שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן
יורה דעה · סימן כח
עובדא הוה בראובן שנזדמן בבית שותפו הגוי בחופת בנו ואכל מלחמו ובשר מבשרו בהעלם דבר ולא שת לבו לשאול אם נעשה בכשרות. ושוב פשפש במעשיו והיטב חרה לו ע"ז והלך אצל חכם ולימדו דעת ודרך תבונות והתחיל לסגף עצמו כאשר הורה חכם. והגוי שותפו הלך ברג'ש ויאמר מר אליו מדוע פניך רעים הגידה נא לי. ואם אתה חושש על שאכלת אצלי. דע לך כי לא בא מאכל איסור אל פיך כי פ' ופ' היהודים הכשרים הם הביאו הבשר ובשלו בכליהם כדת משה וישראל. וכן נתברר לראובן כי הכל נעשה בכשרו' בלי שום ספק. ועתה לשאול הגיע כי עכ"פ חייב סליח' וכפרה על כי לא היה לו ידיעה בתחילה כי בכשרות נעשה. או כיון שנתברר שלא אכל איסור לא בעי כפרה. ויבא שכמ"ה:
תשובה נראה פשוט שחייב לבקש סליחה וכפרה על כוונתו לאכול בבית הגוי קודם חקירה אם נעשה בכשרות והוא לא ידע ואשם ואמינא לה ממ"ש במס' קידושין רפ"א ע"ב ר"ח הוה רגיל כל יומא דהוה נפיל על אפיה וכו' יומא חד שמעיה דביתהו אמרה וכו' כי אתא לביתיה הוה קשגרא דביתהו תנורא סליק ויתיב בגויה אמ"ל מאי האי אמ"ל הכי והכי הוה מעשה אמ"ל אנא הואי אמר אנא מיהא לאיסורא אכווני כל ימיו של אותו צדיק וכו' ע"ש הנה מבואר דאף דאחרי כן נתוודע לו שלא חטא ובכל זאת היה מתענה כל כך סיגופים. א"כ הכא נמי דכוותה. אלא שיש לדחות דהתם לא נתברר לר"ח בבירור גמור דדביתהו הוה אלא מפי אשתו שאמרה אנא הואי. ואולי נכנס ספק בלבו שכדי להצילו מהמיתה אמרה כן וע"כ היה מסגף עצמו כל כך. ועוד דהתם עכ"פ כיוין לאיסור ודאי וכמ"ש אנא מיהא לאיסורא אכווני. משא"כ הכא בנ"ד שמעיקרא בשעת אכילתו לא אכל איסור ודאי שהרי לא ידע שהיה מאכלות אסורות. וגם כי נתברר לו מפי ב' עדים כשרים שהתר הוה. ועיין בס' פתח עינים בחי' למס' נזיר דכ"ג:
וכן ראיתי להגאון מז"ה הגדול זלה"ה בחק"ל יו"ד ח"א סי' קכ"א שהקשה ע"ד הרב צמח צדק ז"ל שכתב בסי' ס"ט דמי שאכל או עשה ספק איסור ושוב נתברר דלא היה איסור דאפי"ה חייב סליחה וכפרה ואייתי ראיה ממאי דאמרינן שם בקידושין ע"פ אשה הפרם וה' יסלח לה מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה והיתה שותה יין שצריכה כפרה ע"כ וע"ז תמה מז"ה הגדול ז"ל דהתם כי קעבדא אינו ספק איסור אלא ודאי איסור וע"כ בדין הוא שתהיה נענשת עכ"ל והוא ז"ל הביא ראיה לסברת הצ"ץ ז"ל ממ"ש התוס' במס' ביצה ד"ה אורח דמשמע דאף אם בשעה שאכלו לא היה אלא ספק איסור ואח"ך נתברר שהיה היתר חייב סליחה וכפרה. והיא ראיה מהימנא אימתני ותקיפא. ובח"ב לחיו"ד סי' ז' הביא נמי ראיה מדברי הזו"הק ד"ח ע"ב בהקדמה ומעין לראיה זאת עיין ג"כ במס' שבת דנ"ה ע"א וע"ש בתוס' ד"ה אע"ג ועיין בכנ"הג בשיירי י"וד סי' ר"מ הג"הט ל"ח ובכתבי הקדש למז"ה ח"ד בדרא ז"ל מצאתי כתוב וז"ל על מה שנסתפק הרב צמח צדק בסי' ס"ט ועמד על דבריו הרב הגדול מרן אבא נר"ו בחק"ל יו"ד סי' קכ"ה כר"ל ראיה ממ"ש ביבמות דל"ה ע"ב במתני' הכונס ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה שאין בן קיימא יקיים ואמרו בגמ' שם בדל"ו תנא משום ר"א אמרו יוציא בגט ופירש"י משום דקנסינן ליה דנשאה בספק איסור ובדל"ז אתמר קידש בתוך ג' וברח פליגי בה רב אחא ורפרם וכו' ודוק היטב את"ד ז"ל וי"ל כמובן:
ואולם חזיתיה לרבינו הגדול אדוני זק'ן ז"ל בחק"ל חא"הע סי' א' שהביא ראיה לסתור דינו של הצ"ץ ז"ל ממ"ש הרשב"א והר"ן בנדרים דף ג' גבי מ"ש מידי דהוה האומר לאשה הז"ג שעה אחת ק"מ דאסורה לאכול בתרומה מיד וכתבו הם ז"ל דאם אכלה ולא מת בעלה לא עבדא איסורא ש"מ דהאוכל ס' איסור והוברר הדבר שהיה היתר גמור אינו נענש היפך דעת הרב צמח צדק ז"ל והחוות יאיר ז"ל ואין טעם לחלק וכו' ע"ש. ואני עני אחרי נע"ר קדש כבן המתחטא אמינא בעניותי דאין מכאן ראיה היפך הצ"ץ דהכא נמי כי קאכלה ודאי איסור קאכלה כיון שכבר אסרו חכמים לאכול מיד ומ"ש הרשב"א והר"ן דאי אכלה ולא מת לא עבדא איסורא היינו אי לא ידעה שאסרו חכמים לאכול דכגו"ד ודאי לא עבדא איסורא למפרע. דהגע עצמך אדם שהי"ל דבר אחד להיתר גמור. ורק שחכמים אסרוהו מספק והוא לא ידע. ואח"ך נתברר לו שלא היה בו חשש איסור. הניתן ליאמר שאותו אדם עביד איסורא והכא נמי דכוותה כיון דלאו כ"ע דינא דרבנן גמירי וכ"ש נשים דלא ידעי כלל. ואה"ן שאם הודיעוה שאסור סור מדרבנן ואכלה במזיד דגם הרשב"א והר"ן יודו שצריכה כפרה אף שלא מת הבעל כן נ"ל נכון. שוב אחר זמן רב נד"מ ס' תפארת אדם וראיתי להר' המחבר ז"ל בחיו"ד סי' כ"ה שעמד על דברי מרן החק"ל ז"ל ותמה על מ"ש בא"הע בראייתו זאת מהרשב"א והר"ן ז"ל קרוב למ"ש בעניותי. עוד רצה להביא ראיה מההיא דלפ"ע לת"מ. ולא מכרעא דהתם מיד שנתן המכשול כבר עבר כודאי אמימרא דרחמנא דקאמר לא תתן וכבר נתן ודברי הרב יד מלאכי ז"ל בזה צדקו יחדיו והדבר פשוט כמובן וכאשר הוא ז"ל אזיל ומודה בסו"ד שם. וכן האיר ה' את עיני ומצאתי להגאון מז"ה ז"ל בחק"ל ח"מ ח"א בדי"ט ע"ד שעמד בזה וכתב כמ"ש אני עני שש לבי שכיונתי לדעת עליון:
סוף דבר דעתי נוטה דכל שנכנס לאכול ס' איסור מבלי חקירה ודרישה אף שיצא היתר חייב סליחה וכפרה כמ"ש הרב חוות יאיר והרב צמח צדק ז"ל וכמ"ש מרן החק"ל בראשון ושני לחיו"ד וכן ראוי להורו' בנ"ד. ובעומדי ע"ז חזות קשה הוגד לי במ"ש הרב מ"מ בראשון חא"הע סי' כ"ב שכתב דחתיכת ס' חלב וס' שומן האוכלה פטור מכלום עי"ש והוא פלא איך כתב כן בפשיטות דפטור מכלום ונשיאות עון מנין וגם יש להרגיש על הרב יד אהרן בחא"הע סי' קט"ו הג"הט א' שהביא דבריו בסתם ולא הרגיש בדבר. ועתה למוד'עי אני צריך כי דברי אלו נדפסו בהגהותי לס"ה ישרי לב חיו"ד אות ס' סי"ט. והרב המגיה כמהר"י קריספין נר"ו נושא משך הזרע להרב משאת משה ז"ל יצה לישע להליץ בעד הרב ז"ל כי הרב לא בדקדוק אמרה למלתיה לפוטרו גם מסליחה וכפרה כ"א מלתא אגב אורחיה לענין שלא תפסיד האשה כתובתה ומה גם כי דבריו נגררים אחר לשון הרמב"ם לפיטור הקרבן ולפי דרכו מה לו כי יצעק על הרב מ"מ ז"ל דלפי דרכו לא עליו תלונותיו אלא על הרמב"ם ז"ל ודבריו הם מים התלמוד במס' כריתות די"ח וממילא אזדא ליה גם תלונותיו מעל הרב י"א ז"ל את"ד כיעו"ש ובהשמטות שם. והאמת שהרב כלי יקר נר"ו לא דקדק היטב בדבר כי הרמב"ם ז"ל שפיר קאמר דפטור מקרבן לפי סוגית הש"ס. אבל הרב מ"מ שבא לפטור את האשה באומרו דהבעל לא עביד איסורא כיון שהאוכל חתיכת ספק איסור פטור מכלום ונשיאות עון ליכא. עליו ודאי תמיהתי קיימת מאחר דדינא יתיב דאיסורא איכא כאשר ביארנו. י ואם הוא ז"ל דעתו היתה נוטה היפך הסוברים כן הי"ל לבאר ולא למסתם סתומי כאלו הוא דין פשוט ומוסכם לכ"ע. וכ"ש שדברי הרב ז"ל בעיקר הדין תמוהים וכמו שכתבתי בתשובה בחא"הע ע"ע. ועיין להרב פנים מאירות ז"ל בח"ב סי' מ"א ובח"ג סי' י"ט ודוק שם בדבריו:
ובר מן דין אומר אני בנ"ד דלאו שפיר עבד לאכול בבית הגוי כמ"ש בפ"ק דע"ז ומב"י בסי' קנ"ב ועמ"ש הרא"ש ז"ל בכלל י"ט סימן כ"ה ועיין להט"ז והע"הש שם בסי' קנ"ב לחיו"ד ועיין אבות הראש הנד"מ ח"ב ד"ך ע"ד ועיין בתרא דכ"א ריש פ"ח שכתב וז"ל ישמר אדם שלא לאכול עם עכ"ומ על השלחן שכן מצינו בחזקיהו מלך יהודה שאכל עם הגוי על השלחן ולסוף נענש עונש גדול ע"כ ואפי' משום איבה אין להתיר כמו שאסף וקבץ הרב מוה"ד שארינו ז"ל בס' חיים ביד סי' כ"ט ע"ש בכל מה שציין. וצור ישראל יצילנו משגיאות אמן: