אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן קו

סימן קה

ב"ה ה' צו תרצ"ה פה סילמערזיטץ. שלום וישע רב באהלו יקרב. כבוד ידידי אוהבי ה"ה הרב הנאון מאה"ג וכו' מוה"ר צבי יחזקאל מיכלזאהן שלימ"א:

אחדש"ה באה"ר. תיקר נא נפשי בשאלתי אשר אשאל מאת כבוד ידידי אוהבי חביב כנפשי. ובטרם כל אשאל את ידידי אם כבודו זוכר את ידידותינו ואהבתינו בעת למדנו לפני מורינו זל"ה בעיר ביאלא (הוא הגה"ק מ' זאב נחום זצ"ל בע"ס אגודת אזוב). וזה לפני איזה שנים בהיותי בוורשה סרתי לבית ידידי לשמוח עמו תודות לעליון. וחפץ אני מאד להיות אצלו גם עתה אבל לעת זקנתי אין בכחי והש"י יאזרני חיל ואזכה עוד לשמוח עמו. ואחת אשאל היות המוכ"ז הוא נכדי הב' מופלג בתורה הק' כמר יהושע שרגא הלוי רוצה לקחת סמיכה בהיתר הוראה מגאוני ישראל והוא לי לסייע אותי לעת זקנתי. חפץ אני מאוד אשר כבוד ידידי ואוהבי יסמכהו בזה ויסמיך את ידו עליו בימין צדקו וכו' חשוב לפני כאלו מורינו ז"ל סמך את ידיו עליו כי שנינו יחד שאבנו ממעין אחד מעיני הישועה. וידע נא כבוד ידידי כי הוא ראוי לאצטלא זו כי אנכי למדתי עמו איזה שנים בביתי. וגם עתה יחנני הש"י ויחזקני אשגיח עליו כי יהי' אצלי. אבקש שנית לקרב אותו כאב לבנו ויקח אותו לבחנו ויתן לידו כתב היתר הוראה כדת של תוה"ק.

חפץ הייתי מאוד לשמוח עמו במכתב אבל אין בכחי כי הכתיבה קשה עלי מאוד. וגרגר אחד אכתוב למען יהי' בזכרונו כי אל יפטר אדם מחבירו אלא בדבר הלכה:

בפ' נצבים ברש"י ז"ל (פ' כ"ב) לקחו בדברים והודיעו מתן שכר פרנסי ישראל לעוה"ב עיי"ש ולכאורה אינו מובן דהא הוי כעל מנת לקבל פרס. ואמרתי דהא רש"י כתב הודיעו שישראל טרחנין סרבנין על מנת לקבל עליו ע"ש. ואיתא במס' אבות לפום צערא אגרא ממילא באם השכר גדול יבין מזה כי הטרחה עם ישראל גדול מאד והבן:

הנני ידידו אוהבו מברכו בברכה המשולשת כאות נפשו ונפש אוהבו המצפה שיעשה וימלא שאלתי ובקשתי וחותם בחותמי ברכות לו ולכל הנלווים אליו. יהודא ליב יחזקי' במוהר"ש הלוי אבד"ק הנ"ל. ב"ה כ"ג אד"ש תרצ"ה ווארשא. לכ' י"נ מנוער הרב הגאון וכו' שי':

שמחתי בקבלי מכתבו ולראות בביתי את נכדו החו"ב שי' עטרת זקנים וכו' ובקשתו עשיתי. אם כי הנני חלוש וזקן. הש"י יחזקני. אבל זכרתי ימים מקדם וכו'. ואגב אני שולח מחידושי עה"ת וממילא יהי' מתורץ גם קושייתו וזה החלי:

א) בחקתי (ל"ג ג') אם בחקתי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו'. בגמ' שבת (דף קי"ח ע"ב) א"ר נחמן תיתי לי דקיימית שלש סעודות בשבת וא"ר יהודה תיתי לי וכו' אר"ה ברדר"י תיתי לי וכו' א"ר ששת תיתי לי וכו' ואר"נ תיתי לי וכו' אמר רבא תיתי לי דכי אתי צורבא מרבנן קמאי לדינא לא מזיגנא רישא אבי סדיא כמה דלא מהפיכנא בזכותי'. וברש"י שם בהא דרבא כ' תיתי לי ישולם שכרי ולכאורה קשה למה לא פירש רש"י כן על כל הני תיתי לי שחשב קודם בגמ'. וראיתי שכן דקדק בעיון יעקב ובענף יוסף בע"י שם ועיין שם מה שתירצו:

ולעד"נ דהנה המהרש"א שם הקשה על פירש"י האיך יאמר ישולם שכרי כאלו מבקש שכר מצוה הא אין משמשין על מנת לק"פ. (ובשמו"ר פמ"ד אמר ר"פ אם עשית מצוה אל תבקש שכר וכו'. ועי' רש"י בכורות (ד"ל) תיתי לי שכר טוב). ולכן מיאן המהרש"א בפי' רש"י ופי' תיתי לי שיעמוד לי זכות המצוה שאוכל לקיים למצוה זו תמיד ע"ש. וא"כ יתורץ דברי רש"י הנ"ל בפשיטות דעל כל הני תיתי לי דחשיב התם לא הי' יכול רש"י ז"ל לפרש שישולם שכרי מכח קושית המהרש"א דא"כ הרי מבקש שכר מצות וע"כ הפי' דכל הני תיתי לי כמו שפי' המהרש"א ז"ל. אבל במאמר רבא דאמר תיתי לי דכי אתי צורבא מרבנן וכו' בזה שפיר פירש"י שחביבין עליו ת"ח ביותר ומצוה זו שפיר מותר עמלק"פ. דמבואר בפירש"י (אבות פ"א מ"ג) דהא דאין משמשין את הרב עמלק"פ הוא משום דשכר מצוה בה"ע ליכא ולכך דוקא עמלק"פ בעוה"ז אבל עמלק"פ בעוה"ב מותר ע"ש:

ובזה ניחא לי בפ' אחרי לי"ח ה') אשר יעשה אותם האדם וחי בהם דהוי עמלק"פ ע"ש בס' נועם מגדים. ואפשר דקושי' זו מתורץ שם בתיוב"ע דמתרגם לחיי עלמא דאתי וע"ש ברש"י:

ובספרי דגן שמים ריש מס' ר"ה הארכתי בזה ליישב שיטת הרז"ה בבעה"מ (ר"ה דכ"ח) דדוקא תקיעות דר"ה מצוה לאו לה"נ אבל תקיעות תענית לה"נ והר"ן שם הקשה דמ"מ מצוה איכא ומנ"מ בין דאורייתא לדרבנן. ולדברינו ניחא דלשיטת רש"י דאיסור עמלק"פ תליא משום דשכ"מ בה"ע ליכא. והנה בפ' בחקותי ונתתי גשמיכם בעתם דמקשים הא שכר מצוה בה"ע ליכא (קידושין דל"ט חולין קמ"ב) ובגמ' עירובין (דכ"ב) ע"ז (ד"ד) היום לעשותם ומחר לקבל שכרם. ועי' במד"ר ריש עקב. ובאבות פ"ב ודע שמתן שכרן וכו' ועי' בקדושת לוי בזה. גם מקשים הא הוי עמלק"פ:

וראיתי בס' דברי שאול פ' ואתחנן דדוקא במצות שכליות ליכא שכר בה"ע.

אבל על מצות חקיות יש שכר בה"ע. א"כ כאן אם בחקתי וגו' ע"ז יש שכר בה"ע. ומותר ממלק"פ כנ"ל:

והנה מבואר בס' נועם מגדים פ' אחרי דבמצוה דרבנן יש שכר בה"ע. וכ"כ חמי זקיני הגה"ק בס' מעון הברכות (ד"ז. י"ז. כ"ד). ובס' ייטב לב בחקותי ולפ"ז נוכל לעשות מצוה דרבנן עמלק"פ. וכאשר הארכתי שם בספרי דגן שמים דהא דמצות לאו להנות ניתנו תליא באם כאמר אין משמשין וכו' עמלק"פ. ושפיר במצוה דרבנן מצות להנות ניתנו והבן:

והנה הא דאמרינן שכר מצוה בה"ע ליכא כ' הרמב"ם בפי' המשניות (פאה פ"א מ"א) דהוא דוקא במצוה שבין אדם למקום. אבל במצוה שבין אדם לחבירו ועשיית חסד בין אדם לאדם יש שכר בה"ע. וכ"כ במהרי"ט מובא בס' חסדי אבות (פ"ב מ"א) דהא דאין משמשין עמלק"פ דוקא במצות שבין אדם למקום:

ועפ"ז מיושב לי מה שאז"ל (קידושין ל"א. וב"ק פ"ז) דר' יוסף שמח ואמר אית לי אגרא טפי. ולכאורה הא הוי ממלק"פ. בשלמא מקודם אם יהי' הלכה כר' יהודה דסומא פטור וא"כ הוא אינו מצווה ועושה שפיר מותר עמלק"פ כשיטת מהר"ש פרימו הובא בס' מדבר קדימות (מ"ת אות י') שמתרץ בזה קושית התוס' בר"ה (דף ד') בהא דאומר סלע זו לצדקה ע"מ שיחי' בני דהוי עמלק"פ. דמיירי בעושה תוספות על חיובו רק לקיבול שכר. היינו שכבר יצא יד"ח צדקה:

ובזה פי' הכתוב צדק צדק תרדוף למען תחי'. ר"ל תוספת הצדק אחר הצדק שכבר יי"ח תוכל לעשות למען תחי' היינו ע"מ לק"פ ע"ש. וכ"כ בס' זכות אבות פ"א מ"ג לפרש גמ' סוטה (דף י"ד) שנתאוה משרע"ה לכנוס לא"י וכו' כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר וכו' משום דהי' הוספה מה שלא הי' חייב: ועד"ז פירשתי בפ' ויצא וידר יעקב וגו'. דמקשים הא הוי עמלק"פ. אבל אם אין הלכה כר"י. ור' יוסף אף שהוא סומא חייב במצות א"כ הוי עחלק"פ. אכן לסברא זו ניחא במצות שבין אדם לחבירו (גם ניחא לפמש"כ לעיל בעמלק"פ בעוה"ב והבן). וגם מיושב בפ' עקב:

ועד"ז י"ל בגמ' ברכות (דף כ"ח) ר' זירא כי הוי חליש מגירסא הוי אזיל ויתיב אפיתחא דבי ר' נתן בר טובי אמר כי חלפי רבנן איקום מקמייהו ואקבל אגרא. דהוי פמלק"פ. אכן כיון דהוי בין אדם לחבירו לכבד ת"ח. וכן גם כאן משום חביבות לת"ח כפירש"י הנ"ל שפיר פירש רש"י שישולם שכרי והבן:

ובחידושי למס' שבת שם כתבתי ליישב קושי' המהרש"א על רש"י שכ' תיתי לי ישולם שכרי. הא הו"ל ע"מ לק"פ ע"ד שפי' בהא דאמרו תיתי לי דקיימית וכו' דמאי רבותייהו דקיימו מצות הכתובות בתורה. דהכוונה ע"פ מש"כ בסידור באר חיים במה דאיתא בשלהי קידושין מצינו "שקיים" אאע"ה כל התורה. ויש גורסין "עשה" א"א ומאי נ"מ בין ב' הגירסאות. כי הוראת "עשה" הוא מה שעושה העושה בעצמו לא באמצעות אחר ולהכי אמרינן (מכות ד"ו ע"א) יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר ופירש"י ז"ל ולא בעושי הדבר.

היינו כי ההורג והרובע הם בעצמם עשו את המעשה אבל העדים ע"י עדותם נתמלא הדבר כי על פיהם, פסקו הסנהדרין את הדין. וזו הוראת "יקום" שמקיים את הדבר אף לא ע"י מעשה עצמו כ"א בסיבתו הדבר נעשית. וזש"א ארור אשר לא יקים את כל וגו'. והנה אחד הי' אברהם. ורבים היו הנפש אשר עשו בחרן ועל ידם נתמלאו. ומר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי. מר אמר עשה אברהם. היינו מה שעשה בעצמו. ומר אמר קיים אברהם היינו שהשתדל שעל ידו תתמלא כל התורה כולה. היינו ההשתדלות שאחרים יקיימו הדבר:

וז"ש תיתי לי דקיימית וכו' דהיינו שהשתדלו שכל אלו המצות יתמלאו ויתקיימו ולא יזלזלו בהם בנ"א. ועי' בס' ילקוט הגרשוני לשבת שם. וא"כ מתורץ קו' המהרש"א כיון דלשון דקיימית הוי שמלבד שעשו המה בעצמם עוד הביאו שיתקיימו המצות הללו ע"י אחרים. והביאו לידי קיום מצות הללו. ושפיר מותר גם עמלק"פ כשיטת הר"ש פרימו בעושה יותר על חיובו. ואפשר דמשום זה לא פי' רש"י מקודם ישולם שכרי משום דשם איתא דקיימית והוי פשיטות דמותר עמלק"פ והרבותא הוא בהא דרבא דאמר תיתי לי דכי אתי צורבא מרבנן וכו' דקאי על מצוה שעשה הוא ולא דקיימית.

הי' הו"א דאין לעשות ע"מ לק"פ שפיר הוצרך רש"י לומר גם בזה שישולם שכרי דהוי בין אדם לחבירו כנ"ל:

גם יש ליישב הא דלא פי' רש"י ישולם שכרי מקודם. בהקדם מש"כ בס' תורת משה פ' בחקתי להגה"ק בעל ח"ס ז"ל, אם בחקתי תלכו וכו'. הקשו הא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. ותירצו שכר עבור המצוה גופא ליכא אבל שכר טרחתו שטרח עצמו עבור המצוה איכא. ע"ד הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו. אע"פ שאינו עושה מ"מ כיון שטרח עצמו והלך שכר הליכה בידו. ולפ"ז טוב סחרה מכל סחורה. כי אם אחד הלך לשוק ולא עסק במו"מ אין לו כלום. אבל זה שהלך לביהמ"ד אע"פ שאינו עושה שכר הליכה בידו. והיינו פי' הפסוק שאמר דהמע"ה חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. דרכי פי' מו"מ שלי. ועי"ז ואשיבה רגלי אל עדותיך. כי טוב סחרה מכל סחורה כנ"ל. (וע"ד שפי' ישמח לב מבקשי ד'. היינו שמבקש אף שאינו מוצא עכ"ז ישמח והבן). וזהו אם בחקותי תלכו פירש"י שתהיו עמלים בתורה. היינו שתהיו עמלים בה ותטרחו אתכם בשביל התורה. עבור זה ונתתי גשמיכם בעתם. אבל לא עבור גוף המצוה כי שכר מצוה בה"ע ליכא ע"ש:

ועד"ז פירשתי דברי התנחומא (פ' נח אות ג') אלו בעלי תלמוד וכו' שיש בה צער גדול ונידוד שינה וכו' ועי"ז יש שכר וכו' והבן לפרש כל הענין שם בזה. ולשיטת רש"י דבזה תלי' גם דמותר עמלק"פ כנ"ל. וא"כ בהא דאמר רבא תיתי לי דכי אתי צורבא מרבנן לקמאי לדינא לא מזיגנא רישא אבי סדיא ופירש"י איני מניח ראשי על הכר. ועבור עמל זה שפיר פירש"י ישולם שכרי. אבל בהנך דקדם הפי' הוא כמש"כ מהרש"א ז"ל כנ"ל: ב) ובפ' ויצא (כ"ח כ') וידר יעקב וגו' ונתן לי לחם וגו' ושבתי בשלום אל בית אבי והי' ד' לי לאלקים והאבן הזאת וגו' יהי' בית אלקים וגו'. הנה המפרשים הקשו הא הו"ל כעובד עמלק"פ. ועיין בס' ייטב לב פ' בחקותי מה שפי' בזה. ולעד"נ ע"פ מה שחידש בס' משפטי שמואל דאם עושה שלא בחיוב מותר עמלק"פ. מובא באורך בס' זכות אבות פ"א מ"ב. וכ"כ במהרש"א סוטה (די"ד). (ועיין מדבר קדמות מה"ת אות י' ובמגן אבות פ"ה מכ"ג). וא"כ כיון שהאבות קיימו כה"ת בלא חיוב וציווי א"כ אין אצלם איסור עמלק"פ. ובזה ניחא גם גבי אאע"ה שלא יקשה הא הו"ל עובד עמלק"פ אחר שהובטח לך לך. להנאתך ולטובתך. ואעשך וגו'. ולהנ"ל ניחא שלא הי' מצווה ובזה הותר עמלק"פ. ועיין מש"כ בפ' לך. גם יהי' ניחא עפ"ד הר"ן פ"ק דר"ה מובא בזכות אבות שם ובנודע בשערים פ' תרומה. ואם כי ממדת חסידות היא שיהי' העשי' בלתי לד' לבדו. אכן עיין בתוס' תענית (די"א) לענין מדת חסידות. ואפשר דחסיד הוא לפמשה"ד וקודם מ"ת אשר לא הי' החיוב מה"ד א"כ אין נזק אם לא יעשו לפמשה"ד דהא כל עיקר העשי' הוה לפמשה"ד. והוא כעין סברת גזירה לגזירה והבן:

גם י"ל דהנה באין קורא תגר מותר עיין ברש"י ותוס' ר"ה פ"ק. וא"כ יעקב דהובטח מהשי"ת על הטובה. א"כ אצלו לא הי' איסור שמא יהי' תוהה על הראשונות דבוודאי ייטב לו. וכל יראתו הי' רק שמא יגרום החטא ולכך נדר אף כי הי' לו הבטחה. וא"כ ממ"נ אם לא יהי' לו חטא באמת ייטב לו השי"ת ולא יהי' לו על מה להיות קורא תגר ולהיות תוהה. ואם לא ייטב לו הרי תשובתו בצדו כי החטא גרם וא"כ לא יהרהר (ועיין ייט"ל שם). ולכך הקדים אם יהי' אלקים עמדי כפירש"י שישמור לי ההבטחות וכל האמירה הבאה הלאה הוא רק אם יגרום החטא כדאיתא בדחז"ל והבן:

עוד י"ל ע"פ המבואר בס' יי"פ לר"ה אות י"ב כ"ג בפי' אם בחקותי תלכו וגו' דהכוונה היא שלא יהי' חסרון צרכי עוה"ז לכם. ולא יהי' שום מניעה עי"ז לעבדות השי"ת. וכל עיקר תפלת האדם על פרנסה ורפואה והדומה מעניני הגשמיים צריך להיות לכוונה זאת. כדי שיוכל לעבוד את השי"ת בהרחבת הדעת מרוב כל. וכפי' וכתבנו בספר החיים למענך אלקים חיים. היינו למען השי"ת. ולא כהני דצווחין ככלבא הב לנא חיי הב לנא מזוני היינו למענינו. וזה שאנו מתפללין הושענא למענך אלקינו הושענא.

ובסיום תפלת שמ"ע עשה למען שמך עשה למען וכו':

וא"כ זאת הי' גם כאן דברי יעקב אע"ה ונתן לי לחם לאכול וגו' ושבתי בשלום אל בית אבי היינו שלא יהי' לי שום מניעות לעבודת השי"ת. בכדי אשר והי' ה' לי לאלקים. היינו שאוכל לעובדו. וא"כ בכוונה זאת לא הוה עמלק"פ. כי עיקר הרצון הי' למען אשר ה' יהי' לו לאלקים. ולמען האבן אשר שמתי מצבה וכו' היינו שיעבוד את ה' מתוך הרחבה ולא יטרדנו חסרון הטוב והבן:

ובזה נ"ל לפרש לך ה' עת רצון ענני באמת ישעך. היינו הישועה יהי' כדי לעבוד השי"ת ולמענו יעש והבן. ועי' לעיל סי' כ'. ובספרי דגן שמים (דכ"ט) בענין זה. עכ"פ מתורץ קושי' כ"ת שי':

ידידו אוה"נ:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה