שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן פג
בשם ה' ובעזרתו ד' שבט תרפ"א פלונסק החוה"ש לכבוד ש"ב הרב הגאון וכו' מ' יוסף תאומים שי' אבד"ק דיטרויט באמעריקא:
א)מכתבו השגתי וע"ד האברך האומלל מ' מעירנו המתגורר עתה בדיטרויט וזה כעשרה שנים שהוא שרוי בלא אשה כי נסע לאמעריקא מפני שאשתו מ' בעיר...
היא שוטית ואינו יכול לדור עמה מחמת שטותה ודופק על פתחי כ"ת שי' לתת לו היתר לישא אשה אחרת כי עד כמה ליצטער וליזל וכ"ת כי נכמרו רחמיו עליו כי רע ומר גורלו מאד דרש מפה גביית עדות אם האשה היא באמת שוטית. והנה לאשר באמת יש בזה מצוה גדולה להתיר את האיש מכבלי העיגון לכן הנני שולח לכ"ת רצוף בזה הגביית עדות שעשה אודותיה הרב אבד"ק ראדזאנאוו וההיתר שלו שהוא מצטרף א"ע לק"ר. כי האשה הנ"ל היא טפשית גמורה מחוסרת דעת ושכל ואינה יכולה לנהוג דרך נשים וספירת ז' נקיים רק ע"י אמה ואין אדם דר עם נחש וכו' וכמו הגביית עדות הרצוף בזה כן כל בני עירה ובעיר יודעים כי היא כגולם בלי שום שכל אנושי מה שקורין יודעיודקע גמורה ממש כבהמה בצורת אדם ואביה העשיר רימה את האברך הנ"ל בפח רשתו בהבטחות זהב וכסף שלו והאברך היה יתום עני בחוסר כל וצעיר לימים בלי הבין את האיד והצרה שמכינים לו לקטוף ימי חייו מנוער. כי תו"מ בבואו לבית חמיו ראה את אידו כי אשתו תמיד כלואה בבית באין לה דעת לצאת מקיר דירת אבותיה החוצה ובאם לפעמים יצאה היה ביחד עם אמה אשר משכה אותה עמה גם אין לה שכל ליקח לעצמה או לתת לבעלה אכילה ומזון ילד שלה הי' חולה לא הרגישה שום עגמת נפש וכאשר מת הילד לא הרגישה להצטער ולהתאבל ממש כאלו לא נעשה ולא היה שום דבר ובכ"ע כאשר ראתה איזה איש עובר ברחוב והיא עמדה בדירתה אצל החלון הפתוח היא חרקה נגדו לשונה מפיה ושוחקת נגדו בלי ידעה מה היא עושית ובלי הכירה את האיש אשר לדרכו הוא מהלך:
ב) והנה אחר הדברים האלה כי היא מכה בלתי סרה והוא בא בקובלנא ושפך צקון לחשו לומר עד מתי אחי' חיי צער כאלה ועד מתי אשב גלמוד בלא אשה ובלא עזר להועיל ולמה אגרע וכבר עברו יותר מעשרה שנים וכי כך אשתומם כל ימי חלדי ח"ו. גם אנכי מצידי הנני מצטרף ע"פ היתר ק' רבנים מג' מדינות כמבואר בב"ח אע"ז (סי' קי"ט) הובא בח"מ וב"ש (אע"ז סי' א') בשם הכלבו ובשו"ת הב"ח (סי' צ"ג) ובשו"ת מהר"ם ב"ב בסופו וכדברי הנודע ביהודה (סי' ג' מה"ק) אחר שישליש סך הכתובה ותוס' כתובה ואחר שכבר השליש גט ביד שליח וכבר הנהיגו כהב"ח כל גדולי האחרונים הנוב"י ותשו' ברית אברהם ותשו' פרשת מרדכי ואחריהם נהגו כן כל גדולי ישראל שבכל דור ודור:
ובשו"ת דברי חיים חאע"ז סי' מ"א להגה"ק מצאנזס ז"ל כ' כי אפילו שהאשה אינה נשתטית כפי דיני השוטה המבואר בש"ע אין חום מיחוש לזה כ"א רק אינה ראויה לדור עם הבעל כדרך כל הארץ והוא דבר נגד חוש ב"א יש כח ביד מאה רבנים להתיר ולאו דוקא בנשתטית עכ"ל. וכ"כ בשו"ת בית שלמה חאע"ז סי' צ"ה ח"ל:
וגם ברור בעיני שלענין להתיר חדר"ג לא בעינן שתגיע למדרגת שוטה לכל דיני תורה אלא כיון שנטרפה דעתה באופן שא"א כלל לנהוג עמה מנהג אישות מתירין לו חדר"ג יע"ש. ובתשובה הארכתי בזה מדברי הרמב"ם פ"ט מה' עדות ה"ט והאחרונים כתבו מקור לדבריו. ולעד"נ ראי' מקרא דשמואל א' כ"א מדהע"ה בשנותו את טעמו דלא עשה דייקא מהני סימנים לקרוע כסותו וכו'. שוב ראיתי בשו"ת צמח צדק הח' אע"ז קנ"ג שהעיר ממדרש תהלים ל"ד וילקוט ורש"י שמואל שם ועיין בשו"ת ח"ס מה"ת אע"ז סי' ב' ובפ"ת אע"ז סי' א' סקט"ו ובשו"ת עין יצחק ח"ב סי' ט' להגאון מקאוונא ז"ל מביא ראי' מגיטין (דס"ד ע"ב) הא שוטה בעלמא היא ושם כל עיקר שטותה היא במה שמחזקת לשמור ד"א בטעות שהוא גיטה ע"ש ובשו"ת משיב דבר סי' ב' מתיר למי שאשתו היתה סרוכה בחדא מילתא כי אחיה מת מכש"כ בנ"ד:
וכבר התירו גם בקיים פו"ר עיין נוב"י (מה"ת סי' ו') חאע"ז ובשו"ת מהרי"ם פאדבה (סי' ט"ז) שהתירו רק משום הרהורי עבירה ומביא מש"ס סוטה ד"ח ותוס' שם. וכ"כ דו"ז הגאון בשו"ת דברי ר' משולם (סי' י"ד) אם כי כבר הקשה ע"ז השואל בשו"ת נודע בשערים מה"ת (סי' כ"ה) אבל כבר תירצתי ת"ל בספרי פנות הבית סי' פ' וכ"כ הטו"ז אע"ז (סי' קי"ט) ועיין בשו"ת באר משה בשם הגאון מלבוב ז"ל ובשו"ת מהר"ם אלשקר (סוס"י צ"ה) ובשו"ת הרשב"א (ח"ג תמ"ו) וכן התיר בשו"ת משיב דבר (סי' ד') גם ביש לו בנים ובשו"ת מהרשד"ם (סי' ק"ס חיו"ד) ובטו"ז (קי"ט סקי"ד) כ' שצער האיש לעמוד בלי אשה גדול יותר משל אשה ויש לחוש יותר על עיגון איש ממה דחשו חז"ל לעגונא דאיתתא:
ד) ועיין בשו"ת דברי חיים (מה"ק סי' ה') ומהד"ת (סי' מ"ה) ובשו"ת רמ"ץ (סי' ז') ובשו"ת מאמר מרדכי (סי' מ"א) ובשו"ת מהר"י הלוי (ח"ב סי' ב') ויש לצרף גם ההיתר מלעיל סי' ע"ו מפני שמאוסה עליו ואיני יכול לסבול אותה מפני שטותה וחסרון שכלה מכש"כ בנ"ד שנודע הרמאות שעשו נגדו להביאו ברשת המחוסרת שכל אנושי מפני שהי' יתום עני וצעיר:
וביותר יש להתיר ממה שכתבתי לעיל סי' ע"ו מפני שהוא אינו יכול לשוב למדינותינו והיא אינה יכולה ליסע אליו כי גם מקיר דירתה החוצה אינה הולכת בלי אמה ולפי חוקי הארצות לא יתנו אותה לכנוס לאמעריקא. ובסוף תשובת ברכת משה (ל' ל"א ל"ב) במעשה באשה שהי' משפטה לארץ גזירה והוא לא יוכל ליסע שמה מפני שהדרך מסוכן מכש"כ כאן הכי לעולם ישב גלמוד: ידידו: