שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן
חשן משפט · סימן לה
טראבלס יע"א בדיני חזקות
שאלה ראובן תושב פה העירה טראבלס יע"א קר דירתו זה מכמה שנים לעוב"י תוניס יע"א. ואחר זמן רב מסר חצרו שהניח כאן לגוי אחד. ויען שהגוי היה מתירא פן תשאר החזקה לבעל הקרקע קנה ממנו הקרקע עם החזקה בשטר העשוי כדיני ישראל וחתימי עלה תרין סמכי קשוט דבני עו"בי תוניס יע"א. ואחר זמן שכר שמעון החצר הנז' מהגוי בעל החצר. והלך לפני שני עדים וכתב לו שטר חזקה וביני ביני מת הגוי הנז'. ויורשיו אחריו מכרו החצר והחזקה כמו שקנו אותה ללוי. ועתה יצא שמעון לתבוע חזקתו בכח השטר שבידו ולוי משיבו שהגוי קנה מישראל החצר והחזקה לפני דייני ישראל. וע"פ סמך אותו שטר של הרבנים הי"ו קנה מיורשיו החצר והחזקה. וע"כ יחדיו למשפט יקרבו לדעת מי זוכה בחזקה. אם שמעון המחזיק. או לוי הקונה. יורנו המורה ויבא שכמ"ה:
תשובה על שאלה זאת. השיב עליה חד מנן רב כהנא מר דיינא נר"ו והרחיב הדבור לזכות את שמעון המחזיק. וכל לגבי דידי אין דעתי נוטה לזכותו. וכעת זו משנה שאינה צריכה מאחר שכבר רבו עליו חביריו ונפסק הדין לזכות את לוי הקונה. אך בהיות כי ידידנו הרב השלם הד"ומ חיים עד העולם הי"ו טרח וכתב פסקא דדינא להעמיד סברתו והגישו לפני. ראיתי חובה לעצמי להשיבו דבר כהלכה. וזה החלי:
ראה ראיתי דברי חכם הרב הפוסק כהן לאל עליון הי"ו. ועם היות כי איני מופנה מכל הצדדין להרחיב הדברים בכל פרטי דין זה. מ"מ להפיק רצונו אמרתי אחוה דעי גם אני להבין ולהורות כי צדקנו בשפטנו. והלכה זו יוצאה בהנומא בלי שום פקפוק. וטרם כל אומר אני כי הדבר ידוע ומבורר. שבכל דיני החזקות אין לנו שורש בדין. אלא מכח התקנות וההסכמות החזקות אשר יסדו רבותינו הקדושים אשר בארץ זיע"א אנו באים. ולא כל המקומות והעיירות שוים בזה. ואם לא פורש הדבר בהסכמה הולכים אחר מנהגי העיר כאשר היו דנים הרבנים ז"ל בזמנם. ואם לא יש בירור בדבר ונפל הספק אם יש זכות חזקה למחזיק או לא ודאי דהב' הוא הזוכה ומספקא לא מפקי' ממונא וכאן בנ"ד שלוי קנה מהגוי החצר והחזקה כמו שקנאם הוא מר' בעל הקרקע. ולדעת הרב בני חיי ז"ל בח"מ סי' ר"ו היא שזוכה הגוי וזרעו אחריו זכייה מעליא. ומרן החבי"ב ז"ל בסי' ק"ס כתב שלפי מ"ש הרמב"ן ז"ל בתשו' סי' י"ו שזכה הישראל הבא מכחו. וכן מצא למהרש"ך בח"ג סי' קי"א שנראה שסובר שאם הי"ל שטר עשוי כדין שזכה הקונה ע"כ. ואף שסיים שאפש"ל שהרש"ך קאי בקנין גוף המולקי מ"מ מלבד שבדרך אפשר אמרו. עוד זאת שאין ספקו מוציא מידי ודאם של הרב בני חיי שם והרב ת"ח בסי' קע"ז. ועיין להגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל ח"מ ח"א סי' פ"ט. והרמ"ז ח"ד בדרא ז"ל בס"ה נדיב לב ח"ב סי' טו"ב שהאריכו בזה. ויש מקום עיון ואריכות דברים בענין זה. ואולם אין הפנאי מסכים. ולא נפק"מ מידי לענין דינא. דעכ"פ מידי ספקא לא נפיק. ומאן ספיק ומאן רקיע להוציא ממון מיד בעל הקרקע אשר הוא ודאי מוחזק בכל ספק שיפול ועיין בתשו' מהר"א ששון ז"ל סימן רל"ה. ובמה שציין עוד הרב מט"ש בסי' ק"ם הג"הט י"ד:
בר מן דין שכבר העד העיד בנו אחד המיוחד מהרבנים דייני מתא הי"ו כי הוה עובדא בישראל פה העירה בישראל שמכר חזקתו לגוי וזיכה לגוי וזרעו באותה חזקה. ומינה אתה למד שכאן לא קבלו ההסכמה שעשו באזמיר יע"א שאחר מיתת הגוי תחזור החזקה לישראל אלא קבלו לזכות את הגוי וזרעו אחריו באותה חזקה. ואולי דנו כן ע"פ ס' הרב בני חיי ז"ל ודעימיה. או מפני פחד הגוים ואילי הארץ ומשום ח"ה דאיתיה נמי גם אחרי מות הגוי כיון ששטר המכירה ביד בניו כמובן. ומה גם בכעין נ"ד שמכירת הקרקע והחזקה נעשה בעו"בי תוניס יע"א קמייהו דתרין אריוותא הרב מר קשישא סבא קדישא כמהר"ן בורג'יל ז"ל והרב הגדול ר"מ כמוהר"א חג'אג' נר"ו שיחל"א. וחתימי עלה באותו שטר דנפיש ליה טובא הח"ה וכמ"ש הרב בני חיי ז"ל שם בסו"ד. והגם שעתה כבר מכרה הגוי לישראל וליכא ח"ה בדבר כיון שאין עתה יד הגוי באמצע. מ"מ אכתי הח"ה במקומו עומד כיון שישראל הקונה יכול לחזור אחר הגוי לאמור אני קניתי ממך קרקע וחזקה. והנה מצאתי בה מחזיק אחר תן לי דמי שיווי החזקה או העמידני על חזקתי. ואין איסור בדבר לעשות כן כיון שהוא תובע את שלו ויש סמך לזה ממ"ש הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' קי"ג וז"ל ותו דש' חוזר למוכר ואומר בית שמכרת לי החזיקני בו ומיד מוציאין אותו מהבית בדיניהם ואין בזה משום עובר על תק"ח שהרי בדין תובע ואם הישמעאלים מוציאים אותו מידו מאי קעביד ע"כ ופשוט הוא:
ומ"ש הרב הפוסק נר"ו שאינו יכול לחזור על הגוי ונסתייע מדברי הרב חקק"ל ז"ל בח"ב סימן ז"ן שכתב שאם ישראל הקונה רוצה לחזור אחר הגוי וליקח הרמים ויש לחוש שיחזור הגוי על הישראל הראשון שיש לו דין מסור כמ"ש התוס' והרא"ש וטוש"ע ח"מ סי' קצ"ד ס"ב בהגהת מור"ם ובסמ"ע סקי"ג ע"כ אחרי המחי"ר מכבוד הגאון שארינו בעל חקק"ל ז"ל אנכי הרואה דאדרבא משם תברא שהרי מור"ם שם כתב אם בא הראשון וכו' נקרא מסור הואיל והב' נותן לו מעותיו. והן אמת שהרא"ש ס"ל דה"ה אפי' אינו נותן לו מעותיו. מ"מ רבים קמים עליו כמ"ש מרן הב"י שם בסי' קצ"ד משם התוס' והג"א בשם מהרי"ט והמרדכי וכן פסק רמ"א שם וס' הרא"ש ז"ל דשמיטה לגמרי. והכא נמי דכוותא כיון שאין הב' נותן לו מעות ורוצה להפסיד חזקתו אשר קנה בכסף מלא. ומי זה אמר ותהי שזה יפסיד מעותיו. ועיין בס' מכתם לדוד להרב כמהר"ף ז"ל בחח"מ סי' ל' שהביא הרב כמהרש"ח ז"ל שם ונימוקו עמו ועיין למוה"ר החסיד ז"ל בס' חוקי חיים סי' כ"ו. ומה שנסתייע הרב ז"ל מדברי ההסכמה שגזרו הרבנים כמהר"ח מודעי ז"ל וכמהרי"ע ז"ל בכח התורה שאין לגלות לגוי הא ודאי שאין ראיה דאינהו קיימי באופן שמוכר אחר הולך ומגלה לגוי מסתורם של ישראל מבלי כל תועלת להצלת עצמו. ובכגון דא שפיר גזרתם כי הוא מוסר גמור וגורם שנאה ואיבה ונזק לישראל בלתי שום הנאה. אבל בקונה החזקה מהגוי במתן דמים. וכדין תובע את הגוי או תן לי הדמים או העמידני על חזקתי. לא אמרו אדם מעולם שיפסיד זה מעותיו. ובשלמא אם היה הדבר ברור וידוע לכל שהקונה החזקה מהגוי אין לו דמים והלך הוא וקנה אפשר לומר דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה ואסור לו לגלות. אבל לאו כ"ע דינא גמירי. וכ"ש בנ"ד שהגוי קנה ע"פ ב"ד רבא דפקיעי שמייהו וזה הישראל קנה ממנו בכח אותם השטרות וכמדובר:
עוד כתב הרב הפוסק נר"ו דכיון שהמוכר הראשון לא שכר מהגוי ולא עשה שטר חזקה דלא מהני מכירתו כיון דבשעת מכירת הקרקע לא הי"ל שעת הכושר לזכות בחזקה ואיך ימכרנה וסמוכות שלו מדברי הגאון מז"ה ז"ל בס"ה נדיב לב ח"מ סי' טו"ב. אתו הס"ר כי אין משם ראיה. כי כבר ביאר הרמ"ז ז"ל בדל"ג ע"ד מעדותו של הרב אגורה באהלך ז"ל ה"ר מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל ח"מ ח"א סי' פ"ט שכתב מנהג קבוע ומוסכם שישראל המוכר קרקע לגוי עם החזקה שחוזרת למוכר במיתת הגוי ושכ"כ הרב כמהרח"א ומהריב"ל בח"ד סי' ח"י ה"ד הכנ"הג בסי' ק"מ הרי מבואר דל"ש מוכר חזקתו לבד ל"ש מוכר הקרקע עם החזקה. והגם שצידד שם בדבר מ"מ אסיק לחלק בין מולקי לידיק כיעו"ש באופן דמוכר מולקי דהיינו גוף הקרקע עם החזקה שזכה הגוי וזרעו לדעת הסוברים כן כמו שביארנו. ובפרט היכא שהיתה המכירה ע"י ב"ד רבא כמש"ל:
פש גבן לבאר מ"ש עוד ה"ה עט'רת החיים נר"ו דכיון שהמוכר הראשון עקר דירתו מן העיר הזאת קודם המכירה כבר איבד חזקתו. וגם בזה לא צדק כי מלבד שצריך לברר אם המוכר הראשון יצא לדעתו וגם לא היתה דעתו לחזור. וכיוצא מתנאים הצריכים להאביד חזקתו כמבואר בספרי הפוס' ז"ל בל אשא את שמותם על שפתי לאהבת הקיצור ולאפיסת הפנאי. מלבד זה הא כיון שהניח קרקעו כאן ואחז"ר הוא שמכר אותו. הא לא היה יכול להעביר חזקתו לאחר קידם צאתו כיון שגם המולקי שלו. ובכגו"ד ודאי שלא הפסיד חזקתו כמ"ש מהרשד"ם ז"ל בחח"מ סי' רנ"ג ה"ד הכנ"הג בסי' ק"ם סקס"ד בלתי שום חולק. ומה שהביא הרב הפוסק נר"ו ממ"ש מרן החק"ל ז"ל במ"ב חח"מ ס"סי י"א. אינו ענין לזה. כי הדבר פשוט והסברה נותנת שאם בעוקר דירתו לפי התנאים הצריכים אבדה חזקתו לגבי דידיה כ"ש לגבי בי יורשיו שהם בעיר אחרת. ועיין בכנ"הג שם סקפ"ג וקפ"ט ובמט"ש שם ס"ע. עוד זאת שכבר ביאר הר' ויקרא אברהם ז"ל בח"מ סי' כ"ה כי פה העירה נהגו שלא לאבד חזקתו של העוקר דירתו מהעיר כיעו"ש. וכ"ש בכגון נ"ד שלפי הנשמע לא יצא לדעתו וגם שהניח קרקע כאן כדבר האמור:
כי מכל אלין נר"ל שיפה זיכנו ללוי הקונה מהגוי ובעניותנו אין לנו כח להוציא מידו דמי החזקה מכל הני טעמי תריצי שכתבנו וחפץ הייתי להשיב בארוכה על כל דבריו ולהשתעשע באמריו. אבל אין הפנאי מסכים כידוע לכת"ר שיל"א. ע"כ היה הקצר אמיץ לגלות דעתי בעיקר הדין וצור ישראל יראנו מתורתו נפלאות ויצילנו משגיאות אכי"ר:
ראיתי להביא כאן תקנת החזקות שתקננו בחברת הרבנים דייני מתא הע"י בבואי לשרת בקדש פה העירה טראבלס יע"א בשנת שלום ע"ל ישרא"ל לפר"ג בהסכמת הגבירים זט"ה הע"י:
א' מי שיש לו חזקה מושכרת לזולת אינו רשאי להוציאו להשכירה לאחר אלא א"כ רוצה הוא לדור בה או בנו או שותפו. אחר שיתרה בשוכר שלשה חדשים לפני ב"ד הצדק יצ"ו. ואפי' שכורה בידו לזמן לא יוכל להוציאו אלא אחר ג"ח מזמן המוגבל. ואם בעל החזקה רוצה להשכירה לקרובו שהוא קרוב בקורבה הפוסלת לעדות. רשאי להוציאו אחר התראת וזמב"ד של ששה חדשים כנז"ל:
ב' גם בענין השכירות אינו רשאי בעל החזקה להוסיף על השוכר הדר בחזקתו אפי' פרוטה קטנה על הערך שהיה דר בה כעת. ואחר זמן השכירות אם השוכר רוצה לפחות מערך השכירות הקדום באיזה טענה מספקת. אזי הדבר מסור ביד ב"ד הזמן יצ"ו לעשות כפי ראות עיניהם לפי העת והזמן:
ג' אם השוכר פורע שכירות הקרקע לגוי. ובא הגוי להוסיף עליו בשכירות אינו רשאי השוכר לפחות מדמי החזקה אלא ע"פ ב"ד יצ"ו כנז"ל:
ד' אם בעל החזקה יש לו ג"כ עקבה מהמלכות יר"ה. או שהמולקי ג"כ של בעל החזקה. אזי ג"כ אינו רשאי להוציא את השוכר אלא א"כ רוצה הוא לדור בה או בנו או שותפו. אחר שיתן לו זמן ב"ד ג"ח כמבואר באות א'. וכן אם רוצה להשכירה לקרובו בקורבה הפוסלת אחר התראת ששה חדשים כנז"ל. אך אם רוצה להוסיף בשכירות. אם השוכר רוצה לקבל התוספת כמו שנותנים אחרים. אינו רשאי להוציאו כתקנת הראשונים ז"ל. ואם אינו רוצה לקבל התוספת כנז' רשאי להוציאו אחר עבור שנים עשר חדש מהתראת ב"ד הצדק יצ"ו. (ועל זה בחזקות של החנויות כמתבאר אח"ז:)
ה' אם יש לו חצר ממושכן ביד אחרים. והממשכן דר בה. ואחר גמר זמן המשכנתא רוצה בעל החצר לשלם לו דמי המשכנתא הרשות בידו לשלם לו. וידור בה הממשכן זמן התראת ב"ר הארץ כנז"ל בשכירות לפי העת והזמן:
ו' בחזקות של החצרות יפרע השוכר עשרה למאה כפי ערך השכירות מבעל הקרקע כפי תקנת הראשונים ז"ל:
ז' בענין שכירות הבתים של החצרות אינו רשאי בעל החצר להוציא את השוכר אלא אחר עבור ג"ח בהתראת ב"ד יכב"ץ. ובאותם הג"ח של ההתראה אינו יכול להוסיף על השכירות אפי' פ"ק אלא שלם ישלם כפי הערך שהיתה מושכרת בידו קודם לכן. והג"ח הנז' הם חוץ מחדש ניסן ותשרי:
ח' אם החצר או הבית ממושכן אצל אחרים ודר בה. בעל המעות. ונשלם זמנו ורוצה בעל הקרקע לפרוע לו מעותיו. יכול לפרוע לו. ואחר שיתן לו זב"ד נ"ח חוץ מניסן ותשרי יוריק לו הבית. ובאותם ג"ח ידור בה בשכירות כמו שנותן הזולת:
ט' אם השוכר אינו פורע שכירתו בזמנו לבעל המולקי או בעל החזקה. יכול להוציאו מהבית אחר חדש אחד של התראת ב"ד יכב"ץ:
יו"ד אם המצא ימצא איש בבני ישראל שיסיג גבול רעהו וילך להוסיף בשכירות לגוי בעל המולקי הדבר מוטל על ב"ד הצדק ליסרו ולעונשו כדת של תורה עד אשר ישלם כל מה שהפסיד את חבירו ושב ורפא לו:
י"א כל בעלי החזקות אם יש בידם שטר חזקה כראוי או שהביאו עדים ברורים שראו בידם שטר חזקה. אזי תועיל להם חזקתם. אך אם אין שטר חזקה יוצא מתח"י או עדים כנז'. אפי' הביאו עדים שראו אותם דרים בה או שהיו נוטלים השכירות ממי שהיה דר בה אינו מועיל לכלום. וכ"ז אם המחזיק כבר יצא מהבית. אך אם עדין לא יצא המחזיק ממנה רשאי לעשות שטר חזקה מחדש וכן אם הב' לא כתב שטר חזקה והא' חזר לדור בה. שזוכה מי שדר בה ולו משפט הקדימה לכתוב שטר חזקה. וכל זה מזמן תקנה זאת והלאה. אך על העבר כתורה יעשה:
י"ב מי שרוצה לכתוב שטר חזקה מחדש בבית או בחצר. צריך שיבא לב"ד הצדק יצ"ו לברר אם עולה חזקתו כראוי. ואחר החקירה והדרישה מהב"ד. יכתבו לו העדים עדותם והב"ד יכב"ץ יכתבו ג"כ בשטר החזקה לאלומי מלתא. וכל שטר חזקה מזמן תקנה זאת שאינה נעשית ע"י ב"ד הצדק כנז' לא הועיל לכלום. ושלום ע"ל ישראל:
כה דברי צעירי צאן קדשים פה העירה טראבלס המערב יע"א בחדש מנחם שנת התרל"ו ליצירה ושריר ובריר וקיים:
הצעיר הצעיר ע"ה הצעיר אליהו חזן חיים הכהן חי מימון יוסף רובין ס"ט ס"ט ס"ט ס"ט חותם הק"ק יכב"ץ