שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן צז
בשם ה' ובעזרתו ית"ש יום א' מו"מ תרס"ד לפ"ק פלונסק הנה בעירי קרה מקרה אשר נולד זכר ברגל עקום ורופא מומחה אומר שיש אופן ליישב ולישר הרגל ע"י גופסין כל עוד שהעצמות הילד רכים ואם ימולו אותו קודם יתקשו העצמות ולא יהי' אפשר אח"כ ליישר הרגל. אך אם יעשו האפיראציע (גופסין) עתה יוחלש עי"ז הילד ולא נוכל למולו ביום ח'. אם מותר לעשות האפיראציע לדחות המילה בזמנו. או שהחיוב למולו בזמנו. אף שעי"ז ישאר הילד בעל מום. והיה לי בזה מו"מ של הלכה עם יד"נ הגה"צ מראדזמין שליט"א. וזאת אשר כ':
הנה לכאורה אפ"ל שקודם יום השמיני שבא עליו חיוב מצות מילה יוכל לעשות הנצרך לרפואת הילד אעפ"י שעי"ז יגרום שבבוא הזמן לא יוכל לקיים המילה. וכדוגמא שמצינו שמפליגין בספינה ג' ימים קודם לשבת. וכן שלוחי מצוה יוצאין קודם החג אעפ"י שעי"ז יפטרו מסוכה. ואם לומר דשם לדבר מצוה דוקא אמנם דלרפאות את הילד ג"כ בכלל מצוה הוא כמובן.
ודוגמא לזה עוד מצינו במג"א (סי' י"ג סק"ח) בשם המרדכי שבשבת אין צריך להפשיט בגדו כיון שהחיוב עליו רק כשלבוש ואז א"י כדמבואר שם. אולם אחר העיון נראה שאינו דומה לשם דשאני התם בשבת וסוכה שאין שום חיוב קודם שהגיע הזמן וכן בציצית דקיי"ל כסותך כשאתה מתכסה משא"כ במילה תיכף כשנולד לו הולד יש עליו חיוב מילה ורק מחוסר זמן הוא. נמצא שמדחה בידים:
אמנם י"ל שהעקמימות הרגל בעצמו הוא בכלל חולה וצער לדחות בזה את המילה בזמנו. ואם אמנם כי נולד במום אין לדחות בשביל זה המילה בזמנו כנודע אמנם יש לחלק דוקא מום שא"א לתקנו הרי נולד באופן זה. וכן הוא בטבעיות הילד בתכונת אבריו במים שאינו עובר משא"כ כשאפשר לתקנו הרי אנו רואין שעצביו נולדו באופן שאפשר לו להיות בהשלמת כל אברים כשאר כל אדם. א"כ כ"ז שאינו מתקנו הרי הוא בכלל חולה. ואם אמנם לאשר דכל ענין שאנו דוחין המילה הוא רק היכי שיש לחוש שע"י החולי יסתכן ע"י המילה משא"כ במום כזה שאנו רואין הרבה אנשים שלא תקנו להם מום זה בילדותם ומלו אותם בזמנם ולא הי' סכנה רק דכל החשש הוא שלא ישאר במומו כמובן א"כ אפשר לומר שאין לדחות המילה בשביל זה:
אמנם לאשר דהרי כתב הנמק"י (הובא בש"ך יו"ד סי' רס"ב סק"ג) וז"ל כל תינוק שמצטער בין מחמת חולי בין מחמת ד"א אין מוהלין אותו עד שיבריא עכ"ל. והנה מ"ש בין מחמת ד"א וודאי דכוונתו כנ"ד שאין התינוק חולה אבל יש לו צער. וכשיש לו צער כ"ש כתב שם הש"ך ז"ל דדוחין המילה בזמנו. וא"כ בנידן דידן אם נאמר שיש לו להולד צער כ"ש וכהנ"ל. אזי שפיר שיהי' נוכל לדחות המילה בשביל זה עד שנעשה לו את התיקון. אמנם מנא ידעינן זה שיש לו להתינוק צער מהדבר והוא שתלוי בשיקול הדעת.
ולכן נ"ל באם שיש רופא מומחה ישראל ואם לאו נוכל לסמוך גם על רופא מומחה עכו"ם לשאל אותו אם עפ"י ידיעתו בחכמת הרפואה יש לו לתינוק צער מזה. עכ"פ קצת צער. ואזי יש לסמוך לרפאות אותו מקודם וכהנ"ל: אולם אם יאמר הרופא שאין להתינוק צער מזה כלל. קשה לדחות המילה בשביל זה. בפרט כאשר כי כל דברי הרופא מה שאומר שאחר שיתרפא המילה לא יהי' באפשרי לעשות הרפואה לא נכון כי לדעתי כל שלשים יום הראשונים של הוולד העצבים הם כמעט באופן אחד לאשר כי הדברים שתלוים בהחזקת הכוחות שהם תלוים בחזקת העצבים שמצינו בדחז"ל ששיערו שלשים יום. כגון אצל תינוק השלשים ימים הראשונים שיהי' יוצא מכלל נפל וכדומה כל הימים הם כמעט בבחי' אחת. ולא בזה בלבד אלא לפי הנראה אשר עוד אצל איזה דברים שנמצא בהם זמנים משונים כגון אותן דברים הנאמר בהם זמן של שלשה ימים התלוי ביתיבא דעתי' שהובא בחז"ל על ביום השלישי של עקידה. וכמו כן למנין רפואת המכה הנסמוך על ביום השלישי בהיותם כואבים וכדומה. וכמו כן אותן הדברים הנאמר בהם זמן של ז' ימים התלוי בזה עד שיעבור השבעת ימי הבנין. ודברים הנאמר בהן זמן של שלשים יום כגון זה של נפל וכדומה דוקא דהוא שנראה שתלוי בהזמן של ימי הלבנה ואזי כל הימים שבנתים העצבים הם כמעט באופן אחד לאשר כי ענין טבעיות הוא שניתן בזה להיות תלוי ועומד עד השלמת הזמן השייך אליו. וידוע כי התרפאות המילה לא משוך עפ"י רוב יותר מח' ימים ולמעוטא לא חיישינן כי אין זה בכלל פקוח נפש לחשוש בזה גם למעוטא ע"כ גם אחר שיתרפא ממילתו ג"כ עוד לא יתקשו העצמות ועדיין הם רכים כל השלשים יום ושיהי' נוכל בניקל לפשוט את העקמימות של הרגל. אך כל זאת כאשר נשמע מרופא מומחה ויאמר שעפ"י דעתו בחכמת הרפואה הוא יודע שהתינוק מרגיש צער מזה לעשות מקודם את רפואתו וזה ג"כ באופן אם שיעשה זה קודם יום השמיני לאשר דעכ"פ הוא שנוכל לחשוב זה לסניף קודם שהגיע זמן חיובא ומה גם כאשר נאמר דהתינוק הוא שמרגיש צער מזה ואזי הוא שנמצא שלא חלה עוד חיוב המילה עליו ביום וא"כ שוב הוא שיהי' עכ"פ איזה סניף מספינה וסוכה וטלית וכדומה להיות נוכל להתחיל לעשות את הרפואה קודם יום השמיני:
ולאשר הענין היה כדבר החדש. ונוגע לענין היותר חמור וקדוש בתוה"ק. לא אביתי לסמוך ע"ע ובית דיני. ושלחתי שליח מיוחד לכבוד הגה"ק מסוכטשוב שי' עם שאלה זו והוא השיב לי ע"י השליח ה"ה התורני ר' ישעי' נפטאלאוויטץ את תשובתו והיא לו נדפסה בשו"ת "אבני נזר" חיו"ד סי' שכ"א ע"ש. והשאלה הזאת נתפרסמה בעולם והובא זאת אח"כ בכמה ירחונים במדינתינו ובחו"ל כמו בס' המאסף שי"ל אז בעה"ק ירושלים תבב"א: