שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן ק
בשם ח' יום ה' וישב כ"ב כסלו תרצ"ח ווארשא. לכ' יד"נ הרב הגאון הג' וכו' מ' שלמה דוד כהנא שי' בוער הרבנים דפה:
הנני להציע לפני כ"ת שאלה ולשמוע חו"ד בזה. בדבר זקן אחד שפקד בצוואתו אשר אחר אריכת ימיו ושנותיו תהי' הלבישה שלו עם שני טליתים של מצוה. היינו כי יש לו טלית אחד שהוא מתפלל בו בימי החול. וטלית אחר שהוא מתפלל בו בשבתות. יו"ט. וימים נוראים וקדושים. או טלית אחד שהוא מתפלל בו רוב ימי השנה. וטלית שני שיש עמו בעת שהוא מתגורר איזה חדשים בימי הקיץ בדירת היער. והטלית הראשון הוא מניח אז בדירתו בעיר. אם יש בזה איזה חשש ח"ו לבזיון שאר המתים הנקברים בביהח הזה. כי המה מעוטפים רק בטלית א'. או שאין רשאים לשנות ממנהג ישראל:
ואגב אביא בזה מש"כ בס' אביר הרועים (דפ"ז) בדבר הגה"ק ר"א מסוכטשוב זצ"ל. שהי' בגור בעת פטירת כ"ק אדמו"ר הגה"ק בעל שפת אמת זצ"ל ולמחרת קודם הלוי' נכנסו אליו לשאול אם הכהנים יכולים להתעסק בו מחמת שאין טומאה בצדיקים [עי' לעיל סי' ע'] והשיב מ"ו. וסיפר שגם בקאצק אצל חמיו הקדוש זי"ע היו רוצים הכהנים לנהוג בזה היתר והי' שם מרן הגה"ק בעל חי' הרי"ם זצ"ל וצווח ככרוכיא על זה. ועוד הי' שאלה כמו שהי' מתפלל בשבת ויו"ט בטלית מיוחד אם לקבור אותו בהטלית שהתפלל בימי החול או בהטלית שהתפלל בשבת ויו"ט. ואמר שזה שאלה גדולה ויש לה מקור בגמ' יומא (דף ל"ב) בענין בגדי זהב ובגדי לבן של הכה"ג דאמרינן התם שהבגדי זהב יש להם עדיפות מפני שמכפר בהו כל השנה ע"ש. ואינני זוכר מה שהורה אז בזה. ועי' זבחים (דצ"א ע"א) שהוא בעיא דלא איפשטא בתדיר ומקודש איזה מהם קודם. וכאן י"ל דזה של חול הוי תדיר ומקודש כנ"ל. ועי' בשו"ת אבני נזר או"ח (סי' ת"ל) מ"ש בגמ' יומא הנ"ל ע"ש ושם לא הי' השאלה לעטף עם שני הטליתים:
וע"ז השיב רי הגרשד"כ. ב"ה יום א' דחנוכה תרצ"ה ווארשא. הוד כבוד ידידי הרב הגאון המפורסם ר' צבי יחזקאל מיכלזאהן שליט"א:
תיתי לו למר אשר על ידי שאלתו נתעוררתי לעיין ולחדש בדיני הלכות ציצית והריני מתכבד לשלוח לו בזה מה שעלתה במצודתי בעזה"י. בדבר זקן אחד גדול בתורה וביראה. שיש לו ענין לפקוד בצוואתו שהלבישה שלו תהי' בשני טליתים של מצוה ונפשו בשאלתו אם יש איזה הידור וכבוד של מצוה בזה. או אולי להיפך [במח"כ של הגרש"ד לא הי' כוונת הזקן השואל בשביל איזה הידור וכבוד וכו' רק כנ"ל בתחילת השאלה] שיש איזה מניעה לזה מצד הדין והנה קודם שנבוא לעיין בדין לבישת נפטרים בשני טליתים. נראה להתבונן לענין מצות ציצית לאנשים חיים אם יש הידור ותוספות מצוה בלבישת שני טליתים. כאן האריך הגרש"ד שי' בתשובה. וסיים בזה"ל: היוצא לנו מזה דבין לדעת המחבר ובין לדעת הי"א המצוה של ציצית הוא רק בבגד אחד העליון. ועל יתר הבגדים מחולקים רק לענין איסור לבישה בלי ציצית ונמצא לפ"ז דלבישת ב' טליתים לית כאן הידור ותוספת כלל מצוה כלל:
והנה לענין הטלית שלובשים להנפטר. אשר מקורו מהגמ' דמנחות. דהאי שעתא ודאי רמינן להו משום לועג לרש. ומבואר ביו"ד סי' שנ"א דאין לקבור את המתים בלי טלית של מצוה. והנה הפוס' נדה (דף ס"א) הקשו דלמה מותר לעשות תכריכי המת מכלאים ולא חיישינן משום לועג לרש. וכתבו לתרץ דדוקא במצות ציצית איכא משום לועג לרש משום ששקולה כנגד כל התורה. הרי פשוט לפי סברא זאת דהלועג לרש וחיוב ציצית הוא משום המצוה של עשיית ציצית ולא משום האיסור של לבישת טלית. דהא איסור זה לא גרע מאיסור כלאים דליכא משום לועג לרש ורק במ"ע איכא לועג לרש. ולכן לפ"ז להלביש לנפטר ב' טליתים איכא מצוה דשייך בו לועג לרש רק בטלית העליון. אבל בטלית התחתון שלדעת הארחות חיים ליכא חיוב ציצית כלל. ולדעת המחבר איכא רק האיסור של לבישת טלית בלי ציצית דע"ז ליכא משום לועג לרש. ליתא לדעתי שום הידור ותוספות כבוד הנפטר כלל. והנה כמה רבוותא הקפידו בספריהם על מספר הבגדים שלובשים את הנפטרים. ואם חסר איזה לבישה התחבטו לפלפל אם מותר לפתוח הקבר. כמו כן נוכל לומר דיתר הוי קפידא כמו חסר. ולבד זה יש בזה פקפוק לבל לשנות משאר הנפטרים:
אך בכל זה אם המצווה רוצה שבקברו יהיו נמצאים שני הטליתים שהתפלל בהם בחייו. להראות שקיים זה מצות ציצית בכל הפרטים. בטלית של חול ובטלית מיוחד לשבת ויו"ט. נכון להניח הטלית השני בקברו סמוך להנפסר או על הנפטר. אבל לא להלבישו רק בטלית אחד. והעליון יאריך ימינו ושנותינו בטוב ובנעימים להוסיף אומץ בתורה ויראה עד כי יעמוד הכהן לאורים ותומים. ויבן מקדשנו כמו רמים. במהרה בימינו אמן: והנני מברכו מקרב לבי. שהעליון יאריך ימיו ושנותיו עד מאה ועשרים שנה. וישבע בצחצחות נפשו. להיות כגן רוה להפיץ מעינות חכמתו בציצים ופרחים לתורה עד כי יבוא שילה בב"א. כאות נפש ידידו החותם ברוב כבוד:
שלמה דוד כהנא. בין כה התאכסן בביתי איזה ימים חתני הרב הגאון הגדול וכו' מבלאשקי שליט"א והצעתי גם לפניו השאלה הזאת ובבואו לביתו כתב לי תשובה מאהבה:
ב"ה ע"ד השאלה במי שמצוה לקבור אותו אחר פטירתו בב' טליתים שהתפלל בהם בחייו והוא גדול ויר"ש אם שומעין לו:
תשובה בהיותי בוורשה הראה לי רב חמי הגאון המובהק הצדיק שליט"א שאילתא דא אמרתי לעבור על פרשתא דא. ולכתוב חוו"ד כפי העולה על רוחי בע"ה:
א)הנה מקור ד"ז בש"ס מנחות (דמ"א ע"א) א"ר טובי בר קיסנא אמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית ומודה שמואל בזקן שעשאוה לכבודו שפטורה מ"ט אשר תכסה בה אמ"ר האי לאו לאכסויי עבידא. בההיא שעתא ודאי רמינן לי' משום לועג לרש חרף עושהו עיי"ש. מבואר דמלבישין את המת בטלית עם ציצית כדי שלא יהי' לועג לרש והנה בתוס' נדה (דס"א ע"ב) בד"ה. אבל הק' אהא דתנן תכריכי המת אין בהן משום כלאים והאיכא לועג לרש שמלבישו בדבר האסור ומראה לו שאין לו עוד חלק במצות כדאמרינן כאן גבי ציצית ותי' רשב"ם דל"ש לועג לרש כיון דבכה"ג אין איסור גם לחי שאין המת נהנה בו והק' התוס' עליו הא גם בציצית נמי אינו חייב בדליכא הנאת לבישה ומוכרי כסות דפטורי מכלאים הה"נ מציצית עיי"ש. אכן ליישב נלענ"ד דהנה י"ל דכ"ז למ"ד חובת ציצית חובת גברא שפיר כ' התוס' דליכא חיוב ציצית רק בשהגוף נהנה. אבל למ"ד ציצית חובת טלית ולשיטתו כלי קופסא דהיינו שמקופלת ומונחת בקופסא מ"מ חייבת בציצית אע"ג דבזה שמונחת בקופסא עוד הגוף לא נהנה. א"כ אתי שפיר קושי' התוס' על רשב"ם שהרי מרי' דשמעתא שם הוא שמואל. ולשיטתו דציצית חובת טלית ואף כלי קופסא חייבין בציצית אע"ג דלא נהנה הגוף לכך שפיר קאמר הש"ס בההיא שעתא ודאי רמינן לי' ול"ק מתכריכי המת אין בו משום כלאים דשא"ה דכלאים אינו אסור רק בשהגוף נהנה. א"כ במת דל"ש הנאה גם בחי הי' פטור וליכא לועג לרש. ובזה מיושב היטב מה דלכאורה יש לתמוה על הרמב"ם שהשמיט הך בההיא שעתא ודאי רמינן לי'. ולהנ"ל י"ל דלשיטתו דציצית חובת גברא גם בחי הי' פטור ול"ש כלל לועג לרש:
ב) ועתה נראה לענין ב' סליתים לכאו' שזה תלי' בפלוגתת האורחת חיים דמייתי הב"י (באו"ח סי' ח') דלשיטתו דאין חיוב ציצית רק בבגד העליון ממילא בב' טליתים בודאי ל"ש בההיא שעתא רמינן לי' משום לועג לרש. כיון דבכה"ג גם בחי הי' פטור. אבל לפי"ד הטור והשו"ע דאפי' יש כמה בגדים יש חיוב ציצית על כל אחד. א"כ הה"ד נמי בב' טליתים גם למת. אך לכאורה דברי האור"ח תמוהים מאד מגמ' מפורשת. א"ר מתנה אמר שמואל תכלת אין בו משום כלאים ואפי' בטלית פטורה. מאי אפי' בטלית פטורה וכו'. ולפי"ד האור"ח בפשיטות מצי לשנויי שהי' לו בגד עליון כבר עם ציצית דגם התחתון נמי פטור מציצית וקמ"ל אף בטלית שהיא פטורה מן הציצית אין בה משום כלאים. מיהו י"ל דהאור"ח שפיר כתב לדידן דקיי"ל ציצית חובת גברא וכיון שהוא רק חובת הגוף לכך בבגד אחד כבר נפטר מחיוב ציצית. אבל בגמ' שם הרי שמואל לשיטתו דס"ל דציצית חובת טלית החיוב מונח על כל בגד ובגד ואפי' מונחים בקופסא. לפ"ז אין חילוק בין בגד אחד לכמה בגדים:
אך לפ"ז יש להבין טעם הטוש"ע שכתבו שאפילו לבוש כמה בגדים כולן חייבין בציצית והרי לשיטתם ציצית חובת גברא כמבואר (בסי' י"ט) ואמאי לא יפטר בציצית על לבוש העליון. אך בב"ח כ' נהי דס"ל חובת גברא מ"מ ס"ל נמי חובת מנא אם לובשו רק אם אינו לובש ל"ה חובת מנא יע"ש. ולפ"ז אין חילוק בין טלית א' לשתים. והאור"ח י"ל דס"ל דציצית חובת גברא גרידא לא חובת מנא כלל. ומעתה לדידן להטוש"ע כמו בחי אם לבוש ב' טליתים שניהם חייבין בציצית. כה"ג גם במת בב' טליתים רמינן להו משום לועג לרש. כש"ס מנחות הנ"ל:
ב) ברם יש להעיר לפי המבואר בתוס' ע"ז (דס"ה ע"ב) ד"ה אבל דההיא דמנחות שמואל לטעמי' דס"ל אין מצות בטילות לעת"ל. נמצא כשיעמדו הצדיקים בלבושיהם יהיו בלא ציצית ויש כאן עבירה ויע"ש במהר"ם לובלין. וכ"כ בתוס' ב"ב (דע"ד ע"א) עיי"ש. א"כ כ"ז שייך בטלית אחד אבל איזה ענין לזה בב' טליתים דל"ש האי טעמא כיון דכל הטעם כשיעמדו לא יהיו בלא ציצית ולזה די בטלית א' ואין שום נ"מ בין טלית אחד לשנים. ונראה עפי"מ דאיתא ברי"ף מו"ק (פ' ואלו מגלחין) וז"ל ותניא באבל רבתי כל וכו' כלים על המת עובר בבל תשחית דברי ר"מ ר"א בר"צ אומר מנוולו רשב"ג אומר מרבה עליו את החמה ר"נ אמר כסות היורדת עם המת לשאול היא באה עמו לעת"ל. שנא' תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש. ובר"ן ד"ה היא באה עמו וז"ל וכל העושה תכריכים נאים למת וחשובים מכירין בו שהוא מודה לתחה"מ ותבא עליו ברכה עכ"ל. א"כ לדעת ר"נ ודאי מי שיש לו ענין בב' טליתים ודאי תע"ב כיון שבזה מראה אמונתו החזקה בתחה"מ. אבל להני תנאי דפליגי ע"כ משום דס"ל כסות היורדת עמו אינה באה עמו וע"כ ס"ל שאין להוסיף. ועוד איסורא רמי' עליו מקום ב"ח או משום דמרבה רעה או משום נוול ולפ"ז אדרבה עדיף רק בטלית א' ולהחמיר שלא להיות נקבר בב' טליתים מטעמי דהני תנאי דלעיל כל האמור נופל גם מה שרצה הג' רשד"כ לעשות פשרה שלא לקפלו רק בטלית א' ולהניח אצלו גם השני שהרי מ"מ יש בו משום ב"ת לדברי ר"מ ויתר הטעמים לאינך תנאי:
ד) אמנם בש"ס כתובות (דקי"א ע"ב) אר"ח בר יוסף עתידים צדיקים שיעמדו במלבושיהן ק"ו מחטה מה חטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין צדיקים שנקברו בלבושיהן עאכו"כ. ובתוס' שם כתבו וז"ל משמע בלבושיהן שנקברו דהיינו תכריכין אבל בירושלמי דהנושא אמר רבי לבניו מעטו בתכריכין שעתידין צדיקים שיעמדו וכו' משמע שלא יעמדו בתכריכין אלא בלבושיהן מחיים עכ"ל ע"ש. ועי' בגה"ש לרעק"א ז"ל שהעיר דבירושלמי שם אמר על ההיא דרבי אמר לא כמו דבר נש אזיל הוא אתי ורבנן אמרי כמו דבר נש אזיל הוא אתי מבואר דפליגי בזה רבי ורבנן וס"ל לרבנן דעומדין בלבושיהן שנקברו עיי"ש. ולפי"ז ר' נתן והני תנאי נמי י"ל דפלוגתתם תלי' בזה דלר"נ הרי מפורש דס"ל דעומדין בלבושיהן שנקברו כדאמר כסות שיורדת עמו וכו' וס"ל כרבנן דרבי ואינך תנאי דהיינו ר"מ וראבר"צ ורשב"ג ס"ל כרבי ר"ל דרבי כרשב"ג אביו שעומדין בלבושיהן מחיים.
ואפשר לומר דמשו"ה מייתי הירושלמי בכתובות שם (פי"ב) מיד אחר פלוגתא זו דרבי ורבנן תני בשם ר"נ כסות היורדת וכו'. והיינו ברייתא דאבל רבתי דמייתי הרי"ף הנ"ל להורות דר"נ ורבנן קיימי. ועי' בירושלמי שם דמייתי בתר הכי ר' יוחנן מפקד אלבושיני בורדיקי לא חיורין ולא אוכמין אין קמית ביני צדיקיא לא נבעת. ואין קמית ביני רשעיא לא נבהית. ר' יאשי' פקיד אלבושיני חיורין חפותין אלבושיני דנרסיי והבין מסנאיי ברגליי וחוטרא בידי ויהיבנא על סיטרא אין אתי משיחא ואנא מעתד. וכ"ה בירושלמי כלאים (פ"ט הל' י"ב) יעו"ש. ולכאורה מדהני אמוראי כריו"ח ור' יאשי' ס"ל נמי כרבנן שעומדין בלבושיהן שנקברו בהן א"כ ס"ל נמי כר' נתן שכל המוסיף תע"ב שמחזק בזה אמונתו החזקה בתחה"מ הה"ד נמי בב' טליתים י"ל אדרבה תע"ב שמדגיש אמונתו בתתה"מ: ה) ולכאורה יש להביא ראי' מש"ס דילן דקיי"ל כרבנן דעומדין בלבושיהן שנקפלו בהן מש"ס נדה (דס"א ע"ב) ת"ר בגד שאבד בו כלאים וכו' א"ר יוסף זאת אומרת מצות בטלות לעת"ל והשתא אי ש"ס דילן ס"ל כרבי שלא כמו דבר נש אזיל הוא אתי ואינו עומד בהתכריכין שנקבר רק כמו שהי' לבוש בחיים. א"כ מה ראי' דמצות בטלות לעת"ל דאל"כ כשיעמדו הרי ילכו בכלאים כיון שלא יעמדו כלל בהתכריכין רק בלבושיו מחיים שהיו בלא כלאים. וכן מהא דפריך שם והא אר"מ א"ר ינאי ל"ש אלא לספדו אבל לקברו אסור ומשני לאו איתמר עלה א"ר יוחנן אפילו לקוברו ור"י לטעמי' דאמר מ"ד במתים חפשי וכו' וכיון דלרבי לא יעמדו כלל בהתכריכין של כלאים במה פליגי ר' ינאי וריו"ח אם לקוברו או לספדו הלא אפי' את"ל לקוברו ומצות אין בטילות לעת"ל נמי לא יעמוד בתכריכי כלאים. אך י"ל דר' ינאי ור' יוחנן לטעמייהו דר' יוחנן דס"ל שם בירושלמי בהדיא דעומדין בלבושיהן שנקברו בהן כמו שהי' מפקד אלבושיני וכו' וכן ר' ינאי נמי מצינו בש"ס שבת (דקי"ד פ"א) שאמר לבניו אל תקברוני לא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים לבנים שמא לא אזכה ואהי' כחתן בין אבלים שחורים שמא אזכה וכו' אלא בכלים האוליירין אלמא דס"ל ג"כ שעומדין בתכריכין וע"כ משום דס"ל מצות אין בטלות לעת"ל ס"ל לספדו אבל לקברו לא כדי שלא יעמוד בכלאים וריו"ח לשיטתו דס"ל נמי שעומד בתכריכין שנקבר אבל ס"ל מצות בטלות לעת"ל לכך ס"ל אפי' לקוברו:
ו) שוב מצאתי בס' סדרי טהרה שכ' להיפוך ממה שכתבנו שכ' ליישב דברי הרשב"א דמייתי בחי' כאן ובספ"ק דברכות דהא דאמרי' מצות בטלות לעת"ל היינו מיד לאחר מיתה אבל לאחר תה"מ אין המצות בטלות דסד"א כמו שמוזהרים הגדולים על הקטנים דלא ליספו להו בידים ה"נ מוזהרים על המתים שלא להלבישן כלאים והסד"ט ה"ר לדברי הרשב"א דהא א"ר יוחנן בסנהדרין (ד"צ ע"ב) מניין לתחה"מ מה"ת שנא' ונתתם ממנו תרומה לאהרן הכהן וכי אהרן לעולם קיים אלא מכאן לתחה"מ מה"ת הרי דס"ל לר"י שאין המצות בטלות ואיך ס"ל כאן מצות בטלות א"ו דכאן ל"א מצות בטלות אלא במותו אבל לאחר תה"מ לא כד' הרשב"א. וכ"ת אכתי קשיא איך אר"י אפי' לקוברו הא כשיעמוד יהי' לבוש בכלאים י"ל כמ"ש התוס' בכתובות שלא יעמדו בתכריכין אלא בלבושיהן עיי"ש הרי דמסיק לר"י אינו עומד במה שנקבר רק במה שהי' לבוש מחיים אבל תמיהני מאד דאישתמיטתי' לי' במח"כ לפי שעה דברי הירושלמי בכתובות וכן בכלאים הנ"ל ר' יוחנן מפקד אלבושיני וכו' דמפורש דס"ל כרבנן דפליגי ארבי אלא דכמה דבר נש אזיל הוא אתי א"כ ס"ל שעומדין בהתכריכין שנקברו בהן:
ז) ברם בגוף הראי' שהביא להרשב"א מש"ס סנהדרין הנ"ל הגם שיש גירסות שונות בגמ' סנהדרין הנ"ל ובע"י ליתי' להא בשם ריו"ח. אבל לענ"ד יש להביא ראי' יותר חזקה מש"ס ב"ב (דף ע"ד ע"א) רבי יוחנן משתעי זימנא חדא הוה קאזלינן בספינתא וחזינן ההיא קרטליתא דהוו קא מקבעי בה אבנים טובות ומרגליות והדרי לה מיני דכוורי דמקרי כרשא נחית בר אמוראי לאתויי ורגש ובעי לשמטי' לאטמי' ושדא זיקא דחלא ונחת נפק בת קלא אמר לן מה אית לכו בהדי קרטליתא דדביתהו דרחב"ד דעתידם דשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי ובתוס' שם ד"ה פסקי דאתי' כמ"ד מצות אין בטלות לעת"ל ולכאורה הרי ר"י סותר עצמו דכאן ס"ל מצות בטלות לעת"ל ובב"ב ס"ל דאין בטלות לעת"ל אע"כ מוכח כד' הרשב"א דמצות בטלות רק במותו אבל לאחר התחי' לכו"ע המצות אין בטלות וזו ראי' גדולה לענ"ד: ח) האומנם בעצם דברי התוס' בב"ב הנ"ל ראיתי לכאו' פליאה גדולה מאד לענ"ד שכ' באה"ד וז"ל ורבינו חיים כהן צדק פירש דאנן קיי"ל כריו"ח דאמר מצות בטלות לעת"ל וההיא דמנחות איירי אליבא דשמואל דאמר אין בטלות ולכך צריך שיהי' לו ציצית דעתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ואם יסירו לו הציצית במותו נמצא שלעתיד יעמוד בלא ציצית והמדרש נמי אתי כשמואל וההיא דלקמן יצתה ב"ק ואמרה דביתהו דרחב"ד וכו' אתיא נמי כשמואל עכ"ל ותמי' דהאיך מזכה התוס' שטרא לבי תרי ואוחזן החבל בתרין ראשין דס"ל דלא כשיטת הרשב"א אלא דהפלוגתא אי מצות בטלות לעת"ל היינו על זמן התחי' ולכך לשמואל רמינן ציצית למתים שלא יעמוד בלא ציצית ואנן דלא רמינן ציצית משום דקיי"ל כריו"ח דמצות בטלות לעת"ל והאיך מסיימין דהך עובדא דיצתה ב"ק אתיא כמ"ד דמצות אינן בטילות והרי מרי' דהאי עובדא הוא ג"כ ר' יוחנן והרי ריו"ח עצמו ס"ל מצות בעלות לעת"ל ולשיטת התוס' גם על זמן התחי' ס"ל כן וצע"ג ולא מצאתי מי שנתעורר בזה ט)וראיתי בשדי חמד (בחלק ד"ח סי' נ"ג) שכ' בישוב קו' הסד"ט הנ"ל דכאן ס"ל לר"י דמצות בטלות לעת"ל ובפרק חלק אר"י ונתתם לאהרן, וגו' וכי אהרן לעולם קיים מכאן לתחה"מ וכו' הרי דמצות אין בטלות וכ' לחלק בין מצ"ע למל"ת וכ"כ בנועם מגדים (פ' לך) דלאוין הן אזהרות דרך סור מרע ולעתיד שיבער רוח הטומאה לא נצרך לאזהרות משא"כ עשין דלהתעלה ולהתקדש לעולם יעמדו עיי"ש. ועפ"י דבריו מיושב גם הקושי' שהקשיתי מהאי דב"ב בעובדא דריו"ח דיצתה ב"ק דביתהו דרחב"ד וכו' דהתם לשדיא תכלתא לצדיקי דהיינו נמי קיום מצ"ע דציצית, ובזה מיושב ג"כ מה שהק' בס' יד אליהו להגר"א רגאלער ז"ל מהא דתנן בסופ"ק דברכות כל ימי חייך להביא ימות המשיח הרי דמצות יצי"מ נוהג גם לימות המשיא ולפי חילוק הנ"ל בין קיום מצ"ע לעבירת ל"ת אתי שפיר דה"נ לענין קיום מצ"ע דיצי"מ דלא יתבטל לעולם ברם בעצם חילוק זה בין מצ"ע לעבירת ל"ת. וכפי זכרוני הג' רשד"כ בנה עליו כל יסוד תשובתו בזה. עי' בשד"ח שם מה שהביא דברי ידידי הגאון בעל ילקוט הגרשוני מה שהשיג ע"ז. ובקושי' הגר"א רגאלער הנ"ל לענ"ד בלא"ה לק"מ שהרי ימות המשיח וזמן התחי' ב' ענינים הם דבימות המשיח ודאי לכו"ע כל התורה נוהג כמו עכשיו רק כל הפלוגתא רק על זמן התחי' וכן מפורש בהגהות יעב"ץ ר"ה ד"ל עמש"א מהרה יבנה ביהמ"ק ויאמרו אשתקד וכו' וז"ל ש"מ דמצות אינן בטלות לעת"ל וכו' וי"ל תחה"מ אחר ימות המשיח כמ"ש שלהי סוטה אבל בימות המשיח שיבנה בהמ"ק אין בינם לעוה"ז אלא שעבוד מלכיות וכן לענין קיום המצות אין חילוק יע"ש וא"כ קושי' היד אליהו הנ"ל לק"מ: י) עוד יש לי להעיר בנד"ז עפי"מ שהבאתי לעיל קו' התוס' מהא דתכריכי המת אין בו משום כלאים ותי' רשב"ם דגם בחי בכה"ג דליכא הנאת לבישה הי' פטור ולהתוס' הא בכה"ג גם מציצית פטור [האומנם לא אדע אנה מצינו שמציצית פטור בלא נהנה ואפשר שהוכחת התוס' (מעירוכין ד"ג ע"ב) כהנים איצטריכא לי' סד"א הואיל וכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך מאן דלא אישתרי כלאים לגבי' וכו' והני כהנים הואיל ואישתרי כלאים לגבייהו לא לחייבו יעוש"ה דמשמע דאיסור כלאים וחיוב ציצית תלוי זב"ז ושיטת רשב"ם דפליג י"ל דס"ל דלא תלי זב"ז וסמוכין רק להתיר כלאים בציצית וכמו נשים דמחייבי בכלאים ופטורי מציצית וכבר הק' כן התוס' ד"ה הני יע"ש מש"כ]. ובס' מי נדה להגאון מוהרש"ק ז"ל מבראד ראיתי שתי' שגם במת נהי דאין לו הנאת לבישה ממש כחי מ"מ הנאה כל דהו הוה שאינו מוכח ערום ובבזיון אע"ג דלא נחשב הנאה ממש רק עכ"פ כמו שלכדה"נ ובכלאים גם בכה"ג פטור מ"מ בציצית בהנאה כזו מחויב שהרי ידועה קו' הברית אברהם דל"ל קרא להתיר כלאים בציצית ת"ל דמצות לאו להנות ניתנו ובס' החיים כ' נהי דמצות לאו להנות ניתנו היינו שאינה הנאה גמורה רק כמו שלכדה"נ ובציצית גם בהנאה כזו חייבה רחמנא ולפ"ז הה"נ גבי מת בחי בהנאה כזו הי' חייב משא"כ בכלאים יע"ש. ועפ"י דבריו יש ליישב מש"כ הב"י (סי' י') בגלימא שנעשה רק לכבוד פטור מציצית שא"ח בציצית רק בכסות הבא להגין על האדם מפני קור וחום. ובד"מ הק' דא"כ טליתות שלנו שנעשו רק לשם מצות ציצית ואין כאן לא להגין מפני החמה ולא מפני הצינה והאיך יוצאין בו ולא עוד אלא שפטורה לגמרי וכן הק' בדברי חמודות (בהלק"ט הל' ציצית סי' כ' באות ס"ג) וכ' וז"ל וצ"ל דכיון שכל עצמו אנו עושין אותו לקיים בו מצות ציצית קרינן בי' כסותך להתחייב בציצית עכ"ל ודבריו לכאורה משוללי הבנה ולפי"ד הג' מי נדה הנ"ל א"ש דעכ"פ הנאה כ"ד הוה ושפיר מחויב בציצית:
וברם בעצם סברא זו של הג' מי נדה הנ"ל לתרץ קו' הבר"א הנ"ל לענ"ד יש להעיר מדברי הש"ך (סי' ש"א סק"ח) גבי מרדעת שלא יתלכלך הגוף חשוב נמי הנאה אע"ג דל"ה רק הנאה כ"ד ועי' בהגהות רעק"א ז"ל (במס' כלאים פ"ט מ"ד) ע"ש מזה. א"כ אפוא מה תי' רשב"ם דגם בחי כה"ג ל"ח נהנה והא חשוב מ"מ הנאה כ"ד שלא יהי' מונח בבזיון וגם בכלאים כה"ג חשוב הנאה כהש"ך הנ"ל ומקורו מהירושלמי]:
ומעתה עפי"ד הג' מי נדה הנ"ל כ"ז יתכן בטלית ומעתה אחד אבל בב' טליתים דאזדא לי' הנאה זו כיון שלא יונח ערום בבזיון די בטלית אחד ול"ש בי' מצות ציצית וטלית כלל אבל גוף הסברא צ"ע מהש"ך הנ"ל כאמור:
יא) נשוב למה שהתחלנו שהעיקר דדב"ז תלוי ועומד בפלוגתא דרבי ורבנן אי כמו שבר נש הוא אזיל הוא אתי. והנה בירושלמי שם בהא דרבי איתא ר' חזקי' מוסיף אל תרבו עלי תכריכין וכו' מילתי' אמרה בסדין נקבר רבי דרבי אמר לא כבר אינש אזיל הוא אתי וכו' א"כ בש"ס כתובות (ד"ח ע"ב) דאר"פ והאידנא נהוג עלמא אפילו בצרידא בר זוזא עיי"ש. הרי דנהוגין כרבי שלא להרבות בתכריכין וכאלין תנאי דפליגי אר' נתן ולר"מ עוד יש בזה משום ב"ת. וברמב"ם (בפ"י מהל' כלאים הלכה כ"ה) כ' מותר לעשות מן הכלאים תכריכין למת שאין על המתים מצוה ולכאורה לפי"מ שהכריח הגאון ביערת דבש (בדרוש י"א) בח"ב דק"ד והובא בשד"ח שם שהרמב"ם ס"ל מצות אין בטלות לעת"ל א"כ אמאי יהי' מותר לקבור בכלאים כיון כשיעמוד יהי' לבוש כלאים וכפי"ד התוס' בע"ז וב"ב הנ"ל אך לפי הנ"ל י"ל דפוסק כרבי דלא כמו דבר נש אזיל הוא אתי א"כ לא יעמוד בתכריכין אלא בלבושיו שהי' לבוש בהן בחיים ולא יהי' עליו איסור כלאים:
יב) ויעי' בש"ס נדה (ד"ע ע"ב) בשאלת י"ב דברים ששאלו אנשי אלכסנדריא את ריב"ח מתים לעת"ל צריכין הזאת שלישי ושביעי או אין צריכין אמר להן לכשיהיו נחכם וכבר עמדו ע"ז בעלי תרסין ובראשם הגאון דורש לציון. ולהנ"ל י"ל עפי"מ דאיתא בספרי זוטא (פ' חוקת סי' י"א) אין מת עצמו טמא נוגע במת טמא וכו' הר"ז אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טימאתני ולפ"ז המת עצמו אינו טמא. ובזית רענן על הילקוט כ' דנפק"מ כשיחיו המתים אין צריכין הזאה עיי"ש רק הרי מ"מ נטמאו התכריכין מכח נוגע במת וממילא גם המת עצמו טמא ע"י התכריכין ויהי' צריך הזאת ג' וז' משום חרב ה"ה כחלל כמ"ש הרמב"ם וברע"ב פסחים (פ"א מ"ו) אך זה תלוי אם המתים עומדים בהתכריכין שנקברו בהן או בלבושיהן מחיים וזה היתה שאלת אנשי אלכסנדריא לריב"ח וע"ז השיב להם ריב"ח כשיעמדו נחכם כי אז נראה האיך יהי' לעת"ל במה יעמדו אם בהתכריכין או בהלבושין שהיו מלובשין בחיים [ועי' בקהלת רבה (פרשה ד') ובמד' (פ' וארא) באותו שעה חי' דוד יעו"ש ויש ג"כ לפלפל בזה לענין כניסה למקדש הגם שהי' חי אם נכנס בתכריכין הרי נטמאו ואיך נכנס בהן למקדש כדין מכניס כלים טמאים למקדש ויש לפלפל בזה ואכמ"ל]:
יג) תבנא לדינא. הנה לעשות כפי העצה היעוצה מהג' רשד"כ לענ"ד אין לה יסוד אליבא דכל הדיעות ועוד יש לחוש משום ב"ת ונוול כנ"ל רק בענין עצם השאלה ודאי אם השואל שייל לנו לכתחלה אם לצאת כן בודאי שוא"ת עדיף כי מי בא בסוד ה' להכניס ראשו בין ההרים הגדולים הרמים מלאכי ה' קדושי עליון רבותינו התנאים והאמוראים הקדושים אשר מימיהם אנו שותים רק ביען כי לא אדע מי השואל אם הוא עובדא דהוה בדיעבד ודאי דיותר יש לו סמך ומקור לקפול בהב' טליתים שבזה יש סמך גדול שיטת ר' נתן ולפי"ד הר"ן יש בזה גם הדגשה להאמונה החזקה לתחה"מ ועוד מעשה רב כאשר ציוו לפני פטירתם הקדושים האלקיים ר' יוחנן ור' יאשי'. ואף שבס' סד"ט שם כ' דקיי"ל כרבי דלא כמו דבר נש אזיל הוא אתי אבל כבר כתבתי שנעלם ממנו לפי שעה דברי הירושלמי הנ"ל ואם מלאכים מדיינין זא"ז וכו' והשי"ת ישלח עזרתו מקודש ונזכה לגאולה שלימה ולקץ התחי' בב"א:
אברהם נתן עלבערג אבד"ק בלאשקי. שוב כתבתי בימים הללו לכ"ק אדמו"ר הגה"ק מגור שליט"א אודות שאלה זו והשיב לי בזה"ל:
בעוה"י ג' בהעלותך. אהובי ידידי הרה"ג מ' צבי יחזקאל שליט"א מכתבו עם הספר קבלתי אצלי נמצא הנדפס מקדם וע"ד שאלתו אם כ"ת חושש מה והחי עודנו בחיותו הלא יוכל לשנות. גם אשר שאל כ"ת בענין הפ' יען אשר לא שאלת וכו' לדידי ל"ק כלל כי המה בחלומם יותר גבוהים מבהקיץ שלנו: הנני ידידו דוש"ת מברכו ברפואה שלימה וכן לב"ב:
אברהם מרדכי אלפר. והנה תשובתו, לענינינו מובן. אבל תשובתו בענין יען אשר לא שאלת וכו' אינו מובן מפני הקיצור מוכרח אני לפרש את שאלתי השני' שהי' במלכים א' (ג' ה') בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהי' שאל מה אתן לך. ויאמר שלמה וגו' ונתת לעבדך לב שומע וגו' וייטב הדבר וגו' ויאמר אלהי' אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה וגו' ולא שאלת נפש אויביך ושאלת לך הבין לשמוע משפט. הנה עשיתי כדברך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך וגו' וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר וגו' ויקץ שלמה והנה חלום וגו'. ולכאו' אינני מבין דאיך ינתן שכר בדבר שאין האדם בעל בחירה. כי באם הי' הדבר בהקיץ ושלהמע"ה הי' בוחר לו הדבר הזה ונתת לעבדך לב שומע וגו' ולא בחר לו לשאול ימים רבים ועושר וגו'. שפיר ניחא שינתן לו מאת הש"י גם אשר לא שאל מאתו ית"ש. אבל כאן שהי' הכל בחלום ואף שהי' מראה גמורה נבואיית כמש"כ מהר"י אברבנאל ז"ל. ואף כי חלום זה הי' כמו בהקיץ. וכמש"כ במלכים א' (י"א ט') מעם ה' אלקי ישראל הנראה אליו פעמים. ועי' במלבי"ם מלכים א' (ט' ב') בפסוק וירא ה' אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון. שכ' והגם שהיה זה הפעם השלישי וכו' (מלכים א' ו' י"א) המראה שראה וכו' אינה מן החשבון וכו' וז"ש שנראה אליו שנית כאשר נראה אליו בגבעון ששם הי' נבואה גמורה ע"ש. עכ"ז אינו מובן דאיך הי' זוכה לזה כיון שהכל בחלום אשר ה' שואל אותו. והוא משיב ג"כ בחלום ולא הי' יכול להשיב באופן אחר. כי כן היה החלום שהוא משיב כן ומה הרבותא שא' הקב"ה יען אשר שאלת וגו' ולא שאלת וגו'. ואף שנדע כי שלהמע"ה הי' זאת מהרהורי לבו גם ביום וכחז"ל דמראין לאדם מהרהורים דיום. ומה לנו גדול אשר הפסוק (מלכים א' ג' ג') מעיד עליו. ויאהב שלמה את ה' ללכת וכו'. א"כ הי' צריך להיות שכרו שיזכה גם ללב חכם וכו' וגם מה שלא שאל אבל לא שייך שיזכה לזה בשביל מה שהשיב בחלום. ומה שבחר לו כיון דכ"ז לא הי' מצידו רק מה שהראה לו החלום וכנא' אח"כ ויקץ שלמה והנה חלום. ועי' בהר"ן נדרים (ד"ח). ובשו"ת הרשב"א המיוחסת להרמב"ן סי' רס"ה ובטו"ז ה' ר"ה וה' לולב בד"ת בחלום וביד אפרים ה' מגילה ובשו"ת משיבת נפש סי' ל"ה ובגמ' ברכות סנהדרין ועוד. ועי' בשו"ת זכר יהוסף מ' תהלוכות האגדות פ"ו בענין חלומות ואכמ"ל:
וע"ז הוא תשובת אדמו"ר מגור שליט"א. וכשאני לעצמי מתורץ לי עפ"י מש"כ חו"ז הגה"ק מ' ישראל יונה הלוי לנדא זצ"ל אבד"ק קעמפנא בספרו עין הבדולח (יומא דפ"ז ע"ב) אלא רבי חנינא חילמא חזי לי' לרב דזקפוהו בדיקלא וכו' ונודע כי יוסף אמר עליהם שאכלו אמה"ח והיינו שטעה וכו' ופרשנו הכתובים וישנאו אותו וגו' ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו. ואמרו על דבריו בשביל שהוציא דבה וכן מביא רש"י בחומש. רבים תמהו מה מקום לשנאה זו ששנאו אותו על החלום שנחלם לו. ואמרתי וכו' עפ"י דברי הספרים בכתוב אלל נביאי שקר אל תשמע אל חלומותם וגו' כי שקר כו' היות ממונה על החלום לאדם הנשמר משקר מגיד אמת ולמי שאינו נזהר משקר מגיד שקר כ"כ בזוהר ומפרשים המקובלים אל תשמע אל חלומותם כי שקר דוברים וגו' וחלומותם שקר. ולפ"ז לאשר הוציא יוסף דבה עליהם והם ידעו בעצמם כי לא נכשלו [ולקמן נדבר מאין נצמח טעות זה ליוסף] וא"כ בעיניהם הי' שקרן ואין מקום לחלומותיו. ופרשנו בזה הכתוב ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו ואמרו ועל דבריו בשביל שהוציא דבה וזה גרם שנאה על חלומותיו וכו' וכו' ויובן הכא אלא ר"ח חלמא וכו' ע"ש באריכות ד"ק. (ועי' בס' ילקוט הגרשוני או"ח סי' תר"ו שמביא גרסא אחרת בזה דפח"ח). ולפי"ז יהי' מיושב דקדוקי והבן. ועי' בתהלים (ע"ב א') ברש"י על שלמה בנו התפלל תפלה זו שצפה ברוה"ק שהוא עתיד לשאול מאת הקב"ה לב להבין לשמוע משפט. ועי' מלכים א' (ג' י') מה שמביא במלבי"ם דבר יקר מספרו ארצות השלום דפח"ח ואני המתקתי דבריו עם המדרש תנחומא (נת י') מה אתה סבור וכו' אין הקב"ה מצילנו וכו' ובמ"ר בהעלותך ואכמ"ל: