שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן קלז
בשם ה' בין כסה לעשור שנת תרמ"ו קראסניבראד. גמח"ט לכבוד ש"ב י"נ הרב הגאון הג' וכו' מוהר"ר יצחק אהרן איטיננא שליט"א אבד"ק לבוב: אחדש"ג וכו' הנני בשאלתי בא' שהי' לו פרה מבכרת עומדת בבית עכו"ם בכפר. ובהיותו עם העכו"ם בהעיר מכר הפרה אליו וקיבל א' זהב ערבון ואח"כ ילדה זכר. אם יש על הולד קדושת בכורה. ונודע מש"כ הפוסקים דצריך כסף ומשיכה. והל"ש סובר דגם בכסף וקנין חצר הוי ספק בכור ואפשר דיש לסמוך בזה על דעת שו"ת מים חיים מהגרח"כ חיו"ד (סי' מ"ו) שכ' להורות כד' מהרא"י המובא ביו"ד (סוס"י ש"ך) ובש"ך שם. הגם שהגאון בית מאיר ליו"ד (סי' ש"ך) דעתו כהאמונת שמואל דאין חצר, לעכו"ם ודעתו כהל"ש. מ"מ יש לדון בזה כהח"ס ביו"ד (סי' ש"י) והקצה"ח (סי' קצ"ד) והמקור חיים שהסכימו דיש לעכו"ם קנין חצר. ועי' בס' חתנ"ס (דף ע"ו). גם בשו"ת דברי חיים (ח"א סי' ס"א) כ' להתיר בנידן כזה ממש. ובשו"ת חמדת שלמה חיו"ד (סי' ל"ג) שהיקל מאוד בנידון דידי' דגרע מנ"ד. ואם כי הנידן דח"ש קשה להקל מ"מ יש לצרף כל סברותיו עכ"פ לסניף בנידן דידן. והנה דעת הסוברים דחצר אינו קונה לעכו"ם דהוא משום שליחות ואין שליחות לעכו"ם. והש"ך (בסי' רמ"ג) כ' דהעיקר כטעם הר"ן דהוא מטעם יד וממילא מועיל אף לנכרי דיש יד לנכרי ועי' בשו"ת נחלת שבעה (סי' למ"ד) בשם הבה"ז. ובחק יעקב (סי' תמ"ח). ובשו"ת ארץ צבי חאו"ח (סי' כ"ח). ובשו"ת נודע בשערים מה"ת חאו"ח (סי' ח'). ובשו"ת דבר משה מהד"ק (סי' ב'):
ומ"מ לצאת מיד חשש אפשר לעשות כמש"כ הח"ס (סוס"י שי"ז ובסי' שי"ח) להטיל מום מ"י עכו"ם קטן הגם דבספק בכור אין לעשות כן כמש"כ הרא"ש הובא שם וכאשר העלה (בסי' ש"ו) מ"מ בנידן דידן בלא"ה יש להקל. לכן אפשר שיעשה כן. ומה שהוא מום מובהק הרי מבואר בהרמב"ם (פ"ז מה' ביאת המקדש) וכן (בפ"ה מה' איסורי מזבח) ובטור יו"ד (סי' ש"ט). ומש"כ הרב ז"ל בנוסח של המכירה לפטור מבכורה בענין הטלת מום ואח"כ יראו ג' בני כנסת את המום כמבואר בטוי"ד שם ולהתיר לו לשחוט אותו. והנני צופה לתשובת גאונו בכליון עינים וכו' והנה הג' הנ"ל השיב לי כהלכה למעשה. ונדפס תשובתו בספרו המזהיר שו"ת מהרי"א הלוי (ח"ב סי' קמ"ב) אשר יובא הלאה]. גם הי' לי בזה מו"מ של הלכה עם י"נ הגה"ג מ' שמואל ליב ז"ק והסכים לדברי:
ב"ה יום א' כ"ה תשרי תרמ"ו לפ"ק לבוב. הנני נותן את בריתי שלום לכבוד ש"ב וידירי הרב המאוה"ג החריף ובקי משנתו קב ונקי יקר רוח איש תבונה קנה חכמה קנה בינה כש"ת מוה"ר צבי יחזקאל מיכלזאהן שליט"א האבד"ק קראסניבראד יע"א:
מכתב שאלתו הגיעני באחד שהי' לו פרה מבכרת עומדת בבית עכו"ם בכפר ובהיותו עם העכו"ם בהעיר מכר הפרה אליו וקיבל א' זהב ערבון ואח"כ ילדה זכר אם יש על הולד קדושת בכורה. הנה זה פשוט דהזהב שקיבל המוכר מועיל כמו קנין כסף דאם נתן לו העכו"ם לקנות בזה כל הפרה פשיטא דמועיל אף דהפרה שויא טפי ואין בזה משום ביטול מקח כמ"ש התוס' בע"ז (דף ע"א) סוף ד"ה רב אשי ואם נתן הנכרי הזהב בתורת ערבון קנה עכ"פ כנגד מעותיו כמבואר ברמ"א בחו"מ (סי' ק"ץ סעיף י') והוי כשותפות עכו"ם דמועיל ג"כ להפקיע קדושת בכורה ועיין בטו"ז יו"ד (סי' ש"ך סק"ג). אמנם כל זה אם נאמר דמועיל קנין כסף בנכרי אבל לדעת הר"ת וסייעתו דבנכרי משיכה דוקא קונה ולא כסף יש לעיין בנ"ד. והנה ביו"ד שם סעיף ו' כ' והקנין יהי' שיקבל פרוטה מהעכו"ם ויקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם ועיין ברא"ש בכורות פ"א סוף כלל ב' שכ' שזה הקנין הוא המחוור שבכולם ולא ראיתי לא' מהפוסקים האחרונים בטעם הדבר שמועיל קנין כזה דאם נאמר דכוונת הרא"ש והטור והמחבר שזה מועיל מטעם קנין חצר הרי כבר נודע מ"ש בשו"ת אמונת שמואל דחצר אינו קונה בנכרי משום דחצר דגברא הוא מטעם שליחות ואין שליחות לנכרי וגם אין לפרש כוונתו מטעם אגב לפמש"כ בתומים (סי' קכ"ג) דקנין אגב לא מהני בנכרי וגם, כ' שם דחצר לא מהני כנכרי ולדבריו קשה מהא דהבאתי לעיל דמועיל בבכור להקנות המקום שהבהמה עומדת שם, וגם בלא"ה א"א לפרש כוונת הרא"ש והטור מטעם אג"ק או מטעם חצר דא"כ למה הצריכו לקבל פרוטה מהעכו"ם הא אג"ק או חצר המה קנינים טובים בפ"ע אף בלא נתינת מעות: והנלע"ד בביאור דבריהם דבגמ' ב"מ (דף מ"ח ע"א) אמרינן דגם למאן דסובר דבישראל משיכה דוקא קונה מ"מ בבלן דלא מיחסר משיכה קונה המעות ומעתה נראה דה"ה אם הדבר הנקנה עומד בביתו של הנכרי כיון דלא מיחסרא משיכה דהרי עיקר משיכה הוא שימשכנו לביתו או לחצרו וכיון שכבר הוא בבית הקונה א"א לעשות קנין משיכה ובכה"ג מעות קונה לדברי הכל ועי' בש"ך יו"ד סי' ש"ך סק"ט בשם מהרא"י דאם הוא ברשות העכו"ם בשעת התנאי ונתן מעות הוי כמו משיכה ומעות וקונה לו רשותו במקום משיכה. ולפי"ז דברי רבותינו הקדמונים מבוארים שיקבל פרוטה מהעכו"ם דהוי קנין כסף ואף לדעת ר"ת דבעי' משיכה דוקא מ"מ כדי לצאת גם דעת הר"ת יקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם דאז תו א"א לעשות משיכה כמ"ש לעיל ובכה"ג מעות קונות לדברי הכל וזה נכון ואמת בס"ד. עכ"פ מבואר בדברי הש"ך בשם מהרא"י דאם הבהמה היא ברשות העכו"ם בשעת התנאי ונתן מעות הוי כמו מעות למשיכה והיינו ממש נ"ד. ולכן נראה לענ"ד דאין על הולד קדושת בכורה. ואם ירצה מעכ"ת להחמיר להטיל מום ע"י עכו"ם קטן תע"ב. ולרב טרדותי לא אוכל להאריך:
דברי ידידו ושארו מכבדו ומוקירו דוש"ת בלונ"ח: