אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן פד

סימן פג

בשם ה' יום ה' י"ב למה"י תרנ"ד פלונסק. לכ' יד"נ הרב הגאון מ' נחום שי' אבד"ק קרסניבראד. מכתבו היקר קבלתי. ושלחתי לו היום תקנות הזביחה שנעשו בק"ב בהיותי רב שמה. כבקשתו. עי' בספרי שו"ת פנות הבית סי' ק"י]. ועתה שוב שנית הנני למלאות בקשתו. ואני שולח לו הקונ' בדבר מראות בריאה ומעשה שהי' כך היה:

א) בתחילת הקיץ דשנת תרמ"ז הייתי בגור ושם היה אז הרב הגאון מ' משה אליעזר וויינטרוב אבד"ק גרעניץ- גניוועשוב והי' מו"מ של הלכה בינינו בענינים אלו. כי פ"א נכנס הרב הנ"ל לקודש פנימה והציע לפני אדמו"ר שליט"א איזה שאלות בזה והשיבו הלוא ישנם כאן רבנים ותדבר עמהם. והוסיף לאמור לו (כפי שסיפר לי הרב הנ"ל) תוכל לדבר בזה עם הרב מקרסניבראד שישנו כאן. וכן הוה. ותורף המו"מ שהי' בינינו. באשר לפענ"ד גדלה המכשלה ר"ל במה שאינם משגיחים על השו"ב בעניני מראות הריאה שכמעט לא ישמע בעירות שיארע כלל שאלה בענינים אלו. ואם לומר שאינם נמצאים שינוי מראות בעתים הללו. זה שקר מכמה טעמים. א' דהרי כיון שכתבו סימנים איך ירגיש הבודק בפנים יעוין שמלה חדשה (סעי' י"ט). בוודאי שהי' זה מילתא דשכיחא במדינות אלו. ואיך נאבד בזמנים אלו מכל וכל. ב' דהרי בעל העיטור כתב דלא איצטרך לאשמעינן דלובן בריאה כשר דהא כל ריאה נוטה ללובן והובא ביתה יוסף (סי' מ"ד), ואנן בדידן דפסקינן דלובן בריאה טריפה. והת"ש (בסי' ל"ח ס"ק ח') כ' בשם אורח מישור דאפילו כלובן ביצה קודם בישול טריפה. ואיך אפשר שזה לא שכיח. ג' דהא מראה געל וודאי טריפה ומפורש בפוסקים דאפילו נקודה קטנה וכל הנוטה לגעל. וקיי"ל דאם יש מראה פסולה על הבועה. דיש לפתוח ולהוציא המוגלא ולראות אם הקרום שב למראה ריאה או עכ"פ למראה המותר.

וכיון שהכל יודעים דשכיחי בועות בריאה. וגם זה ידוע מאד דמוגלא דרכה להוריק הקרום איך אפשר שלא ימצא לפעמים על בועה נקודה נוטה לגעל. ד' דהא שכיחי מורנא בריאה כידוע שכל השו"ב כשמוצאים מורנא מכשירים אפילו כמה נקבים שניכרים להם שהם נקבי מורנא. לפי שכבר ניכרים היטב נקבי מורנא בימינו וידוע דטבע המורנא להאדים או להשחיר טרם עשותה נקב ויעוין שפתי דעת (לסי' ל"ו ס"ק י"ח) ולבושי שרד (ס"ק מ"ג) דמחמירים בהשחיר וכן בראש אפרים. אלא שהרב דעת קדושים מיקל ומעיד דאורחא בהכי. ועכ"פ נמצא כמה פעמים נקודות אדומות או שחורות שנעשים ע"י מורנא והמורנא אינה יוצאת. דאטו בכל פעם יוצאת. וכיון שהקרום עודנו שלם ועליו נראה נקודה שחורה או אדומה השו"ב צריך לעשות מזה שאלה מצד המראה. ולי הצעיר כשמצאתי פעמים כזאת על הריאה הי' אצלי שאלה גדולה. ולדעתי הקלושה אע"פ שהכריעו בגמ' דמורנא לאח"ש פירש. ומבואר בפוסקים דאין לספק שמחיים פירש לפי שעיקר פרישתה לבקש חמימות במות הבהמה. וגם כתבו שאי אפשר לה לפרוש מחיים מחמת תנועת הריאה.

מכל זה אין ראי' שאין להסתפק שעשתה מקום מנוחתה מחיים סמוך לקרום. וא"כ אם השחיר הקרום מחיים הרי זה ודאי טריפה דהא שחור מראה טריפה. ואפי' בהאדים הא האחרונים כתבו דאם יש בפנים כנגד האדמימות מכה ה"ה כמכה בדופן וטריפה, ואיך יתכן שהתולע הרוחשת מתחת לקרום ושינתה מראהו לאדמימות לא תהי' כמוגלא שתחת הקרום דפסק ראש אפרים דאם הקרום אדום ממעל לה טריפה. אלא שמדברי שו"ת הרי"ם יש ללמוד קולא לענין אדום ואדבר מזה לקמן. והבית אפרים כ' (בסי' ל"ח ס"ק צ"ז) דטעמא דמכה בדופן מוכיח שאינה אדומה מתולדה. לכן מטריף גם במוגלא שתחת אדומה שהמוגלא ג"כ מוכיח וממילא גם מורנא תחת אדומה המורנא ג"כ מוכיח. אבל לדעת רבינו ז"ל עיקר טעם מכה בדופן שגורמת שהדם נצרר. וא"כ מוגלא או מורנא אינם גורמים. ויבואר לקמן:

ב)ובתחילה כשאירע פעם שבא שו"ב עם שאלה ומצאתי נקודות ושאלתיו למה לא תשאל על אלו הנמרים. שחק ואמר זה בודאי מורנא. ופתח וביקש ומצא מורנא. ושאלתיו למה עשתה המורנא זו המראה מחיים. והשיב. הלא אפילו בשהי' נקב לפנינו הי' כשר. עניתיו בשלמא אם הי' נקב אינני מחויב לחשוש שעתה ניקבה ומחיים עשתה מראה. שיש לנו להעמיד הבהמה בחזקה דמעיקרא חזקת כשרות. דודאי אין זה דומה למקוה שאין דרכה לחסר בבת אחת. כיון דידוע לנו טבע המורנא שממהרת ומנקבת חיש מהר. ע"כ מסתמא גם המראה גם הנקב עשתה לשעתה בשעה שהלכה לבקש חמימות. אבל מורנא זו שמצאת עתה לא הלכה לבקש חמימות. א"כ יש לנו לחוש שמא מחיים נתישבה תחת הקרום והשחירה אותו. ומורנא זו היא ריעותא מחיים כמו מים בראש. וכמו שהדין שם שבשיסתפק אם הי' מוח מקיף אוסרים. הכי נמי כאן יש לנו לומר בהמה זו כבר יצאה מרוב כשירות. שהרוב אין בהם מורנא כזו ואין לך אפילו לומר שתצרף רוב המורנות שעושים הכל לאחר שחיטה. שהרי זו לא יצאה כלל. ה' שהרי בישרא מראה טריפה. והכל יודעים שמראה בישרא קרוב לאודם. ומפורש כן בפוסקים. והשמ"ח הוסיף דמראה וויינקשל שנגמר בישולם בכלל בישרא. וכל הנוטה לבישרא טריפה. ואיך אפשר כיון דאודם שכיח שלא יהא פעם נקודה נוטה קצת לבישרא:

ג) ונכנסנו להרהגה"צ ר' פנחס מנחם שליט"א בגור והוא הטה אוזן וזדרז והלך עמנו לבית המטבחיים בגור. ויהי כראותינו הריאה הראשונה שלא הי' בה שום סירכא. אמרתי בלבי כיון שזה מילתא דלא שכיח ריאה חלקה לגמרי מסירכא. וכיון שהוא סמוך לשבת. בוודאי מבהמה כזו יקחו בשר על ש"ק. מה שבת נאמר בו ודבר דבר אף בשר שהוא חובה לעונג שבת אין לי לחללו אם לא אראה בעצמי מה שיהי' שאלה אצלי לא אדבר שום דיבור:

ד) אבל כתיב עיני ד' אל צדיקים. ע"כ הוא בצדקתו שם עינו ומצא על אונא עליונה מראה אדומה בתכלית האדמימות. וענתה בו צדקתו לאמור. והשיב השו"ב אין זה אדומה. (השו"ב כיחש בזה. ולדבריו יקשה מנין לדם שהוא אדום. שהרי זה הי' אדום כדם ממש. ואנחנו היינו כמסייע קצת לדברי השו"ב. ודחקנו באצבע במקום האדמומית ונתלבן קצת מחמת הדחק. וגם ע"ז נאמר שקר החן. ולא זו הדרך מוציאה מידי חשש מראה. וחוץ מה שחזרה תיכף למראיתה כמקודם. מי יאמר שזה יצורף אפילו להיתר קצת במה שדוחקים בין אצבעות. והעיקר שתהי' מתלבנת ע"י נפיחה):

והנה כתיב (משלי ט"ו) לב נבון יבקש דעת. ע"כ רו"מ בבינת לבו ענה דרך שאלה. מאין יבא אדמימות כזה. ע"ז אמרנו זה בודאי נתהוה לאחר שחיטה. כי מחמת השחיטה מתחלחלת הבהמה מאד ומקלחת הדם דרך בית שחיטתה ע"כ במיצר החזה מתמצה הדם מאד. וכיון שהיתה מונחת למטה בצד ימין ירד הדם לאונא זו הרבה (וסברא זו בעצמה שמעתי משו"ב א' כשהייתי עמו במטבחיים. ושאלתיו למה אינך בודק בדופן כנגדה שהרי האונא אדומה מאד. והשיבני כנ"ל. ואח"ז בדקתי הרבה פעמים והתבוננתי שראוי לסמוך ע"ז). ועל סברא זו סמך לבי לשתוק ולא לערער במקום גדולים שהוקש כבודם לכבוד ש"ק. בפרט שהי' באמת אור ליום ועש"ק. וסייג מצאתי לדברי הנ"ל בשו"ת הררי"מ (סי' ב') שכ' וז"ל כיון דחיי ריאה תלויים בקנה י"ל שע"י שחיטת הקנה כו' יבלע בו הדם בבשר יעו"ש. ואע"פ שהוא ז"ל לא כתב רק לענין שלא יהי' האדמומית שבבשר כקורט דם. אבל הוא ז"ל מודה שאין לזוז זיז כ"ש מפסק רמ"א ז"ל דצריך לבדוק אם יש מכה בדופן נגד האדמומית. מ"מ כיון דהאי פיסקא לא ברירא כל כך שהרי רש"ל גדול בדורו הי' ומכשיר אף שיש מכה בדופן כמובא שם בט"ז וש"כ. אלא דאנן כרמ"א נהיגינן בכ"מ. ואני נוהג באמת לבדוק בדופן בכל עת שאני רואה אדמומית בריאה. ואחר שבדקתי הרבה יראה לי כמעט לדבר פשוט כסברתינו הנ"ל לא הי' לי לערער במקום הקודש כנ"ל:

ה) אבל בביתי אני מורה ובא עם השו"ב כ"פ לבדוק בדופן כל שיש אדמומית. וכ"כ הרב דעת קדושים (ס"ק יו"ד) בד"ה השו"ב דפה. שהזהיר אותו שלא לחלק כלל בין אודם לאודם. ובימים אלו דברתי פעם עם השו"ב והגדתי לו ששמעתי הסברא הנ"ל ממנו. וכיחש לומר שאינו זוכר אם אמר סברא זו מעולם. וזה הי' מחמת יראה שלא אחשוד אותו שמיקל לעצמו שלא לבדוק בדופן ואמרתי בלבי הלואי יהי' כן שיבדוק תמיד:

ו) אח"ז הראו לפנינו עוד ריאה והי' בה לבנונית בפנים האומה. מקום שהיא סמוכה לטרפש והי' הלבנונית לבן ממש כלבנונית טרפש הלב וכיס הורדא. וזאת ראה גם הגה"צ רפ"מ הנ"ל והגדתי לפניו מה שיש לי כ"פ עג"נ שימצא הרבה פעמים בכמה מקומות בריאה לבנונית. והת"ש הביא בשם או"מ להטריף אפילו כלובן ביצה קודם בישול. והלא זה שהוא עתה בפנינו דומה ללובן ביצה אחר בישול. ושאל אותנו מה אנחנו מורים בזה. והגדנו שזאת אנו מכשירים בפשיטות. מחמת שהוא סמוך ונראה עם הכיס והטרפש יחד. יראה לענ"ד דאין זה לקותא אלא שהמשך הטרפש ימשך קרום על האומה. וכן רגיל שיהיו שם קרומים מתפשטים זה על זה:

ז) ובאמת לא מסברת הכרס בלבד אני אמרתי להורות כן רק דלדעתי הקלושה אי אפשר. שאם הי' דעת חז"ל להטריף כזה. הכי הול"ל ריאה דדמיא לטרפשא. ועכ"פ במקום שסמוכה לטרפש. ויש לומר שהקרום נתעבה ונמשך לתוכו מלובן הטרפש לא הי' לי לחוש שיהי' זה נקרא הוראה אפילו כביעתא בכותחא. שאין זה אלא ככותחא בכותחא:

ח) אמת הדבר שבקיץ הבהמות בריאים יותר. ויותר הרבה ימצא בתחילת בוא החורף והקור בחדש כסלו. וזה כעשר שנים הלכתי מהחג ועד חנוכה למטבחים ומצאתי בריאות הכבשים עניני לובן הרבה. והרבה הרעשתי אצל הרבנים בהסביבות. ויעוין ת' חתם סופר (סי' ל"ד). אבל גם לזה גופא צריכים קודם להתבונן בימות הקיץ להיות רגיל ומכיר להתבונן ולהקיף מגסה לגסה ומדקה לדקה ומערוגה לערוגה. שגם זה האודם שכיח דוקא באונות עליונות של ימין ואם הי' בשמאל אפשר לא הייתי שותק:

ט) ודרך אגב אספר לפני כ"ת שאז כשהלכתי עם השו"ב זה כיו"ד שנים הי' שכיח אז נקודות אדומות. וכשאמר א' מאתנו שהוא רואה הנקב עמוק היינו מטריפים וכשלא הי' נראה הנקב כעמוק הייתי מצוה לשום רוק ושהיתי הרבה וצויתי לנפח זמן ארוך כחצי רבע שעה. והי' אח"כ עולה הרוק מעט מעט למעלה. וראו הכל שיש בכאן נקב קטן שמבצבץ ומגביה הרוק. ובתחילה שחקו השו"ב ולחשו באזני דהאי חומרא יגרום קולא. שהקצבים יעשו עמהם מחלוקה בכל פעם שירצו לאסור בחוש הראי' לבד. ויאמרו למה אתם מחמירים יותר מהרב שהרי הרב סומך במה שהוא משים רוק על הנקודה ואם לא יבצבץ יכשיר. עד לאחר שראו הרבה פעמים דאפי' מה שלא הי' אצלם נקודה מחמת שלא הי' אדום כל כך אני צויתי לשום רוק. והי' מבצבץ במהרה יותר מהנקודות האדומות ממש:

ובדברי קדשו בת' הרי"מ (סי' ב') כתב לסמוך על בדיקת פושרין. והגידו לי השו"ב שהתלמידים מזנדזין בדבר. וחוץ מה שנראה להם קולא גדולה. נראה שהרב השואל לא פירש לפניו השאלה בטוב. שהרי הנראה בתוך הנקודה האדומה כנקב אינו אלא כמו א' מששים מהנקודה וא"כ איפוא פלטה קולמסו של רה"ג ז"ל שהאדמומית הנראה אינו אלא מחמת שנראה הקרום התחתון דרך הנקב. אלא שהשואל לא ביאר שיחתו בשאלה זו היטב. ע"כ דברי השו"ב. והשבתי אני שתיקתכם יפה מדיבוריכם. כי זה לא הי' ולא יהי' שיצא ח"ו קולא בטריפות מדברי קדשו וגם הנקודות היו מנוקדים היטב לפני רה"ג ז"ל. ומי יתן שומע, לי שידבר עמי א' מהנקדנים הרוצים בכבוד תורה ואפרש דברי קדשו:

יא) ומן אז ועד היום כבר ראו השו"ב שכמה פעמים ביררתי להם טריפיות ע"י בדיקת פושרין. ומה אאריך בדברים כבר קרה זה איזה שנים שבא אלי השו"ב עם ריאה. כי מצא בה דמות אדמומית קטן מאד ולא אדום ממש ואמר לי הנה זאת מצאתי. ולא שמעתי מעולם שיהי' זה נקרא נקודה אדומה אלא שכבר ראיתי ממעלתו שהטריף כזאת ע"י נסיונות. עניתיו אני ואתה הי' חסר פושרין. השיבני מה נ"מ אני כבר נסיתי ולא בצבץ. ולקחתי תיכף מעט מים לפי כדי שלא יהא הרוק שבפי עב ואז כששפכתי בפי איזה טיפות על המקום הזה עלתה מהם אבעבוע גדולה לשעה קלה:

וממילא יצאתי פלגא אודי שהגדתי להשו"ב לפני ט' שנים. שכבר נתברר להם שמדברי רה"ג ז"ל חומרא מבוררת:

יב) ואכתוב בקוצר מלין לפרש דרה"ג ז"ל. השו"ב בכל המקומות באמת אינם יודעים להפריש העליון מהתחתון. לפי שהקרום העליון אע"פ שהוא דק הוא עב הרבה נגד דקותו של התחתון. ולכן הוצרך ר' נחמן לתת בו סימן כיתונא דורדא. לשון כיתונא פירושו מלבוש דק דורדא משמע אדמומיתה של הריאה בעצמה. ולפי שבאמת זה התחתון הוא כמעט עצם א' עם הריאה עיקר האדמומית מראה ריאה ניכר בזה התחתון ולכן אמרו האי ריאה דאיגליד כאהינא סומקא. כלומר שלא נשאר מהעליון בעובי כלום. משא"כ אי לא הוי מסיים כאהינא כו' הייתי אומר שגם מעובי העליון נשתייר כמו שבאמת אם ירצה שו"ב להפרישם ישאיר מהעליון לתחתון. וקמ"ל רבותא בזה שהרי אם יעמול האדם להסיר העליון מכל וכל.

ע"כ יקלקל גם, התחתון אעפ"כ בשכבר נעשה לא אמרינן שבודאי נתקלקל התחתון והטעם שהטבע תוכל לעשות מה שאין בכח האדם בשום אופן לעשות. וע"ז כתב בה"ג והוא דלא מפקא זיקא דצריך בדיקה. וזאת המתיק רה"ג בחכמה נפלאה דדייק לה בה"ג מדנתן סימנא כאהינא כו' ואי מטעם הנ"ל הו"ל להאריך בלשון פשוט דאיגליד עילאה. ואי דרצה לתת סימן מה הקרום התחתון הול"ל דאיגליד ולא נשתייר אלא כיתונא דורדא ולמה נקט אהינא. אלא שזה הוא החילוק בין ורדא לאהינא שהורדא מראיתה שוקע לתוכה והאהינא מראיתה עלי' מלמעלה ומזה מוכיח דקמ"ל שאין זה דומה לושט. דהא רבה הוא דאמר ושט אין לו בדיקה מבחוץ. ומזה ממילא מוכח שפירשו הלב"ש ור"א את דברי הת"ש היטב. דהיכי דלא נגלד אלא פורתא שאין זה אלא כניקב העליון. וודאי הבדיקה בזה אינה אלא חומרא דהא לענין ניקב נקטו הסימן כיתונא דורדא כנ"ל: יג) אלא שרה"ג ז"ל מחמת שלא הי' רגיל לעיין בדבריהם כדמסיים בסוף התשובה. בנה יסודו על פשטות דברי הגמ'. דכיון דבגמ' אמרו פשיטא אינקב עילאה כו' משמע וודאי דזה פשוט. אעפ"כ באלו הנקודות האדומות הואיל ושכיח בהם שיהי' נקב דק צוה רה"ג לבדוק בפושרין ולשהות דוודאי יוכל להיות שיקרה כאן כבוושט שיכנוס דם ויסתום הנקב אבל להחמיר ולומר דודאי יש שם דם וסותם הנקב. ומזה יצא חומרא שלא לסמוך כלל אבדיקה אפילו בשהיות זמן. זה אין להעלות על הדעת. ואי תימא והא ע"כ יש בכאן קלקול שהרי הנקב קטן מנקודה האדומה כיון דב' דברים המה פשוטים לנו. הא' דקרום התחתון אדום ממעל לו כאהינא הב' דניקב זה בל"ז פשיטא דכשר. אף אנו נאמר שני דברים שחקרו עליהם חכמי האפטיק. והם פשוטים לנו מדברי רז"ל א' חקרו אם הראי' הנאחזת באיזה מקום הוא מסייע לראות במה שלא נאחזה. וזה פשוט לנו מגמ' דריש סוכה דבדפנות מגיעות לסכך הואיל ונאחזה הראי' בהדפנות מסייע לראות בהסכך. ב' חקרו אם כח החיוני שבבשר גורם שיהי' צלול וזה פשוט לנו להיפך מגמ' דנדה (כ"ה ע"א) דמנח עלי' חוט השערה מהאי גיסא כו' אם איתא דולד הואי לא הוי זיג כ"ה וממילא לא קשיא ולא מידי בניקב קרום דאיידי דשלטא עינא בתוך הנקב שלטא סביבותיו. בפרט דודאי נפקא קצת חיותא דקרום עליון סביבות הנקב. וזג לי' קרמא עילאה במקום הזה. ונראה היטב התחתון שהוא כאהינא:

יד) העולה מדברינו דהיכא דנמצא נקודה אדומה צריך השו"ב לבדוק אם יש נקב כדכ' השמ"ח (בסי' ל"ח). וכשרואה נקב דק בעומק פשיטא דטריפה וכן בלא בדק. ומכ"ז לא הוצרך רה"ג לדבר שלא שאלוהו ע"ז כיון שמפורש בש"ח סי' הנ"ל (סעי' י"ג). אלא היכא דבדק בראות העין ונראה כנקב דק אבל אינו נראה עמוק ע"ז החמיר רה"ג ז"ל שיבדקו בפושרין וע"פ דברי השואל שכ' שמניחין בפושרין זמן מועט ואח"כ מבצבץ. ורה"ג הסכים להעשות כן. מובן ממילא כשמניחין רוק על אותו מקום צריך שישהה שם הרוק. וגם שיהי' הרוק דק וטוב ליקח מעט מים לפיו מקודם. ובזה יצאנו מחשש שמא מעט דם יסתום:

טו) אלא דהרב השואל רצה לדמות זאת לקורט דם ותלה דבריו בהא דאמרו בגמ' בהאדימה לדמות לח' שרצים דתנן בהו נצרר הדם. דהא קי"ל דהיכי שיש מכה בדופן חוששין לאדמימות שבריאה. וא"כ כש"כ כשנראה נקב בקרום העליון במקום האדמימות:

וע"ז השיב לו רה"ג דהיכי דנצרר הדם. ממש כקורט דם א"א להקל (ומשנתינו הוא הריאה שניקבה). יעוין חולין (נ"א ע"ב) טרח טריח אבל כשיש נקודה קטנה אדומה.

דנוכל לומר דמתמצית העור העליון הוא אפילו בשנחליט שהוא דם. דהא עור יש בו דם. דהא הפוסקים אוסרים שומן אווז ששהה ג' ימים בלא מליחה. וכש"כ דכבר אמרנו שי"ל שא"ז אלא שנראה התחתון שהוא כאהינא. ע"כ אין להחמיר יותר:

טז) ובגוף דברי בית אפרים שהוא אומר דמכה שבפנים הריאה ה"ה כמכה בדופן נגד האדמומית. וודאי דנדחים הם מכח דברי רה"ג ז"ל דאי כדברי ב"א מאין יצא להרא"ש לאסור במכה בדופן. הא בפשיטות הו"ל לפרש האדימה כנגד מכה שבריאה גופא. אבל שאר מקומות כנגד הריאה האדומה אם יש בהם מכה הו"ל להקל דמחמת דופן הוא וכשירה. דהא איכא מאן דאמר בהעלתה צמחים בסמוכה לדופן. דאי איכא מכה בדופן כשירה. יעוין ר"ן בדין ריאה הסמוכה לדופן. ואני בעניותי הקשיתי זה כבר לדברי רבינו תם שאוסר בהאדימה. א"כ יהי' אסור אפילו בועה יחידית. ואפילו מורסא. דהא הכל יודעים דכל דם שנצרר תחת העור בין באדם בין בבהמה. יהפך אח"כ למוגלא וכ"ת לא אסר ר"ת בהאדימה עד שמסירים הקרום ורואים היטב שהקרום גופא האדים. א"כ יהי' הדבר הפלא ופלא שלא פירשו גבי חובל בשבת שלא נוציא החובל לסקילה עד שיסירו העור מהנחבל. אלא ש"מ גבי שבת כיון שחבל ונצרר הדם כבר חילל שבת. אי משום צובע אי משום מפרק אי משום נטילת נשמה. וכאן בדיני הטריפות יסבור ר"ת דנהי שאנו רואין באדם ובבהמה שכשמתחיל להתרפאות נעשה מצרירת דם מוגלא אעפ"כ כשאנו רואים צרירת דם בריאה אין אנו יודעין אם הנצרר הזה סופו להתרפאות. דומה לזה כ' הר"ן לדעת רש"י דאין סירכא בלא נקב. אעפ"כ כשנמצא נקב בין אונא לאונא אין אנו יודעים אם סופו להסתרך אל השנית כסדרן יעו"ש. ונמצא לפ"ז אנן בדידן לדעת הרא"ש ז"ל דמטריפין מכה בדופן נגד הריאה האדומה אם המצא ימצא מוגלא בריאה גופא תחת הקרום האדום זה סימן שכבר התחיל להתרפאות ולכן נעשה מהצרירת דם מוגלא. זה נלפע"ד בדעת רה"ג ז"ל והוא היפך מדברי ב"א ז"ל. והנה כמה ענינים חידש הרה"ג מגרעניץ הנ"ל. ובאים בקונטריסי:

והנני ידידו:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה