שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן קלג
ב"ח יום א' קרח תרנ"ג כאורח ללין בווארשא. לכ' דודי י"נ הרב הגאון וכו' מ' ישעי' זאב נ"י פאלמאן בק' פיעטרקוב. אחד"ש בהיותינו יחד ביום ה' העבר בעיר וולאצלאוועק ובשיחה בד"ת העיר כ"ת בדבר קושית העולם בריש סוטה ואמרתי אכתוב לו מהנלע"ד בזה עתה. וזה החלי: בריש מס' סוטה כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר אין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו. והנה העולם מקשין לר"ל היאך משכחת לה שיבדקו אותה המים כיון דאם אמת הוא שזינתה ע"כ גם הוא רשע ואינו מנוקה מעון.
וראיתי קושי' זו בשם הגאון מוהרר"י ז"ל בס' אור חדש עה"ת פ' נשא. הן אמת דקושי' זו היא רק לשיטת הרמב"ם (פ"ב מה' סוטה ה"ח) דאם הבעל עשה עבירה של זנות מימיו נקרא אינו מנוקה מעון. אבל לשיטת רש"י בקידושין (דכ"ז ע"א) וכ"ה בספרי דדוקא שבא עלי' ביאה אסורה אחר שנסתרה מיקרי אינו מנוקה מעון. א"כ לא קשה כלל. ועיין בישוב שיטת הרמב"ם בס' בנין אריאל (פ' נשא) לדו"ז הגאון מהר"ש מאמשטרדם. ובאור חדש קידושין שם. ובס' חמדה גנוזה לאא"ז הגה"ק מהרצ"ה מייזלש אבד"ק זאלקווא זצ"ל.
ועי' בספרי שו"ת פנות הבית סי' י"ט והלאה:
ולעד"נ עפ"י המבואר בש"ס יבמות (דנ"ח ע"ב) רב פפא אמר האי תנא הוא דתניא אין מקנין לארוסה להשקותה כשהיא ארוסה אבל מקנין אותה להשקותה כשהיא נשואה. ופירש"י ז"ל שם בלישנא אחרינא דהאי תנא הוא דלית לי' הך דרשה דצריך להיות מנוקה מעון. ועיי"ש בתוס' ד"ה רב פפא מה שהקשו על לישנא אחרינא דרש"י וא"כ י"ל דריש לקיש סובר כהאי תנא דברייתא. וכפירש"י בלישנא אחרינא והבן. ובחידושי בסוגי' דגלגול שבועה הארכתי בעזה"י. ועי' בס' זכרון יצחק (פ' נשא) בענין סמיכת פ' סוטה ופ' נזיר:
ואשר דברנו מדברי רש"י ז"ל בפ' שמות (ב' ו') והנה נער בכה, קולו כנער. ובבנין אריאל לדו"ז הגאבד"ק אמשטרדם ז"ל פלפל בהא דמביא רש"י דלא כהלכה. דר' נחמי' השיב שם לר"י א"כ עשיתו למשה בע"מ (בסוטה י"ב ע"ב):
ולענ"ד דבאמת צריך להבין שיטתו דר' יהודה דעשה למשה בע"מ. וע"כ י"ל דדוקא לר' מאיר דסובר בנגעים (פ"ב מ"ה) דאין קרוב רואה נגעים. ולשיטת ר"מ מקשה הגמ' בזבחים (ק"ב ע"א) דמשמע דמשה זר הי' ועיי"ש ברש"י ותוס' דהקושי' הוא לר' מאיר דוקא. ונדחק הגמ' לתרץ שאני מראות נגעים כו' עיי"ש. אבל לת"ק במשנה דנגעים שם דסתם בר פלוגתי' דר"מ הוא ר"י סובר דרק נגעי עצמו אין אדם רואה אבל נגעי קרוביו אדם רואה. א"כ שפיר י"ל דמשה הי' כהן. וא"כ לא קשה על ר' יהודה דאמר קולו כנער משום דסובר באמת דהי' כהן ואינו בע"מ בשיר כי מה דפסל בלוים כדברי דו"ז הגאון בבנין אריאל שם. ועיין בליקוטים שבסוף שו"ת כנסת יחזקאל: עוד יש לפרש ע"ד הנ"ל בהקדם הפלפול בס' תולדות נח ח"א בדרוש לשה"ג בש"ס זבחים הנ"ל. ובהא דר' יהודה לשיטתו בהא דמשה כהן הי' עיי"ש:
והנני בן גיסו דור"ש בלונ"ח: