שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן קמח
ב"ה ד' מקץ ד' דחנוכה תרע"ה קאררלסבאד. לכ' י"נ הה"ג וכו' מ' יודל אוסטראווצער נ"י ר"י בק' קראקא ועתה בין הפליטים פה:
אשר שאל ממני כ"ת לפרש פי' הפסיקתא מזמור שיר חניכת וכו' ההד"א מציתה עד שתכלה רגל מן השוק לענ"ד פשוט כי זאת מרומז על רגילות שתכלה. וכנא' שמור רגליך כאשר תלך וכו' שפירשו להרחיק הרגילות וכן אם תשוב משבת רגליך וכו'. היינו השבת מסייע להאדם לצאת מהרגילות ולבוא להתחדשות בעבודת הש"י כמאמרם ובכל יום יהי' בעיניך וכו'. וזה ענין חינוך שמתחיל מחדש. וזה מזמור שיר חנוכת וכו' ולא שמחת אויבי לי. עי"ז בא חינוך והתחדשות. וחנוכה מסייע שתכלה הרגילות מן השוק: ואיתא בספה"ק דיש מצוה להסתכל בנרות ש"ח כשהם דולקים. לתקן העינים. עין רואה וכו'. וי"ל דזאת מרומז בגמ' שבת (דכ"א) עד שתכלה ריגלא דתרמודאי. היינו הרגילות שלהם בחטא העינים. כפי' הה"ק ר' משהלי מפשעווארסק זצ"ל איה הקדשה היא בעינים (בפ' וישב) קדשה הוא חטא ג"ע. וזאת תלי' בעינים. כנ"ל עין רואה וכו' הובא בס' דרך פקודיך. וזה הי' הרגילות של התרמודאי כגמ' שבת (דל"א) מפני מה עיניהם של תרמודאי טרוטות וכו' בין החולות. היינו בימי חול, כי המה תמיד חול. ואין בהם קדושה. כי קדושים תהיו (וברש"י שם מחז"ל) הוו פרושים מן העריות וכו' שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה. וזה תלי' בשבת ע"ד (ברכות דמ"ג) פסיעה גסה נוטלת וכו' ממאור עיני"ו של אדם וכו' להדר ליה בקידושא דבי שמשי. והוא כנ"ל דקדושת שבת מועיל לעין רואה. וזה קדושים תהיו וכו' ואת שבתותי תשמורו. וכנ"ל אם תשוב משבת רגליך. וכן את רגלי מדחי. שלא להיות נידח בהרגילות הרע. ות"ל מצאתי שכונתי קצת לדברי הגדול והקדוש המגיד מקאזניץ ז"ל בס' עבודת ישראל בח"ת לחנוכה. וזה בחנוכה הרואה וכו' מברך וכן למעלה וכו' דלא שלטי עינא ואכמ"ל:
והנה בקו' הפנ"י למה הי' צריך לנס השמן הא טומאה הותרה בציבור. ועי' לזקני בשו"ת חכם צבי (סי' פ"ז). ולעד"נ עפ"ד בעלי התוס' עה"ת בהא דנשרף השעיר של ר"ח משום טומאה ולא הותרה. יען דהי' התחלת השראת השכינה ואין לחנך מקום קדוש ע"י טומאה שהותרה בציבור ע"ש. וא"כ גם כאן דטימאו הביהמ"ק והי' צריך לחינוך. וא"כ לא הותרה בציבור. ועי' בס' נפש דוד פ' שמיני מהקרבן אהרן בשם תוס' כת"י. וכעין דברי הגה"ק מגור זי"ע (הובא בסו"ס קנה אברהם בסוגי' דחנוכה) לתרץ הא דמשקה בית מטבחי' עיי"ש. ועי' בהגהות מהר"ש טויבש שבת שם:
ועפ"ז פירשתי בועל הנסים. ואח"כ באו בניך כו' וטיהרו את מקדשך והדליקו נרות עיי"ש. ועד"ז יל"פ ג"כ הא דהקדים וטיהרו את מקדשך. ועי"ז הי' הנס והדליקו נרות. דאל"כ לא הי' צריכין לנס דטומאה הותרה. רק משום שהי' חינוך הוצרכו לנס. שוב ראיתי מעין דברי בשו"ת כנף רננה (סי' ע"ז) וששתי:
ובזה נ"ל ליישב קושית הגה"ק בס' דברי חיים עה"ת בנס השמן הא נקנה להקדש מצד חצר לשיטת הרמב"ן ב"ב (ע"ט) דחצר הקדש קונה וא"כ לא הי' משל ציבור עיי"ש. ולהנ"ל ניחא דהא טימאו את ביהמ"ק ולכן לא הי' חצר להקדש. ועפי"ז ג"כ ניחא הנוסח וטיהרו את מקדשך והדליקו נרות: והנני ידידו בלונ"ח: