שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן צט
ב"ה ד' שלח תרס"ג פלונסק לכ' תלמידי הרה"ג מ' אברהם דוב כהן נ"י מו"צ בלאדו:
בהמשך לתשובתי אליך שנדפס בספרי שו"ת בית יחזקאל סי' ל"ו. הנני שנית להשיב לך בסוגיא דשמא יחפה וזמן בגיטין. מה שחנני הש"י. לחידוד התלמידים אשר סביב לשלחני. וזה החלי:
א) (גיטין דף י"ז ע"א) תוס' ד"ה מפני וא"ת וגט שחרור למה תיקנו בו זמן וכו' וראיתי בס' אמרי בינה (דף קכ"א ע"א) שהק' דילמא צריך זמן דנ"מ למאי דמבואר בש"ס ב"מ (דף צ"ו) צא והשאיל עם פרתי וכו' ואם אמר לעבדו צא והשאיל עם פרתי הוי שאילה בבעלים דיד עבד כיד רבו דמי וא"כ לכך תיקנו זמן דפעמים שישאיל פרתו לחבירו ויאמר לעבד צא והשאיל עם פרתי ואח"כ תמות הפרה וימהר זה ויכתוב שטר שיחרור לעבדו ויאמר שכבר הי' משוחרר בשעת שאילה ואם יטעון השואל א"י יתחייב לשלם דדמי למש"כ הנ"י בב"ק פ' הגוזל דאם טוען א"י אם מתה כדרכה או מחמת מלאכה הוי א"י אם החזרתי וחייב. כיון דוודאי השאילה וספק אם פטור עיי"ש. ולעד"נ דלא קשה כלל לפי מה שתי' בתוס' שם דנ"מ אם ימכור האדון ואז יפסיד הקונה האדון השני משום דהעבד מוחזק בעצמו. וראיתי בס' א"ב שם שהק' למאי שכ' בתוס' שם ד"ה משום בת אחותו דלכך לא מוקמינן אחזקת א"א משום דהרי היא גרושה לפניך ועוד מוקמינן אחזקת כשרות. וא"כ קשה למה יפסיד האדון השני נוקמא אחזקת עבד. ושני תירוצי התוס' לא שייכי הכא. תירוץ בתרא וודאי לא כמובן. וגם תי' קמא דהרי גרושה לפניך דנימא הכי הרי בן חורין לפניך שהרי על זה אנו דנין ואם מכרו האדון לאחר ואח"כ שיחררו אינו בן חורין ולא דמי כלל לאשה דעכ"פ עתה היא גרושה בוודאי ואיכא חזקה דהשתא דמרע לה לחזקה קמא משא"כ בעבד דליכא חזקה דהשתא כלל. וביותר יקשה קושית האמרי בינה לפימש"כ הפ"י דכוונת התוס' גבי אשה דנגד חזקת א"א איכא תרתי חזקות היינו דהיא גרושה לפנינו ועוד דיש לה חזקת כשרות. ואין כוונת התוס' לתרץ שני תירוצים רק הכל הולך למקום אחד והוא תירוץ אחד. דאל"כ קיי"ל דאין חזקה דהשתא דוחה חזקה דמעיקרא רק באם יש עוד חזקה ולכן כ' בתוס' דנגד חזקת א"א יש שני חזקות אחת דהרי גרושה לפנינו ושנית דיש חזקת כשרות. וא"כ כאן בעבד דאיכא רק מה שהוא בן חורין לפנינו זאת לבד לא יוכל לדחות החזקת עבד. ותי' דאע"ג דלענין קטלא הקשו תוס' דנוקמא אחזקה מ"מ הכא לאפוקי ממונא לא אמרינן הכי דבשלומא לענין נפשות דאזלינן בתר רובא אזלינן ג"כ בתר חזקה אבל לאפוקי ממונא מחזקי' דלא אזלינן בתר ריבא מכ"ש דלא אזלינן בתר חזקה עיי"ש. וא"כ ממילא מיושב קושיתו דדווקא כאן דחזקת עבד מסייע להאדון הקונה מתרץ שפיר דע"י חזקה אין ביכולת האדון להוציא ממון כמו ברוב. אבל גבי שואל דחזקת עבד מסייע להמוחזק היינו להשואל שפיר נוכל לומר דמוקמינן אחזקה והשואל ממילא פטור ולא צריך זמן. ועיין בתוס' ריש פ"ב דכתובות ובעה"מ שם לענין חזקה דמסייע להרוב עיי"ש כן גם כאן דהחזקה מסייע לחזקת ממון דהשואל והבן: ב) בתוס' ד"ה מפני מה וכו' לא מצי למימר דתקינו זמן כדי שתוכל להוציא האשה מן הבטל מזונות וכו' עיי"ש במהרש"א שהקשה דנימא משום הפסד דבעל תיקנו זמן שלא תוכל להוציא ממנו מזונות לאחר הזמן וכו' ותי' דהא אף בכתב זמן כיון שהגט בידה תוכל להטמין גיטה עיי"ש. וראיתי בטיב גיטין ובמקנה כלל מ"ב שהקשו על תירוץ המהרש"א למאי דמשמע מדקדוק לשון התוס' שאח"כ שתרצה להנשא תוכרח להראות גיטה וא"כ תינח בגט שאין בו זמן שפיר כתב תוס' הך סברא דתטמין הגט עתה ואח"כ תראנו שלא יבורר ע"י הגט זמנו משא"כ כשיש בו זמן הרי כשתראהו אח"כ יראו ב"ד ערמתה ויוציאו ממנה מה שנטלה שלא כדין. ולעד"נ ליישב שפיר כוונת המהרש"א ז"ל לפי מש"כ בטיב גיטין שם (בדף י"ז ע"א) בתוס' ד"ה מפני דהא דכתבו בתוס' שתוציאנו בעת שתרצה להנשא אין כוונתם דא"א לה להנשא בלא גט דהא אשה נאמנת לומר גרשתני כדי להנשא וכ' דכוונת התוס' הוא דאם תרצה ליטול כתובתה ע"י הגט אז תוכרח להראותו ואף דכ' בתוס' דבעיקר כתובה נאמנת אם אומרת גרשתני וממדרש כתובתה ע' בס"פ הכותב וביבמות אולי מיירי לענין תוס' כתובה דאינה נאמנת עיי"ש. וא"כ דווקא בקושית התוס' דיצרך זמן שלא תפסידה היא המזונות שפיר תירצו שיש לה עצה להטמין הגט ואם שתהי' מוכרחת להראותו לקבל תוס' כתובתה יש לה עצה להראותו אח"כ ולא יהי' שום סתירה לדברי' כיון שאין בו זמן. אבל בקושית המהרש"א שנצרך זמן שלא תקבלה מאתו מזונות שלא כדין שפיר תי' דלזה אין עצה דהא יכולה להטמין הגט אף אם יהי' בו זמן ותקבלה מזונות שלא כדין ואי שתצטרכה להראותו. זה אינו דהא לענין נשואין אין מהצורך לה להראותו. ואי משום התוספת כתובה הא עכ"פ באם יאות לה יותר לקבל מזונות שלא כדין מלקבל תוס' כתובתה היינו באופן שהמזונות עולים יותר מהתוספת כתובה אז יש ביכולתה להטמין ולא תראנו עולמית. ודווקא בקושית התוס' דמיירי לענין שלא יחסר לה מהמגיע לה עפ"י דין לזאת שפיר תי' דיש יכולת בידה גם בלא זמן להוציא את שלה עתה המזונות ואח"כ התוספת כתובה. אבל המהרש"א דמיירי לענין שקרנית שלא כדין ע"ז שפיר כ' דאין עצה דאם תרצה להיות רמאית אז באופן שיהי' ביכולתה להוציא ממנו מזונות יותר מכפי שוי' של הכתובה אז תטמינה הגט לעולם ומה מועיל הזמן והבן:
ג) והנה ראיתי בס' טיב גיטין שהק' על תירוץ התוס' דאיך מכשיר ר"ש מוקדם נהי דלענין פירות ס"ל דמשנתן עיניו לגרשה וכו' אבל הרי היא יש לה מזונות עד נתינה והרי יוכל להפסידה מזונות שלא כדין ולא שייך דתטמין עד שתרצה להנשא דאכתי הא יבורר הזמן אח"כ והניח בצ"ע. ולעד"נ דבטיב גיטין שם כ' דכל ענין שכ' התוס' שתראה הגט באם תרצה להנשא היינו באם לא נפרעה עוד הכתובה וא"כ יקשה דא"כ נוכל לומר דבלא"ה לא שייך הך חששא דמזונות לפי שיטת הרא"ש ז"ל ובעל העיטור שפסקו כהירושלמי דכל גרושה יש לה מזונות מבעלה אף אחר הגירושין כ"ז שלא נפרעה כל כתובתה עד פרוטה אחרונה. ועיין בפ"י כתובות (דצ"ז). א"כ לפי"ז הרי בלא"ה אית לה מזונות מבעלה אף אם אמר גרשתיך קודם לכן כיון שעדיין שטר כתובתה תחת ידה. אלא שי"ל דהתוס' לא ס"ל הך דירושלמי לדינא עיי"ש. ולעד"נ לומר להיפך דאדרבה מכאן ראי' דתוס' ס"ל כהירושלמי דכל עוד שהיא תובעת כתובתה יש לה מזונות וא"כ ע"כ מיירי כאן דכבר קיבלה כתובתה דאל"כ מה קושיותם שנצרך זמן לענין מזונות הא גם לאחר גירושין יש לה מזונות אם לא קיבלה כתובתה. א"ו שכבר קיבלה כתובתה. וא"כ לפי"ז מה שכתבו בתוס' ותראנו בעת שתרצה להנשא אין כוונתם לענין איזהו נפקא מינה רק דתוס' כתבו רק לפום ריהטא. דלעת עתה תטמינה הגט ולא תראנו רק אח"כ בעת. שתרצה להנשא דאז אין מגיע לה עוד מזונות אז יכולה להראותו ולא שיהי' בזה שום נפקותא לדינא דהא להינשא בלא הגט נאמנת כמש"כ בטיב גיטין כנ"ל ואי לענין הכתובה הא כבר קיבלה הכתובה לשיטת הירושלמי ולפי"ז לא קשה מהא דמכשיר ר"ש גט מוקדם דשפיר יכולה להטמין לעולם וא"כ אף באיכא זמן לא יתגלה שקרותה דאף קודם נשואין אינה מוכרחת להראותו ואי משום הכתובה כבר קיבלה כתובתה. ומיושב ממילא גם תירוץ המהרש"א דאם תרצה ליקח ממנו מזונות שלא כדין גם אם יש זמן יכולה להטמין ולא קשה שוב שיתגלה הרמאות כיון שיש זמן ותהי' מוכרחת להראותו קודם שתרצה להינשא דהא בזה אין כ"כ נפקותא אם כבר קיבלה כתובתה. והתוס' כתבו רק באם אין לה הפסד אם תראנו. היינו באם אין בו זמן אז קודם נשואין תראנו אבל באם יהי' בו זמן באמת לא תראנו לעולמים והבן:
ד) והנה הא דכתב המהרש"א ליישב דאם כדי שלא תפסידה היא אותו מזונות לזאת גם הזמן אינו מועיל דיכולה להטמין גיטה. ולכאורה אכתי קשה א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן. ואיזה עצה יש לזה שלא יפסיד הבעל מזונות. על זה יש לומר כסברת הטיב גיטין דלא חששו חז"ל לעשות תקנה רק משום הפסד האשה ולא משום הפסד הבע"ד והא דחששו משום פירות במוקדם הוא רק משום הפסד הלקוחות עיי"ש. ובאמת מבואר זאת בהרשב"א דהטעם שחששו בגט שאין בו זמן הא בכל מקום לא חששו להפסד הבעל דבר דאיהו דאפסיד אנפשי' רק לחשש לקוחות ותי' דהכא כיון שיכול לגרשה בע"כ ויפסידה הפירות עיי"ש ובחי' הרי"ם (דל"ג):
ה) (דף י"ז ע"ב) תוס' ד"ה זנות הקשו מהא דבתולה נשאת וכו'. והנה בתוס' הרא"ש הובא בשיטה מקובצת ריש כתובות תירץ דבאשה זנות לא שכיח כי בעלה משמרתה משא"כ בבתולה נישאת שם זנות שכיח עיי"ש, והנה מקשים על סברת התוספת הרא"ש מגיטין (דף כ"ו) ארוסה לית לה פירי וא"כ לסברת התוס' הרא"ש י"ל דגם לרשל"ק הטעם משום בת אחותו דהא דרשל"ק אינו סובר כר"י משום דזנות לא שכיח אבל שם בארוסה דאין בעלה משמרתה באמת זנות שכיח ויוכל רשל"ק לומר טעמא דר' יוחנן משום בת אחותו. והנה ראיתי בס' המקנה (כלל מ"ב פרט א') שמביא בשם הגאון מהר"ם שיק לתרץ בהקדם קושית העולם לתוס' גיטין (דף ל"ג) שיכול לחפות ע"י שיבטל הגט אם כן למה חיישו חכמים שיתפה על ב"א באיסור שיתן לה גט שלא כתב בו זמן ויחפה לאחר זנות הא יכול לעשות בהיתר ויבטל הגט וצע"ג ותי' העולם שלא רצה לעשות בניו פגומים כי אז יפקעו חכמים קידושין למפרע. אבל בארוסה אם יתן גט ויבטל יעשה בהיתר ולא שייך בניו פגומים ע"כ לא צריך זמן לרשל"ק. ולר"י כבר כתבו ראשונים כיון שכבר צריך התקנה לא פלוג עיי"ש ועי' שו"ת אורי וישעי סי' מ"ט:
ולעד"נ עפ"י מש"כ בתוס' ד"ה משום דלכך לא אוקמינן אחזקת אשת איש משום דגרושה לפנינו ועוד דאיכא חזקת כשרות. והנה בפ"י פירש דכוונת התוס' הוא לתרץ בתירוץ אחד דאי משום דגרושה לפנינו הא חזקה דמעיקרא עדיפא ורק משום דאיכא גם חזקת כשרות ולכך עדיף מחזקת אשת איש. והאחרונים תירצו משום דלהחזקה דהשתא דהרי גרושה לפנינו יש גם סיוע סברת התוס' הרא"ש דזינתה אחר גירושין דאז אין בעלה משמרתה ולא מקודם והבן.
וא"כ זה דווקא באם אנו מעמידין הא דגרושה לפנינו נגד חזקת אשת איש. אבל באם אנו מעמידין הא דגרושה לפנינו נגד חזקת ארוסה א"כ חזקה דמעיקרא עדיפא דהא כמו שאחר גירושין אין בעלה משמרתה כן בהיותה ארוסה וא"כ איכא חזקת א"א ושוב קשה קושית התוס' דלמה לי שמא יחפה הא איכא חזקת א"א והבן. שוב האיר ה' עיני וראיתי במקנה כלל מ"ב. ועיין תי' על התוס' הרא"ש בס' אמרי בינה (דף קכ"א ע"ב):
ו) והנה לפי מה שפירשו האחרונים דכוונת התוס' לתרץ ב' תירוצים בהא דחזקת א"א. והא דגרושה לפנינו די לסלק החזקת א"א משום דיש עוד ראי' שזינתה אחר גירושין משום דאז אין בעלה משמרתה כסברת התוספת הרא"ש הנ"ל. יהי' מיושב קושית דודי זקיני הגאון בס' לחמי תודה בחידושיו לגיטין (דף רכ"ז ע":
ב) בהא דתירצו בתוס' (דף י"ח ע"א) ד"ה הנהו קלא דתקנת הזמן שלא יחזירנה באיסור והלא שם ליכא חזקת כשרות עיי"ש. אכן להנ"ל ניחא דעכ"פ איכא הא דגרושה לפנינו ודווקא לשיטת הפ"י דכוונת התוס' לתרץ תירוץ אחד בהא דחזקת א"א יקשה קושיתו והבן:
ועיין בנוב"י מה"ק (אע"ז סי' כ"ג) ובשו"ת תפארת צבי בדיני מינקת (סי' ח' יו"ד):
ז) (דף י"ח) בתוס' ד"ה הנהו קלא אית להו וכו' תימא דלענין זנות דנהי דידוע שלא בא לידה ביום הכתוב בו מ"מ יכול לחפות ולומר שנתן לה קודם שזינתה. ולעד"נ עפ"י מש"כ במאמר הקדום דכוונת התוס' לתרץ הא דאיכא חזקת א"א משום דגרושה לפנינו היינו משום סיוע להא דהיא זינתה אחר גירושין משום דאז אין בעלה משמרתה כסברת התוספת הרא"ש וא"כ ניחא דדווקא באם יש בעלה בביתה קודם גירושין אז איכא סברא שלא זינתה בהיותה אשת איש משום דבעלה משמרתה. אבל כאן דמיירי שבעלה במדינת הים א"כ גם קודם שנתגרשה אין לה שמירה מבעלה ושוב נתעורר קושית התוס' הא איכא חזקת א"א. ולכך באם לא יהי' לה ראיה אימת מטא גיטא לידה ידונו אותה במיתה כשיטת רש"י והבן:
ח) (בדף י"ח ע"א) תוס' ד"ה הנהו קלא אית להו וכו' וא"ת ומאן דאמר משום בת אחותו בזמן הזה למה כותבין זמן בגיטין דאפילו בזמן הזה משמע דבעי זמן כדתנן ג' גיטין פסולים וכו'. והנה הפ"י הקשה דלמה המתינו תוס' עם קושיותם זאת עד כאן. הלא בריש הסוגיא בהא דאמר ר"י משום בת אחותו הו"ל להקשות זאת בזה"ז למה תיקנו זמן עיי"ש. ולעד"נ דפשוט י"ל דהא תוס' הי' מוכרחין להביא בקושיותם דיש ראי' דבעינן זמן גם בזה"ז ממתניתין דג' גיטין פסולין. לכך נטרו עד שמביא הסוגיא להקשות מהא דג' גיטין פסולין ולתרץ הא דהועילו חכמים בתקנתן וכאן בתירוץ הגמרא הנהו קלא אית להו הוא סיום הענין בהא דהועילו חכמים בתקנתן להעמיד המשנה דג' גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר לכך מקשים עתה בזה"ז למה כותבין זמן בגיטין והבן:
וע"ד הפלפול י"ל בהקדם קושית תוס' הא איכא חזקת א"א ותי' דהרי גרושה לפנינו ועוד דאיכא חזקת כשרות. והנה הפני יהושע כתב דכוונתם לתרץ תירוץ אחר דדווקא משום דאיכא תרתי גרושה לפנינו וחזקת כשרות אבל הא דגרושה לפנינו לבד לא ידחה חזקת א"א דמעיקרא. והנה לכאורה להסובר בש"ס כתובות (דף י"ג) המכשיר בה פוסל בבתה וחזקת כשרות דילה לא מהני לגבי הבנים א"כ י"ל דלכך צריך זמן בגט שלא להוציא לעז על בני' שהם ממזרים דאם לא יהי' זמן בהגט אז נאמר דבני' ממזרים משום חזקת א"א ואי משום דגרושה לפנינו זאת לבד אינו מועיל לדחות חזקה דמעיקרא ואי משום חזקת כשרות זאת אינו מועיל להכשיר הבנים. אכן באמת ר' יוחנן לשיטתו שסובר בכתובות שם דהמכשיר בה מכשיר בבתה א"כ שפיר גם להכשיר בני' יש חזקת כשרות נגד אשת איש ולכך לא צריך זמן בשביל זה והבן: והנה בהא דתירץ הגמרא איפוך שיטת התוס' שם דאיפוך בתרייתא ולעולם ר"י סובר משום בת אחותו ור"ל משום פירות. רק בהא דמשעת נתינה איפוך דר"ל סובר משעת חתימה ור"י משעת נתינה. אכן דעת העיטור הובא בהרא"ש שם דאיפוך קמייתא וכן הוא בירושלמי עיי"ש. והנה הר"ן מביא ראי' כשיטת התוס' דאיפוך בתרייתא מהא דמקשה הגמרא מהא דגיטין הבאין ממדינת הים דהקושי' הוא רק למאן דסובר משום בת אחותו כפירוש התוס' שם ד"ה ואנחיה בכיסתיה. וע"כ דכן הילכתא וע"כ כר"י דסובר עד שעת נתינה עיי"ש. וא"כ לפי"ז ניחא שפיר דבתחילת הסוגיא לא הי' מקשים בתוס' למה תיקנו זמן בזה"ז דהא נוכל לומר דאיפוך קמייתא ור"ל סובר הטעם דבת אחותו וא"כ נוכל לומר כנ"ל דתיקנו זמן בזה"ז משום שלא להוציא לעז על בני' שהם ממזרים. דהא ר"ל יש לומר שסובר לדברי המכשיר בה פוסל בבתה וא"כ כשרות לא מהני לבניו והוי מוקמינן אותה בחזקת א"א לכך צריך זמן אבל בסיום הסוניא מקושי' דגיטין הבאים ממדיה"י דמשם יש ראי' דאיפוך בתרייתא כדברי הר"ן ז"ל והסובר הטעם משום בת אחותו הוא ר' יוחנן והוא לשיטתו שסובר המכשיר בה מכשיר בבתה א"כ החזקת כשרות מועיל גם לבנים וא"כ שפיר יש נגד החזקת א"א הא דגרושה לפנינו ועוד דיש חזקת כשרות. וא"כ שפיר הקשו תוס' למה כותבין זמן בזה"ז והבן: ט) עוד י"ל פשוט ג"כ בדרך הנ"ל דהא פשוט יש לתרץ קושית התוס' דצריך זמן בזה"ז משום פירות אכן באמת קי"ל הילכתא כר"י עד נגד ר"ל והוא ל"ל משום פירות. אכן זאת אי נימא איפוך בתרייתא. אבל אם נפרש איפוך קמייתא א"כ ר' יוחנן סובר הטעם משום פירות ושוב נוכל לתרץ דצריך זמן בגיטין בזה"ז משום פירות. אכן באמת מקושית הש"ס מגיטין הבאים ממדינת הים יש ראי' דר"י סובר משום בת אחותו ואיפוך בתרייתא כמש"כ הר"ן ז"ל וא"כ שפיר ניחא דמקודם לא הקשו תוס' למה כותבין זמן בזה"ז דנוכל לתרץ כנ"ל משום פירות ולומר דר' יוחנן דהילכתא כוותי' סובר ג"כ הטעם משום פירות אבל עתה אחר קושית הגמרא מגיטין הבאים ממדה"י דמשמע דר' יוחנן סובר משום בת אחותו שפיר הקשו למה תיקנו זמן בזה"ז דאי משום פירות הא ר"י דהילכתא כוותי' לית לי' משום פירות משום דיש לבעל פירות עד שעת נתינה ושפיר אזלו תוס' לשיטתם שפירשו איפוך בתרייתא ולשיטתם הקשו שפיר למה כותבין זמן בגיטין בזה"ז ודו"ק:
שוב ראיתי אשר ת"ל כוונתי בזה לדברי הגאון ז"ל בס' זכרון צבי מנחם שתי' כן בחידושיו לגיטין והוא תירץ באופן זה גם את הפי' המשניות להרמב"ם ז"ל שכ' טעמא דר"ש דמכשיר משום דבין יום ולילה לא חיישינן לזנות ושמא יחפה. ומקשין עליו כל המפורשים מהא דסוגית הש"ס אליבא דר"ש לא קאמינא ואי כדברי הרמב"ם יוכל ר' יוחנן לומר טעמא דבת אחותו גם לר"ש רק דבמוקדם בין יום ולילה ל"ל סברא זאת. גם מקשים מהא (דדף י"ח ע"ב) דר"ש מכשיר אפילו מכאן ועד עשרה ימים ושפיר שכיח וע"כ דל"ל לר"ש כלל טעמא דבת אחותו ועיין בשעה"מ. אכן תי' באופן הנ"ל דגם שיטת הרמב"ם ז"ל הוא דאיפוך קמייתא דלא כתוס'. וא"כ להס"ד דר' יוחנן סובר משום בת אחותו. הי' מוכרח הגמרא לומר אליבא דר"ש לא קאמינא דהא ר' יוחנן לשיטתו דסובר (דף י"ח ע"ב) דריש מכשיר אפילו מכאן ועד עשרה ימים א"כ ליכא למימר סברת הפי' המשניות משום דלא שכיח בין יום ולילה אחת. דהא גם לזמן מרובה מכשיר ר"ש ועל כרחך דל"ל כלל טעמא דבת אחותו. אבל למסקנת הגמרא סובר הרמב"ם דאיפוך קמייתא. ור"ל סובר הטעם דבת אחותו. ור"ל לשיטתו שסובר דר"ש מכשיר רק לאלתר א"כ י"ל דגם ר"ש סובר הטעם דבת אחותו ורק במוקדם כשר משום דבין יום ולילה לא שכיח ודו"ק ודפח"ח. ועיין בשיטת הרייב"ם בדין מינקת בטעם דחסא מה שתי' בס' שער יהודה בתשובה שבסוף הספר (ד"ז ע"ב) דפח"ח:
י) בתוס' ד"ה מפני מה וכו' דיש לה מיגו להטמין וכו'. הנה המפורשים דיברו בזה הא הוי מיגו ועיין בס' יד המאיר בחי' סוגיא זו שכ' דתוס' תי' אליבא דרבה דסובר מיגו להוציא אמרינן ועיין במקנה (כלל מ"ב פרט א') בשם דברי חיים (ה' גיטין סי' ז') ועיין בזה בכתי"ק חמי זקני עיר מגרש. ועיין בס' בית הלוי עפ"י התוס' ריש ב"מ דמיגו להוציא דאי בעי שתיק עיי"ש (דף כ"ו פ"א). ולעד"נ בהקדם קושי' התוס' הא איכא חזקת אשת איש. ותי' דהרי גרושה לפנינו וחזקת כשרות. והפ"י תמה הא חזקה דמעיקרא עדיפא. וראיתי בבית הלוי (דף כ"ו ע"ב) שתי' בהקדם תי' דו"ז הר' ברוך פרענקיל לתרץ את הרמב"ם מחזקה ותוכן דבריו דבמיתה גם הא דחזקה דהשתא דוחה חזקה דמעיקרא עיי"ש. וא"כ כאן לענין ממון באמת איכא חזקה דא"א דהא החזקה דהשתא אינו דוחה ובאיכא גם חזקה דהשתא אמרינן מיגו להוציא כסברת התומים הובא במקנה שם ודו"ק:
ידידך בלונ"ח: