אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן קיב

סימן קיא

בשם ה' יום ה' מו"מ תרצ"ה ביער שווידר גליל ווארשא. לכ' ש"ב י"נ הרה"ג וכו' מ' יוסף מנדלקערן נ"י בק' אוסטרוב:

א) האיר מול פני מכתבך מלא וגדוש מד"ת. ומראש תירצת קושי' התוס' שבת (דפ"ח) למה הי' כפיית ההר אחר שא' נו"נ. עפ"י המדרש תשא (פמ"ג) דפתח של תשובה וכו' אלקיכם לא נאמר וכו' והש"י א' ואשר הרעותי (ברכות דל"ב) לזאת עשה תחבולה זו מאהבתו לישראל וכפה וכו' להיות מודעא וכו' זת"ד. ובחידושי עה"ת בפ' יתרו הארכתי בזה. ומלחושתי ל"ע אביא בזה רק דברים אחדים:

ב) בפ' יתרו. בפיוט ליום ב' דשבועות. קולות וברקים שמענו בתחתית ההר. יוצר אור בעמו בחר. עיין בס' ידות אפרים יתרו מש"כ בזה. וי"ל ע"ד קושית התוס' (שבת דפ"ח) למה כפה עליהם וכו' הא אמרו נעונ"נ. ותי' שמא יחזרו כשיראו האש הגדולה א"כ עשה הקב"ה פעולה שישארו מקורבים מפני שבחר בהם. והוא עדש"כ רש"י (בקידושין ד"ע) אמר רבה בר"ה זו מעלה יתירה יש בין ישראל לגרים וכו' וברש"י שם בישראל כתיב והייתי להם לאלקים אעפ"י וכו' ומתוך שאני מקרבן וכו'. וכן כאן והבן: ויש להמתיק גם הסיום שדייק לומר יוצר אור. ע"ד שכ' בתנחומא (נח) דאף דאמרו נעו"נ היינו על תושב"כ והכפי' על תורה שבע"פ. ועיין בס' רמ"צ (דע"ו ע"ב) בפי' במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי דנקרא אור וזה יוצר אור והבן:

ג)ובתהלים (קמ"ד) מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וגו'. והנה בבאר מים חיים (בהר) הק' דלמה לא חזר הכתוב לומר חוקיו ומשפטיו בל ידעום. כאשר פתח לומר חוקיו ומשפטיו לישראל עיי"ש. וי"ל עפ"י שראיתי בס' דברי שלמה (פ' במדבר) לפרש המשנה (באבות פ"ג) חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה. ולכאורה הוא דברים כפולים ומה באו להוסיף באמרם שנית שניתן להם וכו'. וכ' עפ"י הזוה"ק (בלק ד' קצ"ג) הקב"ה עביד כל טצדקי שלא יקבלו או"ה את התורה ותשאר לב"י וכו'. וא"ל תבעי אורייתא דילי אמרו מה כתיב בה א"ל לא תרצח וכו'. לאסיא דהו"ל מנא מליא סמא דחיי בעי' למיהב לברי' ההוא סמא דחיי. אמר עבדין בישין אית בביתי אי ינדעון דאנא יהיב לברי סמא דחיי יקטלון לי'. מה עביד נטיל זעיר מסמא דמותא ושוי אפומיה דמנא. קרא לעבדי' א"ל תבעי לההוא סמא וכו'. אבל לברי' אמר דהוא סמא דחיי למען אשר יקבל האי סמא. וזאת כוונת המשנה חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה וא"ת מה החביבות הרי אנו רואין שגם לאו"ה רצה ליתן את התורה כנאמר הופיע מהר פארן וגו'. ועל זה אמר חיבה יתרה אנו רואין ממה שנודעת להם שניתן להם כלי חמדה שהוא סמא דחיי למען יקבלוהו עיי"ש דבריו המתוקים. וא"כ שפיר ניחא דהא איתא בפ' אחרי י"ח את חוקותי תשמרו. ופרש"י דברים שהם גזירות מלך שיצה"ר משיב עליהן למה לנו לשומרן ואוה"ע משיבין עליהם וכו' עיי"ש מהתו"כ. הרי דחוקים הוא מה שאו"ה משיבים עליהם. וא"כ כאשר הראה להם השי"ת החוקים הנמצאים בתורה זאת עשה שלא יקבלו אותה. ולזאת נאמר חוקיו ומשפטיו לישראל היינו שלהם הראה המשפטים היינו המצוות, השכליות אשר משכל האנושי לקיים ולזאת קבלו אותם אבל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום רק החוקים ולזאת לא קיבלו התורה אבל באמת החוקים הראה להם למען לא ירצו לקבל תוה"ק והבן. ועיין בס' בית לוי יתרו ובס' שפת אמת משפטים תרמ"ט וכל הענין בפי' מגיד דבריו וגו' יש לכוון במכילתא יתרו למתן תורה (סוף פ"א) וכן הוא אומר אני ד' דובר צדק ומגיד משרים עיי"ש. וכעין זה נ"ל לפרש בפ' ואתחנן (ד' ט') אשר חלק ד' א' וגו' ופרש"י להאיר עיי"ש. ולדברינו היינו שחלק להם בזה שלא כפה אותם בהר כגיגית ולא הראה להם מתיקות התורה והבן: ד) הנה ראיתי בס' לוית חן ואור יקרות פ' יתרו שהקשה למה הי' צריך כפיית ההר הא בל"ז יוכרחו לקבל דהא תנאי הי' אם יקבלו את התורה מוטב וא"ל אחזיר את העולם לתו"ב. עיין ריש ע"ז. ואפשר לענ"ד ע"פ המדרש תנחומא (נח) דהכפי' הי' על תושבע"פ וא"כ אפשר לומר דאם היו מקיימים רק תושב"כ ג"כ הי' קיום התנאי ולא הי' חוזר העולם לתו"ב והבן: ה) יתרו (י"ט י"ז) ויתיצבו בתחתית ההר. בש"ס שבת (פ"ח ע"א) מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית ובתוס' הק' הא אמרו נו"נ. ולענ"ד אפשר לומר שהם קיבלו עליהם רק מה שישמעו מפי ד' כמו שאמרו כל אשר דבר ד' נו"נ והיינו ב' דברות הראשונות אנכי ולא יהי' לך אשר מפי הגבורה שמענו., אכן על כל התרי"ג מצות הי' צריכין לכפיית ההר וכעין שאיתא בתנחומא נח דעל תושבע"פ הי' צריכין לכפיית ההר. ועיין בס' זכרון יעקב יתרו בפי' דברי המגיד אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו היינו מנין תור"ה תרי"א מצות ששמעו מפי משה כי הי' די לנו בב' מצות ששמענו מפי השי"ת בעצמו. ויל"פ ע"ד דאיתא בפתיחה לס' והי' ברכה דלכך בקידוש השם כל בנ"י מוכנים יען ששמעו מפי הגבורה וא"כ חזינן דגם בלא כפיית ההר היו מקיימים והבן. אכן במד"ר נשא (פל"ו) בפיהם דיברו ובשפתם כיזבו ע"ש שלא הי' בלב שלם ויש לדבר בזה: ו) בילקוט בשעה שקבלו ישראל את התורה וכו' מפני מה נתקרבו אלו יותר. יל"פ דטענתם הי' למה לישראל כפה השי"ת ההר כגיגית. אכן התי' הוא משום דאמרו מקודם נעשה ונשמע. ועיין משל נפלא בס' ברכת השיר במאמר חד גדיא. למוכר חפץ ולוקח ערבון ואח"כ חוזר הקונה אז המוכר מבקש סוחר אחר ועכ"ז אינו מחזיר הערבון כי באם לא ימצא קונה אחר אז יכוף אותו שיחזיק בקנין עיי"ש:

והנה איתא בתוס' (שבת דפ"ח) דאף דמקודם אמרו נעשה ונשמע עכ"ז אולי יחזרו כשיראו האש הגדולה לזאת כפה אותם השי"ת וזאת היא מצד יחוס האבות דשרשם טוב ולכך באמת כ"ז שלא ראו האש הגדולה אמרו נעו"נ וזאת היא שהביא אח"כ לקרב אותם. אכן אוה"ע לא רצו בלי כפי' לומר נעו"נ מצד דשרשם רע ולכך לא זכו אח"כ לכוף אותם והבן:

ז) עוד יל"פ ע"פ מה שכתבתי במק"א דענין הכפי' הי' על מצות השמעיות אבל נעשה אמרו על השכליות וא"כ ניחא דעכו"ם לא נתקרבו כמוהם לכוף אותם דהא הם לא רצו גם במצות השכליות כמבואר לחז"ל שבני עשו אמרו שאינם רוצים לקבל עליהם לא תרצח ובני ישמעאל לא רצו בלא תנאף ועיין בדברי חיים לשבועות (דס"ט ע"א). והנה זאת הוא מצד דאין שורשם טוב כמבואר דעת הרמב"ם בשמונה פרקים והובא בדברי שאול רות (דקע"ז ע"ב) דבמצות השכליות המתאוה לעבור נפשו רעה בשורשו. וזאת כוונת חז"ל שם בילקוט אתם אין לכם יוחסין ודו"ק. וראיתי בס' באר יצחק (די"ג ע"ב) דהם רצו גוף המצות והכפי' הי' על הגדרים וסייגים עיי"ש:

ח)יתרו (י"ט י"ז) ויתיצבו בתחתית ההר. בשבת (דפ"ח) שכפה וכו' התוס' מק' הא אמרו נו"נ ואפשר לומר דהם נתרצו לקיים כל המצות בלא ציווי רק שיהיו אינם מצווים ועושים כאבוה"ק שקיימו כל התורה עד שלא ניתנה ולכוונה זאת הקדימו נעשה לנשמע וכאשר בא משה רבע"ה בשם ה' ואמר להם אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים אז קיבלו ע"ע לעבוד את השי"ת מרצונם, הטוב. וכאשר פירשתי בהגש"פ אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו ולכאורה צ"ב דמה זאת מעלה לנו בלי נתינת התורה. אכן י"ל דהם היו מקיימים בעצמם בשכלם שהשיגו כל התורה והמצות כהאבות הק'. ועיין בדרוש לסיום התורה בסו"ס דברי שאול. וא"כ השי"ת רצה שיקיימו מצד מצווים ועושים דגדול יותר. ולכוונה זאת הי' כפיית ההר. ועיין בס' קרני ראם תרומה ועיין במדבר קדמות (ערך ג') גדול המצווה ועושה.

ובזה מיושב קושית הס' לווית חן פ' יתרו בשם פענח רזא שהק' למה הי' צריך כפיית ההר הא הי' תנאי אם יקבלו ישראל את התורה מוטב וא"ל יחזור העולם לחו"ב. אכן להנ"ל ניחא דאף אם היו מקיימים בלי ציווי כהאבוה"ק הי' די לקיום העולם שלא יחזור לתהו ובהו והבן:

ט) עוד י"ל דהם אמרו נעו"נ על מצות השכליות ולא על מצות השמעיות ואדרבה על אלו אמרו נשמע ואז נדע אם לעשותם. ולפ"ז מיושב דעל השמעיות הי' כפיית ההר והבן. ומיושב בזה קושית הרשב"א הא עד אחשורוש הי' להם טענת מודעה ולמה נענשו בגלות וחורבן. ולדברינו מיושב דהכפי' לא הי' אלא על מצות השמעיות. והשכליות קיימו ברצונם הטוב בלי כפי' והבן:

י) השבת (פ"ח.) מכאן מודעא רבה לאורייתא. האחרונים הק' הא קי"ל תלוהו וזבין זב"ז ואיך יהי' זאת טענה מה שיאמרו אנוסים היינו. ועי' אפריון יתרו שתירץ דרבא לשיטתו דמחלק בין שדה סתם לשדה זו ואח"ז דחה תי' זה ורוצה לתרץ עפ"י המהרש"א בהא דנמנו וגמרו (בעירובין י"ג) משום דיותר קרוב לבוא לידי עבירה עיי"ש. וגם זה יש לדחות עפ"ד זקיני הרבי ר' שמעלקא מנ"ש. הובא בדמשק"א (בראשית קי"ח) דלהמ"ע מצרפין גם המחשבה א"כ הטוב יותר מהל"ת והבן. והנה באפריון שם ובהקדמת ב"א תי' בשם האלגזי משום דשכר מצוה בה"ע ליכא וגם זה יש לדחות ע"פ הרבה כללים בענין שכר מצוה בה"ע דבכמה אופנים יש שכר בה"ע. ועי' תי' הבית אפרים בהקדמתו לחאה"ע עפ"י הסברא דהשי"ת יודע מה שבלב עיי"ש: ולעד"נ דיל"ת עפ"י המובא בש"ע (חו"מ סי' ר"ה) דתלוהו לקנות לא אמרינן דהוי קני'. ועיין בס' באר יצחק (דט"ז ע"ב). ואפשר דגם זה הוי תלוהו לקנות התוה"ק. עי' מד"ר תרומה (פל"ג) מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה וכעין שכ' הקצה"ח (בחו"מ סי' ט') והובא בס' חתן סופר בסוגי' דשיעבודא דר"נ לענין חייבי חטאות עיי"ש. ויש לעיין בזה במה דאמרינן מצות לאו להנות ניתנו וזה שיטת רבא בר"ה (דכ"ח) והראשונים הקשו הא יש לו שכר וא"כ לה"נ עיין בהר"ן סוכה מה שתי'. ואנכי הסברתי ע"פ הסברא עם הא דקי"ל אין משמשין עמלק"פ. וא"כ י"ל דרבא לשיטתו שסובר מצות לאו להנות ניתנו שפיר אמר דמכאן מוד"ר לאורייתא כעין תי' האפריון דרבא לשיטתו בחילוק בין שדה סתם לשדה זו והבן. ועי' בחת"ס שבת פ"ח בקושי' המל"מ (פ"י מה' מכירה) ובס' ברכת משה סברות נפלאות, שוב ראיתי בס' עדות ביהוסף (דרוש ג') ועי' בס' מרגניתא דרב (פ' תולדות) ובדברי שאול (סוטה דל"ה) ובס' קרבן תודה (מגילה ד"ז) דפח"ת:

ובקושית הרשב"א שבת הא עד אחשורוש שפיר הי' להם טענת מודעה. י"ל לכאו' דבאמת מק' המפור' נימא תלוהו וזבין כו' ותי' האלגזי משום, דלמחר לקבל שכרם ושכר מצוה בה"ע ליכא. והנה זאת ניחא בגלות בבל. אבל בא"י קי"ל דיש שכר מצוה בה"ע וא"כ כל עוד שהיו בא"י לא יכלו לטעון טענת אונס דהא הוי תלוהו וזבין והבן:

ועוד יל"ת בהק' קושית התוס' הא אמרו נו"נ. אכן בתנחומא (פ' נח פ"ג) תי' דזאת הי' על תושב"כ. ועי' בהריב"א עה"ת יתרו. וא"כ שפיר בתושב"כ לא היו אנוסים אף קודם אחשורוש והבן. גם י"ל בקו' הרשב"א דמה ששמעו מפי הגבורה קיבלו ברצון:

יא) שבת (פ"ח ע"א) מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית וכו' מכאן מודעא רבה לאורייתא. בתוס' שם ד"ה כפה הקשו מש"ס ע"ז (ד"ב ע"ב) בטענת העכו"ם כלום כפית עלינו ההר כגיגית הלא גם אם הי' כופה עליהם ה להם טענת מודעה שהיו אנוסים עיי"ש:

ולעד"נ ליישב ע"ד החידוד דהנה בשו"ת מהרד"ך (הובא בפרשת דרכים ד' כ"ב ובס' עטרת זקנים למהר"ל קאנציגער ובס' זכרון יצחק יתרו ובשא"ס) הק' דאיך יש לישראל טענת מודעא רבה והא איתא (נדרים דכ"ז ע"ב) נודרין להרגין ושם (דכ"ח ע"א) דדווקא באומר בלבו היום ואע"ג דדברים שבלב אינם דברים לגבי אונסא שאני עיי"ש. א"כ גם ישראל הי' להם לבטל בלבם. ותי' שם דדווקא בבנ"א שאין יודעין מחשבות שבלב אז אמרינן דצריך לבטל התנאי בלב כי הלא המכריחו אינו יודע מה שבלבו לא כן הקב"ה היודע מחשבות שבלב א"כ לא הי' מקום לבטל האונס בלב ושפיר היו ישראל אנוסים גם על המחשבה ויש להם טענת מודעא רבה עיי"ש:

והנה קי"ל גבי ישראל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וגבי עכו"ם מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה (עיין בתד"א פ"ז ובירושלמי פ"א דפיאה) ועיין במדרש תהלים מ"ל דילפינן זאת מלבן דכתיב ארמי אובד אבי והיינו במחשבה. ויש לומר הטעם משום דעכו"ם אינם מאמינים שהקב"ה יודע מחשבות ולכך אצלם העונש על המחשבה ומחשבתם לטוב אין השי"ת מצרף כיון דלשיטתם אין השי"ת יודע מחשבות. וידוע דעת המתפקרים ר"ל האומרים שאין הקב"ה יודע מחשבות ועיין במד"ר בשלח פכ"ו. וא"כ אם הי' כפי' גבי עכו"ם לא הי' להם טענת מודעא דהי' להם לבטל בלב דלשיטתם אין הקב"ה יודע מחשבתם ולא היו אנוסים גם על המחשבה והבן:

יב) עוד יש ליישב קושית התוס' דאם הי' כפי' לעכו"ם לא הי' להם עוד טענת מודעה ע"פ קושית שו"ת מהרד"ך דהי' להם לבטל בלב ואף דדברים שבלב אינם דברים מ"מ במקום אונס מועיל. אכן נלענ"ד כיון שישראל אמרו מקודם נעשה ונשמע דמורה היפך ממה שבלבם דמה שאמרו נעו"נ מורה שקיבלו ברצון א"כ לא הי' מועיל הביטול בלב וא"כ זאת דווקא גבי ישראל אבל בעכו"ם אם הי' כפי' אצלם לא הי' להם טענת אונס דהי' להם לבטל בלב דהא הם לא אמרו נעו"נ והבן:

יג) שבת (פ"ח ע"א) תוס' ד"ה כפה הקשו הא גם העכו"ם היו יכולין לטעון טענת אונס. ולענ"ד י"ל עפ"י קושית המפור' איך היו ישראל יכולים לטעון טענת אונס הא קי"ל תלוהו וזבין זביני' זבינא. וראיתי בהק' שו"ת בית אפרים שתי' משום דשכר מצוה בה"ע ליכא. והנה איתא בנחלת יעקב ואתחנן דבא"י שהיא תחת השי"ת יש שכר בה"ע ודווקא בחו"ל דהוא תחת המזלות שכ"מ בה"ע ליכא וכ"כ בס' מרגניתא דרב תבא. ופירשתי בזה בפ' יתרו גבי מצות כאו"א למען יאריכון ימיך על האדמה כו'. וכן כ' למען ירבו ימיכם כו' על האדמה היינו בא"י שיש שכר בה"ע. ואיתא בחז"ל דלעתיד יתקדש כל חו"ל בקדושת א"י. עיין בס' נועם מגדים האזינו. וא"כ לו היו העכו"ם ג"כ מקבלים התורה הי' הכל א"י וממילא הי' שכר בה"ע ולא הי' טענת אונס דהא תלוהו וזבין כו' ודו"ק:

הנני ידידך ש"ב:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה