אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן קלד

סימן קלג

בשם ה' כ"ז תמוז תרצ"ד ווארשא. לכ' בני יקירי המופלג בתורה ויראת ה' טהורה איש אשכולות וכו' מ' שמואל שמעלקא פנחס נ"י מיכלזאהן מ"מ ומוהל מומחה בק' קייפטאן. מכתבך קבלתי. ושמחתי להקשיב משלומכם הטוב וכו' גם הד"ת שהצעת לפני מה שהגדת בעת סעודת ברית מילה. לפרש מה שאומרים בהרחמן אחר ברכת המזון ויהיו ידיו ולבו לאל אמונה. הלא אם לבו היא לאל אמונה גם ידיו וכו'. והיה די לומר ויהיה לבו לאל אמונה. והכל בכלל כי

רחמא ליבא בעי (סנהדרין ק"ו). ואמרת לפרש כי יש מקיימין מצות שבין אדם למקום אבל ממעטים לקיים מצות שבין אדם לחבירו. ויש להיפך שנותנים צדקה ומקיימים פותח תפתח את ידך. אבל ממעטים לקיים מצות שב"א למקום. כמו שמירת שבת. ואכילת מצה וכדומה. והחיוב לקיים כל התורה. לכן אנחנו מתפללים ביום הברית מילה שהילד הזה יהיה יהודי בידיו. זה בין אדם לחבירו. בנתינת צדקה וכדומה. ולבו. זה בין אדם למקום. ורק אז יזכה לראות פני השכינה דבריך נכונים. ויש בזה דרוש נפלא בס' דברי יצחק להה"ג ר' יצחק בונין:

גם מה שהצעת לפני איזה מאמרים ממה שהגדת בדרוש הספר על חותנך מחו' הגביר הנדיב המפורסים בעולם בצדקת פזרונו ה"ה המנוח ר' אבלי פרידא זצ"ל. יליד עיר קאליש. ומנ"כ בקיפטאן. וזה הוא:

במשנה ר"ה (דכ"ז ע"ב) מי שהי' עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה. אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא. אע"פ שזה שמע וזה שמע זה כוון לבו וזה לא כוון לבו. ותוכן דבריך:

אם להגיד שחותני הנפטר היה שוהל-יוד היינו כעשרה בטלנים שבביהכנ"ס, זאת לא אגיד. כי באמת היה סוחר מעסקים גדולים. אבל זאת אוכל להגיד בצדק. אשר ביתו היה סמוך לבית הכנסת. והיה עובר אחורי ביהכ"נ. (היינו שהיה מהבע"ב הראשים בביהכנ"ס). ושמע קול שופר (ער האט דמרהערט א קרעכץ פון א יוד) היינו גנוחי גנח וילולי יליל (ר"ה דל"ג ע"ב). ויצא נגדו להיטיב עמו ביד רחבה. לחלצו ממיצר והושיט לו שרביט חסדו. או קור מגירה (ער האט דערהערט די המן-ס שבזמנו) הרוצים להשמיד וכו' ח"ו. והוא יצא בפזרונו להושיע להנדכאים בעת גזירות רעות כאח לצרה. נמצא אע"פ שזה שמע וזה שמע. היינו גם אחרים שומעים הגניחות יללות מכלל ישראל פה ושם וגם אחרים שומעים הקול מגילה משונאי ישראל. אבל זה כוון בו. היינו חותני הנפטר הרגיש בצרות אחיו בלבו הטוב. וזה לא וכו' והשומעים געו בבכי'. דבריך נחמדים. ויהי' זכרו ברוך. ועד"ז א' הגה"ק מהר"ם מקאצק ז"ל. וישמע יתרו. היינו יתרו האט דערהערט כי גם אחרים שמעו. כנא' שמעו עמים וכו' אבל לא באו. ויתרו האט דערהערט כחז"ל לא שמיע לי. כלומר לא סבירא לי. אבל יתרו הי' סביר לי'. ועיין בזוה"ק ריש יתרו:

אגב אכתוב לך מה לח בדבר אשר חנני השי"ת להיות שליח מצוה למול ילדי בנ"י. ואשר בתור רב יושב כסאות למשפט. חק בישראל לכבדו בכל הסנדקאות שבעירו. ובכן נתכבדתי כמה פעמים להיות סנדק ומוהל ביחד. כאשר שמענו וכן ראינו הרבה נוהגין סלסול בעצמן ומקיימין מצות סנדק מילה ופריעה שלש אלה יעשה כחדא. ועלה ספק בלבי אשר לכאורה הרי הוא נגד הדין המבואר בשו"ע (יור"ד סי' רס"ה) בשם המרדכי פרק ר"א דמילה. שצריך לעמוד בשעת המילה. א"כ אפוא אם גם הוא סנדק והרי מבואר בשו"ע שם שתופס התינוק יושב. וממילא איכא ב' הפכים בנושא אחד. דמצד שהוא סנדק הרי הוא יושב. ומצד שהוא ג"כ מוהל צריך להיות עומד. ועי' בב"י או"ח (סי' ח') בשם סמ"ק ואור"ח מש"כ בהא דמבואר בירושלמי כל הברכות מעומד. קאי על ברכת המצות לא על ברכת הנהנין עיי"ש. ועי' מדרש שוח"ט וז"ל:

ומצות מילה לברך מעומד. דילפינן ברכת העומר מן בקמה. וכתיב בעומר וספרתם לכם. למדנו כל מצוה שנאמר בה לכם מצוה בקומה. דומיא דברכת העומר. וכתיב במילה המול לכם. וכן בציצית וכו' עיי"ש. ועי' בס' זכרון ברית לראשונים בכללי המילה לר"י הגוזר (צד קל"א) וז"ל:

ואבי הבן מברך להכניסו מעומד כמו שעושין לברכת ציצית ולולב וספירת העומר משום דבכולהו כתיב לכם. והי' לכם לציצית. וספרתם לכם. המול לכם. וכלהו אנו למדים מספה"ע שנאמר מהחל חרמש בקמה. בקמה משמע מעומד בקומה כתיב עכ"ל. ואפשר משום האי טעמא נהגו בכל תפוצות ישראל שהאב מכבד מצות סנדקאות לאחר. אשר לכאורה יפלא אם מצות סנדקאות גדולה כ"כ. כמבואר ברמ"א (סעיף מ"ד) דמהדרין אחרי מצוה זו. ועי' מהרי"ל א"ר אבא בשם ר"א אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו שהקב"ה נעשה סנדק לאאע"ה.

ועי' תנחומא (פ' וירא) ילקוט שמעוני נחמי' (פ"ט) ובמדרש שוח"ט (סי' ל"ה) ובהגה"מ (פ"ג דמילה) ובזוה"ק (פ' תרומה) ובפענח רזא (פ' לך) דרגליו דומה למזבח. ובתרגום יונתן (ויחי) מה עה"פ גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף. ר"ל שהי' סנדק. ובביאורי מהרש"ל (סוף הל' נדה) שמלאך מטטרו"ן נעשה סנדק לר' ישמעאל בן אלישע כ"ג ובויק"ר (פכ"א) ועוד בדוכתין סגי. והוא קודם במעלה גם לענין עלי' לס"ת להמוהל עיי"ש בלבוש או"ח (סי' רפ"ב). לפ"ז אם אבי הבן איננו מל בעצמו מפני שא"י למול.

אבל עכ"פ מדוע לא יהי' סנדק בעצמו. מאחר שהוא חלק היותר גדול והיותר חשוב במצוה זאת. וכנראה בתיוב"ע הנ"ל הי' יוסף הסנדק והמוהל יחד ע"ש:

ברם לפי האמור יאיר לנו אור חדש אשר יוכל להיות שמנהג זה מקור מקומו טהור. משום סברא הנ"ל מאחר שחיוב הברכה להיות מעומד. והסנדק הלא יושב והאיך יתקיימו שניהם. לכן כדי לקיים החיוב אשר נטל עליו. לברך ברכת המצוה שהיא בעמידה. הנהיגו שיכבד במצות סנדקאות להרב או אחר מן החשובים. ולפ"ז ימצא לן גם בנדון חקירתנו. אשר אפשר לא נכון להיות סנדק ומוהל כאחד. מאחר שהסנדק יושב והמוהל צריך לברך מעומד. וכמו דנהיג עלמא שאבי הבן נותן לאחר המצוה. כדי שיברך מעומד. ה"נ המוהל מחויב למסור לאחר המצוה של סנדק. כדי שגם הוא יכול לברך מעומד. ועכ"פ אם ירצה דוקא לקיים שניהם להיות מוהל וגם סנדק לדעתי היה נכון שיקום ויברך ברכת על המילה מעומד ולישב מיד בלי הפסק. להחזיק התינוק ולמול. ודבר נפלא ראיתי בס' זכרון ברית לראשונים לר"י הגוזר בחלק המלואים בסופו וז"ל:

והמנהג בק"ק רומי שאין הסנדק יושב אלא מניחין את התינוק על התיבה וב' סנדיקים עומדים ואוחזין את רגלי התינוק מימינו ומשמאלו והמוהל באמצע ועושה מלאכתו בזריזות עכ"ל עיי"ש. מכ"ז נראה שלא הי' המנהג בשום מקום להיות סנדק ומוהל יחד כאחד. רק נהוג להיות הברכה והמילה בעמידה. ובענין שיעור ההפסק בין הברכה להמצוה יעי' ביור"ד (סי' י"ט) בענין ברכת השחיטה ובנו"כ שם ע"ש:

אבל מנהגינו להיות לפעמים סנדק ומוהל בבת א' תמוה מה שמברך המוהל בישיבה כנ"ל ואין פוצה פה להעיר ע"ז וגם אין מנהגינו לברך כשהוא עדיין עומד ואח"כ ישב על הכסא של אליהו בתור סנדק וימול את הילד כאשר רציתי לומר לעיל. ושוב תלי' בענין שיעור ההפסק בין הברכה להמצוה. ועי' בזה ביו"ד (סי' י"ט) בענין ברכת השחיטה ע"ש. ושייך לזה דברי שו"ת התשב"ץ (ח"ב סי' רע"ז) שתי' במה דנקטו חז"ל בלשונם כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן ולא אמרו קודם לעשייתן לפי שאם אמרו קודם הי' משמע קודם הרבה אבל לשון עובר לעשייתן משמע קדימה בסמוך כמו ויעבר את הכושי ע"ש. ולעשות הברכה בעמידה ולישב על הכסא ולמול יוכל להיות נקרא קדימה בסמוך. אבל הלוא אין מנהגינו לעשות כן:

ולאשר חביב עלי גרסא דינקותא הנני שולח לך מה שכתבתי בספר הכללים שלי בסוגיא דעובר לעשייתן וזה החלי:

כלל א'. הא דנקטו חז"ל בלשונם כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן ולא אמרו קודם לעשייתן לפי שאם אמרו קודם הי' משמע קודם הרבה אבל לשון עובר לעשייתן משמע קדימה בסמוך כמו ויעבר את הכושי והכי משמע בנדה בפ' האשה וכיון שכן כל מה שאפשר לסמוך ברכה למצוה בלא הפסק הי' ראוי לעשות כ"כ בשו"ת התשב"ץ ח"ב סי' רע"ז (וכ"כ באבודרהם בשער השלישי בכללי ברכת המצות (דף ז' ע"ב) וכ"כ בס' עין זוכר (מ"ע אות י"ז) בשם המאירי למגילה (דכ"ג) ובשם הרמ"ע בס' אלפסי זוטא. ומונח תח"י כת"י הרה"ג מהר"צ אבד"ק סלאוויטמיץ ז"ל וראיתי שתי' כיון דקי"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה וחשב לעשות מצוה מעלה עליו הכ' כאילו עשאה והוי הברכה כאילו הי' אחר המצוה וכאילו קודם ולכן נקיט לישנא עובר דמשמע אחריו ומשמע קודם ותרווייהו איתנייהו עכ"ל בחידושיו לפסחים (דף ז') ועיין בס' דעת קדושים דרוש (דף ל"ו ע"א). ובשו"ת שאגת ארי' סי' כ"ו כתב דלשון עובר בא להורות דבדיעבד יכול לברך אח"כ כדעת הג"א עיין לקמן (כלל ו') ודפח"ח. ועיין בס' ברוך מבנים אשר (פ' ויק"פ) בענין מגילה דכתיב ולא יעבור דילמא הכוונה שלא יקדים עיי"ש: כלל ב'. הקשו הראשונים למה מברכין ברכת להכניסו בבריתו של א"א אחר המילה הא צריך לברך על"ע ותי' דאין צריך לברך על"ע אלא במקום שהעושה המצוה הוא מברך אבל כשמברך אחר לא ותדע דברכת אירוסין אינו מברך אלא אחר אירוסין. תוס' פסחים (ד"ז) שבת (דקל"ז ע"ב). אכן בשו"ת הרי"ף (סי' רצ"ג) סובר בברכת להכניסו וב"א צריך לברך קודם וחולק על סברת התוס'. ועיין בשו"ת התשב"ץ (ח"ג סי' רע"ח) ועיין בשו"ת כנף רננה (סי' י"ז):

כלל ג' עוד תירצו בברכת אירוסין דלכך מברכין אחר אירוסין דדילמא הדרא בה האשה והוי ברכה לבטלה כ"כ, הרא"ש כתובות (פ"א סי' י"ב) וכ"כ הראב"ד (פ"ג מה' אישות ה' כ"ג) דלכך גם בברכת להכניסו מברכין אח"כ וכוונתו כעין דברי רב שר שלום גאון מובא בסידור רב עמרם גאון (דנ"ב ע"א) דחיישינן שמא תתקלקל המילה ויהי' מוציא ש"ש לבטלה. ובטור יו"ד (סי' רס"ה) מביא בשם רב שר שלום גאון כתי' התוס' בכלל הקודם עיי"ש.

וכתי' הרא"ש והראב"ד בברכת אירוסין מובא בפסקי מהר"ם ריקנטי (סי' רל"ה). וכעין סברא זאת הוא בתוס' פסחים (ד"ז ע"ב) לענין ברכת טבילה דלכך אין לברך קודם דדילמא משום ביעתותא דמיא מימנע ולא טבל ואח"כ שיורד הוא ערום ואסור לברך עיי"ש ד"ה על. וכעין זה כתבו בתוס' כתובות (דע"ב.) לענין ברכה בספירת זיבה שאם תראה תסתור אין לה לברך ועיין בזה בשו"ת מהר"ם רוטינבורג (סי' רצ"ב) ובשל"ה שער האותיות (אות ק') ובשו"ת נוב"י חאו"ח (מה"ת סי' קכ"ג) ובשו"ת מהרי"א (חאע"ז סי' רל"א) ועיין בטו"ז יו"ד (סי' רס"ה) ובאבודרהם שם. ובשו"ת מהר"ם אלשקר (סי' י"ח) ומה שהקשה זקיני במקנה בחי' אהע"ז (סי' ל"ד ס"א) א"כ בכל ברכות ניחוש דילמא ימלך כמו גבי לה' קרבן בנדרים (ד"י) ועיין בזה בשו"ת ח"ס (חאו"ח סי' כ"ד) ובשו"ת כנף רננה סי' י"ז: כלל ד'. האי כללא דשמואל ליתא אלא בברכת המצות אבל בברכת השבת כגון אותן שבפ' הרואה ודאי לאו עובר לעשייתן מברכין אותם אלא לאחר מכן שאין ראוי לומר כשיתקרב לראות הים הגדול והוא יהי' עוצם עיניו ומברך ורואה אלא רואה ומברך וכן בכולם בברכת הנותן לשכוי הר"ן פסחים (דף ז') וכ"כ רבינו יונה (ברכות דף ס') על ברכות הסדר בבוקר דהוי אחר עשייתן ותי' ר' עמרם גאון דמה שאמרו דכל המצות מברכין על"ע זה בברכת המצות שמאחר שאומר וצונו צריך לברך לבורא תחילה על מה שצונו וקרבנו לעבודתו אבל בברכת השבח כגון אילו יוכל לברך אח"כ עכ"ל. ואפשר דזאת גם כוונת הרא"ש בכתובות (פ"א סי' י"ב) בתירוצו השני דכיון שאין מברכין אקבמ"ו לקדש אשה לכן מברכין אח"כ וכאשר סיים אח"כ דהוי ברכת אירוסין ברכת השבח ודו"ק. ועיין בטוש"ע (אהע"ז סי' ל"ד) וכ"כ הרא"ש ברכות (פ"ט סי' כ"ג) ועיי"ש לזקיני במעדני יו"ט. והנה לסברת הטו"ז יו"ד (סי' א') דשחיטה הוי ג"כ ברכת השבח למה צריך להיות הברכה קודם עשייתן. אכן באמת הרא"ש כתובות שם כ' דשחיטה לא הוי ברכת השבח. שוב ראיתי ביד שאול (יו"ד סי' י"ט) מעין דברי והבן. ועיין באבודרהם שם שתי' כן גבי מילה דהוי ברכת שבח. והנה לפי"ז ישבתי קושי' האחרונים מובא בס' מעון הברכות (ברכות דנ"ד ע"א) לחמי זקיני הגאון ז"ל על כל ברכות הנסים דלא הוי על"ע ולסברת הראשונים ניחא דהוי ברכת שבח. שוב ראיתי בס' מעון הברכות (לדף ס') שתי' ג"כ כן וששתי כי כוונתי לדה"ג זי"ע. ויש להסביר סברת הראשונים עפ"י סברת הס' דעת קדושים דרוש (דף ל"ו ע"א) בטעם דצריך לברך על"ע וניחא לפי"ז גבי ברכות הנסים והבן. ולפי"ז ניחא תי' הרב בעל מעשה נסים דברכת סיפור ההגדה בליל פסח הוא ברכת אשר גאלנו וע"ז ראיתי בס' ברכת השיר על הגש"פ (דף י' ע"א) שהקשה הא הוי אחר עשייתן ולהנ"ל ניחא והבן:

כלל ה'. לאו בכל ברכת המצות מברכין על"ע שהרי יש מצות שבשעת קיומן מברך עליהם ולא עובר כגון ישיבת סוכה שאין אנו מברכין קודם ישיבה רק אחר ישיבה. הילכך כל המצוה שיש שהות בעשייתן כדי לברך עליהם עד שלא נגמרים כגון ישיבת סוכה שכל היום הוא יושב א"צ לברך עובר אלא בשעת קיומן וכן נטילת לולב וכגון להתעטף בציצית שכל היום הוא מצותו וכו' ולא אמרו שצריך לברך על"ע אלא במצות שאלו לא בירך קודם התחלתן שוב אינו יכול לברך בשעת קיומן שאינו מאריך בהם כגון מילה ושחיטה וכסוי הדם וכן תקיעת שופר שא"א לתקוע ולברך כ"כ בבעל המאור מובא באבודרהם (שער ג') בברכת המצות (דף ז' ע"ב). ועיין בתוס' סוכה (דף ל"ט) ובתוס' פסחים (ד"ז ע"ב) ובס' הישר להר"ת (סי' של"א) ובמג"א ובטו"ז או"ח סי' ח':

כלל ו'. בכל ברכת המצות כגון שחיטה אם לא בירך מקודם ושחט בלא ברכה אינו חוזר ומברך אחר עשייתן דעת הרמב"ם (פי"א מה' ברכות ה"ו). אבל דעת הג"א (חולין ד"ב) דהא דצריך לברך על"ע היינו לכתחילה אבל דיעבד מברך אח"כ עיי"ש בשם האו"ז והוא באור זרוע הגדול (סי' כ"ה) ועיין בהג"א ברכות (די"ב) ואילו השני דעות מובאין בפסקי מהר"ם ריקאנטי (סי' ע"ב) ועיין בש"ך יו"ד (סי' י"ט סק"ג) ובפר"ח שם. וביד מלאכי (מערכת כ' אות ר"צ) כ' דהפר"ח סותר א"ע למש"כ באו"ח (סי' תל"ב) ובשו"ת שאגת אריה (סי' כ"ו) ובשו"ת תפארת צבי (סי' ג' חיו"ד) ועיין בס' המקנה (כלל נ"ב סוף פרט ג') לענין ברכת ביטול חמץ ועל זכירת עמלק עיי"ש והבן. ועיין בסוגיא דדברים שבלב (אות ו') בשם המלא הרועים לענין ברכה בדברים שבלב בכללים שלי ועי' בס' נחלי מים דרוש י"ט:

שוב האיר ה' עיני וראיתי בפרמ"ג או"ח (סי' תקפ"ה) במש"ז סק"א שכ' בזה"ל:

מעומד עט"ז ב"י בשם הגמי"י בשם סמ"ק. ועי' סי' ח' בציצית וברכת המצות כולן בעמידה והמצות גופא צ"ע ועא"ר בסימן ח' וב"ח וע"ת בזה. תופס התינוק א"א למול מחמת ברכה. וי"ד (רס"ה ס"א) ברכה להכניסו ופריעה יוצא בברכה האחד וצריך לעמוד ואם לא הי' בבה"כ צ"ע עכל"ק. גם ראיתי בס' לבושי מכלול סי' י"ח אות מ' שכ' אגב אורחין ראיתי בשו"ת הד"ר (סי' ה' אות י"א) בשם הפרמ"ג (דמ"ז אות א') דהמוהל א"א להיות סנדק כי הברכה צ"ל מעומד והוא מראה מקום לנוב"י מה"ת (חאו"ח סי' י"ג) וכבר קדמתיו בחיבורי קונ' עת שלום (דט"ו ע"ב).

והערותי על הנוב"י דהרי גם אם אפשר להיות סנדק עכ"ז אינו נכון משום הברכה וציינתי דברי הפמ"ג סי' ח' וכו' והפמ"ג בעצמו רמז לברכת להכניסו וכוונתו דמשום סתירה דהרי רמ"א כתב דכשאין אב מברך הסנדק להכניסו עכ"ל:

ואסיים את מכתבי באיזהו ד"ת במצות מילה. בפ' ויחי בבר"ר (פצ"ח) ויקרא שמשון כו' אם אין ביני לבינן אלא המילה כו' ע"ש במת"כ. ועד"ז י"ל וישלח יעקב מלאכים לפניו ר"ת וימל. דזאת יעמוד לו נגד עשו שהי' אדמוני ולא נימול כחז"ל. וזש"א וישלח יעקב כו' לפני"ו ע"ד מדרש שהובא בזכרון מנחם (סו"פ שלח) מלפנינו יש מילה ומאחרינו מה תהי' והשיב ציציות תשליכו אחריכם ע"ש:

ובמק"א פירשתי ת"ל כוונת הזוה"ק (בהר דק"ח ע"א) דכל בר ישראל דאתגזר דאית ביה רשימה קדישא אית לי' נייחא בשמטה וכו' דלכאור' מה שייכות למצות שמיטה מצות מילה. אכן הענין דבשמיטה לכאור' שואלין מה נאכל וכו' וצויתי ברכתי וכו'. ונודע טעם הרמב"ם ז"ל במצות מילה למעט תאות המשגל. ובאם ח"ו פוגמים בברית ק' אז ממעטים הפרנסה כנודע מספה"ק. ובקידושין אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי.

הרעותי היינו כנא' ויעש ער רע בעיני ה' וכו'. ולהיפך באם נוטרים ב"ק בחי' יוסף צדיקא שומר הברית אז יוסף הוא המשביר וכו' הפרנסה מצויה ואין לדאוג בשנת השמיטה בצורכי אוכל נפש והבן:

אגב אכתוב לך מה שמצאתי כתוב בא' מפנקסי הישנים בזה"ל:

בליל ש"ק פקודי תרים הקשה אותי בני מ' שמואל שמעלקא פנחס נ"י בלומדי אתו חומש ורש"י פקודי (ל"ח כ"ב) ובצלאל וגו'. דאיה מצינו שציוה הקב"ה לעשות משכן קודם ואח"כ כלים. ואם באמת ציוה הקב"ה כן למה שינה משרע"ה לומר כלים ואח"כ משכן. והשבתי לו:

בהקדם מה שכ' בס' דברי יוסף (פ' פקודי) להגה"ק ר' יוסף טשאבע מסרדאהעלי זצ"ל וז"ל. ובצלאל בן אורי בן חור עשה את כל אשר צוה ד' את משה וכ' רש"י ז"ל את אשר צוה אותו משה אין כתיב כאן אלא את כל אשר צוה ד' את משה אפילו מה שלא אמר לו משה רבו הסכימה דעתו למה שנאמר למשה מסיני. שמשה אמר לו כלים תחלה ואח"כ משכן אמר לו מנהג העולם עושים בית תחלה ואח"כ משים כלים בתוכו אמר לו כך שמעתי מפי הקב"ה אמר משה בצלאל בצל אל היית כי בודאי כך צוה לי הקב"ה וכו' עכ"ל רש"י ז"ל:

והנה מלבד שקשה כפלות הלשון כך שמעתי. כך צוה. גם קשה מאד כי בתחלה אמר כך שמעתי מפי הקב"ה ואח"כ אמר כי בודאי כך צוה לי הלשון בודאי שייך לומר על דבר שהי' מסתפק תחלה ואמר מסברא כך הוא. אכן אחר שאמר תחלה כך שמעתי מפי הקב"ה א"כ מה לשון אומרת אח"כ כי בודאי וכו'. גם מה שאמר מפי הוא למותר כי הי' די לומר מהקב"ה. אבל נראה כי הכל בדקדוק גדול:

דהנה לעיל (בפ' תרומה) אמר הוא ית' ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו. והי' קשה לרש"י ז"ל הוי"ו דוכן תעשו.

דמשמע דהציווי הי' על שני דברים. ועל כן כ' רש"י ז"ל דהפי' הוא וכן תעשו לדורות ורישא דקרא קאי על מקרא שלמעלה ועשו לי מקדש. ועיין רמב"ן שהקשה על רש"י יעיי"ש:

אכן לענ"ד נראה בעה"י דכוונת הכתוב כך הוא שהציווי הי' באמת על שני דברים דהיינו. א) על תבנית המשכן וכליו. ב) מה שאמר וכן תעשו הכוונה דגם העשיי' יהי' כמו שאני מראה אותך דהיינו לענין הקדמה כמו שאני מראה אותך המשכן וכו' כל כליו כך יהי' המעשה בתחלה תעשה המשכן ואח"כ הכלים. וא"כ שמע משה רבינו הדברים ממש מפי הקב"ה כמו שאמר בצלאל.

אבל הוא הבין הדברים על ענין אחר דהיינו לדורות כמש"כ רש"י ז"ל, אבל אח"כ כשאמר בצלאל מנהג העולם וכו' אמר לו הדין עמך כי כך שמעתי מפי הקב"ה כוותך ועל כן אמר לו אח"כ בצל אל היית כי בודאי כך צוה לי הקב"ה. כי ודאי הכוונה כמו שאמרת דוכן תעשו קאי על הקדמה כנ"ל ע"ש. ממילא מיושב קושיותך בני:

ובמק"א בפנקס ישן שלי רשום אצלי בזה"ל:

הק' אותי בני היניק וחכים מ' שמואל שמעלקא פנחס שי' למה בחרוזים של לכה דודי נא' שמור וזכור בדבור אחד ולא נאמר זכור ושמור וכו' כי זכור הוא בפ' יתרו ושמור בפ' ואתחנן וא"כ זכור הוא קודם. והשבתי לו בפשיטות כי המחבר פיוט זה הוא המקובל הק' ר' שלמה הלוי אלקבץ ז"ל. ויסד פיוטו ע"פ גמ' שבת (דקי"ט) ר' חנינא וכו' לקראת שבת המלכה ר' ינאי וכו' בואי כלה בואי כלה ורמז שמו בראשי החרוזים שלמה הלוי. ולכן הקדים שמור לזכור שיהי' האות שי"ן משמו הק' שלמה. ובני קיבל תשובתי בשמחה רבה:

והנני אביך דו"ש בלונ"ח:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה