שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן צא
בשם ה' יום ב' חו"ב ז' תמוז תרצ"ה ווארשא:
שוי"ר לכ' י"נ האברך הרב הגדול חו"ב וכו' מ' אברהם יהודה נ"י קעסטנבערג דפה. בן הרב הגאון אבד"ק ראדום שי':
אשר הצעת לפני חיבורך בפי' הגש"פ. ראיתי בו דברים נחמדים. והנני לעשות רצונך החביב לי לרשום איזה הערות. אם כי הנני חלוש ל"ע יחזקיני השי"ת:
ראיתי דבריך בטעם שאין מברכין שהחיינו במצות ספירת העומר. ומפני חביבות שלי לגרסא דינקותא ארשום לך מהנאמר ב"ספר הכללים" שלי בעניני ברכות וזה החלי:
א) ברכת שהחיינו במצות ספירת העומר הא דאין מברכין. כתב בבעל המאור פסחים (דקכ"א ע"ב) וז"ל וכללו של דבר אין לנו להחמיר בספירת העומר שאינו אלא לזכר בעלמא והכין אסיקנא בדוכתא במנחות דאמימר מני יומי ולא מני שבועי אמר זכר למקדש הוא ואע"פ שאנו מונין ימים ושבועות מנהג הוא בידינו אבל להטעינו זמן אין לנו עכ"ל. ומביאו גם הר"ן (סוף פסחים) עי"ש. וכן תירץ גם הרוקח (סי' שע"א) ועיין בברכי יוסף או"ח (סי' תפ"ט סק"א) שמביא מחלוקת הראשונים אי ספה"ע בזה"ז דאורייתא או דרבנן לזכר בעלמא עיי"ש ב)עוד תירץ שם הבעה"מ וז"ל ועוד שלא מצינו ברכת זמן אלא בדבר שיש בו שום הנאה כגון נטילת לולב שהוא בא לשמחה. ותקיעת שופר לזכרון בין ישראל לאביהם שבשמים. ומקרא מגילה דחס רחמנא עלן ופרקינן ופדיון הבן שמברך אבי הבן שהחיינו. לפי שיצא בנו מספק נפל דכל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל. ולספירת העומר אין בו זכר לשום הנאה אלא לעגמת נפשינו לחרבן בית מאויינו עכ"ל. והנה הבעה"מ דייק לומר בפדיון הבן בלשון אריכות שמברך אבי הבן שהחיינו מה שלא מאריך כך בשאר דברים בלולב ושופר ומגילה. נלענ"ד כוונתו משום דאיתא שם בפסחים כהן מברך דקמטי "הנאה" לידיה או אבי הבן מברך דקא עביד מצוה. ולכך אמר דאף באבי הבן יש "הנאה" שיצא בנו מספק נפל ולכן הוא קודם לברכה דקא עביד מצוה ויש לו "הנאה". ובמק"א הארכתי בסוגיא דמצות לאו להנות ניתנו עם
דברי הבעה"מ אלו:
ג) והנה תירוץ זה של הבעה"מ כתב בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' קכ"ו) בשם הראשונים והנה צ"ע לי לכאורה דנראה דברי הרשב"א סותרין עצמם למש"כ בשו"ת הרשב"א (סי' רמ"ה) בטעם דאין מברכין שהחיינו במצות מילה כתב וז"ל ומיהו אין הטעם מחמת דאית לי' צערא לינוקא וכו' שלא נאמר טעם זה אלא בברכת שהשמחה במעונו דבמקום דאיכא צערא לינוקא גם האב מצטער ולא שייך לברוכי שהשמחה במעונו אבל ברכת שהחיינו אינה תלויה בשמחה אלא תלויה בדבר שמגיע לו תועלת ואע"פ שמתערב עמה צער ואנחה שהרי אפי' מת אביו ונפלה לו ירושה אומר שהחיינו עכ"ל. אכן יש לומר דלכך דייק הרשב"א וכתב בספירת העומר ואין בו זכר לשום הנאה והוא רק עגמת נפש בזה אין שייך לברך שהחיינו אבל במילה וירושה שיש תערובות הנאה וגם צער ואנחה בזה שייך שהחיינו:
והנה ראיתי בשו"ת מהר"י אסאד (חאו"ח סי' קנ"ד) שכ' וז"ל:
וע"ד אשר העלית סתירה בתשו' הרשב"א (מסי' קכ"ו) דברכת זמן הוא רק בדבר שיש בו הנאה משא"כ ספירת העומר (ובסי' שס"ט) תברא לגזיזי' דחה טעם זה דהא יוה"כ יוכיח וכו'. וי"ל טעם הר"פ דלא חשש לדיחוי זה הוא משום דיוה"כ בוודאי הנאה גדולה יש בו לכל המאמין וכו' לא הי' יו"ט לישראל כט"ו באב וכיוה"כ משום דאית בי' סליחה ומחילה וכו' וה"ט דהרשב"א (בסי' קכ"ו). ולקו' הסתירה הנ"ל נ"ל הרשב"א סיים וספה"ע אין בו זכר לשום הנאה אלא לעגמת נפשינו וכו' הרי דה"ט משום דלא זו בלבד שאין בו שום הנאה אלא גם זו שנהפוך הוא לטג"נ לחורבת בית מאויינו ופשיטא דמה"ט גרע טפי מיוה"כ נהי דאין בהם הנאה מיהת גם עגמת נפש ליכא בהו וכו' עכ"ל. א"כ שפיר תירץ הבעה"מ ושאר הראשונים בספה"ע דהוא רק מג"נ ולא שום שמחה. אבל אם גם שניהם בהם כדברינו באות הנ"ל. או דגם עג"נ לית בי' שפיר מברכין. ועיין בתוס' סוכה (דמ"ו ע"א) ד"ה העושה ובפר"ח (יור"ד סי' כ"ח ס"ב) ובאבודרהם (שער ג') ובחק יעקב (סי' תפ"ט סק"ז). והנה ראיתי במג"א (סי' רכ"ג סק"ה) דבקונה ספרים אין מברכין דללה"נ וא"כ לסברת המהרי"א הנ"ל הא גם עג"נ ליכא: ה) כתב הר"ן בסוכה (דמ"ו ע"א) וז"ל למה אין מברכין זמן על ספיה"ע. וראיתי מי שכ' שאם לא ספר בלילה לא יספור ביום ומשום הכי לא אמרינן בי' זמן עכ"ל. וכתב בשו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' אלף שכ"ז) על דברי הר"ן וז"ל:
ונראה לי בטעמו של דבר דבשלמא אם לא ספר בלילה סופר ביום נמצא זמנה קבוע וכל החמשים יום זמן אחד הוא ומצי לברוכי שהחיינו אבל השתא דאינו סופר ביום נמצא דאותו היום אין לו תשלומין וכיצד יברך והגיענו לזמן הזה לספור חמשים והוא לא ספר כל החמשים ומה שחוזר וסופר בלילה שלאחריו זמן אחר הוא זה ואם כשישכח שיברך שנית שהחיינו הלא חדא מצוה הוא עכ"ל:
ו)בס' תניא רבתי (סי' נ') כתב וז"ל:
עוד מצאתי משמו (הוא רבינו בנימין בר' אברהם הרופא ז"ל) שלא נהגו לברך שהחיינו לפי שזמן הספירה תלוי בקביעת הפסח כמא דתימא וספרתם לכם ממחרת השבת לכך נראה שאין מברכין עליו זמן ודי לו בברכת הזמן של יו"ט עצמו וכו' עכ"ל. והנה בשו"ת מהר"י אסאד (חאו"ח סי' קנ"ה) מביא תי' זה בשם בנו ודחה אותו עיי"ש. והוא תי' הראשונים ז"ל:
ז) בשו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' אלף שכ"ז) תי' וז"ל בעיקר השאלה אני אומר שכל מצוה שהיא הכנה למצוה אחרת תקנו לברך על המצוה העיקרית ופוטר את שתיהן הלכך ספה"ע הוא הכנה לעצרת וכו' מברך בחג השבועות ועולה לכאן ולכאן כמו בעשיית הסוכה שהי' צריך לברך שהחיינו בשעת העשייה ואפ"ה לא מברכינן לה אלא בשעת המצוה שהוא זמן החג ועולה לכאן ולכאן עכ"ל: ח) עוד תי' הרדב"ז שם וז"ל:
ותו דאין גמר המצוה עד סוף הספירה ולפיכך א"א לברך בתחלת הספירה שהוא חלק מצוה ולא בסופה שאין מברכין שהחיינו בסוף המצוה עכ"ל. ונ"ל דזאת כוונת התי' במהרי"ל בסדר ברכת העומר עיי"ש. ובשו"ת מהרי"א שם הנ"ל (אות ו') מביא תירוץ זה בשם מחר ודחה אותו ובאמת הוא תירוץ הקדמונים הללו ובאמת קושית המהרי"א על תי' זה הקשה בעל אדם וחוה מביאו בס' מטה משה סי' תרס"ט:
ט) בשו"ת מהרי"א (סי' קנ"ה) מביא בשם בנו לתרץ דבדבר שאין בו מעשה אין מברכים שהחיינו ודחה תירוצו עיי"ש. ואפשר דזאת כוונת הרוקח (סי' שע"א) שכ' וז"ל וגם אין היכר בימים:
י)העקידה (פ' אמור) תי' כי מספר שבע שבועות דוגמת ז' נקיים ימי הליבון שקרבנו המקום לעבודתו לקבלת התורה ומספר ימי הריחוק אשה מבעלה ימי צער הם איך תברך שהחיינו וכו'. ודבריו מבוארים ביתר ביאור במטה משה (סי' תרס"ט) וגם בקדושת לוי דרוש לספירה תי' כן וז"ל בקיצור:
דהנה איתא וכו' ובלא ספירת הז' נקיים לא הי' באפשר לקרבם תחת כנפי השכינה וכו' ונמצא שהיו מצפים תמיד מתי תעבור המספר ושיגיע הקירוב ותמיד הי' רצונם לכלות ימי הספירה וכו' אין שייך ברכת שהחיינו על זה עכ"ל:
יא) בסידור אור זרוע (דקס"ט) מביא בשם הרה"ק אור עולם מהר' פנחס מקארץ זצ"ל לתרץ וז"ל:
להיות שאין זה דבר חדש כי כל ההארות והבהירות נתגלו ביחד בליל א' דפסח כידוע אמנם ההאר' הגדולה הזו הי' רק לשעה כדי שיגאל וכו' ובימי הספירה נכנסין שוב מדרגה אחר מדרגה א"כ אין זה חדשות שיברך שהחיינו עכ"ל ועיין בס' בני יששכר שער חודש ניסן מאמר י"ב אות ח' י"א) ועיין לעיל אות ו':
יב) אגב אכתוב לך מה שאמרתי בהגש"פ. בפיסקא עבדים היינו לפרעה במצרים וכו' מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים וכל המרבה לספר ביצ"מ ה"ז משובח. יל"פ בהקדם קושית הראשונים למה אין מברכין על מצות סיפור יצ"מ. והנה באבודרהם בסדר הגש"פ תי' בשם הרשב"א ז"ל שאין לברך על קריאה מפני שהיא מצוה שאין לה קצבה ידועה ואפילו בדיבור בעלמא שדיבר בענין יצ"מ יצא אלא שכל המרבה הר"ז משובח. וכן כ' האבודרהם בסדר תפלה של חול קודם תפלת שמ"ע שכ' טעם שאין מברכין על התפלה מפני שהתפלה היא מצוה שאין לה קצבה מה"ת אלא ביד האדם היא למעט או להרבות כמש"כ הרשב"א בהגש"פ דאין מברכין על קריאתה מטעם זה. ועיין בפר"ח (או"ח סי' תע"ג) ועיין בחידושי המאירי (פ"ג דמגילה) ועיין בתשובת הרא"ש (כלל כ"ד סימן ב') וברלב"ח באגרת הסמוכה ובשו"ת מהרי"ק (כלל פ"ח). ובמפורשי הגש"פ. וא"כ זאת כוונת המגיד מצוה עלינו לספר ביצ"מ. וא"ת נברך על הסיפור ע"ז מסיים ומתרץ וכל המרבה לספר ביצ"מ ה"ז משובח והוא ענין שאין לו קצבה והבן:
יג) גם יש לפרש עפ"י תי' שו"ת בשמים ראש (סי' קצ"ו) דאין מברכין על סיפור יצ"מ ואמירת ההגדה משום דהוא שבח והודאה וכמו ברה"מ דאין מברכין לפניו משום דהוא גופא הוי שבח והודאה לה' ואין נותנין שבח קודם שבח עיי"ש:
והנה להמהר"ל מפראג ז"ל בס' גבורות ה' (פ"א) שהק' מהא דאיתא בברכות (דל"ג ע"ב) א"ל סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך ופי' הרמב"ם ז"ל כי אין לספר שבחו לא מצד האיכות שאין לעמוד על שבחו עד היכן מגיע השבח ההיא שמספר. וגם מצד הכמות ג"כ שאין לגמור שבחו ששבחיו הם בלי תכלית וקץ.
ומפני זה יש לשאול איך אנו מצווים לספר נפלאותיו של הקב"ה בליל היציאה ולמה לא נאמר בזה מי ימלל גבורות ה'. אבל תי' קושי' זאת שאין סיפור יצ"מ מצד שבח רק כנותן הודאה שלא להיות כפויי טובה על כל הטובות שעשה הקב"ה לנו נסים ונפלאות ויש לנו להודות לו עיי"ש בארוכה דבריו הק':
ועפ"י דבריו ז"ל יש להבין דברי רב נחמן בפסחים (דף קט"ז ע"א), אחר שא"ל דרו עבדי' חייב לאודויי ולשבוחי א"ל פטרתן מלומר מה נשתנה היינו שזאת באמת אמר דרו דהוא ענין הודאה. ועיין בס' חיי ארי' ליד"נ הגאבד"ק קראקא בדרוש לשה"ג דרוש י"ד:
וא"כ י"ל דכוונת המגיד לומר מצוה עלינו לספר ביצ"מ, ואם תקשה אמאי אין מברכין. ע"ז מתרץ דכל המרבה לספר ביצ"מ ה"ז משובח. וא"כ אין זאת כמספר הנסים דאסור להרבות שנראה כמסיים שבחי השי"ת כש"ס ברכות הנ"ל. וע"כ דהוא מצד הודאה ולכך אין מברכין כנ"ל ודו"ק:
יד) עוד י"ל עפ"ד האור זרוע הגדול (הל' ברכת המוציא אות ק"ס) דכלל חדש משמיענו והאיר עינינו דאין לברך על מצוה שלעולם חייב בה ואין עת מיוחד לקיומה וחיובה לא נפסק לעולם. ובזה יל"ח ג"כ בענין סיפור יצ"מ דדרשינן ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות. וזאת כוונת המגיד מצוה עלינו לספר ביצ"מ. וא"ת נברך. ע"ז תי' כל המרבה לספר וכו' וסיים מעשה בר"א וכו' ומביא דרשת ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה וכו' וא"כ הוא דבר שאין הזמן גרמא ולכך אין מברכין והבן:
טו) גם יש ליישב עפ"י תי' יד"נ מחותני הגאבד"ק סטאניסלאב בפי' להגש"פ הנקרא שבחא דמרא בהקדמתו בהא דאין מברכין על סיפור יצ"מ משום דשייך לאכילת מצה ומרור. וזה הוא כוונת המגיד לומר כעין הקדמה להסיפור המתחיל מתחילה עובדי ע"ז והקדים לומר עבדים היינו וכו' כל המרבה לספר ביצ"מ ה"ז משובח וכו' כן עשו החכמים התנאים בבני ברק שהיו מרבים בסיפור יצ"מ וכו'. וכן דרש ראב"ע ומצוה עלינו להגיד ולספר נגד ד' בנים. ואם תקשה א"כ נברך. ע"ז מתרץ דיכול מר"ח ת"ל ביום ההוא וכו' לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך וא"כ ענין הסיפור שייך למצה ומרור והבן:
והנה יש תח"י בכתי"ק ס' עטרת ישועה ביאור הגדה ש"פ מאת חו"ז הגה"ק מ' ישראל יונה הלוי לנדא זצ"ל אבד"ק קעמפנא. בעהמח"ס מעון הברכות וש"ס והנני שולח לך מאמר הראשון מהספר הזה השייך לעניננו:
טז) וזל"ק:
נתקשו כל קדמונינו בענין מצות סיפור י"מ מ"ע מפורשת והגדת וגו' מה דלא תקנו ברכה למצוה זו ונדחקו. וביחוד הרשב"א ז"ל, ונראה בהקדם קושית עקדה על עיקר מצוה זו יתר על כל נסים שעשה השרת. ובפרטות לאשר היותינו בגלות בארץ העמים אין לנו תועלת בניסי י"מ. ואקדים לפרש מקראות פ' בלק אל מוציאו ממצרים כתועפת ראם לא והכתיב לו ועיין גמ' נדרים וספרי עה"ב ואמרו ז"ל כתועפת ראם אלו השדים כי לא נחש ביעקב וגו' כעת יאמר ליעקב וגו'. עפ"י פסוקים בפ' האזינו פן ינכרו צרימו וגו' לו חכמו וגו' איכה ירדוף וגו' כי מגפן סדום וגו'. עיין עקדה על קושית מחקריהם כי מפועל השלם אינו יוצא פעולה ריקנית וכמאמרם פועל אמת שפעילתו אמת ואיך יתואר פעולת יצ"מ מפועל השלם אחר שאנו משועבדים בתכלית השפלות כל נסים שעברו לריק ח"ו ועי"ז באו לכפור כי לא יד ה' עשתה זאת. וע"ש שכתב דבר נחמד כי קושי' זו קשה בבריאת דור המבול והפלגה שנבראו לריק ח"ו ובריאה ודאי מעשה ידי יוצר ואיך יתואר מפועל השלם פעולה ריקנית. אולם לאשר מהם נולד נח ואברהם ושאר צדיקים אינו פעולה ריקנית משל לנוטע אילן תחילה מוציא ארסי ואינו ריקנית כי הוא מבוא להוציא פרי טוב באחרית עיי"ש באורך. וכל רשע יוצא ממנו טוב כמ"ש על דור אחרון ועמך כולם צדיקים וסוף מעשה במחשבה תחילה. ובס' עה"ב הארכנו בזה לבאר מאמרם ז"ל בסנהדרין על קרח ועדתו ריב"ב כו' הרי הן כאבידה המתבקשת כו' והיינו ע"י בני קרח עיי"ש. וכמובן י"מ מבוא לגאולה עתידית כמאמרם אילו לא יצאנו ממצרים היינו משועבדים לעולם ח"ו וזו מבוא לפעולה השלימה. הנבון מכח קושי' זו מפועל השלם לא יצא פעולה ריקנית ונס כזה אשר א' ירדוף אלף רק מעשי ידי יוצר יתברר לו בע"כ להאמין בגאולה עתידית טוב נצחי כי זולת גאולה עתידית יהי' גאולת י"מ לריק ח"ו וזה א"א מפועל השלם כנ"ל עכ"ד. ולדעתינו ז"ש מרבע"ה על דורות שאחריו בשעבוד בין צרימו וז"ש פן ינכרו צרימו ויאמרו ידינו רמה ולא ה' פעל כל זאת יכפרו בראותם שאינו טובה בתכלית. ע"ז אמר כי וגו' ואין בהם תבונה ואמר לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם אם ישכילו באמת ישיגו אחריתם טוב לנצח וניסי לשעבר מבוא לטובה עתידית. ולמען לא יכפרו לומר ידינו רמה אמר איכה ירדוף א' אלף וגו' אם לא כי צורם מכרם וגו' ואחרי כי צורם פעל בע"כ יש אחרית כנ"ל וזו פעולה שלימית. ואמר כי מגפן סדום גפנם דמיון עקדה הנ"ל היינו הבריאה ודאי מיוצר השלם וסדום נבראו מבוא לגפנם ואמר ענבימו וגו' היינו תחילת פירות ארסי והפרי השלם עמך כולם צדיקים כנ"ל. ובמקום אחר הארכנו ולזה כאשר השיג פרעה וחרטומים כי יש רעה וגלות מעותד אח"ז חשבו כי אין זה יד ה' רק במכשפות וכמו שאמרו תבן אתה מכניס לעפריים כו' והכל מרומז במה שאמר פרעה הרשע ראו כי רעה נגד פניכם יש רעה מעותד לבא אליכם ואינו פעולה שלימה ולזה כפר והבן. וכמו כן בלק חשב שהי' בכשפים או בתחבולה אחרת ולא מפועל השלם ולכך שלח לקרוא לבלעם אבי אבות הטומאה ואותו רשע בע"כ השיבו אל מוציאו ממצרים פועל השלם הוציאם. ואמר כתועפת ראם אלו השדים לא. רק פעולת פועל השלם ולזה מן הנמנע לאבדם כי אם יאבדו יהי' פעולה לשעבר פעולה ריקנית ויוקשה מה פעל אל לשעבר. וז"ש כי לא נחש וגו' לאבדם בנחשים ואמר הטעם כעת אם יאבדו עתה יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל כי יהי' לריק ח"ו. והשיג אותו רשע אחרית הטוב כמ"ש ותהי אחריתי כמוהו והבן.. ובזה עמדנו ליתן טעם מה שנצטווינו במצות סיפורי יצ"מ בלילה זו כי בה ניכר אמונתנו בגאולה העתידה כי אם אין אחרית טוב מה תועלת בי"מ כנ"ל ולכך כל המרבה לספר, משובח, כי אמונתו שלימה מאוד. וא"כ עיקר מצוה זו אמונה שלימה בגאולה העתידה ועחוה"ל מצות אמונה נגמרת בלב ונתברר כי מצוה זו מצוה שבהרהור וכבר נודע שאין מברכין על מצוה שבהרהור ומטעם זה לא תקנו ברכה לביטול חמץ כמ"ש הב"י ואף שמבטל בפה כיון דסגי בלב ומכ"ש מצוה זו עיקרה בלב מזה שמספר י"מ בפה מראה אמונתי בלבבו בגאולה עתידית כנ"ל עכל"ק:
יז) שוב ראיתי בחיבורך בפי' המכילתא בשם אביך הרב הגאון שי' לכן אתן לפניך מה שאמרתי, ת"ל בפי' המכילתא בספרי עה"ת פ' בשלח (ט"ו י"ח) ד' ימלוך לעולם ועד הנה בס' עפר יעקב שנדפס אצל ס' רבותינו בעהפו"ס עה"ת מביא לשון המכילתא וז"ל ד' ימלוך לעולם ועד. למה. כי בא סוס פרעה ע"כ. וכ"ה בילקוט והוא פלא.
וראיתי בזה דבר. נאה בס' אפריון שם עפמש"כ בס' פענח רזא וז"ל ד' ימלוך וגו' הקדים שם למלכות. ודוד אמר ימלוך ד' לעולם להמליכו קודם שיזכיר את שמו. אלא משה נקט הכי שלא לסמוך האזכרה לכי בא סוס פרעה וגו' ודוד כוון שלא יהא סמוך לדרך רשעים יעות שלפניו ושניהם לדבר אחד נתכוונו שלא יחול השם על הרעה כדכתיב לעות אדם בריבו ד' לא צוה עכ"ל. ולפ"ז י"ל שזהו ששאל למה. פי' למה הזכיר תחלה את השם ולא כמו דוד ומתרץ כי בא סוס פרעה. והיינו כמ"ש בס' פענח רזא עיי"ש:
ולעד"נ עפמש"כ בס' קול שמחה (פ' וירא) בשם המגיד הק' מקאזניץ ז"ל לפרש הפסוק ד' ימלוך ותרגומו מלכותי' קאים. ולכאורה התרגום מפרש בלשון הוה. ובכתוב נאמר על העתיד לבא. ועיי"ש מה שתי':
והנה איתא במכילתא שם ריה"ג אומר אלו אמרו ישראל על הים ד' מלך לעולם ועד לא הי' אומה ולשון שולטת בהן לעולם. אלא אמרו ד' ימלוך לעולם ועד לעתיד לבוא וכו'. והנה איתא בס' שירת ישראל (דף י"ז ע"ב) לחו"ז הגה"ק מ' ישראל יונה הלוי לנדא ז"ל אבד"ק קעמפנא בפ' בשלח והמים להם חומה אחז"ל שקטרג מה"ד הללו עע"ז וכו' וילפינן מדכתיב חמה בלא וא"ו. ויש לעיין תחלה כתיב והמים להם חומה בוא"ו. ופעם שני' כתיב והמים להם חמה בלא וא"ו ע"ש מה שתירץ:
והנה הגר"א מווילנא זצ"ל תירץ דבפ' י"ד (פסוק כ"ב) כתיב ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. ואח"ז (בפסוק כ"ט) כתיב ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חמה מימינם ומשמאלם. אמאי שינה בלשון דמקודם כתיב דהלכו בתוך הים ביבשה. ואח"כ כתיב דהלכו ביבשה בתוך הים. מקודם יבשה ואח"ז בתוך הים. אך יבואר הכל על נכון דהיו בבנ"י שתי כתות. בנ"י אנשים צדיקים מאמינים בד' ובעלי בטחון הלכו תיכף בים עד כי באו מים עד נפש וכדאיתא במדרש דקפץ נחשון לתוך הים ראשון ואח"ז הלכו כל שבט יהודה. ואיתא במדרש רבה עוד דשאלו מה נשתנו אלו מאלו הללו עע"ז וכו'. והשיב להם השי"ת כי זכות האמונה והבטחון כדאי להם. וא"כ א"ש דכתיב גבי בנ"י דהלכו בתוך הים מקדם באמונה ובטחון. ואח"ז היו ביבשה שפיר הוי להם מים חומה כחומה. אבל כת השניה דלא היו מאמינים כ"כ עד שראו בעיניהם היבשה. ולכן כתיב עליהם דבנ"י הלכו ביבשה בתוך הים. היו להם המים חמה. וכמו דדריש המדרש דמלאו חימה המקטריגים על ישראל ואמרו מה נשתנו אלו מאלו. הובא בס' ליקוטי יוסף בשלח. ועיין בס' קול אליהו שם. ובס' כנפי נשרים שם. ובהקדמת ס' מנחה קטנה לפ' בשלח. ובס' אפריון שם. ובס' מעשה יחיאל בשלח:
והנה איתא בשפת אמת בח"ת לפסח (דל"ב ע"ב) בפ' ד' ימלוך וכו' הפי' הפשוט כי מלכות הרשעים מסתיר הארת כבוד מלכותו ית'. וע"י איבוד הרשעים ניכר מלכות שמים. ופסוק זה הוא קבלה שקבלו בנ"י עליהם כשהוציאם ממצרים להמליכו על כל העולם וכו'. ולכן איתא במדרש כי אם היו אומרים ד' מלך לעולם ועד לא הי' אומה ולשון שולטת בהם. רק כי לא הי' עדיין התיקון השלם. אכן קיבלו עליהם שעכ"פ ימליכו אותו בודאי וכו' עיי"ש. וא"כ י"ל דזאת הי' קשה להמכילתא דכתיב ד' ימלוך ל' עתיד. ולא ד' מלך. והתי' הוא משום דכתיב הלאה כי בא סוס פרעה וכו' ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים. היינו שלא היו עוד מאמינים בשלימות. ונכנסו בהיות כבר יבשה. ולא המליכו עוד להקב"ה כדבעי. לכן לא כתיב ד' מלך. וזה ד' ימלוך וכו' למה. היינו למה לא אמרו ד' מלך כנ"ל. שוב ראיתי בס' יסודי העקרים פ' בשלח בזה. ויש ראי' לדברינו עיי"ש בפי' הפיוט ליום ח' של פס משלשה נבטה ברות להרעד ובלשון עתיד פתחה וסימה להעד ד' ימלוך לעולם ועד. ובאמת גם ביוצר לז' דפסח כלה ונחרצה להרעד וכו' ד' ימלוך לעולם ועד. נראה הגירסא להרעד. והיינו שנגזר עוד צרות הגלות. עד ביום כי אקח מועד. היינו בעתה אחישנה שיהי' הקץ. ולולא זאת שאמרו בלשון עתיד לא הי' אומה ולשון וכו' כדברי ריה"ג הנ"ל והבן:
יח) ובמק"א אמרתי בפי' המכילתא משום כי בא סוס כו' עדש"כ חו"ז בשירת ישראל ושאר מפורשים בהבדל חומה וחמה. כאשר הלכו בי"ס כשהי' ים הוי חומה וביבשה בתוך הים הוי חמה. שלא באו עוד לאמונה שלימה. וז"ש ד' ימלוך לעתיד ע"י כי בא סוס כו' ביבש"ה ואח"כ בתוך הים. שלא נשלם האמונה. ועדש"כ בתורת משה בשלח ד"ה ד' ימלוך כו' אחז"ל כשנפל בפיהם ע"ש ודו"ק כי נכון מאד. ועי' בס' שמחת ישראל אות ש"ג:
והנני ידידך עוז: