אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק ב דיני נשואין › סימן ד

שות תעלומות לב חלק ב· רבי אליהו בכור חזן

דיני נשואין · סימן ד

סימן ג

נשאלתי באחד שמת אחיו במדינה אחרת בהיותם הולכים שניהם יחד. ובא לב"ד להעיד על מיתת אחיו כדי להתירה לשוק יען אחיו המת הניח בנים ואינה זקוקה ליבם. אך האיש איננו מוחזק בכשרות יען העיד עליו ערל אחד שבהיותם יחד בדרך במלון אכל נ"וט. והוא מכחיש אותו על פניו כי לא אכל אלא מהמותר לפיו כדת מ"וי. ונסתפקו הב"ד הע"י אם יש ממש בעדותו כדי להתיר אה אשת אחיו לשוק ויען אין הספרים מצויים אצלם שאלוני משפטי צדק להגיד להם את דבר המשפט:

ואען ואומר הנה לא נתברר היטב בשאלה דשלחו מתם במה נסתפקו ב"ד רבה בהתר האשה העגונה הזאת. אם מפני שהוא עדות אחיו של מת או מפני כשרותו אי איתרע חזקתו על פי עדותו של הערל שאכל נ"וט. ובהיות סתמו הדברים חל עלינו חובת ביאור שני הצדדין האלה. י והנה אם באנו לחוש לעדות המעיד מפני שהוא אחיו של מת הרי זו מעלה ארוכה ומשנה שאינה צריכה. כיון שכבר ביארו בשאלתם שהאח המת הניח בנים ואינה זקוקה ליבם וכגון דא הרי הוא נאמן להעיד במיתת אחיו להתיר אשתו לעלמא. ויען הם אמרו שאין הספרים מצויים אצלם ע"כ אני אפרש מה שמבואר בספרים י תמן תנינן במס' יבמות דקי"ח אין האיש נאמן לומר מת אחי ואיבם את אשתו. ופסקו הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' יבום ונתן טעם לדבר שמא עיניו נתן בה. וכן פסקו הטור וש"ע א"הע סי' קנ"ח וכתב מהרשד"ם ז"ל בחא"הע סי' ע"ה שאם רוצה לפטור אותו בחליצה נאמן וה"ד הכנ"הג שם הג"הט א' וכ"כ הרב תורת חסד סי' ע"ח דנאמן לחלוץ ובס' גו"ר כלל ג' סי' א' בתשובת מהר"מ ב"ח ז"ל הביא מ"ש בס' חסן ישועות סי' קנ"ח שרבני שאלוניקי לא נראה להם להתיר וגם הרב מהרד"א תמה עליו. והרב ז"ל טרח ליישב ס' מהרשד"ם והעלה שיש לסמוך עליו להתירה לעלמא אחר חליצה עיש"ב ועיין להרב המחבר שם בסימן ג'. והגאון מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל מה"ב חא"הע סי' יו"ד השיב על דברי הרב גו"ר ז"ל בטוב טעם ודעת. והגם שהביא שם דרבו המתירים לחלוץ ה"ה הרשד"ם והת"ח והר"ב אנג'יל בתשובה סי' כ"ב ונ"ב ומהר"מ ב"ח ז"ל מ"מ תמה עליהם דכיון דאינו נאמן ליבם משום דהוי נוגע בדבר שמא עיניו נתן בה ופסול לעדות זה מד"ת איך יתכן להתיר לחלוץ דהרי כל חייבי כריתות שאינן עולות ליבום אינן עולות לחליצה. וזה הוא הפך כל דברי הרבנים הנזכרים שהתירו לחלוץ אף שמד"ת אינה עולה לחליצה כיעו"ש ז

וחזי הוית להרב ח"מ בסי' י"ז סק"י שכתב דאפי' יש לו בנים ואפי' בז"הז שאין מיבמין אפשר דאינו נאמן דמאחר דאינו נאמן ליבום אינו נאמן לחליצה וכתב שהאריך בתשובה. ונראה שאף הוא היה מתכוין למ"ש הגאון מז"ה ז"ל דכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה וכיון שאינה עולה ליבום מפני שהוא נ"ב ופסול מד"ת גם לחליצה אינו עולה אבל כל זה כשאין לו בנים שיש לחוש שעיניו נתן בה י אבל כשיש לו בנים או במקום שאין מיבמין שאין עוד שום נגיעה בדבר לכ"ע ודאי דעולה לחליצה או להתירה לשוק בעדותו ומפשטה דמתני' נמי הכי משמע דהא דאינו נאמן הוא היכא שיש חשש יבום. ועיין שם בב"ש סקי"ד וכן העלה עיקר מז"ה הגדול ז"ל שם שאם יש בנים לאחיו הותרה האשה לעלמא בעדות האח. וכן אם יש לו אחים אחרים ניתרת האשה ע"י יבום או חליצה של שאר האחים ודוקא אם אין לו בנים ולא אחים אחרים שאז הוי נוגע בעדות לענין יבום ואינו נאמן אפי' לחלוץ:

והנה הגאון מז"ה ז"ל הביא שם בתשובה הנז' ך מ"ש הרב משאת משה (ואין ספרו מצוי אצלי) בא"הע סי' ל"ה במי שהעיד שמת אחיו שאסור ליבם אי נאמן לחלוץ ופשיט ליה כדברי הרשד"ם והר"מ ב"ח דנאמן לחלוץ הנרגש ממ"ש בר"פ החולץ דחליצת מעוברת ל"ש חליצה מטעם דכל שאינה עולה ליבום וכו' ושוב דק ואשכח מדאמרינן שם דהספקות לא חולצות ולא מתיבמות כגון שקדש אחת משתי אחיות ומשני הכי השתא התם אם יבא אליהו ויאמר דהא קדש בת חליצה ויבום היא הכא אם יבא אליהו ויאמר דהא לא מעברא מי משגחינן ביה. וא"כ בנ"ד נמי דמספק"ל אם חי או מת דמי לקידש אחת משתי אחיות ושפיר מקרי עולה ליבום דאם יבא אליהו ויאמר שמת שפיר עולה ליבום את"ד ודבריו תמוהים כאשר השיב ע"ד מז"ה ז"ל שם בטוב טעם ודעת. וראיתי בתשובת רבני אינדירני ז"ל הובאה שם בחק"ל מה"ב א"הע סי' כ"ח דק"ס ע"ג שהביאו דברי המ"מ הנז"ל וכתבו וז"ל אלא דאעיקרא בנדון הרב אין אנו צריכים לזה דבכה"ג לא שייך לומר כן דהכא מה שאינה עולה ליבום הוא משום דשקורי משקר ועיניו נתן בה אבל כשחולץ לה לא חיישינן דמשקר כיון דלית ליה שום הנאה ואמרינן שכן הוא האמת דאחיו מת. ומאחר דאהני לן עדות זה אף יבום היא עולה אלא דאם היינו מניחים אותו ליבם ע"פ עדותו חיישינן דשקורי משקר ע"כ ולא הבנתי חילוקם דסוף סוף אזלי ומודו דלא שבקינן ליה ליבם משום דחיישינן דשקורי משקר משום דעיניו נתן בה והאי דלא שבקינן ליה ליבם לאו משום חומרא הוא אלא מר"ת אסורה לו ליבום משום דהוי נ"ב ופסול מדאורייתא כמו שביאר מז"ה ז"ל וכיון שאינה עולה ליבום מד"ת מה יושיענו מה שנאמן לחלוץ דלית ליה הנאה הא עכ"פ מטעם זה אינה עולה ליבום ואינה עולה נמי לחליצה. ועיין מ"ש מז"ה הגדול ז"ל שם בסי' יו"ד ד"ק ע"ד משם הרשב"ץ והריטב"א בריש יבמות וסיים נמצא לפי זה גם בנ"ד אף על גב שדבר אחר גרם לה ליאסר אפי"ה כיון דמד"ת אינה עולה ליבום אינה עולה ג"כ לחליצה וכו' עיין שם ודבריו ברורים:

איך שיהיה לכל הדברות כשיש בנים לאחיו המת לכ"ע הוא נאמן להעיד במיתת אחיו כדי להתיר אשת אחיו לעלמא כמתבאר בדברי ריא"ז הו"ד בשה"ג פרק האשה שלום ומה שיש לתמוה על דבריו במה דקשה דיוקא דרישא לדיוקא דסיפא הרמ"ז ז"ל שם ביאר היטב בכמה אופנים וכך העלה עיקר להלכה ולמעשה כשיש בנים למת שהוא נאמן בעדותו להתירה לעלמא. וכן בקדש חזיתיה להרב המופלא רבין חסידא כמהר"א ב' משה ז"ל בתשו' הבאה בס"ה ישרי לב א"הע אות ע' סי"ז שהביא בידו דברי הפוסקים ראשונים ואחרונים והסכים כן שהוא נאמן. ושם אתה מוצא הסכמת הגאון מז"ה ח"ד בדרא ז"ל אלא שלא זכר שר המסכ'ים את יוסף הגאון אבינו הזק'ן זלה"ה שהאריך הרחיב בענין זה וכדבר האמור:

ואם מה שחששו ב"ד הצדק הי"ו אם יש ממש בעדותו של זה הוא מחמת מה שהעיד הערל שבהיותו בדרך במלון אכל נ"וט. איני רואה מקום לקבל עדות הערל ולפוסלו. כי אפי' אם היה עד כשר ומעיד בתורת עדות בדבר שפוסלו לעדות מ"מ אינו נפסל ע"פ ע"א כי הדבר ידוע ומפורסם כי לפסול אדם לעדות ולהוציאו מחזקה כשרותו צריך שני עדים כשרים שיעידו עליו שהוא פסול י כמ"ש מהרשד"ם ז"ל בחיו"ד סי' כ"ג וז"ל הצריך גלוי וידוע שכל ישראל בחזקת כשרים הם ואי אפשר לפסול שום ישראל ולהוציאו מחזקתו אם לא בראיה ברורה וכו' עי"ש ועיין עוד לו בסי' רט"ו. אבל בע"א לכ"ע אינו נפסל כמתבאר מתשובת מרן ז"ל בא"הע סי' ב' ועיין להגאון מז"ה הגדול זלה"ה בס' חק"ל יו"ד ח"א סי' י"א וסי' קצ"ג ולהרב ב"ד ז"ל ח"מ סי' ו' ולמז"ה הגאון ז"ל בס' נדיב לב ח"א א"ח סי' ד'. וכ"ש כשהוא מכחיש כנ"ד דאפי' אם המעיד הוא עד כשר קי"ל דע"א בהכחשה לאו כלום הוא כדאיתא בש"ס בכמה דוכתי הזכירם הרשב"ץ ז"ל בח"ב סי' פ"ט ועיין שב יעקב א"הע סי' י"ד מח"א הל' עדות סי' ח' הרימ"ט ח"א סי' ט"ו ועיין ערך השלחן סי' ל"ד לח"מ דין כ"ה ואכמ"ל:

הן אמת כי הגאון הרמ"ז ז"ל בחק"ל יו"ד ח"א סי' קצ"ג חקר חקירת חכם בפיסול שוחט כיון דלענין איסור קי"ל ע"א נאמן באיסורין. אף דקי"ל דלפסול אדם מכשרותו בעינן שני עדים כשרים היינו לגבי שאר דברים. אבל לגבי איסור כפיסול שוחט כדין איסור דעד אחד נאמן באיסורין דיינינן ליה ומעבירין אותו ולצד זה הסכים אחרי שהאריך הרחיב ברוחב מבינתו לך נא ראה נפלאות מתורתו. וכיוצא בזה גם אנו נאמר דכיון שע"א נאמן להתירה והוא דבר איסור יהיה גם ע"א נאמן לפסול את העד המעיד. וכן בקדש חזיתיה בס' חק"ל מה"ב חא"הע סי' ו' בדין עגונה אחר שציין דבריו שבח"א סי' קצ"ג סיים נמצא לפי זה שנראה עיקר לפסול את העד המעיד על עדות האשה גם בעד יחיד ע"כ אך כל זה הוא כשהעד המעיד לפוסלו הוא עד כשר דאז אמרינן ע"א נאמן באיסורין והו"ל כמעיד שזה הבשר טרפה או זאת האשה אסורה להנשא ולהחמיר צייתינן ליה כעדות איסור. אבל אבו דלא לוסיף עלה להאמין ג"כ ע"א פסול מדאורייתא ומדרבנן כנ"ד שהוא ערל וליתיה בתורת עדות כלל. הא ודאי דלית דין שיאמר שיהא נאמן לפסול את העד המכחישו על פניו ולאסור האשה הענוגה. ועיין בחק"ל יו"ד ח"א בסי' קצ"ה וקצ"ו ודוק שם:

כי ע"כ נר"ל ברור שהאשה הזאת מותרת להנשא לשוק ע"פ עדות אחיו של מת. אם כל פיסולו הוא דוקא מחמה עדותו של הערל כמובן מתוך השאלה. אבל אם יש עדות אחרת לפוסלו או איתרע חזקתיה חזקת כשרות על הב"ד הצדק לברר הדבר ועל פיהם יקום דבר המשפט וצור ישראל יצילנו משגיאות. הכ"ד החותם פה ויין הבירה יע"א בחדש אדר א' שנת אמר"ת ה' צרופה:

אחר ימים רבים אור נגה עלינו ס"ה חיים לעולם ח"ב ושם ראיתי למע' הרב המופלא שבסנהדרין רב נחמן בס' מימר חיים א"הע סי' מ"ג שהביא תשובת הרב כמהרר"א ב' משה ז"ל הבאה בספר ישרי לב א"הע אות ע' סי"ז שנשאל באשה אחת באר"ץ שראתה בשוק שני אשכנזים ושאלה אשה על בעל אחותה והשיב לה אחד מהם שהיה עמו בבאפו"ר בעל אחותה ואחיו ובהיותם בדרך חלה בעל אחותה ומת וכו' ועל זה אמרה האשה לבעלה שירדוף אחריו לדעת שורש דבר. ובעלה הלך ומנא להאשכנזי האחר ואמ"ל תלך לבית הקונסול אינגליז ושם תמצא אותו כי הוא משרת לשיך גדול מערי האינדיא. וגם אני רציתי לתופסו כי זה יותר מד' שנים שברח מאשתו וכו' והלך האיש לבית הקונסול ומצאו לבוש בגדי ערבים ולא הכירו ושאל היכן היהודי והשיבו לו אין כאן יהודי עד שבא אדוניו ואמר כמדומה שהמשרת שלי הוא יהודי. והמתין עד שבא ואמ"ל בל"הק מה אתה שואל על פ' כבר מת מזה זמן רב בהיותנו נוסעים ביום וכו' וגם אני הייתי בירושלם ושאלו אותי והגדתי להם. ודבר זה ישן וכו' ועל זה תשובת הרב כמהר"א ב"מ ז"ל ונשא ונתן בדין זה והעלה בהתר האשה העגונה והסכים עמו הגאון ר"ל הרמ"ז זלה"ה כיעוש"ב ומעלת הרב מימר חיים נר"ו שם תמה על הוראה זאת וכתב וז"ל וכשאני לעצמי הדבר קשה אלי דמאחר דהוגד מפי העד דהאשכנזי היה משרת לגוי לילה ויום ונוסע עמו ממקום למקום ומתאכסן בבית הגוי ומסתמה מפתו יאכל ומכוסו ישתה שהרי העומדים שם לא הכירו בו שהוא יהודי עד שרבו לא נכנס בספק אלא מפני בקשת היהודי שאמר היכן היהודי. אז אמר כמדומה שהמשרת שלי הוא יהודי. ומקודם לכן לא החזיקו ביהודי כלל. וגם עתה לא אמר אלא כמדומה ואין זה אלא מפני שעד אותה שעה לא יראה בו סימני יהדות כלל דאם לא היה אוכל ממאכלם. והיה שובת ביום השבת הרי כלם היו מכירים שהוא יהודי. ומאחר שכן הרי הוא פסול לעדות מדאורייתא וכל עדות הבא מפיו ע"י שאלה אין בו מועיל. ובנדון זה הכל היה ע"י שאלה וכו' ומה מצאו להאמין בדבריו אלו כאלו היה יהודי כשר את"ד בקיצור:

ואני בעניי נפלאתי מאד על שלמות חכמתו של הרב אשר משנתו קב ונקי וכל מקום ששנה משנת חסידים משנתו. ומי הכריחו עתה לערער על מעשה שהיה זה רבות בשנים. והורו ב"ד הגדול שבירושלים ת"ו והתירוה ונשאת. ובהיות שהרב הפוסק כמהרר"א ז"ל ושר המסכ'ים הגאון מז"א ז"ל כבר נלב"ע והנם בעלמא דקשוט. ע"כ ראיתי חובה לעצמי להליץ בעדם כדי שלא יצא לעז ח"ו על האשה ובניה. ואנכי הרואה כי אין בכל דברי הרב תנא דידן נר"ו כח מספיק לפסול עדות האשכנזי ולהוציאו מחזקת כשרותו. כי כל חיליה דמני"ר שיל"א דכיון שהוא משרת אצל הגוי והולך ונוסע עמו ומתאכסן בבית הגוי מסתמא הוא אוכל ושותה עמו ומחלל ש"ק וכיוצא. ומעיקרא מי הגיד לו מה הוא מהות שירותו אצל הגוי. כי הנה ידוע שאלו האנשים הגדולים שבאינדיא יש להם משרתים שחורים. והם לוקחים עמהם אחד מתורגמן ערל או יהודי הבקי בלשונות בני קדם ובני יפת ואלו המתורגמנים אף כי בשם משרתים יקראו להיותם מוכנים לשירות אדוניהם. אבל אין עבודתם ושירותם אלא בפה. ואינם מוכרחים לעבוד עבודת אדונם לא בחול ולא בשבת. ועל הרוב אם זה הבחור האשכנזי הוא מסוג שירות זה. ואף אם נאמר שהוא משרת ממש ועובד עבודתו מי הגיד ומעיד אם היה עובד בשבת מלאכה האסורה וגם האומדנא שחידש הרב נר"ו שכיון שהוא נוסע עמו מסתמא שהוא אוכל ושותה עמו נ"וט וכל כך ברירא ליה עד שסיים ומאחר שכן הרי הוא פסול לעדות מדאורייתא וכו' ואנא דאמרי אחר המחי"ר מכבוד רבנותו עד כדון לא חזינא אומדנא כזאת לפסול איש ישראל המוחזק בכשרות ככל ישראל הכשרים. ואף אם היתה אומדנא חזקה וברורה לא מצאתי מי שפוסל לעדות מדאורייתא ע"י אומדנא. עוד זאת כי האומדנא הזאת אינה ברורה ותקיפא כי מי הכריחנו לומר דמסתמא הוא אוכל נ"וט. ואם באים אנו לומר כן לא הנחת בן ישראל הולך ומשרת את גוי בחזקת כשרותו והרי חובה עלינו לדון את כל האדם לכ"ז. וא"כ אף אנו נאמר כל בתר איפכא שבהיותו בעיר שיש בה יהודים הולך ואוכל אצל ישראל. ואחד הסעודה הולך ומשרת את אדונו ואולי שבאותה שעה שראתה אותו אשת האיש מאר"ץ בשוק עם האשכנזי האחר. על עסקי אכילה הוא בא. וגדולה חזקה דלא שביק איניש התרא ואכיל איסורא וגם בהיותם יחד בדרך ים בתוך הב'אפור שלא נמצא תבשיל כשר. אולי הוא מוליך עמו בשר כשר נא ומבושל או אינו אוכל רק מהמותר לפיו כאשר עושים כל ישראל הכשרים בהיותם באניה בדרך ים. ומעולם לא עלה על לב שום אדם לומר שכל ישראל ההולכים בלב ים אשר לימים לפנים היו מתעכבים כששה חדשים יורדי הים באניות שמסתמא הם ח"ו אוכלי נ"וט. ואדרבא כלם הם בחזקת כשרותם עד שיבאו שני עדים כשרים לפוסלם. ולמה יגרע הבחור האשכנזי הזה מכל ישראל:

ומה שרצה מני"ר שיחל"א לחזק אומדנא זאת. בהיות שבבית הקונסול לא הכירו אותו ליהודי. וגם אדוניו אמר כמדומה שהוא יהודי וזה הוכחה שלא ראה בו סימני יהדות וכו'. אתו הסליחה כי מבית הקונסול אין שום ראיה כי אין דרך משרתי הקונסול לשאול לאורחים מאיזה עם ולשון הם. גם כי בית הקונסול אינה בית אכסניא. ואולי באותו יום באו לאר"ץ והלכו לשם להראות הפאסה פורט כמנהג ומאין ידעו משרתי הקונסול מי המה. וגם ממה שאמר אדוניו כמדומה שהוא יהודי וכו' אני אומר הפך ממה שמוכיח הרב נר"ו. כי. זו ראיה שראה בו סימני יהדות שאם לא כן מהיכן נדמה לו שהוא יהודי. וכי מפני שבאו ושאלו היכן היהודי יחשוב שדוקא על משרתו הם באים לשאול. אלא מוכרח שהמשרת לא הגיד לאדוניו מה אמונתו מפני שידע כי בע"הר חרפת אדם לוקח הנקרא בשם יהודי או מטעם אחר. ועכ"פ הוא באמונתו יחיה ושומר שבת מחללו ושומר פיו מאכול נ"וט ואדוניו שראה בו סימני יהדות ושמע עתה ששאלו היכן היהודי השיב שכמדומה שהוא יהודי. והוכחה זאת נר"ל יותר מכרעת לסיועי לחזקת כשרותו מהוכחת הרב מימר חיים הי"ו לסתור החזקה. ומעיקרא היה אדונו מחזיקו לאינו יהודי ואפילו היה אומר בפירוש שהוא אוכל נ"וט לאו כל כמיניה להוציאו מחזקתו וכמו שביארנו בתשובתנו לעיל:

אלא שהרב המחבר נר"ו מסתמיך ואזיל על מה שהאריך בנדונו במשרת הב'אפור. וגם על אותו נדון יש לי לדון אלא שאין רצוני להכנס בתחום שאינו שלי. ומר באתריה רשאי בשלו לדון ולהורות כאשר הורוהו מן השמים והיה ה' עם השופט. עכ"פ הפרש גדול יש מאותו נדון לנדונו של הרב מהר"א ב"מ ז"ל כי בנדון שלו עכ"פ העיד עד כשר שהוא אוכל ושותה עמהם. ואף אם יש לומר שאנשי הב'אפור היו אוכלים נבלה או טרפה והוא היה נזהר ואוכל רק מהמותר לפיו. וגם בשבת לא היה עושה מלאכה האסורה כי אפשר כך התנה עם הספן. כאשר עיני ראו קונטראטו אחד שעשו שני יהודים מגולי רומאניאה שנשכרו למשרתי הב'אפור והתנו עם בעל הב'אפור להתנהג כדת ישראל. מ"מ בהיות הדבר קשה לעשותו במשך ימים רבים למחש מיהא בעי ואולי בכגון זה יש לדמותו למוכסין שסתמן פסולים שחזקתן ליקח יותר מהקצוב כמ"ש בש"ע ח"מ סי' ל"ד סי"ד. והיא עיקר סמיכתו של הרב המחבר נר"ו כיעו"ש אבל בנדון המובא בישרי לב אין מקום להחזיקו לרשע ואוכל נ"וט כי בהיותו. במקום שישראל מצויים הרי שכיח ליה התרא וגם בהיותם הולכים בב'אפור ממקום למקום הרי הוא. ככל ישראל הכשרים ההולכים בים וביבשה ולא ערער אדם עליהם מעולם לומר שחזקתן אוכלי נ"וט ח"ו לא תהא כזאת בישראל:

ואעיקרא דדינא כבר הוכחנו בתשובתנו לעיל. כי אין לפסול שום איש ישראל אלא על פי ב' עדים כשרים כמבואר בכל הפוסקים ז"ל. ועיין עה"ש ח"מ סי' ל"ד סקל"ד ובא"הע סי' טו"ב סקי"ד. אלא דלענין עדות אשה ושאר איסורים דע"א נאמן בהם. כתב הגאון מז"ה הגדול זלה"ה בחק"ל יו"ד ח"א סי' קס"ג ובמה"ב א"הע סי' ו' שיש לפסול. לאותו עדות גם בע"א וא"כ הבו דלא לוסיף עלה. ובנדון המובא בישר"ל אין שם אפי' עד אחד המעיד בפסלותו של האשכנזי הבחור ההוא. ואפי' למטוניה דמר כי דבר אדונו שאמר כמדומה שהוא יהודי ר"ל שלא ראה בו סימני יהדות. עכ"פ אדונו השייך ליתיה בתורת עדות כלל. ובפרט שהוא לא העיד שום דבר בפסלותו ואין כאן אלא האומדנא שהמציא הרב נר"ו. ואף שהרמ"ז ז"ל בחק"ל יו"ד ח"א סי' קס"ז חקר אם יש לפסול את השוחט גם באומדנא לבד ונטה דעתו שיש לפוסלו גם באומדנא וכבר הארכתי בדב"ק אלו במקום אחר. הנה מלבד דאכתי לא ברירא ליה מלתא טובא כמבואר בדב"ק שם. עוד זאת שיש לחלק טובא בין פיסול שוחט דכשאתה פוסלו אתה מחמיר ולא נפיק מניה חורבא וגם על פרנסתו של השוחט איתיה בתקנתיה לחזור לכשרותו מה שאין כן בפיסול העד המעיד בהתר עגונא דהגם דכשאתה פוסלו באומדנא אתה מחמיר ואוסר העגונא להנשא לשוק. מ"מ היא חומרא דאתי לידי קילא לאסור בת ישראל רכה בשנים בכבלי העגון וידוע כמה חשו חכמים בהתר עגונה. ותו דאפי' לגבי שוחט בעינן עכ"פ אומדנא דמוכחא טובא אשר אין לנטות ימין ושמאל ובנדון זה המובא בישר"ל. כבר הוכחנו שאין כאן אומדנא ברורה וחזקה כדי לפסול את הבחור ההוא וכמדובר:

עוד כתב מע' הרב מימר חיים נר"ו שם וז"ל ועוד ראיתי ריעותא אחריתי בעדות זה כי האשכנזי אמר שדבר זה כבר דברו בירושלם תוב"א שמת האיש הזה. ולפי דברי האשכנזי האחר הוא שלא הלך לירושלם והוא היה רוצה לתופסו להוליכו לירושלם כי הניח אשתו עגונה שם. והדבר מוכרח שלא הלך ולא דבר מאומה שהרי הרבנים לא הזכירו מזה וכו' ואפי' בעד כשר אם ראינו בדבריו שהם מוכחשים כתב הרב פ"מ בח"א סוף סי' פ"ד שעד שנמצא שקרן ראוי לתלות שכל דבריו דכדי נינהו וכו' ועיין בפסקי הנדפס בס' חיים ושלום ח"ב סי' ע' שרבים ושלמים ס"ל דהיכא שאינו מוכחש בענין המיתה תפסינן דבוריה וכו' אמנם אחרי ראותנו כי אין יראת אלהים לנגד עיניו ופרק מעליו עול תורה ומצות שאינו ניכר בשם יהודי יש לומר כי כל דבריו שקר וכזב ופסול לעדות כי שקרן הוא גם בדבר שלא שאלוהו אם הלך לירושלם או לא באופן כי הוראתם הלזו תמוהה היא בעיני עכת"ד נר"ו:

ובעניותי אמינא כי לא צדק גם בזה. ולא:

ידעתי מה הי"ל להרב נר"ו עם הבחור העד הזה כי דולק הוא אחריו ולא רצה לבקש לו צד זכות והוא מסתמיך ואזיל על האומדנא שחידש, ודן בדעתו שהוא אוכל נ"וט וכיוצא. וכבר ביארנו באר היטב כי אין אומדנא זאת מכרעת לדונו לכ"ח ולהוציאו מכלל ישראל לגמרי עד שהחליט לומר כי אין יראת אלהים לנגד עיניו ופרק מעליו עול תורה ומצות ולא ידעתי מי הגיד לו כל אלה. וכי מפני. שלא הכירו אנשי בית הקונסול שהוא יהודי. דם יחשב לאיש ההוא להוציאו מחזקת כשרותו ולשום את. פושעים חלקו. וגם מה שהוסיף לו פשע וחטאה כי הוא שקרן ודובר כזבים יען אמר. שכבר הגיד בירושלם ממיתת האיש הזה. ואלו הרבנים לא הזכירו מזה וגם האשכנזי אמר שזה שנים שברח מאשתו וכו' גם בזה איני רואה ראיה לומר שהוא דובר שקרים. כי אפי' נאמין לדברי האשכנזי האומר שזה ארבעה שנים שהוא בורח מאשתו וגם שאשתו היתה באותו זמן בירושלם ומשם ברח בעלה והוא עד ראה וידע בבירור ולא בדדמי אעפ"כ הלא אפשר. שקודם בריחתו הגיד לאשכנזים בירושלם מהמאורע הזה. ובהיות האשה ספרדית לא ידעו השומעים אם היא בירושלם כדי להגיד בב"ד ונשתקע הדבר. וזה מובן מדבריו שאמר להעד שכבר מת מזמן רב ודבר זה ישן נושן כמבואר בשאלה. וכן היה האמת, כי המאורע הזה אירע יותר משבעה שנים קודם העדת העדות הנז'. ומעיקרא הרב נר"ו אזיל ומודה דלרוב הפוסקים אם לא הוכחש בענין המיתה תפסינן דבוריה אף אם נמצא שקרן בדברים אחרים. אלא שסמך על אומדנתו הראשונה לומר שהוא איש כזב והכל שקר. ולפי מה שביארנו שהבחור הזה בחזקת כשרותו עומד ככל ישראל הכשרים וכל האומדנות האלו לא יוכלו להוציאו מחזקתו. ובהיות כי באותו פרק שבא העדות הזה לע"הק ירושלם תוב"א עמדו עליו רבני ע"הק ומלכם בראשם הגאון מז"ה הגדול זלה"ה ואחרי שנשאו ונתנו בדבר. הלכה זו העלו והסכימו להתירה להנשא לשוק. ואני הצעיר הייתי עומד ומשמש לפניהם ומתאבק בעפר רגליהם. והואיל ואתא לידן ענין קרוב לזה כשאלתנו הראשונה. על כן הוכרחתי להשיב מפני הכבוד בענין זה להכין ולהורות כי יפה הורו בית דין הגדול שבירושלם והוראתם זאת מיוסדת ע"פ חקי ומשפטי תו"הק. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות:

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה