שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן
אבן העזר · סימן ז
ביום ח' לחדש רחמים שנת התר"ל ושש ליצירה חלצה בפנינו האשה מרת דיאמנטה בת דוד פ'צ'לון ליבמה לוי בן מוסא דאבוש ה"י אחי המת בכפר זליתין יע"א. ונמצא עד כשר שהעיד שהעלוב נלב"ע עשרה ימים קודם חג השבועות. ואולם אחי היבמה אמר ששמע בעיר הנז' שהפטירה היתה יום עש"ק שלשה ימים קודם החג. ויען לא היה שעת הדחק עכבנו החליצה עד יום הנז'. וביום ההזמנה בא עד כשר אחר והעיד כדברי העד הראשון ונתקבל עדותם בו ביום. ובענין השנים והסימנים של היבם סמכנו על קומתו וזקנו וגם שיש לו בנים. ועל היבמה ג"כ שלא נמצא עדים כשרים על השנים רק שהוחזקה לגדולה מפי השכנות. סמכנו ג"כ על הקומה ובדיקת שערות שנבדקה ע"י נשים כשרות ועל הדרים שבדקוה עדים כשרים. וניתנה החליצה כדת של תורה. ויה"ר ץ שלא יבאו בנות ישראל לידי כך:
ובהיותינו עסוקים בענין זה ראה ראיתי מה שכתב הגאון החסיד דין רפש מדבית אבא החבי"ף ז"ל בס"ה חיים ושלום ח"ב סימן ק"ו שהיבמה כשחולצת המנעל מרגל היבם צריכה נטילה כדי שתוכל לומר הפסוקים אחרי כן ממ"ש בש"ע א"ח סי' ד' דהחולץ מנעליו צריך נטילה. וכיון דמנעל זה הוא מנעל מדי"ת והולך ברגליו ד"א צריך נט"י וגם הדיינים כשרואים ברגל היבם ונוגעים ברגלו ובמנעלו צריכים נט"י את"ד. ראה זה חדש אשר לא שיערוהו ראשונים כמלאכים ז"ל והיה נראה לתת טעם למה לא נהגו כן הקדמונים ז"ל ולא העלו זה על סדר החליצה. מפני שהמנהג שהיבם רוחץ רגלו היטב מכל טינוף וכורכו בסמרטוט וגם שהמנעל שהוא דוקא לצורך זה אין בו טינוף. והרי זה דומה לנוגע במנעלים חדשים שאינו צריך נטילה כמ"ש הרב גופיה בס' לב חיים ח"ב סי' ה'. אלא שראיתי להרב פתח הדביר ח"א סימן ד' שהביא משם הרב מו"ק שכתב וז"ל דהנטילה על חליצת המנעלים אינו אלא מכח זוהמת הרגלים דאפילו הם רחוצים זוהמה דבקה בהם ואותו רוח זוהמה חלה על המנעלים מיד וע"כ כשנעל אותם אדם והלך פ"א על הארץ כבר שרה עליהם רוח רעה עי"ש ועוד לו בפת"הד ח"ג בהשמטות הח"א עי"ש שהאריך בזה ועיין להרב ז"ל בס' גנזי חיים באות ח' ס"ן. ועיין להר"ב כפי אהרן נר"ו בחא"הע סי' כ"א שהאריך ואין הפנאי מסכים להשתעשע בדב"ק טוב. ועתה מקרוב נד"מ ס' רוח חיים ח"ב ושם בסוף הספר ש"וט הרב מר בריה רב יוסף נר"ו והרב המופלא רב נחמ"ן הי"ו האריכו למעניתם על כל קוץ וקוץ לך נא ראה: