אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן צח

סימן צז

בשם ה' יום ב' מצורע ה' ניסן תרצ"ה ווארשא. לכ' בני החו"ב איש אשכולות וכו' מ' אברהם חיים שמחה בונם נ"י בלאדו חג כשר ושמח: אשר בקשת לברר לך ענין 'מאה ברכות' בכל יום. אם אמנם כי מפני הטרדות וחסרון בריאתי ל"ע לא אוכל לבוא באריכות. כאשר הענין דורש. אשלח לך עכ"פ מגירסא דינקותא מספר הכללים שלי. כלל ז'. מאה ברכות בכל יום. וזה הוא:

א) מאה ברכות. נ"ב איתא במנחות (דף מ"ג ע"ב) תניא הי' ר"מ אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנא' ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך וכו' עיי"ש ובירושלמי ברכות (פ"ט ה"ה) ובזוה"ק חיי (דקכ"ג ע"א):

ב) והנה רש"י ז"ל פי' שם מה ה' אלהיך וכו' קרי ביה מאה עכ"ל: ג) ובתוס' שם פי' ר"ת דהוי מלא ויש מאה אותיות בפסוק עיי"ש. ובביאור יותר איתא באור זרוע להר"י מווינא באלפא ביתא (אות כ' סי' ל"ב) ח"ל ור"ת זצ"ל כ' בתיקון ס"ת שלו שוא"ל מלא ומאה אותיות בההוא קרא עכ"ל. וכ"כ בערוך ע' מאה א':

ד) עוד שם בתוס' וי"מ דמ"ה עולה בא"ת ב"ש מאה. ועיי"ש באו"ז וכ"כ הר"א ממיץ בס' יראים (סי' י') מ"ה זה צ"י בחילוף א"ת ב"ש ה' בצ' מ' בי' עיי"ש. ובאמת פי' כן גם בזוה"ק קרח (דקע"ט ע"ב) דמ"ה הוא צ"י עיי"ש ועיין בפליאה מובא בילקוט ראובני פ' בא:

ה) עוד שם בתוס' וי"מ כדי להשלים מאה באותיותי' וכי קרית מאה הרי כולן עכ"ל. היינו דבלא האות א' ואם תקרא מ"ה לא מא"ה יהי' רק צ"ט אותיות וכ"כ בתניא רבתי (סי' א') ובס' צרור המור פ' עקב:

ו) בתוס' עה"ת (פ' עקב) כ' וז"ל עוד יש להוכיח מאה ברכות מדכתי' הנה כ"י כ"ן יברך גבר (תהלים קכ"ח) במנין כ"י כ"ן יברך גבר כי יברך חסר וא"ו כתיב וכ"כ בבחיי עקב (י' י"ב) ובס' כד הקמח אות ברכה ועיין מש"כ הר"ר חיים אלפואל מובא בס' מדרש תלפיות מ"ב ענף ברכות:

ז) בבעל הטורים פ' עקב (ו' י"ב) כ' וז"ל מדכתיב ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך ממ"ך עולה ק' עיי"ש. וכ"כ האבודרהם בסוף שער ברכת המצות (די"א ע"א):

ח) איתא במדרש רבה קרח (פי"ח) ובתנחומא קרח (י"ב) על הנאמר (בשמואל ב' כ"ג) נאם הגבר הוקם ע"ל בגימטריא ע"ל ק' כנגד ק' ברכות שבכל יום הי' מתים מישראל מאה אנשים בא דוד ותקנן למאה ברכות ועתה ישראל מה וכו' כיון שתקנום נעצרה המגפה עיי"ש. וזאת השיב רב נטרונאי ר"מ דמתא מחסיא מביאו בס' האשכול (ח"א סי' ד') בגרסא שהי' מתים מישראל מאה בחורים ועיי"ש בנחל שכ' דזאת הוא גרסא מדויקת עיי"ש ומובא כן דברי חז"ל אלו בס' פרד"ס לרש"י (סי' ה') ובתניא רבתי (סי' א') ובטור או"ח (סי' מ"ו) ועיין בס' אור פני משה במגילת איכה שכ' נודע מחז"ל ראה דוד שהי' וכו' לכך תיקן מאה ברכות וזה רמז טוב לגבר כי ישא על מנעוריו כי ישא לשון ישא ברכה ע"ל מספר מאה בנעוריו כמ"ש חנוך לנער ע"ל פי דרכו בהיותו עוד נער תחנך אותו לברך ע"ל מספר מאה וכו' עיי"ש דבריו כי נעמו ועיין בס' ייטב לב פ' לך:

ט) כ' בשו"ת התשב"ץ (ח"ב סי' קס"א) וז"ל לא ראיתי בשום מקום בגמ' אם בפני הבית היו מברכין מאה ברכות אבל אני אומר מסבר' שהיו מברכין אותן שהרי אמז"ל שדהע"ה תקנם וסמכו זה למה שכ' נאם הגבר הוקם על וכו' עיי"ש. וראיתי בס' הפרד"ס לרש"י (סי' ה') שכ' עד שבא דוד וחקר בדבר והבין ברוה"ק ותיקן מאה ברכות ונראה הדבר שנשתכחו אותן ברכות אלא שבאו תנאים ואמוראים ויסדו לנו ק' ברכות שאנו אומרים בכל יום עכ"ל וכ"כ בסידור ר' עמרם גאון ז"ל ובתניא רבתי (סי' א') כ' בזה"ל ומה ראה דוד ליסדם וכו' אמנם נשתכחו מעוני ומרוב עבודת הגליות עד שבאו תנאים והאמוראים ויסדו לנו אלו תחתיהן עכ"ל. והר"א ממיץ בס' יראים שם כ' חייב אדם לברך מאה ברכות בכ"י וכו' ואנשי כנסת הגדולה תיקנום וחכמים קבעום לנו עכ"ל. וראיתי בס' דבש לפי (מ"ב אות ה') שכ' וז"ל מאה ברכות תקנם משרע"ה ושכחום וכשהיו מתים ק' נפשות ביום חזר דוד ותקנם ואח"כ שכחום וחזרו חכמי הגמרא ותקנום. כן כתב רבינו אברהם בן ירחי בריש ס' המנהיג. ודבריו נעלמו מראשונים ואחרונים כמש"כ בעניותי בקונטרס יוסף אומץ סי' נ' עכ"ל:

י) כ' בס' מדבר קדמות (מ"ב אות ג') וז"ל כ' בס' כתנות אור (פ' נצבים) שהמברך מאה ברכות ניצול מק' תוכחות שבמשנה תורה צ"ח הכתובות וב' הרמוזות בפ' כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב עכ"ל. ובאמת קדמו בזה רבינו אליעזר מגרמיזא בס' הרוקח (סי' ש"כ) עיי"ש. שוב ראיתי שהעיר בזה בס' דבש לפי (מ"ב אות א') ובס' עבודת הקודש ח' קשר גודל סי' ה' אות ל"ב ממרחיד"א ז"ל בעל מדבר קדמות הנ"ל:

יא) כ' בס' הרוקח (סי' ש"כ) וז"ל וכנגד כל ברכה י' זהובים שכר כדאמרינן בחולין (דפ"ד) וסימנך כי סמך עשרה זהב משקלם אצל ברוך ה' אלהי אברהם הרי לק' ברכות אלף זהובים האלף לך שלמה עכ"ל, ביאור דבריו נראה לי מדברי הס' תורת חיים בבא קמא (דצ"א) שכ' וז"ל וחייבו ר"ג ליתן לו עשרה זהובים מצאתי כ' באו"ז רמז שהברכה שוה עשרה זהובים מדכתיב גבי אליעזר עבד אברהם ויקח האיש נזם זהב וכו' עשרה זהב משקלם למה פרט הכ' משקלם אלא לפי שגרמה לו לברך השם כמו שאמר ברוך ה' אלהי אברהם לפיכך נתן לה שכרה עשרה זהב שכך קיבל מאברהם ששכר ברכה י' זהובים וכו' נראה דהדה"ד כי טוב יום בחצרך מאלף בחרתי הסתופף בבית אלהי וכו' לפי שהאדם מחויב לברך בכל יום מאה ברכות ושכרן עולה אלף זהובים ליום אחד זה טוב יום בחצרך לברך מאה ברכות מאלף זהובים שכרם עכ"ל. ועיין בפי' הריב"א עה"ת (פ' חיי) בחשבון האלף זהובים שכר. מאה ברכות שהם ו' מאות אלף מעות כסף כנגד שש מאות אלף שבישראל שהם ס' רבוא עיי"ש. ובס' קרבן עני (פ' עקב) כ' החשבון בשם ס' אחד באופן דהאלף זהובים המה כנגד ס' רבוא נשמות שבישראל דהם ו' מאות אלף איסר ותיקנו מאה ברכות כדי לעשות בכל יום פדיון נפש עבור כללות ישראל איסר אחד הוא פדיון עבור נפש אחד מישראל ורמז לדבר לאסור איסר על נפשו ולכך תקן דהמע"ה בעת שהי' הנגף בישראל לעשות פדיון נפש עיי"ש. שוב ראיתי שמה שכ' הק"ע בשם ס' אחד הוא דברי הרמ"ע במאמר צבאות. ועיין מה שפי' בזה בס' ייטב לב (פ' פנחס) בפי' השיב את חמתי מע"ל ב"י מכח מאה ברכות מנין ע"ל שעתידין ישראל לברך בכל יום. ועיין בבעה"ט ריש ברכה שכ' וז"ל משה איש האלהים ר"ח מאה וס"ת משה וזהו ה' אלהי וכו' יוסף עליכם ככם אלף פעמים שאמר תנו לו מאה ברכות בכל יום ובכל ברכה וברכה יו"ד זהובים הרי אלף לכך אמר יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים וכו' עיי"ש. ועיין בבעה"ט לך בפ' וברוך אל עליון ובפתיחה לס' זיקוקין דנורא שער שמואל (דכ"א ע"א) ובאור החיים פ' תצא כ"ב י"ג: יב) והנה חשבון המאה ברכות גם חשבון המ"ב בשבתות ויו"ט ובתענית מבואר דרכים רבים בהראשונים. עיין בפרד"ס לרש"י. ובסידור ר"ע גאון. ובשבלי הלקט (כ"א). ובס' יראים. וברוקח ובאבודרהם. ובתניא רבבי שם. ועיין בב"י (או"ח סי' מ"ו) ובמג"א (סי' מ"ו סק"ח) ובש"ע או"ח (סי' רפ"ד ס"ג ובסי' ר"ץ) ובשו"ת מהר"ם גילנטי (סי' ל"ח) מובא במג"א (סי' רט"ו סק"ו) ועיין בזה בברכי יוסף (או"ת סי' מ"ו) ובשו"ת מהרי"א (סי' כ"ב) ועיין לדו"ז בסידור יעב"ץ בשער בית ה' בלילות חשבון מ"ב ושם בשער מוסך השבת עיי"ש. ובמג"א (סי' תרי"ב סק"ד) ובשו"ת יד מאיר (ס' ל"ז) ובטו"ז או"ח סי' תרכ"ב סק"ג:

יג) ועיין בתנחומא קרח ובפסיקתא ז' (פ' תולדות כ"ו) בענין מאה אותיות בברכה וזאת הוא הק' של יעקב. ואפשר לפרש בזה שאמר עשו הכי קרא שמו יעקב ועיין במהרש"א (חגיגה ד"ט ע"ב) ועיין במגלה עמוקות (פ' בלק) ובס' דגל מחנה אפרים פ' וישלח:

יד) כ' בס' תשובה מאהבה ח"ב (ס' רל"ז) להג"ר אלעזר פלעקלש ז"ל וז"ל ראיתי ברוקח (ש"כ) רמז נאה הנה על כל ברכה יו"ד זהו' שכר כדאמרינן בפ' כסוי הדם וסימנך כי סמך עשרה זהב משקלם אצל ברוך ה' אלהי אדוני אברהם הרי למאה ברכות אלף זהו' האלף לך שלמה עכ"ל שמעתי בילדותי דבר נאה ומתקבל מאת הרב הגאון החסיד המפורסים מו"ה שמעלקא זצוקללה"ה אבד"ק נ"ש והמדינה לבאר עם דברי רוקח גם סיפא דהאי קרא ומאתים לנוטרים את פריו ונדרש גם לפסוק שלאחריו

הסמוך ונראה עמו. הנה כפי החשבון מאה ברכות בכל יום חסרים ביום השבת עשרים ברכות. ואמרו ז"ל שם במס' מנחות דממלא להו באספרמקי ומגדי' פי' מיני פירות ומיני בשמים. עוד כתבו הפוסקים בשם הגאון דמנין הקרואי' העולים בשבת שמברכין לפניהם ולאחריהם ויתר הצבור מכוונים ועונים אחריהם אמן גם בזה משלימין מאה ברכות עיין כל זה בבית יוסף (או"ח סי' מ"ו). ועתה הבט נא וראה המתקת הכתובים האלף לך שלמה היינו ממאה ברכות בכל יום לכל ברכה עשרה כמ"ש הרוקח. "ומאתים" ר"ל אותן עשרים ברכות החסרים בשבת שעולים למנין מאתים עשרים פעמים עשרה "לנוטרים את פריו" יכולים למלאות בפירות ומיני מגדים. גם יש עוד תקנה אחרת "היושבת (כנסת ישראל) בגנים בבתי כנסיות כדאמרו ז"ל במ"ר במקומו. בגנים אלו בתי כנסיות חברים מקשיבים לקולך השמיעני שמכוונים לצאת בברכות ששומעים מחבריהם בשעה שעולים לקרות בתורה והם עונים אמן גם בזה ממלאים מאה ברכות ודפח"ח:

אגב אכתוב לך בני יקירי דבר חידוש ת"ל לשמחת יו"ט הבע"ל:

טו) בש"ס פסחים (דנ"ה ע"א) למימרא דרשב"ג וכו' הנה הרמב"ם (פ"ד מה' ק"ש ה"ז) חתן אם רוצה לקרות קורא. וכ' הב"י (או"ח סי' עי"ן) דהם סברי כתירוצא דר' יוחנן מוחלפת השיטה וא"כ דברי הת"ק דמשנתינו הם דברי רשב"ג והלכה כרשב"ג דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו וכ"כ הלח"מ בפ"ד מהק"ש והנה ראיתי בצל"ח כאן שכ' ולכאורה אני תמה ואף אם יהיבנא דקי"ל כר"י מ"מ מאן מוכח דמוחלפת השיטה דקאמר ר' יוחנן היינו שיטה דברכות דילמא שיטה דמקום שנהגו מוחלפת ורש"י כ' בפסחים מוחלפת השיטה התנא שסדרן טעה בא' מהן והחליף שיטתו והרי דלא הכריע רש"י איזה מהן מוחלפת וכו'. ושוב הקשה בצל"ח על הרמב"ם בפ"ה מה' תענית ה"י שסתם הדברים שת"ח בטלים ואם רשאי אדם לעשות עצמו ת"ח או לא השמיט ולא הכריע אם יש לחלק כדברי ר' שישא או אין לחלק כדברי ר' יוחנן:

ולעד"נ לומר דהרמב"ם פסק באמת כרשב"ג וכדברי ר' יוחנן דמוחלפת השיטה וא"כ דברי הת"ק המה דברי רשב"ג ואי משום קושית הצל"ח דילמא סוגי' דפ' מקום שנהגו מוחלפת י"ל דהרמב"ם סובר דכל מקום דאמרינן מוחלפת השיטה היינו השיטה שעומדין בה היינו הקמייתא. וראי' לזה מדברי התוס' (בברכות דמ"ט) בהא דהילכתא כר' יהודא דכזית ומוחלפת השיטה. והק' המהרש"א דילמא סוגי' דפסחים מוחלפת. ועיין מש"כ בחי' מס' ברכות (דמ"ט) וכיוונתי ת"ל לדברי האור חדש סו"פ אלו עוברין דאין לומר דהא דפסחים מוחלפת כיון דר' יהודה סובר אין ביעור חמץ אלא שריפה ע"כ דלית לי' עד כביצה עפ"י הירושלמי שהובא שם בתוס' ובהקדם דברי הבאר אברהם דלמ"ד אין ביעור חמץ אלא שריפה לא מועיל ביטול וא"כ ע"כ דהא דקמן מוחלפת. שוב ראיתי בס' תולדות יעקב ברכות (די"ז ע"ב) שחידש כן עיי"ש. וכן באמת סברת הרא"ש גיטין (די"ז) בשם העיטור:

והנה הר"ן בגיטין שם סובר דמוחלפת השיטה היינו קמייתא ומביא ראי' מכתובות (ד"י). ובס' באר יעקב (דף קמ"ג ע"ב) כ' ג"כ הראי' מכתובות בשם עצמו והובא בס' עין זוכר (מ"מ אות ע') ומראה מקום לספרו ברכי יוסף או"ח (סי' ע) ואינו תח"י. ועיין בס' יד מלאכי (מערכת מ' אות ת"ח). ובס' הליכות עולם בכללי הגמ' למהר"י קארו (דף ס"ד ע"א). ובתוס' עירובין (צ"ט ע"א) ד"ה הוא. שוב ראיתי בזה בס' תוספות יוה"כ (יומא דע"ט) שביאר זאת באורך ורוחב ועיי"ש בהגהות הגרע"א והארכתי בזה במק"א:

והנה אם הרמב"ם ז"ל פוסק בה' ק"ש כת"ק דהוא רשב"ג יקשה לכאורה דהי' לו לפסוק בה' תענית דלעולם יעשה אדם עצמו ת"ח אי משום דכן סובר רשב"ג והלכה כמותו במשנתינו ואי משום דהוא פסק דחתן קורא ק"ש א"כ לא חיישינן ליהורא וכל אדם יכול לעשות עצמו ת"ח:

אכן י"ל דגם כאן נסתפק הרמב"ם אולי גם סברת רב שישא ברי' דרב אידי אמת דדוקא שם בברכות סובר הת"ק דחתן קורא ק"ש משום דאיהו עביד ככ"ע לא כן בהא דמלאכה דכ"ע עבדי מלאכה ואיהו לא עביד מיחזי כיהורא. לכן סובר הרמב"ם דגם כאן בפסחים מוחלפת השיטה היינו קמייתא ככללא הנזכר לעיל דבכל מקום מחלפת את השיטה במקומה וגם כאן בפסחים מוחלפת ובאמת הא דרישא בכל מקום ת"ח בטלים הם ג"כ דברי רשב"ג. וכן באמת פסקו של הרמב"ם ולא כמש"כ בצל"ח דהרמב"ם לא הכריע. דהא כיון שכ' הרמב"ם דת"ח בטלין א"כ מפורש יוצא דסובר כת"ק דהוא רשב"ג אם מוחלפת השיטה. ודוקא בברכות (דמ"ט) ע"כ מוחלפת רק בברכות. דהא בפסחים לא נוכל לומר מוחלפת השיטה כדברי הנ"ל עפ"י הבאר אברהם. או דבאמת הרמב"ם סובר דגם שם אמרינן מוחלפת השיטה גם בפסחים ובאמת פסק הרמב"ם כחכמים דבקודש עד כזית ובחמץ עד כביצה. דזאת הוא גם דעת ר"י דהלכה כמותו. או משום דהרמב"ם סובר (בפ"ג מה' חמץ) דלאו דוקא שריפה א"כ יוכל לסבור עד כביצה, אף לסברת הבאר אברהם. ועיין בהא דמי שיצא מירושלים מש"כ הרמב"ם (פי"ט מה' פסולי המוקדשין ה"ח ובפ"ב מה' חו"מ הלכה ט'). והנני מוכרח לקצר:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה