שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן קה
בשם ה' יום א' י"ב אד"ש תרצ"ה ווארשא. פורים שמח לכ' ב"ג החו"ב מ' ישראל דוב הכהן נ"י פירשטמאן בואמושץ:
א) מכתבך השגתי ואשר דקדקת למה במגילת אסתר (א' י') כתיב חרבונא בא' ובמג"א (ז' ט') כתיב חרבונה בה"א. כבר הובא בזה בשו"ת מים חיים חאו"ח סי' כ"ב ותי' דאיתא בב"ש בשמות גיטין לענין אם לכתוב בסוף בא' או בה"א דשם הקודש כותבין בה"א ושם החול בא'. לזאת בראשונה שהי' עדיין חול נכתב בא' בסוף אבל השני היה קודש כדאיתא בתוס' דזה אליהו בדמות חרבונה לכן נכתב בסוף בה"א. והנני למלאות בקשתך לשלוח לך ח"ת מענינא דיומא וזה החלי בעזהש"י:
ב) במגילה (ט"ז ע"א) אף חרבונה רשע באותה עצם כו' כ' המפו' לתמוה מנין לחז"ל זאת דהי' באותה עצה עיין בס' שעב"ר למגילת אסתר. ולעד"נ דלכאורה למה בא אליהו בדמות חרבונה דוקא ולא בדמות א' משאר הסריסים וע"ש בשעב"ר בשם מדרש אליהו בזה. לכן י"ל דמכאן למדו זאת. דאליהו בא דייקא בדמותי כיון שהוא הי' ג"כ באותה עצה א"כ הי' הגדלת הנס יותר. כענין הפה שאמר לא אשלח כו'. וברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. ונודע המשל הנפלא מהגה"צ המגיד מדובנא ז"ל. ממי שהלך על חתונה ושאל משכינו מלבוש יפה והבן:
ג) בגמ' מגילה (ב' ע"א) אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן זו דברי ר"ע סתימתאה אבל חכמים אמרו בזה"ז הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה וכו' ושם ברב אלפס כתב וז"ל הואיל ומסתכלין בה וכו' ויש שגורסין הואיל ומסתכנין בה. כלומר באותו העת שהיו ישראל מעמידין דתיהם ואין באין לידי סכנה היו קורין אותה באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר. אבל בזמן שמסתכנין ישראל בדתיהם אין קורין אותה אלא בזמנה שהוא. ארבעה עשר וחמשה עשר וכן הילכתא:
כתב בס' זר זהב (דף ל"ו ע"א) מהגה"ק ר' זאב וואלף מסטריקוב ז"ל וז"ל:
במ' מגילה בזמה"ז וכו' ורב אלפס הביא ויש שגורסין הואיל ומסתכנין בה שמסתכנין ישראל בדתיהם אין קורין אותה אלא בזמנה. והקשה הגה"ק מהר"ם מקאצק זצ"ל לאאדמו"ר הלא מצינו בגמ' כתובות (ד' ג' ע"ב) להיפך ומסכנה ואילך נהגו העם לכנוס בשלישי כי ברביעי יש סכנה דאמרי בתולה הנישאת ביום הרביעי תבעל לטפסר תחלה ובשביל זה לא כנסו ברביעי זמן הידוע לכל וכאן אתה אומר הואיל ומסתכנין אין קורין אלא בזמנה והשיב לו כאאדמו"ר שיש חילוק שם בכתובות כיון שיש סכנה צריך להחביא הדבר מצד הסכנה ואין סומכין על הנס כי מה לי שהאשה נישאת ברביעי או בשלישי כי אין בזה שום מצוה. אבל גבי קריאת המגילה שיש מצוה בקריאתה המצוה אינה מגינה ומצלת רק בזמנה שקורין אותה בזמנה. הזמן מגין ומציל. לכן שפיר הביא הר"א היש גורסין הואיל ומסתכנין. ואמר לו אדמו"ר זצ"ל מקאצק שיפה השיב והצדק אתו:
ולעד"נ בפשיטות עפ"מ דאיתא לקמן (ד"ז) כתבוני לדורות כו' קנאה את מעוררת עלינו כו' כבר כתובה אני כו'. ובס' מדרש אליהו כ' דלפ"ז ניחא מה שאין מגילה בחנוכה דכיון שלא נכתב א"כ קנאה אתה מעורר כו' וא"כ כיון דמה שהי' כתוב בדברי הימים למלכי מדי כו' שייך דוקא לי"ד וט"ו וע"ז כבר אין קנאה ושנאת הדת אבל אם יוסיפו י"א י"ב י"ג דעל ימים אלו אין זכר בדברי הימים לעשות יו"ט ויחשבו שמוסיפים יו"ט לשמוח לאידם ומפלתם ועי"ז שפיר מסתכנין ועיין בר"ה בתוס' מירושלמי לענין תקיעות שהי' בשחרית ועתה השני מתקיע ע"ש וניחא והבן:
ד) בש"ס מגילה (ד"ג ע"א) בתוס' ד"ה עתה ע"ש. הוצרכו לפי' זה דהי' יכולים לפרש עתה באתי היינו אחר שנתוסף חטא על חטא היינו אמש בטלתם העבודה ועתה נוסף ביטול תורה אבל לא משום דת"ת גדול יותר לכן מפרשים דעתה הכוונה על תורה שנא' ועתה כתבו וכו' והבן ועיין ברש"י מגילה (דף י' ע"ב) ד"ה וחרבו שלופה:
ה) מגילה (דף ז' ע"ב) אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. י"ל בהקדם גמ' נדרים (דס"ב) שרי לי' לאינש לאודועי נפשי' באתרא דלא ידעי לי' ופי' בהלצה עפי"מ שאר"ע כשהייתי ע"ה אמרתי מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור (פסחים מ"ט ע"ב) וגדולה שנאה ששונאין ע"ה לת"ח משנאת עכו"ם לישראל. שם. וידוע דכ"מ שאמרו איניש ר"ל איש המוני, עיין מדרש תהלים ט' ט"ז וברש"י ישעי' ח' א' בחרט אנוש. ולכן באתרא דלא ידעי אותו ויכולין לטעות ולחשוב עליו שהוא ת"ח ועי"ז יבזוהו כאשר עינינו הרואות בעוה"ר. שרי לי' לאיניש האיש ההמוני לאודועי ולומר שאינו ת"ח כדי שלא יבזוהו. והנה בכל המועדים ושמחה של מצוה יאות רק לאיש הנעלה אשר חכמת אלקים בקרבו לדעת ולהבין ערך הצלחת הרוחניות ושלא לבוא לידי שחוק וקלות ראש כמו"ש בשמחת בית השואבה חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים בפניהם באבוקות (סוכה דף נ"א). משא"כ בפורים שניצלו מהמות לחיים ובשמחה זו אין הבדל בין למדן לאיש המוני כי על כולם נגזרה הגזירה להשמיד להרוג ולאבד וכו' מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד ע"כ צריכים כולם לקחת חבל בשמחה ומשתה. ואפילו ע"ה שאינם יודעים את התורה ואפי' "איניש" כזה שהוא פשוט עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ג"כ חייב לשמוח בפורים:
ה) בגמ' מגילה (דף ט"ז) לא נעשה עמו דבר אמר רבא לא מפני שאוהבין את מרדכי אלא מפני ששונאים את המן ומקשים המן מאן דכר שמי' ואין זכר לו בכאן וע"ש בחי' אג' מהרש"א. גם איך לא שילמו למרדכי את שכרו שהציל את המלך ממות וכי זה נימוס המלכות הלא מלך במשפט יעמיד ארץ. אכן הובא בס' מנחת ערב שאצל המקראות גדולות על אמרו אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן וגו' להבין איך נמשך גדולת המן מתליית בגתן ותרש. והוא כי אחר אשר אסתר גילתה זאת למלך בשם מרדכי חשב אחשורוש בלבו מי יודע אם מרדכי הגיד זאת מפאת שיקרה נפשי בעיניו דאם זאת הי' כוונתו בעצם מדוע לא הגיד לי הוא בעצמו לא ע"י אמצעות המלכה. ואפשר לכוונה אחרת הגיד זאת או לקבל עבור זה משכורת או היה לו שנאה כבושה על בגתן ותרש ולמען עשות בהם נקם גילה את סודם אבל לא לבו הלך למען אדע הדבר להציל את נפשי לזאת חשב בלבו שאין לו להחזיק טובה בעצם זולת לרעייתו האהובה היא אסתר המלכה אשר הגידה לו זאת לא בשביל שום כוונה אחרת בלי ספק רק למען הצילו ממות. אמנם מה יכול להוסיף תת יקר וגדולה לאסתר המלכה אשר כבר ניתן כתר מלכות בראשה לזאת עלה בלבו לעשות יקר וגדולה להאיש אשר סבב לקיחת אסתר אליו לאשה והוא המן כי בעצתו נהרגה ושתי ותלקח אסתר במקומה (מגילה דף י"ב: ממוכן זה המן). על כן העלהו לגדולה וישם כסאו מעל כל השרים אשר אתו.
וז"ש אחר הדברים האלה גדל וגו' ועיין בס' בית יצחק. וי"ל לדעתי אשר גם למרדכי ניתן קצת שכר ויישר כח היינו מה שנא' בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך (אסתר ב' כ"א) והטעם על זה הוא מה שכ' אח"כ קצף בגתן ותרש וכו'. ומפני זה ניתן לו החשיבות להיות יושב בשער המלך אבל עיקר היקר וגדולה ניתן להמן עבור זה. ונודע מה שהק' ביע"ד בפסוק ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה דהול"ל ומרדכי לא כרע ולא השתחוה בלשון עבר ולא בלשון עתיד ופי' וכל עבדי המלך וכו' כורעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך ומרדכי לא יכרע וכו' דהכונה דהך ומרדכי לא יכרע קאי אדלעיל על ציווי המלך והיינו שכן הי' הציווי מאת המלך שכולם יכרעו וישתחוו לפניו זולת שמרדכי לא יכרע ולא ישתחוה לפניו ע"ש ובס' קדושת לוי בח"ת לפורים ובס' הר סיני פ' תצא. ולכאו' למה ניתן חשיבות כזו למרדכי ולדברינו ניחא כיון דכל גדלותו של המן בא ע"י שהגיד מרדכי מעשה בגתן ותרש איך הוא יהי' נכנע תחתיו וכן לא יעשה:
אמנם בהשגחת הבורא ית"ש נדדה שנת המלך. ונפל בדעתו דלמא איכא אינש דעבד בי טיבותא ולא פרעתי' כמבואר בחז"ל. נפלה ספק בלבו דילמא באמת כוונת מרדכי הי' לטובתו להצילו ממות והיה ראוי לתשלום גמול גדול כמו יקר וגדולה ובשביל זה ממנעי אינשי ולא מגלי לי' ויאמר המלך מה נעשה "יקר וגדולה" למרדכי ע"ז ויאמרו וכו' לא נעשה עמו 'דבר' (אסתר ו' ג') היינו דבר של ממש כמו יקר וגדולה. ובזה גילו קלונו של המן בשתים. א' דבאמת כיון דהמן נעשה שני למלך (פרעמיור) ונמסר לו טבעת המלך היה החוב מוטל עליו לתת גמול למרדכי עבור זה שהציל את המלך ממות. וגם גילו רוע לבבו ודרכו הנשחתה גזע רשעת עמלק ואכזריותו להיות כפוי טובה גם לאיש מטיבו אשר גרם להביאו לגדלותו ע"י שהגיד מעשה בגתן ותרש כנ"ל היפך מעלת ישראל להיות מכיר טובה (ועיין בזה בס' כתב סופר בשלח ד"ה איתא בילקוט דפח"ח). וזה מפני ששונאים את המן. וזש"א לא נעשה "עמו" דבר. היינו דבר של ממש. אבל להמן נעשה יקר וגדולה יותר מדאי:
ז) בגמ' שם הכין לו תנא לו הכין. פשיט דאיגלאי מלתא למפרע אשר לו הכין (ועיין לזקני בתויו"ט נדרים פ' מסור). ועיין לזקני הקיקיון דיונה במס' מגילה שם. וי"ל דבאמת הכין לעצמו מתחילתו. וכן נתנו לו מצה שיעשה עץ גבוה נ' אמה. ובבוקר יאמר למלך שאם לא יבערו את מרדכי מן העולם אז הוא מוכרח לאבד א"ע לדעת ויקח חייו ע"י תליה בעץ שהכין לעצמו. כי איננו יכול לחיות עם מרדכי בכפיפה וחייו אינם כדאים לו בכ"ע שרואה את מרדכי. וממילא יצוה המלך. לגודל הצטרכותו ואהבתו להמן. שיתלו את מרדכי. ולכן לא נא' ובבוקר אמור למלך לתלות את מרדכי. כי לא זאת הי' לו לומר למלך. רק ובבוקר אמור למלך את מחשבתך שתאבד א"ע מן העולם. וממילא יצמח מזה ויתלו את מרדכי. וזאת כוונת הגמ' תניא לו הכין. ללמד אותנו שבאמת מתחילה הכין לעצמו כנ"ל. ועיין בס' קול יהודא למגילת אסתר (דפ"ו):
ח) בש"ס מגילה (י"ב ע"ב) ויאמר ממוכן תנא ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שמוכן לפורעניות אמר רב כהנא מכאן שההדיוט קופץ בראש וברש"י שם מכאן וכו' שהרי מנה אותו הכ' לבסוף אלמא גרוע הוא מכולן והוא קפץ בראש עכ"ל. ומקשים העולם דהא דלמד דהדיוט וכו' הוא מגוף הקרא ויאמר ממוכן ולמה הקדים הגמ' הא דתנא ממוכן זה המן ועיין מש"כ בזה זקיני
החכם צבי ז"ל הובא דברי קדשו בסו"ס מקור חיים על ה' פסח:
ולעד"נ דאם לא היה מקדים הא דתנא ממוכן זה המן לא היה נוכל ללמוד דהדיוט קופץ בראש דהוי מצינו למימר דממוכן היה הגדול שבכולם והא דמנה אותו הכ' לבסוף הוא מטעם דאחרון אחרון חביב או כמש"כ זקיני הח"צ שם דאין ראי' מהא דמנה אותו לבסוף דאפשר דהראשונים אמרו עצתם ולא נתקבלו וחשיב את ממוכן שנתקבל עצתו. ובאמת י"ל דאמר עצתו לבסוף אחר כולם ולא קפץ בראש אבל כיון דתנא ממוכן זה המן ע"כ דהדיוט קופץ בראש דהא אין לומר דהיה הגדול שבכולם דהא נאמר אחר הדברים האלה גידל המלך אחשורוש את המן וכו' מעל כל השרים אשר אתו אבל בעת ההוא שא' עצתו היה קטן מהם ולא נתגדל עוד כ"כ וא"כ הדיוט קופץ בראש. ולפי"ז מיושב הא דמביאים בתוס' שם ד"ה ממוכן דיש במדרש שהי' דניאל דכוונתם ליישב קושית העולם דלכך מביא הגמ' הא דתנא ממוכן זה המן דלולא זאת י"ל כדעת המדרש דממוכן זה דניאל ואחרון אחרון חביב:
עתה ראיתי בס' אור תורה על מגילת אסתר (א' ט"ז) בהא דויאמר ממוכן וז"ל בגמ' תנא ממוכן וכו' והוא תמוה וכו'. ונ"ל עפ"י מדרש אסתר דאיכא פלוגתא בהא דויאמר ממוכן ח"א דינינו כדיניהם דתנן דיני ממונות וכו' דיני נפשות מן הצד וח"א אין דינינו כדיניהם וכו' וי"ל דהתוס' מביא שהי' דניאל ויש לגמגם למ"ל לתוס' להביא מדרש המתנגד לגמ' דזה המן ולהנ"ל ניחא דגמ' סובר דאין דינינו כדיניהם דאל"כ מנ"ל דהדיוט קופץ בראש דילמא משום דהדין כן ולפי"ז אם הוי מפרשינן דזה דניאל ומסתמא אחז כדיני ישראל דמתחילין מן הצד ולא היה ראי' דהדיוט וכו' לכן מביא דממוכן זה המן ובדיניהם מתחילין מן הגדול וע"כ משום דקפץ בראש ולכך מביא תוס' דיש במדרש שהוא דניאל והו"א דהוא דניאל וכו' עיי"ש. ועי' בספריי דגן שמים ודברי גדולים:
ט)אסתר (א' ט"ז) ויאמר ממוכן לפני המלך והשרים וגו'. בש"ס מגילה ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שמוכן לפורעניות. דברי הגמ' צריכים ביאור דבמה הי' מוכן מעתה לפורעניות הלא עדיין לא נתגדל: ולענ"ד י"ל ע"פ דברי היוסיף לקח (הובא ביי"פ דל"ז) בפי' ויאמר ממוכן וגו' יצא דבר מלכות וגו' היינו שממוכן חידש את זאת אשר אחשורוש בל יתיעץ עוד בכל ענין וענין בשריו. רק שימלוך ממשלה בלתי מוגבלת זה יצא דבר מלכות 'מלפניו'. היינו מלפניו לבדו. וא"כ זאת הביא פורענותו. דגם בעת שהמלך נתן צו ואמר תלוהו עליו לא הוצרך להביא משפטו לפני יודעי דת ודין רק ע"פ דבריו ופקודתו נתלה. וזה פירוש אשר הכין לו ובדחז"ל תנא לו הכין. היינו בדבריו ובעצתו שעשה הנהגה חדשה במלכות אשר המלך לא יצטרך לשאול מהיושבים במלכות את הסכמתם ואפשר לומר אשר המן ראה והכין מראש את עצתו הרעה בכדי שגם בעת שירצה הוא לקנות את עם ישראל להשמידם ג"כ יהי' די לו הסכמת אחשורוש לזה ואחשורוש לא יהי' צריך להסכמת השרים רק הכל יהי' נעשה ברצונו לבדו.
כי ידע שעליו יש לו לסמוך שלא יתנגד לזה שהי' אחשורוש שונאם יותר מהמן כמבואר בדחז"ל:
ובזה יובן מה שאחר הדברים האלה גידל המלך את המן יותר מכל שריו. כי על ידו נתגדל גם הוא להיות מולך עפ"י דעת עצמו. והבן כי נחמד בעזה"י ובזה יבואר לנכון הכ' (אסתר ח' ח') כי כתב אשר נכתב בשם המלך וגו' אין להשיב. היינו כי לולא זאת מה שנעשה ע"י גזירתו לבדו הי' מעתה הגזירה בטילה ממילא ע"פ מה דאמז"ל אם מת אחד מהיועצים בטלי גזירותא.
אבל כיון שזה נעשה ע"י גזירת אחשורוש עצמו בלא יועצים לא יבטל ממילא כי הלא הוא הגוזר חי הוא. ולהשיב את הספרים אשר נכתבו בשם המלך אי אפשר. ורק העצה אחת היא לכם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם כפי' רש"י ז"ל. או כפי' האבן עזרא ז"ל (בפ' ז') ע"ש ענין נחמד בזה והבן.) י)בש"ס מגילה (י"ב ע"א) שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כלייה וכו' אמרו אתם וכו' מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע וכו' וכי משוא פנים יש בדבר וכו' עיי"ש הנה המפרשים מקשים דהא גם לטעמם מפני שנהנו וכו' ג"כ קשה וכי משוא פנים יש:
ולעד"נ ליישב דהנה מק' מה הקשו תלמידי רשב"י וכי משוא פנים יש. הלא אף דחטאו בזה שהשתחוו לצלם. מ"מ הלא עשו תשובה אח"כ. וכמאמז"ל (מגילה י"ד ע"א) גדולה הסרת טבעת יותר ממ"ח נביאים ושבע נביאות וכו' ואלו הסרת טבעת החזירתן למוטב ושם ברש"י החזירתן למוטב שגזרו עליהן תעניות לתשובה כדכתיב צום ובכי ומספד שק ואפר יצע לרבים עיי"ש. וא"כ מה זה נשיאת פנים:
וליישב כ"ז נלענ"ד עפ"מ שראיתי בס' זכרון יצחק פ' בראשית (אות י') שהביא בשם ס' משען מים (מהג' מהרז"ך ז"ל בעל שו"ת בגדי כהונה פ' בראשית) דהא דקנס הקב"ה מיתה על אדה"ר על שאכל מעץ הדעת והלא אמרו חז"ל (ביומא דפ"ו ע"ב) אדם עובר עבירה פעם ראשונה מוחלין לו וכו' היינו כיון דהקב"ה בעצמו צוה לו ולא ע"י שליח אין נמחל אף שזה פעם ראשונה דכתיב את פי מלך שמור עכ"ד. ובס' זכרון יצחק (פ' תרומה אות ב') הביא ג"כ הקדמת המשען מים הנ"ל ביתר ביאור. וכ' דמטעם זה לא הי' מקום לפטור את ישראל מחטא העגל אף דבפעם ראשון מוחלין משום דאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמעו עיי"ש. ושם בס' זכרון יצחק (פ' תשא אות ג') מביא זאת בשם העיון יעקב. וא"כ ניחא דבשלמא אם נאמר דהחטא הי' מה שנהנו מסעודתו של אחשורוש. א"כ כאן דעשו תשובה אף דהי' רק מיראת הגזירה ואיתא במדרש דאין זאת מדה טובה אשר בצר להם צועקים ולא מקודם. אכן עכ"ז אף דאינה תשובה מעולה כ"כ. מ"מ הא עשו תשובה ובפעם ראשונה מוחלין. אבל לשיטת רשב"י דהחטא הי' שהשתחוו לצלם. א"כ שפיר שאלו וכי משוא פנים יש בדבר. דהא על חטא ע"ז אף בפעם ראשונה אין מוחלין. וע"ז תירץ רשב"י דהם עשו רק לפנים ולא הי' שם חטא ע"ז ג"כ והבן והוא נחמד בעזה"י:
יא) עוד י"ל דג"כ קשה וכי משוא פנים יש בדבר. גם צריך להבין הלשון מסעודתו של אותו רשע ובמדרש שה"ש בפסוק זאת קומתך הלשון על שאוכלים מתבשילי עכו"ם:
ויש לבאר ע"פ מש"כ בס' דברי שאול (מגילה די"ב) לפרש מפני שנהנו היינו שהי' להם שמחה מזה עיי"ש. בהקדם פי' האר"י ז"ל עה"פ תחת אשר לא עבדת וכו' בשמחה שיש לך עוד שמחה מזה שלא תעבוד ה"א. גם כ' שם לפרש מה שאמרו מסעודתו של אותו רשע דהנה אם אדם נותן לרעהו כגילו מתנה אז כפי ערך המתנה יהנה המקבל. אבל אם שר וגדול נותן מתנה להדיוט אז לא יביט לערך המתנה אך גם דבר קטן מאוד חשוב בעיניו מה שנתכבד אצל השר כי נתן לו איזה מתנה. וגם אז הי' עיקר הנאתם לא ממאכלי הסעודה האסורות בעצם. רק ממה שאכלו אצל המלך ונתכבדו להיות בין קרואי הסעודה שעשה המלך. וזה אמרם שנהנו מסעודתו של אותו רשע עיי"ש:
וע"פ הקדמות אלו הכל מיושב דתלמידי רשב"י חשבו לחטא את ההנאה. וסיימו בדבריהם מסעודתו של אותו רשע היינו דזאת הוא לימוד זכות שלא יקשה דלמה הי' משוא פנים. על זה תירץ משום דבאמת יש זכות כיון דהסעודה היתה מהמלך ולזאת רבים נתפתו לאכול בראותם שהמה ג"כ מקורבים לשלחן המלך ככל שאר העמים והבן:
יב) גם י"ל מפני שנהנו מסעודתו וכו'. שהחטא הי' מה שנהנו ושמחו כששמעו מהסעודה והשמחה בבית אחשורש. וזה החטא הי' אף ליהודים אשר אינם בשושן ולא היו כלל על הסעודה ולא אכלו. ולכך אמרו שנהנו ולא שאכלו. כי גם השמיעה ששמעו שיש שמחה ומשתה בחצר המלך. הי' חשוב בעיניהם כבשורה טובה. ובאמת הי' להם לצער א"ע ממשתה זאת. כי כל ענין המשתה הי' מחמת שחשב שכבר נשלמו הע' שנה ולא נגאלו ושוב לא יגאלו לעולם. והי' אחשורוש שמח לאידם אשר ח"ו יהיו נבלעים בין האומות כמאמז"ל במס' מגילה. ועי' בזה בס' תולדות נח ח"א (דף כ"ו) דפח"ח וש"י:
ובזה מיושב מה שהקשו הלא על אכילת איסורים אין מגיע להם גזירת מות וכלי' ר"ל. עיין מש"כ בספרים. אכן לדברינו זאת גרע יותר. כי בזה הראו לדעת כי כבר שכחו את ארצם הקדושה. ואינם צופים לישועה. כאשר כל איש יהודי מחויב להעלות את ירושלים על ראש שמחתו. ולא ח"ו לשמוח אל גיל כעמים. בפרט אשר כל שמחה זאת הי' על צרתם. והמה נהנו מזה כמאה"כ ונהי' ככל הגוים וכו'. ויש להאריך בזה בפי' א"כ שבשושן יהרוגו וכו': וזה ענין מאמרם ז"ל גדולה הסרת טבעת ממ"ח נביאים. היינו שבעת שמצירין לישראל המה נושאים עיניהם למרום בתפלה ותשובה. כאשר הנסיון הורונו בכל דור ודור. שגם אלה אשר שכחו את עמם וארצם. בצר להם באים לידיעה כי הנם גרים בארץ לא להם והיינו שאיש יהודי מוכרח לדעת במצרים שהארץ לא לו הוא ולא יתערב בהם. כי לא יועיל לו התקרבותו אליהם:
ובעוה"ר ישנם המתרחקים מעמם. ובושים ביחוסם במה שהם זרע קידש מאבוה"ק איוי"ע, ועיין בעין הבדולח ד"ה ואת שבע הנערות וכו'. ופי' אין אסתר מגדת וכו' לא מצד ביוש רק מצד פקודת מרדכי עלי'. ובל"ז הי' לה עמה לעטרת ולהתפארות. ועיי"ש ד"ה קרי לי' יהודי וכו' מוכתר בנימוסו הי' וכו'. וזה ענין זכות ישראל במצרים שלא שינו שמם ולשונם וכו' היינו שלא התביישו בשמם וכו':
יג) בש"ס מגילה (י"ב ע"א) שאלו תלמידיו את רשב"י וכו' א"כ שבשושן יהרוגו וכו'. ובמדרש שה"ש בפסוק זאת קומתך איתא הגי' להיפך רבנן אמרו על שעבדו ישראל עכו"ם ור"ש אומר על שאכלו מתבשילי עכו"ם. א"ל רבנן לר"ש והלא לא אכלו אלא אנשי שושן בלבד. א"ל ר"ש והלא כל ישראל ערבין וכו' עיי"ש:
והנה ראיתי בס' תורת משה תצוה (דף ע"ב) בשם ס' יד דוד פסחים (דנ"ג ע"ב) להוכיח כפי הגירסא במדרש דרשב"י סובר משום שנהנו מסעודתו וכו' עיי"ש. והנה יש לעיין בזה דלכאורה לפי תי' רשב"י במדרש מצד ערבות יהי' מזה ראי' לשיטת הפרמ"ג בספרו מתן שכרן של מצות (חקירה ד') דגם נשים המה בכלל הערבות דהא גם נשים היו באותו הנס ובגזירה דלהשמיד להרוג וכו' ודו"ק:
אכן ראיתי בס' זכרון יצחק בח"ת למגילת אסתר שהביא דבר חידוש בשם הצל"ח ברכות פ"ג. דכהנים אינם בכלל כל ישראל ערבים זל"ז עיי"ש. וא"כ י"ל דלכך לא השיבו תלמידי רשב"י בש"ס דילן משום ערבות:
גם יש להעיר בזה לפ"מ דאיתא (סנהדרין דכ"ז) ובשבועות (דל"ט) דערבות הוא רק ביש בידם למחות ועיי"ש בתוס' שבועות דלכך הערב בדין הקל משום דהעונש הוא רק משום שלא מיחה:
וראיתי בס' חמדת צבי על מגילת אסתר (דף מ"ח ודמ"ט) לש"ב הרב הג' מהר"צ מבראד ז"ל שהביא בשם ס' יעלת חן בענין ערבות לענין אם יש ערבות לנסתרות. ועיין בזה בש"ם סנהדרין (דף מ"ג). והנה ראיתי בס' דברי שאול מגילה (די"ב) שכ' דאין לומר משום ערבות דכבר אמרו שלא מצינו זה נהנה וזה מתחייב וכאן הי' עיקר על ההנאה עיי"ש (דף מ"ד) ושם בע"ב האריך בזה ביתר ביאור ע"ש:
ולפי הדעה במדרש שם דהנאת סעודה לא היתה שום דבר איסור רק ששתו יי"נ ועיין בס' תורת משה תצוה (דע"ב) מה שכ' בזה דהי' רק סתם יינם. ועיין בס' דברי שאול (מגילה די"ג). א"כ יש להעיר בדברי הס' ארעא דרבנן (אות תפ"ט) הובא בס' עין זוכר (מערכת ע' אות ו') בפלוגתת מהר"ם בן חביב והזרע אברהם (או"ח סי' י"ב) אי יש ערבות במידי דרבנן. ועיין בברכי יוסף (או"ח סי' קכ"ד) בזה:
יד) בנוסח על הנסים. ותלו אותו ואת בניו על העץ. הנה ראיתי בס' תורת משה תצוה (סי' ע"ב) שהק' דלא הי' לנו לומר רק ונהרג הוא ובניו. גם הקשה הא אמרינן במגילה (דכ"ב ע"ב) דלימא לתרווייהו, הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם וגם האל המושיע כדי שלא לברך על מפלת המן לבד רק גם על ישועת ישראל. א"כ מ"ט אינו מזכיר בועל הנסים רק תליית המן על העץ ולא תשועת מרדכי וישראל.
ועיי"ש תירוצו:
ולעד"נ ע"פ המובא בתרגום שני על מגילת אסתר דהמן ביקש ממרדכי שלא לתלות אותו כי אם להרוג אותו כי שר המלך הוא ואינו שייך לתלות אותו רק להרגו בצינעא עיי"ש. וראיתי בס' קדושת לוי בדרוש לפורים (דנ"ז ע"א) דהמן הרשע ביקש שיגמר רשעתו אפילו אחר הריגתו. ולכך רצה שמרדכי יהרוג אותו ולא יתלה אותו בכדי להראות שהוא הי' שר וחשוב אצל המלך. ונמצא כל האיגרות שכ' יהי' להם קיום ח"ו. ומרדכי לא כן עשה ותלה אותו להראות שהוא לא הי' חשוב כלל וביזה אותו לעיני כל ונמצא האיגרות שכתב ושלח ממילא אין להם קיום כלל כי מה שכתב אגרת מתחלה לא הי' בדעת המלך וכן מוכח כיון שתלה אותו עכ"ל:
ולפ"ז יל"פ מאז"ל בש"ס מגילה (דף ט"ז ע"א) הכין לו תנא לו הכין וראיתי הכוונה בס' קהלת משה (דף כ"א) דבזאת שהכין התלי' הכין לעצמו דלו לא הי' מוכן התלי' אולי הי' אחשורוש חוזר בו עיי"ש. אכן לדברי הקד"ל הנ"ל ניחא דלו הכין דאם לא הי' העץ מוכן אז הי' ההריגה שלא בבזיון וממילא הי' נשאר גזירתו ורשעתו. אכן בזה שהי' מוכן העץ הי' ההריגה בבזיון שעי"ז נתבטלה רשעתו והבן. ועיין בס' מדרש אליהו בפי' מגילת אסתר (דף ע"ב ע"ב):
ובזה יש לבאר במגילת אסתר (ח' ז') ויאמר המלך אחשורוש וכו' ואותו תלו על העץ וכו' ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך וכו' כי כתב אשר נכתב בשם המלך וכו' אין להשיב. והדקדוקים בפסוקים אלו רבו. דלמה הקדים לומר ואותו תלו. ומה זה תשובה על בקשת אסתר להעביר רעת המן. גם אחר שאמר אחשורוש דכתב אשר נכתב וכו' אין להשיב וא"כ איך אמר כתבו וכו' בשם המלך להשיב את אשר כבר נכתב בשם המלך. אכן להנ"ל ניחא דרק להשיב המכתבים הקודמים בלי כל סיבה זה דבר שא"א אכן כאן הקדים אחשורוש לומר דאותו תלו וא"כ כיון דהכל ידעו שנהרג בבזיון כאיש רע מעללים ולא כחשוב ושר ובודאי משום דאיגלאי מילתא למפרע שכל מה שהנהיג בעת שהי' שר וגדול הי' מחשבתו להזיק למלכות כיון דהרגוהו בבזיון כזה ולא כשר וחשוב החוטא. וזאת שכיוון אחשורוש לומר להם אשר רק עי"ז שאותו תלו עי"ז יש ביכולת לבטל הכתבים הראשונים:
וגם יש לומר דכוונת אחשורוש הי' דלהשיב הכתבים מכבר הוא כנגד החוק רק יש ביכולת לכתוב עתה חדשים לטובת היהודים. ובל ידאגו מרדכי ואסתר דאולי לא די בכתיבת הטובות. רק דצריכין גם להשיב הכתבים הראשונים שבל ישאר שום רשימה מהגזירה. ואולי דעי"ז שישארו הכתבים הראשונים לא יאמינו לאחרונים. ע"ז אמר להם אחשורוש דשפיר יאמינו כיון שהמן נהרג בבזיון כנ"ל. ועיין חכמה נפלאה בביטול הכתבים הראשונים באבן עזרא שם. ובאופן אתר נפלא בפי' המלבי"ם ז"ל. וא"כ ניחא מה שאנו אומרים בועל הנסים דהריגת המן הי' שתלו אותו וכו' על העץ למען שיהי' נכלל בזה גם ישועת ישראל. דרק עי"ז שתלו אותו הי' ישועת והצלת ישראל דאם הי' אומרים שנהרג אכתי לא ידעינן רק מפלת המן וכנ"ל וממילא מיושב כל הקושיות והבן כי נחמד הוא בעזהשי"ת:
טו) בש"ס מגילה (ז' ע"ב) רבה ור"ז וכו' קם רבה שתטי' לר"ז למחר וכו'. ענין זה דשחטי' הוא פליאה ונודע הרבה פירושים ע"ז בספרים עיין בבינה לעתים סוף דכ"א. ועיין בהק' ס' נטעי אברהם בס' עץ חיים עפ"י הש"ס שבת מאן דבמזל מאדים וכו' אנא נמי עניש וקטיל ע"ש:
ולעד"נ עפ"י ש"ס ב"ב (קמ"ה ע"ב) כל ימי עני רעים ואפילו שוי"ט שינוי וסת תחלת חולי מעים.
ועיין בש"ס כתובות (ס"ז ע"ב) גלגל עמו בעדשים ומת אמר אוי לו לזה שהרגו נחמי' ושם הרבה מעשיות בענין שינוי במאכלים ועיין בזה נפלאות תורת אמת בס' בינה לעתים (דרוש כ"ב) בש"ס שבת (דק"מ ע"ב) האי מאן דאפשר לי' למיכל נהמי דשערי וכו' ושתי חמרא דפח"ח. וא"כ י"ל דע"י שנתן רבה לר"ז מאכלים ומשקים שלא כפי הרגלו בסעודת פורים זאת הביאו לחולי ומת וזה לשון שחטי' כעין הש"ס כתובות דקטלי' נחמי'. אכן ביום מחר בעי רחמי והחי' ובשנה הבאה לא רצה לסמוך על הנס עוד והבן:
גם י"ל דר"ז לשיטתו בחולין (דמ"ד) כי הוי מזמני לי' אזיל היינו אחר שנעשה נשיא. אבל כאן הי' קודם שנעשה רבה נשיא (ע"ש אח"ז גבי משלוח מנות מרבה והבן) ולכך עשו סעודת פורים בהדי הדדי היינו שכ"א אכל משלו שהשתתפו בסעודותיהם ואחר שנתבסם ר"ז האכילו רבה משלו וכיון שהי' ר"ז שונא מתנות יחי' הוי כשחטו כגמ' שם לא קא בעי מר דאיחי וכו':
גם י"ל ענין שהי השמחה ושחוק יותר מדא לפי שיטת ר"ז שהי' מחמיר צ"ע שלא לומר שום דבר שחוק ומילתא דבדיחותא כדאיתא בש"ס נדה (דכ"ג) עד כאן הביאו ר' ירמי' לר' זירא לידי גיחוך ולא גחיך ופירש"י שר' זירא הי' מחמיר טפי. ובברכות (דל"א) שאמר בכל עצב יהי' מותר כתיב ועיין בס' דברי ירמי' ריש דרוש ז':
טז) אסתר (ו' ו' ז') מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו וגו' ויאמר המן אל המלך וגו' יביאו לבוש מלכות וגו'. כנראה מהענין דהפסק שחרץ המן וחשב שהוא לטובתו ולכבודו הי' לרעתו ונהפך לטובתו ולכבודו של שונאו מרדכי. ע"ד שסיפר לי זקן אחד מפה פלונסק ששמע מהרב הגאון, ר' אברהם שמואל ז"ל אבד"ק וואלקאוויסק ואח"כ הי' אב"ד פה ולסוף ימיו חזר לשם שסיפר כי בא לפניו ד"ת בין שני אנשים פשוטים שעשו שותפות ביניהם לנסוע עם סחורות לווארשא ומשם לכאן א' נתן בשותפות סוסיו והעגלה שלו והשני רק סוס ועבור זאת שלא הי' לו חלק גדול כ"כ נסע הוא עם הסחורות בדרך וכ"א קיבל פ"צ כפי חלק המדובר ביניהם. פ"א בעש"ק ראה הבעל הסוסים והעגלה שאין שותפו מביא לרפת שלו סוסיו ועגלתו כדרכו בכל שבוע בעש"ק וחשב אולי בא בעש"ק באיחור זמן אבל ראה גם במוש"ק שאין מביא לו סוסיו ועגלתו והלך להתראות עמו. ושאלו מה זאת. והשיב לו יען כי סוסו מת בדרך איזה וויארסט אחורי העיר לכן הוא מחזיק למשכון את סוסיו והעגלה של חבירו השותף בכדי שיהי' שותף עמו בהיזק. והלה צועק הלא נעשיתי רק שותף לריוח ולא להיזק. כי לא נעשיתי שותף בגוף הסוסים ואף אם מת סוסך אינני שותף להיזקך. והשיבו חבירו הבא מהדרך א"כ נלך להרב לד"ת ואם תתן תקיעת כף שלא עשינו שותפות בנוגע להיזק בגוף הסוסים אז אחזיר לך סוסך ועגלתך בלי שום טו"מ. ובא לפני הר"ר אברהם שמואל הנ"ל ונתן השותף תק"כ כנ"ל אז אמר חבירו השותף א"כ כדבריך כן הוא ולך עמי אחורי העיר ותמצא כי הסוס שמת הוא סוסך ואני אינני שותף לההיזק שלך כפי שאתה בעצמך חרצת משפטך וכן הי' הענין כאן כי הפסק שחרץ המן הי' על ראשו ועל קדקדו:
יז) בש"ס מגילה (דט"ז ע"א) מלמד שהיתה מחווה כלפי אחשורוש. והוא פלא איך הרהיבה לעשות כן בעת צר אשר בקשה על נפשה ועל עמה. ועיין מה שפי' בזה ע"ד נפלא בס' לוית חן על מס' מגילה (דט"ז ע"א) להגאון ר' אפרים העקשר ראב"ד באלטונא היינו שהראתה על אחשורוש בידה שהמן הוא איש אויב וצר לו וכל כוונתו הוא להזיק למלך. אכן מפני טעות שיוכל לצמוח מזה בעיני אחשורוש שכיוונה להראות עליו שהוא איש צר ואויב לכן סטר ידה כלפי המן עיי"ש דפח"ח:
ולעד"נ ע"פ הש"ס מגילה (דט"ו ע"ב) ריב"ק אומר אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא ועיי"ש ברש"י דעי"ז יתבטל הגזירה כיון דמית חד מנייהו. [ועי' לקמן אות י"ח] וא"כ כיון שיהרוג אותה ע"י המן אז בוודאי יהרוג גם אותו דגם ושתי נהרגה על ידו כמאמרם ז"ל ממוכן זה המן ועתה יהרוג אותה א"כ יגדל כעסו על המן ג"כ ויתבטל הגזירה והיא בצדקתה מסרה נפשה בשביל הצלת כלל ישראל ולא חסתה על נפשה אם יכעס עלי' אחשורוש ומחוה כלפי אחשורוש ובפרט כיון דכבר חשדה אחשורוש שהיא אוהבת את המן ע"י שתסביר לו פנים א"כ בראותו עתה שהיא מחווה בידה כלפי פניו אז יתברר לו שבוודאי כן הוא ששניהם קשרו עליו קשר להמיתו ויהרוג שניהם כנ"ל. וכעין זה פירשו בס' הא דאמרה אל המשתה אשר עשיתי לו דהול"ל אשר עשיתי להם אכן גם בזה כיוונה להרגיזו שיחשוב כי המן הוא העיקר בעיניה ולו הכינה המשתה ודו"ק:
יח) כ' בס' שפתי צדיק בח"ת לפורים (ד' ס"ט ע"ב) שאלתי את פ"ק גיסי מרן שליט"א איך לא איבד המן א"ע טרם שהלך לשרת את מרדכי ולקרות לפניו שהחרפה זו מר ממות וכן איתא בתרגום שכששמע המן שצוה כן בקשו שיהרגו ולא יעשה זאת. ומרן שליט"א תירץ שיש לומר שהי' אז נימוס זה כשמת א' מהשרים נתבטל הגזירה ובאם איבד עצמו הי' בטל כל הגזירה מאיבוד יהודים לכך דחק עצמו לסבול כ"ז. וענין ביטול הגזירה עיין סוף תענית ובגמ' שבת (דל"ג ע"ב) ברשב"י ביושבו במערתא ולעיל אות י"ז. ובגמ' תענית (דכ"ט) נחרשה העיר ואח"ז סיפור מר"ג והשייכות וע"ש בגליון הש"ס גרסות שונות נחרשה העיר גמרא ועוד:
ולעד"נ בהקדם מש"כ בס' שעב"ר בהפטורה לת"ב (ירמי' ח') מה שהעונש מנחשים כי הי' שנ"ח לכן עשו גזירות ערו ערו עד היסוד בה ג"כ שלא בהנאה כמו הנחש שנושך וממית בלי כל הנאה ע"ש דפח"ח. וז"ש ונחרשה העיר היינו כמו ערו ערו כו' בלי שום הנאה ע"ז מביא המעשה בר"ג שנגזר גזירה עליו להריגה והאדון מצא עצה שהרג א"ע ועי"ז בטלו גזירתא. וי"ל דענין זה שאם מת אחד מהם בטלו הגזירה היינו רק אם עשו הגזירה שלא בהנאה וצורך וזה הסמיכות לנחרשה העיר. אבל אם עשו גזירה לצורך והנאה באמת לא בטלו ע"י שמת א' מהם והבן:
יט) כ' בהקדמה להס' בית אהרן שמעתי בשם מוח"ז הרב המנוח מ' חיים זצל"ה מזאלשין אבי חמותי נ"ע. במגילה (די"ג ע"ב) בתוס' הכסף גימט' העץ רמז לו שיתלה. ולכאורה היאך מוכח רמז זה הלא הי' מוכרח לומר לשון זה הכסף וכו'. ותי' דאחשורוש הי' לו להשיב על ראשון ראשון וכו' היינו העם לעשות בו וכו' והכסף נתון לך והפך דבריו ומזה מוכח הרמז דאם הי' אומר על אחרון אחרון והכסף לא הי' עולה הע"ץ כיון שאמר עם וי"ו. ועי' יע"ד ודפח"ח. ועי' בפי' התוס' לזקני רבינו
חיים ב"ר בצלאל בס' החיים (שער פ"ו פ"ז). ובריב"א עה"ת פ' בחקותי ובמס' סופרים (פכ"א ה"ד). ובכסא רחמים ונחלת יעקב שם ובס' דבש לפי (מ' פ' אות מ') ועי' תוס' לעיל די"ג ד"ה הכסף. ובס' אגרת הטיול לזקני הגה"ק הנ"ל. ובשו"ת בנין ציון הח' סי' קמ"ד ובס' שער יהודא למס' מגילה ובס' הרוקח ה' פורים ולד"ק כיוון הפני יהושע כאן:
דברי דודך דו"ש: