אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן קי

סימן קט

בעזהשי"ת יום א' פ' לך ד' מרחשון תרמ"ד פה ע"ח זאמושטש. לכבוד ידידיי אוה"נ וש"ב הרבנים הגאונים שיחיו:

נשאל נשאלתי בדבר שקרה פה שאחד פדה בנו הבכור בסך ששה רובל של נייר באנקצעטיל ונסתפק אבי הבן הפודה אם חשיב הבאנקצעטיל כשטרות ולא יצא ידי חובת פדיון כי אין פודין בשטרות. או דאין לחשוב באנקצעטיל כשטרות וייד"ח:

א) והנה באמת השבתי להשואל אלה הדברים. אשר מהראוי שיפדה בנו שנית. כי כבר נהגו ישראל בכל מקומות מושבותיהם לפדות במעות של כסף. ובפרט כי היא מצוה אשר יוכל להזדמן לאדם פ"א בכל ימי חייו. ונכון לעשות מצוה מן המובחר וע"צ היותר כשר בלי שום פקפוק. וכבר חזינן בש"ס חולין (דמ"ד ע"ב) לא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם. ובפרט אחר אשר השי"ת מזכה לאדם לקיים מצוה זאת טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ובימי שלמ"ה. למלך שהשלום שלו אין כסף נחשב למאומה. כי נכסוף נכספתי לבית אבי. ואף אם אחר העיון יתברר הדין כי יצאת ידי חובת הפדיון. מ"מ תלך בדרך טובים ואורחות צדיקים תשמור לעשות לפנים משוה"ד. ולא לסמוך בענין כזה על הוראת חכם. ותקיים ואהבת את ד"א כו' ובכל מאודך. וראה בס' עליות אליהו בשבחי הגאון הקדוש החסיד הנודע בכל תפוצות ישראל בשם הגר"א מווילנא זי"ע שמספר שם תהלתו איך שבעת גדלו פדה א"ע שנית אצל הרה"ג ר' ישראל כהן ממשפחת ראפפורט הנודעים ומקובלים למיוחסי כהונה. ולא סמך על פדיון אביו. כדי לעשות ע"צ המובחר וההידור. כה השבתי בלי עיון בענין זה. אך לעצמי עיינתי קצת בענין זה לדינא. וארשום את אשר חנני השי"ת באיזה הערות:

ב) הנה מקור ענין זה הוא בש"ס בכורות (דנ"א.) במשנה אין פודין לא בעבדים ולא בשטרות ולא בקרקעות כו'. ובגמ' שם מתני' דלא כרבי דתני' רבי אומר בכל פודין בכור אדם חוץ מן השטרות. מ"ט דרבי דריש ריבויי ומיעוטי. ופדויו מבן חדש תפדה ריבה. בערכך כסף כו' מיעוט. תפדה ריבה כו' ריבה הכל ומאי מיעט מיעט שטרות. ורבנן דרשי כלל ופרט ופדויו מבן חדש כלל. בערכך כסף פרט. תפדה חזר וכלל כו' אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון כו' יצאו קרקעות שאין מיטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאע"פ שמיטלטלין אין גופן ממון כו'. וסיומא דשמעתא שם דגם רבי דרש בכל מקום כלל ופרט כו' והכא כדתניא דבי ר' ישמעאל במים במים ב"פ אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעוט. היינו משום דהוי שני כללות הסמוכות זה לזה. והפרט אחרי' דהא נאמר ופדויו מבן חודש תפדה. ואח"כ נאמר הפרט כסף ה' שקלים. ורבנן אמרי כ"מ שאתה מוצא ב' כללות הסמוכים זה לזה הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל ע"כ הצריך לענינינו:

ג) והנה בספרי פ' קרח (פיסקא קי"ח) ובמכילתא פ' בא (פי"ח) מבואר ענין זה באופן אחר. וז"ל חכמז"ל שם ופדויו מבן חדש תפדה כלל. כסף חמשת שקלים פרט. וכל בכור אדם בבניך תפדה (הנא' בפ' בא) חזר וכלל כו' אין אתה דן אלא כעין הפרט לומר לך מה הפרט מפורש נכסין המטלטלין כו' מכאן אמרו בכל פודין בכור אדם חוץ מעבדים ומשטרות ומקרקעות. רבי אומר בכל פודין חוץ מן השטרות עכ"ל שם (ובפסיקתא זוטרתא פ' קרח נראה טעות בגירסא המבואר שם ועי' בס' מלא הרועים ובס' יבין שמועה: ד) והנה הרי"ט אלגזי שם הקשה למאי דאמרינן בספרי דהכלל הראשון הוא מקרא דופדויו מב"ח תפדה. והכלל השני הוא מקרא דפ' בא וכל בכור אדם בבניך תפדה. א"כ הו"ל כלל ופרט המרוחקים וקי"ל דאפי' למ"ד כלל ופרט המרוחקים דנין אותן בכלל ופרט ה"מ בחד ענינא אבל בתרי עניני אין דנין. א"כ איך דיינינן כאן בכלל ופרט עיי"ש:

ולעד"נ דיש ליישב זאת ודברי הספרי מאירים וברורים דהנה איתא בש"ס מנחות (נ"ה ע"ב) ואימא לא תעשה כלל לא תאפה פרט אין בכלל אלא מה שבפרט. אפיי' אין מידי אחרינא לא. א"ר אפטוריקי משום דהוי כלל ופרט המרוחקין כו' אין דנין אותן בכלל ופרט. מתיב רב אדא בר אהבה וכלל ופרט המרוחקין זמ"ז אין דנין כו' עיי"ש:

והנה ברש"י פסחים (ד"ו ע"ב) פירש"י דהא דאמרין אפי' למ"ד דנין היינו בחד ענינא. היינו רב אדא בר אהבה דש"ס מנחות דהוא סובר דבאמת דנין כלל ופרט המרוחקין. ועכ"ז מודה דבתרי עניני אין דנין עיי"ש. אבל באמת דברי רש"י צריכין ביאור דהא ראב"א הקשה שם על דברי ר' אפטוריקי דהוא סובר דאין דנין. וע"ז סובר ראב"א דדנין. ושם הוי אף בתרי עניני. דהא לא תעשה הוא בפ' ויקרא ולא תאפה הוא בפ' צו:

ולכן פי' שם אא"ז המהרש"ל דדעת רש"י מה שמשני בתרי עניני לא. כלומר שהוא ב' ענינים ממש אבל ענין אחד אפי' בפרשה אחרת דנין לאותו מ"ד דדנין כלל ופרט המרוחקין. ועיי"ש במהרש"א דבאמת לרש"י לא קשה קושית התוס' בפסחים שם ד"ה אבל מהא דאמרינן בב"ק (דנ"ד) ואימא בהמתך דדברות ראשונות כלל. שור וחמור פרט. בהמתך דדברות אחרונות חזר וכלל אע"ג דמרוחקים טובא עיי"ש בתוס'. דהא באמת לדעת רש"י הוי דברות הראשונות והאחרונות ענין אחד אף דהוי שני פרשיות עיי"ש. וא"כ ל"ק קושית הרי"ט אלגזי. דבאמת רבנן דספרי דנים כלל ופרט וכלל אף דמרוחקין. מפ' בא ומפ' קרח. דהא עכ"ז הוי ענין אחד. ואף לדעת התוס' שחולקים על רש"י וסוברים דבב' פרשיות הוי תרי עניני עיי"ש במהרש"ל ומהרש"א. ג"כ לא קשה. דהא התוס' במנחות שם ד"ה כלל פירשו דכוונת הש"ס פסחים אפי' למ"ד דנין ה"מ בחד ענינא. הוא רבא מש"ס נדה (דל"ג).

אבל ראב"א סובר באמת דאף בתרי עניני דנין. ולא עליו כיוונו בש"ס פסחים. א"כ בודאי לק"מ די"ל דכן הוא באמת גם שיטת הרבנן בספרי הנ"ל דדנין אף בתרי עניני ונכון:

ח) ולפ"ז ניחא גם הקושי' השני' שהקשה הריט"א שם לדברי הספרי דקרא דופדויו מבן חודש תפדה הוא כלל אחד. והכלל השני הוא מקרא דפ' בא א"כ איך אמרינן בש"ס הנ"ל דרבי בעלמא ס"ל דדרשינן כללי ופרטי. והכא שאני דהוו תרי כללי הסמוכים זל"ז. ולשיטת הספרי לא הוי סמוכים להדדי. דהכלל השני בפ' בא ואמאי סובר רבי דממעטינן רק שטרות הלוא באין סמוכים גם רבי דורש כללי ופרטי עיי"ש:

ובאמת לדברינו ניחא דהריט"א שפיר מקשה לשיטתו שם דדוקא כלל ופרט המרוחקים לא דרשינן אבל כלל ופרט וכלל המרוחקין שפיר דרשינן עיי"ש שהאריך בזה ליישב קושיתו הראשונה בדוחק. אבל לשיטתנו דגם כלל ופרט וכלל לא דרשינן במרוחקים וכאשר מפורש יוצא מקושית התוס' בפסחים שם ובב"ק שם בהא דבהמתך דדברות הראשונות כלל שור וחמור פרט בהמתך דדברות האחרונות חזר וכלל שהקשו ע"ז הא הוי מרוחקים עיי"ש בתוס'. והא דרבנן דרשי כאן כלל ופרט וכלל הוא כאשר אמרנו או דהם סברי כשיטת ראב"א במנחות דאף בתרי עניני דנין או כשיטת רש"י דבחד ענינא אף בתרי פרשיות דנין כנ"ל. א"כ לא קשה מידי לרבי שדרש רבויי ומיעוטי דהא איתא בש"ס ב"ק (דפ"ה ע"א) רבי אומר כויה נאמרה תחילה בן עזאי אומר חבורה נאמרה תחילה במאי קמיפלגי כו' בכלל ופרט המרוחקים זמ"ז קמיפלגי רבי סובר אין דנין אותם בכו"פ עיי"ש. הרי דרבי לשיטתו שסובר דאף בחד ענינא וחדא פרשה לא דיינינן כלל ופרט המרוחקים וע"כ לא יוכל לדרוש רק ופדויו מבן חודש תפדה ריבוי בערכך כסף מיעוט ודו"ק. ועי' בספרי שו"ת בית יחזקאל סי' י"ב ובסו"ס אהל אברהם:

ו) וכ' בשו"ת השיב משה (שאלה נ"ה) וז"ל:

נשאלתי אם באנקי קיר"ה דין מעות יש לו או דין שטרות יש לו לענין שבועה ודין שומרים ופדיון בכור כי הם שט"ח על הקיר"ה. והשבתי כי מב"ק (דף י"א ע"א) שם בתוס' מבואר דבגזלן דכתיב אשר גזל ודרשינן כעין שגזל לא אמרינן בי' שוה כסף ככסף וצריך להחזיר או הכלי או דמים ע"כ. ויש להבין למה הוי דמים יותר כעין שגזל משאר שוה כסף דאינהו נמי דמים שוה וע"כ צ"ל דבעד מעות יכול לקנות הכל לכך הוי כעין שגזל דהרי יכול לקנות בהם כלי כמות שהיתה אבל שוה כסף הרי לא יכול לקנות בהם רק צריך למכור ולקנות בדמיהן וז"ב. וא"כ לפי"ז באנקי קיר"ה וכדומה שיכול לקנות הכל בהן כמו בעד מעות הוי כעין שגזל לענין זה וז"ב. וא"כ ק"ו הדברים אם בענין כזה דאף מטלטלים לא הוויין גופן ממון לענין זה דמ"מ לא הוי כעין שגזל הוויין הנך באנקי גופן ממון. מכש"כ לענין אונאה ושמירה ושבועה ופדיון בכור אדם במטלטלין הוויין גופן ממון דוודאי הוויין הבאנקי הנ"ל גופן ממון כנ"ל ברור. וכן הוא נכון מצד הסברא דכיון שיכול לקנות בהן הכל הוויין גופן ממון כנ"ל ברור לדעתי בס"ד עכ"ל:

ז) אכן י"ל ג"כ דפדה"ב בשטרי הממשלה מסתברא דמטבע גמורה חשובה במדינתה דאפי' מוכ"ז דינו כחפץ וקונין וכ"ש הני דיוצא בהוצאה דדדמ"ד ושאני שטר דאין גופו ממון משום דהחיוב הוא בלעדו ואינו אלא לראי' משא"כ האי דאין שום חיוב בלעדו ומקרי שפיר אין גופו ממון עו"נ דהני הוי שטר פקדון בקופת אוצר הממשלה והקופה מחויבת להחליפן על מטבעות בכ"מ ובכ"ז במלואה תמיד ובזה שמוסר לו שט"ז נקנה הפקדון בכ"מ שהוא כמוכ"ז ואין לחוש שמא נחסר מהאוצר ואינו מספיק לכולם דאוקמינן אחזקתי' ולע"ע קמא קמא גבי מהקופה במלואה ואפשר לומר דריעותא בשטרות הוא רק משום שאפשר שלא יוגבה רק ע"י כפי' ובמקרקע משא"כ דמשתלמין במטבע מצלצלת בכ"ז שירצה ואפ"ת דה"ל ספיקא דדינא הא קי"ל בדיעבד הממע"ה:

ויש לעיין בפדיון בשטרו אי מהני לאחר שיגבנו הכהן די"ל דאפי' לשמואל (בכורות מ"ט) מהני עכ"פ בסתם ובכתובות (ק"ב) אמר עולא בכת"י ד"ת פדוי לכשיתן אלא גזירה משום שטרות ופירש"י משום שטרות אחרים (ובבכורות נ"א) פי' קמא אטו לא יתן עכ"פ משמע דכ"י שאני משטרות דל"ק רק אשטרות. וצ"ל דה"ט משום דאינו ידוע אם יגבה ומ"מ כשגבה ממון י"ל דמהני ול"ש בהו גזירה דהא חזי דל"מ כ"ז שלא גבה משא"כ בשט"ח דידי' יסברו דלא נתן לזמ"פ משום מנ"ט הוא דל"מ ולפ"ז בשטרי הממשלה ודאי כבר הוציאם הכהן וה"ל חליפי השטר והא שוי' לי' ה"ס. אך בקנה בהם קרקע או שילם בהם חוב צ"ע. ומ"מ כיון שהוציאם מעתה ה"ל מלוה ואפ"ת דאין פודין במלוה כמו בקדושין ומכר מ"מ בכה"ג י"ל כיון ששילם מעצמו וקנה קרקע הרי הנאה זו שוי' לי' ה"ס עי' קידושין (מ"ז) תוד"ה לעולם וכו' משא"כ בשטר דאפשר שיעני הלוה ולא יגבה לעולם משא"כ בזה אף דיכול נשלם בשטרות הממשלה מ"מ הרי ממון נתחייב לו ואפ"ת דבשטרות נמי גזרינן בגבה אטו לא גבה מ"מ הרי עומד לגבות תמיד כידוע ואפ"ת דהני נמי בכלל שטרות הם מ"מ כיון דבגבה לא הוי רק מד"ס וכיון דיש מתירין ה"ל ספק דרבנן. ועכ"פ באומר לכשיגבה נ"ל דמותר. כ"ז י"ל לפום ריהטא: ח) אבל ראיתי בזה בשו"ת חת"ס יו"ד (סי' קל"ד) ובאה"ע (ח"א סי' קכ"ו) שאין פודין בהם מטעם דאין זה נוגע להקב"ה מה שהוא מדינא דמלכותא להפקיעו מחיובו והא דאמר לדידי שוה לי נדחק בביאורו מכח שהי' נותן לכתחילה כסף זה ע"ש ובחו"מ (סי' קפ"ז) ובח"ו (סי' ל') ובאמת כבר הביא הש"ך (ביו"ד סי' ש"ה סק"ה) בשם הבה"ג דהוי מטעם מחילה וזה הי' בהעלם עין להמח"א (הל' זכי' סי' ט') ובאמת תמוהים לי דברי הרמ"א ס"ו בהג"ה דאם הכהן רוצה להחזיק בכלי א"צ להחזיר לו דהוא נגד דברי הגמ' בקידושין (ד' כ' ע"ב) ואי אמרת אינו נגאל לחצאין הנך מאה פקדון נינהו כו' ע"ש ברש"י וצע"ג. ועכ"פ בדבר השוה לכל נפש בודאי יוכל לומר הכהן שהוא שוה לו. והי' בדעתי דגם החת"ס לא קאמר רק בבאנקנאטין דהיינו (קאפאנעס) שדרכן בעולה ויורד משא"כ רובל הקצוב במדינה הנייר בעצמו הוא עובר לסוחר לעולם ולא שמענו להיותם עולה ויורד במדינה ומה שמשתנה הוא רק הכסף פרייסיש שהם בכלל פירות. ועי' בשו"ת בית אפרים (חיו"ד סי' מ"א ובחחו"מ סי' ד') ובשו"ת הר המור (סי' ל"ז) ובח"ס (חו"מ סי' נ"ח וס"ב וסק"ב) ובשו"ת מנחת יהודא מזה באורך ובשו"ת הרדב"ז חלק ה' (סי' ב' אלפים שי"ג) ובכו"פ סי' פ"ד סק"ב:

אך בתשובה מאהבה (ח"ג סי' ת"ד) כ' וז"ל נלענ"ד פשוט שאם פדהו בבאנקצעטיל או בבאנקנאטען וכיוצא בהן אפילו הם ממלך גדול שבגדולים דינם כשטרות שאין הבן פדוי ע"פ התורה כ"א בכסף או בשוה כסף והדברים פשוטים מאוד וכתבתי לזכרון בשביל מורה אחד שהי' מורה לפדות בהן עכ"ל. ועט"ז אה"ע (סי' ס"ו) ובש"ך חו"מ ק"א (סק"ג) וק"צ (סק"א). ואשר העיר בתשו' השיב משה (סי' נ"ה) בדברי התוס' בב"ק (די"א) דבגזלן דכתיב אשר גזל כעין שגזל לא אמרינן בי' שוה כסף וצריך להחזיר או הכלי או דמי'. דלמה הוי יותר דמים משאר שוה כסף. וכ' דהטעם משום שלא יוכל לקנות בהם רק צריך למכור ולקנות בדמיהן ומזה הוכיח דבבאנקצעטיל שיוכל לקנות בהם שוב הוי כעין שגזל ומהני לפדיון ג"כ. עכ"ד הגאון הנ"ל:

ולע"ד הא דלא מהני שוה כסף לקיים העשה דוהשיב הוי מטעם אחר. דהא בגוף הא דמהני שוה כסף כ' התוס' בריש קידושין ד"ה בפרוטה דילפינן מעבד עברי דריבתה בו התו' ישיב לשוה כסף ולפ"ז אם התנה בקידושין ליתן לה כסף דמהני שוה כסף אפי' בע"כ דומי' דעבד. אב הר"ן כ' דדוקא בעבד דהוי בע"כ בעי' קרא. אבל בקידושין דנתרצו שניהם סברא הוא דשו"כ ככסף. וכ' המהרי"ט בחידושיו משום דלא ילפינן מעבד דמהני בע"כ דשאני עבד דריבתה בו התורה יציאות הרבה ובנמכר לעכו"ם שלא יטמע ע"ש: והנה הרמב"ם (בפ"י מעדות הי"ד), כ' שהן פסולין לעדות הואיל ולוקחין ממון שאינו שלהם בחמס שנאמר כי יקום עד חמס באיש כגון הגנבים והחמסנין אע"פ שהחזירו פסול לעדות. והקשה הטור (בחו"מ סי' ל"ד) דלמה לא יוכשרו אחר שהחזירו הממון. והאחרונים כתבו בזה ליישב דבריו: אך לענ"ד הוא עפ"ד המהרי"ן מיגש הובא בשטמ"ק לב"מ (ד"ו) דמשו"ה כופר בפקדון פסול לעדות ולא אמרינן מלוה ישינה יש לו עליו לפי שאין לו לקחת מעצמו בחובו בלי רצון בעליו וע"כ הוי גזלן. וכן האונס חבירו שימכור לו נזלן הוא אע"פ שנתן לו דמים משלם ע"ש. וכ"כ הה"מ (בפ"ג מגזילה הט"ז) בשמו דחוטף משכון הוי גזלן ועי' בשער המשפט (סי' ד') וכן מבואר בב"ק (דס"ב.) דבלא אמר רוצה אני הוי חמסן וע"כ אעפ"י שהחזיר כל שלא החזיר אותו הדבר בעצמו ותמורת אותו הדבר אינו לרצון לפני בעל החפץ הוי עלי' דין גזלן. אלא דלדידן נמי דחמסן דיהיב דמי אינו אלא מדרבנן מ"מ כיון שלא נתרצה להדיא שוב אינו מועיל בסילוק שוה כסף כיון שהוא בע"כ של הנגזל שוב לא הוי מצד הסברא ומעבד לא ילפינן דריבתה בו יציאות הרבה. אבל אי הוי מרצונו של הנגזל ודאי דמהני שוה כסף. ולפ"ז אפי' לדעת הפר"ח בספרו מים חיים (סי' ד') הביאו השעה"מ (בפ"ג מאישות) דגבי פדה"ב יכול ליתן להכהן בע"כ ע"ש. היינו בכסף ממש משא"כ בשוה כסף. ואחר שחילקו בין שוה כסף לשטרות היינו אפילו ברצון הכהן דלא מהני. וא"כ לא מהני לדידי' שוה לי בשטרות:

אך דמ"מ יש לצדד בזה דהא בשט"ח של עצמו מהני לענין פדה"ב. ולמה יועיל השטר הא אין גופו ממון. ועכצ"ל דטעמא דאין גופן ממון הוא משום דמחוסר גוביינא ולא אמרינן שטר העומד לגבות כגבוי דמי וא"כ בפדה"ב שהיא מצוה עליו מבואר בתוס' סוטה (דכ"ה ע"ב) דבמקום מצוה אמרינן דהוי כגבוי מטעמא דמצוה דבודאי יפרע בזמן. ועיין בנה"מ (סי' של"ג סק"א) דבמקום מצוה דרבים א"צ קנין והיינו דבודאי לא יחזרו בהם ובאמת כ' הנתה"מ (סי' ס"ו סק"א) דאפי' בשט"ח של עצמו היינו לכשיתן כמבואר בכתובות (דק"א.) דלא כהט"ז והתומים שם. וא"כ ברובל שאינו מחוסר גוביינא ועובר לסוחר ואם ירצה יוכל להשיג בהן חמשה כסף עכ"פ ודאי דלא גרע משט"ח של עצמו לכשיתן. כנלענ"ד:

ט) ובמק"א כתבתי בענין האו"ת (חו"מ סי' ס"ו) שהק' אם נימא מכירת שטרות דרבנן ל"ל קרא למעט שטרות מפדיון דלכאו' נעלם ממנו שכן הקשו בתוס' שבועות (ד"ד ע"ב). ועי' בכו"פ (יו"ד סי' פ"ד) שתי' דאם נימא אדם מקנה דשלבל"ע גם מכירת שטרות דאורייתא יע"ש. ודבריו תמוהים לכאו' מדברי הרמב"ן (ב"ב דע"ז ע"ב) שמביא ראי' דמכירת שטרות דאורייתא מגמ' קידושין (דמ"ז) מר"מ דהמקדש בשט"ח יע"ש. ולכאו' מה ראי' הלא ר"מ סובר אדם מקנה דשלבל"ע:

אבל נתישבתי דאין לומר ח"ו דנעלם מהאו"ח דברי התוס' כי הלא בכו"פ מייתי לשון התוס' דמס' שבועות. אך פשוט דכוונתו דלפי שהתוס' ציין על מה שתי' לענין אונאה דהיינו או בשט"ח דידי' או בשט"ח דאחריני שמכרן המוציאן אחר יאוש בעלים. והנה בשט"ח דידי' גופי' ס"ל דבאמת מועיל גבי פדיון כדמייתי מהא דעולא ובשט"ח דאחריני כבר דחה תי' התוס' לקמן בסי' זה סקט"ו דלדידן דבעי כתיבה ומסירה פשוט דלא מהני ואפי' לרבי מ"מ בכה"ג אין כאן דעת אחרת מקנה אותו כיון דאין להמוצא שום זכות בהשטר ועי' בקצוה"ח מה שהמתיק ביותר קושית האו"ת זהו כוונתו: אך בזה לכאורה תמוהין דבריו במה שדחה כלאחר יד האי אוקימתא דשט"ח דידי' מהא דעולא דהא עולא אמר ד"ת בנו פדוי כשיתן אבל בשטר לבד לא וא"כ אפ"ל דהיינו שטר דממעט קרא. ועי' בקצוה"ח (סי' ק"ץ) ועי' ברי"ט אלגאזי סוף בכורות אהאי מתני' דאין פודין בשטרות ובספרו קהלת יעקב באורך. ומה שהק' על הכרו"פ לכאורה אפ"ל בפשיטות כיון דקי"ל דעד שלא בא לעולם יכול לחזור בו וא"כ ממילא אין האשה מתקדשת בו כיון דעדיין אגידא בי'. ועי' מ"ש הר"ן בשם הרמב"ן בריש קידושין גבי מנה אין כאן אך זה יש לדחות לפמ"ש הרשב"א דלר"מ בדשלבל"ע באמר מעכשיו אינו יכול לחזור בו וא"כ עדיין משכחת במעכשיו אך באמת פשוט דראיית רמב"ן נכון דאל"כ מה זה הדוחק שנלחצו שם במה פליגי ר"מ ורבנן נימא דפליגי בדשלבל"ע ואזלי לטעמייהו אלא ע"כ לשון המקדש בשטר משמע בגוף השטר ולא בקרקע המשועבדת ובאמת בהחפזי גם דברי הכרו"פ אין מובנין לי דבכה"ג בפודה בקרקע המשועבדת לר"מ דאדם מקנה דשלבל"ע פשוט דאינו נקרא פודה בשטרות אלא פודה בקרקעות והשטר אינו רק לראי' או לקנות הקרקע על ידו:

י)וזאת אשר כתבתי ת"ל בספר הכללים:

א בענין אי פודין בבאנקנאטען הנה איתא במשנה בכורות (דנ"א ע"א) אין פודין לא בעבדים ולא בשטרות וכו' עיי"ש. ונפסק כן בש"ע (יו"ד סי' ש"ה סעי' ג') דאין פודין בשטרות. והנה התעוררו האחרונים אי באנקצטעטיל חשיב ג"כ כמו שטרות ואין פודין בו או אפשר דלא חשיב זאת כשטר רק כגופן ממון. והנה כל הנביאים מתנבאים ולא בסגנון אחד זה אוסר וזה מתיר עיין בתשובותיהם בזה דבריהם הקדושים בשו"ת ח"ס חיו"ד (סי' קל"ד) ובחאע"ז (ח"א סי' קכ"ו) ובחו"מ (סי' קפ"ז) ובח"ו (סי' למ"ד) הניח זאת בצ"ע ונוטה לאסור לפדות בבאנקנאטין. ובסידור דרך חיים להגאון מליסא מהד"ג אוסר. וכן בשו"ת תשובה מאהבה (ח"ג ליו"ד סי' ש"ה) וכ"מ דעת הישועת יעקב (סי' ע"ב בחחו"מ) וכן דעת שו"ת עונג יו"ט (חיו"ד סי' ק"ב) ושו"ת מחנה חיים (חאע"ז ח"ב סי' כ"ו) ושו"ת אוריין תליתאי (סי' צ"ד. וסי' ס"ז) ובשו"ת דבר משה מה"ת (סי' מ"א):

ב אכן בשו"ת השיב משה (סי' נ"ה) מתיר לפדות בבאנקנאטין וכן דעת שו"ת חסד לאברהם (סי' צ"ה חיו"ד) ושו"ת שואל ומשיב (מהד"ג ח"ג סי' נ"ה) מתיר בפשיטות ועיין בס' המקנה (כלל כ"ז פ"ה) ובפ"ת יו"ד (סי' ש"ה סק"ז). ובשו"ת אבני צדק חיו"ד (סי' קכ"ה). ובשו"ת עין יצחק. ובס' חתנ"ס (דל"א):

ג והנה בהיות דירתי בק' זאמושטש בע"ח בתחילת חורף תרמ"ד הי' ענין זאת שאחד פדה בנו הבכור במעות באנקצעטיל. ואח"כ נעשה רעש בעיר איך שאין הבן פדוי דאין פודין בשטרות ובאו לפני בשאלה והראיתי להם מקום שבעלי תשובה עומדין זה אוסר וזה מתיר. זה בונה וזה סותר. ואין להכניס ראש בין הרים גדולים לברר הלכה בפרט בענין כזה בוודאי מוטב לפדות שנית לצאת מספק. וכבר כ'. בשו"ת הריב"ש סי' ש"נ שאפילו בעסקי העולם בוחרים לנפשם הדרך היותר בטוח עאכ"ו שיש לנו לעשות כן בדרכי התוה"ק ומצות השם ית"ש. שהן כבשונו של עולם. ובפרט כי מנהג העולם לפדות במעות של כסף א"כ בוודאי צריך לעשות מצוה כזאת שיכולה לבוא לאדם פ"א בכל ימי חייו עצהיו"ט בלי שום פקפוק. וכן עשה שפדה שנית.

והנה כתבתי בזה בתשובה לידידיי גדולי הדור שי' והשגתי את תשובתם חו"ד בזה וכל אחד האריך זה אוסר וזה מתיר והנני להעתיק כאן קצת מדבריהם בקוצר להלכה. ואת פלפולם המאירים לא יכולתי להביא מאפס מקום כאן. ואציג דבריהם היקרים על הסדר ראשון ראשון כפי שבאו לידי זה אחר זה באותיות מיוחדים:

ד כבוד ש"ב הרב הגדול החריף ובקי חוטר מגזע היחוס פאר המעלה מו"ה צבי יחזקאל נ"י מיכלזאהן בק' זאמושטץ:

יקרתו הגיעני וכו' והיום אני כלוא ל"ע על מיחוש רגלי ובכ"ז למען כבודו ולמען לימודו חשתי להשיבו וכו'. בשאלה זו כבר דשו בתראי ז"ל ואא"ז הגאון בסידור דה"ח הוא שהמציא דאין פודין בב"צ כמו בשטרות וגם בתשו' ח"ס וכו' העלה כך אולם בתשו' השיב משה מסיק להלכה דב"צ הוי' גופן ממון ודודי הגאון בתשו' ח"ל נו"נ טובא והעלה אם דלכתחלה בודאי ראוי להחמיר לפדות בכסף אבל בדיעבד כשכבר פדה א' בב"צ לא מהדרינן עובדא יעו"ש וכו' ונדפס תשובתו אלי בספרו הואיל משה סי' ט"ז: ידידו שארו הדור"ש באהבה משה תאומים חופ"ק האראדענקא בעהמח"ס שו"ת דבר משה קמא ותנינא וס' איריין תליתאי. (ח) שוור"ב לכבוד ה"ה יד"נ ש"ב ומחו' האברך הרב הגדול החו"ב צבי עדיו לגאון ערוגת הבושם זית רענן פאר היחס והמעלה כש"ת מו"ה צבי יחזקאל נ"י מיכלזאהן:

אחד"ש מעכ"ת וכו' ראיתי פ"ש אלי במכתב שכ' לאחיו הוא חתני המהולל המופלג מו"ה נטע יצחק נ"י ובדבר שאלתו בפדיון בכור בבא"נ אין העת מסכים עמי לבוא בארוכה ולאשר מעכ"ת אץ עלי להשיב דעתי הנני בא בקצרה דפשיטא דמהני והוי כסף ממש והראי' מב"ק (דצ"ח) בשורף שטרותיו ש"ח דדחיק הש"ס למוקמי בדהימנוהו ולא מוקי בבאנקנ' דלא אפשר למכתב אחרינא ועל כרחי' דבכה"ג הוי' כסף ממש וחייב לכ"ע ומדהק' בתוס' ריש מרובה למה איצטרך למעט שטרות מכפל דל"ה ג"מ תיפוק לי' דאפי' מזיק פטור ומעתה הא שפיר צריך למעט באנקנ' דשורף חייב כנ"ל הרי דבא"נ חשיב גופו ממון וכן בכל יום לענין שומרים במוב"מ חייב בפרט דדינא דמ"ד דיצא בהוצאה הרי דחשוב מטבע גמור:

אלה הדברים קריתי מפי אאמו"ר הגאון שליט"א לכתוב להדרתו אנכי הדור"ש ושלום תורתו פנחס בן לאאמו"ר הגאון מו"ה שאול הלוי שליט"א איש הורוויץ אבדפ"ק אומציא בעהמח"ס שו"ת בשמים ראש כעת הוא הגאבד"ק

טוסמניץ. (ו) לכבוד ש"ב ידי"נ הרב הג' החו"ב טובא לפי מעוט השנים הרבה מקנתו בחכמתו ובתורתו עוד ישגא אחריתו חומר מגזע היחס כש"ת מוהר"ר צבי יחזקאל נ"י מיכלזאהן:

אחדש"ה מכתבו וכו' השגתי ואשר דרש ממני לחוות דעתי בדבר אשר א' פדה בנו בששה רובל של נייר וכו' הן כל יקר ראתה עינו וכו' ואיככה דורש דעתי העני' וכו' נחזור לענינינו אין לנו הכרח לדברי הח"ס דמחלק בין פדיון בכור לשאר מילי אדרבא בבכורות תנן שאין פודין בכור בשטרות ולא בהקדשות ומפרש הש"ס דהיינו ולא הקדשות בכל אלו הרי דשוו הקדשות ופדיון בכור להדדי והקדשות פודין בשטרות כאלו שאין נכתבים בהם שם המלוה כמש"כ הח"ס בעצמו א"כ ה"ה דפודין בהם את הבכור וק"ו בבאנ' מהקיר"ה שהם יותר ג"מ משטר הנכתב בו לכ המוציאו מטעם המלך עפ"י דדמ"ד אע"פ דלכתחילה אין מהדרינן עובדא וכו':

ידידו עוז ש"ב וכו' ויתברך מאדון השלום בהרמת קרנו וכבודו בנפשו ומאודו כחפצו וחפץ אוהבו מלונ"ח יום א' כ"ה חשוון שנת תרמ"ד לפ"ק דובער עליאש החופ"ק קאוולא יע"א:

ב"ה יום ה' תולדות תרמ"ד זאלקווא:

ז שלום ור"ב לכבוד ידידי ש"ב ומחו' הרב הג' חריף ובקי שרשרת היוחסין מוכתר בנימוסין ערוגת הבושם כש"ת מו"ה צבי יחזקאל נ"י מיכלזאהן:

. מאוד עלז לבי בקראי יקרתו וכו' ע"ד שאלתו וכו' הנה לדעתי הקלושה דאין יי"ח דהוי כפודה בשטרות. וראשית דברי וכו' אבל נייר שאינו שוה אף פרוטה בזה לא מצינו שיש למלך כח לאמר קבלו בע"כ במקח ומחיר זה ול"ה דומיא דשלמה שתיקן מטבעות שאין זה נימוס המלכות ע"כ פשיטא דאין דד"מ עושה מעות נייר ככסף והוי רק כשטרות וכו' וכו':

והנני ידידו דו"ש מחו' וש"ב וה' יגמלנו כרוב חסדיו ויאר פניו אלינו הק' חיים ארי' הלוי איש הורווייץ חופ"ק הנ"ל [בן הגאבד"ק אישצא נ"י הנ"ל ונדפס תשובתו אלי בספרו שו"ת חיי אריה סי' א'] ב"ה מוצש"ק אור יום א' ויצא תרמ"ד. (ח) לכבוד הרב החריף ובקי סיני ועוקר הרים וכו' מ' צבי יחזקאל נ"י ידי' ד' עמו ויעל במעלות דאורייתא ודרבנן יהי' כגן רוה שתול בחצרות בית ד' לעבדה ולשמרה בשמחה וטוב לב מרוב כל אמן:

לדבר הזה יסלח לי על כי באתי בקצרה מפני עוצם טרדותי כנודע לכל באי צל קורתי. אשר ביקש להכניס ראשי בין הרים גדולים לענין פדיון בשטרות הקיר"ה כבר נהגו כל ישראל בכל המקומות שראיתי שאין פודין בהם ולפלפולא בעלמא אין זמני גורם. ועכ"פ יחזור ויפדה אצל כהן זה כדי שיוכל לגבות ממנו פדיון אחד ממנ"פ דאי יפדה אצל אחר יטעון כ"א קים לי וכו':

והנני יד"נ חפץ הצלחתו בתורה וגדולה במק"א יעקב מרדכי חופ"ק בילגורייה. שיל"ת מוש"ק ויצא תרמ"ד דארנא. (ט) רב חיסדא ורב חנינא לכבוד שארי ומחו' הרב הגדול המופלא ומופלג החריף ובקי טובא אוהבי נאמנה הנצמד בקירות רבי מוהר"ר צבי

יחזקאל נ"י:

השגתי מכתבו וכו' ועד"ת אשר בא בדבר שאלתו וכו' והביא דברי הח"ס וכו' והביא בשם השו"ת השיב משה וכו' ואני בעניי לא ידעתי מדוע חשבו באנקנאטין כשטרות דעד כאן לא נתמעט שטר מדין פדה"ב הואיל דאין גופו ממון רק שטר מאיש פרטי דאינו עומד לגבות רק ממנו ולא מסגי במדינה לכל דבר המצטרך וגוף השטר אינו עומד רק לראי' על חיוב ממון זה הכתוב אבל באנקנ' של המלך שנתקבל בכל מדינות המלך על ממון הנקצב כמו מטבע של כסף ומסגי במדינה אצל כל אדם א"כ מה הבדל בינו למטבע של כסף והרי גם השיווי של כסף וזהב הוא רק מצד הסכמות בנ"א וכש"כ מטבע של כסף לעולם שוה יותר מדמי שויו של חתיכת כסף כפי שנקצב מהמלך ובוודאי דלכ"ע נחשב המטבע ג"מ וכו' וא"כ הה"ד בבאנ"נ למה לא יחשב גופו ממון וכו' ומ"ש בח"ס דלענין פדיון בכור שפודין מהקב"ה וכו' וכיון שאין הנייר שוה כפי ערך הדמים רק מחמת הצורה ולגבי הקב"ה אין הצורה שוה כלום עיי"ש והם צ"ע במחכת"ה דלגבי הקב"ה אין ענין לדון על שיווי שום דבר וגם זהב סגור כלא יחשב וכוונת התורה לתת להכהן שיעור שיווי של ה' סלעים שיוכל לקנות לו עבורם השוה בערך זה ועל הנאת הכהן הקפידה התורה וכו' ואחר שכבר מצינו חבר להגאון הצדיק מאוהל בהשיב משה שכ' להתיר לכתחלה לפדות בבאנקע נלע"ד עכ"פ בעובדא דידן שכבר פדאוהו בבנק' הבן פדוי וא"צ לפדות מחדש:

והנני ידידו דור"ש באה"ר וחפ"ה כל הימים אוהב דבק מאח יעקב הקטן שור הנ"ל בהגאבר"ק אבדפ"ק קוטב שליט"א ב"ה א' דחנוכה תרמ"ד לפ"ק סלאנים. (י) שלום וברכה וכטו"ם רידידי הרב הגאון החריף ובקי וכו' מו"ה צבי יחזקאל נ"י:

מכתבו קבלתי לנכון ודעתי ג"כ מסכמת לדעת הסוברים דפדיון בכור יוצאים ע"י באנקנ' ולא אוכל לבוא בארוכה מצד חולשה ל"ע:

ובזה הנני ידידו יוסף רוזיין חופ"ק סלאנים בעה"מ שו"ת עדות ביהוסף. ב"ה יום ב' ב' דחנוכה פר"ט שנ"ה לפ"ק ראסין. (יא) להרה"ג סוע"ה המפורסים וכו' מ' צבי יחזקאל נ"י ז"ק מיכלזאהן:

מכתבו הגיעני וכו' וכבר יצא מניטין שלו בעולם וע"ד פדה"ב בשטרי הממשלה יר"ה מסתברא דהוי פדוי וא"צ לפדות שנית. כ"ז נ"ל לפום ריהטא ועוד לא עיינתי בהם כפי הצורך גם אין לי הספרים שדברו בזה ע"כ באו דברי מעטים לע"ע ואו"ש וברכה:

כנפשו ונפש תדרשנו לטובה אלכסנדר משה לפידותזאהן חופ"ק ראסין יצ"ו (יב) כבוד שוב ידי"נ ולבבי הרב הגאון המפולפל ובקי זה סיני בקודש צנא מרא ספרא יר"א וחסיד שושילתא דיחוסא כש"ת מו"ה צבי יחזקאל שי' שלום כנהר יקח אור תורתו זורח בק' זאמושטטם:

ע"ד שאלתו בפדיון הבן בבאנקנ' בעיקר הדין לדעתי דהבן פדוי כי נקרא כגוף כסף ויש רבות להאריך אולם הנני כעת בכאבי ומחלפי ל"ע וכשיניח לי ה' מעט אכתוב לכתה"ר תשובתי בזה בארוכה ברצות השי"ת ומאין אונים ומקום אקצר וה' שלומו יאריך:

כחפץ ש"ב אוה"נ הק' דוד טעבלי בן איש אפרתי מוויטעפסק מח"ס עץ החיים [ונדפס תשובתו אלי בעץ החיים]. בעזהש"י ר"ח שבת תרמ"ד דמ"ק. (י"ג) לכבוד הרה"ג כו' כו' כש"מ צבי יחזקאל מיכלזאהן נ"י:

באשר מנעני ד' מכבוד להכיר את כ' פב"פ וכו' דבר שאלתו וכו' מכל הנ"ל יש לפסוק בנ"ד שהאב שפדה בבאנק' שיחזור עוד פעם ויפדה בשוה כסף או במתעמ"ל אלא שעכ"פ לא יברך שנית דהא עכ"פ איכא ספק ברכה. ואסיים בברכה וכו':

הלל ארי' ליב ליפשיץ החופ"ק סוואלק. יד) כבוד ידי"נ שארי הרב היקר המופלג בחריפות ובקיאות בנן של קדושים כש"ת מו"ה צבי יחזקאל נ"י בע"ח זאמושטש:

אחדשה"ט בדבר מכתבו וכו' אך דמ"מ יש לצדד ולומר דהא בשט"ח של עצמו מהני וכו' ואם ירצה יוכל להשיג בהן חמשה כסף ודאי דלא גרע משט"ח של עצמו לכשיתן כנלענ"ד:

הנני ידידו שארו מוקירו כערכו הרם הק' יוסף לעווינשטיין האבד"ק סעראצק. ב"ה יום א' י"ב אב שנת תרמ"ד קאוונא. (טו) אל כבוד ידידי הרב הגאון המפורסים חריף ובקי מוכתר ביוחסין וכו' כש"ת מו"ה צבי יחזקאל נ"י בק' בילגורייא:

אחדשה"ט מכתבו קבלתי בשאלתו אם מותר לפדות הבן בכור במטבע של שטרות הנקראים אסיגנאציעס הנני להשיבו כי קשה עלי לבוא בארוכה מחמת חולשת עיני ר"ל אך בקצרה דעתי כי אין לפדות כמש"כ הח"ס ואף שבספרי נחל יצחק סי' ס"ו סעי' ל"ח ס"ק יו"ד העליתי דהנך בילעטין הנקראים אסיגנאציעס דינם ככל מטבעות לענין דין שומרים עכ"ז לענין פדיון שאני כמש"כ הח"ס לחלק. ויותר אין בי כח לכתוב ויקבל החוה"ש מאדה"ש כנפש המברכו בכל טוב והצלחתו:

ידידו יצחק אלחנן החופ"ק הנ"ל ב"ה ה' שופסים תרמ"ד דזיקוב. (טז) כוח"ט לכבוד ש"ב הרב הה"ג חריף ובקי יראת ה' אוצרו החסיד בנש"ק וכו' מו"ה צבי יחזקאל שי' בבילגורייא ומצ"פ לרב בקראסניבראד:

בסתיו העבר הגיעני מכתבו עם ההגש"פ אולם בכל משך ימי הסתיו הייתי מוטל על ערש דוי ובקיץ זה נסעתי למרחץ ובאתי לביתי ש"ז אך חתני הרב הגדול מ' מנשה נ"י ערך תשובה בענין פ"ב אשר שאל ממני חוות דעתי ואקוה כי גם אנכי כאשר יהי' עת מוכשר בעתים הללו לעיין בזה אי"ה ובשבוע הבע"ל ישלח אליו חתני נ"י את התשובה אשר ערך. זאת אמרתי להשיבהו:

מנאי ידידו שארו הדור"ש יהושע הורוויץ אבד"ק

דזיקוב. בעזהש"י ג' דסליחות כ"ו אלול תרמ"ד דזיקוב. שלום רב לאוהבי תורת ד' ובתוכם כבוד ש"ב הרב הגדול מעוז ומגדול חריף ובקי בחד"ת יקר רוח שלם במעלות וכו' כש"ת מו"ה צבי יחזקאל נ"י:

יקרת מכתבו שערך לכ"ק מו"ח הגה"צ שליט"א וכו' ואין בכחו להשיבו לכן פקד עלי להשיב וכו' וכו' וזאת תורת העולה מדברינו דמותר לפדות בבאנקנאטין אולם עכ"ז יחרד לבי בקרבי להתיר לכתחלה יען כי יש אוסרים בדבר הזה אך יש לסמוך על המתירים לענין דיעבד דלא מהדרינן וא"צ לחזור ולפדות וכו' ואסיים בברכת כוח"ט:

דברי ש"ב ידידו הדור"ש באה"ר בלונ"ח ומצפה להצלחתו מנשה אייכינשטיין חתן ההגה"צ אבדפ"ק שליט"א. בעזהשי"ת יום ו' ע"ס שנת תרמ"ה בעלזא. (יז) שנה טובה ומבורכת לכבוד ידידי ש"ב ה"ה הרב המאה"ג חריף ובקי החסיד המופלא כש"ת מו"ה צבי יחזקאל נ"י אבד"ק קראסניבראד:

אחד"ש הנני להשיבו בקצרה ע"ד שאלתו וכו' בתשו' ח"ס ראיתי שרוצה לצדד בזה רק לא אוכל להבין הדבר על בוריו יען כי אינני בקי בשמות המעות אשר נקיט בשמם כי היא בשמות מעות ההולכים בדייטשלאנד רק בשו"ת השיב משה מהגה"צ מאוהל זלה"ה כתוב בפשיטות להתיר הנה האמת אגיד הגם שאדם גדול דיבר עכ"ז ראייתו אין מובן לי שהביא ראי' מתוס' בב"ק (דף י"א) עיי"ש ואין הנידון דומה לראי' דשם הלא דרשינן אשר גזל ממש אשר גזל יחזיר דעי"ז הי' יכול להחזירם גם השברים בעצמם עיין בש"מ שם רק כעין שגזל לכן שפיר יכול להחזיר מעות דהוי ג"כ כעין שגזל שיוכל לקנות כלים בעד המעות כל מה שגזל אבל כאן דמעוטי היא מדכתיב בערכך כסף וצריכין דבר שגופו ממון כמו כסף ועי"ז מיעוטי שטרות א"כ מנ"מ אם הם שטרות המלך דסוף סוף אין ג"מ וכו' וכו'. יותר אין לי פנאי כעת להאריך ואי"ה אחר חג הסוכות אבוא באריכות:

דברי ידידו ש"ב הק' ישכר דוב בהרב מבעלזא שליט"א. [תשובתו באריכות נדפס בס' דובר שלום דף צ"ג]:

בישע אלקים יום ה' ז"ך שבט הרמת"ה ביאלה. (יח) ישא ברכה וכו' כבוד הרב המאוה"ג החו"ב רבא דעמי' שרשרת היוחסין כו' מ' צבי יחזקאל הי"ו מיכלזאהן אבד"ק קראסניבראד:

הגיעני מכתבו אשר בא בשאלה לדעת חו"ד וכו' ואם כי כבר ראתה עינו הבדולח את האמור עם הספר בזה מפי איתני עולם וכו' ומה גם אחרי אשר עד כה עזרני ה' לפרוק מעלי עול ההוראה ועבודת הצבור ולהיות עובד עבודתי לנפשי ולמה זה לי עוד להשמיע קולי לאחרים אולם יען שמעתי את שמעו כי הוא בין גדולי דורנו יתחשב וכי הוא נצר מגזע החכם צבי זצ"ל לעשות רצונו חפצתי ואמרתי להודיעו דעתי הדלה בזה ואין אני גוזר ואומר קבלו דעתי ומעכ"ת שי' ישפוט בשכלו הזך אם לקבל את דברי או אולי ימצא לדחותם כרצונו וכחכמתו יעשה. ובו ית"ש בטחתי החונן אף לשאינו הגון כי לא יציל מפי דבר אמת ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבירי. ונלענ"ד כהוראת הגאונים בעל תשובה מאהבה ובעל חו"ד שאסור לפדות בשטרי המדינה ושאינו פדוי אפי' דיעבד וכו' וכו':

והי' זה שלום למר ולתורתו וכו' וכברכת ידידו"ש ושלום תורתו באהבה הנאותה לכל תופשי תורה ומחזיקי בדקה מוקירו כרום ערכו חיים בהגאון מו"ר נצי"בערלין נ"י אב"ד דמאסקווא וכעת בביאלא:

יט) ב"ה. הרמ"ת קרן לפ"ק משנכנם אדר ירבה ששון ושמחה לגאון נ"י: אחדש"ה גי"ה קבלתי ופלא בעיני מה מצא בי שבא ממרחקים אלי וכי לדידי צריך הלא כל יקר ראתה עיניו וכו' ורק לכבודו אציין שימחול הג' נ"י לעיין בספרי ס' המקנה כלל כ"ה ובכלל מ"ו ואחי מורי גאון ישראל נ"י במחנה חיים ח"ב סי' כ"ו מחמיר יעיי"ש ולדעתי הקלושה הי' נראה להיפך שידוע בקאסע בוויען שם מונח הכסף ובל"ס אם יש לאחד מעות מונח אצל אחר שיכול ליתן לכהן המעות לפדיון וכו'. ומחמת חולי ל"ע אסיים בשלום ונא יזכרני בתפלה כי אני צריך רחמים:

החותם באה"ק זוסמאן אליעזר בן לאה [הוא הגה"צ מו"ה זוסמאן אליעזר סופר שליט"א אבד"ק האלאש בעהמח"ס המקנה וש"ס]:

ב"ה ט' אדר שנת הרמ"ת קרנינו פה קיטוב. כ) בחודש אדר שלמא אשדר לבקודש נהדר

למשנתו יש סדר כבוד מחו' ידי"נ עוז הרב המאוה"ג החו"ב טנא מלא ספרא צבי תפארת גפן אדרת גזע קודש גאוני הדור מחצבתו שמו עולה כש"ת מו"ה צבי יחזקאל נ"י אב"ד דק' קראסניבראד יצ"ו:

אחדש"ה באהבה יום שמחות הוא אלי כי נתבשרתי אשר הונף והורם לשבת על גפי מרומי קרת ומעומק הלב אתן לו את ברכתי ברכת מז"ט הש"י ירוממהו וינשאהו וכסא כבודו יהי' נכון ונשא באריכות ימים ושנים בשלוה והשקט על משכנות מבטחים וכו'. עתה באתי להשיבהו על יקרת מדברותיו אשר נדרשתי מאת כ"ת וכו' הנה עיינתי בדברי הח"ס ולדעתי במחכ"ת דבריו לא נהירין לי וז"ל הח"ס משא"כ בפה"ב שפודין מהקב"ה כדכתיב כי לי כל בכור וכו' עיי"ש ולדעתי דבריו נפלאו דהך קרא דמייתי סובב הולך על גוף קדושת הבכור שבחר בהם הקב"ה שיהיו הם מקריבים קרבנות וכו' ואז לא הי' עליהם שום פדיון ורק אחר שחטאו נפסלו בעגל מאז לעבודה אז הזהירו שיהיו נותנים פדיונם לכהן ה"ס וכו' אבל מ"ש הח"ס דעיקר הפדיון הוא מהקב"ה וכו' ולזה הוליד דל"מ הפדיון בבאנק' וזה דבר תמוה דמעולם לא הי' במצוה זו תלות פדיון מהקב"ה ורק מכהן ושפיר י"ל דמהני בבאנק' וכו'. זה מה שעלתה בידי להסכים עם רוב מתירין:

דברי ידידו ש"ב בלונ"ח צופה להצלחתו כ"ה הק' יצחק אלישע שור אבד"ק הר"ל הוא אביו של הגאבד"ק דארנא הנ"ל:

ב"ה יום עש"ק תשא תדמ"ה סטריא. (כא) בין גאולה לגאולה שיאו יעלה למעלה ה"ה ידי"נ הרב הגאון החו"ב המפורסים חכם וסופר דומה לעופר וכו' בש"ת מו"ה צבי יחזקאל נ"י אבד"ק קראסניבראד:

יקרתו לכ' מו"ח הג' נ"י הגיע ולרוב טרדותיו צוה עלי להודיע לכתה"ר חו"ד וכו' וכו' עכ"פ מבואר דלענין פדיון בכור אין פודין בשטר כזה ג"כ:

דברי ידדו הק' שמעון סאסניצר חתן הגאון מו"ה ארי' לייביש הורוויץ אבד"ק סטריא שי' בעהמח"ס שו"ת הרי בשמים:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה