שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן
אורח חיים · סימן ב
הלכות ציצית
כתב הגאון מז"ה הגדול בחק"ל חא"ח סימן ד' ובכונן לחקר שבסוף חיו"ד ח"א שאין ראוי לכבד בטלית שלו לשום אדם אפי' לגדול ממנו. ומצוה בו לקיים המצוה. והרב יוסף אומץ ז"ל בסי' ס"ה ס"ד ובשיו"ב דפוס שאלוני"קי א"ח סי' ח' כתב שראה שנהגו בע"הק ירושלם תובב"א לכבד בפני מאורי אור ואין פוצה פה ע"כ. וכתבתי בעניותי בהגהותי לס' ישרי לב חא"ח אות ך' שאין ראיה ממה שלא פצו פה הרבנים מאורי אור. שלא עלה על לב חכם מרן החק"ל ז"ל לומר שראוי לגעור בעושה כן או שלא לקבל ממנו אלא כתב דלאו שפיר דמי למעבד הכי דהעושה כן נראה כפורק עול מצות מעליו. ועיין להרב הגדול שארינו ז"ל בס' לב חיים ח"א סי' צ"א באורך וברוחב כמדתו הטובה:
והנה בעתה נד"מ ס' פני יצחק וראיתי להרב המחבר נר"ו שם בא"ח אות ט' דפסקיה לדיניה בסכינא חריפא שיכול לכבד לרבו בטלית שלו דלא כמ"ש החק"ל שכ"כ הרב יוסף אומץ ושכן נהגו בע"הק ירושלם תובב"א. ולא ידעתי מי הכניסו להכריע בין ב' הרים גדולים. ומה שכתב הרב חיד"א ז"ל שכן נהגו בעיר הקדש. כבר הוכחנו שלא יקרא זה מנהג כיון שלא נהגו כן תופסי התורה. ואם נהגו בפניהם ולא מיחו אין זו ראיה וכאמור. ועוד זאת שאין זה שכיח להקרא מנהג וכמדומה שרב יצחק נר"ו סמך על מה שראה במנהגי ע"הק ת"ו הנדפסים בס' התקנות בדיני ציצית שכתוב שם שהמנהג פשוט כן בע"הק לכבד לגדול בטלית של בע"הב. וגם על הרבנים המאספים יפול התימה. שגם הרב חיד"א ז"ל לא כתב שם שהמנהג פשוט כן. אלא כתב שהוא ז"ל ראה כמה פעמים שעשו כן. והאמת יורה דרכו שאי אפשר לכנות מנהג פשוט בדבר כזה שאינו מצוי להתפלל בבית בע"הב מנחה בטלית שלא במקרה והוא פשוט. ועיין מ"ש בעניותי בקונטריס טוב לב הנדפס בסו"ס ייטב לב בדרוש א' ואכמ"ל. ועיין בס' לב חיים ח"ב הנד"מ סי' קמ"ב. ולמוד'עי אני צריך שהגם שדעתי נוטה להורות כס' הגאון מז"ה ז"ל שלא לכבד שום אדם בטלית שלו. מ"מ כשאני מתפלל בב"הכנ שיש בו דרוש וכיוצא במנח' ש"ק ונותנים לי הטלית איזה בנ"א אני מקבלו בספ"י מתרי טעמי חדא שלא הוזהר המקבל לסרב בדבר מצוה שבאה לידו. ואי משום שלא יחשבו ההמון שמסרב ופורק עול מצות ח"ו דאינהו לא גמירי דינא וטעמא. ואין ספק שכזה היה המנהג שראה הרב חיד"א ז"ל ואין ראיה לסתור ס' מז"ה ז"ל וכמדובר: