אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן קנא

סימן קנ

ב"ה יום ה' קרח תרס"ו פלונסק לכ' י"נ הרב הגאון הג' וכו' מ' חיים דוב שי' נראס אבד"ק פעטראווא וכעת במונקאטש:

מכתבו מיום ה' שלח קבלתי וכו'. ואשר הציע לפני דברי זקני הגה"ק ז"ל בפנים יפות פ' קרח שכ' חשבון המתים במגפה לארבעה ועשרים אלף. ופלא שזהו כתוב בהמתים ע"ד פעור ס"פ בלק. אבל הכא היו ארבעה עשר אלף ז' מאות. וכבר נדפס בס' באורי מהרא"ל עה"ת פליאה זו. ושמעתי שנשאל הגה"ק מצאנז ז"ל בזה מאחד מבניו אם איננו ט"ס כל הענין שם. והשיב שאיננו ט"ס ואם יעשה תשובה שלמה יזכה להבין כן שמעתי והענין פלא עכ"ד:

הנה זה לא כביר השגתי מכתב מיד"נ הרב הגאון מ' שלמה סופר מק' סערטה וז"ל:

בע"ה העתק מכתי"ק זקני הח"ס זצ"ל לפ' קרח משנת תקפ"ז לפ"ק. ויהיו המתים במגפה י"ד אלף וז' מאות מלבד המתים ע"ד קרח יל"ד מה רצה בזה מלבד המתים ע"ד קרח. י"ל כתיב הרומו מתוך העדה ור"ל הרימו תרומה א' מארבעים מן ת"ר אלף שהם ט"ו אלף. והנה מתו י"ד אלף וז' מאות מלבד ר"נ שמתו ע"ד קרח. וקרח ודתן ואבירם הרי רנ"ג חסר מ"ז ממספר ט"ו אלף ועל אלו הגין אהרן והצילם בקטרת שלמדו מה"מ למשרע"ה כשאחז"ל בשבת פר"ע ודרשו ע"ז פסוק עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם ע"ש. והנה באדם גימטר' מ"ז כנ"ל. ובהפלאה על התורה כ' כאן כי מתו א' מן כ"ה מכל ישראל היינו כ"ד אלף ועשה ע"ז חשבונות רבות. ולכאורה טעות היא שהרי לא מתו רק י"ד אלף כנ"ל ונמצא חסר מחשבונו כ"ה פעמים יו"ד אלף. י"ל דהחסרון עלה ר"נ אלף על כי ר"נ איש היו שרי אלף וכל א' הגין וכיפר במיתתו על אלף. ע"ד טול הרב שבהם. וכשתסיר ר"נ אלף מת"ר אלף תמצא כי י"ד אלף הוא א' מכ"ה שבהם וחשבונו של רבינו ז"ל מכוון. והיינו דכתיב מלבד המתים ע"ד קרח לומר שאותן ר"נ אלף לא יחשבו. ע"כ ההעתקה היום בעיוני בכתי"ק זקני הח"ס ז"ל אתא נפל לעיני מאמר הנ"ל וחשתי להעתיקו על אתר למר ידידי הדרת גאון קדושתו שיחי'. יען כבר הראו יושבי בהמ"ד המאמר הזה בפנים יפות קרח לדבר תימה וטעות. וכמה גדולה אמונת חכמים של מרן הח"ס ואהבתו ומוראו לרבו שלדעתו אין רבו טועה. וכותב לכאורה טעות ומישב הדברים וכו' עכ"ל. ועי' בס' תל תלפיות שנת תר"ע (סי' ג' כ') שמישב דברי קדוש זקני אלו ועי' בס' יכבד אב (דף מ') בזה. ובשנת תרס"ג השגתי מכתב מהתו"ב מ' אברהם קיהן מק' לאדו והציע לפני תמיהתו על מש"כ חו"ז הגה"ק ז"ל בס' עין הבדולח למס' מגילה (ד"ז) ד"ה מיחייב אינש לבסומי נפשי' בפוריא וכו' אמאי לא אמרו לבסומי עצמו ומאי לשון נפש. ותי' דנפש הוא רצון ומחשבה עפה"כ ואשפוך את נפשי וכו' ע"ש. ותמה הא בגמ' ליתא תיבת נפשי'. והשבתי לו דהצדק אתו לפום ריהטא. ואולי היה לפני חו"ז גירסא אחרת בגמ'. אבל התירוץ הוא פשוט עפ"י דברי הגאון בעל חות יאיר בס' חוט השני (סי' כ') בלשון הרגיל בש"ס אישתמיטתיה (כמו בר"ה די"ג ע"ב. וביומא דכ"ז ע"ב. ובחולין דק"ז ע"ב ועוד). ועי' בזה בסו"ס מע"ח בקונט' מצרף לחכמה. ועי' בהקדמת ס' אמרי צרופה ובס' עין זוכר (מע' א' אות י"ב). וכבר פירשתי דברי הגמ' מגילה הנ"ל בדקדוק דאחז"ל חייב אינש ולא חייב אדם (עי' לעיל סי' ק"ה) ובהגהות יד אפרים באו"ח (סי' תרצ"ה) איננו מדקדק ומביא לשון חז"ל חייב אדם וכו. ועי' לעיל סי' ל"א:

והנני באה"ר ורבנן אמרין אהבת עולם:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה