אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק ב דיני נשואין › סימן א

שות תעלומות לב חלק ב· רבי אליהו בכור חזן

דיני נשואין · סימן א

דיני נשואין

מעשה בא לידינו באשה ששהתה עשר שנים ץ ולא ילדה. ובא בעלה לישא א"א עליה וזאת אומרת פוטרני בגט ולך קח לך אשה כאשר חפצת והוא אומר שקשים לו הגירושין של אשתו ראשונה. על כן אינו רוצה לגרש וחפץ לישא אחרת על כרחה. ויחדיו למשפט יקרבו לדעת הדין עם מי:

תשובה הנה זאת חקרנוה כן היא פלוגתא דר"א ורבא בפ' הבע"י ואיפסק' הלכת' כרבא דנושא אדם כמה נשים והוא דיכול למזיינינהו כמבואר בטוש"ע סימן א' וסימן מ"ו שפסקו כן בלתי שום חולק כסברת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש זלה"ה שלשת הרועים אשר בית ישראל נכון עליהם וכן כתב הריב"ש בסי' ר"ח שמסקנת התלמוד היא כרבא ובסימן צ"א כתב ג"כ שהרי"ף והרמב"ם פסקו כרבא וגם הוא ז"ל הסכים כן דהיכא דיכול למקם בסיפוקייהו אינה יכולה לעכב כיעו"ש. והגם שהרב בעל התרומות פסק בפירוש כר"א. הנה היא סברא יחידה וכתב מהרח"ש ז"ל בחא"הע סימן מ"ו דאין המוחזק יכול לומר קי"ל ואם תפסה האשה מוציאין מידה ע"כ הו"ד בכנ"הג א"הע סימן א'. הן אמת שמצאנו לו חבר להרב בעל התרומות הוא הרא"ש ז"ל בכלל ל"ג סימן א' שכתב בפירוש דאף בלא תנאי הדין הוא שכל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה. כיעו"ש. אך מלבד שכבר עמדו גדולי האחרונים ז"ל על דבריו שבתשובה זאת ונלאו לישבם דלא לאשווי חולק על הרי"ף והרמב"ם ואם סותר את דברי עצמו שפסק בפסקיו בפירוש כרבא כיעויין בכנה"ג סימן א' הגה"ט י"ד ובס' יד אהרן א"הע ח"א וח"ב סימן א' הגה"ט ו' ואין צורך לכפול הדברי' עוד זאת שאף אם נניח שדבריו בתשובה סותרים למ"ש בפסקיו. כדבריו בפסקיו נקטינן שהם עיקר כמ"ש הב"י בח"מ סימן קי"ו והכנ"הג בכללי הפוסקים:

ואולם לנו לדעת דפשטא דברייתא דמכילתין בפ' הבע"י דתני נשא אשה ושהה עמה עשר שנים יוציא ויתן כתובה משמע דפשיט"ל כר"א דהנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה. דאלת"ה הול"ל. נשא אשה וכו' לא יבטל כדתני במתניתין שם. והוה אתי שפיר ראיתם מאברהם שלא ביטל ונשא אחרת מקץ עשר שנים. ואולי דהברייתא הוי במפרש לישנא דמתני' דקתני לא יבטל סתמ'. ומינ' שמעי' דאי יהבו ליה אחריתי ויכול למקם בסיפוקייהו ישא אחרת עליה. ובברייתא מפרש נמי דאי לא יהבו ליה אחריתי או לא יכיל למיקם דיוציא הראשונה ויתן כתובה. והכי איתי לה הרי"ף ז"ל נשא וכו' לא יבטל ויוציא ויתן כתובה והיינו כפירוש רש"י במתני' שפי' אינו רשאי ליבטל אלא או יגרשנה או ישא אחרת עמה. והשתא אתי שפיר דקאמר אע"פ שאין ראיה לדבר. כי מהתם לא מצינו ראיה אלא היכא דיכול למיקם ויהבי ליה אחריתי שאינו רשאי לבטל אבל היכא דלא יהבו ליה ולא מצי למיקם שיהיה זקוק לגרש לא יש ראיה מאברהם. אלא זכר לדבר יש עכ"פ שאינו רשאי לבטל. ולע"ד נראה שהברייתא לא הביאה ראיה מאברהם אלא לענין הגבול של עשר שנים. ואעפ"כ ראיה גמורה איכא דאימור התם הכי אתרמי מלתא למסב אתתא מקץ עשר שנים. ועיין שם בדברי התוס' ד"ה אע"פ. וי"ל בדבריהם שכתבו דאדרבא ראוי ללמוד מכאן וכו' כיעו"ש כי התם היה ברצון שרה והיא שרצתה להבנות משפחתה ואיך נלמוד משם היכא שהיא אינה רוצה להיות בצרה. אף על פי שהוא רוצה להבנות משתיהן. ואף אם יש סברה לומר כן. על כל פנים הלימוד משם אינו עולה יפה כמובן עכ"פ כן ראייה בבריי' זאת לומר דאתיא כר"א כי הברייתא קאי בלא יכיל למיקם בסיפוקייהו דאפי' לרבא יוציא ויתן כתובה או אי לא יהבו ליה אחריתי כל כמה דאגידא ביה המייתא:

וכן ראיתי להרב קול אליהו ז"ל בח"א סימן י"ג שכתב כן בפירושא דברייתא. ובהכי שפר קדמיה לישב דברי הרא"ש ז"ל בכלליו דלישנא דברייתא נקט ומה שנפרש בברייתא נפרש בדברי הרא"ש ז"ל ע"כ ואתו הס"ר כי הרא"ש לא כתב כלשון הברייתא. אלא אדרבא נקט לישנא דר"א דהנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה ור"א קאי אפי' ביכול למזיינינהו. וכדון חזיתיה להרב מ"מ ז"ל בח"מ סי' ג' שהשיב על דברי הרב מהרא"י ז"ל שכתב לישב שם בסימן ב' דכשהה עשר שנים כ"ע מודו דיוציא ובהא לא איפליגו ר"א ורבא פליגי היכא דאיהי אמרה מניה וכו' ועם שדבריו סמוכים ודבר א' בפיהו אמת וכו' אלא דמאי דקשיתנהו בדעת הרא"ש אחת היא מפאת הלשון אומרת שכל הנושא אשה על אשתו דמשמע דכללא הוא בכל אתר ואתר ואפי' באמרה מניה כר"א וכו' עיש"ב הרי דלישנא דנקט הרא"ש קשיתיה והוא תימה איך לא זכר תורת משה הרב רבי אבהו ז"ל. ובישובו של הרב מה"אי ז"ל הרואה יראה כמה יש מן הדוחק ואין הפנאי מסכים להאריך בזה שכבר האריכו גדולי רבני הפוס' ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם ישוב מספיק בדבריו ורוב ספרי הפוס' שציין הכנ"הג בזה אינם מצוים אצלי:

לבד זה ראה מצאתי להרב בעי חיי ז"ל בחא"הע סימן א' בתשובה שם שאחר שציין כל רבני הפוס' שנשאו ונתנו בדברי הרא"ש אלו כתב לתרץ דל"פ ר"א ורבא אלא בסתם ובסתם מקומות אבל במתנה שלא ישא אחרת כנדון הרא"ש מודה רבא שאינו יכול לישא אחרת דלא גרע ממקום שנוהגים שלא לישא אשה על אשתו שכ' הנמק"י בשם הריטב"א שאינו רשאי וכו' וכתב שמצא לרבו מהרי"ט ז"ל שתירץ כן והוא תירוץ נכון וברור עכ"ד וכ"כ בפירוש רבו מהרי"ט בח"מ סימן צ"ח. שאין דברי הרא"ש אמורים אלא היכא שהאשה מקפד' ומתנית בכתובת' להדיא וכו' עיש"ב ואני תמיה על שני המאו"הג ז"ל שכתבו לפרש כן בדברי הרא"ש ז"ל בדרך פשוט ונכון. והרואה יראה בתשובות הרא"ש ז"ל שם כי אי אפשר לומר כן בשום אופן. כי הן אמת שבנדון ההוא היה תנאי. אבל בפירוש כתב ואף בלא תנאי הדין כן וכו' ועוד כמו שכתבתי דאף בלא תנאי היה צריך לגרשה ולשלם כתובתה אם הוא רוצה לישא אחרת וכו' עי"ש הרי דלא משום תנאי קאמר הכי אלא מצד הדין כמו שכתב בפירוש י וסבור הייתי לומר שכונתו היא דכיון שנהגו לכתוב תנאי זה אף אם לא נכתב בכתובה זאת הדין כך דאדעתא דמנהגא נינסיבא ליה. וכמו שביאר הרב תמת ישרים בסימן פ"ד דכיון שנהגו לכתוב תנאי זה אף אם לא נכתב בכתובה זאת אמרינן ט"ס הוא וכו' עי"ש. אך ראיתי בתשובת הרדב"ז ח"א סימן שע"ד בסוף התשובה שכתב דמאן דמתנו בהדיא מועיל תנאו ומאן דלא מתני נשאר כדינו דמותר לישא ב' נשים ע"כ וכדי דלא לאפושי פלוגתא כמה דשאני אתריה דהרדב"ז ז"ל שאינו מנהג פשוט בכל המדינה ויש כמה בנ"א שאינם רוצים לקבל תנאי זה כמ"ש שם אבל פשוט שאם המנהג הוא בכל המדינה אף אם לא נכתב בכתובה אחת הוי כנכתב דסמי מכאן תנאה הרי חזר הדבר למנהג העיר וכל הנושא ע"ד המנהג הוא נושא. וא"כ אפשר דמה שכתב הרא"ש ואף בלא תנאי הדין כן כונתו דאף אם לא נכתב התנאי הדין כן מפני שכבר נהגו לכותבו וחזר הדין במקום שנהגו שלא לישא שתי נשים שאינו רשאי לישא אחרת. וכל זה איננו שוה לי כי פשט הדברים לא משתמעי כהני ועיין להרב תמת ישרים בסימן פ"ד מה שתירץ ועיין בדברי הרב מהרא"י בתשובת מ"מ ח"מ סימן ב':

והנה הרדב"ז ז"ל בח"א סימן שכ"ז כתב וז"ל ומ"ש חדל להיות ללאה אורח כנשי' אינה טענה כלל דלא יהי אלא ששהתה עשר שנים ולא ילדה דקי"ל דכופין אותו לישא אשה הראויה לבנים אפי"ה מצית אמרה תפטרני בגט ותן כתובתי ואח"ך אם תראה לקיים מצותך קיים לא מפני קיום מצותך אפסיד אני וכ"ש היכא דאיכא שבועה תחילה בכולל עכ"ד והדבר קשה דהא לא אזלא אלא כר"א דאלו לרבא דקי"ל כוותיה לא מציא למימר פוטרני בגט ואח"ך קיים מצותך. וסבור הייתי לומר דקאי באתרא דנהיגי שלא לישא שתי נשים דדינא הכי דכל הנושא ע"ד המנהג הוא נושא. י כמ"ש הרב הנמק"י בשם הריטב"א ולזה סיים וכ"ש היכא שיש שבועה וחילה בכולל דהוי בתנאי מפורש דלא בעיא למתב עם צרה אלא שכבר כתבתי שהרב ז"ל בסימן שע"ד כתב שאין המנהג פשוט במדינה ויש בנ"א שכותבים בפירוש התנאי ויש שאינם רוצים לכתוב ומי שאינו כותב התנאי מוקמי' ליה הדין תורה דמותר לישא ב' נשים כיעו"ש משמע דלא יש מנהג שלא לישא ב' נשים והנר"ל בכונת הרב ז"ל הוא דקאי לפי המנהג שנהגו לפי הנראה מתשובותיו שיש נוהגים לכתוב דקתני התנאי הזה שלא ישא אשה אחרת עליה בלא שבועה כמ"ש בח"ד סימן רכ"א ויש שנוהגים לכותבו בשבועה כמ"ש כאן בסימן שכ"ו ושע"ד ותנ"ח. ויש שאינם כותבים תנאי זה כלל י וע"כ בסימן שכ"ז דאיירי שנכתב תנאי זה ובשבועה והשואל רצה לומר דכיון דחדל להיות לה אורח כנשי' ואינה ראויה לילד א"כ לא חלה שבועה ויכול להכניס צרתה. וע"ז השיב הרב ז"ל דלו יהי שלא היה שבועה אלא תנאי פשוט שלא ישא א"א ועברו עשרה שנים דדינה הוא דכופין אותו לישא והרי היא כאינה ראויה לילד מ"מ אהני תנאה שלא להכעיס צרתה אם היא רוצה להתגרש. וכ"ש היכא דיש שבועה וחילה בכולל שיכולה לומר פוטרני בגט ואח"ך קיים מצותיך. זה נר"ל ברור בכוונתו. דאלת"ה הוא סותר דברי עצמו שכתב בפירוש בסימן שע"ד וז"ל הילכך מאן דמתני' בהדיה מועיל תנאו ומאן דלא מתני נשאר כדינו שמותר לישא שתי נשים ע"כ לכן נר"ל נכון מה שכתבתי. וגם מרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג סימן קנ"ד הגה"ט נ"ד הביא דברי הרדב"ז אלו וכתב ונר"ל שאין דין הרדב"ז אמור אלא כשלא התנו בפירוש שאם שהתה עשר שנים ולא ילדה אחרת יקח לו אבל אם התנו כן בפירוש נושא אשה אחרת ואינה יכולה לומר פוטרני וכו' ע"כ הרי שהבין בפשיטות דהרדב"ז ז"ל בדאיכא תנאי בדבר אמרה למלתיה ודוק. שאם הבין הרב ז"ל דאף בלא תנאי ובלא שבועה אמרה הרדב"ז לא הוה שתיק מלתמוה עליו דדין זה אלא כהלכתא של ודאי שהבין כדאמרן:

ועם היות דבר זה פשוט בעיני ולא היה צריך הכתוב לאומרו. הוצרכתי לזה לפי שראיתי להרב קול אליהו ז"ל בח"א סימן י"ג לא"הע שהביא דברי הרדב"ז אלו וכתב וז"ל ומדעתי כי קשה להבינו דקי"ל כרבא דנושא אדם כמה נשים וכו' וכיון דהבחירה בידו ורוצה לקיים שתיהן דאין ליה למיזיינינהו איך יכולה לומר פוטרני וכו' ונמצא אתה מכריחו לגרש בע"כ וזו אינה תורה וסיים והאמת יורה דרכו דסברי הריב"ש והרדב"ז דע"כ לא אמרו נושא אדם וכו' אלא לענין דאינה יכולה הראשונה לעכב על ידו לישא אחרת אבל אם הראשונה אומרת כיון שאתה רוצה לקיים מצותך פוטרני בגט וכתובה הדין עמה וזה מבואר בדברי הרדב"ז מכת"ד וכבר אמרנו דאין דינו של הרדב"ז אמור אלא בדאיכא תנאי בדבר. אבל אם לא יש תנאי ולא מנהג גם הוא ז"ל אזיל ומודה דדינא הוא דלא מציא למימר פוטרני בגט דאהא קאמר רבא דנושא אדם כמה נשים ואינה יכולה לומר פוטרני בגט אי יכיל למיקם בסיפוק שתיהן. דאלו היא הראשונה אינה רוצה להתגרש אף ר"א יודה דאינה יכולה לעכב על ידו שלא לישא אחרת ופשוט. וביותר קשה בעיני שרצה ליחס סברה זאת גם להריב"ש ז"ל שכתב בסימן צ"ח ומנעתיו עד שתחיב בקנין וכו' ויגרש הראשונה אם תרצה. ואע"פ שכתב דשמה ס"ל להריב"ש דאי לא ידעינן אי אית ליה למקם מן הספק יוציא ויתן כתובה ואח"ך ישא אחרת. מ"מ שפר קדמיה לומר דקאי בס' הרדב"ז כפי הבנתו. ושוב קשיתיה מה שכתב הריב"ש לעיל אלא ודאי לא אפשר ליה למיקם וכו' וכתב בזה הלשון אינו מובן בלא"ה ומוכרח שיש בו ט"ס עכת"ד. ופליאה דעת ממני איך עלה בדעתו ליחס ס' זאת להריב"ש ז"ל שבפירוש כתב מי שרוצה לקחת אשה על אשתו ויש סיפוק בידו לפרנס שתיהן אין האשה יכולה למונעו מזה כל שלא התנית ואייתי מחלוקת ר"א ורבא וכתב וכבר נראה דאפי' רבא לא פליג אלא היכא דאפש' למיקם בסיפוקייהו הא לא"ה עבדינן כר"א וסיים אלא דאי (ובספרו שביד הרב קול אליהו ז"ל היה כתוב אלא ודאי והוא טעות הניכר) לא אפשר ליה למיקם והיא רוצה להתגרש יוציא ויתן כתובה ע"כ ואחר כל הכבוד הזה איך אפשר ליחס ס' הריב"ש דקאי בשיטת הרדב"ז לפי הבנתו. ומה שמנע את האי' הזר שכא לקח' אשה בעירו של הריב"ש ז"ל. הדבר פשוט כי היה ברור שהאיש ההוא לא היה יכול למיקם בסיפוק שתי נשים. וממקומו מוכרע שאפי' הכתובה של הראשונה לא היה יכול לשלם במטב"א שהרי כתב הרב ז"ל ויתפשר עמה על כתובתה כפי השגת ידו למראה דייני העיר ההיא ע"כ והוא מכוון למ"ש בתחילה ועיין עוד לו בסי' ר"ח והוא פשוט בדבריו שלא יהיה סותר את עצמו בתוך כ"ד:

ושוב בא לידי ספר קול אליהו ח"ב ושם בא"הע סימן י"ב בתשובת הרב בנו ז"ל הביא דברי הרב הע"א ז"ל וכת' שמה שמנע הריב"ש אותו האיש מלישא אשה היינו מפני שהיה מעיר אחרת והיה מסופק אי יכיל למיקם וכו' וכבר מלתי אמורה שברור היה לו דלא יכיל למיקם כי העדים שהעידו שלא ילדה לו וכו' הם ודאי הגידו את ערבו כי אם יתחיב לגרש הראשונה אין ידו משגת לשלם כתובתה ועל זה כתב שלא יוכל לישא אחרת עד שיגרש הראשונה ואודות הכתובה יתפשר לפי ראות עיני הב"ד:

באופן דלדידן דקי"ל כרבא דנושא אדם כמה נשים היכא דיכול למיקם בסיפוקייהו לאו כ"כ דאשה ראשונה לומר לבעלה פוטרני בגט ותן לי כתובתי. ויפה כח הבעל לומר אהבתי את אשתי וקשים עלי הגירושין. וכיון שלא זכה לבנות ממנה יכול ליקח אחרת ולית דימחה בידיה. וכל זה אני אומר במקום שאין שם תקנה או מנהג המדינ' שנהגו שלא לישא שתי נשי' כי אז ודאי שיפה כח האשה לו' פוטרני בגט כיון דאדעתא דמנהגא אינסיבא לי וכמו שסיים הטור בסימן א' שבמקום שיש תקנה שלא לישא ב' נשים הולכים אחר המנהג ומב"י שם ובסימן ע"ו הביא מ"ש הנ"י בפרק החולץ שכתב הריטב"א בשם רבותיו דבמקום שנהגו שלא לישא אלא אשה אחת אינו יכול לישא אחרת על אשתו דאומדנא דמוכח הוא דאדעתא דהכי אינסיבא ליה דלא לינסוב אחריתי והו"ל כחמר שאינו רשאי לעשות גמל וכ"כ בפסק הר"י מטראני ה"ב בפרק הבע"י וז"ל וכבר נהגו ברוב המקומות שלא ישא אדם שתי נשים ועל פי המנהג ראוי לדון שכל הנושא אשה על דעת המנהג הוא נושא והבא לשנות מהמנהג לישא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה ע"כ ומשמע מדבריהם שאין צריך לזה תקנה כתובה ומפורשת אלא מנהג סתם די והבא לשנות מהמנהג ידו על התחתונה ויוציא ויתן כתובה. ואע"פ שהטור כתב אם יש תקנה וכו' לאו דוקא קאמר וה"ה מנהג סתם וכמו שסיים שהולכים אחר המנהג וגם מרן ז"ל בש"ע סימן א' פסק כן במקום שנהגו וכו' ולא הזכיר תקנה. ועיין בתשובת חוט המשולש סימן ו':

הן אמת שהרא"ש ז"ל בתשובה כלל מ"ג סימן ז' כתב שטוב לעשות תקנה בחרמות ונידויים על מי שישא אשה על אשתו הו"ד בב"י סימן א' ופסקי בש"ע שם. לאו למימרא שמנהג סתם לא מהני כי ודאי אפי' מנהג בעלמא עביד ומהני שכל הנושא אשה על דעת המנהג הוא נושא וכמש"ל. אלא דנפק"מ לאם עבר ונשא שאם יש תקנה בחרס עברינ' יתקרי וכ"כ הב"ח שם בסי' א' כשהבי' דברי הנמק"י בפרק החולץ וסיים ורצונו לומר שנהגו כך בלא תקנת הקהל אבל כשעשו תקנה איכא נמי איסור חרם וכו' עי"ש ולכן נהגו בערי תוגרמא ואה"ק להשביע החתן שלא ישא אשה אחרת עליה כדי לכופו לקיים שבועתו ועיין בתשובת ב"ד הגדול שבירושלם ת"ו הבאה בספר ישמח לב חא"הע סימן י"ט ובס' שערי רחמים הנד"מ א"הע ס"י ובהסכמת מוה"ר ר"ל שם. אבל לכ"ע ודאי דאפי' בסתם מנהג אינו יכול לשנות ועיין למהרשד"ם ז"ל בחיו"ד סי' קמ"ה. ובזה מינח ניחא לי מה שהיה נראה לדקדק בדברי מרן הש"ע בסימן א' שבס"ט כתב דבמקום שנהגו שלא לישא שתי נשים אינו רשאי לשנות דמשמע דבמנהג לחוד סגי. ובסי"א פסק לסברת הרא"ש הנז"ל שטוב לעשות תקנה בחרמות וכו' דמשמע דבעי תקנת הקהל. והוו כתרתי דסתרן ואולם ע"פ האמור הנה נכון כי כוונתו שטוב הדבר לעשות תקנה בחרס כדי שיהיה בו איסור חרם ושרי למקריה עברינא. או נימא דבמנהג לחוד מהני ריצוי שלו ובתקנה בחרם הו"ל כחרם רגמ"ה דלא מהני רצון דידה. אלא דאנכי הרואה שהרא"ש ז"ל בתשובה הנז' נשאל על אלו שנושאים אשה במקום זה והולך למקום אחר ונושא אחרת ועל זה השיב שיסכימו הקהל לעשות תקנה בחרמות ונידוים וקנסות על מי שישא אשה אחרת על אשתו במקו' אחר ע"כ ומרן ז"ל בב"י ובש"ע כתב שאם ישא אשה על אשתו סתם דמשמע אפי' במקומו ודבר זה לא כתבו הרא"ש ז"ל. ואולי ביון שראה מרן ז"ל שתקנת ר"ג ז"ל היתה מחמת קטטות ומריבות וכיון שפסק שלא פשטה בכל הארצות וגם לא החרים אלא ע"ס אלף החמישי. ע"כ הביא תשובת הרא"ש בסתם כי בזה אנו ניצולים מחשש קטטות ומריבות וגם מצד שלא ישא אשה במדינה זו וילך וישא אחרת במקום אחר. דכיון דבמקומו לא ישא כ"ש במקום אחר ועיין בביאורי הגר"א ז"ל שם סקל"ד. ולא ימלט מהקושי שמרן ז"ל הי"ל לבאר כדרכו בקדש:

איך שיהיה מבואר יוצא מכל מה שכתבנו שיש תקנה או אפי' מנהגא בעלמא שלא לישא שתי נשים אינו רשאי לישא אשה אחרת כיון דאדעת' דמנהגא אינסיבא ליה. והו"ל כחמר שאינו רשאי לעשות גמל ולמעט בעונתה. ונהי שאם היא רוצה לשבת עם צרה לא כיפינן ליה לגרש דבמקום מנהג מהני רצון דידה וכמש"ל. אבל כשהיא אינה חפצה להיות עם צרה ומתרצית להתגרש כדי שיקיים הבעל מצות פ"ור ודאי דהדין עמה לתבוע גט וכתובה ושמה תאמר כי כל זה שאמרו דאינו יכול לשנות מהמנהג היינו דוקא בתוך עשר שנים. אבל אם עברו עשרה שנים ולא ילדה במקום מצות פ"ור אין כח במנהג זה לבטלו מפ"ור. כי לפעמים קשה עליו הגירושין של אשת נעוריו ונמצא מתבטל מפ"ור הא ודאי בודכא כי אין אשתו מעכבתו מלקיים מצות פ"ור שהרי קיא אומרת לו פוטרני בגט וקח לך אשה בת בנים. ואם הוא אינו רוצה לגרשה איהו דאפסיד אנפשיה. וכן ראיתי למהר"ע מינץ ז"ל בסימן י"ט שפירש כמין חומר כונת ר"א שאמר אף בזו יוציא ויתן כתובה שאני אומר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה שהדברים כפשטם צריכים ביאור ע"כ פירש הרב וז"ל דבאמת ר"א מודה דאע"ג דהוא אמר במקום אחר שלא ישא אשה על אשתו במקום מצות פ"ור לא קאמר דאין כח בשום גזרה לעקור דבר מ"הת. אלא דממילה נצמח דאף במקום מצות פ"ור יוציא ויתן כתובה והוא עפמ"ש הנ"י בפרק החולץ דאם נשא אשה במקום דהמנהג שלא לישא ב' נשים דאין לישא אחרת משום דאומדנא המוכח הוא דאדעתא דהכי אינסיבא ליה וכו' וא"כ ה"ן לא יהי דר"א לא אמרה למלתיה אלא היכא דליכא ביטול פ"ור מ"מ כל אשה הנשאת אדעתה דהכי אינסיבא ליה שלא ישא אחרת דמלת דל"ש הוא שלא תלד כי הרי אמרינן בכל מקום רוב נשים מתעברות ויולדות וכיון שנשאת לו אדעתא דהכי אין כח במצות פ"ור לגזול עונתה וכו' ומדוקדק היטב לשון הש"ס אמר איזיל ואבדוק וכו' אמר ר"א אף בזו דאיכא מצות פ"ור יוציא ויתן כתובה והטעם מפני שאני אומר בעלמא כל הנושא וכו' וא"כ אדעתא דהכי אינסיבא ליה והו"ל כחמר שאינו רשאי וכו' את"ד וע"פ דבריו גם רבא דפליג ליה התם ואמר נושא אדם כמה נשים וכו' היינו מפני שגם בעלמא הכי ס"ל וכ"ש היכא שיש מצות פ"ור. אבל במקום מנהג מודה ליה לר"א דאף במקום מצות פ"ור יוציא ויתן כתובה וכמש"ל וכ"כ הרב בית יהודה עיאש ז"ל באה"ע חי' ה' וז"ל ע"כ לא קאמר הכא דנושא אדם כמה נשים אלא בסתם עיר דליכא מנהג אבל במקום שנהגו להחמיר מודה רבא שיעשו כמנהגם וא"כ קם דינא במקום המנהג כסברת ר"א דכל מקום דהדין הוא דיוציא ויתן כתובה ושם ביאר דהתפשטות המנהג סגי אע"פ שלא ידענו אם הראשונים היתה להם תקנה מפורשת וכו' עיש"ב. וכן הדין במקומות אלו שקבלו עליהם הוראות מר"ן הש"ע ז"ל וכיון שהוא ז"ל כתב שטוב לעשות תקנה בחרמות וכו' ואנו רואים שלא נהגו לישא ב' נשים. אף אנו נאמר שהראשונים עמדו ותקנו הסכמה זאת ע"פ דברי הש"ע ולו יהי אלא ספק ראוי להחמיר וכ"ש שכבר ביארנו דמנהג לחוד סגי ואין אדם יכול לשנות:

והבט ימין וראה להרב תמת ישרים בסי' פ"ד בשהתה עשר שנים ולא ילדה וכבר נשא אחרת והראשונה תובעת גט וכתובה ופסק דהדין עמה ויוציא ויתן כתובה מטעם המנהג שנהגו שלא לישא ב' נשים והביא דברי הריטב"א בפרק הבע"י שכתב ואע"פ שהגאון רגמ"ה החרים במקום פ"ור לא החרים ולא אזלינן בתר מנהגו וכתב שהריטב"א לא בא אלא לתת התר שיכניס אחרת דבכה"ג לא תקן רגמ"ה הרימ"ט בא ללמדנו דאף שמותר לו לישא א"א מ"מ אם אשתו הראשונה תטעון שאינה יכולה לקבל צרה שהדין הוא שיוציא ויתן כתובה כיון שפשט המנהג הזה על דעת כן נשאת לו וסיים שאנו מוכרחים להעמיד דברי הריטב"א כשאשתו וכו' אבל כשאשתו תו הראשונה תובעת גט וכתובה אף הריטב"א יודה שיוציא ויתן כתובה ע כ ופשוט הדבר שכונת הריטב"א הוא כמו שכתב הרב ז"ל שכ"כ הריטב"א עצמו בשם רבותיו ה"ד הנמק"י בפרק החולין והו"ד בב"י א"הע סימן א' וסימן ע"ו ועיין בס' יד אהרן סי' ע"ו בהגהב"י ועיין למהר"מ מינץ שם בענין חרם רגמ"ה דברים מתוקים וחריפים:

כי מכל אלין נראה ברור כי באתרא הדין שלא נהגו לישא ב' נשים כאשר עינינו הרואות. ודאי דכאשר אשתו הראשונה אומרת פוטרני בגט ולך קיים מצותך ודאי דשומעין לה. וגדולה מזאת כתב הרב הגדול מרן החבי"ף ז"ל בס' חיים ושלום ח"ב סי' ט"ז וז"ל ראה ראיתי לרבני מתא ז"ל שקדמוני כי מעולם לא רצו לתת התר לישא א"א אפי' ברשות אשתו הראשונה מחמת גדר וסיג שיבא כל מי שלא יזכה להבנות לבקש אשה אחרת ויבאו לידי קטטות כדומה את"ד ז"ל כ"ש בנ"ד שהאשה צווחת ככרוכיא דבעיא גיטה ואינה רוצה לשבת עם צרה דודאי שלא יעלה זיווגם יפה ויבאו לידי קטטות ומריבות וכיוצא ואף אם לא היה מנהג בעיר היה ראוי לעשות תקנה בכל חוזק ותקף כמ"ש מרן ז"ל בש"ע. כ"ש דלפי המנהג הפשוט בעיר יפה כח האשה למונעו מלישא אשה אחרת עד שיגרשנה. ועוד זאת יתרה היתה בנ"ד כי אינו ברור אי יכיל למיקם בסיפוק שתי נשים כי ידוע ומפורסם כמה קשה לפרנס בז"הז אפי' אשה אחת. וכבר כתב הרב בית יהודה ז"ל בסימן ה' ההשערא שמשערין הב"ד שהוא באופן זה שאם הוא בעל מלאכה שתהיה מלאכתו מרווחת שיוכל להוציא בריוח די סיפוקם או אם יש לו קרקעות שיוציא משכירותן שיעור הראוי ואם היה בעל מ"ומ שיהיה במשאו ומתנו שיעור הראוי ומספיק דעכ"פ בעי דבר ההווה ורגיל ושכיח טובא אבל אם אחת משלש אלה אין לו לבעל. לא מהני מה שיש לו בביתו כסף וזהב ותכשיטין וכו' עי"ש וכן כתב הרב קול אליהו ז"ל בח"א סי' י"ג והרב בנו ז"ל בח"ב סי' י"ב ובנ"ד הוא ברור שאין לו שיעור המספיק לקיים שתי נשים באופן דשכיח והווה ורגיל. ובכן ודאי שאין מתירין לו לישא אשה אחרת עד שיגרש את אשתו הראשונה וכמ"ש הריב"ש ז"ל בסוף סי' צ"ח והרב בית יהודה ז"ל שם:

ולא נכחד ממני מ"ש הרב ויקרא אברהם ז"ל בא"הע סי' א' שהאריך בכעין נדון זה והגם שגם הוא מודה שנהגו באתרא הדין שלא לישא ב' נשים והן כל יקר ראתה עינו דברי הפוסקים המדברים בענין זה ובכל זאת סיים וז"ל וזכינו לדין דבפה העירה אין מנהג ברור לא בכתב ולא בע"פ רק דראה ראינו בב"ד שכל מי שבא לישא אשה על אשתו שואלים אותו מאיזה סיבה ואם ידעו שעברו עשרה שנים ולא ילדה נותנים לו רשות ואני הכרתי בקטנותי אחד שיש לו שתי נשים מסיבה שלא זכה להבנות ולא יהיה אלא ספק הרי קי"ל כל ספק בתקנה נעמידנו על דין תורה וכו' ע"כ והנה במה שפלפל בחכמה בדברי הפוסקים המדברים בענין זה לא לנו להאריך עוד כי די במש"ל אך את זה ממה שמסתפק כמנהג העיר. יש לי להעיר עליו כי אין כאן ספק אחרי שהוא ז"ל אזיל ומודה שבלא רשות ב"ד לא נשא אדם אשה על אשתו. והב"ד לא היו נותנים רשות אלא אם עברו י' שנים ולא ילדה א"כ אין לך התפשטו' המנהג גדול מזה. ובודאי דאחר עבור עשרה שנים דינא הכי הוי לתת לו רשות לישא א"א אם הראשונה מתרצית לישב עם צרה. או אפי' אינה מתרצית ואינה רוצה להתגרש בכגון דא ודאי שאין מונעין את האיש מלקיים מצותי. אבל אם היא תובעת גט וכתובה ודאי שהדין עמה וכמש"ל דלא מפני קיום מצותו תפסיד היא. ומה שראה בקטנותו מי שיש לו שתי נשים אין זו ראיה דאימור ברצונה או לא רצתה להתגרש וכמו שאנו רואים בגודלנו כמה וכמה שנשאו נשים על אשה ראשונה ברצונה. וכבר הרב ז"ל כתב שבאותו נדון היה שכנגדו חלוק עליו. ואף אם לא ביאר טעמו. הרי אנו רואים כי טעמו ונימוקו עמו וכ"ש בנ"ד שאינו ברור שיכול למיקם בסיפוקייהו שבודאי שגם הרב ויקרא אברהם ז"ל יודה שאינו יכול לישא אחרת עד שיגרש הראשונה. הנרלע"ד כתבתי פה טראבלס המערב יע"א בחדש חשון שנת התר"מ ושלש ליצירה:

הצעיר אליהו חזן ס"ט

סמוך להדפסה השת'ה הכא שנת תרו"ם שלחו מתם ס"ה כפי אהרן ח"ב ושם בחא"הע סי' ב' ראה ראיתי תשובה שלמה מאת מע' הרב המופלא צוף דב"ש זלה"ה ואחריו יאיר נתיב בסי' ג' תשובת הרב המחבר ז"ל הם המדברים בענין זה באורך. והנה מקום אתי להשיב על דבריהם אך אין הפנאי מסכים ולמגמר מעתיקא קשה מחדתא. ולפי האמור בענין אתה תחזה מה שיש להשיב בקצת דבריהם והבוחר יבחר:

אחרי כתבי פס"ד זה בשעת גמר דין נתוועדנו יחד עם הרבני' דייני מתא הע"י ונשאנו ונתננו בדבר ועלתה הסכמתנו לעכב ביד השואל שלא לישא אשה אחרת עד שיגרש את הראשונה. ובהיות לא היה מקודם הסכמה כתובה בענין זה. ועל כן היתה הלכה זו רופפת. ע"כ כדי לקבוע הלכה לדורות עשינו הסכמה בכל ת"וח. שלא יורשה שום אדם מישראל לישא א"א על אשתו אלא אם כן שהתה עשר שנים ולא ילדה. שאז הרשות נתונה בידו לישא אחרת אם הראשונה אינה רוצה להתגרש. אך אם היא רוצה להתגרש אינו יכול לישא אשה אחרת עד שיגרש את הראשונה. וזה נוסח ההסכמה:

אנן ב"ד דחת"ל בראתנו את כל התלאה אשר מצאתנו על מצ'ות ומרורים מכמה אינשי אשר לא זכו להבנות מנשותיהם ובאים אצלנו לדין לקחת רשות לישא אשה אחרת עליה. ואף אם הראשונה רוצה להתגרש ממנו מכמה טעמי. חדא שאינה יכולה לסבול צרה. ועוד שאינו יכול למיקם בסיפוקייהו לפי צו"ק העתים. ואחרון הכביד דהיא אמרה מניה ובעיא חוטרא לידה וכו' ועם כ"ז הבעל איננו רוצה לגרש. באומרו כי קשה עליו הגירושין והוא אומר שיכול למיקם בסיפוק שתיהן. וגם הוא מינה ולא מניה. אי לזאת ביודענו ומכירנו כי אי אפשר לברר אי יכול למיקם אם לא. וקשה לדעת אי מניה או מינה. וגם כי ירבו הקטטות והמריבות בקנאת אשה מחברתה כידוע ומפורסם וכמו שהאריך הרחיב הרב מהר"י עיאש ז"ל בס"ה בית יהודה מא"הע בדברים המצודקים. על כן עלתה הסכמתנו ששום אדם מישראל מהדרים פה מתא יע"א אשר לא זכו להבנות מאשה ראשונה כי אינו יכול לישא אשה אחרת עליה בשום אופן עד שיגרש את הראשונה וישלם לה כתובתה עספ"א. וזה הוא דוקא כשהאשה הראשונה רוצה להתגרש. אך אם היא אינה רוצה בגירושין. אזי אם עברו עשרה שנים משנשאה ולא ילדה. י הרשות נתונה מינן דסת"ל לישא אשה אחרת עליה. וח"וח הסכמה זאת כח"וח כל ההסכמות דנהיגי בישראל מימות הראשונים זלה"ה ה'ן סדר למקרא וזאת עשו להם וחיו כאן שנה וזכרתי להם ברית ראשונים היא שנת התר"מ ושלש ליצירה ושו"ב וקיים:

הצעיר אליהו חזן ס"ט בגושפנקא דמלכא יר"ה ע"ה חיים הכהן ס"ט הצעיר יוסף רובין ס"ט ע"ה חי מימון ס"ט הצעיר פרנאלה דאבוש ס"ט

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה