שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן קמו
בשם ה' יום א' תצא תרנ"ח פלונסק. לכ' ש"ב י"נ הרב הגאון הג' וכו' מ' משה נחום נ"י ירושלימסקי אבד"ק אסטרלנקא. ע"ד קושייתו שהציע לפני בדברי התוס' סוכה (דמ"ו) דאין מברכין זמן בלא ברכה אחרת והא בסוף פסחים משמע דיכול הכהן לברך זמן בלא ברכה אחרת:
הנני בתשובה מאהבה. וזה אשר כתבתי בחידושי לפסחים (דקכ"א ע"ב) ר' שימלאי איקלע וכו' בעי מיניה פשיטא על פדה"ב אבי הבן מברך ברוך שהחיינו וקיימנו וכו' כהן מברך וכו' דקמטי הנאה לידי' או אבי הבן מברך וכו' והק' הצל"ח למה הקדימו מה דפשיטא להו דעל פדיון הבן אבי הבן מברך. הי' להם לשאול רק מה דמבעי' להו ע"ש שני תירוצים ומה שפלפל בדבריו י"נ בס' מור ואהלות אהל ברכות (סי' ל"ה). וע' בס' פארי הלכות:
ולעד"נ ליישב בהקדם שו"ת הריב"ש (סי' קל"א) הובא בצל"ח שם דלשון על שמברכין בעל. כגון על פדיון הבן היינו באופן שאין המצוה תלוי' ביד העושה לבד כי הפדיון צריך גם לכהן שיקבל דמי הפדיון. והנה שיטת התוס' סוכה (דמ"ו) דאין מברכין זמן בלא ברכה אחרת וע"ש במהרש"א. ורש"ל והמהר"ם לובלין. ובס' קול יהודה סוכה מביא בשם הגאון ר"א ברודא לפרש בזה שיטת רש"י שבת (דכ"ג ע"א) מאי ממעט המדליק. דלכאורה מה בעי רש"י בזה. (ועי' פרמ"ג ה' חנוכה בכונת רש"י). ופי' דאין לומר דקאי על הרואה נ"ח דלא שייך לומר מאי ממעט דהא בודאי ממעט זמן. דלא שייך לומר ממעט נר דא"כ ישאר לו לברך רק ברכת זמן לבד ואין מברכין זמן בלא ברכה אחרת. ובס' מקום שמואל בגמ' סוכה שם הקשה מסוף פסחים דמשמע דיכול הכהן לברך זמן בלא ברכה אחרת. ותי' עפ"י שו"ת הרשב"א (סי' רמ"ה) ע"ש:
אכן נ"ל דדוקא לברך זמן בלא ברכה אחרת באותה מצוה עצמה שפיר כ' בתוס' סוכה שם דאין לברך זמן לבד אבל כאן בפה"ב דיש באותה מצוה עצמה עוד ברכת על פדה"ב. ואף דברכה זו מברך אבי הבן. וברכת שהחיינו הי' הו"א בגמ' שיברך הכהן. עכ"ז כיון דהמצוה אינה תלוי' באבי הבן לבד. רק דהכהן ג"כ מסייע להמצוה. שפיר נחשבו שתי הברכות על מצוה אחת ומצטרפין. כיון שבין שניהם נגמר המצוה. ושפיר ניחא מה שהקדים הגמ' מה דפשיטא דאבי הבן מברך על פדיון הבן ואז שפיר הוי השאלה והאיבעי' דאולי יוכל הכהן לברך זמן. דבלא זה לא נוכל לומר כלל שיברך הכהן זמן דהא אין מברכין זמן בלא ברכה אחרת. רק כיון שמברכין על פדיון הבן וכשיטת הריב"ש הנ"ל. ועי' בספרי דגן שמים בסוף פסחים בזה. ותלמידי החו"ב מ' אברהם דוב הכהן שהי' בלימוד השיעור העירני דיש רמז לדברי ברשב"ם שכ' שם משום דאיירי מתני' בשני מיני ברכות באדם אחד ומעשה אחד וכו'. היינו דלכך נקיט גם על פדה"ב שיהי' דומה לשתי ברכות בפסח וזבח ופשוט. ועי' בס' תולדות יעקב יוסף פ' בא:
ובחידושי בשבת (דכ"ג ע"א) מאי ממעט וכו' ובפירש"י המדליק. ובס' קול יהודה מש"כ בזה דדילמא קאי על הרואה. וכבר כתבתי בזה. ועי' בס' ברכת משה במס' שבת:
ועתה נלענ"ד עפ"מ שהק' זקיני ז"ל בס' פנים יפות (פ' מקץ) דלכאורה אין להבין ההו"א ונמעט נס. אלא י"ל דקושית המקשה הי' דנס נכלל בברכת אקבו"צ להדליק נר ש"ח דמזה גופא נלמד זכרון להנס וזאת שתי' רש"י בד"ק דקאי על המדליק. דאין לומר דקאי על הרואה כיון דהרואה אינו מברך רק נס וזמן. א"כ שפיר ידעינן דנמעט זמן ולא נס. דהא נס בכל יומא איתא והבן. וראיתי בס' חידושי מהרצ"א (דל"ט ע"א) שתירץ קושי' הנ"ל דמאי קס"ד למעט נס שהי' סובר המקשה שהנס הי' שחלקו הפך לח' חלקים בח' פכים ותיכף נתמלאו כל הח' פכים וא"כ הי' הנס רק ביום א' עיי"ש:
ולפ"ז נ"ל די"ל דבזה פליגי ב"ש וב"ה. ב"ש סוברים דעיקר הנס נעשה מיד לכל ח' ימים וא"כ ראוי להדליק בליל ראשון שמונה להראות שנס זה נעשה לח' ימים. ובכ"י פוחת והולך נגד ימים הנכנסים מן משך הנס. וב"ה סברי שבכ"י נתחדש הנם. וע"כ ביום א' מדליק א' ומוסיף והולך בכ"י מפני שנתחדש הנס כל שמונת ימים. וכעין שכ' בס' חלפות שמלת בנימין סו"פ מקץ. וכל האריכות דשם י"ל גם לדרכנו ע"ש והבן:
והנני שארו וידידו בלונ"ח: