אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן ריא

סימן רי

בשם ה' יום א' תצא תרצ"ב ביער יאבלוננא. כוח"ט לכ' חתני אהובי החו"ב יר"א נגיד ונדיב וכו' מ' משה דוד נ"י הכהן זורקאווסקי בק' ווארשא: בהיותך כאן. בין השיחים בד"ת. הצעת לפני את אשר הובא בס' קומץ המנחה (פ' אחרי) בשם המדרש דמתו בני אהרן מפני שהיו חסרים מעיל ונודע קושי' תשובת הרא"ש הא כהן הדיוט אינו לובש מעיל:

ואפשר דזאת לא היה החטא. רק לוא היו לובשים מעיל הי' נשמע קולם בבואם. והי' משרע"ה או אהרן אביהם או אחרים מזהירם שלא לכנוס מפני שאר החטאים שמונים חז"ל כל חד וחד כדאית לי':

ועי' במחזור ליוה"כ במוסף בעבודה קיש צעדיו לפרכות וקרב לבדים וכו' ופי' במטה לוי שם קול הקשת הלוכו הי' נשמע ע"י הפעמונים כשהלך בהיכל עד שמגיע לפרכות וכו'. ולכאו' זה פלא דהלא הפעמונים היו בבגדי זהב והעבודה הזאת הי' בבגדי לבן. ועי' בס' רוח חכמים (פ' תצוה). אכן הכונה בפיוט למש"כ רש"י (יומא דמ"ד) דהי' להמחתה ניאשתיק טבעת בראשה שמקשקש ומשמיע קול ע"ש. ואפשר דבמשכן לא הי' להמחתה ניאשתיק והבן: אגב אכתוב לך מה שלמדתי היום ת"ל (בד"ה ב' כ"ו) במלך עזיהו שבא להקטיר. ושם ברש"י שרצה לעבוד בתור מלך. והוא פלא ויש לדבר בזה בשיטת האבן עזרא שהובא בס' דברי שאול (פ' אחרי) דכ"ג הותר לו גם בשאר ימות השנה לכנוס לק"ק אם יהי' עמו כל הדברים. ואולי חשב עזיהו דבשאר ימות השנה מותר גם לו בתור מלך, ופשוט י"ל דזאת הוא הכונה שהיו חסרים מעיל היינו שלא היו כהנים גדולים והבן:

ובחידושי עה"ת כתבתי בפ' שמיני (י' ב') וימותו לפני ה'. בס' דמשק אליעזר פ' שמיני (אות י"ד) הביא בשם הילקוט דע"י שנכנסו מחוסר בגדים מתו וכי מה היו חסרים א"ר לוי מעיל היו חסרים וכתי' בי' מיתה והי' על מצח אהרן לשרת בקודש עכ"ל. והנה שם בהערה הק' בשם תשובת רא"ש הלא היו כהנים הדיוטים ואין להם מעיל:

ולענ"ד י"ל דהנה שם בדמש"א (אות ח') הביא בשם הת"כ ויקרא משה אל מישאל, וכו' ויאמר אליהם קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש אל מחוץ למחנה מכאן אמרו הכהנים אין מטמאים למתים שהרי אלעזר ואיתמר כהנים היו ולא נטמאו להם. והביא בשם שו"ת מקום שמואל (סי' פ"ה) לתמוה הא כהן הדיוט מותר לטמא ומביא שם בשם ס' התורה והמצוה לישב כיון דנשרפו רק שלדן קיימת הוי כמת חסר ואין כהן מטמא עכ"ל:

אכן האיר עיני וראיתי בס' נפש דוד פ' שמיני שכ' וז"ל. ראיתי בס' קרבן אהרן שהביא בשם התוס' כת"י למה לא אמר משה לאלעזר ואיתמר שהם יטפלו בקבורת אחיהם נדו"א שהרי מצוה לטמאות עצמו לקרובים. ותי' התוס' לפי שנמשחו בזה היום לכהנים וביום שנמשחו הי' דינם ככהנים גדולים שאין מטמאין לקרובים עכ"ל. והנה כבר כתבתי במה שתירצו האחרונים קושי' התוס' עה"ת פ' שמיני הא דנשרף השעיר של ר"ח משום טומאה ולא הותרה טומאה בציבור.

יען שהי' התחלת השראת השכינה במשכן ובשעת החינוך לא הותרה טומאה. והוא ג"כ כעין סברא זאת לענין הכהנים. וא"כ לפ"ז שפיר י"ל דהי' חטאם דהי' חסר להם מעיל ככ"ג דהי' דינם אז ככ"ג והבן:

והנה שם (באות י"ד) מביא מידי משה פ' אחרי בשם הק' הר"ר נפתלי כ"ץ זצ"ל גבי מעיל כתי' ונשמע קולו פי' שמה"ש הי' שומעים קולו והיו בדילים משם ונתנו לו מקום ליכנס. ומיושב קושי' הרא"ש שכך הכוונה אילו הי' כה"ג והיו לובשים מעיל לא היו מתים לפי שלא היו מה"ש פוגעים בהם עכשיו שהם הדיוטים ואינם לובשים מעיל ונכנסו פתאום ונזרקו עכ"ל. ומש"כ פתאום. הוא ע"ד גמ' פסחים (דקי"ב.) ואל תכנס לביתך פתאום וכו'. ובמדרש רבה (אחרי פכ"א) נכנס אחריה פתאום וכו' הוי מבעבע על שום ונשמע קולו ע"ש. והוא כעין דברי לעיל מפיוט קיש צעדיו וכו'. וביקי"ר פ' אחרי (פ"כ) ועל ידי שהיו מחוסרי בגדים וכו' ומה היו חסרים מעיל וכו' ושם בפי' אסיפת אמרים מביא קושי' המפורשים למה לא דרש על כל הח' בגדים רק מעיל ע"ש:

ובהקדמתי לשו"ת בית משולם כתבתי בהא דאמרו (במדרש רבה אחרי) על שהיו שתויי יין שמעתי מפ"ק אדמו"ר הגה"ק בעל שפת אמת זצ"ל מגור בליל ש"ק שמיני. בקודש פנימה בחדרו. בהא דשתויי יין נכנסו למקדש דאין הכוונה ח"ו ששתו לשכרה. רק יינו של תורה נקרא טעמי התורה. ואהבת האדם להש"י צריך להיות אף שאינו מבין הטעם. יעשה מצד המצוה אשר קדשנו במצותיו. כנא' כי טובים דודיך מיין. היינו נעימות ידידות אהבת דודים להש"י. טוב יותר מיינו של תורה כנ"ל (ועי' במדרש רבה נשא פי"ג שתו ושכרו דודים זה נו"א וכו') והם בקשו טעמים לעבודה. וזה שתויי יין נכנסו. וזה בהקריבם וגו' אשר לא צוה אותם. היינו שלא נכנסו בהציווו לבד עכד"ק. וע"ד שכ' במאו"ש נצבים בשם הר"ר אלימלך זצ"ל, למה תוקעין רחמנא אמר תקעו. זאת הוא אחר כל הכוונות. בציווי לבד. ונדפס בשמי באריכות בתל תלפיות ח"ה סי' קנ"ד. וזה פלא דבאותו ש"ק שמיני בבוקר למדתי על הסדר שלי במשניות ע"ז (פ"ב מ"ה) שאל ר' ישמעאל את ר"י וכו' מפני מה אסרו גבינות עכו"ם וכו' השיאו לדבר אחר. א"ל ישמעאל אחי האיך אתה קורא כי טובים דודיך מיין וכו' ע"ש. ותמהו המפורשי' מה שייכות זל"ז. ולא השיאו לדבר אחר. ולדברי אדמו"ר נתפרש לי היטב וע"ש בהרע"ב דלא רצה להגיד לו טעמו של דבר מפני שעדיין לא עברו י"ב חודש שנגזרה גזירה זו ולא מגלי לטעמא עד י"ב חודש. עד שתתפשט גזירתן דילמא איכא דלא ס"ל לטעמא ואתי לזלזולי בי' ע"ש ובגמ' וזה שרמז לו כי טובים דודיך מיין ולמה פחפש טעמים. ועי' בס' רמ"צ זוטא ד"ג. ובס' חמש ידות סו"פ וישלח, ובס' שפת אמת בחקותי דק"ו. ועד"ז יש לפרש המדרש רבה (משפטים פ' ל') לכך נא' חקיו וכו' ומביא שם המדרש ישקני וכו' כי טובים דודיך וגו'. היינו בלי טעם וזה חקיו והבן.

ובויק"ר (סופי"ב) אל למלכים שתו יין וגו' היינו טעמי תורה. וזה נגד אני ארבה ולא אסיר עי' שמו"ר ר"פ וארא. ועד"ז במדרש שה"ש(פ"ב) הושלט בי יצה"ר ביין ואמרתי לעגל וכו' ודו"ק. ועי' חינוך (מ' קי"ז). ובכל המצות דקרבנות שם בויקרא. צו. שמקדים החינוך דאין טעמים לקרבנות: ובדרך זה נ"ל לפרש בתד"א (רפ"ו) כאברהם יצחק ויעקב וכו' כי ישרים דרכי ה' וכו' נזכירה דודיך מיין. היינו ע"ד הנ"ל בפי' טובים דודיך מיין וזה מעשי אבות שעשו חוקים בלי טעם. ושפיר מביא שם מפסוק כי ישרים וגו' ע"ד גמ' (שבת דפ"ח) אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן תומת ישרים תנחם וברש"י שם. וזה שסיים בתד"א ויעקב איש תם וכו' תמים שאינו מהרהר לדעת טעמים:

חותנך אוה"נ:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה