שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן קב
בשם ה' א' דסליחות א' נצבים תרס"ג פלונסק. כוח"ט לכ' הרב הגאון מ' מאיר נ"י לערנר רב
באלטונא:
בדבר שאלתו אשר המאגיסטראט גזר אומר להרחיב רחוב העיר ולעשותו דרך הרבים בבית הקברות של היהודים. ונסתפקו אם מותר לפנות כל הקברים ולקבור העצמות באותו בית עלמין במקום אחר המשומר. או טפי עדיף לפנות רק מקצת הקברים שעליהם יבנו יסודי החומה וישתמרו שאר הקברות אלא שיעשו עליהם דרך הרבים כעין כיפה העולה על גביהם:
לדעתי טפי עדיף לפנות כל הקברים בדרך כבוד ולקבור כל העצמות באותו בית עלמין במקום אחר משומר. וליתן רשות לבנות אח"כ יסודי הכיפה. וכן התיר בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד (סי' שנ"ג). במקום שעשו אייזנבאהן ושמו דרך מהלכו דרך בית הקברות. והורה דמותר יותר לפנות הקברים ולא להניח לעשות הדרך על הקברים ע"ש. וכן הורה בשו"ת אבני צדק (חיו"ד סי' קמ"ו). ובשו"ת שיבת ציון (סי' ס"ב) שאין לך צער ובזיון יותר מהעברת דרך הרבים אשר עוברים בו בעגלות ודופקים על הקברים ברגלי סוסים וחמורים בכל שעה. וגם בעת שמתקנים הדרכים חופרים בקרקע ומי ישגיח שלא יעמיקו בחפירה ויוציאו העצמות בבזיון. וכן בשו"ת כתב סופר (חיו"ד סי' קפ"ד) כ' כשעושים דרך סלולה היא בזיון גדול למתים ויפנו מטעם הנז'. וגם צירף סניף לאשר נוהגים להעמיד מצבות. וזה יבטלו כשיעשו שטח על הרחוב. ע"כ בודאי צריכין לפנות מקודם ולקוברם בביה"ק לפי כבודם. ועי' בס' דובר שלום אות שמ"ג מעשה נורא שהי' בבעלזא עם בזיון בית הקברות ואכמ"ל. ועי' בפי' נחל אשכול לס' האשכול (הלכות יולדת פל"ו אות א'). ואנכי הארכתי בזה ת"ל בתשובה לעיר טאהאנראה נוף הדני גליל הצבא והיא לי נדפסה בספרי שו"ת בית יחזקאל סי' מ"ד: ובדבר שאלת כ"ת השני' אם מחויבים לקבור אפר של החטאים האלה בנפשותם שפירשו מדרכי צבור וצוו בחייהם לשרוף גויתם לאחר מותם. בודאי שאסור לקבור אפר הנשרפים בקבר ישראל וע"י השריפה נתבטל אצלו המצוה דקבור תקברנו (ועי' סנהדרין דק"ד ע"א) גבי גלגלתו וכו' וכמו אלו הרשיעו יותר מטיטוס הרשע. וכבר נתפרסם תשובות גדולי ישראל בקונט' וילקט יוסף ועתה ראיתי כ' הרה"ג הנ"ל הדפיס אודות זה ספר מיוחד נקרא חיי עולם מקובץ תשובות גדולי הדור שי' בזה וע"ש צד ב'. ולפני כמה שנים בהיות משכני פה ווארשא. בא פעם ראשונה לפנינו בועד הרבנים ענין כזה שנשלח לכאן תיבה עם אפר ממת שנשרף בעיר דאנציג והובא לכאן ע"י יורשיו שרצו שיהי' נקבר בבה"ח דעירנו. וכאשר נודעתי אשר ביום המחרת יציעו לפני אסיפה כלליות בועד הרבנים את השאלה הזאת נסעתי בלילה שלפני' אל כל א' מחברי בועד הרבנים לביתם ואתי עמי לקחתי את הס' חיי עולם. ובאנו לכלל דעה אחת אשר ביום מחר בישיבת הועד יצא הפס"ד מאתנו פה אחד לאסור ושלא לציית לאיזה מראשי הקהל תקיפים שעמדו לצד היורשים להרשות לקבור התיבה עם האפר עכ"פ אצל הגדר וכן הי' ת"ל אשר כולנו כאחד אמרנו הפס"ד לאסור והיורשים היו מוכרחים להוביל האפר חזרה למקום שבא משם. לעיר דאנציג. ושם עשו מה שעשו:
ויפה דיבר א' מן הגדולים בס' חיי עולם. ע"ד המשתגעים והכופרים המזלזלים בתורת משרע"ה ומבטלים חצות קבורה מי הוא זה אשר נסכים לשגעונם. כי גם בעיני אומ"ה אשר לא מבנ"י המה לקלס הם נחשבים. וקרוב לומר כי לא מזרע ישראל המה. כי אבותינו הקדושים נביאינו כהנינו זקנינו כולם השתוקקו לשכב עם אבותם. ואף הנביא השקר אמר לבניו במותי וקברתם אותי בקבר אשר איש אלקים קבור בו כי הי' ירא מקללת הנביא שאמר ועצמות אדם ישרפו עליך ובחר להיות קבור אצל מתנגדו נביא האמת מלהיות נשרף וכו', שוב ראיתי בס' משמרת שלום ח"ב בה' שמחות (אות צ' סי' י"ז) בא' שצוה לשורפו עי' שו"ת אבן יקרה (סי' ס"ד) דאסור וראי' מסנהדרין (דמ"ו) ועי' ס' כמו השחר (אות א' סקל"ח). ובשו"ת בית יצחק חיו"ד (ח"ב סי' קנ"ח) שמי ששורף את מתו אות הוא שכופר בתה"מ. ועי' סנהדרין (דפ"ב ע"א) ותמורה (דל"ד ע"א). והנה הימים נוראים וק' ממשמשים לבוא והטרדה מרובה:
והנני ידידו: