שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן
יורה דעה · סימן ז
להלכות כבוד רבו
בענין כבוד ת"ח ס"ן דאיהו לא חזי ביקריה. אי איכא חיובא למיקם מקמיה. כתבתי בזה בהגהת ס"ה ישרי לב חיו"ד אות ך' ס"ג. ועתה ראיתי בכ"י שכתב בגליון שם אחד חכם הי"ו וז"ל ולי נראה ראיה אלימתא ממ"ש ביומא פ' הוציאו לו רבא כד הוה מפטר מניה דרב יוסף הוה אזיל לאחוריה עד דהוה מנגפן כרעיה ומתווסן אסקופתא דבי רב יוסף דמא אמ"ל לר"י הכי עביד רבא א"ל יהא רעוא דתירום רישך אכוליה כרכא. וזו ראיה שאין עליה תשובה ואם לכל ראיות הפוסקים אית להו פירכא הא ודאי היא אמתני ותקיפא וזה נעלם מאהובנו הרב המגיה הי"ו עכ"ד נר"ו ואת שמו לא הגיד. ולא ידעתי מה ענין שמיטה זאת. כי הן אנכי לא כתבתי בעיקר הדין אלא בניתי אצלי ציון מדברי הפוס' האחרונים. והתימה עליו שלא ראה שראיה זאת היא הראשונה שהביא הר' שער אפרים בסי' ע"ח שכבר הבאתי דבריו שם בהגהה. ומאי דפשיט ליה שהיא ראיה גדולה בעיניו יראה מ"ש עליו הר' שער אפרים ז"ל דאי ס"ד שיהיה מחוייב בכבוד רבו סומא אם כן למה אמרו לו לר"י ולמה אמר ר"י יהא רעוא דתירום רישך כאלו הוא דבר חידוש אלא ודאי שאינו מחוייב לעשות וע"ש מה שדחה לזה. ואני אומר כי הא דעביד רבא ודאי לפנים משו"הד הוא דעבד ואין ראיה ממנו כלל לעיקר הדין. דהתם אמרי' שתלמיד הנפטר מרבו לא יחזיר פניו וילך ואייתי עובדא דר"א דכי הוה מפטר מניה דר' יוחנן הוה אזיל לאחוריה עד דמכסי מניה. וטעמא ודאי שהוא סלסול כבוד לרבו שלא לתת לו עורף. אבל כי איהו לא חזי ועורף ופנים כהדדי נינהו ודאי חיובא ליכא ואיהו הוה עביד לפנים משורת הדין. ואולי למד מההיא דכהנים ולוים דסליק מניה. ועוד יש לדחות דהתם הוו קיימי רבנן בהדיה רביה ובכגו"ד אפשר דחיובא איכא לכבדו לעיני הרואים. ועוד יש לאלוה מילין בענין זה אלא שאני רואה האורך בזה ללא תכלית. ובימי חרפי הארכתי בזה וכעת בקשתיו ולא מצאתיו: