שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן קא
ב"ה יום ב' סו"מ תרס"ז ביער סאקאלניק גליל פלונסק. לכ' הרה"ג מ' אלטר שי' אבד"ק קאמרנא:
קבלתי מכתבו ושאלתו בדבר ר"א מעירו שנשתטית אשתו ר"ל הנני נמנה לדבר מצוה להתירו לישא אשה אחרת עפ"י היתר ק' רבנים כמבואר בב"ח אע"ז (סי' קי"ט) הובא בח"מ וב"ש אע"ז (סי' א') ובשו"ת הב"ח (סי' צ"ג) ובשו"ת מהר"ם ב"ב בסופו וכדברי הנוב"י סי' ג' וכבר התירו גם בקיים פו"ר. עיין נוב"י (מה"ת סי' ו' חאע"ז) ובשו"ת מהרי"ם פאדבה (סי' ט"ז) שהתירו רק משום הרהורי עבירה. וכ"כ דו"ז הגאון בשו"ת דברי ר' משולם (סי' י"ד) אם כי כבר הקשה ע"ז השואל בשו"ת נודע בשערים (מה"ת סי' כ"ה) אבל כבר תירצתי ת"ל בתשובה ואכ"מ.
וכ"כ הטו"ז אע"ז (קי"ט) ועיין בשו"ת באר משה בשם הרה"ג מלבוב ז"ל. ובשו"ת מהר"ם אלשקר (סוס"י צ"ה). ובשו"ת הרשב"א (ח"ג תמ"ו) וכן התיר בשו"ת משיב דבר (סי' ד') גם ביש לו בנים מכש"כ בנידן דידן דלא קיים פו"ר יוכל לישא אשה בלי שום נדנוד. ובשו"ת מהרשד"ם (סי' ק"מ חיו"ד) ובטו"ז (קי"ט סקי"ד) כ' שצער האיש לעמוד בלי אשה גדול משל אשה ויש לחוש יותר על עיגון איש ממה דחשו חז"ל לעגונא דאיתתא. ויפה הביא כ"ת משו"ת דברי חיים (סי' מ"א) מה"ת ומשו"ת ב"ש דאפילו אינה נשתטית כפי דיני השוטה המבואר בש"ע. ועיון בשו"ת ח"ס (אע"ז מה"ת סי' ב') ובפ"ת אע"ז (סי' א' סקט"ו). ובשו"ת עין יצחק (ח"ב סי' ט') מביא ראי' מגיטין (דס"ד ע"ב) הא שוטה בעלמא היא ושם כל עיקר שטותה היא במה שמחזקת לשמור ד"א בטעות שהוא גיטה ע"ש ובשו"ת משיב דבר (סי' ב') מתיר למי שאשתו היתה סרוכה בחדא מילתא כי אחיה מת מכש"כ בנ"ד אחר שיקיים בדברים שבממון והשלשת ג"פ. ועפ"י רשיון הממשלה כנודע:
ובאתי עתה לבאר במקצת בראשי דברים התירא דהאי גברא והנה דבר זה נפתח בגדולים ה"ה הרמ"א ז"ל באהע"ז סי' א' בהג"ה דבמקום שאין הראשונה בת גירושין או כו' יש להקל לישא אחרת וכ"כ בהג"ה ג' מי שנשתטה אשתו מזכה לה גט ע"י אחר ונושא אחרת ומשמעו אפילו בלא התרת מאר"ב מג"א. אמנם כבר העיד עלינו הב"ח ז"ל וז"ל קבלה היא מגדולי עולם שיציעו הענין לפני הגדולים שבאותו הדור ויסכימו בהיתר מאר"ב וגם ושליש סך הכתובה ותוס' כתובה ונדוניא ביד הב"ד ואח"כ ישא אחרת ועוד כ' בסי' קי"ט שיתן גט ביד שליח להולכה שיהי' הגט בידו מד שתשתפה וחייב ליחד לה בית בפ"ע וישמור אותה ממנהג הפקר וחייב ליתן לה מזונות ואף שהמהרש"ל ז"ל מחמיר קצת מ"מ כבר הנהיגו כהב"ח כל גדולי האחרונים ה"ה הנוב"י ותשו' ברית אברהם ותשו' פרשת מרדכי ואחריהם נהגו כן כל גדולי ישראל שבכל דור ודור. והנה בנ"ד אין להאריך בענין אי הוית נשתטית גמורה כי ברור בלי שום פקפוק כי בוודאי היא בכלל נשתטית גמורה. ובתשו' בית שלמה חאהע"ז (סי' צ"ה) כ' וז"ל וגם ברור בעיני שלענין להתיר חדר"ג לא בעינן שתגיע למדרגת שוטה לכל דיני תורה אלא כיון שנטרפה דעתה באופן שא"א כלל לנהוג ממה מנהג אישות מתירין לו חדר"ג.
ויעוין עוד בד"ח סי' מ"ב שכ' וז"ל ואודיע תוכן ההיתר של קר"ב לא כאשר חותמים בלא השגחה רק הב"ד דעיר הבעל ב"ד כשר לא קרובים כותבים מעשה ב"ד שהמה יודעים בבירור שאינם ראוים זוג הלזה לדור יחד וע"פ דעתם ראוי ליקח אחרת עליה וכו':
אמנם מה שיש לדבר בזה הוא מענין חיובי ממון וזה כבר הודעתי בעלה א' שהבעל קיבל עליו כ"מ שיתחייב עפ"י דתוה"ק והנה האיש הלזה יש לו בית גדול וכבר נתן אנטאבילאציע על חצי הבית על שמה ויש בזה שווי הנדוניא שקיבל ממנה ועוד יותר ובאמת מהנדוניא וממה שהוסיף מדילי' עוד הכפל מזה לקח אותו הבית והאיינקינפטען מהחלק שלה יהיו על מזונות ועל שכר שימור וכפי שומא ברורה וידוע לכל יש בזה די והותר. וכ"כ הח"מ (סי' קי"ט ס"ק י"ב) דהפירות מן הכתובה והנדוניא ונ"מ הכל עדיין שלו רק שיהי' הכל מוכן הגט והכתובה אם תשתפה עכ"ל, וכ"פ בתשו' ד"ח הנ"ל ועוד ישליש בפנינו ליד נאמן כל התוס' כתובה שכ' לה וגם ג"פ ביד שלית להולכה וגם ישבע בפנינו שיתן לה גט מחדש כשתשתפה כמבואר בתשו' נוב"י קמא (סי' ג') ויעוין בתשובת ברית אברהם שמיישב בפשיטות מה שפקפק בנוב"י על השבועה דכיון שממילא מתירין לו קודם נתינת הגט כל השבועות וגם שבועה זו בכלל ועוד ייחד לה בית דירה. ועי' בספריי שו"ת בית יחזקאל (סי' מ') ופנות הבית (סי' פא. ועי' לעיל (סי' פ'). וכבר הי' לי מו"מ של הלכה בענין כזה עם ש"ב הגאון מ' יעקב תאומים אבד"ק קאל מעא. וגם באיש עני כבר הפירו פרושים את הדבר למכור הכתובה בטובת הנאה. והנה בתקנה נאמר ג' ארצות וג' קהלות. ועי' בזה בח"ס תאמ"ז (סי' ד' ח"ר) מה שהאריך בזה ובשו"ת ברכת רצ"ה (סי' יו"ד) שהכונה בג' קהלות שעכ"פ בכל א' מארצות יתאספו ב"ד ביחד להסכים ושיקהלו ג' אנשים במושב אחד:
והנה בכל עניני ההיתר והשלשת הגט כבר האריכו הגאונים כ"א למעניתו. וגם אנכי הרביתי לפלפל בזה בענינים נאותים ואין לחזור ולשנות הדברים. ופלפלתי מדברי הגאון מאוה"ג רע"א זלה"ה שחידש דאין לכוף הבעל לכשתבריא שיגרש את הראשונה כיון דנשואי השני' הי' בהיתר וכמו שמצינו כמו"כ ביבום. ואני לא כן עמדי. דהנה כבר העיר הב"ח על ההיתר דמאה אנשים. מדוע מהני להרוס תקנת הקדמונים הא כבר קי"ל דאין ב"ד יכול לבטל כברי ב"ד חבירו אא"כ גדול הימנו בחכמה ובמנין יעו"ש. והנה לכאורה אפשר לומר כיון דהגזרה לא נתפשטה בכל מקום כמובא בש"ע (אהע"ז סי' א') א"כ ל"ש לומר אין ב"ד יכול לבטל דוגמא לזה מצינו בגמ' דע"ז (דף ל"ו) שמן לא נתפשטה איסורו. זולת שהה"מ בפ"ב מה' ממרים לא פי' כן דברי הגמ':
אכן באמת יש ליישב בפשיטות דהנה מההכרח ל מדוע זה תפסו בגמ' לשון זה דאין ב"ד יכול לבע דברי ב"ד חבירו הא הלכה פסוקה הוא חכם שאסר אין חבירו רשאי לימא והוא דבר שראוי לעורר מבל אבל באמת נ"ל דהנה כל תקנת חכז"ל וגזירותיהם לא הי' משום סרך איסור שיהי' שייך בזה ענין חכם שאסר שהוא מטעם שוי' אנפשי' ח"ד. או משום כבודו של חכם הראשון. אך כל התקנות נעשו משום גדר וסייג ומשמרת למשמרת לבלי יוכלו לגשת לעבור על עיקרי התורה ר"ל וא"כ אין בזה שום סוג חכם שאסר. וכמו כן תקנה זו שלא לישא שתי נשים נעשה משום סייג כידוע. לכן בנשתטית אשתו נהפך הסייג להתירו לישא אחרת על אשתו שלא לישב בלי אשה וכמ"ש הט"ז ז"ל באהע"ז (סי' א' סקי"ב) דבדורותינו שיש חרם דר"ג שלא לישא אחרת אתה מפסיד לבעל שיהי' כל ימיו בהרהור עבירה והרהורי עבירה קשין מעבירה. ולמה נשגיח בטובת האשה על הס' והיא לאו בת עונשין כיון דאין לה דעת ולא נשגיח עליו שהוא בר עונשין ובוודאי יעשה עבירה ואין זה אלא תימה יעו"ש באורך. וא"כ בזה שאנו מתירין לו לישא אשה אחרת יש גדר וסייג ופרישות א"כ אין כאן ביטול התקנה כלל רק כעת יש סייג להיפך שלא יתעגן מבלי אשה. א"כ אדרבה זה קיום התקנה לעשות סייג ונכון הוא. וכ"ז בעת שטותה אבל לכשתבריא א"כ חזר הסייג הראשון למקומו ושפיר נכון לכופו לגרש הראשונה ונכון הוא לדעתי:
ועוד יש בו להוסיף דברים כעת. דהנה בזה שנוהגין בנדון כזה להשליש גט ביד שליח. העיר בבית מאיר שהוא ללא צורך. דממנ"פ אם ירצה הבעל לגרש את הראשונה כשתבריא. א"כ הוא בוודאי ליתר מה שנשליש הגט למסור בידה לכשתבריא הא יהי' בידו ליתן לה גט מחדש, ואם באמת לא יתרצה אז לגרשה א"כ מה מועיל הגט הנשלש הא במיאון הלז יתבטל הגט. והוא הערה נכבדה. אך נ"ל ליישב באופן נאות עפ"י דברי מהר"י קורקוס המובאין בכסף משנה (בפ"ד ה"ט מה' תרומות) דהא דקי"ל אתי דיבור ומבטל דיבור הוא רק בדבר שתלוי ברצונו אבל בדבר שמוכרח לעשות כמו הפרשת תרומה ל"ש אתי דיבור ומבטל דיבור רק בשינה יעו"ש שהעלה בזה ליישב דברי הרמב"ם שם. ובחי' טיילתי בדבריו ארוכות וקצרות בדברים חריפים ונאותים ואין מקומו פה. וא"כ כאן נמי כיון דהדין דכופין את הבעל לגרש הראשונה כשתשתפה א"כ לא יהי' מועיל ביטול הגט ומיושב שפיר קושי' הב"מ ודלא כהגאון רע"א והבן היטב:
והעיקר לדעתי דבאמת כל עוד שיש תקוה שתתרפא השוטה אין מתירין לו לישא אחרת זולת כשנתיאשו הרופאים ברפואתה והחליטו אותה שלא תתרפא לעולם. וא"כ בעת שתבריא א"כ אגלאי מילתא למפרע שהיתה עומדת להתרפאות ובטעות החזיקו אותה הרופאים שלא תתרפא. וא"כ ממילא הי' נשואי השני' באיסור לכן בוודאי מוכרח לגרשה. ולא דמי למצות יבום שהתורה הטילה עליו חיוב זה וכהיתר ממש יחשב. דוגמא לזה מצינו בסנהדרין (מ"ז ע"א) גבי אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה דאמרינן הואיל ואידחי ידחה. וקאמר הגמ' שם צריכותא ואי אשמעינן בקמייתא משום דקמדחי לה בידים שהמיר דתו אבל האי אימא כישן דמי. וכתבו בתוס' שם דממילא משתפי ע"כ והא דנדחה הקרבן מובן היטב דאפילו בודאי יבריא אין להקריב הקרבן בעת שטותו. וא"כ בודאי אמרינן אגלאי מילתא למפרע דהיתה עתידה להשתפות ונשואי השני' באיסור הי' ומוכרח לגרש הראשונה. ולכן בודאי לזה הזהירו שישליש עוד לתוקף שיגרש אותה כשתבריא כמבואר בנו"ב ובח"ס ובוודאי נעשה כן. לכן הנני מסכים שישא אשה על אשתו לאחר שיעשה המצווה עליו מפי הרבנים הגאונים עפ"י דתוה"ק:
והנני ידידו: