אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן קמו

סימן קמה

ב"ה אסרו חג דסוכות תרצ"ו ווארשא. לכ' י"נ הרה"ג וכו' מ' דוד ראזנבוים נ"י בק' סאקאלוב. א) מכתבו היקר לי האיר מול פני לפני החג הק' ומפני הטרדות בהכנות המצות (עי' בטו"ז ריש ה' ראש השנה סי' תקפ"א בפי' המדרש) איחרתי בתשובה מאהבה עד היום:

ע"ד השאלה במה שנוהגים שאם לא הלך על קבר אבותיו עשרה שנים שוב לא ילך. אבל איך להתנהג באם לא הי' על קבר אביו יותר מעשרה שנים. לא מפני עצלות ח"ו רק מפני סיבה שלא הי' נכון לפניו לבוא להעיר ששם מנ"כ אביו. מטעם שלא להתראות עם איזה אנשים דרך אגב אשר האנשים הללו עשו רבות רעות לאביו. לא יחשוב ד' להם עון. ולא היה אופן שיבוא לעיר הזאת ועל קבר אביו. ושלא להתראות עם האנשים הללו. והי' יכול לבוא לידי מריבות וקטטות בשביל שעשו רעות לאביו. ולכן כל השנים שעברו התרחק א"ע הבן מלבוא לעיר הזאת ועתה כבר מתו האנשים הללו ומשתוקק מאוד הבן לנסוע שמה ולהיות על קבר אביו. כי מלפנים. גם אם היה שמחות בבית האנשים הללו. והזמינו את הבן שיבוא לעירם לשמוח יחד עמהם. גם אם הזמינו את הבן שיבוא לראש שמחות צאצאיהם בעירות אחרות. בשום פעם לא נסע הבן ליקח חבל בשמחתם והסתפק במועט בכותבו אליהם ברכת מז"ט מרחוק. וכה עברו הרבה עשרות שנים שלא בא על קבר אביו החביב לו עד להפליא כי אביו פיזר כמעט כל הונו בעבור בנו ללמדו תורה. והי' אחד מרבבות שיעשה כ"כ טובות לבנו ולזכרון שמו תאות נפש והבן. (ועי' בהקדמה לס' דברי משה להרמב"ם ז"ל. ועי' לעיל סי' ע"ד) ועל קבר אמו שמ"כ בעירו הוא נוהג לבוא על קברה ולהתפלל כמ"פ בשנה. אבל מה יעשה הבן עכשיו שהוא כבר זקן. ואם הי' היתר לפניו להיות על קבר אביו הי' אצלו יותר ממוצא שלל רב:

וכ"מ כותב בזה"ל:

והר' משה מיכל נ"י בה"ר גרשון שו"ב ע"ה מביאלא סיפר לי שהוא בעצמו שאל את הרב הגה"צ ר' שמואל ליב ז"ק ז"ל אבד"ק ביאלא אם לילך על קבר אביו אחר הפסק יו"ד שנים. והשיב לו "מען געהט נישט נאר ביי אגרויסען צדיק איזט נישט קיין זא סכנה" עכ"ד. ואנשי ח"ק דביאלא אמרו לו אז שיקח עמו עשרה אנשים לבקש מחילה על זה שלא בא בכל משך הזמן על קברו.

והר' משה מיכל הנ"ל הוא כעת בפה סאקלוב ובטח כ"ג שי' מכיר אותו שהוא למד אצל הרב הגה"צ מביאלא ז"ל בעל אגודת אזוב ביחד עם כ"ג שי' עכת"ד:

ב) והנה בס' טעמי המנהגים ח"ג (דל"ז) כנ' ונוהגין שאם לא הלך על קבר אבותיו עשרה שנים שוב לא ילך. ומביא שם בשם ש"ב הגה"ק בעל דברי חיים מצאנז שפ"א הי' בעיר פרעמיסלא ואמר לאנשיו נתפלל ואחר התפלה נלך על קבר אבי שנקבר שם. ואחר התפלה אמר שמעתי אומרים שאם לא הלך על קברי אבותיו עשרה שנים שוב לא ילך ע"כ לא נלך ולא הלך. ופ"א שאל הרה"ק מבאבוב את זקינו הרה"ק מצאנז אם ילך על קבר אביו כי שמע אומרים שנוהגין שאם לא הלך שבעה שנים שוב לא ילך. והשיבו תוכל לילך כי שמעתי אומרים עשרה שנים וכו' ובשו"ת יוסף דעת (סי' שנ"ה) נשאל ע"ז במה שנתפשט בין ההמון שמי שלא הי' על קברי אבותיו עשרים שנה שוב לא ילך. והתיר והביא ראי' מכלב שהלך על קברי אבותינו הק' בחברון ועבר זמן רב מפטירתם. ואפ"ה נשתטח שם ע"ש אבל נראה שיש לחלק ע"ש: ג) שוב ראיתי בס' הלולא דצדקיא (דכ"ג) שהביא משו"ת יוסף דעת וכ' דמכלב אין ראי'.

דמנהגא דין רק בקברי אבותיו ממש ולא בקברי צדיקים ואבות הוריו למעלה בקודש. ובמאסף בית ועד לחכמים ח"ג (סי' תרפ"ג) הביא שתלמיד אחד שאל הלכה למעשה מרבו הגה"צ בעל אבני צדק ז"ל והשיב לו תקנה שקיבל מהגה"ק מצאנז שישלח מקודם על קבר אביו להודיע אשר בנו רוצה לבוא להשתטח על קברו. ואח"כ יוכל לבוא גם הוא ע"ש. והוא כעין עצת הח"ק מביאלא כנ"ל:

ד) ויש להבין יותר העצה הנ"ל עפ"י מש"כ בקונט' תהלה למשה (בראש ס' ישמח משה על נ"כ דף ה'). אשר פ"א נחלה בנו של הגה"ק ר' משה טייטלבוים.

ושלח שני אנשים כשרים לליזענסק על הציון של הרה"ק הנועם אלימלך להתפלל עבור החולה שהי' בסכנה. ואמר להשלוחים כאשר תבואו לחצר בית החיים תאמרו. אשר אנחנו מנדרים פרוטה לצדקה בעד הנשמה אשר תלך ותגיד לנשמת הרב ר' אלימלך כי באנו על הציון שלו להתפלל לה'. ואז ירוצו כל הנשמות הנמצאים שם בעת ההוא להגיד ולהודיע להה"ק. כי לא בכל עת שורה נפשו ש"א על קברו כידוע. ושם בעולם האמת דבר יקר הוא אצל נשמת המתים אשר יכולים להשתכר פרוטה שנותנים לתועלת נשמתם ע"כ כל אחד ירצה להקדים למען יזכה הוא במצות הפרוטה. ואח"כ תלכו על קברו להתפלל בעד בני. וגם תשגיחו במכוון על המורה שעות באיזה שעה שתהיו שמה כה אמר להם וכן עשו. ופתאום הקיץ בנו הילד אשר הי' שוכב על ערשו כמתעלף בחדר הסמוך וקרא אבי אבי. וכאשר בא אליו אמר לו מעתה אקים מחליי בעזהש"י ואהי' מעתה בבריאות השלימות. ושאלו מאין ידעת זאת בני. והשיב לו שבזו הרגע היה אצלי איש יהודי וצייר תוארו ותמונתו כתמונת הקדוש הר"ר אלימלך ז"ל ובירך אותי והבטיח לי שאהיה מעתה בריא אולם. ותיכף הביט אביו הקדוש על המורה שעות. ואח"ז כאשר באו השלוחים אל ביתו ראה שהי' במכוון אותו שעה שהיו על הציון ע"ש. וע' בס' דבש וחלב פ' שופטים דקמ"א. עכ"פ באם הבן שולח מקודם על קבר אביו להודיעו באופן שהורה לנו הגה"ק בעל ישמח משה ז"ל ע"י נדבות לצדקה וגם הבן בעצמו בבואו אח"כ על קבר אביו הוא מנדר לצדקה עבור נשמת אביו. ועי"ז יש נ"ר לאביו כמו שנודרים לצדקה בעת הזכרת נשמות ביו"ט, וממילא הוא בכלל שומר מצוה לא ידע דבר רע. וזאת יוכל להגן עליו בבואו על הקבר להתפלל. וזה לפני חמשים שנה בהיותי צעיר לימים.

והייתי במרחץ שצאווניץ עפ"י פקודת הרופאים שם הי' אז ת"ח א' מלובלין. וסיפר לי כי פ"א הי' בווארשא. ושמע כי הגה"ק ר' יעקלי מראדזמין הנהו בווארשא. ומתאכסן בבית קאפטאל. ואז הי' לבית הזה חצר גדוב אשר עתה הוא שם רחוב מלאווסקי. וביקשו הה"ק ר"י שילך עמו בצוותא לטייל בהחצר הגדול. אחר שתייתו מים מקרלסבאד. והרופאים ציוו לטייל אחר השתי' וכן עשה בתוך הליכתם עמד הה"ק ר"י ועיניו נשואות השמימה בדביקות גדול. ואמר אליו תדע חביבי. אשר נשמות מצדיקים שכבר המה בעולם העליון משתוקקים ומתאוים הלואי ינתן להם רשות לשוב לזה העולם עכ"פ על חצי שעה. שיהי' להם היכולת לעשות עוד איזהו מצות ועבודת השי"ת. כי שם במתים חפשי נא'. ורק בעוה"ז יכולים לקנות בכל רגע ורגע איזהו מצוה וזכות. וכמו במשרע"ה שהשתוקק לקיים מצות התלוים בארץ ולבוא לא"י. כחז"ל סוטה (די"ד) וכי לאכול מפרי' הוא צריך. וכאשר אנו בעוה"ז אין אנחנו יודעים עד כמה להזהר שלא לאבד כל רגע ורגע בביטול ח"ו. וכאשר סיים ד"ק הלך הלאה הטיול בלי שום דיבור רק בדביקת כדרכו בקודש. בהאחזו בשרול (ארבעל) של הת"ח הצותא שלו והמלוה אותו:

ה) וראיתי בס' משמרת שלום ח"ב ה' שמחות (אות ד' ל"ב) שכ' ובגוף הדבר שמעתי דכל החשש בזה הוא דוקא באם היה פ"א על קברו ואח"כ פסק להיות על קברו יו"ד שנים. אבל באם לא היה מעולם על קברי אבותיו בזה אין קפידא אף אחר שנים הרבה. ועפי"ז נסתר הראי' של הג' מלבוב מכלב הנ"ל. ועי' בס' חיים הנצחיים סי' ט"ז:

ו) שוב ראיתי בשו"ת דודאי השדה סי' ל"ח ליד"נ הגה"צ ר' אליעזר דייטש אבד"ק בוניהאד זצ"ל שנשאל אם יש איזה ממש במנהג הזה. וכ' אמנם בזוה"ק פ' שמות (דט"ז ע"א) במעשה דלחמא בר ליואי נתגלה אחד מקברו שבנו לא הי' כבר י"ב שנים על קברו. ומ"מ כפי הנראה שם הי' משתוקק שיבא על קברו א"כ משמע דאפי' בבנו שחייב בכבודו מחוייב ג"כ לילך אפי' אחר כמה שנים. ואולי יש לחלק דשם הי' הבן אנוס שלא היה יכול לבא שהיה נשבה ללסטים. עש"ה בהמעשה. וא"כ שפיר י"ל דיש חילוק דאם הי' אנוס מלילך על קברי אבותיו אין לו קפידא ומותר לילך לאחר כמה שנים. אמנם אם לא הי' לו אונס והי' מתרשל לילך בודאי מקפיד האב על שלא הי' מכבדו זה זמן רב ולא יכניס עצמו להכניס תפלתו לשמי מרומים.

וא"כ י"ל דבר חדש דאשה חשבינן תמיד כאנוסה כיון שרשות בעלה עליה א"כ אין לאבותי' קפידא. ועוד כיון דלפעמים מזדמן אפי' כשיש לה פנאי לילך על קברי אבותיה שהיא מעוכבת לילך מחמת שהיא בימי נדתה. ונדה ג"כ אסורה לילך על הקברים כמש"כ בס' חיי אדם (כלל ג' סעי' ל"ח) וא"כ אין אבותי' מקפידים עלי' אפי' לא היתה זמן רב וא"כ אשה מותרת לילך אפי' לא היתה כמה שנים. ויש לסמוך על זה בדבר שאין לו שורש בש"ס ופוסקים ע"ש. עכ"פ בנידן דידן יש צד היתר כי גם הבן הזה הי' אנוס שלא הי' יכול לבוא שמה. ואין זאת כמי שמתרשל בכיבוד אב. אדרבה מה שלא בא לשם הי' בשביל שצערו לאביו ועשו לו רעות. ועתה כי נתבטל האונס הוא משתוקק לבוא על קברו. ובפרט ע"י העצות שנז' למעלה אות ג'. ולדעתי נראה להתיר. רק באופן שיסכימו עמי עוד שני רבנים מובהקים שיחיו: והנני ידידו בלונ"ח:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה