אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק א חשן משפט › סימן כג

שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן

חשן משפט · סימן כג

סימן כב

שאלה ר"וש אחים שותפים שהיו מביאים סחורה מעיר ליוורנו יע"א ע"י סוחר יהודי. והיו מוכרים אותם בעירם ושולחים לו תמורתם סחורות או מעות והריוח שהיה ה' מזמין לידם היו חולקים בשוה עם הסוחר היהודי הנז"ל.. ובאותם הימים ויגדל לוי בן שמעון. וה' חננו דעה ובינה והשכל. ויצא אל אביו שמעון בחנותו כי הוא היה המתעסק לבדו ועל. שמו היו באים הסחורות והוא היה שולח תמורתם. וירא לו כי העבודה קשה והריוח מועט יען הסוחר הנז' היה חולק עם אביו בשוה. אז ראה וחשב מחשבות להטיב מצבם. וישם לדרך פעמיו אל העיירות הגדולות אשר משם היה. מביא הסוחר הנז' הסחורות. ובלכתו שם אל המקור וה' נתן חנו בעיני. גדולי הסוחרים שמה וכרתו עמו ברית מסחר. והיה מביא על שמו כל מה שהיה חפץ. עד שלוי יצא לו ש"ט בעולם המסחר ויהי הלוך וגדל. וכשראה לוי הריוח הגדול שיש בהבאת הסחורות מן המקור. אמר אל אביו שמעון כי נכון הדבר לבטל השותפות. שבינו ובין הסוחר שבליוורנו. והוא לוי הנז' יכנס במקומו לקחת מחצית הריוח. ואביו שמעון נתרצה ויאות לזה ונתן לו כת"י וחתימתו על זה. ובכן שם לוי לדרך פעמיו להביא הסחורות הוא בעצמו מערי אירופא ולחדש המסחר שמה. הן עתה בא ראובן אחי שמעון ואומר כי להיותו הוא שותף עם שמעון ולא שאל רשות ממנו על חצי הריוח. א"כ עתה אינו מסכים לזה והוא רוצה לקחת חצי כל הריוח. ושמעון טוען כי מעיקרא הוא לא עשה שום שותפות עם אחיו הנז' ולא יש ביניהם שום שטר. ועוד כי בשום עסק לא שאל ממנו ולא ידע שום דבר מעסק השותפות ובפרט בדבר כזה שהריוח. ותועלת השותפות מבורר לעין כל חוזה. העל אלה יחדיו למשפט יקרבו אם עכ"פ זוכה לוי בחצי הריוח כמו שהתנה עם אביו. אם לא.. יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:.

תשובה בעיקר שותפות ר"וש האחים המבורכים לא לנו לדבר כעת יען לא נשאלנו ע"ז. וגם לא נתברר תשובת ראובן על טענת שמעון בזה. אכן עלינו לברר הדין במונח ששותפותם עולה כהוגן לפו"ד. רק ששמעון טוען כי מעולם לא נתנהג עמו כדרך שותף לשאול ממנו עצה. ואפי' בשותפות הראשון של הסוחר שבליוורנו לא ידע כלום. וגם בדברים אחרים שנשתתף עם אחרים במשך הזמן הנז"ל לא הודיעו דבר. וזה דבר מפורסם בעיר. וגם ראובן לא יוכל להכחיש המוחש. ועוד כי זה נראה לו תועלת השותפות והוא ריוח מבורר מה לי בנו מ"ל אחר. זהו קיצור טענותיהם שהיה ביניהם בפנינו:

והנה נראה כי נ"ד יתבאר מתוך תשו' הרא"ש ז"ל בכלל פ"ח סי' ח' וז"ל עוד אירע שכשהיו שותפים אחיו של ראובן היה לו מעות וא"ל השתדל עמנו בשותפות ותניח מעותיך עם שלנו ותקח מהריוח בכדי מעותיך. ושמעון לא ידע מזה. ועתה אומר מאחר שלא הודעתני אין לי ליתן לאחיך חלק בריוח אם אתה נתפשרת תן לו מחלקך. וראובן אומר כיון שהיו שותפים כל אחד ואחד הי"ל כח לעשות כל מה שנראה לו תועלת השותפות. והיה נראה לי תועלת בחברת אחיו שלא הפסיד כאשר לא הודיעו. הדין עם ראובן ויטול אחיו חלק בריוח כפי חלקו במעות עכ"ד. והנה הרב ז"ל סתם תשובתו מאד ולא ביאר מאיזה טעם זיכה לראובן לתת לאחיו חלקו. והנראה לעיני המדקדק בתשובתו הוא כי מה שזיכה לראובן הוא מטעם כי זה נראה לו תועלת השותפות וכן היה כי נמצא ריוח בזה. אולם הטור ז"ל בסי' קע"ו ומהרי"קו בשורש כ"ד העתיקו תשובה זאת בסגנון אחר שכתבו בתוך השאלה כי ידע שמעון שאחי ראובן היו לו מעות בשותפות עמהם. ומהרי"קו ז"ל שם הוסיף לומר כי מה. שזיכהו הרא"ש הוא משום דידע ושתק. וע"ז תמה. מרן ז"ל בב"י שם דא"כ למה הוצרך הרא"ש לטעם שהיה תועלת בשותפות ת"ל. משום דידע ושתק. ולזה היה אפשר לומר דהגם שהובאו ב' הטעמים הם סוברים שהרא"ש לא זיכהו אלא מטעם דידע ומחל. כיון שהם העתיקו לשון זה כי ידע ראובן שיש לו מעות בשותפות. וכיון שתשובת הרא"ש ז"ל סתומה מי יוכל להכריע מאיזה טעם זיכהו. אלא שמרן ז"ל סובר שאם עיקר זכייתו היתה מטעם ידיעתו ושתיקתו. לא היה צריך להביא טענת שמעון של תועלת השותפות. וכיון שהביא טענתו זאת מבוררת וסמוך לה פסק דהדין עמו. משמע ליה שמטעם זה זיכהו. ונראים הדברים:

עכ"פ לפי מה שכתוב בתשו' הרא"ש ז"ל שחסר שם טענה של ידע ומחל. הדבר ברור כי מה שזיכהו הוא מפני שהיה תועלת השותפות. וכדס"ל למרן הב"י ז"ל. אלא. שקשה כי מה יועיל מה שנראה לו תועלת השותפות. הא אינו יכול להשתתף עם אחרים בלתי רשות חברו בפירוש או הודיעו והסכים למעשיו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' שותפים. ולא מצינו שהרא"ש ז"ל חולק בזה על הר"מ במז"ל. ונר' שטענה זאת של שמעון היא שמתחילת השותפות היה כח לכ"א ואחד לעשות בעיניהם תועלת השותפות וכיון שגם בהנחת ממון אחיו נראה לו תועלת השותפות זכה בדינו. וכן ראיתי למהריט"ץ ז"ל בסימן קע"א שנטה דעתו לומר כן. הגם שיש לומר שדברים אלו הם דברי השואל שסובר שכיון שהם שותפים יש כח לכ"א לעשות מה שנראה לו תועלת בעיניו אף אם לא התנה כן בתחילה. מ"מ הרב הכריח שהיה תנאי ביניהם. וזה אם ניתן ליאמר הוא כפי הנסחא שהביא הטור ומהרי"קו ז"ל ששמעון אומר כיון שהיו שותפים וכל אחד הי"ל כח וכו' בוי"ו נוספת. אבל בנסחא המובאה בתשו' הרא"ש שבידינו שכתוב. כל אחד הי"ל כח וכו' הדבר ברור שלא היה שם תנאי והוא האומר לפי טעותו שיש כח להשותפין לעשות הטוב בעיניהם וליתא להא. אלא שזכה בדינו מטעם שהיה תועלת להשותפות וכאמור:

מור:

וכבר ראיתי רבים קמים על תשובת הרא"ש ז"ל הלזו והרבה חילוקים נאמרו בה. ואם אמרנו נבא אעי'ר בדברי כולם תקצר היריעה מהכיל ולא ראי זה כראי זה. ולדידן לא נפק"מ מידי שכבר מרן ז"ל דבתריה גרירנן וכוותיה נקטינן פסק בש"הט דאפי' לא הודיעו לחברו (שמשמע דברים אלו שאפילו שהיה צריך להודיעו ולא הודיעו) שיטול הלה חלקו כמו שהתנה עמו. והוא כמ"ש בב"י דכיון שהיה לתועלת השותפות אהנו מעשיו. והדבר ברור כן כי איך יתכן שהריוח שהרויחו בממון זה הג' שיתחלק בין ב' השותפים ובעל הממון לא יקח מאומה או יתן לו המשתפו מחלקו ויאכל הלה וחדי. זה הדבר שאי אפשר לשמוע. ולזה נוטה דעת הרמב"ם והטור והש"ע שכתבו השכר לאמצע דהכונ' ודאי אחר שיקח אותו שנשתתף מחדש חלקו כאשר התנה. הנותר מהריוח יתחלקו הב' השותפים. ואתא לאפוקי שלא תאמר כשם שאם היה הפסד הוה לעצמו ופחתו לו לזה ששינה מדעת שותפו. גם אם הותירו והיה ריוח שיהיו לו לבדו קמ"ל שהריוח הנותר הוא לאמצע והטעם מבואר בסמ"ע שם סקל"ז. ועיין ט"ז שם סק"י ובמהראנ"ח ח"א סי' ס"ד ועיין בתשובת הרב ברוך אנג'יל ז"ל בסי' מ"א:

ובכן דון מינה לנ"ד במכ"ש כי מלבד שכל העסקי' שהיה עושה שמעון היה עושה אותם לבדו ולא היה שואל מאחיו ראובן וכיון שמעיקרא לא היה שטר שותפות ביניהם גם לא שמו קרן כל אחד להשתתף בו. אלא ששמעון היה מביא בהקפה ומוכר ובאותם המעות היה קונה ושולח. ומתחילת המ"ומ כך היה המנהג ביניהם שהכל היה נעשה ונגמר על ידי שמעון לבדו מבלי ידיעת ראובן. מהיכא תיתי כי עתה יקום עליו לומר שאינו מרוצה במעשיו הא ודאי בורכא היא. כי מעיקרא איני רואה מקום לקיים השותפות הזה שנעשה בלא שטר וקנין ובלא הטלת ממון לכיס אחד. ואולי יהיה מקום לקיימו אם התחילו לישא וליתן יחד בעסק השיתוף כדעת היש מי שאומר שהביא הש"ע בסי' קע"ו. ולא נאריך בזה כי אין כאן מקומו. ואף אם יזכה מטעם זה הרי צריך לקיים גם הדרך שהתחילו בעסק שהכל היה נעשה ע"י שמעון וראובן לא היה מוחה בידו והא ודאי דעדיף מהוריעו והסכים למעשיו. דס"ל להפוסקים ז"ל דעביד ומהני. ועיין ארח משפט סי' קע"ו הג"הט ל"א:

ועוד דאין כאן שותפות חדש שעשה שמעון. כי השותפות שהיתה לו עם הסוחר שבליוורנו ולא היו מרויחים רק מעט מזער החליפו בלוי בנו. ועל ידי נסיעותיו לערי אירופא ה' אינה לידו סוחרים גדולים שכרתו לו ברית מסחר ועשה והצליח כ"י וכ"י. ובכגון דא הדבר פשוט שיקח חלקו כמו שהתנה וכפסק מרן ז"ל. ואל תשיבני כי ע"כ לא פסק מרן הש"ע שיטול חלקו מהריוח. אלא מפני שבאותו נדון אם אחיו השותף החדש הניח ממון בשותפות. וכיון שבמעותיו ג"כ הרויחו זכה בריוח. משא"כ בנ"ד כי לוי בן שמעון לא הניח שום קרן בשותפות כי היכי דנימא שיזכה בריוח שהרויחו במעותיו. הא נמי לאו מלתא היא כי לפי הנראה בשאלה שאם האחים לא הניחו ממון לקרן השותפות כי העסק היה ע"י הבאת סחורות בהקפה ותמורתם היו שולחים סחורה אחרת. וכן היה עושה לוי הנז' שהיה מביא הסחורות מן המקור ושולח תמורתם מהסחורות של פה העירה. וא"כ הרי שוים הם כמוהו כמוהם. ואדרבה אפילו מי שירצה לחלוק על אותה תשובה דהרא"ש ז"ל ולומר שלא יזכה אחיו בריוח מטעם שיכול הוא לומר שזה הריוח אולי היינו מרויחים במעותינו דוקא. מ"מ בנ"ד יודה כיון שמבואר בשאלה שאם לא היה לוי טורח ומתעסק לא היו מרויחים לשליש ולרביע. וגדולה מזאת אני אומר בנ"ד שגם אם האחים הנז' הי"ל קרן בשותפות. ולוי לא הניח שום קרן כ"א פועל ידיו ויגיע כפיו. כי דין הוא שיקח חלקו מושלם כמו שהתנה בעד ש"ט ועמלו כי מי יוכל לומר שזה יגע לריק ולבהלה לדלג על הערי"ם ויאכלה הלה וחדי. וכן מצאתי הדבר מפורש בתשובת מהר"י יפה ז"ל הבאה בתשו' מהראנ"ח ח"א סימן ס"ד שכתב וז"ל וכן אם לא שם ממון הג' אלא שטרח ונראה בעין שמחמת טרחתו הרויחו עוד שג"כ יודה הרמב"ם שיעשו הריוח ג' חלקים. שהוא כאלו שם ממון משלו ע"כ. ועיין להרב טורי זהב שם בסי' קע"ו ודון מינה ואוקי באתרין:

פש גבן ערער חד דאיכא למימר שלא נאמרו כל השיעורין הללו אלא באם עשה השותף זה העסק עם איש אחר והתנה עמו לתת לו כ"וכ כי זה נראה לו תועלת השותפות דודאי בכגון דא אהנו מעשיו כמו שביארנו. אבל כאשר היה מעשהו עם בנו הסמוך על שולחנו. אפשר כי אין לו חלק ונחלה בריוח. וכמ"ש ה"המ ז"ל בפ"י מהלכות נחלות בשם התוספתא וז"ל האחים שהניח להם אביהם נכסים ועמדו בניו של אחד מהם והשביחו הנכסים והביאום לידי הריבוי לא יאמר תנו לי מה שהשביחו בני וכן הם לא יאמרו לו תן לנו מה שאכלו בניך אלא מה שאכלו אכלו מן האמצע ומה שהשביחו השביחו לאמצע ע"כ. וה"ד מהר"י הלוי ז"ל בסי' קכ"ה ופסקיה לדיניה שמה שהרויחו בני אחד מן האחים הוא לאמצע כיעו"ש והיה נראה לכאורה שכן יש לדון בנ"ד:

אכן אחר התבוננות פורתא הרואה יראה כי רב המרחק בין מ"ש בתוספתא להא דנ"ד מכמה טעמי תריצי שנבאר. האחד כי מבואר בתוספתא שמה שהרויחו הבנים הוא שהשביחו נכסי אביהם הזקן וכיון שגם הם היו אוכלים מן האמצע גם השבח הבא מחמת הנכסים הוא לאמצע. מה שא"כ בנ"ד שהריוח שהרויח לוי לא היה מחמת הנכסים אלא שהרויח בטרחתו ועמלו בלא שום קרן. ועוד דהתם הבנים טרחו להשביח הנכסים בסתם ולא שאלו ש"ט ועמלם. ומדשתקו איכא למימר שמחלו חלקם בריוח חלף אכילתם מן האמצע. ואעיקרא גם עתה הבנים לא שאלו חלק בשבח אלא אביהם הוא השואל חלק בניו. ובנ"ד תנאי היו דבריו של לוי עם אביו כי הוא היה הנ"ון קודם התחלת העסק שרוצה חצי הריוח ונתן לו אביו חת"י ע"ז. ואם אביו לא היה מרצה אותו לא היה עוסק לאמצע והיה נפרד מאביו לגמרי. ובפרט שכל העסק היה על ידו של לוי ועל שמו. והוא המוציא והמביא ואביו לא ידע אתו מאומה אפי' בענייני הוצאת הבית. לית דינא ולית דיינא שיאמר שיפסיד חלקו. ולהיות הדבר פשוט מאד לא נאריך בו להביא ראיות ע"ז כי האמת עד לעצמו. וכמעט שע"פ החילוקים האמורים באמת וביושר יש לעמוד בתשו' הר"י הלוי הנז' אלא ששאלתו סתומה ולא נתברר הנדון כראוי. (ועיין למהריב"ל ז"ל בח"א סי' ק"ך דקמ"א ע"ג משפטי שמואל סי' נ"א קדושת יו"ט סי' ב' ובס' ברך משה גאלאנטי סי' כ"ז ואילך):

ובל זה אני כותב לרווחא דמלתא דבנ"ד לפי המדובר בשאלה שמעון טוען ואומר כי אחיו אינו שותף עמו כ"וע ומעולם לא התנהג עמו בשותפות ועכ"פ מודים שניהם שלא היה ביניהם לא שטר ולא קנין ולא הטלת ממון לכיס אחד. באופן שחסר מהם כל דרכי הקנאת השיתוף. וגם התחלה לישא וליתן יחד לא היתה בזה כפי דברי שמעון. כי בתחילה היה הוא המביא הסחורות על שמו דוקא ואח"כ לוי בנו על שמו וא"כ כאשר יתברר שכך היו הדברים וירצה שמעון לזכות בכל הריוח שהוא מוחזק בו מאן ספין ומאן רקיע לאפוקי ממונא מניה. וכמבואר כל זה בתשובת הרב בתי כהונה בח"ב סי' כ"ב ועיין במה שהאריך הגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל ח"מ ח"א סי' קכ"ה וקכ"ו ועיין משפט צדק ח"ג סי' ע"ג. והגם שיש להאריך הרבה בפרט זה לא עת האסף כעת וכשנבא לשם במקומו יתבאר היטב:

באופן כי נלע"ד לדון בנ"ד כי אחר שיברר לוי כי זה התנאי שהתנה עם אביו לקחת חצי הריוח נעשה בזמן הכתוב בשטר שבידו בלא שום תחבולה. גם כי כל העסק נעשה על ידו ועל שמו. כי אז זוכה ונוטל חלקו מושלם עספ"א ולית דין צריך בושש. וחפץ הייתי לברר זה ביותר ראיות מוסברות ואמתיות מפי סופרים וספרים. אלא שאין הזמן מסכים מרוב טרדת הצבור. גם כי להיות הדברים פשוטים וברורים אינם צריכים לראיות וחיזוקים. וצור ישראל יצילנו משגיאות:

כל זה אני דן לפי קיצורי ובשעה שלא יום ולא לילה לפי רוב התלאה ובהעדר הספרים הצריכים. ולמעשה עיני בנאמני ארץ רבנן תקיפי דארעא דישראל וע"פ יקום דבר המשפט. והיה זה בשלהי דקייטא הוא חדש רחמים שנת התר"ל וחמש ליצירה. כאן שנ'ה והיו עיני ולבי שם כל הימים לפ"ק. הלא כה דברי איש ירושלם תוב"א דשף מדוכתיה גר בארץ הזאת טראבלס המערב יע"א המקוה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו בית פלטי'אל ב'ן עז'ן. המצפה ומחכה רחמי האל הזן. והוא הצעיר אליהו חזן ס"ט

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה