אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן קיד

סימן קיג

בשם ה' יום א' ו' ניסן תרס"ט פלונסק:

לכ' ש"ב י"נ הרה"ג עדיו לגאון וכו' מ' אברהם סג"ל איטינגא נ"י ר"מ בדוקלא. מכתבו האיר מול פני וכו' ואשר שואל חו"ר במצות ישיבת א"י בזה"ז. הנני רואה שלא הי' לפניו הס' דרכי ציון שיצא לאור על ידי בשנת תרמ"ו בעיר קאלאמעא ושם הובא קונטריסי בענין זה. לכן אני נותן לפניו מהנאמר שם עם קצת הוספות:

א) הנה בענין ישיבת א"י בזה"ז אי הוה מצוה מה"ת הנה הרמב"ן (בס' המצות מ"ד) כ' ואומר אני כי המצוה שהחכמים מפליגים בה והיא דירת א"י וכו' הוא ממצות עשה שנצטוינו לשבת בה א"כ הוא מ"ע לדורות ואפי' בזה"ז זמן הגלות וכו' ולשון ספרי מעשה בריב"ב ור"מ בן חרש וכו' שהיו יוצאים חו"ל וזכרו את א"י וזקפו עיניהם זלגו דמעותיהן וכו' וקראו המקרא וירשת וישבת בה וכו' ואמרו ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצות עיי"ש ובהרמב"ן עה"ת (פ' אחרי) ע"פ ותטמא הארץ. והר"י דליאון במגילת אסתר שם דחה ראיות הספרי כי מפני שלא הי' בידם לקיים המקרא הזה שהי' הבית חרוב היו בוכין שאם הי' נוהג לאחר החורבן היו יכולין לחזור עיי"ש:

ב) אכן ראיתי בספרי ראה (פיסקא פ') דמפורש שחזרו א"כ לא קשה על הרמב"ן ז"ל ואח"כ מצאתי שדחו דברי המג"א כן בס' עין זוכר מ"י אות ה' ובס' פאה"ש פ"א:

ג) עוד הקשה הר"י דליאון על הרמב"ן מהא דא"ר יהודה בכתובות (דק"י ע"ב) העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנא' בבלה יבואו ושמה יהיו ואם היה מצוה זו בכל הזמנים איך יבוא נביא אחר משה לסתור דבריו עיי"ש. אכן ראיתי בסידור מדו"ז הגה"ק מו"ר יעב"ץ (חלק בית אל אות ו) שכ' ור' יהודה גופי' נמי לא אמרה אלא מבבל עיי"ש מילתא בטעמי' בארוכה ועיין בשל"ה (פ' לך) בהג"ה שכ' ג"כ דר"י לא אסר אלא לעלות מבבל לא"י משום דכ' בבלה יבואו אבל משאר ארצות מותר וכוונתו כעין תי' הראשונים בהא דלא חשיב בדרך הזה דהיינו דוקא בדרך הזה אין לילך למצרים עיין להר"א ממיץ בס' יראים (סי' ש"ג) ובסמ"ג ל"ת (רכ"ז) ובריקנטי (סי' תקע"ג) ובמרדכי יבמות (סי' ע"ב) ובהריב"א עה"ת פ' שופטים:

ד) עוד יש לתרץ דלא קשה מר"י דהא רבים חולקים עליו והלכו מבבל לא"י כמו רב זירא מחסידי בבל (חולין דקכ"ב. שבת דמ"א) והוי משתמיט מר' יהודה למיסק לא"י עיין כתובות שם ובב"מ (דפ"ה) ברכות (דמ"ו) וברש"י כתובות (דמ"ד ע"ב) וכמו ר' ירמי' עיין כתובות (דע"ה ע"א) וכמו ר' חייא דנתכנה בשם ר"ח הבבלי (שבת ד"ם) עירובין (ד"פ) כתובות (ד"ה) כריתות (ד"ח ע"א) ועלה לא"י עיין סוכה (ד"כ) חולין (דפ"ו) זוה"ק וישב (דק"ץ) וכמו רחב"א דעלה מבבל לא"י עיין שבת (דק"ה) ב"ב (דק"ז) בכורות (די"ח) ועיין ברכות (דל"ח) חולין (דפ"ו) ירושלמי, מע"ש (פ"ה) וכמו רב חנינא עיין כתובות (דקי"ב) ובתנחומא (שלח) וכמו רב כהנא עיין ב"ק (דקי"ז) וכמו רבב"ח עיין יומא (ד"ט) ועיין סנהדרין (ד"ה) פסחים (דנ"א ע"א) וכמו ר"א בן פדת עיין כתובות (דקי"ב) ועיין ברכות (דט"ז) עירובין (דנ"ד) ועיין יומא (ד"ט) גיטין (י"ט) נדה (כ') סנהדרין (י"ז) ירושלמי ברכות (פ"ב) שקלים (פ"ב) ולמד מר"י בא"י כמבואר יבמות (כ"ה) תמורה (כ"ה) וכמו ר' אבא דאיתא (ברכות דכ"ד) דהוי משתמיט מר' יהודה למיסק לא"י ומצאנו שעלה (ביצה דל"ח) שבועות (דמ"ז) סנהדרין (די"ז) קידושין (דנ"ט) חולין (מ"ג) וכמו עולא עיין נדרים (דכ"ב) ור' ספרא בחולין (דק"י) ועוד רבים. ועיין בס' דרישת ציון בח' ש"צ (ד"ח):

ה) וראיתי בתו' כתובות (דק"י ע"ב) שהי' אומר רבינו חיים דעכשיו אינו מצוה לדור בא"י כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם עכ"ל. אכן עיין בשל"ה בשער האותיות (אות ק') שכ' דברי הר"ח הם דברי יחיד וגם לא מסתברא טעמי' וכו' ומש"כ דאין אנו יכולין ליזהר בהם זה אינו מובן דלמה אין יכולת ליזהר ומי הוא המונע ע"כ אין להשגיח בדבריו אלו עכ"ל. ועיין בשו"ת מהרי"ט (ח"ב סי' כ"ח) שכ' על הר"ח וז"ל ונ"ל שאינו מיסוד התוס' וכו' ומצות ישיבתה הוא אפי' בזה"ז בחורבנה כמש"כ הרמב"ן וכו' ומש"כ שיש כמה מצות וכו' תימה הוא שמי שירצה לקנות לו קרקע בא"י יוכל לקיים וכו' ומצאתי בשו"ת מהר"ם בר"ב (סי' קצ"ט) וכו' שמצאתי בהגהות מרדכי שם כלשון הזה כ' הר"ח דה"מ בימיהם שהי' שלום אבל עכשיו שהדרכים משובשים א"י לכופה וכו' הרי שהר"ח לא אמר אלא משום סכנת דרכים ומש"כ בתוס' דאין מצוה לדור בא"י הגהות תלמיד היא ולאו דסמכא עכ"ל ועיין בחי' מהרי"ט לכתובות שם:

ו) וכבר פסקו כל הפוסקים כמשנה כתובות שם דכופין אותה לעלות אף בזה"ז ועיין בטוש"ע אהע"ז (סי' ע"ה) ובדרישה שם. וכן דעת שו"ת התשב"ץ (ח"ג ס' רפ"ח),. דמ"ע אף בזה"ז וכ"כ בספרו זוהר הרקיע (אות ע"ו) וכ"כ בנו בשו"ת הרשב"ש (סי' ב') ובשו"ת מבי"ט (ח"א סי' רמ"ה) ובס' חרדים מ"ע הת"ב (פ"א אות ט"ו) ובכנה"ג שם בשם שו"ת תומת ישרים (סי' ס"ו) וכ"כ בשו"ת מהריב"ל (ס"ג סי' מ"א) ובשו"ת מהר"ם גלאנטי (סי' ע"ד) ובשו"ת הראנ"ח (ח"ב סי' מ"ג) ובשו"ת מהר"ם אלשיך (סי' ל"ח) וכ"מ בשו"ת הרשד"ם חיו"ד (סי' ר"ג) אהע"ז (סי' רט"ו) ועיין בשו"ת תרומת הדשן (סי' פ"ח) ובשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' תנ"ד) ובח"ג (סי' ת"ח ת"ט) ועיין בשו"ת נוב"י (מה"ת חיו"ד סי' ר"ו) ובשו"ת ח"ס (יו"ד סי' רל"ד רל"ה) ובס' דורש לציון דרוש ג':

ז) ועיין בכל בו (סי' קכ"ז) שכ' ח"ל כ' הר"ם וששאלת להודיעך עיקר המצוה ההולך לא"י וכו' ואם מוחלין לו על כל עונותיו הכי מפורש בסוף כתובות ובלבד שיהי' פרוש מכאן ואילך ויזהר מכל מיני עון ויקיים כל המצות הנוהגות בארץ שאם יחטא יענש יותר מאם חטא בחו"ל כי ה' דורש אותה תמיד ועיני ה' בה והשגחתו תמיד ואינו דומה מורד במלכות בפלטין למורד חוץ לפלטין והוא ארץ איכלת יושביה וכו' לפי שהיא תקיא כל עוברי עבירה וכו' ואותם ההולכים לשם ורוצים לנהוג קלות ראש וכו' קורא אני עליהם ותבואו ותטמאו את ארצי מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי אבל מי שהולך להתנהג בקדושה ובטהרה אין קץ לשכרו וכו' עכ"ל. וכ"כ בס' חרדים שם שמי שאינו מתקדש ומטהר שם מוטב שלא יעלה. ומה נעמו דברי הגה"צ מקאלאמעא שליט"א בס' מארד (ח"ג פ"ג כלל ח') בענין ההולכים לאה"ק ואוירא דא"י אין משכיל אותם ובהבל ימי חייהם אוי להם ואוי לנפשם מוטב להם להפיל פגריהם בחו"ל ובל יטמאו הארץ המקודשת. כי עליות אה"ק הוא רק לההולכים להוסיף אומץ בעבדות השי"ת לילה כיום יאיר להם בתורה ותפלה בסיגופים ותעניתים בגילה ורעדה על צער גלות השכינה וכבוד התורה אשר משופלת מטה מטה ד' ירחם. לאלה ניתנה הארץ להמשליכים חפצי התבל אחר גיום. אוהבים את ד' ושונאי רע. המה ראוים לעמוד בהיכל המלך לשרת בקודש והמה יזכו וישישו אתה משוש יהנו מזיו השכינה:

ח) מכל דברי הכלבו הנ"ל נראה דדעתו כדעת הרמב"ן דהוא מ"ע בזה"ז.

ועיי"ש עוד בכלבו שכ' וז"ל וששאלת למה לא הלכו גדולי ישראל לשם אשיבך דלא הוי מותר להו והיו צריכים להתבטל מלימודם ולשוט אחרי מזונותם ואמרו ז"ל מותר לצאת מא"י לחו"ל אחרי רבו ללמוד תורה כש"כ שאין לילך מרבו מחו"ל לא"י וכ"ש להתבטל מלימודו ולשוט אחר מזונותיו עכ"ל וכ"כ בשו"ת מעיל צדקה (סי' כ"ו) ע"ש בארוכה ועיין בשו"ת ח"ס חאע"ז (סי' קל"ב) ובשו"ת מהר"ם שיק (חיו"ד סי' רכ"ה):

ט) וראיתי בכנה"ג (יו"ד סי' רל"ט) הגה"מ (אות ל"ג) דכ' דהוא מצוה דרבנן מדלא מנאה הרמב"ם ז"ל במנין המצות וא"כ כל ספק שיסתפק בה לקולא ועיין בס' ארעא דרבנן (סי' רצ"ז) ובעין זוכר מ"י אות ה': י) והנה ראיתי בספר שערי צדק ש' משפטי הארץ (פי"א ה"ה) שכ' מי שיש לו אב ואם ומוחין בידו מלעלות צ"ע אם מחויב לציית אותם מדין כיבוד עיי"ש. (ואיננו שואל בכעין עובדא דידן דרבינו עובדיה מברטנורא הלך ברשות אביו כאשר אנו רואין מדברי מכתבו לאביו בפנים) ועיין בס' בית ישראל (פ"ב אות כ"ח) שכ' דבוודאי איננו מחויב לציית לאביו כהא דפסקינן בש"ע יו"ד (סי' ר"ם) דאינו מחויב לשמוע לאביו לעבור על מ"ע או ל"ת אפי' דרבנן וא"כ גם כאן דדעת רוב הראשונים דישוב בא"י הוא מ"ע ואף לדעת הכנה"ג דהוא דרבנן מ"מ אין שומעין לאב גם נגד דרבנן עיי"ש. ויש רבות לדבר בזה. ועיין לזקיני בס' פנים יפות (פ' לך) ובס' המקנה קידושין (דל"א ע"ב) ובשו"ת בית שלמה (מה"ת סי' צ"ד) ועיין במדרש רבה לך (פל"ט) שהי' א"א מפחד וכו' ואומרים הניח אביו לעת זקנותו והולך לו א"ל לך ואני פוטרך מכיבוד אב וכו' עיי"ש. וברש"י (סו"פ נח) בפסוק וימת תרח בחרן ועיין בספרים שהקשו על יעקב אבינו ששמע לאביו לעבור על ד"ת לילך מא"י לחו"ל ועיין מה שתי' בס' דברי שלמה (פ' תולדות) ועיין ביפ"ת וישלח פע"ו:

יא) ואיתא בספרי הנ"ל ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצות ויש לפרש ע"ד דאיתא במדרש שרמ"ח מ"ע המה נגד רמ"ח אבריו של אדם ושס"ה ל"ת כנגד שס"ה גידים ועיין בס' ייטב לב פ' שלח שפי' תורת ה' תמימה בהתקיים בשלימותה אז משיבת נפש לשורשה כי בכל מ"ע שמקיים הוא מטהר ומקדש ומזכך אבר שכנגד מצוה זאת וכ"כ בכל ל"ת שאיננו עובר אז הוא מתקן גידי' עיי"ש. ובאלשיך (קהלת י"ב י"ג) פי' סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא (היינו נגד הל"ת) ואת מצותיו שמור (הוא המ"ע) כי זה כל האדם עיי"ש בדבריו הקדושים. והנה איתא בס' ר"צ בתד"א בליקוטים (אות ע"ז) בשם הרה"ק ציסו"ע עמוד האש נורא וכו' הרבי ר' בונם זצוקלה"ה מפרשיסחא שאין לך חביב ממצות סוכה שהוא נכנס בכל איבריו לתוך המצוה עיי"ש. ולפי"ז י"ל דלכך יתן הקב"ה לעכו"ם לע"ל מצות סוכה עיין בע"ז (ד"ג ע"א) ובמהרש"א שם דהוא מצוה הכוללת כל הרמ"ח אברים ושס"ה גידים ועיין בס' הק' תולדות יצחק לחג הסוכות (ד"ח ע"א) ויוכל להיות תיקון לכל האדם. וכמו כן בענין ישיבת א"י הוא כולל לכל אבריו של אדם והאדם הוא בתוך המצוה ולזאת היא שקולה כנגד כל המצות:

יב) ועיין בהרמב"ן שם שכ' וז"ל עד שאמרו כל היוצא מא"י ודר בחו"ל כאלו עובד עכו"ם עיי"ש. והנה כגרסת הרמב"ן הוא באבדר"נ (פכ"ו) ובתורת כהנים (פ' בהר) וכ"ה בתוספתא (ע"ז פ"ה) וכן מביא בגיר' הרמב"ם (פ"ה מה' מלכים) אבל בכתובות (דק"י ע"ב) הגירסא כל הדר בחו"ל וכ"ה בזוה"ק יתרו (דע"ט) בהר (דק"ט) פנחס (דרכ"ה) וכ"ה בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' קל"ד) וכוזרי (מ"ב כ"ב) ובתוס' עה"ת בהר. ובבחיי פ' חיי (כ"ד ב') ובס' התשב"ץ לרבינו שמשון בר"צ (סי' תקס"ב) ועיי"ש בש"מ. ובמהרש"א סנהדרין (דק"ו) ובשל"ה לך. ובס' צרור המור (פ' ויחי) ובס' פאה"ש (פ"א אות ח') ובזה מיושב קושי' המהרש"א כתובות שם:

יג) וי"ל דלכך קאמר הגמ' דבחו"ל הוא כעובד עכו"ם דאיתא בערכין (דל"ב) בשלמא משה לא בעי רחמי על יצרא דע"ז דלא הו"ל זכותא דא"י הרי דא"י מגנא ומצלא לבטל ע"ז (ועיין בס' פרשת דרכים ד' ת' מש"כ דלכך לא נכנס משרע"ה לא"י דזאת הי' טובת דור המדבר עיי"ש דבריו מתוקים מדבש). ואיתא בנדרים (דכ"ב ע"א) לב רגז בבבל כתיב דהא איתא בשבת (דק"ה) הכועס כעובד עכו"ם. ועיין בזוה"ק בראשית (דכ"ז) קרח (קע"ט) ועיין זוה"ק תצוה (דקפ"ב) פקודי (דרס"ג) וא"י הוא ביטול לע"ז ועיין בס' ל"ת (דרל"ה ע"ב) שפי' הנאמר ואכלת ושבעת וברכת את ד' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך משום דאיתא (גיטין ד"ע) אכול שליש ושתה שליש שאם תכעוס תעמוד על מילואך. וא"כ בא"י יוכל אדם לאכול כדי שביעה דהא שם בטל מדת הכעס. ובזה פי' שם הא דאיתא (יבמות דס"ג) במערבא כי נסיב אינש איתתא אמרו לו הכי. מה דדייקא במערבא אמרו כן עיי"ש. ולפי"ז יבוא לי לנכון המשך דברי חז"ל באבות דר"נ (פכ"ח) רשב"א אומר חכם הדר בא"י וכו' רשבג"א כל המשים שלום וכו' עיי"ש ודו"ק. ובזה מובן הא דאיתא (ב"ב דקנ"ח) אוירא דא"י מחכים ובקידושין (דמ"ט) עשרה קבים חכמה וכו' תשעה נטלה א"י. דהא איתא (פסחים דס"ו ע"ב) בעת שעלה הלל מבבל לא"י כל אדם הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ולזאת כיון שבא"י הוא מדת הרחמים הוא מקום החכמה אבל ונתן לך ה' לב רגז בבבל כתיב לזאת איתא (כתובות דע"ה) בבלאי טפשאי. ולזאת קאמרינן דבחו"ל וכו'. ובמהרה בימינו יקוים בנו ונתן לך רחמים ורחמך. ויקבץ נדחינו ויאסוף פזורנו יאמר השם די לצרותינו. נעלה ברינה לארצנו ותפארתנו ובעבודת בית מקדשנו נשמח כולנו:

ובגמ' נדרים (כ"ב.) תמה ר' יוחנן וכו' בבבל כתיב הק' הגרי"ש נ"ז בס' דברי שאול על אגדות ע"י. א' למה תמה ר"י רק עתה אחר שאמר נפשך הצלת הלוא מיד כאשר סיפר לו עולא הרציחה הי' התימא. ב' איך תמה הא מצות עגלה ערופה הוא רק בא"י ועי' ביע"ד בפי' השמ"ע בברכת שים שלום ונדפס בסידור אור זרוע:

ולעד"נ דקושי' א' מתורצת בחברתה דמקודם לא תמה ר"י דהא חזינן דין עגלה ערופה דיש רוצחים רק עתה אחר שסיפר לו שא' אין והוא אמר נפשך הצלת ע"ז תמה ר"י שיהיו רוצחים כאלו אשר באם הרואה הרציחה לא יסכים עמו שיפה עשה אז מוכן להרוג גם אותו וזה חידוש גדול. דבשלמא גוף הרציחה מה שהרג את חבירו אולי הי' בזה איזה סיבה וקטטה ואולי משום ממון אבל שיהרוג גם למי שאין לו שום שייכות לזה ואין לו שום טענה נגדו רק בעבור זה שלא הסכים לו לומר הן על שאלתו יאי עבדי זה חידוש שיהי' בא"י שאין שם לב רגז רוצחים כאלו. ולפ"ז מה דתמה ר"י הי' לא על גוף מעשה הרצח רק על הרציחה שני' שהי' עלול להיות באם לא הי' אומר הן על שאלתו יאי עבדי. ואולי אם היו כבר עוברים את הירדן לא הי' היתר לעולא לומר הסכמה ופרע לי' בית השחיטה משום דבא"י לא שכיח רציחה כזו על לא דבר רק כיון שעדיין לא עברו ירדנא. ועיין לדו"ז הגה"ק ז"ל בס' לחמי תודה (דף רל"ה). אכן רש"י ותוס' פירשו דתמה על הא ששחט את חבירו ועי' לזקני בפנים יפות פ' מסעי ובס' שיח יצחק מכות ובס' קהלת יצחק שופטים. ויש לדבר בזה בקושי' דעג"ע בהא דפירש"י שם דאלווהו אותו בדרך שעשו לו לוי' וענין ע"ע הוא משום דשלחו אותו בלא לויה והבן. ועי' בס' אמרי יעקב פ' משפטים סיפור נפלא. ובמק"א פירשתי מה שא' עולא אין ולא הן עפ"י דברי הגה"ק ר' אבושיל מפפדמיי"ן ז"ל שהובא במעון הברכות לפרש כונת רשב"י באמרו על שאלת נראתה קשת בימיך השיב אין דמשתמע לתרי אפי הן ולאו וגם כאן הוי הכי ודו"ק:

יד) ובחידושי עה"ת פ' אמור (כ"ג מ"ג) למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם ולכאו' ק' למה דוקא במצות סוכה סיים אני ה"א. אכן ניחא עפ"י מה שכ' בס' צמח דוד (להק' מוהר"ד מדינוב זצ"ל) בח"ת לסוכות וז"ל:

יש לתת טעם למה כתיב במצוה זו ידיעה לדורות גם מה שהקשו הקדמונים מדוע צוה השי"ת לעשות זכר לענני הכבוד במצות סוכה ולא נאמר לעשות זכר למן ובאר וי"ל עפ"י דברי הגמרא בברכות (ד"ח ע"א) אמרו לי' לר"י איכא סבי בבבל תמה ואמר למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב כיון דא"ל דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו. והקשה מהרש"א ז"ל בח"א הלא עדיין הקושיא במקומה עומדת הא למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב ותירץ דאיתא בגמ' עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבח"ל שיקבעו בא"י א"כ כל בהכ"נ ובהמ"ד קדושת א"י יש להם ושפיר הוי על האדמה עכ"ד. ונוכל לומר שגם ישיבת סוכה הוא בכלל למען ירבו ימיכם על האדמה ויש לתת טוב טעם לדבר כי קדושת א"י הוא מחמת שאינו תחת שום שר וממונה רק תחת הקב"ה בעצמו כביכול והדעת נותן שמזה הטעם אמרו רז"ל שכל הדר בארץ דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחו"ל דומה וכו' על כי חו"ל היא תחת יד השרים וא"י תחת ידו ית' ולא נתחלק לשרים. ובנתינת טעם זה לקדושת א"י נוכל לומר ג"כ זה הטעם בעצמו על קדושת בהכ"נ ובהמ"ד הנעשים לקבלת עומ"ש בק"ש ותפלה ולימוד תוה"ק ע"כ הוי מקום השראת שכינתו ית' כמו ארץ ישראל ודומה כמי שיש לו אלוה וסוכה נקרא ג"כ צלא דמהימנותא ובודאי גם בישיבתה בקבלת מצותיה צלא דמהימנותא דומה לישיבת בהכ"נ ובהמ"ד וארץ ישראל:

וזהו פי' הפסוק למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים כי תיכף בהוציאו אותם מארץ מצרים הקיף להם בענני הכבוד שיזכו לאוירא דא"י וכמו שאמרו רז"ל אוירא דא"י מחכים וכן ישאר לדורות גם בזמן הגלות וזהו שסיים הכ' אני ד' אלקיכם פי' כי הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה אבל עתה עשיתי לכם חיבה יתירה וידע היא לשון חיבה כמו והאדם ידע את חוה שאהי' אלקיכם גם בגלות ע"י שתתקדשו המקומות בקדושת א"י:

טו) ויש להמתיק כי ביהכנ"ס שבונים בחו"ל ונתיחד המקום לתו"ת ונתקדש ג"כ בקדושת א"י ולכן כאשר תמהו איכא סבי בבבל היינו אחר כל הצרות ויסורים שיש בגלות בבל לאיש ישראל וכן בכל גליות שהצרות מקצרים החיות ואיך יכולים לבוא בגבורות ולהיות סבי וזקן ואיך יש כח הסבל ולבוא לאריכת ימים בשלומא על האדמה שישבו במנוחה תחת גפנם וכו' אין חידוש שהאריכו ימים והגיעו לשיבה טובה אבל בבבל סמל הגלות איך איכא סבי וע"ז שפיר השיב כיון דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא קדושת א"י בגלות ותורה ועבודה היינו דאהני להו היינו בזכות זה דבבי כנישתא דומה כמי שיש לו אלוה ועמם אנכי בצרה ובכ"מ שגלו ה' עמהם. וכן הסוכה שעושים בגלות כמצות השי"ת עלינו ומיחדים המקום בדפנות וסכך כדתוה"ק הוי ג"כ כקדושת א"י ודומה כמי שיש לו אלוה וזה שסיים אני ה' אלקיכם ועי' בס' לב אבות על פרק (פ"ה מי"ז) דפח"ח:

טז) ויובן יותר בהקדם מש"כ בזוה"ק יתרו (דע"ט ע"ב) וכתיב (תבוא כ"ו) הגדתי היום לה' אלהיך וכו' מה הוא הגדתי היום לה' אלהיך לה' אלהינו מבעי ליה אמר ליה רבי שמעון וכי האי בלחודוי הוא והא כתיב (עקב ח') כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגו' אשר ה' אלהיך נתן לך כי ה' אלהיך אש אכלה הוא וכלהו הכי. אלא הכי תנינן כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה מאי טעמא משום דזרעא קדישא לארעא קדישא סלקא ושכינתא באתרה יתבא והאי בהאי תליא ומשה לא קאמר אלהיך אלא לאינון דהוו זמינין למיעל לארעא קדישא ולקבלה אפי שכינתא ומה דלא אמר אלהינו משום דהא משה לא זכה למיעאל לארעא ובגיני כך אלהיך ודאי וכו' (והא דכל הדר וכו' הנ"ל כ"ה בזוה"ק בהר (דק"ט) ובזוה"ק פנחס (דרכ"ה) ובכתובות (דק"י ע"ב). ובהרמב"ן בס' המצות (מ"ד) גרס כל היוצא מא"י לחו"ל דומה כו"מ ע"ש וכגירסתו הוא באבדר"נ (פכ"ו) ובזה מיושב קושי' מהרש"א שם ודו"ק ועי' בשיטה מקובצת שם) ובחידושי עה"ת פ' לך (י"ב א') ויאמר ה' אל אברם ושם (ז') וירא ה' אל אברם עי' במפורשי' באוה"ח ובקול שמחה ואפשר דבחו"ל לא כתיב וירא דהדר וכו' ובא"י כתיב וירא:

יז) והנה משרע"ה הי' לו לומר אלהינו כקושי' הזוה"ק כנ"ל. וכבר תי' בהבדל בין בן החכם (בפ' ואתחנן) שא' ה' אלהינו אתכם ובן הרשע (בפ' בא) לא הזכיר ה"א עי' בסידור דו"ז יעב"ץ ז"ל בזה. כי באמת יש לדקדק ביעאע"ה שא' (בפ' תולדות) כי הקרה ה' אלהיך ולא אמר ה' אלהינו.

ונראה לי עפימש"כ בבר"ר (פס"ה) כי הקרה ה"א לפני ר"י אמר לעורבא דאייתי נורא על קיניה בשעה שא' כי הקרה ה"א לפני אמר יצחק יודע אני שאין עשו מזכיר שמו של הקב"ה וזה מזכיר אין זה עשו אלא יעקב וכו' ושם במת"כ וא"כ י"ל דיעאע"ה חפץ באמת שלא יכירו אביו וביודעו כי עשו אינו מזכיר שמו של הקב"ה והי' במצודה כי שלא להזכיר ש"ש כלל זאת לא הי' יכול לעשות כי הלוא יעקב הוא ויעקב איננו יכול לדבר בלי הזכרת שמו של הקב"ה ואם יזכיר יכירו אביו שאיננו עשו כנ"ל במדרש ונתן עצה בנפשו להזכיר ושלא לכלול א"ע לומר אלהינו רק ה' אלהיך. אבל יצחק אע"ה גם אז הכירו שאיננו עשו כי עשו גם באופן זה איננו מזכיר ש"ש וא"כ שפיר הקשה הזוה"ק במשרע"ה והתי' כנ"ל וא"כ סוכות שהיא כא"י שפיר קאמרה תוה"ק אני ה' אלהיכם. ויש עוד להמתיק דברי הצ"ד עפ"י דברי הכלי יקר פ' חיי ד"ה שים נא וכו' ע"ש ואכמ"ל:

ובתהלים (ע"ו) בשלם סכו ומעונתו בציון עיי"ש בפי' תפלה למשה להגה"ק מאוהל ז"ל דע"י מצוה זו דסוכה. ויש להמתיק עדש"כ בס' צמח דוד ח"ת לסוכות דסוכה היא בחינת א"י ע"ש בפי' למען ידעו דורותיכם כו' וזש"א ומעונתו בציון דסוכה עצמה הוי כציון והבן:

ש"ב ידידו עוז:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה