שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן
יורה דעה · סימן יא
גם את זה מהרב טבח'יא הנז' הי"ו
כתב מרן ז"ל בש"ע סל"ה ס"ב חמשה אוני אית לה לריאה תלתא מימינא ותרי משמאלא ואם חסרה אחת מימין או משמאל טריפה וכתב הרב שולחן גבוה ז"ל טעם דהוצרך להיות כנפי ריאה יותר מצד ימין למצד שמאל דכבר כתבתי במחודש א' דלא נבראו כנפי ריאה אלא להניף על הלב שלא ישרף מחום הטבעי וחום הטבעי מצד ימין יותר מצר שמאל לפי שמצר ימין הוא הכבד ומצד שמאל הוא הטחול שהם כשני לפידי אש וחום הכבד שמצר ימין יותר מחום הטחול לכך צריך יותר מניפין מצד ימין ממצר שמאל וכן מצאתי אח"ך להרשב"ץ ז"ל ולכך אם חסרה אחת מימין או משמאל טריפה דאז בטל כח המניף וטריפה ע"כ. והנה יש לחקור חקירה אחת והוא מאחר דכל טריפות חסירת אונה מימין או משמאל אינו מצד עצמו אלא מצר שמא ישרף הלב מחום הכבד שבימין או מכח חום הטחול שבצד שמאל אם ראו ראינו שבצד שמאל חסרו האונות ולא נמצא טחול בצד שמאל דהיינו ניטל הטחול לגמרי מהו דינה של בהמה זו דמצד נטילת הטחול היא כשרה דמשנה שלימה שנינו בפרק אלו טריפות ניטל הטחול כשרה ופסקוה כל הפוסקים וכן פסק מרן ז"ל בש"ע סמ"ג ניטל הטחול כשרה א"כ זאת הבהמה שחסרה לה אונה משמאל או שתים ולא נמצא לה טחול יש להכשירה כיון דכל טריפות חסרון אונה אחת משמאל שלא ישרף הלב מחום הטחול והרי ניטל הטחול וא"כ י"ל דכשרה או דילמא אין להכשירה. והנה קודם בואנו לפשוט חקירה זאת יש לעמוד עמ"ש השו"ג ז"ל דטעם חסרה אונה אחת הוא מטעם דבטל כח המניף ובזה מתה הבהמה דנראה דברי השו"ג ז"ל סתראי נינהו ממה שכתב לקמן סל"ו בענין טריפות ואטום בריאה דלדעת רש"י והרמב"ם ז"ל דהוי משום נקב ולדעת הרשב"א ז"ל טעם האטום משום דאינו מניף וכתב הכנ"הג ז"ל דאף לדברי הרשב"א ז"ל באטום כל שהו יש להטריף. ובמחילה רבה מכבוד תורתו וכו' אבל לטעם הרשב"א ז"ל דאטום אינו מניף ללב מה בכך הלא כל שאר האונות והאומות מניפות ללב ואין הבהמה מתה בהתבטל אונה אחת או מקצתה דהגע עצמך באונה שהיא סרוכה לדופן צר שהיא כשרה לכ"ע והא אינו מניף ללב אלא לאו כדאמרן מרן דבהתבטל מקצת הריאה מלהניף אין הבהמה מתה בכך עכ"ל השו"ג ובאמת שדבריו תמוהין על מה שסתר דברי הכנ"הג ז"ל ממה שהכריח שאם תתבטל אונה אחת מלהניף שאר האונות מניפין שהרי לעיל בסימן ל"ה כתב טעם חסרה אונה אחת מימין או משמאל דטריפה משום דאז בטל כח המניף והבהמה מתה בכך והביא ג"כ מ"ש הרשב"ץ והכנ"הג ז"ל ואיך הכא הכריח דאם נתבטל אונה אחת אינה מתה דשאר אונות מניפות גם מה שהכריח דינו ממה שאינה הסרוכה לדופן צר כשרה ואפילו דבטל כח הנפת אותה אונה אלא ע"כ שאר האונות מניפות ולהכי כשרה. תמוה לי דגם לדידיה תקשה קושייתו שהרי השו"ג ז"ל מודה דלדעת הרשב"א זל דטריפות האטום משום דאינו מניף על הלב אם יש שתי אונות אטומים טריפה הבהמה וכ"ש אם כל האונות אטומות ולפי דעתו דהשוה סירכה לאטום דבזה דחה דברי הכנ"הג ז"ל מאונה הסרוכה לדופן אף לדידיה נימא הגע עצמך אם נסרכו שתי אונות לדופן צר אז היא כשרה ואמאי והרי בטלה כח המניף ושאר האונות אינם מועילים מאחר דבטלו תרתי אונות דהא היא מודה בזה שהרי לא הוציא מן הכלל אלא אם חסרה אונה אחת וכי תימא דהן הכי נמי דאם נסרכו שתי אונות לדופן צר דטריפה וס"ל להשו"ג ז"ל לדעת הרשב"א ז"ל כדעת הרמב"ן ז"ל שהביא הב"י ז"ל סט"ל דאם נסרכו שתי אונות מגבן לדופן דטריפה וגם הרב כנ"הג ז"ל סט"ל הגהת ב"י ז"ל אות צ' הביא ענין זה באורך וברוחב יע"ש וא"כ נימא דדעת השו"ג ודעת הרשב"א ז"ל כן הוא ולהכי גבי אטום ס"ל לדעת הרשב"א דאם שתי אונות אטומות טריפה כדין אם נסרכו לדופן צר דבטל כח ההנפה לא כן באונה אחת דאם סרוכה לדופן צר כשרה דשאר האונות מניפות וא"כ כן הוא הדין לענין אטום זה אינו מתרי אנפי חדא דאף הרמב"ן ז"ל דאסר לאו מכח דחסר ההנפה אתי עלה אלא כמ"ש הטעם שם דחיישי' שמא מתחילה נסרכו שתי אונות מגבה של זו לגבה של זו ואז נטרפו כדין מגב אל גב ואחר כך נסרכו לדופן ולא מטעם דבטל כח המניף ומשום הכי חלק מהרימ"ט ז"ל בחיו"ד בענין ראשי הסירכות כיצד הם להטריף יע"ש והביא דבריו הרב הגדול מהר"ד חזן ז"ל בתורת הזבח אות ס' בדיני סירכה לדופן צר וכן בספרו נדיב לב יע"ש ואי טרפות זה מטעם בטול ההנפה מה יש עוד לחלק ועוד אין לומר כן בדעת השו"ג ז"ל דהרשב"א ז"ל ס"ל כדעת הרמב"ן ז"ל לאסור שתי אונות הסרוכות מגבן לדופן שהרי לקמן סט"ל מחודש ט"ז הביא השו"ג ז"ל דברי הרמב"ן ז"ל דאוסר וכתב השו"ג ז"ל דהרשב"א ז"ל פליג על הרמב"ן ז"ל וס"ל להתיר אם נסרכו שתי אונות מגבן לדופן יע"ש הרי לדעת השו"ג ז"ל דהרשב"א ז"ל מתיר בנסרכו גם שתי אונות ולדעתו ז"ל דמשוה דין סירכה לדופן צר לדין אטום א"כ נמצאו דברי הרשב"א ז"ל סתראי נינהו דבדין סירכה מתיר אפילו בתרי אוני הסרוכות לדופן צר ובדין אטום אוסר וכולן שייך בהם בטול כח ההנפה לדעת השו"ג אלא על כרחין לדעת השו"ג ז"ל אף דאוסר באטום בתרי אוני לדעת הרשב"א מ"מ באם נסרכו לדופן צר מתיר ומטעם דכתב הרב שמלה חדשה ז"ל בתבואת שור סל"ו סקנ"ח דאף דלהרשב"א ז"ל טעם האטום משום דבטל כח המניף מ"מ אם נטרפה אונה או מקצתה לדופן צר מתיר הרשב"א ז"ל יע"ש טעמו ונימוקו עמו יע"ש א"כ כן הוא דעת הכנ"הג ז"ל דאף דאוסר לדעת הרשב"א בכל שהו אטום מ"מ בסירכה יש להתיר ולא קרב זה אל זה באופן לדעתי דכל מה שכתב דבהתבטל אינה אחת לא בטל כח המניף ולעיל כתב באונה שחסרה בטל כח המניף ומ"ה טריפה וצ"ע. והשתא בא נבוא לענין מה שחקרנו דהיינו מאחר דכתב השו"ג ז"ל בסל"ה דטעם חסרון אונה מטעם דבטל כח המניף אם בצד שמאל חסרה אונה וליכא טחול אם יש להתיר דהשתא לא אצטריך לן הך אונה להניף שהרי הטחול הצריך לו הנפה אינו שם ולכאורה יש לומר מאחר דכל חסירת אונה אחת אנו מטריפין היכא דאיכא טחול א"כ אף דליכא טחול מטריפין דחיישינן לטעות ודומיא למ"ש הגמרא בפסחים ובמ"ק ובחולין דק"ז בשני אחין המקפידין זה על זה וזה אוכל בשר וזה אוכל גבינה אף דליכא חששה שמא יאכלו זה מזה אפי"ה אסורין ומטעם יאמרו כל הסריקין אסורין וסריקי ביתוס וכו' וגם זה כמוהו דיאמרו כל חסירת אונה אחת טריפה וזה כשרה אמנם זה אינו חדא דזה הענין אינו מסור לכל אדם ולא מסרו הכתוב אלא לחכמים והם האוסרין היכא דאיכא טחול והם המתירין היכא דליכא טחול ושאר עמא דארעא אין להם עסק בנסתרות. תדע לך ממה דפסק מרן ז"ל הכא סימן ל"ה ביתירת מגבה דטריפה וא"ה אי חזינן יתירת מגבה וגומא תחתיה והך יתירת נופלת בתוך הגומא מכשירין משום דאז ליכא חששה לא שתתפרק ולא חיכוך צלעות וכמו שכתב מור"ם ז"ל שם ואי איתא ניחוש בהיכא דאיכא גומא ויתירת מגבה להטריף מטעם חשש דיאמרו מאי שנא זה מזה אלא מוכח כמ"ש כיון דדבר זה אינו מסור אלא לחכמים וכ"ש למה שכתב בגמרא בחולין דק"ז גבי מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחו"המ ולא חיישינן ליאמרו כל הסריקין משום דאזורו מוכיח עליו וכמו שאמר שם בגמרא וא"כ הכא נמי טחול וגומא מוכיחין להתיר. ושו"ר דנדון דידן דומה ממש למה שכתב הרב שמלה חדשה ז"ל בסי' מ"א דכתב משם הרשב"א ז"ל דלא אסרו נטילת הכבד אלא מפני המרה שסוף המרה להנטל ותמה הרב ז"ל א"כ באותן מינים שכתוב בש"ע ז"ל סי' מ"ב דאין להם מרה אמאי נאסר בהם נטילת הכבד מאחר דכל איסורו מחמת מרה ואינך אין להם מרה וכתב דהן הכי נמי לדעת הרשב"א דאותם מינים שאין להם מרה לא נאסר בהם נטילת הכבד יע"ש וכן כתב הרב פרי מגדים ז"ל דלדעת הרשב"א ז"ל דאיסור נטיל הכבד משום מרה בשאר מינים שאין להם מרה אין לאסור נטילת הכבד יע"ש ואם כן גם זה כמוהו דכמו דכתב הרשב"א ז"ל דנטילת הכבד משום מרה ומשו"ה באין לו מרה אין להטריף גם הכא נימא הכי מאחר דנטילת אונה אחת הוא משום דהטחול שורף ללב בדליכא טחול יש להתיר ואין לחלק דשאני התם דהוא מין בפ"ע משא"כ הכא דכל מין בהמה יש לה טחול וממילא אי איכא אחת שאין לה נטריף מטעם דכל מינו אסרי' חסרה אונה אחת דזה אינו דהא לאו מטעם גזירה אתינן עלה אלא מטעם דינא אתינן עלה וכמו שהוכחתי לעיל וכיון דמדינא אתינן עלה אין לחלק בין מין אחד לשני מינין אלא דא דאמרי' זיל בתר טעמא וכמו דהתם מתירין במי שאין לה מרה נטילת הכבד כן נמי יש להתיר בחסר אונה או שתים באין לה טחול דזיל בתר טעמא וא"כ יש להתיר בשופי בלי פקפוק. אמנם מאחר דזה טרפות דאורייתא כל שמצינו ריעותא א"כ מי יכול להתיר להכניס ראשו בהיתר זה מדימוי מילתא למילתא ועל זה וכיוצא אמרו אין מדמין הטריפות ז"לז ובפרט זה יש לחוש ולאסור ונימא דאותה אונה נחסרה תחילה והיה שם טחול ואח"כ ניטל אחר נטילת האונה ומאחר דהוא עודנו שם בהעדר האונה א"כ פעל מה שהיה לו לפעול בלב וכל העומד לישרף כשרוף דמי ומה מועיל שניטל אח"כ כיון דפעל ועשה ושרף את הפרה ולבה נשבר בקרבה וכ"ש אם נימא דאותה אונה חסרה מתחילת ברייתה והטחול אזל ליה אח"כ דאז ודאי שרף הלב וליכא מניף ואין כח בידי להתיר או לאסור ועל כן חליתי פני גדול הדור והדרו הלא הוא הרב הגדול מעוז ומגדול קופה של שרשים. בנן של קדושים. ר"מ ור"מ פלפלא חריפתא. נרתקא דאורייתא. ומעינין מפיקין מזן אל זן. הלא הוא מורינו הרב אליהו חזן נר"ו יאיר ויזהיר כזוהר הרקיע כיר"א ויורנו הדרך הישר אם להתיר אם לאסור ואף שדבר זה עד עתה לא נמצא מ"מ בכמה עניינם שדברו הפוסקי' שאינם במציאות ולא נטפלנו בהם ובבואם לפנינו אין לנו פה להשיב. וגם זה כאחת מהם וע"כ אף שאני יודע שמני"ר נר"ו אין לו פנאי מ"מ אגרא דכלה דוחקא ותשובתו הרמ'תה מהרה תצמח ושכמ"ה:
הלא כה דברי ע"ה משה אסרוסי ס"ט