אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק א יורה דעה › סימן ט

שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן

יורה דעה · סימן ט

סימן ח

את זה שלח אלי הרב הכולל ראש זובחי הזבח פה עו"בי טראבלס המערב יע"א ה"י

כתב מרן ז"ל בש"ע סי' ט"ל אם האומא סרוכה לדופן אם יש מכה בדופן מכשירין בלא בדיק' וכן מנהג עיר זאת וגם אם נסרכה האונא לדופן צר לעצם לבדו דבלא מכה טריפה אם יש מכה מתירין וכמו שכתב הב"י ז"ל משם מהר"ר דוד בן חייא וקלסיה אמנם מנהג עיר זאת אם יש עוקץ במכה מטריפין בהחלט בלא שום בדיקה והן עתה יצאו עוררין על מנהג זה דלמה אין עושין בדיקה ע"י רוק או מים במקום העוקץ ונראה אם ניקבה הריאה או לא ומאחר שכן רצו לומר דמנהג זה הוא בטעות ומשום שראיתי להרב הגדול מהר"ד חזן ז"ל בס' נדיב לב בחיו"ד שכתב בכמה מקומות דמצוה ליישב המנהג לפי הדין דלא ליהוי מנהג בטעות אם עלינו מוטל מצוה זו והנה מה שיש לערער על מנהג זה הוא כמו שכתבתי דלמה לא נבדוק ע"י נפיחה. ובתחילת העיון נראה לי דמאחר דמרן ז"ל בסימן ט"ל החמיר שלא לעשות מישוך וכתב השו"ג ז"ל בסי' ל"ו סק"ז דמרן ז"ל מן הסוברים שאין לעשות נפיחה מאחר שאינן בקיאין יע"ש. ומאחר שכן אנן נמי בתריה דמרן ז"ל גרירי וקבלנו דעתו וכמה מקומות שנהגו לעשות להם נפיחה בעיר שאלוניקי יע"א כמ"ש השו"ג ז"ל סי' ט"ל ואנו מטריפין ומאחר שכן כיון דהך עוקץ אינו ניתר אלא ע"י נפיחה ואנן לא בקיאי מטריפין לגמרי. ואחר העיון נ"ל דאי מהא הטריפו לא צדקו בזה והוא דאף דמרן ז"ל כתב שלא למשך הסירכות ומטעם שאינו בקי כמ"ש הש"וג נוכל לומר דוקא במקום שבאין לעשות נפיחה לסירכא דכיון דאיתחזק איסור' ואין סירכא בלא נקב משו"ה מטריפין אמנם לגבי שאר ספיקי שאינן מחמת סירכא כמו עוקץ זה דאנו חוששין שמא ניקב הריאה יש לנו לברר על ידי בדיקת רוק או מים ואף מרן ז"ל יודה בזה וראיה לזה ממה שפסק מרן ז"ל סי' ל"ו ס"ב וכן בסעיף ג' דאם נקלף קרום הריאה וכן ריאה דמשמעת קול נפחינן לה והרב ימין משה והשו"ג סי' ל"ו כתבו דהך בדיקה דנקלף קרום הריאה היא ע"י מים או רוק יע"ש אלמא אף דמרן ז"ל אינו בקי כמ"ש השו"ג ז"ל עכ"ז כל שאינו מחמת סירכה בקי לבדוק וא"כ אף דסמכו על מרן ז"ל מ"מ במכה עם עוקץ יש לברר ע"י נפיחה מאחר דמחמת הסירכה אין מיחוש דמן הדופן יצאת לא יש אלא חשש העוקץ ונוכל לבדוק אמנם זה יש לדחוק ולומר כמ"ש הש"ך ז"ל סי' ל"ו סק"ט דתירץ דעת מור"ם ז"ל דכתב בסי' ט"ל דאף סירכה בכסדרה בעי נפיחה ומאחר שאין אנו בקיאין טריפה וגבי נקלף ומשמעת קול מתיר ותירץ דשאני ההוא דנקלף ומשמעת קול י"עש וא"כ גם למרן ז"ל י"ל דלעולם אין לחלק בין חשש סירכה לשאר חשש נקובי ושאני ההיא דנקלף ומשמעת קול דאם איתא דניקב הוה ניכר כמ"ש הש"ך ואף דהוא לא כתב כן אלא לדעת מור"ם דמחמיר בכסדרן יע"ש מ"מ נימא נמי אנן שכן הוא דעת מרן ז"ל ואף דמרן ז"ל סל"ו ס"ו גבי מחט בריאה כתב דיבדוק ע"י נפיחה ומרן מן הסוברים שאינן בקיאין אלמא כל שאינו מחמת סירכה אלא מחמת מחט הוא בקי מ"מ י"ל דשאני ההוא דמחט דהבדיקה היא להחמיר דהרי יש כמה פוסקים דמתירין אותה אפילו בלא בדיקה וכמ"ש הב"ח ז"ל סל"ו ומאחר דהך בדיקה היא להחמיר עבדינן נפיחה לא כן הך דעוקץ דצריך בדיקה ומאחר שאין אנו בקיאין בדעת מרן ז"ל יש לאסור בהחלט. כן עלה בדעתי ליישב המנהג ע"פי הדין ולא הוי בטעות:

אמנם שוב הדרי בי והוא ממ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' ד"ן ס"ב וז"ל וכן בעוף אם נחתכו או נשתברו אגפיו אפי' סמוך לגוף כשרה והוא ששבר העצם החיצון אין בו עוקץ שאם יש בו עוקץ תבדק הריאה ע"כ הרי דאף דאינו בקי בבדיקה עכ"ז כל שאינו מחמת סירכא בקי כמו הך עוקץ דבגף העוף ואין לומ' דשאני ההוא דגף העוף דהיא חששא רחוקה דהוא חוץ לריאה שהרי פסקו של מרן ז"ל בהך דגף שרשו פתוח מתשובת הרא"ש ז"ל במעשה שבא לידו שנשבר הגף והיה השבר חד במעט ונכנס לבין הצלעות וכמו שהביא כל זה השו"ג ז"ל סג"ן סק"ט ועיין מ"ש הרב חיד"א ז"ל בשיו"ב משם הרד"ק ז"ל א"כ מזה נשמע אפי' שהשבר חד וגם נכנס לבין הצלעות א"ה כתב מרן ז"ל להתיר בנפיחה אפי' בריאת עוף ואם כן בהאי עוקץ דעסקינן ביה אף לדעת מרן ז"ל יש לבדוק ע"י נפיחה ואם נאמר דקבלו עליהם חומרת מור"ם ז"ל בהך דגף דכתב דבעי' שיהיה רחוק מן הגוף רוחב גודל אלמא חיישינן לעוקץ וכן באמת גם עתה אנו מחמירין כדעת מור"ם ז"ל וא"כ מינה נלמוד דכל שיש עוקץ במכה יש לחוש לריאה ומטריפין מ"מ זה אינו שהרי כתב הט"ז סר"ן סק"א דאם שבר בצלע אף למה שקבלנו דעת מור"ם ז"ל יש להתיר ואין לנו להוסיף חומרא מה שלא אסרו בפירוש ושאני גף העוף משום שהוא מנדנד אותו העוף הנה והנה לא כן בעוקץ בצלע לא חיישינן לריאה דכבודו במקומו מונח יע"ש. ומזה ראיתי ליישב מה שתמה הרב חכמת אדם כלל כ"ג עמ"ש הט"ז סימן ד"ן סק"א משם הר"ן ז"ל דוקא בקוץ שנכנס מבחוץ וגם נכנס בכח הוא דחיישינן שמא ניקבו האברים הפנימיים לא כן בנשתברו מיעוט צלעותיה דליכא למימר הכי הילכך בין ראשי הצלעות כנגד חוץ בין כנגד פנים כשרה יע"ש. ותמה עליו הרב ז"ל דהן אמת שהר"ן ז"ל בפרק אלו טרפות כתב כן משם הרשב"א ז"ל לא כן במסקנא לא מפליג הר"ן ז"ל בין בא מחוץ בין הוא בפנים וכמ"ש הש"ך ז"ל סמ"א סק"ח משם הר"ן ז"ל ולא תירץ כלום יע"ש. ולעד"ן לפי מ"ש הט"ז הכא בסג"ן דאף למי שמחמיר בנשבר הגף סמוך לגוף א"ה מקיל בשבר בצלע דשאני גף דהוא מתנדנד לא כן הצלע א"כ כ"ש למי שמכשיר בגף אם נשבר סמוך לגף אף דאיכא טעמא דנדנוד דיכשיר בצלע השבור והרי הר"ן ז"ל בפי' על הרי"ף ז"ל באלו טרפות גבי שמעתתא דנשמט הגף כתב בהדיא אבל נשבר גפה אפי' בעצם השלישי כשרה והיינו מתניתין דנשברה גפה כשרה ואע"פ שיש מי שמחמיר בדבר וכתוב בהלכות אלדד הדני דאם נשבר העצם הסמוך לגוף טריפה אין לחוש לדבריו יע"ש. ומאחר דהר"ן ז"ל מתיר בגף הסמוך לגוף כ"ש בצלע וא"כ צריך לחלק בין קוץ הנכנס מחוץ לעוקץ ומחט הנמצא בכבד כמו סברת הרשב"א ז"ל וס"ל כוותיה כדכתיבנא בנא וא"כ אף דהר"ן אחר שהביא דעת הרשב"א ז"ל לחלק בין הבא מחוץ ובכח בין הך דמחט הנמצא בכבד וגם נשתברו מיעוט צלעותיה ע"כ דהכי ס"ל מדמתיר לקמן שבורת הגף סמוך לגוף ולדעת הט"ז כ"ש שיתיר בשבר הצלע וא"כ הכל ס"ל לחלק בדעת הרשב"א ואף דהר"ן ז"ל הביא דעת מי שכתב לבסוף אין לומר דהכי ס"ל דהרי גילה דעתו למימר דאיכא לחלק ולהתיר אפי' ראשי השברים לגבי פנים מכ"ש משבורת הגף כן נראה ליישב דעת הט"ז דאזיל לטעמיה דגף חמיר וא"כ מדמתיר הר"ן ז"ל בגף כ"ש בצלע השבור ואם כן מה שמביא דברי הרשב"א ז"ל הכי ס"ל ולהכי כתב הט"ז משם הר"ן ז"ל דס"ל האי חילוקא ואף דהש"ך כ' דהר"ן ז"ל לא ס"ל הכי הוא נמי לטעמיה אזיל דס"ל דגף עדיף משבר הצלע וא"כ אף דהר"ן ז"ל מתיר בגף נ"ל בצלע השבור מודה וא"כ מדהביא סברת יש מי שכתב שאין לחלק אחר שהביא דברי הרשב"א ז"ל הכי ס"ל לפי הכלל המסור גם בפוסקים ז"ל דהסברא שמביא לבסוף ס"ל הכי ולדעת הט"ז אף דמודה בזה שאני הכא דהר"ן ז"ל גילה דעתו לקמן דס"ל כדעת הרשב"א ז"ל העולה דאף אם החמיר בשבירת הגף עכ"ז בשבירת העצם בעוקץ יש להתיר וכטעמא דכתב הט"ז דבגף איכא טעמא דנדנוד ונראה דגם מהרשד"ם ז"ל ס"ל האי חילוקא והוא דבסימן ג"ן הביא סברת מור"ם ז"ל אם נשבר הגף צריך רוחב גודל אלמא דחייש לשמא ניקבה הריאה אם הוא סמוך לגוף ובסי' ר"ן הביא אם נשתברה מיעוט צלעותיה אפי' הראשי השברים כלפי פנים והביא מ"ש הרשב"א ז"ל וכמו שהביא כל זה השו"ג ז"ל סנ"ד והצריך עיון דדברי מהרשד"ם ז"ל סתראי דמאחר דמחמיר בשבירת הגף סמוך לגוף איך הסכים לדעת הרשב"א ז"ל להתיר עוקץ בשבר הצלע יע"ש ולמה שכתבתי משם הט"ז ניחא דאף דמחמיר בשבירת הגף סמוך לגוף א"ה בשבר עם עוקץ מקיל כדעת הרשב"א ז"ל דשאני גף דאיכא טעמא דנדנוד לא. כן כשבר בצלע לפ"ז גם הרשד"ם ז"ל הוא כדעת הט"ז. גם הרב מנחת יעקב הביא דבריו הרב מסגרת השלחן ז"ל בסד"ן כתב כמ"ש הט"ז וסיים וכתב וכן עיקר יע"ש. גם הרב משחא דרבותא ז"ל חלק יו"ד סד"ן הביא מה שחילק הט"ז ז"ל וקלסיה וסייעיה יע"ש. ומאחר דאיכא כמה מרבוותא דס"ל אף למי שמחמיר בגף מ"מ בשבר עם עוקץ יש להתיר א"כ גם מנהג עיר זאת אף דנהגו להצריך רוחב גודל בגף מ"מ בשבר בצלע יש להתיר ועל מה סמכו לאיסור סירכה עם עוקץ במכה ואם נאמר דהחמירו על עצמם שלא כדעת הט"ז וס"ל דאין לחלק בין גף לעוקץ בצלע וכמ"ש הפר"ח והפ"ת ז"ל. גם הרב הש"ך ז"ל סד"ן סק"ג הביא משם העט"ז ז"ל דלמאי דמחמירינן בגף העוף דחיישי' לנקיבת הריאה א"כ כ"ש אם נשבר הצלע במקום שהריאה נחבאת שם דטריפה וכן משמע מדברי הרשב"א ז"ל דנשתברו צלעותיה גרע מגף העוף יע"ש הרי דס"ל דאם אנו אוסרין בגף השבור כ"ש בשבר הצלע מ"מ י"ל דלא החמיר העט"ז אלא בעוף מאחר שהריאה שלו נחבאת בין הצלעות וכמ"ש במקום שהריאה נחבאת שם ותדע דאי אפילו בשבר צלע בבהמה עם עוקץ מחמיר העט"ז א"כ קשה מ"ש הש"ך ז"ל בסמ"א סק"ח משם העט"ז אפי' חודה של מחט יוצא לחוץ כשרה וכ' הש"ך ז"ל דהעט"ז נמשך אחר דברי הרשב"א ז"ל דמחלק בין קוץ הבא מבחוץ ובכח לבין אם הוא מונח יע"ש. והרי חיליה דהרשב"א ז"ל הוא מהך דנשתברו מיעוט צלעותיה דכשרה והעט"ז הכי ס"ל ואיך כתב אם יש שבר בצלע יש להטריף ולעיל כתב והסכים לדעת הרשב"א ז"ל דמחלק בין מחוץ למבפנים אלא מוכרח דלא אמרה הכא אלא בעוף אבל בבהמה דאין הריאה נחבאת בין הצלעות לא חייש ואף דהב"ח ז"ל החמיר בשבר עם עוקץ וכתב הש"ך אף בבהמה כבר עמד ע"ז הרב פרי מגדים סנ"ד וכתב דוקא בעוף אמרה יע"ש ואף אם נפרש דגם בבהמה הם מחמירין מ"מ לנ"ד לא העלינו ארוכה דאנו באנו ליישב המנהג ומנהג עיר זאת עד היום בכלל הם מתירין שבר עם עוקץ בבהמה ולא מטריפין אלא בעוף וטעמם ונימוקם עמם שהרב חיד"א ז"ל סד"ן במ"ב האריך ומסיק דגבי בהמה אין שום חשש יע"ש. ומאחר דמנהג עיר זאת להתיר שבר בצלע עם עוקץ מפני מה אסרו אם מכה בצלע עם עוקץ דהא בעוקץ יש להתיר ע"י נפיחה לפי מה שקבלנו עלינו בזה להחמיר אי איכא עוקץ לעשות נפיחה וא"כ גם בדאיכא עוקץ עם סירכה יש לעשות נפיחה. ועלה בדעתי לומר דאף דאנו מתירין בשבר עם עוקץ על ידי נפיחה וכמסקנת רבני האחרונים עכ"ז י"ל דוקא בלא סירכה בשבר יש לעשות נפיחה אבל כל דאיכא סירכה יש להטריף ולא מהני נפיחה והוא דמאחר דאיכא סירכה במכת העוקץ אז יש לומר דהסירכה מושכת הריאה ואף שלא בצבצה י"ל דקדום עלה בה ונסתם הנקב ואינו קרום. שו"ר דדבר זה לא ניתן ליאמר והוא שראיתי להרב זבחי תרועה נר"ו שבסוף הספר הביא מנהגי המערב וכתב שם דף כ"ח ע"א סקמ"ו וז"ל היתה מכה בדופן ויש עוקץ צריכה בדיקה ובסירכה לדופן רחב עם מכה מיירי יע"ש וא"ה כתב דמהני בה נפיחה. גם ראיתי להרב בעי חיי ז"ל בחיו"ד שאלה מ"ה וז"ל יש אומרים דלא מכשרינן מכת הדופן עם סירכה אלא כשאין שברון בעצמות הצלעות אבל אם יש שבר בעצמות חוששין שמא ניקבה הריאה וכ' הרשב"ץ ז"ל ויראה דליש אומרים זה כ שנשתברו מיעוט צלעותיה חיישינן לריאה שמא ניקבה והשתא הרשב"ץ ז"ל מאי שנא מנשתברו מיעוט צלעותיה דכשרה יע"ש. ואם יש לחלק בין איכא סירכה לבלא סירכה איך כתב הרשב"ץ דליש מטריפין סירכת העוקץ עם מכה ה"ה בלא סירכת דנימא דלא אסרו וחששו לריאה אלא בדאיכא סירכה דמקרבת הריאה אל הדופן לא בלא סירכה ואז לא קשה מנשתברו מיעוט צלעותיה כמו שתמה הרשב"ץ ז"ל דהתם בלא סירכה אלא מוכרח דס"ל להרשב"ץ ז"ל שאין לחלק בהכי וכן מתבאר ממ"ש הרב משחא דרבותא ז"ל חיו"ד סנ"ד שהביא דעת הט"ז ז"ל דס"ל שאין לאסור עוקץ בצלע ולא חיישינן לריאה ודוקא גבי גף חיישינן משום דהוא מתנדנד הנה והנה והביא הרב ז"ל ראייה לסייע להט"ז דהא אם נמצא מחט מונח בבית הכוסות אף דאיכא קורט דם מבחוץ כשרה כיון דהמחט מונח ואינו תחוב וגבי וושט בכהאי גוונא אנו מטריפין אלא מטעם כמ"ש הפוסקי' דשאני וושט דא דאכלה ביה ופעיא ביה ואז המחט מתנדנד לא כן בבית הכוסות דמינח נייח אלמא כל דליכא נדנוד לא חיישינן לשמא ניקב וא"כ אם נמצא מחט שהוא יותר מן העוקץ אפילו הכי מכשירין בבית הכוסות כיון דהוא נייח כ"ש לשבירת העצם של עוקץ דנימא אם איתא דניקב היה ראוי להמצא ואף שהרשב"א ז"ל וכו' מ"מ כיון דמרן זל בש"ע סט"ל כתב דאם נשבר הצלע שפיר קרינן ביה מכה ולא חיישינן שמא ניקבה הריאה גם שהיתה סרוכה ודבוקה עם עצם הנשבר וכו' א"כ גם בעוף אף דאיכא עוקץ בשבר מקיל יע"ש הרי דהרב זל הבין מ"ש הש"ע בסט"ל דאם האומה נסרכה לדופן ויש מכה בדופן כשרה אף דאיכא עוקץ וכמ"ש ואף דאיכא עוקץ בשבר העוף מקיל ואף דלכאורה דבריו תמוהין במה שכתב דמרן ז"ל מיירי עם עוקץ ומתיר לגמרי אף בלא נפיחה דהרי מרן ז"ל סל"ו כתב לגבי מחט שנמצאת בריאה צריכה נפיחה וכן קשה ממה שהביא ראיה להט"ז ז"ל מבית הכוסות דאם נמצא מחט מונח שם אף דאיכא קורט דם מותר בלא בדיקה ודימה בית הכוסות לריאה לסייע להט"ז והרי בבית הכוסות אם נמצא מחט מונח לא צריך שום בדיקה וכמ"ש בפירוש שם ואלו גבי מחט המונח בריאה צריך בדיקה ויש ליישב דשאני ההיא דמחט בריאה דהריעותא לפנינו דנמצא דבוק ונגע ופגע בבשר הריאה לא כן בבית הכוסות ולהכי גבי ריאה צריך בדיקה ובבית הכוסות לא צריך. אמנם כל דהעוקץ מבחוץ ולא בתוך הריאה כמו הך דהט"ז והך דמרן ז"ל דהעוקץ הוא מבחוץ דהוא בצלעות נגד הריאה אז לא בעי בדיקה וכל חיליה דהרב לסייע להט"ז דהיכא דמינח נייח לא חיישינן לריאה היכא דלא אתבריר לן דנגע. ואם כן העולה דתלתא סרכי סברי מרנן שאין לחלק בין סרוכה לאינה סרוכה הלא המה רבני המערב והרשב"ץ ז"ל והרב משחא דרבותא ז"ל וא"כ עדין לא נתיישב מנהג עיר זאת דאם יש מכה בעוקץ עם סירכה מטריפין בהחלט ולא מהני נפיחה. וראיתי להר' שלחן גבוה ז"ל סט"ל מחודש מ"ה שכתב וז"ל הא דמכשרינן סירכה עם מכה בלא בדיק' דוקא כשאין באותה שבירה עוקץ אבל אם יש בה עוקץ והסירכה נאחזת בעוקץ אז יש לחוש לנקיבת הריאה מהר"ר אברהם יצחקי ז"ל בתשו' כ"י דף רע"ט והרמ"ז בסי' זה וכנ"הג בהג"הט אות ל"ז ומנהגינו להכשיר אם עולה בנפיחה ואפילו בדופן צר כי האי גוונא שיש מכה ועוקץ בצלע ונסרכה הריאה ע"ג העוקץ כתב הרמ"ז ז"ל דטריפה וכ"כ במנהגי הר"י פיג'ון ז"ל שצריך בדיקה בנפיחה דאע"פי שאנו מתירין נקב בפועל כשהיא סרוכה לדופן צר הני מילי כשהיא סרוכה כדרכה שהדופן סותם ששוכב על הריאה אמנם כשיש עוקץ בסירכה אינו מניח לריאה לשכב על הדופן אלא נקב בריאה וסימניך וחטאתי נגדי תמיד ע"כ. הרי לך דאיכא תלתא סברי מרנן להפך מהנך פוסקים דכל דאיכא סירכה עם עוקץ טריפה בהחלט הלא המה הכנ"הג ז"ל מהר"ר אברהם יצחקי ז"ל והרמ"ז ז"ל אלא שהשו"ג ומהר"י פיגון ז"ל מתירין ע"י נפיחה למנהגם כמ"ש השו"ג ז"ל גם לעיל סט"ל סקנ"ו כתב השו"ג ז"ל וז"ל ועוד קשה שבמנהגי הר"י פיג'ון ז"ל אשר בידינו כתוב שאם יש מכה בדופן צר ויש עוקץ במכה ונסרכה ע"ג העוקץ צריך בדיקה בנפיחה וסימניך וחטאתי נגדי תמיד כלומר שעוקץ העומד מכה תמיד בריאה ותנקב וכו' א"כ כ"ש וק"ו היכא דאיכא נקב בפועל למראית העין דהעצם לבד אינו סותם ע"כ. והנה מה שתמה על הר"י פיגון ז"ל שמתיר נקב בפועל תחת הסירכה ממ"ש מהר"י פיגון להטריף אם יש עוקץ במכה וכתב דכ"ש וק"ו היכא דאיכא נקב בפועל לא ידעתי מאי קשיא דהוא עצמו הביא לקמן מחודש מ"ה טעמו של הר"י פיגון ז"ל דאף דאנו מתירין נקב בפועל היינו דליכא עוקץ וכמו שהעתקתי לשונו לעיל וא"כ איך כתב הכא וכ"ש היכא דאיכא נקב בפועל דשנא וצ"ע. סוף דבר דהרב שנה וכ' דבסירכא עם עוקץ להטריף ודוקא בעיר שאלוניקי עושין נפיחה וכן כתב ג"כ במחודש ל"ו וכן עשו מעשה בשאלוניקי להצריך נפיחה אמנם במקום שאין עושין נפיחה יש להטריף יע"ש. העולה דאיכא בזה שלשה סברות דהיינו הרשב"ץ והרב משחא דרבותא ז"ל אף דאיכא עוקץ עם סירכא הם מתירין בהחלט בלא נפיחה ודעת הכנ"הג ומוהר"ר אברהם יצחקי והרמ"ז דטריפה לגמרי ולא מהני לה נפיחה ודעת השו"ג והר"י פיגון וחכמי המערב לבדוק בנפיחה ואם עלתה בנפיחה כשרה והשתא אנן בדידן לא ידענא איך נעשה אם להתיר בלא נפיחה כדעת הרשב"ץ והר' משחא דרבותא דהא מאחר דאתו עלה ממה שהתרנו נשתברו מיעוט צלעותיה א"כ לדידן כבר כתבתי דמנהג שוחטי מתא אשר בארץ המה להתיר נשבר אף דאיכא עוקץ ומתירין בלא נפיחה בבהמה אלא דאנחנו שוחטי הזמן הוספנו להחמיר להצריך נפיחה הואיל ונפיק מפומיה דגברא. רבה מהר"ד חזן ז"ל כמו שנכתוב לקמן בע"ה ומאחר דהרבנים הנ"ל לא חילקו בין איכא סירכה ללא איכא סירכה א"כ בסירכה לפי שקבלנו חומרת הרב יש לבדוק ע"י נפיחה ולהתיר בלא נפיחה כסברת הרב משחא דרבותא וכסברת הרשב"ץ ז"ל לא אפשר כיון דקבלנו עלינו חומרת הנפיחה ועיין מה שכתב הכנ"הג ז"ל ס"ק בהגהת ב"י אות דעת הרשב"ץ ויש אומרים שהביא הרשב"ץ ז"ל ותמצא מנוח א"כ לא נשאר לנו להסתפק אלא מאחר דבלא סירכה אנו עושין נפיחה אף דאיכא עוקץ אפי' אם עוקץ בצלע כנגד האומה בלא סירכה נוהגין לעשות נפיחה ומאחר דאם יש מכה באומה ויש סירכה בעוקץ ואנו באין לברר העוקץ בנפיחה אם ניקב הריאה לכאורה יש לעשות נפיחה דהרי לא נשאר לנו שום חשש בהך סירכה אלא העוקץ דהסירכה אם לא היה העוקץ ואיכא מכה בדופן אנו מתירין דאמרינן הסירכה לא באה מן הריאה אלא מן המכה וכשיש עוקץ ואנו נוהגין לבודקו בנפיחה היכא דליכא סירכה. גם בסירכה יש להתיר דהא הסירכה אינה מעלה ואינה מורדת במקום מכה ואף שהשו"ג ז"ל כתב דוקא למנהג עירו מועיל לא כן בשאר מקומות לא אתבריר טעמו דאי חשיב להך עוקץ עם סירכה ודאי נקב ומשום הכי לא מהני נפיחה לשאר מקומות דאף דלא בצבץ י"ל קרום עלה בו ונסתם א"כ גם למנהגם איך תועיל נפיחה אם אנו חושבין אותו לנקב ונסתם וכי לית להו קרום שעלה מחמת מכה אינו קרום אלא מוכרח שאינו ודאי נקב אלא ספק וא"כ למנהגם דעושין נפיחה לסירכת האומה לדופן בלא מכה דסמכו על פירוש סוגיית הגמרא כמ"ש השו"ג ז"ל לעיל א"כ גם לדידן. מאחר דכל דאיכא עוקץ לא חשבינן ליה ודאי נקב סירכה זו מה עושה ואי הסירכה עושה נקב ודאי גם להו היה להם לאסור ונאמר דגזירה היא מלפניו דבמקום שאין עושין נפיחה לאומה בלא מכה אפשר קבלו דבזה המקום לא מהני נפיחה וא"כ אי איכא מכה ואנו באין לעשות נפיחה הרי עשינו הפך מה שנהגנו שלא לעשות נפיחה במקום הזה ובשלמא בעוקץ בלא סירכה בודקין דהא לא קבלנו שלא לעשות אלא בדאיכא סירכה אמנם כשיש סירכה בעוקץ דאז קבלנו בסירכה שלא לעשות נפיחה בלא מכה א"כ הכא אף דלענין סירכה לא בעי נפיחה דתלינן במכה מ"מ כיון דאיכא עוקץ וגם סירכה אין לעשות נפיחה. שו"ר להגאון מוהר"ד חזן ז"ל בספרו הנחמד נדיב לב חיו"ד סי' ס"ב דהביא דברי השו"ג ז"ל וכתב כיון דאיכא סירכה עם עוקץ אז הסירכה מושכת הריאה אל הדופן ודאי תנקב הריאה יע"ש ומאחר דכבר גילה רז זה הרב הגדול מי יכול לבוא אחר הארי החי דהוא העיד דודאי תנקב הריאה ומאחר שכן כן ראוי לנהוג ומנהגם של ראשונים תורה היא אלא ששם הביא למנהג שאלוניקי לעשות נפיחה ולא ערער עליו כלום ולפי דבריו דהוא ודאי נוקב הריאה אמאי מהני להו נפיחה אף דעושין נפיחה בלא מכה שם לא היה אלא ספק נקב לא כן בודאי נקב. העולה דלדעתי מנהג עירנו מנהג ישר הוא וראוי להטריף סירכה בעוקץ בין באונה בין באומה עם מכה ודוקא בסירכה עם עוקץ אבל בעוקץ לבדו יש להכשיר ע"י נפיחה וכמו שהכריע הרב הגדול נדיב לב סי' ס"ב מדברי השו"ג ז"ל וז"ל וכן מתבאר מדברי השו"ג ז"ל סט"ל מחודש מ"ה שלא אסר שבר עם עוקץ כי אם היכא דאיכה סירכה ע"ג העוקץ וכו' והשתא לנ"ד מלבד דכתיבנא דבבהמה אפי' איכא עוקץ כשירה אלא דראוי לנפוח הריאה וכן עשיתי שנפחתי הריאה ולא בצבצא והכשרתי. אלא שאני תמיה עליו דבספרו תורת הזבח אות צ' בדיני צלעות אות ב' וז"ל ובבהמה אם יש מכה ועוקץ בצלע טריפה שו"ג שם עכ"ל. וזה נראה הפך מ"ש בספרו נדיב לב הנ"ל להכריע מדברי השו"ג ז"ל דאם יש מכה בצלע גם דאיכא עוקץ כשרה אלא דהוא ז"ל הוסיף להצריך נפיחה ובתורת הזבח כתב משם השו"ג טריפה והסכימו להלכה ואי לא מסתפינא אמינא דטעות סופר נפל בס' תורת הזבח ז"ל ובמקום דכ' ובבהמה אי איכא מכה ועוקץ בצלע טרפה השו"ג שם צ"ל ובבהמה אי איכא סירכה ועוקץ בצלע טרפה השו"ג שם והוא כמ"ש בספרו נדיב לב שם דמדברי השו"ג מוכח אי איכא מכה בעוקץ עם סירכה טרפה ודוקא בסירכה אבל בלא סירכה עבדינן נפיחה כמ"ש בס' נדיב לב ז"ל ואף שאין כאן מקומו דהכא לא בא לברר דין הסירכות כי כבר כתב זה באות ס' מ"מ כיון דהוצרך להביא תחילה דברי השו"ג מ"ש בשם הר"ן והרשב"א ז"ל הביא מה שסיים השו"ג ז"ל לענין פסק הלכה זה מה שנראה לעד"ן הקצרה אם יסכים עמי מורינו הרב הגדול ר"מ ור"מ סמוך לבו לא יירא שרשו פתוח אלי מים מן הגזע ומן השרשים בנן של קדושים וידעתי דבמקום גדולתו שם מצינו ענותנותו ויפנה אל האזוב שבקיר ויקבל ברכה מאל הזן. הלא הוא עטרת ראשנו הרב המובהק שר ל'ו נאמר כמוהר"ר אליהו חזן הי"ו ויחל"א:

ע"ה משה אסרוסי ס"ט

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה