אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן קלט

סימן קלח

בשם ה' ובעזרתו ית"ש יום ג' וישלח י"ב כסלו תרפ"א פלונסק. שלום רב לכ' י"נ החו"ב וכו' מ' משה מנחם נ"י וואלדען בק' קיעלץ:

לעשות רצונו חפצתי. והנני שולח לכ' קונטרס התקנות מאת גדולי ישראל ופרנסי עיר ווארשא משנת תרמ"ו ועי' בס' יכבד אב די"ד והלאה:

תקנות גדולות. עת לעשות לד'. אחים יקרים נשימה נא עין על תהלוכות בני עמנו עם בני ישראל בעת הרעה הזאת. השקיפו נא על מצב אחינו בעירנו. ומאוד יכאב לב כל אוהב ישראל בראותו את השערוריות והתהפוכות השוררת בקרבינו. מצב המוסרי נורא מאוד. אין דורש ואין מבקש ואיש כל הישר בעיניו יעשה ומצב החומרי כולו משחת. וכרקב בעצמותינו הלוקסוס והמאדע. אשר מנפש ועד בשר יכלו:

הה! מה יתחמץ לבבינו לשמע השערוריות האלה. ומה עצמו ראשיהם. איה שוקל ואיה סופר את כל המון הצרות והתלאות אשר הסבו לנו שתי בנות התפתה האלה הלוקסוס והמאדע הארורות אשר מצאו קן בלבות בני עמנו במדה מרובה ונפרזה:

יש אמנם אנשים אשר להם לב רגש ויחזו מראש את הצרות הצרורות לרגליהם. ויאזרו חיל ויתאמצו בכל עוז להסיר הנגעים האלה מבתיהם. אולם חזקה עליהם רוח נשיהם ובנותיהם. קלי הדעת נלוזים ועקשים במדותיהם. אשר עבר עליהם רוח קנאה להתדמות. להראות את היקום אשר ברגליהם רוח עקשות ורוח רעה מבעתיהם. והיו גם האנשים אנשי ישרי לב מוכרחים לבטל רצונם מפני רצוניהם:

הן הנה היו לבני ישראל לפוקה ולמכשול עון. לחמת רעל ולמרורת פתנים.

את אלה הביאו עד ככר לחם. ואת אלה. אהה! לילך מעולמם בלא עתם. הן הנה היו הסבה לרבים מבני עמנו לעקש ארחותם במרמות ותוך ועלילות נתעבות. אשר תצילנה אוזן כל שומען. הן הנה בעצם תוקפן הפילו משמים ארץ תפארת ישראל. הוסרה המצנפת והורמה העטרה. קוינו לעשות ענבים ויעש באושים:

מי יתננו כירחי קדם. עת הופיע עלינו רוח טהרה ויראת ה' מתנוססת בקרבינו. עת פרח גפן ישראל וייף בגדלו ויעש פרי קודש הילולים לתורה ולתעודה. וזמורת זר ונצר נתעב הלוקסוס והמאדע לא נראה בכרם ישראל:

לזאת חוב קדוש של כל איש אשר יראת ה' נוגע בלבבו. ואשר עוד לא נכבה בקרבו זיקי האהבה להשי"ת ולתורתינו הקדושה ולעם בני ישראל. כי יקדיש חלק מעתותיו פעמים בחודש לכה"פ לבוא להאסיפה (אשר נשתדל אי"ה להשיג ע"ז רשיון הממשלה יר"ה] להתיעץ כדת מה לעשות להסיר את הסלונים האלה מקרב כרם ישראל. איש את רעהו יעזורו. ויתאחדו כקטן כגדול. כזקן כצעיר. ולא יאמר מה אני כי אבוא בין אנשים לטכס עצה. אך ילבש עוז ויגבה לבו בדרכי ה' ויתאחד עם קהל הנאספים, ויתן עצתו אמונה. ונכון לבנו ובטוח. כי בעזר ה' בכח האחדות נבוא אל המטרה. ולאט לאט נגרש את הלוקסוס והמאדע מקהל ישראל כפי אשר יהי' לאל ידינו:

עוד זאת! ראו נא בדקי העדה בדברים הנוגעים בין אדם למקום. כי רבו בעוה"ר. וזה כמה נעזבו ואין איש שם על לב לתקנם. מהעדר דורש ומשגיח בענינים כאלו. על כן עורו נא התעוררו נא. לעמוד בפרץ ולעצור בעד המים הזדונים. אל תאמרו נואש. כי עוד כוחנו חזק עמנו תה"ל אם אך יתחזק האחדות בתוכינו:

חזקו ואמצו לתקן תקנות טובות ומועילות לטובת הכלל. לכבוד ה' ולכבוד עמו בית ישראל. וכבוד תוה"ק. ואתה ה' הי' עוזר לנו. ושלום על ישראל אמן:

כל הדברים הנאמרים לעיל והתקנות הקבועות מהראוי מאוד לגמור אשר החלו לעשות באופן שיהי' ע"פ רשיון הממשלה ויהי' טובה גדולה לפני עדה הקדושה בעיר רבתי עם פה ווארשא ויהי' נועם ה' עליהם ומעשה ידיהם כוננה עליהם. דברי הבא עה"ח יום כ"ח למב"י תרמ"ו לפ"ק ווארשא: נאום חיים אלעזר וואקס אבד"ק פיעטרקוב. אחרי הדברים והאמת האלה הכתובים למעלה קבלנו עלינו בחיוב חזק ואמיץ בלי נדר לאשר ולקיים ככל הכתוב לעיל. לקחת פנאי ולגזול העת כפי האפשרות לבוא באסיפה פעמיים בחודש. ולצמצם העת שיהי' פנאי ביום הנועד להאסיפה. ולאשר ולקיים התקנות שיתוקנו אי"ה בהסכמת רוב הדיעות לחזק ולקיים רצון התוה"ק ולהעמיד הדת על תילו. וכל א' מאתנו מחויב להשתדל בכל עוז ותעצומות האפשרי אצל בני ביתו וגם אצל אנשים אחרים שיצאו התקנות מכח אל הפועל:

וד' יעזרנו על דבר כבוד שמו יתברך ויתעלה. לבצע מזימותינו לטוב. נאום ישעי' פריוועס. ונאום יצחק באראווסקי. יעקב ווייס. צבי יוסף שפילריין. מנלי רוזינשטרויך גרשון בליהט. נחום שפיגלגלאס. לייבש בראצקי. זאב וואלף רוזענפעלד. דוד אפפענהיים. יצחק נייגאלדבערג. ירוחם ליב וואלפיש. יהושע שמואל דוד זאלבערג. אברהם איים פשעפיורקע דוד פוזנער. מרדכי שמואל קליין. שלמה זלמן געלבפיש משה יצחק עלבינגעהר. יצחק גליקזאהן. ארי' ליב הענדילס. מאיר מענדעלזאהן. אהרן פייוויל טראקענהיים. צבי חיים פאלאקעוויטש. משה וועב. דוד הלוי מיהלשטיין. שלמה פאלמאן משה ליב ליבזאהן יחיאל ציילאן. זלמן מערנהלץ. צבי הירש דאנציגער. אברהם ארי' מאגערמאן. שמעון ליפשיטץ.

קלמן מענדלזאהן. מענדיל קאלינבערג. אהרן געלבפיש. אלכסנדר זיסקינד ביאלער. אלי' ווידענפעלד. מאיר מאכאנבוים. אליעזר מינץ. צבי הירש בלייווייס. אלי' מענדזיצקע. שלום וויידענפעלד:

ועוד הרבה חתימות אשר קשה לקרותם מכתב ידם:

בעזהשי"ת אנחנו הח"מ בהתאספנו יחד לשים עין על מצב בני עירנו כי ירד פלאים ר"ל, כי ההוצאות השתרגו ועלו מעלה ראש והמסחרים יורדים עשר מעלות אחורנית ועוד נוסף ע"ז כי שוט שוטף עובר הוא המקור האכזב הלוקסוס והמאדע. אשר מצאו להם מסילות בלבות בני עירנו ביתר שאת ויתר עז ועליהם יקדישו הונם ואונם רוחם ונפשם ואת עמלם בזיעת אפים. יפזרו במלא חפנים למען מלאת חוקי המאדע לכל פרטי' והלוקסוס עם דקדוקי'. אף כי בביתם אין לחם ושמלה. אשר גם זאת הי' בעוכרנו למשוך עלינו קנאת עם ועם אשר יביטו עלינו בשאט על אשר נתחרה להתדמות אליהם ברוח העת ועוד נוספות. לזאת הסכמנו בינינו לעשות תקנות עלינו הח"מ ואולי יעזור ד' כי ממנו ילמדו גם אחרים ואז ברצות ד' דרכנו לאט לאט נגרש מקרבנו ומגבולנו תאות הלוקסוס והמאדע. ובעזר ה' גם בימים הבאים נוסף אומץ בהוספות תיקונים תקנה ראשונה (ברית מילה). א) קוואטערשאפט לא ינתן לחתן עם הכלה ב) למעט במספר הקרואים בכל האפשרות. ג) המאכלים שנים היינו דגים ובשר לא יותר. כן לפני אנשים וכן לפני נשים: תקנה שניה (תנאים). לא יכינו שום סעודה רק יין וטארט יי"ש ולפקיך. ואם יהי' אחד מוכרח לעשות סעודה אזי יכין רק דגים ובשר לא יותר. הן לפני אנשים והן לפני נשים. ובכל יכולתו ימעט במספר הקרואים: תקנה שלישית (חתונה). א) למעט במספר הקרואים בכל האפשרות. ב) המאכלים שלשה. היינו דגים ובשר ועוד מאכל אשר יבחר לו הבעל שמחה לא יותר. כן לפני אנשים וכן לפני נשים:

תקנה רביעית (אויפרופין). א) לא יכינו שום סעודה רק יין וטארט יי"ש ולעקיך. ולא יבוא אבי הכלה ומשפחתו לביהכנ"ס בעת קריאת החתן לתורה ב) לא תלך הכלה לבית אבי החתן בש"ק או במוצאי שבת קודש של האופרופין:

תקנה חמישית (הכנסת כלה). לאשר כי ע"י התיקונים הנזכרים אשר יצאו לפעולת אדם ברצות ד' ימעט עי"ז אי"ה ההוצאות על המותרות ובעלי השמחה ירויחו עי"ז.

לזאת ראוי ונכון אשר כל בעל שמחה ימצא את עצמו מחויב להעלות את אחיו האביונים על ראש שמחתו. ולהרים תרומה על מצות הכנסת כלה כפי הברכה אשר ברכו ה' והפרטים בזה יהי' אי"ה לפי הסכמת רוב הדיעות:

כז"נ בהסכם רבנים ודומ"צ ואנשים מפורסמים שבעירנו:

בעזהשי"ת בבואינו להתחבר יחד ולתקן תקנות קבועות בי"ג בריתות. מסיבת איזה מכשולים אשר נהיית באשמת איזה מוהלים שלא שמשו כל צרכם ואינם מוחזקים ואומני יד. לכן גזרנו אומר בהסכם כולם. א) שלא יגש איש אחד למול בלי מוהל אחר עומד ע"ג אף אם הוא אומן וזריז [כיון דעבדינן לו צרה כ"ש דמזדרז טפי יומא י"ג] ב) בלי הסכמת עשרה מוהלים הנבררים לא יגש איש להתחנך לעבודה זאת. והמוהלים לא יתחילו לחנכו טרם ישיג רשיון מהנבררים. ג) בעת שיבוא המוהל לבית המילה מחויב תיכף לבקר את הילד. ולדרוש ולחקור היטב במראה גופו ועיניו אם הוא בריא אולם ואין בו שינוי מראה וחשש חולי כ"ש. ולא ימתין עד הבאת הילד לכסא ש"א ז"ל. ואם יסתפק לו דבר מה ימתיק סוד עם המוהל השני ותשועה ברוב יועץ. ד) לא ימול מוהל אחד יותר משני ילדים ביום אחד אם לא בעת ההכרח. ה) מוהל שלא יקרא ולא יכובד לא ילך בעצמו. אם לא בעל יא"צ או בכור בער"פ. ו) הפורע ימצוץ ולא יכבד לאיש שאינו מוהל. ז) ליתן כל אחד נדבתו מידי חודש בחדשו למען יהי' כסף מוצא לעזור למוהל אשר מטה ידו ר"ל, ע"כ התקנות:

ואגב אומר. כי תקנות כמו אלו כבר נעשו גם בימים מקדם. כמובא בס' מופת הדור פרק ו' התקנות שנעשו בעיר פראג ע"י הרב הגאון רשכבה"ג ש"ב מוהר"ר וחזקאל הלוי לנדא בעל הנודע ביהודה. ובית דינו הצדק הרבנים הגאונים. ועל החתום נשיא העדה. וראשי הקהלה וחברי וועד היועץ.

הגבירים האלופים זצ"ל. כי אחר אשר פראג סבלה נזק רב בימי המהומה והמבוכה בעת המלחמה. ואחר ימי הגלות בשנת תק"ה. והגאון הנ"ל הי' כאב רחמן הדואג לטובת בניו. ומגמתו וכל ישעו היה לרומם את קרן עדתו עמו וצאן מרעיתו ובעינים פקוחות פקח על עסקי צבור להיטיב מצבם. וירא ראשית לו לקפח את המותרות והלוקסוס אשר שרר אז בקרב עדתו בתעצומות עזו כי אך בזה ייטיב מצבם. וגם להסיר מעליהם כל קנאה ומשטמה משכניהם שאינם בני ברית. כי אך הלוקסוס הוא הגורם התרופפות עמודי כסף ושולל כל נתח טוב ויורידום לשאול ומטיל קנאה בין ישראל לעמים. ויקרא לעצרה את ראשי העדה יועציה נכבדיה ובית דינו מו"ש. ואחר עיונם נתקנו תקנות לגרש את הלוקסוס השורר בסעודות של שמחה אשר הוצאותיהן יעלו לפעמים למעלה ראש. ומונה והולך שם כל התקנות במספר הקרואים. ובמיני מאכלים. וסדר המלבושים וקשוטים. ושאר הוצאות בסעודת בר מצוה. אירוסין. חתונה ברית מילה וכדומה. ועל כל זה נוסדה אגודה מפקחת (קאמיסיאן) לשמור ולדקדק אחרי החזקת התקנות בזהירות יתירה. והעבריינים יענשו ע"ש באורך. והוזכר מזה בס' דרושי הצל"ח א' ל' ובס' אהבת ציון דרוש ב': כן הובא בס' לוחות זכרון (דף כ"ג). ובס' כתר כהונה (דף ל"ט) התקנות שתיקן הגאון רשכבה"ג מוהר"ר אברהם ברודא זצ"ל אבד"ק פ"פדמיין בעירו בשנת תע"ה לצמצם הרבה ושלא לעבור חק בענין הסעודות והמלבושים. ואעתיק בזה איזה סעיפים:

היום יום ה' י"ז תמוז תע"ה לפ"ק. הוכרז בביהכנ"ס ישן וחדש בפקודת וכו'. א) אויף קיין סעודה הן סעודת מצוה הן בסעודה שעושה היחיד לקופה שלו. או סעודה שעושים הקופה (געזעלשאפט) לעצמם יהיה מי שיהיה או סעודת סיום. גם בסעודה שעושה הגבאי צדקה בחנוכה. זאלן וועלשי האנין או וועלשי הינער אלי טארטין פאסטעטין אין דער דעק גם שיסל פאסטעטין אלי קונפעקטין טראקתן אופסט מכל שכן פרמידן גראשפלט ברויט ניט על השלחן געברויכט ווארדן אין איז אסור בחרם. רק באם הסעודות הנ"ל במוצאי שבת זיין. רשות מאנדעל טארטין פאשטט קוכן צו געבין. סעודה שעושה הפרנס לפרנסים כנהוג איז אינו בכלל הנ"ל. לח) בעלי בתים ונערים זאלן כלל וכלל קיין פעדים קנעפף מזהב או כסף במלבושים טראגין ונערים בשבתות קיין טראטארין קאמיזעליר טראגין בחרם ובקנס יו"ד ר"ט. לט) בימי החול זאלל קייניר איין טלית מן משי טראגין בקנס ב' ר"ט. מ) עס זאל להבא דהיינו מן הקיץ תע"ו הבע"ל קייניר מבני קהלתינו יצ"ו זיך בשוואלבאך פינדין לאזין מן ר"ח אב עד אחר ת"ב בחרם ובקנס מאה ר"ט וכו' כל הנ"ל זאל גיהאלטין ווערדין בלי ערמה וכו' ולהשומעים ינעם:

ואנן מה נענה בתרייהו. אחרי החרבנות שנעשו בימינו בעוה"ר בבית ישראל כי ניתן יעקב למשיסה וישראל לבוזזים. אלפי שלופי סייפא עיילו וקטלי יומא ולילוותא. ונחלי דם שוטפים כמים. ובהך גיסא הלולי וחינגי.

איזדקיר ואכלו ושתו ולא הוי ידעו הני בהני (גמ' גיטין דף נז). הלוקסום והפירצות מנפש עד בשר יכלה. וגדר הצניעות והמוסר פרץ במלואו בחומת בת יהודה. ואוי לנו אם נאמר (גמ' סוכה דף נ"ו ע"ב) לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל בשעת הדחק ועת צרה היא ליעקב ד' ירחם:

דברי ידידו צבי יחזקאל מיכלזאהן אבדפ"ק פלונסק והגליל:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה