בלא תיבת לה אלא משמע דשאלה אינה מזקת אלא כששאלו לה ממש. ושוב הביא מה שכתב הרדב"ז בסי' שע"ו דאם שמע הגוי מה ששאל היהודי לגוי אחר והוא השיב דלא הוי מסל"ת ע"כ. באופן דהאי דינא בשומע הגוי השאלה אף שהוא נדרש ללא שאלו בפלוגתא מתניא אי חשיב מסל"ת. וכבר ידוע מ"ש הריב"ש ז"ל ודעמיה שאם הוא ס' מסל"ת הוי ס' דאורייתא והכא בנ"ד מידי ס' לא נפיק:

ואולם נראה דאף לדעת הסוברים שכל ששמע הגוי השאלה והשיב אף שלא נשאל הוא על זה דלא חשיב מסל"ת. היינו ודאי אם השאלה היתה על אותו האיש עצמו שיש לומר כיון ששמע השאלה הוא מבין שיש נפקותא ומשקר. אבל אם השאלה היתה על אנשים אחרים והוא השיב על איש אחר שלא שאלו כלל עליו. נראה ודאי דאזלי ומודו דחשיב מסל"ת שהרי גדולה מזאת כתב מהרשד"ם ז"ל בא"הע סימן פ' אם שאלו לגוי על דמיר ואגב אורחיה השיב על מה שלא שאלו לו ודאי דלא נפיק מתורת מסל"ת. והביא ראיה ממ"ש המ"מ בשם הרשב"א דכל שאומרים איה פ' שהלך עמך אין זה מסל"ת. ואין ללמוד מזה אלא כששואלים אותו על פ' והשיב עליו אבל לא אם שאלו אליו על ראובן והשיב על שמעון. וכן דקדק מלשון הנמק"י ומתשו' הר"ן ומהר"מ. וכתב עוד שהיה מעשה בשאלוניקי בספינה ששללו אותה ושאלו היהודים על הבאים בספינה והשיבו שהרגו שם שלשה יהודי' ועשו מעשה והתירו נשותיהם. והרב ז"ל היה מכת האוסרים מפני שכיון ששאלו על אנשי הספינה בכלל מאתים מנה. אבל בנ"ד אין להסתפק שאשת דוד מותרת דלגבי דידה הוי מסל"ת עיש"ב וכיוצא בזה כתב הרב ז"ל שם בסי' נ"ז והביא קצת ראיה מהש"ס דקאמר והא איה חברנו דמשמע דלא חשיב שאלה אלא בשאל על אותו יהודי דוקא אבל כל שלא הזכירו פ בשאלתם אלא ענין אחר והם השיבו ע"ז הענין לא נפיק ממל"ת וכתב שהוא דבר פשוט והאריכות למותר עי"ש. ועיין בתשו' מרן א"הע דיני מסל"ת דקי"ט ע"א שכתב וז"ל וא"כ מאחר שלא היתה השאלה ביחוד על היהודי אלא ששאל החוקר מהם שיגידו לו כל מה שעשו אפי' היה החוקר ישראל ל"מ שואלים אותו וכו' עיין שם. וזה נראה כס המתירים שהביא רשד"ם בסי' מ' על השואלים על הבאים בספינה בכלל אף שבכלל מאתים מנה י ועיין להר"ש הלוי דנ"ח ודנ"ט והריק"ש בהגהותיו לסי' י"ז דנ"ח ע"א כתב על כיוצא בזה דלא חשיב מסל"ת במתת היהודי כי א"ץ שישאל בפירוש על היהודי אלא כל ששאל בכלל על הספינה או השיירא חשיב כשואל על כל פרטיהם. ועוד כי יודע הגוי שעיקר כונת היהודי השואל הוא על היהודים שבה כנ"ל מתשו' רדב"ז ויש מחברנו שהקיל ואין לעשות מעשה כדבריו ע"כ. ורבו המתירים גם באופן זה כמתבאר מתשו' הרב לחם רב סי' ל"ה והרב"א סי' כ"ה והר"א ששון סי' ח':

גם בתשו' תמת ישרים כתב בסימן קל"ו באותו נדון ששאלו לגוי מה בשורה מהיהודים שהלכו מקושטא למלחמה והשיב הגוי איני יודע דבר. אמנם ב' יהודים מצאתי הרוגים והם פ' ופ' והשיב הרב ז"ל דחשיב מל"ת ונתן טעם לדבר דכל ששואלים אותו תחילה על אותו יהודי ל"מ מל"ת שמא כיון ששאלוהו אפשר יש לו כונה בדבר ולא מהימנינן ליה. אבל כששאל בכלל והגוי השיב על הפרט הו"ל כלא שאל תחי' לענין אותו פרט. והביא סעד לזה מתשו' לאחד מגדולי קאטלוניא בגוי ששאלוהו על הגזרה של טריגא והשיב כ"וכ אירע ואישתרוק וב"ב ראיתים הרוגים והשיב דאע"פ ששאלוהו על הגזרה לא נפיק ממסל"ת כיון ששאלוהו על הכלל ואח"ך הציע להם הענין מהיחידים ההם מעצמו מסל"ת מקרי ע"כ. גם בס' כנסת יחזקאל סימן נ"ב כתב באחד ששאלוהו מה חידוש מעיר פ' והשיב להם פ' מת דחשיב מסל"ת הרי שרבו המתירים גם בשאל על הכלל והשיב על הפרט וחשבי ליה מסל"ת. ואף להחולקים בס' זאת היינו משום דבשואלים על הכלל בכלל מאתים מנה והו"ל כשואלים אותו גם על הפרט והוא ברור:

ברם אם שואלים על ר' והשיב על שמעון גם הם אזלי ומודו דחשיב לגבי שמעון מסל"ת וכמו שכתב הריק"ש גופיה בדנ"ח ע"א וז"ל כי היכי דאמרינן דכי לא שייליה להאי גוי גופיה חשיב מסל"ת ה"ה נמי כי שייליה על אחד והשיב הגוי על יהודי אחר בכלל דבריו חשיב מסל"ת גבי היהודי הב' אע"פי ששאל על הא' כנז"ל. ועיין ריב"ל סימן ב' ורשד"ם סי' פ' ע"כ ועיין פמ"א ח"ב סי' כ"ב שכתב שראוים הדברים למי שאמרם. וכן הסכים הרב ד"ן ז"ל בא"הע סימן י"ג דכששאל על אחד והשיב על אחר דחשיב לגבי הב' מסל"ת כדעת הרשד"ם והריק"ש. ואפי' שבאותו נדון הגוי ראה שהישראלים מחפשים אחר המת שהרי ראה חברת הקברים מחפשים את המת לקוברו אפי"ה כתב דלא נפיק מידי מסל"ת עי"ש. ועיין למהרח"ש בתשו' סי' כ"ו שכתב דאם שאלו על הסחורה שבספינה והשיב על יהודי שנטבע דהוי מסל"ת ונסתייע מדברי רשד"ם ז"ל הנז"ל. אמור מעתה בנ"ד שהשאלה ששאל היהודי היה לגוים אחרים ורבו הסוברים שאף ששמע הגוי האחר השאלה כל שהוא לא נשאל והשיב מעצמו חשיב מסל"ת ואף אם נחוש לס' החולקים וסוברים דכל ששמע השאלה לא נפיק מידי מסל"ת היינו דוקא כשהשאלה היתה על אותו היהודי עצמו אך כשהשאלה היתה על אנשים אחרים והוא השיב על איש אחר ודאי דלכ"ע הוי מסל"ת. וכ"ש בנ"ד שהשאלה על האחרים היתה לגוים אחרים והוא השיב על יהודי אחר שלא נשאלו עליו גם הגוים האחרים נראה דאין חולק בדבר ולכ"ע הוי מסל"ת:

אתאן אל הספק הב' כי לא הזכיר שם אביו ושם עירו כי כה היו דבריו מאיר אל מגרבי אל הנכרי. וכבר ידוע מ"ש בתוספתא שצריך שיזכיר שמו וש"א ושם עירו ובציר מהני תלת יש מחלוקת גדולה בין רבני הפוסקים. יש סוברים דבתרי מנייהו סגי שמו וש"א או שמו ושם עירו. וכנגדם רבו הסוברים דבעינן כולהו תלתא ומהרש"ך ח"ג סימן כ"ג ומהרשד"ם א"הע סי' מ"ז חששו להחמיר עד שיזכיר כל השלשה וכבר אסף וקבץ כל הסברות בזה מרן החבי"ב ז"ל בכנ"הג סי' י"ז ואחריו לו קם הרב י"א ז"ל ואסף איש טהור כל האמור בענין ולא עת האסף פה. ובס' בעי חיי א"הע סי' ז' כתב דאע"ג דהרשד"ם וכמה מרבני האחרונים כתבו דפשט המנהג בשאלוניקי בכל הב"ד לסמוך על תרי מגו תלת מ"מ יש לחוש לס' המחמירים כי רבים וגדולים וכו' עי"ש. ואחר אחרון אני בא מ"ש הגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל מה"ב א"הע סי' ו' שכבר עלתה הסכמת רבני האחרונים דאין להתיר כי אם בהזכיר שלשתן. ומי יבא להתיר במה שאסרו הם ע"כ ובד"פ ע"ד כתב ג"כ שאין להתיר כ"א במותב תלתא כחדא שמו וש"א ושם עירו עי"ש. ובנ"ד אין כאן אלא חדא דלא הזכיר אלא שמו אחד מאיר דוקא:

ואולם הדבר ידוע שכל מה שהצריכו שלש אלה הוא מטעם דחיישינן שמא אחר הוא והמעיד אומר בדדמי ויבאו להתיר א"א לעלמא. י אבל כל שהמגיד מעיד בדבר ברור שאי אפשר לחוש לאחר משיאין את אשתו אפי' שלא הזכיר שמו כמ"ש הר"ן ז"ל בתשו' סי' ל"ג. וכ"כ הרשד"ם א"הע סי' פ' דצורך הזכרת שמו וש"ע או שלשתם יחד לדעת קצת פוסקים אינו גזרת מלך. וטעמא רבא איכא כדי שנדע על איזה איש מדבר וכו' וכשנתן בו סימנים מובהקים משיאין את אשתו וכו'. וכ"כ הריק"ש בתשו' סימן ב"ן דכל שמעיד בדבר ברור אינו צריך אפי' שמו והכי ס"ל להרימ"ט בסי' כ"ג ול"ג ועיין דרכי נעם סי' י"א וכ"ט ול' וס"א:

והנה בנ"ד הרי הוא נותן סימנים מובהקים שהיה מערבי ואומנותו סנכרי ושאשתו יצאה לת"ר וגם היה מכירו היטב שחנותו היה כנגד חנותו והגיד באיזה עיר מת. וגם דברו היה כמדבר על הידוע עם איש מערבי מתושבי נא אמון כי כל אלה הם סימנים מובהקים שעל זה האיש הוא מדבר ונבאר הדברים בקיצור האפשרי. הנה כשהוא מדבר על הידוע כנ"ד שאמר מאיר המערבי ולא אמר יהודי אחד שמו מאיר מערבי. נראה שמדבר על איש הידוע לו ולהשומע ונראה דבאופן כזה סגי במקום שלשתם. וכ"כ מהרשד"ם ז"ל בא"הע סי' מ"ג דאם אמר האצלאן נהרג נראה דעל הידוע מדבר דאם לא כן היל"ל איש אחד אצלאן שמו וכו'. וא"כ הרי יש לנו כל הצריך בעדות אשה וכו' כי מה שאנו צריכים שמו וש"ע או שמו וש"א לאו מלתא בלי טעמא הוא אלא כדי שנדע וכו'. ואם ידוע זה מצד אחר פשיטא דמהני וכו' ע"כ וה"ד הכנ"הג בהגהב"י שי"ב בפשיטות. אלא שאנכי הרואה להרשד"ם ז"ל שם שכתב בסו"ד וז"ל אלא שמ"מ לבי נוקפי שמא אינו כ"כ מוכרח או שמא מי שהעביר הלשון מלשון ישמעאל לל"הק לא דקדק יפה. סו"ד שמיראי ההוראה אני ואיני סומך בהדיא להתיר ע"כ הרי שהרב ז"ל לבו נוקפו ואינו סומך להתיר. וכ"כ בהדיא שם בסימן ר"מ וז"ל אלא שמעשה אחד שעליו כתבתי אמרתי שכיון שניכרים דברי המעיד על איזה פ' אומר נקיטינן דהוי כאלו אמר כן בפירוש והוא בנ"ד כיוצא בזה שאמר את אליהו. נראה בלי ספק שהיה מדבר על אליהו הידוע וכו' אלא שעדיין לבי נקפי כי במעשה שאמרתי היה טעם זה וטעמים אחרים. אבל בטעם זה לא ימלאני לבי להתיר וכו' עי"ש ותשו' זאת גם כן הביאה הכנ"הג בהגהב"י שי"א. ותמה עליו הי"א במ"ק הגהב"י תל"ה דתרתי תשובות הרשד"ם הללו סתרי אהדדי ואיך הביא שתיהם הכנ"הג ולא הרגיש בדבר והצ"ע עי"ש. ולפי הנראה דלאו סתראי נינהו דבשתיהן כתב שלבו נוקפו ואינו סומך על זה לבד. ובסימן ר"מ ביאר שאף שבתשו' אחרת התיר היינו מפני שהיו בה טעמים אחרים ובודאי שלא על תשובתו שבסימן מ"ג כיוין שהרי התם לא התיר. י ואולי כונתו על תשובתו בסי' ג"ן ועוד לו בסי' נ"ז ועיין דרכי נועם סי' ס"ג וס"ד וזוהי שקשה על הכנ"הג בהגב"י שי"א שלא ביאר דגם שם בסי' מ"ג כתב רשד"ם שלבו נוקפו וכמש"ל ואולי הבינו שמ"ש שם שלבו נוקפו לא על סברא זאת ויש לדחוק ולפרש כן. אך מי הכריחנו לחלוק את השוים ולומר פירוש דחוק בדבריו כדי שיהיו דבריו סותרים אלו את אלו:

וחזינא לגאון יעקב מהריק"ש ז"ל בהגהותיו דנ"ח ע"ב שכתב במדבר על הידוע לו ולשומעים א"ץ להזכיר ש"א. רשד"ם ח"מ סי' שפ"ב ולא הזכיר התשובות שבא"הע הנ"ל. וכתב הי"א שם דמשמע דס"ל דבסוף ימיו סמך בפשיטות על טעם זה לבד:

ועוד הביא שם מ"ש הפמ"א ח"א סימן ל"ו וכו' שאם היה רואה רשד"ם מ"ש מרן מוריק"א בתשו' דק"ז היה מתיר בפה מלא. ותמה הי"א באות תל"ה ממ"ש מהרח"ש הו"ד בפ"מ ח"א סימן פ"ד בדעת מרן ז"ל דלא סמכינן על טעם זה לבד עי"ש ואין ספריהם מצויים אצלי. ואנכי הרואה שאין מדברי מרן בתשו' דק"ז ראיה ברורה לסמוך על טעם זה. וראיתי להגאון מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל מה"ב חא"הע סימן ו' שהאריך בענין זה והעלה דבעינן שיהא ידוע וניכר לשניהם ואז מהני האי טעמא דמדבר על הידוע וישב בזה תשובות הרשד"ם הנראות כסותרות. והביא דברי מהריק"ש בהגהותיו ומ"ש בתשו' סי' קי"ט דמתשו' הרשד"ם סי' שפ"ב בח"מ גמר לה דבעינן ניכר לשניהם. וכתב שם דבנ"ד אין חולק בדבר דכיון ששאל היהודי מי הוא והשיב אידין אוגלו בודאי שהיה הנהרג ידוע וניכר בין הגוי ליהודי וכו' וכ"ש דאיכא נמי שמו וש"א וכו' עיש"ב. וכן ראיתי להרב שער אשר בא"הע סי' י"א שהביא כל האמור בענין ומ"ש הרב כהונת עולם סימן ן' דליכא מאן דפליג אמהרימ"ט שלא נאמרו דבריו אלא דוקא היכא דהשומע יודע שהאיש המבוקש הוא נודע וניכר להגוי ושגם הגוי יודע שהאיש הוא ניכר וידוע אצלו. ובכה"ג גם הריב"ל ומהרי"ט ומהרשד"ם יודו דשפיר ממלא מקום שלשתם והביא דברי הד"ן והמטה יוסף סימן ט' וי"א ודעמייהו ומינה דן לנ"ד שהבחור מתתיה היה איש רמוז וניכר ביניהם והיה אהובם ומכירם של הגוים דמהני במקום ש"א וש"ע לרובא דרובא דרבוותא. וסיים דגם אם נרצה לחוש לסברת מהרח"ש והפ"מ וש"פ שלא סמכו להתיר אלא בצירוף שיגיד בעיר הנהרג למלאת ש"ע. אפי"ה כיון דהכא באו דברי המגיד לאיש הידוע שהיה מעיר הנהרג ובמדבר על הידוע אתאן לאידך דמהרשד"ם סי' ג"ן דשפיר ממלא מקום ש"ע דל"ד בעינן שיגיד בעיר הנהרג וכדברי הפמ"א ח"א סי' קי"ג וח"ב סימן ק"ז והכה"ש סימן ג' וח' שכתבו כיון שדבר בלשון הידוע לאיש מעיר הנהרג שפיר הו"ל כשמו וש"ע לכ"ע ושכ"כ המ"מ ח"א סי' מ"ו והתורת חסד סימן ס' עכת"ד. ועיין למהר"א ברודו בתשו' שבס' דרכי נועם סי' ס"ב וס"ד ומ"ש ע"ד הרב המחבר בסי' ס"ה ויש לי אריכות דברים בזה ואכמ"ל:

אמור מעתה בנ"ד שלא אמר יהודי א' שאומנותו כך מת אלא כך היה דבריו כמדבר על איש ידוע מאיר המערבי. שהוא ידוע שהיה מערבי וגם מדבר כן לאיש יהודי מערבי הניכר בלשונו כי ממערב הפנימי הוא ג"כ שנראה כאומ"ל מערבי כמוך. וגם הוא מתושבי נ"א שכבר כתב הרב שער אשר ז"ל משם כמה פוסקים שכיון שמגיד לאיש מאותה העיר הוא ממלא מקום ש"ע. וגם מבאר בתו"ד שהיה מכירו ושכנו בחנות ונראה שהיתה אהבה ביניהם עד שהגיד לו שאשתו יצאת לת"ר. וא"כ הרי יש לנו שמו וגם ש"ע לס' זאת שמדבר עם איש מתושבי העיר הזאת וגם אומרו מערבי לסימנא בעלמא ודאי לכ"ע מהני כמ"ש מהר"ש הלוי בתשו' הנאספות בדי"ד ע"ב. וידוע ששם מערבי במדינות אלו הוא ליחסם על המדינה שיצאו משם כמו אשכנזי לכל הבאים מערי אשכנז. וא"כ הו"ל כמו שם יחוסו כמ"ש הרא"ם ח"א סי' ע"ו ועיין למהראנ"ח בתשו' הנאספות בדט"ו ע"ג ובס' זרע אברהם א"הע סי' ח'. עוד זאת שהזכיר שם אומנותו והרבה מהאחרוני' סומכים עליו כמ"ש מהר"ב הלוי ומהרי"ך בתשו' הנאספות סי' י"א ולדעת הפ"מ ח"ב סי' ק"ל מהני במקום ש"א. ולא החמיר הריב"ל ז"ל בח"ג סי' ח' אלא מפני שלא הזכיר לא שמו ולא שם עירו וע"כ הצריך חיפוש כיעו"ש. וגם כי קניית שוורים אינו סימן לאומנות דדילמא אתרמי לאחר לקנות שוורים משא"כ באומנות מיוחדת כנ"ד ובחנות קבועה כמו שאמר הגוי. ועיין להפמ"א ח"א סי' ק"ז ולהפ"מ א"ה סי' מ"ג ובח"ב סי' ק"ל וה"ד הי"א בקג"הט ש"ג וש"ה:

וראיתי להרב הגדול מופ"הד ז"ל בספר שער אשר א"הע סי' ד' שהאריך בפרט זה וסו"ד כתב לנ"ד דהוזכר שמו והגדת הגוי היה לאיש משאלוניקי ובלשון ידוע דחשיב כש"ע ודאי דשם אומנותו ממלא מקום ש"א וכהסכמת המורים דמייתי הי"א וגם המ"מ הדר ביה בההיא דסי' מ"ז ע"כ. והוא ממש כנ"ד שהזכיר שמו ודבר בלשון ידוע ולאיש מנ"א וגם הזכיר אומנות ונ"ד עדיף טפי שהיא אומנות קבועה ובחנות פתוחה ולא דמי לקונה שוורים דמהריב"ל ז"ל וגם שאמר שהוא מערבי דהו"ל לפחות כיחוסו כמש"ל נראה ודאי דלכ"ע הו"ל כהזכיר שלשתם. ובפרט שנתן עוד סימנים שאשתו יצאה לת"ר ושיצאה מעירה ללכת אצלו וחזרה שהם אומדנות מוכיחות שעל בעלה של זאת הוא מדבר. ולא אמרינן בכל הני שנתחלף לו כמ"ש מהרש"ו בתשו' הנאספות סי' ד' בנדון קרוב לזה. ושם בסימן י"א הובאה תשו' הרבנים כמהר"ב הלוי ומהרי"ך וכתבו דשם אומנות הרבה מרבני האחרונים סומכים עליו. וכ"ש בנ"ד דאיכא אתרמי טובא ולעיל מזה כתבו כשיש ג' אתרמי כל הנביאים פה אחד מסכימים דלא חיישינן למידי וציינו להפ"מ ח"א סי' ט"ו וח"ב סי' ח' והד"ן סימן ל"ב ומ"ט וס"ד. וכ"ש היכא דאיכא ד' וה' ע"כ וכ"כ הרב שער אשר בסי' ך' בשם הפ"מ ח"א סי' צ"ח דמפשט פשיט"ל דהגם שבאו דברי הגוי ע"י שאלה ואפשר דמשקר. מ"מ כיון שבאנו לכ"כ אתרמי לא חיישינן ומסתמא אמרינן דקושטא קאמר ע"כ. דון מינה לנ"ד שאין לחוש דאתרמי אחר שהיה שמו כך המערבי ואומנותו בכך ושאשתו יצאה לת"ר ושיצאה מעירה ללכת אליו וחזרה שהם חמשה אתרמי. ובכגו"ד לכ"ע לא חיישינן תו למידי וחשבינן ליה כאלו הזכיר כולהו תלתא דבעו רבנן:

מעתה הבא נבוא לבאר אם בכעין נ"ד שהוכחנו דאמירת הגוי חשיב מסל"ת גמור. וגם חשבינן ליה כאלו הזכיר שמו וש"א וש"ע אם גם בכה"ג בעינן שיאמר קברתיו. כי הנה הסברה הישרה נותנת דלא בעינן קברתיו אלא במגיד שמצאו מת מונח על שפת הים או מת או הרוג ע"פ השדה. כי דרך העולם אפי' הגוים לגמול חסד עם המת ולקוברו ואז כשהוא מגיד על מיתתו. יש לומר אם כנים הדברים ואינו משקר ואינו אומר בדדמי הי"ל להגיד ג"כ שקברו שכן ראוי להיות. אבל במת בעיר שבודאי שקברוהו הקוברים הידועים ומוכנים לזה אין סברה להצריך שיאמר קברתיו. כיון שהוא אינו קובר מתים ולהודיע שקברוהו בעיר שמת שם הוא דבר שלא ניתן ליאמר כי מי לא ידע זאת ובאמרו מת ודאי סגי. וכן נ"ל מהנהו עובדי דשלהי מס' יבמות במעשה בישראל ונכרי שהלכו בדרך ובא נכרי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת בדרך וקברתיו. הבט ימין וראה כמה פעמים חזר לומר שהיה בדרך והלך עמו בדרך ומת בדרך דמשמע דתלמודא לא לחנם הביא כל אריכות לשונו זה אלא להורות דדווקא בכה"ג בעינן קברתיו. וכן משמע במעשה דקולר שהיו מהלכים לאנטוכייא ובששים בנ"א שהיו מהלכים בדרך ביתר דבכל הנהו משמע שבדרך הליכתם מתו ולא הגיעו למחוז חפצם ולא פירש שמתו בדרך כי לא רצו להאריך. וילמד סתום מן המפורש מעובדא קמייתא וכן בההיא דפונדקית שמת אצלה בפונדק. בכל אלה שהוא מת שאין לו קוברים ועליהם מוטל לקברם ראו להצריך שיגיד שקברו. ואם לא אמר יש לחוש שמשקר או באומדנא קאמר ובדדמי כיון דאיתרע האי גברא שלא הגיד שעשה המוטל עליו ל"מ. אבל במת בעיר במקום שיש לו קוברים קבועים אין סברה שיצטרך להגיד מה שלא עשה ולא היה חייב לעשותו:

וראיתי בתשו' הרא"ם ז"ל בח"א סי' ל"ו שכתב מעין זה וז"ל. דהרמב"ם לא מצריך קברתיו אלא היכא דשייך אומדנא דדעתא כגון מלחמה ומפולת וטביעה במשל"ס ובהליכה בדרך נמי דשייך אומדנא דלפעמים הולכי שיירות כשקרה לאחד מהם שום מקרה והחברה בקשוהו ולא מצאוהו חושבים באומדנא דדעתא ודאי מת או נהרג. אבל כל שאין לחוש לזה כגון במת על מטתו וכיוצא א"ץ לקברתיו. והביא כמה ראיות מדברי הרמב"ם ז"ל ותמה על הטור איך נעלם ממנו כל זה עד שכתב ואיני יודע וכו' וה"ד הי"א בהג"הט רכ"ז וכתב שכל האחרונים הסכימו לדבריו וציין אמבוהא דספרי ובהג"הט רכ"ז הביא מהר"א אלפאנדארי בס' אליה רבה ב"ת סימן ג' דדוקא מת בדרך או נהרג אז יש לחוש לבדדמי אבל באומר מת פ' או נהרג בעיר פ' א"ץ לקברתיו וכתב הי"א שהוא מעין חילוק הרא"ם. וה"ה ז"ל בפי"ג מהל"ג הכ"ה כתב שמה שמצריך רבינו שיאמר קברתיו היינו מפני שלא הזכיר שמו. ומרן ז"ל בכ"מ תמה עליו וכתב שהר"ן והריב"ש כתבו כדברי המ"מ וכ"כ בב"י. והביא שם מ"ש הרשב"א מי יקל ראשו להקל בדבר ערוה נגד אבות העולם שהם הרי"ף והרמב"ם והרז"ה. וגם הריב"ש בסי' שע"ג כתב שראוי לחוש לדבריהם כמ"ש הרשב"א ומי לא יחוש אחריו וכו' הלא הם עמודי ההוראה וגאוני עולם. וה' תמת ישרים בסימן ע"ד וקל"ד וקל"ו כתב משם מהר"ר איסרלאן ז"ל והר"י מטראנה שראוי להחמיר כדעת הרמב"ם כשלא הזכיר שמו. וגם הטור שכתב ואינו יודע וכו' כתב הרשד"ם בסי' פ' שלא לחלוק על הרמב"ם כתב אלא שלא ידע הטעם. ועיין בי"א הג"הט רכ"ו מה שציין ובתשו' מרן א"הע דיני מסל"ת סי' ח':

ואחר כל הכבוד הזה קשה מאד על מרן ז"ל שבש"ע סימן י"ז סי"ז פסק בסתם שא"ץ קברתיו אפילו שלא הזכיר שמו ואינו מכירו. וס' הרי"ף והרמב"ם ודעמייהו בי"א ולפי הכלל המסור בידינו שהוא תופס תמיד כס' ב' עמודי ההוראה הי"ל לפסוק בסתם שהיא העיקרית כסברת הרי"ף והרמב"ם. וכ"ש בדין זה שאף החולקים עליהם לא עצרו כח לפסוק הלכה נגד סברתם. ונראה לי שדעת מרן בזה לפסוק כסברת המקילים בסתם לפי שהוא בעגונא דאתתא והקלו בה חכמים. וכמ"ש הרב"א ז"ל בסי' ל"ב בשם הרדב"ז שכתב דנהגו בכל הדורות הללו להקל משום תקנת עגונות עי"ש. וכן ראיתי למהר"י סמוט ז"ל בתשובה הבאה בתשובות מרן א"הע בדיני מל"ת סימן ב' שאחר שהביא דברי הר"ן והרשב"א כתב שאין ראוי להחמיר משום דבעגונא הקלו ועוד טעמי' אחרים נכונים ואמתיים ועיין ג"כ למרן ז"ל שם בסי' ח'. ונראה דע"ז סמך ופסק בסתם להקל כדעת החולקים ולכבוד הרי"ף והרמב"ם פסק סברתם בשם י"א וכ"כ מהר"א זאבי ז"ל בס' זרע אברהם א"הע סימן ד' דנקטינן דל"ב קברתיו מאחר שראינו בש"ע שסתם דלא בעינן קברתיו ואחר הסתם כתב י"א ודאי דהלכה כסתם ע"כ. וכ"כ בס"סי ו' ומה שתמה עליו הי"א בהג"הט רל"ב דמרן ז"ל חייש לס' הרמב"ם בתשו' דסי' י"א מפני שהיה לצפת והוא מאריה דאתרא. והביא מ"ש מהר"מ גאלאנטי ז"ל בתשו' סי' ס"ה ה"ד הכנ"הג בהג"הט קנ"א דנקטינן כהרמב"ם שהוא מאריה דאתרא ע"כ. נראה לי דאין הוכחה מתשו' מרן בסי' י"א דמהדר להסכים גם דעת הרמב"ם ז"ל בנ"ד. כי ודאי כך יפה לנו וזאת חובתנו אפילו באתרא דלאו מאריה דאתרא הוא לבקש צדדים להסכים גם סברתו וכ"ש באתריה דמר. וגם מהר"מ גאלאנטי ז"ל לא כתב כן אלא קודם שנתפשט הש"ע וקבלנו הוראותיו שאחר התפשטות הש"ע נקטינן כוותיה אפי' היכא דפליג אהרמב"ם ז"ל אפילו באתריה ככתוב אצלי באורך במ"א ודברי הרב מהר"י זאבי ז"ל הם נכונים. וראיתי להרב כפי אהרן ז"ל בסימן ג' שהרבה לתמוה איך מרן פסק בסתם הפך סברת הרמב"ם ודעמיה ורצה לפרש דאין כאן סתם ואח"ך י"א. אלא דבתחילה פסק הדין באומר איש פ' וכו' ועדיין לא ביאר אם צ"ל קברתיו. ואח"ך כתב ס' הרמב"ם שצריך לומר קברתיו בשם י"א כדרכו בכמה מקומות עכת"ד. ואין פירושו עולה יפה כי בשאר מקומות כשרוצה לכתוב ס' בשם י"א הוא כותב י"א בלא וי"ו העטף. אבל כשכותב וי"א בוי"ו כמו בדין זה ודאי דאמאי דסליק קאי והוא פשוט:

איך שיהיה בנ"ד אף כי ארץ מצרים אתריה דמר הרמב"ם ז"ל נראה פשוט דבנ"ד יש להסכים גם סברתו ז"ל שהרי כתב הר"ן וה"ה והריב"ש שאם הזכיר שמו גם הרמב"ם ז"ל יודה דל"ב קברתיו. ועוד שהגוי מכירו והיה שכנו בחנות ובכה"ג ל"ב קברתיו וכמו שכתבו הפוסקים ז"ל. ועיין להרב דרכי נועם מרבני מצרים בא"הע סי' י"א וסי' נ"ד ולהרב מכתב מאליהו סי' ז' אות א' באורך. ועוד שבנ"ד הוא מל"ת ובכי הא לא הצריכו קברתיו כמ"ש מהרימ"ט סי' כ"ד ול"ג והבני דוד בקונטריס סי' קע"ז. ותו דהגוי אינו יודע שצריך להזכיר מענין קבורה ול"ש אלא כששואלין אותו ואינו יודע כמ"ש המ"ב סי' מ"ד וסי' מ"ה ה"ד הרב שער אשר א"הע סי' ז' ועוד לו בסי' כ"ו. ועור שמת בעיר על מטתו ולא עליו היה מוטל לקוברו כפי החילוק שכתבתי לעיל וגם ליכא למיחש לבדדמי כמ"ש הרא"ם ז"ל ודעמיה. ועלית על כולנה דסוגיין דעלמא אזלא שלא להצריך שיאמר קברתיו וכבר נתפשט התר זה כמ"ש הגאון מז"ה ז"ל בחק"ל מה"ב סי' ת' ועוד לאלוה מלין בענין זה. אך אין הפנאי מסכים ואין הספרים מצויים:

פש גבן לבאר ערער חד כי הגוי המל"ת הזכיר בעדותו את אשת המת שנתן סימן שיצאת לת"ר. וידוע מ"ש בירושלמי איזהו מתכוין להעיד כל שמזכירין לו אשה ורבו הסברות בזה כמבואר בספרי הפוס' ז"ל לא עת האסף פה. ברם נראה דבנ"ד אין לחוש לזה דהכא הגוי מאליו ומעצמו הזכיר את האשה ואינו אלא כמספר ספור דברים בעלמא. ותו דהכא לא נחית להעיד על מיתת האיש כי לא היתה השאלה עליו אפי' לאחרים והוא לא ידע שלא ידעו האחרים ממיתתו וככגו"ד ודאי אין לחוש להזכרת שם אשה אפי' אם נתפוס על החומרות בזה כמ"ש הרב מהרח"ש בק"ע ובתשו' סי' מ"ד. ועוד אני אומר טעם כעיקר שבדברים אלו שהזכיר את האשה אדרבא מורה שאינו מכוין להעיד ולהתיר כיון שכבר סיפר לו בעלה שהלכה אחרי מאהביה. וא"כ אין לה שום הפרש אם בעלה חי או מת כיון דבהפקרא ניחא לה ואולי אדרבא מים גנובים ימתקו לה. ומעין לזה כתב הרב ד"ן ז"ל בסי' י"א וז"ל אין הזכרת שם האשה מזיק לעדות גוי אלא באומר דברים שנראה מתוכן שכוונתו להתירה כגון וכו' אבל הכא שאמר שנצטער וכו' אין הזכרת שם האשה מורה דלהתירה נתכוון או לעשות לה שום הנאה וכו' ע"כ וכ"ש בנ"ד וכמש"ל. ובפרט לדעת הסוברים ורבים הם דהירושלמי לא אמר אלא אין מזכירין אשה בפניו אבל אם הגוי הזכיר האשה לית לן בה. וגם יש סוברים דתלמודא דידן פליג אהך דירושלמי ולדידן כבר הוכחנו דבכעין נ"ד לכ"ע אין הזכרה זאת מזקת. ועיין להגאון מז"ה ז"ל בס"ה נדיב לב חא"הע סי' ו' שהאריך בזה ועיין בס' ויקרא אברהם א"הע סי"ג ואכמ"ל:

ובהיותי עסוק בהתרת ספק זה נולד לי ספק אחר דכיון שהאשה היא פרוצה ביותר יש לחוש דבכגו"ד ל"מ הגוי מסל"ת כיון דאיכא למימר דלא דייקא ומנסבא. וגם אין לה חומר בסופה כיון דבלא"ה אסורה על בעלה הראשון וכד הוינן בה נראה דלאו מלתא היא. אבע"א סברא דאף אי יצרא אלבשה ועבדא איסורא יען הניחה בעלה אלמנות חיות רבות בשנים. ועתה כי שמעה כי יש תקוה לאחריתה רוצה לשוב בתשובה ולהנשא לאיש בהתר ולא באיסור. יותר יש לומר דדייקא ומנסבא שאם היתה חפצה באיסור למה לה לבקש נישואין. ואבע"א קרא שכבר כתב הנוב"י במ"ק סי' מ"ב דטעמא דע"א דכשר לעדות אשה משום דיודע דמסתמא האשה דייקא קודם דמנסבא וירא לשקר וע"כ מתירין אותה אפילו בו ביום. וסיים דבגוי מסל"ת עדיף מע"א משום דבא"י מסל"ת אין הטעם משום דאיהי דייקא עיש"ב ועיין חת"ס ח"ב א"הע סי' קל"ה. ומה גם דגם משום חומר שהחמרת וכו' איתיה הכא גם כן בבעל ב' וגם שבניה יהיו ממזרים דבמזנה לא חיישא דמתהפכת ומזנה. וכן ראיתי להפ"ת בסימן י"ז סקי"ג שהביא משם תשו' רעק"א ז"ל סי' ק"ל בנדון כה"ג באשה שהלך בעלה למד"הי וזינתה תחתיו ובא ע"א והעיד שמת בעלה ונסתפק דאולי עיקר דייקא משום חומר היינו מה שתצא מבעלה הא'. וכזינתה דאסורה לו י"ל דמשום בעלה הב' ל"מ חומר וכ' שהי"ל ויכוח עם הגאון דליסא והסכים דגם זה מקרי חומר. וגם חתנו הגאון מהרמ"ס בעל חת סא הסכים כן וגם הוא הוכיח כן בראיות ברורות ע"כ והביא גם כן מ"ש הנוב"י בסי' מ"ב דמשום חומר של בעלה הב' דייקא עי"ש. דון מינה ואוקי באתרין:

ועוד אני אומר דאין לבדות מלבנו חומרות וכל שלא מצינו לחז"ל בפירוש להחמיר אין ראוי להחמיר. וכן ראיתי להרדב"ז ז"ל בח"ג סימן תקמ"ד שכ' באשה פרוצה שבאה ואמרה מת בעלי ויכול להתברר אי משהינן לה עד שיתברר והשיב דמסתברא דמשהינן לה עד שיתברר כיון שאפשר להתברר. אבל היכא דלא אפשר לברורי מלתא לא מעגינן לה דלא חלקו חכמים בזה בין פרוצות לצנועות עיש"ב. ובפרוצה ביותר ראוי להקל בכל האפשרי וקלקלתה תקנתה. ועיין להרב שבות יעקב ח"ג א"הע סי' ק"י והמ"ב בסי' מ"ד:

באופן דלע"ד אתתא דא יצאת מאיסור א"א ע"פ כל מש"ל דהגוי חשיב מסל"ת והו"ל כהזכיר ש"א וש"ע ול"ב בכגו"ד שיאמר קברתיו וגם בעדותו של הגוי באלו הדברים מקושרים יפה דעל מה ששמע שהישראלים שאלו על יהודים אחרים והשיבו להם בא גם הוא לספר על יהודי זה שמת וסיפר שהיה מערבי ואומנותו ושאשתו וכו'. א"כ הרי יש קש"ד לפניו ולאחריו ואפי' הר"ן ז"ל ודעמיה יודה בזה ויש לי אריכות דברים בזה ואכמ"ל. ובכן דעתי נוטה להתיר אשה זאת להנשא להגון לה ולהצילה מכבלי העגון וממוקשי פועלי און ובהיות כי מיראי ההוראה אני. ובפרט באיסור ערוה להתיר עגונה שיש סוברים שצריך ב"ד של ג' כמ"ש הרב חת"ס בח"ב סי' ק"ל והן אני פה לבדי ואין איש אתי. לכן עיני בנאמני ארץ רבנן תקיפי דארעא דישראל הרב הגדול ראש אב"ד מקודש רב משרשי"א כמהר"ר יוסף רפאל עוזיאל נר"ו. ומי בראש עטרת תפארת ישראל ראש גולת אריאל מוה"ר הגדול גאון ירושלם ראש"ל כמהר"ר יש"א ברכה נר"ו. ואם יסכימו עמדי אהיה סניף לאריות בהתר אשה זאת וציי"ם:

הכ"ד החותם פה נא אמון יע"א ביום ר"ח אדר משנתנו התרנ"ג ליצירה. ושלום על דייני ישראל:

הצעיר אליהו חזן ס"ט

כן לנכון האיר אל עבר פנינו האי פסקא דדינא דשדר לן מני"ר רב משרשיא ר"מ ור"מ הרב המופלא וכתר ש"ט עולה כקש"ת אליהו חזן נר"ו שנדרש לאשר שאלו ממנו להתיר אשת ה"ר מאיר אל מוגרבי מכבלי העיגון ונשא ונתן בעומק עיונו ועוצם פלפולו מבלי שנמצא אתו עמו ספרי דבי רב. וזו הלכה העלה בשריותא דהאי אתתא ובקש מאתנו לשנות פרק זה דלימטי לן שיבא מכשורה. ואנן בדידן הבאים עהח"מ אחר שקרינו ושנינו את כל ד"ק מרישיה לסיפיה. וראה ראינו שהדין דין אמת כאשר העלה כבוד הרב הפוסק אליהו בהיר נ"י את הכל עשה יפה בעט'ו. אשרי יולדתו. בשכל זך וסברה ישרה מבלי היות נמצאים אתו ספרי הפוס'. וכמדומה שגם ס"הק בני בנימן וקרב איש שזכני ה' להו"ל בשנת התרל"ה אנא ענ"י ב"א החו' הא' לא נמצא אתו כי נשאלתי שם בתשו' לא"הע סי' י"ג מעין המאורע הזה. והעליתי להתיר והסכימו עמי מורי הרב רבין חסידא כמהרמב"ן בעל המחבר ס' בני בנימן זצוק"ל וזיע"א. ובית דינו המאורות הגדולים הרב כמוהרר"י קאפילוטו ז"ל והרב כמוהר"א אשכנזי ז"ל שנתמנה אח"כ ראשון לציון. וגם בסי' י"ד ג"כ ביררתי דעת מרן ז"ל והסכים עמי הרב הנז"ל ומשם בא'רה. ובכן הננו מסכימים ומעריבים בשריותא דהך אתתא אשת מאיר הנז' הנעלם כאשר הורה גבר בעז ותעצומו' חכמה ודעת הרב הפוסק אליהו בהיר הי"ו. דתנשא לכל גבר דתצבי ולית מאן דימחא בידה. וכל המערער מהבל ימעט ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב. ועד"א ח"ש פה ע"הק ירושלם תובב"א שנת עזי וזמרת לפר"ק והשו"ב וקים:

הצעיר יעקב שאור אלישר ס"ט מקום החותם הצעיר יוסף רפאל עוזיאל ס"ט

ת"ו ש"ל ב"ע

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה