אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק א אבן העזר › סימן ג

שות תעלומות לב חלק א· רבי אליהו בכור חזן

אבן העזר · סימן ג

סימן ב

מאורי אור דב"ק ראיתי ויאורו עיני כי טעמתי טעם כעיקר דאורייתא. שלם הוא ושלמה משנתו וכל מקום ששנה ופירש בטעמא ובחכמתא. א"כ איפה אני בעוניי מה אענה ומה אומר ותושיה נדחה ממני ואין בי לא דעת ולא תבונה לא מינה ולא מקצתה. ומה גם לאורח שנטה ללון כמוני כל שאינו מן המוקף בספרי הקדש ובשגם הוא בצ'ר וכאבו נעכר בהאי מדינתא. ואולם מאשר יקרת בעיני אמרתי ויהי מה ארוצה אחר איש האלהים ואבא בדברות שתים זעיר שם זעיר שם אשר ישים אלהים בדעתי בהאי מלתא. וזה החלי בס"ד:

מ"ש הרב הפוסק הי"ו שתשובת שבח"א היא היא תשובה שבח"ג ותמה על כמה פוסקים. לפקד"ן דתשובה שבח"א לא אפשר לפ' מטעם אסמכת' שאין הלשון סובל כאשר יראה הרואה. וגם בח"א לא נזכר כלל שהשטר הושלש וכיון שלא הושלש ליכא אסמכתא. וא"ת אכתי קשה שבח"ג שהושלש שיש טעם אסמכתא למה לא אתי עלה מטעם אונס. די"ל דלדברי השואל קאי דפטר עצמו מטעם אסמכתא ומטעם אונס ולזה הוכרח לומר שהשני טעמים צודקים שכן דרך המסכים כידוע:

גם מ"ש הרב הפוסק הי"ו שבב"ש ובחלקת מחוקק הכריחו שאפי' היה החיוב בשטר וכו' הרואה יראה שהרב ח"מ לא החליט הענין ודברי ב"ש לפק"ד צ"ע שאין דומה חיוב הנדן שבודאי לבתו. לחיוב הקנס שעקרו לחתנו אם חזר בו. ועוד יש לעמוד על דבריו וכבר הרב אבני מלואים סי' ן' ס"ק ה' עמד עליהם. ולפקד"ן שמה שיישב הרב הנז' הוא דוחק וכמעט מן הנמנע ובל"ן במ"א נעמוד עליהם ואולי יזכנו הש"ית לרדת לאמתותן של דברים:

גם מ"ש הרב הפוסק נר"ו וכן כתב הרב המבי"ט ח"א וכו' לפקד"ן לפי חילוק ח"מ וכן חילק הרב מש"ל הלכות מכירה פי"א הלכה ח"י בשם הר"ש הלוי ונתן לו את השבח ועיין חק"ל ח"מ ח"א דקכ"ז ע"ג הטעם. והוא הוא חילוק מוהרא"ג שהזכיר הכנ"הג סי' ן' הגהב"י אות י"ט. ומה שהקשה הכנ"הג שם מתשובה אחרת דלמה לא חייבו משום שהיה חיוב מוחלט. מלבד שהרב כנ"הג ז"ל סמך ידיו על חילוקו שהרי ציין על תשו' מהרימ"ט ס"סי קל"א שכתב וז"ל אנוס הוא בשבועתו אבל מ"מ חייב לפרוע מה שהחזיק על עצמו בחוב גמור יעו"ש. ואע"ג שבשאלה שם לא נזכר שהיה בחוב גמור מוכרח לומר שהיתה בקיצור ונפש צדיק יודעת שהיתה כן. וגם כדי שלא תקשה עליו מתשובת הרשב"א הנז' שלכאורה היא סותרת דבריו מוכרח לומר כן. וכן ביאר דבריו מהר"ם די בוטון סי' ל' ד"ז ע"א. ומהתימא על הרב מ"מ חיו"ד סי' ז' דמ"ג ע"ב שלא דקדק במהרימ"ט ובכנ"הג ז"ל שמוכרח לומר שדעתו כן מאחר שציין דבריו על חילוק מהר"א גאליקו הנז' וכן ציין למהר"ם די בוטון ז"ל. ועיין יד אהרן הג"הט אות כ"ח ודבריו לפי ק"ד צ"ע ולא עת האסף:

וקו' הר' כנ"הג הנז' לא זכיתי להבין שלפי שהנראה מלשון שהעתיק דחייב אותו מטעם יותר חשוב שמעיקרא אינו אונס כיון שמה שממאנת הבת הוא מכח אביה. מ"מ כיון שלא זכינו להתשובה אין אני רשאי להחליט הענין. מ"מ הרב כנ"הג הנז' מוכרח שהסכים לחילוק הנז' ממה שסיים ועיין יד אהרן סי' א הגהב"י אות כ"א שרמז לכמה פוסקים דקיימי בהאי שיטה יעו"ש וכן דעת הרדב"ז כמ"ש הרב הפוסק הי"ו ועיין חק"ל ח"מ ח"א סי' צ"ז באורך דכמעט שהסכים לחילוק זה ובמ"א הארכתי והבאתי כמה אחרונים שהסכימו לחילוק זה שלזכות בטענת אונס לא שייך ועיין בית אברהם מיוחס חח"מ סי' טו"ב ונחפה בכסף ח"ב דק"ס ע"ד ותש"י ח"ב סי' ט"ז וי"ז וסי' ך' ונכח השלחן דפ"ט ע"ג ודצ"א ע"א:

ומה שהביא הרב הפוסק הי"ו מתשובת הרמ"ע ז"ל ומ"ץ אינו ענין לחילוק זה דשם לא היה חיוב פסוק. והפיטור על ידי אונס דוק ותשכח ואין להאריך יותר. ובפרט דלענין דינא לא נפקא לן מידי כיון דיש מן הפוסקים דלא ס"ל האי חילוקא. ועיין חק"ל שם דקכ"ח ע"ד. וכן היא סברת ב"ש הנז'. א"כ המוחזק אם באים אנו לחייבו מטעם זה יכול לטעון קי"ל ואין לומר דאדרבה ב"ש דקאי על ח"מ דבטענת אונס חייב אותו עד דנסיב לטענת אומדנא כאשר יראה הרואה. א"כ גם הוא ס"ל דאין טענת אונס לזכות דמ"מ בנדר"ן ס"ל יש אומדנא ויכול המוחזק לומר קי"ל. ואין לומר כיון דמרן בכ"מ בהל' מכירה תמה על הרמב"ם ולא חילק חילוק מש"ל הנז' א"כ לא ס"ל האי חילוקא וכמ"ש מר ואהלות דקי"ג ע"א דמה שתמה על המרדכי ולא חילק לא ס"ל כהאי חילוקא. דבמ"א הוכחתי שכמה מן האחרונים ס"ל דכל כה"ג אמרינן לא סליק אדעתיה האי חילוק' ואה"ן אם היה בא לדעתו היה שר המסכי'ם ובפרט כפי מ"ש הרב נכח השלחן דפ"ט ע"ג שמרן ז"ל דעתו כחילוק זה יעו"ש. אם כן לא אפש"ל לא ס"ל ואדרבה אם אמת כמ"ש נכח השלחן מכאן ראיה שאינו כמ"ש מר וא ואהלות הנז' ואין הזמן מספיק לראות בטוב. וגם אפי' מר ואהלות לא החליט הענין אלא כתב נראה וכו' כיעו"ש:

ומה שהקשה הרב הפוסק הי"ו ע"ד הרב חיד"א ז"ל במה שפירש דברי הרשב"א. מדברי הרשב"א שבח"ג לפקד"ן שגם תשו' שבח"ג מתפרשת לפי דרכו כפי העמסתו ואין קושיא עליו. ומה שתמה עליו עוד במה שנסתייע מהרמ"ע ז"ל לא ראיתי כהאי סימנא. אדרבה קרי בחיל שמהרמ"ע ז"ל חשיב ליה ל"ש כלל. אלא שכוונתו לומר דלאו דיחוקא הוא לומר בדעת הרשב"א ז"ל דס"ל דנקרא שו"לש כיון שאפי' הרמ"ע בתחילת דבר היה רוצה לומר כן. ומה שתמה עוד על חילוק הרב חיד"א ז"ל. לפקד"ן שכוונת הרב חיד"א הוא שתראה באחרונים כמה נידונים שסירבו ואם כן בודאי נעשה שו"לש דוק בדבריו ותשכח שכן כוונתו. ומה שהקשה עוד מהיתומה הרב חיד"א ז"ל לסניף בעלמא נקטיה לחשוב אותה שו"לש. וגם מהרמ"ע מתבאר ממנו שיש הפרש:

ומ"ש הרב הפוסק הי"ו בענין אי קבלנו הוראות מרן ז"ל אפי' בתשובה. במ"א הארכתי ונתקשיתי הרבה לדעת הפוסקים שקבלנו הוראותיו גם בתשובה והוא מכח תשובת נחפה בכסף ח"א ח"מ סי' ח"י ומ"מ ח"ג ח"מ סי' י"ג כאשר יראה הרואה. והרי מצינו בתשו' נח"ב ח"ב והו"ד בחיים שאל ח"א סי' ס"ג שבהדיא כת' שלא קבלנו כ"א במפורש בש"ע ונתן טעם לשבח למ"ש בח"מ סי' ח"י. וא"כ מהיכן סמוכות לנו שקבלנו גם בתשובה. ומ"מ לסוף דינא כבר נתפשט המנהג בע"הק ירושלם תוב"א שאין לומר קי"ל אפילו נגד הנזכר בתשובה. ועיין ויוסף אברהם שכן הוא המנהג באר"ץ ובשאר מקומות. וא"ת אכתי מצי המוחזק לומר קי"ל כדעת הסוברים דמיאון הבת נקרא ל"ש כלל וא"כ אפי' מרן ז"ל מודה בזה. לפקד"ן חילוק הרב חיד"א הוא ישר לחשוב אותו שו"לש. וא"כ בזמן הזה ליכא מי שיאמר לא שכיח כלל. ועיין תרומת כסף סי' ז"ך ויש לעמוד על דבריו:

ומה שכתב הרב הפוסק הי"ו להוכיח דלא ככנ"הג בבעי חיי סי' ל"ז. לפקד"ן אין ראיה משום דשם פטרי מאומדן דעתא שלא נתחייב ליתן נדוניא כ"א להנאת הבת עכשיו שמתה פטור. ועיין אבני מלואים סי' ן' ס"ק ו'. וההפרש שיש בין אומדנא לאונס הוא שבאומדנא עוקרת הענין מעיקרו ולא יש שום חיוב משא"כ טענת אונס הוא בא לפוטרו מן חיובו ועיין לשון ח"מ סי' ן' הנז' שלשונו מדוקדק. ולכן לפקד"ן מ"ש הרב אבני מלואים הנז' על הרב ח"מ דמש"ל פשיט"ל בהפך. אחרי המחילה שח"מ כבר בטענת אונס גמר אומר שהוא חייב אבל אתי עלה בטענת אומדנא. ובזה לא דבר מש"ל:

ומ"ש הרב הפוסק הי"ו על הרב חיד"א ומהרי"ך ז"ל מתשובת מ"ץ ח"ג. מלמד שבזמנם לא נדפס ועיין ש"הג שאין לומר אשתמיטיתיה מספר שלא נדפס אלא שלא זכיתי להבין קושייתו. דמ"ץ ז"ל הוכיח מלשון השטר שלא נתחייב האב לשלם קנס אלא כשמתחרט הוא. ולא במה שיתחרט בנו ולכן פטר אותו בטענה שאני לא חזרתי. משא"כ נדון מהרי"ך ז"ל שהחתן קבל מעות ונתחייב לפרוע אותם כשיתבטלו השידוכין והרי נתבטלו השידוכין:

הלא כה דברי אנא זעירא דשף מדוכתיה. גולה ומטולטל נג'ש והוא נענה. אל מקום אשר הוא חונה. אגב ריהטא מעול מוטה ולכן עמד קנה. עומד ומצפה תשועת ה' כי מה' מענה.

הצעיר אליהו סלימאן מני ס"ט

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה