אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן קלח

סימן קלז

בשם ה' יום ג' בבו"י נצו"י ווארשא. לכ' ש"ב הרה"ג וכו' מ' מאיר שלום נ"י ראבינאוויץ אבד"ק מלאסני:

קבלתי את כתביו אשר שלח לי חידושיו בסוגיא דכבתה וכו' והנני ממלא בקשתו וצויתי לא' מן תלמידי שיעתיק מפנקסי איזה חידושים בסוגיא זו. וכבר חנני הש"י שנדפסו מחידושי בזה בספרי דגן שמים (דנ"ט יד"ס). ולעיל (סי' ט"ז י"ז) ובספרי שו"ת בית יחזקאל (סי' ב' ט"ו נ"ו). ובש"ס:

א) בשבת (דכ"א.) אר"ה פתילות ושמנים וכו' בין בשבת וכו' אמר רבא מ"ט דר"ה וכו' ומותר להשתמש לאורה. ובתוס' שם וא"ת מנ"ל לרבא וכו' ולעד"נ לישב דהמפורשים הק' לשיטת התוס' ישנים (שבת דכ"א) והגמ"ר דהיכי שיש נר אחד יפה בא' מן החדרים מותר להדליק בשמנים הפסולים א"כ למה אוסר ר"ה הא נר של שבת קודם משמן יפה ותו ליכא חשש הטיה. ורבא עצמו סובר (בשבת

דכ"ג ע"ב) נר ביתו עדיף משום שלום ביתו. ועי' או"ח (סי' רס"ד). וקו' זו בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' ל"ט) ולדוד"ז בס' עטרת חכמים בסוגיא זו. עוד הק' הרשב"א לשיטת הרי"ף ז"ל דאחר שדלק כשיעור לנ"ח מותר להשתמש לאורה. א"כ איך מתיר רב מטעם דאסור להשתמש לאורה הא יש לחוש שמא יטה אחר שידליק כשיעור ועי' בזה לדו"ז בס' בנין אריאל ח"ב. ובס' ברכת אברהם עה"ת (ד"צ). לכן י"ל דרבא סובר באמת אסור להשתמש לאורה. דהא דקאמר אסור להשתמש כו' הוא רק אליבא דר"ה. דהא הוא סובר שם (דכ"א ע"ב) דצריך נר אחרת להשתמש לאורה ועי' בזה בבעה"מ ובהר"ן ובמפורשים:

והנה ראיתי בכתי"ק זקיני הגה"ק מהר"צ הירש זצ"ל אבד"ק ברלין שכ' דמאן דסובר אסור להשתמש לאורה הוא סובר דנר ביתו ונ"ח נ"ב עדיף משום שלום ביתו דהא נגד הנ"ח לא יוכל להשתמש. אבל לר"ה דסובר מותר להשתמש לאורה י"ל דליכא מיוחד נר שבת דהא מותר להשתמש בנ"ח עכד"ק. א"כ מיושב הכל דלר"ה באמת מיירי דלית לי' נר שבת. ומיושב גם שיטת הרי"ף כרב דאסור להשתמש לאורה. א"כ ע"כ איכא נר שבת הדולק יפה ולא חיישינן שמא ישתמש לאורה אחר השיעור ויטה דהא איכא נר הדולק יפה כיון דנ"ש קודם למאן דאוסר להשתמש לאורה. ואיכא ההיתר של התוס' ישנים כנ"ל: ולפי"ז מיושב קו' התוס' דר"ה סובר ע"כ דמותר להשתמש לאורה דהמפורשים הק' דבכלל השמנים הוא שמן של תרומה טמאה. ושמן ת"ט דולק יפה. ותי' משום דנ"ח מדליקין משתשקע החמה וקיי"ל (שבת דכ"ד ע"ב) דאין שורפין קדשים בלילה אכן אכתי תקשה נדלק בחנוכה בשבת דההדלקה היא מבעוד יום. ותי' דבשבת איכא האיסור כמו בכל שבת דאין מדליקין בשמן שריפה שמא יטה מתוך שמצוה עליו לבערו כדלקמן (דכ"ג ע"ב). א"כ מיושב שפיר דאי נימא דר"ה סובר אסור להשתמש לאורה. א"כ ע"כ איכא נר אחר לשבת כסברת זקיני הגה"ק ז"ל. וא"כ יקשה למה אוסר בשמן שריפה בשבת הא כפי המבואר בהגמ"ר אם יש נר אחר הדולק יפה יזכור ולא יטה. א"ו דסובר מותר וכו' ויוכל להיות דל"ל נר ביתו כנ"ל. ובזה נ"ל לפרש הא דאמרוה רבנן קמי' דאביי משמי' דר' ירמי' ולא קיבלה ומשמי' דר' יוחנן וקיבלה דמקשי' למה משמי' דר' ירמי' ולא קיבלה. ועי' בס' תיקון משה אות י"ח דפח"ח. ולדברינו ניחא דאין הכונה דלא קיבל טעמו של ר' ירמי' רק שלא קיבל כל הדין דרב יאמר כן. ובשמו של ר' יוחנן קיבלה. והוא דאביי לשיטתו דסובר דכל מילי דמר עביד כרב (שבת דכ"ב. פסחים דק"א). ורבה סובר (שבת דכ"ג ע"ב). דשמן שריפה מיירי בשבת ואסור משום שמא יטה. א"כ ק' איך מתיר רב להדליק בשמנים וביניהם גם שמן שריפה. הא ודאי דגם רב סובר בש"ש הטעם שמא יטה דהא רבה בכל מילי סובר כרב. וא"כ אף דבשבת י"ל דמותר להדליק כיון דרב סובר אסור להשתמש לאורה. וממילא יש לו נר יפה לשבת. וליכא חשש דיטה דהא יזכור כיון שיש לו נר טוב. אבל בחול בחנוכה יקשה הא ההדלקה היא בשקיעת החמה ואין שורפין קדשים בלילה. לכן לא קיבל דינא דר' ירמי' משמי' דרב. אבל כיון דאתי רבין וא' בשם ר' יוחנן קיבלה דהא ר' יוחנן סובר (ביבמות דע"ב ע"ב) דקדשים שלא בזמנו שורפין בלילה וכן דעת הירושלמי בשיטת ר' ישמעאל ועמש"כ האור חדש פסחים (דפ"ג) בזה לשיטת ר' ישמעאל ושפיר יוכל ר' יוחנן לסבור דמדליקין אף בחנוכה בחול באופן זה שהוא לאחר זמנו. ומצאתי ת"ל עתה שכונתי קצת לדברי דו"ז הגה"ק בס' לחמי תודה (דרט"ו). ועי' בשו"ת מהר"י אשכנזי (חאו"ח סי' כ"ט). ובס' שער יהודא (שבת שם) והארכתי במק"א בכמה אופנים:

ב) וביום ד' דחנוכה תרנ"ח כתבתי תשובה להרה"ג מ' יעקב חיים זעליג גאלדשלאק. קבלתי התשורה ששלח לי ספר חסדי יהונתן מהגה"ק הרבי ר' יהונתן זי"ע. אשר יצא לאור על ידו ועטרו בהגהות וחידושים יקרים וכו':

והנה בפתחי הספר בהלין יומא דחנוכה. הופיעו נגד עיני החידושים בש"ס שבת (דכ"א) בסוגיא דכבתה וראיתי שם ישובים נכונים על קושית המהרש"א ז"ל בתוס' ד"ה ומותר שהק' לפמש"כ בתוס' לרב דסברא פשוטה היא ששום אדם לא יחמיר לאסור להשתמש לאורה. א"כ איך כתבו מקודם לרב הונא דלכך מפרש ואומר בין בשבת בין בחול. בכדי להשמיענו דיש טעם מיוחד לשבת משום דמותר להשתמש לאורה הא כיון דהיא סברא פשוטה דמותר להשתמש לאורה א"כ למה הוצרך ר"ה להשמיענו זאת. הא ממילא נדע דמותר להשתמש לאורה עיי"ש. אמרתי לתת לפניו את תירוצי שאמרתי בזה. בילדותי והוא. דדוקא לרב היא סברא פשוטה ששום אדם לא יחמיר לאסור. ואף דרב סובר לקמן (דכ"ב ע"א) אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה. ומשמע דסובר דנר קדושה יש בה. עכ"ז כתבו בתוס' שפיר לרב ששום אדם לא יחמיר לאסור אי משום דבהרא"ש ליתא בגרסתו רב ומשמע דהיא מימרא דר"י א"ר אסי וכן משמע ברש"י ד"ה תלי כמבואר בגליון הש"ס שם. אי משום דכיון דרב מפרש דאסור להרצות מעות דייקא ולא האמר סתם אסור להשתמש נגד נ"ח. משמע דדוקא להרצות מעות הוי ביזוי מצוה ולא שאר תשמיש שאינו בזיון:

אבל ר"ה הוצרך להשמיענו דמותר להשתמש לאורה דהא כיון דכבר איכא מימרא דרב דמותר בשבת משום דאסור להשתמש לאורה. וידוע הכלל דר"ה בכ"מ כרב רבו ס"ל (עיין בתוס' ע"ז דנ"ו ע"ב) א"כ שפיר הוי סברא פשוטה לומר דר"ה סובר אסור להשתמש לאורה כרב רבו. לכן מוכרח להורות לנו דמותר להשתמש לאורה ופשוט:

ג)בשבת (דכ"א ע"א) בתוס' ד"ה ומותר וכו' וא"ת מנא לי' לרבא דסבר ר"ה דמותר להשתמש לאורה וכו'. ולעד"נ לישב בהקדם דיש לומר סברא דמי שסובר כבתה זקוק לה. משמע משום דהנחה עושה מצוה ולא די בהדלקה לבד לצאת יד"ח. וממילא משמע לדידי' דצריך לסבור אסור להשתמש לאורה. כיון דכל המשך המצוה ההנחה בכלל המצוה. ויש עוד קדושה שלא להשתמש לאורה. אבל מאן דסובר כבתה אין זקוק לה משום דסובר הדלקה עושה מצוה. ולכך אליבי' מותר אח"כ להשתמש לאורה. כיון דהמצוה נגמרת אחר ההדלקה. וא"כ רב הונא דסובר כבתה זקוק לה וסובר מותר להשתמש לאורה. הוא היפך סברתו, וכן רב דסובר כבתה אין זקוק לה וסובר אסור להשתמש לאורה. הוא ג"כ היפך הסברא. אבל ר' חסדא דסובר בחול מותר משום דכבתה אין זקוק לה ובשבת אסור משום דמותר להשתמש לאורה. זה היא סברא הישרה. ובזה יש להבין סברת התוס' שם שכתבו דלרב אי הוי אמר סתם "מדליקין" הוי אמרינן דוקא בחול משום דכבתה אז"ל. אבל בשבת הי' אסור דהסברא הפשוטה היא דמותר להשתמש. היינו לפי שיטתו דמותר בחול משום דאין זקוק לה. הוי ממילא הסברא פשוטה דמותר להשתמש לאורה כפי שיטת רב חסדא. שלא יהי' היפך הסברא:

ובזה מיושבת לי קושית המהרש"א שהק' על התוס' שכתבו בראש דבריהם דלכך אמר רב הונא בין בשבת בין בחול בכדי להשמיענו דיש טעם על שבת מצד דמותר להשתמש. והקשה הלא זה ממילא ידעינן מצד הסברא כפי דבריהם ששום אדם לא יחמיר לאסור להשתמש לאורה. אכן להנ"ל ניחא דדוקא למאן דסובר כבתה אין זקוק לה.

הוי ממילא הסברא פשוטה דמותר להשתמש לאורה. אבל לר"ה שסובר דבחול אסור משום דכבתה זקוק לה. א"כ הוי באמת הסברא דאסור להשתמש לאורה. וצריך להשמיענו בפירוש בין בשבת בין בחול בכדי שנדע טעם מיוחד לשבת דהוא סובר מותר להשתמש לאורה. היפך שיטתו והבן. ועיין טו"ז סי' תרע"ג סעי' ב':

ד) והנה לפי מה שכתבתי דמאן דסובר הדלקה עושה מצוה סובר מותר להשתמש לאורה. יש ליישב הסמיכות ממימרות דרב כהנא וכו' משמיה דרב תנחום נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה וכו' להא דאמר ממ"ש והבור ריק אין בו מים וכו' מים אין בו אבל נחוע"ק יש בו (שם דכ"ב ע"א) בהקדם מש"כ בס' טהור רעיונים (שבת דכ"א) בזה היינו עפ"י דרכו דהא דמדחה דאתי למנועי ממצוה דחוי' דחוקה היא דתלי' בפלוגתא (בפ"ק דביצה) ולכן מביא אח"כ ראי' להא דאמר רבינא משמי' דרבא זאת אומרת נ"ח מצוה להניחה וכו' דלכאורה יש לדחות דאם אשו משום חציו ניחא אבל אם אשו משום ממונו ונ"ח לאו ממונו דאסור להשתמש לאורה כמש"כ בטהור רעיונים. ולכן מביא דאם הניחה למעלה מעשרים אמה וכמש"כ בתוס' וע"כ דסובר הדלקה עושה מצוה וממילא מותר להשתמש לאורה ולא כמש"כ בס' טהור רעיונים הנ"ל.

וגם רבא ע"כ סובר מותר להשתמש לאורה א"כ שפיר אמר רבינא משמי' דרבא דיש להניח בתוך עשרה. ואין לומר משום דאשו משום ממונו והנ"ח לאו ממונו. ז"א כמו שיש לדייק ממימרא דאח"ז כמש"כ בתוס' ושפיר הוי ממונו והכל כמש"כ בטהור רעיונים. רק דשם כ' דהמימרות הללו דוחים הא דרבינא משמיה דרבא. ולדעתי אדרבה יש ראי' לדבריו כיון דרבא לשיטתו סובר דהוי ממונו ואשו משום ממונו גם בנ"ח. ואי לא הי' מצוה בתוך עשרה לימא ליה היה לך להניחה למעלה מגמל ורוכבו וכו' והבן. ה) ולפי"ז מיושב לי שיטת הבעה"מ שסובר כרב חסדא דבחול מותר ובשבת אסור כי באמת הוא סובר דמותר להשתמש לאורה כפי הסברא הפשוטה כשיטת התוס' וכפי הסבר' דאם סוברים כבתה אין זקוק לה ממילא הדלקה עושה מצוה וא"כ מותר להשתמש לאורה אח"כ. ולכך סובר הבעה"מ כד' הס' בית לוי עה"ת בחי' חנוכה. דהא דאיתא שם אמרוה רבנן וכו' וקיבלה היינו דוקא הא דכבתה אין זקוק לה. אבל הא דאסור להשתמש לאורה. על זה לא קאי "וקיבלה" כיון דהוא סותר הסברא. והבן:

וממילא מיושבת קושית התוס' דאין לומר דרב הונא סובר באמת אסור להשתמש לאורה וטעם דכבתה זק"ל הוא גם על שבת. דהנה הפ"י כתב בכונת רש"י ד"ה זקוק לה וכו' דלמא פשע ולא מתקן לה. היינו לישב קושית התוס'. דבאמת על אונס לא חיישינן רק שמא יפשע ויסבור דכבתה אין זקוק לה. וזה שייך רק בחול. אבל בשבת דאינו יכול להדליק והוא אונס באמת מותר עיי"ש. ולעד"נ להסביר סברת רש"י דילמא פשע. דלכאורה קשה אם באמת הדין דכבתה זקוק לה. א"כ למה יפשע ולא ידלק אם יכבה אטו ברשיעי עסקינן דא"כ יוכל גם לפשוע ולא להדליק נ"ח כלל אכן לדברינו ניחא.

כיון דכל איש ידע הדין דמותר להשתמש לאורה. מזה ילמדו דבאמת כבתה אין זקוק לה. ובהדלקה לבד קיים המצוה שלא תהי' סברא אוסרת א"ע וא"כ ממילא מיושבת קושי' התוס' דאם נימא דר"ה סובר אסור להשתמש לאורה. א"כ כל הטעם דכבתה נפל. דלמה ניחוש דלמא יכבה. הא בודאי אם אסור להשתמש לאורה א"כ אדרבה כל איש ידע דכבתה זקוק לה ובודאי יחזור וידליק. כמו שהדליק מתחלה לקיים נ"ח. אלא ודאי דר"ה סובר מותר להשתמש לאורה ולכך שפיר חיישינן דהאדם ילמוד לעצמו היתר אם יכבה שלא להדליק שנית כפי הסברא כנ"ל. ולכך שפיר הטעם על חול משום דכבתה זקוק לה והבן:

ו) בשבת (דכ"א ע"ב) קשה לי מנ"ל דטעמא דרב חסדא דאוסר להדליק בשבת משום דמותר להשתמש לאורה. דלמא סובר אסור להשתמש לאורה. רק דהא דכבתה אין זקוק לה דוקא בחול דיש לחוש שיפשע כפירש"י ז"ל בזה לא חיישינן וכקושית הבית לוי בחיד' חנוכה דאטו ברשיעי עסקינן. אבל בשבת כיון דאם יכבה לא יהי' ביכלתו להדליק לכן אוסר. ועיין בפ"י שהקשה דמנ"ל לר"י דסבר רב כבתה אין זק"ל. דלמא סבר כבתה זקוק לה. רק דלא חיישינן דלמא פשע לפירש"י עיי"ש. ולעד"נ לתרץ בהקדם מענין חלב מהותך וככל אשר מצאתי בס' אור תורה (שנה ג' חוברת ד' סימן ז') דקשה גם לרב הונא למה אוסר בחלב מהותך וכונתי כמעט לכל דבריו רק די"ל דר"ה סובר גזרה לגזרה ככל הנאמר שם באור תורה:

ז) בכתי"ק זקני הרב הגאון הק' ציס"ע מהר"ר נטע'לי זי"ע אבד"ק בילגורייא מתרץ את המג"א ה' חנוכה בהא דנותר משמן נ"ח לענין ביטול אף דבדרבנן מבטלין לכתחלה מ"מ הוי דשיל"מ. דמקשי' הא גם באיכא ס' לא יתבטל מצד דשיל"מ. ותי' דבר נפלא.

ויסוד סברתו דגם הר"ן סובר סברת רש"י בדשיל"מ מצד עד שתאכלנו באיסור וכו' ומצאתי כסברא זאת בהגהות אמרי ברוך לדו"ז הגאון ז"ל ה' חנוכה שם. ויש להאריך בזה הרבה ובמה שכתב בס' ארי' דבי עילאי מס' נדה (דף כ"ח) מדפי הספר עיי"ש. והמקום קצר פה וחזון למועד אי"ה:

ח) הנה במפורשים ובפתיחה לס' ים התלמוד מקשים על ר' הונא דאמר אין מדליקין בהם בשבת. הא נר שבת קודם וא"כ בודאי יש לו נר שבת מלבד נ"ח ודעת הש"ע (א"ח סי' רס"ד) דביש לו נר משמן כשר אין איסור להדליק גם בפסולים עיי"ש.

ולעד"נ בהקדם דברי זקני הג' ר' נטע'לי ז"ל אבד"ק

בילגורייא בכתי"ק דכוונת התוס' דכיון דר"ה אמר בין בשבת בין בחול. א"כ משמע שיש טעם אחר לשבת, והקשה זקיני זצ"ל דגם לר"ה באמת קשה מה נ"מ בטעם החדש לשבת הא יכול לומר טעם דכבתה בין לשבת ובין לחול. ותירץ דנ"מ דאם נאמר טעם דכבתה זקוק לה. אז בנרות הנוספים משום מהדרין דמהדרין אין איסור בשמן הפסול. אבל באם נאמר משום דמותר להשתמש לאורה גם בנוספים יש איסור. ומזה מביא זקני ז"ל ראי' לשיטת הב"ח (סי' רס"ד) דאף דנר כשר עומד סמוך אצל הנר הפסול אפי"ה אסור להשתמש לאור הפסול ולא כדעת המגן אברהם שם. דאי נימא כהמג"א דמותר להשתמש אצל הנר הפסול כיון דעומד אצל נר כשר. א"כ הקושיא במקומה עומדת. למאי נ"מ אשמעינן ר"ה דאסור בשבת משום שמא יטה הא יש בל"ז טעם דכבתה זקוק לה. ולא שייך לתרץ כנ"ל כגון שנתן בנר חנוכה שמן כשר ובנרות הנוספים שמן פסול. דבזה האופן גם טעמא דשמא יטה לא שייך לשיטת המג"א עיי"ש. וא"כ ממילא ניחא גם קושית האחרונים דע"כ ר"ה לית לי' הא דסי' רס"ד. וגם אי איכא נר שבת כשר עכ"ז פסול לנ"ח בשמן הפסול כנ"ל והבן:

ט) שם. מדליקין בהם בחול. עיין בהגהות מהר"ץ חיות מהא דשמן קיק דהוא עוף טמא. ותירץ עפ"י הנוב"י בענין מן המותר בפיך. ועיין בזה בשו"ת תורת חסד (סי' ס') בשם מהרש"ק בס' שנות חיים:

י) הנה בס' עטרת חכמים לדו"ז הגאון ז"ל בחי' שבת סוגיא דרבתה הקשה לשיטת הטור (או"ח סי' תרע"ג) דאי הו"א דכבתה זקוק לה חיישינן שמא כשתכבה בשבת ישכח ויחזור וידליקנה. א"כ גם אי אסור להשתמש לאורה יש לחוש בשמנים הפסולים שיבוא לידי חילול שבת מצד שכבתה זקוק לה. א"כ נשארה קושית התוס' ד"ה ומותר להשתמש לאורה שמקשים דילמא סובר ר"ה אסור להשתמש ומתרצים מדקאמר בין בשבת ובין בחול ע"כ להורות דבשבת יש טעם אחר מצד חילול שבת ונ"מ באין שמן אחר דאסור ג"כ להדליק בשמנים פסולים. ולפי שיטת הטור קשה דאכתי משום טעם דכבתה ג"כ יהי' אסור בשבת אף באין לו שמן כשר. מצד חשש חילול שבת שמא יחזור וידליק כשיכבה עיי"ש. אכן ראיתי שכן הקשה גם בס' בית לוי (חי' חנוכה כ"ז ע"ב) ותי' דשיטת הטור דיש חשש שיחזור וידליק אם נאמר זקוק לה הוא דוקא למאן דסובר (דף כ"ג ע"ב) טעם דשמן שריפה מתוך שמצוה עליו לבערו. אבל לרב חסדא דסובר הטעם משום דאין שורפין קדשים ביו"ט. ודוקא בשחל ע"ש ביו"ט א"כ אין חשש זה עיי"ש שכ' די"ל דרבא ס"ל כרב חסדא. ולענ"ד באמת מפורש יוצא בתוס' שבת (דכ"ג ע"ב ד"ה גזירה) דרבא סובר כרב חסדא עיי"ש. ובזה מיושבת היטב קושית הפ"י משמן שריפה דדולק יפה. אכן באמת לשיטת רב חסדא, מדליקין בשמן שרפה בכל שבת והבן: יא) שבת (דכ"א ע"ב) והמהדרין וכו'. ראיתי בס' בית לוי בחי' חנוכה שכ' טעם שיש דוקא במצות נ"ח מהדרין ומהדרין מהמה"ד משום דעיקר הנס הי' ג"כ ע"ד הידור כי היו יכולים לחלק השמן לח' ימים ולעשות פתילות דקות שלא יכלה השמן מהר. רק בכדי שיהי' הידור להאיר בנרות עבות כבכל יום לזאת נעשה להם נס עיי"ש ולעד"נ שההידור הי' בנס ע"ד שתי' הפ"י הקושיא דטומאה הותרה בציבור דנס נעשה משום חביבות להדליק בשמן טהור דייקא עיי"ש. ועיין כס' נפלאות חדשות בח"ת לחנוכה בשם הרה"ק מהרי"ם מגור ז"ל:

ובדברי הבית לוי נ"ל ליישב קושיית הפר"ח על תי' הב"י (סי' תר"ע) שמיישב הא דעושין ח' ימים חנוכה דהנס בלילה הראשונה הי' משום שחלקו השמן לח' חלקים ונעשה נס שניתוסף השמן על יום שלם. והקשה הפר"ח הא קי"ל תן לה כדי מדתה דהיינו שיעור שלם (עיין זבחים י"א) ואיך הותר להם לתת במנורה חלק שמינית. אכן להנ"ל ניחא דדוקא באם אינו נותן כדי מדתה ולא ידליק השיעור אז אסור. אבל כאן דחשבו לעשות פתילות דקות וממילא חלק השמינית הי' כדי מדתה רק בנעשה הנס שנתוסף וממילא עשו פתילות עבות כמו בכל לילה להידור:

יג) הנה הב"י (סי' תרע"ג) כ' בשם הרשב"א דבמותר השמן מותר להשתמש. א"כ צ"ל דמדליקין דוקא בשיעור מצומצם. וראיתי בשו"ת כתב סופר חאו"ח (סי' ק"ל) שנשאל כיון שבה"ש הי' אסור לו ליהנות ממנו וכיון דאיתקצי בהש"מ איתקצי אח"כ לכולא יומא. והרי"ף לא כ' דבמותר השמן מותר להשתמש רק בחול עיי"ש. ולעד"נ לתרץ עפ"י דברי הס' בית לוי בחי' חנוכה (דף כ"ח) דאף דאסור להשתמש וכו' לשיטת רש"י משום היכר הוא דוקא הבעה"ב אבל אחרים מותרים להשתמש גם בשעת המצוה עיי"ש וא"כ ניחא דלא איתקצי גם בביה"ש דהא אחרים יכולים להשתמש והבן:

גם יש ליישב עפ"י שמקשים לשיטת הנמוקי יוסף (בב"ק כ"ב) דאשו משום חציו. צ"ל דהוי כאילו כבר כבתה קודם שבת. עיין בשו"ת ארץ צבי (סי' נ"ג) ועיין תה"ד סי' ק"ב הובא בש"ע (תרע"ג ס"ב) ובשו"ת כ"ס (קל"א) ובשו"ת דבר משה (מה"ק סי' פ"ו) א"כ לא שייך לומר מוקצה והבן ועיין בשו"ת הרי"ם (דצ"ד) בחידושים לשבת שם. ועיין בסו"ס משפט שלום דקי"ט ע"א:

יג) בשו"ת מהר"י אסאד (חאו"ח סי' ר"א) האריך בענין קושיא הזרע יעקב בענין קמא קמא בטל והו"ל לערות דרך צרצור קטן ע"ש דפח"ח. ויש לדבר בזה בענין המג"א (סימן תרכ"ו) דבמצוה לא שייך אין מבטלין איסור לכתחלה. ובענין תי' הפ"י דאף דטומאה הותרה בציבור עכ"ז נעשה נס להראות חביבותם. ואם הי' יכולת לבטל כנ"ל א"כ ל"ל נס. וכיון דבאמת טומאה הותרה שוב לא שייך אין מבטלין איסור. ועיין ברכת אברהם סוגיא דחנוכה דצ"ג ע"ב ודף צ"ד ע"א:

יד) שבת (דכ"א ע"א) פתילות ושמנים וכו' אין מדליקין בהם במקדש. ראיתי להגרע"א בגליון הש"ס שהקשה דל"ל שמנים. הא ממילא במקדש אין מדליקין רק בשמן זית. ועיין תי' בהגהות מצפה איתן בש"ס ד' ווילנא וראיתי בילקוט פ' תצוה (שע"א) דלא גרס שמנים וניחא שפיר וכ"ה בהרמב"ם (פ"ג מה' תמידין ומוספין ה' ט"ו) וכן משמע גירסת המאירי הובא גם בהגהות חשק שלמה שם ועיין בס' קרבן תודה שבת שם:

טו) שבת (דף כ"ג ע"א) אמר רב הונא חצר שיש לה ב' פתחים וכו' ומנא תימרא דחיישינן לחשד וכו'. לכאורה למה אין מביאין ראי' ממשנה בשקלים (פ"ג מ"ב) אין התורם נכנס וכו'. ולא מתוספתא דפיאה. אכן רציתי לתרץ דדוקא שם שרואין שהעשיר ומעשה מוכיח לחשוד אותו. אבל כאן שאין אנו רואין שום ענין שיבוא עי"ז לחשד. לכך הביא ראי' מפאה. ומצאתי ת"ל שכוונתי בדברי לתי' שו"ת דברי יעקב (סי' נ'). אכן אכתי יקשה למה לא מביאין ראי' ממשנה יומא (פ"א) דחושדין לכ"ג שמא צדוקי הוא. ולעד"נ לתרץ דבכל אלה המקומות מצינו שחושדין אותו שיעבור, עבירה ול"ח. אכן שיעבור אדם ולא יקיים מצות עשה זאת אין ראי' רק מפאה דחושדין אותו שלא יקיים המצוה. (ויש לדבר בענין חשדא במצוה דרבנן דאולי עי"ז שהוא רק דרבנן יש לחשוד אותו שלא יקיים יותר מחשד בשאר מצות. ואשר באמת הבעל המימרא מחצר שיש לה ב' פתחים הוא ר"ה. דסובר ג"כ אין מדליקין בשמנים פסולים דחיישינן שיפשע ולא יתקן עיי"ש ברש"י ועיין בס' מלא הרועים בסוגיא דמראית עין. שוב ראיתי לזקיני בשו"ת חכם צבי (סי' צ"א) ובהגהות מהר"י בכרך שבת שם ובס' ברוך מרדכי לברכות (דל"א ע"א וע"ב) בדברי הקרבן נתנאל וקושיתו הנחמדה עיי"ש:

והנני ידידו ש"ב:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה