שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן
חשן משפט · סימן כ
מעשה בא לידינו בב' אחים שירשו בית אחת מאביהם ואין בה דין חלוקה והיה דר בה האח הגדול לבדו. ואחר ימים תבע ממנו אחיו הקטן גא"א ופסקנו שהדין עמו כמבואר בש"ע ח"מ סימן קע"א. והנה בעתה הגיע לידי ס"ה בני בנימן הנד"מ וראיתי שם תשובה שלמה מאת מעלת הרב המופלא ראב"ד מקודש כמוהר"ר יש"א ברכה נר"ו בחח"מ ס"סי ל"ב שכתב וז"ל כ"א בזאת ראיתי וכו' להצדיק את יוסף שלא יוכלו אחיו לתבוע ממנו גא"א ממ"ש הרשב"ש בסי' פ"א ומהר"ש צרור בחוט המשולש ח"ד סי' ט' דאסיק להלכתא דכל שאין השותף דר בחצר אינו יכול לכוף בטענת גא"א מאחר דכל טענת גא"א עיקרה משום היז"ר וכשאינו דר בחצר ליכא טענה דהיזק ראיה ובכן ליכא טענת גא"א. ודון מינה לנדון דידן שאין שום אחד מהאחים דרים בחצר זולתי יוסף דודאי לא יוכלו לכופו בטענת גא"א וכעת לא מצאתי חולק בדין זה ועיין בס' די השב בח"מ ס"סי ל' שהביא סברא זאת בלתי חולק את"ד נר"ו:
ובעמדי ע"ז עמדתי מרעיד כי לא ראיתי לשום אחד מהפוסקים (המצויים אצלי) ז"ל חידוש זה ועד כדון לא השמיעונו כזאת דליתא לדינא דגא"א אלא בשוכנים בחצר שניהם יחד. אבל אם קדם וזכה אחד מהאחים לדור בה לבדו. שהפסיד אחיו זכותו ולא מצי למימר ליה גא"א כיון דליכא היזק ראיה ולא יכולתי להלום דבר זה. כי הרמב"ם ומרן הש"ע ואחריהם כל ישרי לב ז"ל הם אמרו דכל שאין בו דין חלוקה יש בו טענת גא"א. ול"ד בית או חצר אלא א אפי' בהמה וכלי. ואפי' תימא דעיקר טעמא דגא"א הוא משום היז"ר לא מפני זה הפסיד דינו האח או השותף שאינו דר בחצר דהא יכול לומר רוצה אני לדור בנחלתי כמותך. ועמך איני יכול משום היז"ר לכן גא"א. ודבר זה ברור בעיני מאד עד שפלא בעיני איך מעלת הרב המופלא הפוסק נר"ו פסקיה לדיניה בסכינא חריפא:
וע"כ פניתי אני לחזות בנועם דברי הרשב"ש ומהר"ש צרור ז"ל דתלה בהו זייניה הרב נר"ו ואנכי הרואה שנדון הרשב"ש ז"ל (הו"ד בתשו' מהר"ש צרור ז"ל בסי' ט' ובמט"ש סי' קע"א הג"הט ט"ז ובארח משפט שם) בסי' פ"א הוא שאחד מהשותפים השכיר חלקו לשותפו ובתוך זמן השכירות תבע השותף המשכיר דינא דגא"א ע"ז השיב הרב ז"ל דבתוך זמן השכירות ליתא להאי דינא כיון שכל החצר בידו וליכא היז"ר (וגם לא יוכל לומר שמא תבא גם אתה לדור ותזיק לי) מאחר שהיא שכורה בידו. ואסיק הרב ז"ל דאחר כלות זמן השכירות יש להם ט' גא"א עכת"ד. ואל קוטב זה סובבים דברי מהר"ש צרור ז"ל שם כיעו"ש ודבריהם ברורים וטעמם ונימוקם עמם. ואדרבה משם ראיה שגם אם אינו דר בחצר יש לו טענת גא"א. ובלבד שלא השכיר ומשכן חלקו דבתוך זמן השכירות והמשכנתא פשיטא דלא שייך גא"א והוא פשוט. ומהתימא על הרב די השב ז"ל בח"מ סימן ל' שציין דבריהם באופן המביא לטעות. וכנראה שמעלת הרב ראב"ד מקודש האי"ש אדוני הא'רש נר"ו סמך עליו. באופן דלע"ד הדבר פשוט כמו שפסקנו בעניותין וכן ראוי להורות. והנלע"ד כתבתי וצ"י י"ם אמן: