אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן רי

סימן רט

בשם ה' יום ה' שופטים ב' אלול תרצ"ו ביער שווידער. לכבוד ש"ב י"נ הרה"ג וכו' מ' יהודא ליב נ"י. בלכרוביץ בק' אטוואצק:

האיר מול פני הקונטריסים מספרך מחנה יהודא. ודרשת הסכמתי להו"ל. ואיזה הערות. אם אמנם קשה עלי הכתיבה. ואין ספריי עמדי. עכ"ז אמרתי למלא בקשתך כפי האפשרות ת"ל:

. בדבר פלפולך בפ' נח לישב קושי' זקנינו גאון הגאונים הרבי ר' העשיל זצוקל"ה. דבריך טובים. וכשאני לעצמי אמרתי בזה בחידושי למס' פסחים (דכ"ב) והרי אבר מן, החי וכו' ראיתי בס' פני אריה עה"ת (דל"ט) שהק' מאי מק' דילמא ר' אבוה סובר כר"ל דחצי שיעור מותר מה"ת. ומיירי באמה"ח בח"ש דלבני נח אסור דאין שיעורין לבנ"ת דחייב אפי' בכ"ש ולישראל מותר אפי' באכילה מה"ת דאמה"ח צריך שיעור. ומכש"כ דמותר בהנאה ע"ש. וכן הק' בצל"ח פסחים שם. ועי' בשו"ת זכרון יצחק (סי' ק"ח). ויותר נלע"ד באמ"ה גם ר' יוחנן מודה דח"ש מותר מה"ת דהא ל"ש כאן, לומר דחזי לאיצטרופי דהא קיימא לן דאבמ"ה אינו חייב אלא דוקא אם אכל בפעם א' אבל אם אכל ע"י צירוף פטור אף שהי' בכדי אכילת פרס כחו שמבואר בחולין סוף פ' ג"ה וברמב"ם פ"ה מה' מאכלות אסורות: אכן יש לישב בהק' קושי' הגאון מהר"ש הובא בכו"פ (יו"ד סי' כ"ז) בהא דתנן לא יושיט אדם אבמה"ח לב"נ וכו' משום לפני עור וכו' הא לכלבים שרי וכו' דמאי קושיא דילמא מיירי במפרכסת ומותר לישראל לאכול ומכל שכן בהנאה ולתת לבן נח אסור לשיטת הרמב"ם דפוסק בהלכות מלכים דמפרכסת אסור לבן נח עיין שם. וקושיא זאת הובא בספר ברכת אברהם לש"ב הגה"ק ר' אבישל אבד"ק פ"פ דמיין בחי' לפסחים (דכ"ב) בשם זקני הרבי ר'

העשיל זצ"ל וגם בס' קול יהודה ע"ש מה דשקיל וטרי בקושיא זו הגאון ר' אברהם ברודא ז"ל. עוד הק' הכו"פ וזה"ל ובאמת קושיא זו לא להרמב"ם לבד קשה אך גם לכולי עלמא דהא אסקינן בחולין (דק"ב) בטמאה אין אבמ"ה נוהג בישראל אבל לבן נח אסור אבמ"ה אף בטמאה. א"כ דילמא מיירי באבר מן החי מטמאה ומותר בהנאה אף דכתיב לא תאכל כמבואר בגמרא שם. ותי' דהנה יש להבין תרתי למה כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבן נח. בחד סגי דאין להכשיל לאחר. וצ"ל דאי תנא נזיר הוה אמינא הני מילי בישראל אבל א"י דאינו בכלל ערבות מה נפקא מינה. ואי תנא אבמה"ח הוה אמינא הני מילי מה דהוא גם כן נצטוה בזו שייך לפני עור. אבל בנזיר דהמושיט מותר לשתות יין רק לנזיר אסור הוה אמינא לית לן בה. קמשמע לן דאסור. ומזה מוכח דליכא למימר באופנים הנזכרים לעיל. דאם כן עדיין קשה ליתני אבר מהחי גרידא דהא גם בזה ליכא איסורא עליו וע"כ דאיירי באבר מן החי דגם הוא בכלל איסור ק ושפיר מקשה. עד כאן לשון הכו"פ: וא"כ מיושב קו' הפני אריה הנז' דאי נימא דמיירי בח"ש ואליבא דריש לקיש א"כ למה לי נזיר הא גם באמה"ח מיירי באופן דאין איסור לישראל ועל כל זה אסור משום לפני עור. אלא ודאי דאמה"ח מיירי באופן דגם לישראל אסור ועל כל זה מותר בהנאה. ולפי"ז נראה לי בהא דכ' הפרי מגדים (יו"ד סי' ס"ב) להסתפק אי בבן נח נתבטל איסור בששים כמו בישראל מטעם מי איכא מידי דלישראל שרי ולבני נח אסור. וע"ש שרוצה לפשוט ספיקו מהא דפסחים (כ"ב) דאי נימא דאין ביטול בששים בבני נח אם כן נוכל לומר דמיירי באם נתבטל בששים דלפני עור איכא ולישראל שרי. ועיין בספרו תיבת גומא (פ' נח) בזה. אכן לדברי הכו"פ אין ראיה משם דהא שם מיירי על כרחך באמה"ח האסור גם לישראל ועיין בס' קרבן תודה פסחים שם ועי' קו' הנפש חיה יו"ד (סי' נ"ג) על שיטת הלח"מ דבשר מן החי לישראל הוא משום טריפה ולבני נח משום אבר מן החי. ולפי הנזכר הכל ניחא. ועיין בשו"ת ארץ צבי חלק יו"ד ט"ז:

ונראה עוד לתרץ קושית הצל"ח והפנ"א עפ"י מה שכתב בספר ברכת אברהם בפסחים שם לתרץ קושית זקיני הגאון הרבי ר' העשיל ז"ל וזה לשונו על פי מה שכתב בשו"ת אמונת שמואל (סי' י"ד) דהיכא דלדידיה שרי אינו עובר על לפני עור ואם כן על כרחך דלא מיירי במפרכסת דאם לא כן היאך עבר על לפ"ע וכ"כ לתרץ הפרי. מגדים בפתיחתו לספר פורת יוסף. ואף שהתוס' חגיגה (י"ג) כת' דהמלמד לעכו"ם תורה עובר בל"ע אף דלדידיה שרי. גם במקום שמואל כאן סותר תירוץ זה מכח דברי התוס' הנזכר לעיל. ועיין בפתחי תשובה (סי' ס"ב סק"ג) יש לומר דאמרינן בסנהדרין (נ"ט) אר"י עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה או משום גזל או דדינו כנערה המאורסה ממילא המלמדו תורה מסייעו או לגזול או לעבור על נערה המאורסה וכיון דעל עבירות אלו גם אנו מצווין שפיר עובר על לפני עור.

ומיושב שפיר הכלל הנזכר לעיל:

והשתא מיושב קושית הר"ר העשיל ז"ל עד כאן דבריו אם כן מיושב גם קושיא הנזכר לעיל דאי מיירי בחצי שיעור א"כ ליכא לפני עור. ובגוף כלל זה היכא דשרי לדידיה ליכא לפני עור הארכתי בזה בסוגיא דלפני עור בדברי השו"ת הרלב"ח (סי' קכ"א) ובש"ס חולין (קי"א) דשמואל יהיב לר"א דגים שעלו בקערה בכותח אף דלשיטת ר"א נ"ט בנ"ט אסור. אכן משם אין ראיה דלשיטת שמואל אם כן הדבר מותר גם לרב והארכתי בזה בדברי הגינת וורדים (כלל מ"ג) ובכרתי ופלתי יו"ד (סי' כ"ז) ומתוס' בבא מציעא (ט' ע"ב) ומתוס' נדרים הובא בשעה"מ (פ"ט הט"ז מהל' אישות) ועי' בשו"ת ארץ צבי חיו"ד. (סי' מ"ח) ובתפארת ישראל עדיות (פ"ד משנה ח') ובס' עין זוכר מ"א (אות כ"ג) ובחתנ"ס בסוגיא דלפני עור (אות י"ד) ובשו"ת מהרי"א ח' יו"ד (סי' קס"ט) ועי' בשו"ת בבית יצחק או"ח (סי' כ"ט). ובס' בנין אריאל, בחי' פסחים (כ"ב) ובשו"ת תשובה מאהבה ח"ג (סי' שכ"ח). ובשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח (סי' רמ"ד) ובס' חנוכת התורה (פ' בא) ובסוף הס' בשמי:

ובספרי שו"ת בית יחזקאל (סי' ל"ב) כתבתי לישב קושי' הפני אריה עפ"י הירושלמי (רפ"י דתרומות) דאף דסובר ר"ל דחצי שיעור מותר מה"ת מ"מ מודה באיה"נ. ופי' המפרש דאם אכל ח"ש אסור מה"ת דנהי דלא מחשב אכילה בפחות מכשיעור עכ"פ הנאה מיהא איכא וביתר ביאור בקהלת יעקב בתוספת דרבנן (אות ח'). ובס' יד המאיר בחי' לחולין חידש סברא זו מדעתי' דנפשי' וכ' כי הציע הדבר לפני כמה לומדים. ופלא כי לא שזפתו עין כי הן הן דברי הירושלמי. ועי' בכלל זה בשו"ת מהר"י אשכנזי (סי' ל"ט חיו"ד). ובשו"ת יד אלעזר (סי' ע"א), ובשו"ת אוריין תליתאי (סי' קס"א) א"כ אין לאוקמי בח"ש ואליבא דר"ל דהא אי נימא דאבמה"ח אסור בהנאה א"כ גם בישראל אסור ח"ש והבן. ועוד פלפלתי שם באריכות: עוד ראיתי דבריך בפ' מקץ בענין גמ' חולין (דצ"א) וטבוח טבח וכו' טול גה"נ וכו' ראה מה שנדפס בשמי בהק' לס' מקור חיים (צאנז) בזה. והארכתי ת"ל בס' מאמרי יחזקאל עה"ת פ' מקץ. אשר אתי בכתובים יעזרני השי"ת להו"ל במהרה:

ומש"כ בתהלים ב'. נ"ב עי' לעיל (בסי' ק"ז קע"ד ק"פ ק"צ קצ"ז ר"ו ר"ז) ועוד בכמה מקומות בספרי ש"ב ידידך בלונ"ח:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה