אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן קלב

סימן קלא

ב"ה ר"ח אייר תרס"ב פלונסק. לי"נ ש"ב החרב מ' שמואל אלי' נ"י ווייזער בק' אוסטראווצי. אחדש"ה בהמשך לתשובתי אליך בספרי שו"ת בית יחזקאל סי' ס"ה הנני בא בדברי אלה בעזהש"י:

א) בקידושין (דמ"ג) בסוגיא דשליח נ"ע בתוס' ד"ה וכן מירושלמי הדא דתימא בשטר וכו' דההיא בתר דתיקון רבנן שבועת היסת ובהר"ן שם מקשה מר' יוסי דאמר כיון שהאמינתו תורה וכו'. דמה מועיל מה שהאמינתו תורה כיון דתיקון רבנן שבועת היסת הוי נוגע ולעד"נ בהקדם מה שמקשים לשיטת רש"י (בב"ק דק"ז) דבפקדון אף כ"ה חייב שבועה מן התורה א"כ אף קודם דתיקון רבנן שה"ס הוי נוגעין בעדותן משום השבועה. ויש ליישב בהקדם קושית זקיני במקנה דלמה נוגעים הא י"ל מיגו דיכלו למימר אהדרינהו ללוה יכולים למימר פרענום למלוה והא דאהדרינהו ללוה נאמנים במיגו דעשינו שליחותך ופרענום למלוה. אכן י"ל עפ"י שהובא מחלוקת הראשונים אי אמרינן מיגו להוציא ודעת הסוברים דלא אמרינן מיגו להוציא משום דיש חזקת ממון א"כ לא קשה קושית המקנה דהא אין לומר מיגו דיכלו למימר פרעני' למלוה יכולין לומר אהדרינהו ללוה דהא במה שאומרין אהדרינהו ללוה הוי כמו מיגו להוציא דהא בזה הם מוציאין ממון מלוה שישלם שנית להמלוה. דבשלומא אי נימא המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפרעו בעדים שפיר יש לומר מיגו דאהדרינהו ללוה והא דאהדרינהו ללוה נאמנים בלא שום מיגו. ומיגו דאהדרינהו ללוה לא הוי מיגו להוציא. אבל קושית המקנה דיהי' נאמנים אהדרינהו ללוה במיגו דעשינו שליחותך הוי מיגו להוציא כנ"ל וממילא מיושב גם הקושי' על רש"י דכ"ה בפקדון חייב שבועה דהא על השבועה באמת י"ל מיגו דעשינו שליחותך ויהיו נפטרין מן השבועה לשיטת הסוברים דאף מיגו לאפטורי משבועה אמרינן. ויש לדבר בזה בענין מיגו לאפטורי משבועה דרבנן כמו שבועת היסת אי אמרינן לענין דברי הש"ס דהשתא דתיקון רבנן וכו' ולא אמרינן מיגו ודו"ק וממילא יש ליישב דהירושלמי מיירי באמת קודם דתיקון רבנן שבועת היסת ור' אבין דסובר דבכסף לא משום דיש שבועה אף בכ"ה בפקדון כדעת רש"י והוא סובר דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה וממילא נוגעין בעדות אף קודם דתיקון רבנן וכו'. ור' יוסי סובר כיון שהאמינתו תורה היינו דבאמת יועיל המיגו דעשינו שליחותך לאפטורי משבועה כנ"ל כקושית המקנה שוב ראיתי בס' בגד ללבוש (דף נ"ה) ומצאתי שכוונתי קצת לדבריו. גם י"ל דבירושלמי פליגי בשיטת רש"י ותוס' אי כ"ה חייב בפקדון כנ"ל:

ב) הרמב"ם פסק דשליח נ"ע ולא חילק בין כסף לשטר ולעד"נ בהקדם קושית התוס' ד"ה והשתא דלאחר שנשבעו יהיו נאמנים. ותי' דעד הצריך שבועה אינו עד א"כ י"ל דהרמב"ם מיירי לאחר שנשבעו דאז נאמנים עכ"פ ול"ל סברת התוס' דעד הצריך שבועה. ובזה י"ל דמחולקין גם בירושלמי דר' אבין סובר דבכסף נוגעין בעדותן היינו לאחר דתיקון רבנן שבועת היסת ואף לאחר שנשבעו אינם נאמנים כסברת התוס' דעד הצריך שבועה ור' יוסי סובר כיון שהאמינתו תורה לאחר שנשבעו אינם כנוגעין בעדות. וממילא שיטת הרמב"ם ז"ל כר' יוסי בירושלמי והבן:

ג) בתוס' ד"ה לעלם וכו' מקשים דאפילו למ"ד המלוה את חבירו בעדים... צריך לפורעו בעדים המפקיד את חבירו בעדים אין צריך להחזירו בעדים דנאמן הוא לומר החזרתיו במיגו דאי בעי אמר נאנסו וכו' וא"כ נאמנים לומר פרענום מיגו דיכולים לומר החזרנום ללוה עיי"ש. והנה המהרש"א הקשה למה לא כתבו התוס' דמהימן פרענום מיגו דא"ב אמרו נאנסו. ולעד"נ דואת לא הי' קשה להתוס' דהא הוי מיגו בשנים דלא אמרינן ואי משום סברת התוס' שם ד"ה והשתא דבטענה שנפטרין בה מממון כי הכא בטוחים הם זה על זה שיאמרו דבר אחד זה דווקא אם הטענה לפטור הוא טענה אחת כעין דברי הגמ' מיגו דהחזרנו ללוה. אבל כאן יוכל להיות שאחד יטעון החזרתיו ללוה והשני יטעון נאנסו דבשני טענות אלו יפטור א"ע. לכן הקשו התוס' שנאמין להם מיגו דהחזרתיו ללוה דזה טענה פשוטה שיכוונו שניהם לפטור דאם לא נתנו למלוה אז פשוט דהחזירו ללוה ושאחד יטעון נאנסו לא שכיח כדברי הסמ"ע (סי' ק"ח סקי"ז) דמש"ה נאמן החזרתי במגו דנאנסו אף דלא שכיח מ"מ לא הוי העזה כמו בהחזרנו וע"ז תירצו דגם מיגו כזאת לא אמרינן משום דעד הצריך שבועה לא אמרינן. כתבתי בחפזי ובעת לימודי תירצתי לפי זכרוני בזה רק קושית התוס' הנ"ל ולא קושית המהרש"א ז"ל:

ד) שם והשתא דתיקון רבנן שבועת היסת וכו'. מקשים האחרונים לשיטת רש"י דבפקדון גם כ"ה חייב. א"כ הוי שבועה דאורייתא ונוגעין בעדותן אף קודם דתיקון רבנן שבועת היסת. ולעד"נ בהקדם קושית הש"ס מה קסבר וכו' הני נוגעין בעדותן ופירש"י דלפעמים יתן להם בפני עדים. אכן בהריטב"א הקשה דילמא לעולם קסבר שצריך לפרעו בעדים אבל מיירי שנתן שלא בפני עדים. וראיתי בספרים שתירצו (עיין מקנה כלל כ"ג פכ"ד) אם הדין שצריך לפרעו בעדים והוא האמין להם ונתן בלא עדים בוודאי העזה גדולה להכחיש בפניו א"כ אין זה מיגו. אבל אם הדין שלא צריך לפרעו בעדים. א"כ אף שנתן שלא בעדים אין זאת רבותא שהאמין להם כי אף אם הי' נותן בפני עדים יכול לומר החזרתי וממילא יש להם מיגו דיכולין להעיז כיון דלא עשה טובה לו בנאמנות שהאמין לו. והנה לפי"ז צריך לפרש דקושי' התוס' הוא כיון דפקדון אין צריך להחזיר בעדים דהא הי' נאמן במיגו דנאנסו א"כ אין זאת רבותא מה שנתן לו שלא בפני עדים א"כ יש לו מיגו אף למ"ד דבמלוה צריך להחזיר לו בעדים ועל זה תירצו כיון דבטענת נאנסו הי' צריך לשבע א"כ שוב אין לו מיגו דהא עשה לו טובה מה שנתן לו שלא בעדים דאם הי' נותן בעדים הי' דורש ממנו שבועה אף אחר המיגו דנאנסו א"כ אם עשה לו טובה אין יכול להעיז ואין זאת מיגו כנ"ל. וכן צריך לפרש עפ"י דרך זה קושית זקיני במקנה דהי' נאמן החזרתי ללוה במיגו דעשיתי שליחותך. א"כ שוב לא עשה לו טובה דגם אם הי' נותן בפני עדים הי' נאמן כנ"ל. א"כ שפיר יכול להעיז ואין זאת מיגו כנ"ל. וכן יש לפרש דברי הש"ס השתא דתיקון רבנן ש"ה היינו וממילא עי"ז המה נוגעין. אכן אין לומר דנוגעין מצד שבועת כ"ה בפקדון דהא כל הסבה דהמה נאמנים ואינם נוגעין הוא משום מיגו כדברי הש"ס היינו באם נאמר דאין צריך להחזיר לו בעדים והוא משום דלא עשה לו טובה כנ"ל ויוכל להעיז ועי"ז יש לו מיגו א"כ שוב אין לומר להיפך שאין לו מיגו מצד שבועת כ"ה בפקדון דהא סברת רש"י (ב"ק דק"ז) הוא משום דלא עשה לו טובה וגם כ"ה יוכל להעיז א"כ שוב אנו צריכין לומר דע"י שלא עשה לו טובה נצמח שאין לו מיגו וחוזר חלילה כיון שלא עשה לו טובה יש לו מיגו כנ"ל:

ה) בתוס' ד"ה והשתא דתקון וכו' ויש מקשים האיך אמרינן מיגו וכו'. לכאור' מקודם הו"ל לתוס' להקשות מיד על הגמ' ומיגו דיכלו למימר איך אמרינן מיגו וכו'. ולעד"נ דהיו יכולין לתרץ דדוקא במקום שיש מיגו דבי תרי לבד אבל כאן הוי מיגו עם עדות יחדיו לכך מועיל גם מיגו חלושה כמיגו דבי תרי. אבל עכשיו דתירצו כבר בתוס' דעדים הצריכים שבועה אינם עדות א"כ גם עדים הצריכין מיגו אינם עדים. ולפי"ז ע"כ צ"ל דהמיגו אינו מסייע להעדות רק המיגו מועיל להסיר הנגיעה וכפירש"י ד"ה יכלי למימר וכו' ובתורת עדות וכו' א"כ המיגו הוי רק לענין הנגיעה בלי השתתפות העדות ושפיר קשה איך מועיל מיגו דבי תרי:

ו) שם שיטת הירושלמי ה"מ בקידושי שטר עיין תוס' שכ' דמיירי בתר דתיקון רבנן שבועת היסת. והר"ן מקשה מר' יוסי. ולעד"נ בהקדם הקושי' על רש"י דס"ל דכ"ה בפקדון חייב כנ"ל אכן י"ל דלא קשה דהא באמת שיטת רש"י דכ"ה בפקדון חייב הוא משום דלא עשה לו טובה והוא למ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן. ולכן יש לומר דבאמת ר"ח ב"א דאמר בשם ר' יוחנן דאין ע"פ ובכ"ה בעינן ג"כ מודה במקצת הוא משום דר' יוחנן לשיטתו דסובר בש"ס ב"מ (צ"ד ע"א) אפילו תימא בשלא קנו מידו בהאי הנאה דנפיק עלי' קלא דאינש מהימן הוא גמר ומקנה נפשי' ועיין בתוס' ב"מ (דנ"ח) דמקשים דר' יוחנן סותר א"ע דלעיל איתא דווקא בשקנו מידו עיי"ש תירוצם. ותי' השיטה מקובצת דבהקדשות אין כ"כ הנאה וטובה מה שהאמינו כי לגבי הקדשות הכל נאמנים. א"כ ר' יוחנן סובר באמת דגם בפקדון חשוב עשה לו טובה ואין ביכולתו להעיז. ולכך באמת כ"ה פטור לר' יוחנן. והנה רבא מבואר בב"ק (דק"ז ע"ב) דסובר כרב"ח שסובר כר' יוחנן דאין עירוב פרשיות וגם בפקדון דווקא מודה במקצת נשבע ועיין בתוס' סנהדרין (דף ב' ע"ב) דרבא באמת יוכל לסבור אין ע"פ כתיב כאן אף דסובר דבעינן ג' ושנים שדנו אין דיניהם דין וא"כ כאן דבעל המימרא הוא רבא אמר ר"נ ולשיטת רבא דסובר אין ע"פ א"כ בעינן דווקא בפקדון ג"כ מודה במקצת ולא קשה על רש"י. ועי' מלא הרועים סוגיא דע"פ אות ג' ועי' במלא הרועים שם אות ט"ז דר' יוסי ס"ל אין עירוב פרשיות עיי"ש. ועי' במלא הרועים שם אות י"א דגם ר"נ סובר אין ע"פ. א"כ י"ל דהירושלמי מיירי באמת קודם דתיקון רבנן שבועת היסת ועכ"ז סובר ר' אבין דבקידושי כסף אין שליח נ"ע משום דסובר ע"פ כתיב כאן ובפקדון אף כ"ה חייב א"כ שפיר נוגעין בעדותן לשיטת רש"י אבל ר' יוסי סובר כיון שהאמינתו תורה היינו שסובר אין עירוב פרשיות והתורה האמינו שלא לשבע באם הוא כ"ה א"כ אינו נוגע וכן י"ל בר' נחמן שהוא בעל המימרא כאן כנ"ל והבן: ז) עוד נ"ל בשיטת הירושלמי די"ל דמיירי קודם שתיקנו רבנן ש"ה רק דמחלקותם הוא אי המלוה את חבירו בעדים צריך לפרעו בעדים דלר' אבין צריך לפורעו בעדים ועפ"י שכתבתי דאף אם נתן שלא בעדים עכ"ז הוי נוגע עיי"ש לתרץ תי' על קושית הריטב"א.

ור"י סובר דא"צ לפורעו בעדים והבן. שוב ראיתי בס' שובע שמחות לקידושין עיי"ש:

ח) שם בש"ס וצריכ' לכאור' לימא בד"מ ונדע בקידושין וגירושין וי"ל עפ"י מה שהקשה זקיני במקנה שם לשיטת הרמב"ם דהכחשה והזמה הוי הכחשה א"כ למה שליח נ"ע עיי"ש תי'. ואם נימא דבד"מ לא צריך יכול להזימם ניחא. א"כ י"ל דאי הוי אמר בד"מ ה"א דייקא שם דשליח נ"ע אבל בקידושין וגירושין ה"א דהוי עשאאילה"ז וצריך לאשמעינן כתירוץ האחרונים והבן. וראיתי בס' שבט שמעון בסוגיא דשליח נ"ע. ועי' לעיל סי' קל"א:

והנני

ש"ב בלונ"ת:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה