שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן פב
בשם ה' פלונסק שוי"ר לכ' י"נ הרב המאוה"ג מ' יצחק מאיר בארנשטיין שי' אבד"ק באלסק. בדבר האברך מ' אברהם משה ליכטענשטיין מפה שנשא אשה בעירו זה קרוב לט' שנים ודר עמה קרוב לשנה ואח"כ מרדה בו זה קרוב לח' שנים שהיא אינה רוצית לדור עמו ואינה רוצית לקבל ממנו גט פטורין ואומרת שכל ימי חייה לא תקבלה ממנו ג"פ ולא תדור עמו וכי נגמר בדעתה לצערו ולהכעיסו שישב גלמוד כל ימי חייו בלא טובה. כן תורף דבריה. ופעמים בלי מספר הזמין אותה לדתוה"ק שתציעה טענותיה הן לקרב הן לרחק והוא מוסכם שיעמוד עמה לד"ת בפני איזה ב"ד שתבחרה ותרצה אבל היא באחת אינה שומעת לקול מורים ואינה רוצית לבוא לד"ת בפני שום ב"ד שבעולם. ועוד בקיץ תרס"ה כתב אלי כ"ת בזה"ל:
כי כל מה שטוען האברך מ' אברהם משה נגד אשתו הצדק אתו ועד כמה יעגן ומצוה לרחם עליו ולסייע לו בסיוע שיש בו ממש וכו' עכ"ל. שוב קבלתי מכתב מכ"ת ובתוך דבריו כתב וז"ל:
איחרתי עד כה בתשובתי יען כי גיסו של האברך ר אברהם משה הוא ר' פייביל מפה הבטיח לי שישתדל אצל גיסתו שתעמוד לדין וכו' אולם אחרי רואי כי אין קץ לדברי רוח להמתין יותר בל אוכל ומצאתי לנחוץ להודיע לכ"ת שליט"א אשר שלחתי אליה איזה פעמים שתעמוד לדין ולא השיבה דבר וזה לערך שתי שנים אשר בעלה הי' פה ושלחתי ג"כ לה כמה פעמים שתעמוד עמו לדין ולא רצתה לבוא ואז עוררתי את כ"ת במכתב כי מהראוי ונכון להתיר את בעלה האומלל מכבלי העיגון וכו' עכ"ל. וגם אנכי ובית דיני שלחנו אל האשה הרעה הזאת התראות שאם לא תבואה לד"ת נתיר לבעלה כדתוה"ק והיא מסרבת לבוא. גם דברתי עם אביה של האשה המורדת והוא יודע את צדקו של חתנו ומשתתף בצערו אבל הועיל בל יוכל מאומה ומסכים שיעשה חתנו מ' אברהם משה נגד אשתו אשה רעה מר וכו' כל אשר ביכולתו והאברך בוכה במר נפשו כי הוא נע ונד זה כשמונה שנים עדי אובד משתי עולמות חייו אינם חיים ואינו יכול לסבול עוד החמס שעושית לו אשתו המרשעת והוא רך בשנים וא"א לו לעמוד בלא אשה גם לא קיים עוד מצות פו"ר ודופק על פתחי לפתוח לו שערי העזרה ולצאת לישע לו לחלצו ממיצר ומרדת שחת ולהתירו מכבלי העיגון ולהתיר לו לישא אשה אחרת דכמה שקדו חכמים ע"ת עגונות ובפרט בעיגון דאיש דקשה יותר מעגונא דאיתתא כמבואר בט"ז אהע"ז סי' קי"ט:
ב) והנה לעד"נ כי דינא דההוא איתתא מבואר בש"ס כתובות (דף ס"ג ע"ב) היכי דמיא מורדת אמר אמימר דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה וכו' ובש"ע אהע"ז (ס' ע"ז סעיף ב') האשה שמנעה בעלה מתשמיש היא הנקראת מורדת וכו' ואם מרדה מתחת בעלה כדי לצערו ואמרה הריני מצער אותו בכך וכו' ובהג"ה שם וי"א דבזמן הזה שאין נושאין ב' נשים לא משהינן לה י"ב חדש אם רוצה לגרשה ואם אינה רוצה מתירין לו לישא אחרת (מרדכי סוף אע"פ בשם ראב"ן) ויש חולקים שאין להתיר לו לישא אחרת וכו'. ונ"ל דדוקא תוך י"ב חדש אבל לאחר י"ב חדש אם הוא רוצה לגרשה צריכה לקבל ממנו גט בע"כ או מתירין לו לישא אחרת דאין כח ביד האשה לעגנו לעולם וכן נראה להורות עכ"ל. ובשו"ת מהרשד"ם מיקל ג"כ במורדת משום דהוי ס"ס שמא לא גזר רק לאחר כלות אלף החמישי ושמא אין מורדת בכלל החרם. וכן ש"ב הגאון מליסא ז"ל בתשובותיו הנספחים לס' נחלת יעקב (סי' ה') החליט למעשה דאין חר"ג במורדת וסיים שם וק"ו היא מהאיש המורד שכופין אותו אף דגט מעושה הוא חשש דאורייתא וק"ו חדר"ג דל"ש כה"ג ע"ש. וכן בשו"ת חתם סופר (חאע"ז ח"ב סי' קס"ז) הוא נמנה להתיר חרדר"ג במורדת והוא הסכים יותר להתיר לו לישא אחרת מלגרשה בע"כ. ועי' בשו"ת ויחי יעקב חא"ע סי' ט':
ב) הן אמת דבאהע"ז (סי' ע"ז בח"מ סקט"ז) וב"ש (סקי"ט) כ' דגבי מורדת קיל יותר הגירושין בע"כ ואף היש חולקין שאין להתיר לישא אחרת תוך יב"ח אבל מתירין לו לגרשה בע"כ ע"ש אבל לאחר יב"ח גם לישא אחרת שרי כנ"ל. ועי' בשו"ת אבני צדק (חאע"ז סי' מ') ובשו"ת דברי חיים (חאע"ז ח"א סי' ה' ובסי' נ"א) ובנוב"י מה"ת (סי' קנ"א) ובשו"ת רע"א מה"ת (סי' פ"ב) וע' לעיל (סי' ע"ו פ"א) ולדעתי טוב יותר להצריך היתר ממאה רבנים כדעת זקני בשו"ת מהר"ם פאדבה (סי' י"ג) וכ"כ בשו"ת בית שלמה חאע"ז (סי' פ"ו) כיון דרמ"א בסי' ע"ז כ' מתירין לו היינו עפ"י היתר ק"ר ע"ש:
ד) אכן כתובה אין צריך להשליש בנידן דידן ועיין נוב"י מה"ת (חאע"ז סי' ק"ב) והיא הוית מורדת יותר מי"ב חדשים שאבדה כתובתה רק צריך להשליש עבורה ג"פ:
וכן ראיתי בשו"ת יד"נ הגאון ז"ל אוריין תליתאי (סי' קמ"ד) שמתיר לישא אחרת במסרבת לבוא לד"ת הוית גם עוברת על דת כנ"ל בשם הדברי חיים (סי' נ"א) ומביא שם בשם הגאון מליסא ומשו"ת תועפות ראם (חאע"ז סי' ג') להתיר במורדת גם בלי מאה רבנים אבל לדעתי לעשות היתר דוקא ע"י מאה רבנים עכ"ל והרבה יש לדבר בזה ועיין בשו"ת מחנה חיים (ח"ב סי' כ"ח). ומה שכתבו הח"מ שם סקט"ז והב"ש סקי"ט להסוברים דאין מתירין לו לישא אחרת (בתוך י"ב חודש) מ"מ מותר לגרשה בע"כ לא ידעתי מאי חילוק יש ביניהם כי לפי הטעם דמהר"י קולין (סי' ס"ג) דשמא תקדיח תבשילו ויאמר שהיא מורדת א"כ שניהם שווין וממ"נ אם נעשה הדבר לפני ב"ד והם דנין בה דין מורדת לא שייך האי טעמא דמהרי"ק כמש"כ בב"ש (סק"כ) וא"כ יש להתיר גם לישא אחרת כמו לגרש בע"כ ואם לא נעשה בפני ב"ד א"כ גם לגרש בע"כ לא יוכל שמא תקדיח תבשילו. ואי לאו דמסתפינא הו"א לכאורה הסברא נותנת איפכא דיותר יש להתיר לישא על אשתו מלגרש בע"כ דבשלמא אם נושא אשה אחרת בנשואין שלו מקיים מ"ע דפו"ר אבל כשמגרש בע"כ בגירושין אכתי לא מקיים מידי דהא עדיין לא נשא אחרת ומצינו סברא כזו בגמ' אימר לא יהבי לי' אחריתי ואף דדעת זקיני במהר"ם פאדבה לסי' י"ג) דיותר יש להתיר לגרש בע"כ והובא בח"מ וב"ש (סי' קי"ט) היינו משום דהוא ס"ל סברא אחריתי והוא דרגמה"ג ז"ל החרים שלא לישא אשה על אשתו אף במקום מצוה ולגרש בע"כ לא החרים במקום מצוה כמבואר שם בתשובתו באורך ומנ"ל דמהרי"ק ז"ל ס"ל חילוק זה וא"כ כיון דהרמ"א לא ס"ל חילוק זה דהא לא חילק שם (בסי' קי"ט) וכן (בסי' א') בין גירושין בע"כ ובין לישא אחרת וא"כ הדר יש לומר אדרבא יותר טוב לישא אחרת כנ"ל ודומה למאי דאמרינן בעלמא גבי עדל"ת דבעינן בעידנא וכו'. וראיתי אח"כ בשו"ת נוב"י (מה"ק חאע"ז סי' א') שכ' ג"כ דיותר חמור גירושין בע"כ מלישא אחרת והראי' דחרם שלא לישא אחרת קבע הגאון בה זמן עד סוף אלף החמישי והחרם שלא לגרש בע"כ לא מצינו בשום מקום שקבע בו זמן ע"ש. והרבה הארכתי בעומק הלכה זו ואין עיתותי בידי לבוא באריכות:
ה) ובעיקר הדבר שנתווכחו בו המחברים במקום שמתירין חרגמ"ה איזו משניהם קיל טפי כדי להתיר לו אם לגרש בע"כ או לישא אחרת. לדעתי אין בזה מקום לדון כלל דדוקא היכא שמתירין לו לעשות איסור לצורך דבר דגם בעת שעושה הדבר עושה איסור אלא שבוחרין בזה לצורך הדבר הגדול כגון באוחזו בולמוס שמותר לאכול גם בשר נבילה או טריפה בשביל פקוח נפשו דבשעת אכילת הבשר חתיכת איסור קא אכיל כי לא נתהפכה החתיכה להיות היתר בבואה ליד החולה אלא דבשביל פקוח נפשו הותר לו גם ע"י אכילת דבר איסור בזה שפיר מאכילין לו הקל הקל תחלה דלמה נתיר לו לעבור על איסור חמור בשביל פ"נ כל שאפשר לו להחיות נפשו באכילת חתיכת איסור קל. משא"כ בנ"ד שרגמ"ה תיקן שלא לגרש בע"כ וגם תיקן שלא לישא אשה על אשתו וחיזק תקנותיו באזהרת חרם והטיל פרט להתיר למי שיזדמן שאשתו מורדת או נשתטית וכיוצא אלא שמסר הדבר לחכמים בהסכמת ק"ר אחר אשר יתברר להם שזו באמת המורדת או הנשתטית שראוי להתיר לו יען שכבר אפשר שלא תהי' זו מורדת או נשתטית באופן כזה שיהי' ראוי להתיר לו. ומעתה הנה זה ודאי דמי שאין אשתו מורדת או נשתטית יעבור על חרגמ"ה ויגרש אשתו בע"כ והשני כמו כן יעבור על חרגמ"ה וישא לו על אשתו יש לדון מי משניהם עבר עבירה היותר חמורה ונ"מ לקוברו בין רשעים גמורים או לענין תשובה וכיוצא אבל כשאנחנו מתירין לו היכא שאשתו מורדת הלא אין ענין ההיתר שמותר לו לעבור על חרם רגמ"ה בשביל שאשתו מורדת אלא שההיתר הוא שנתברר שהיא המורדת שבה לא תיקן רגמ"ה ובין אם נתיר לו לגרש בע"כ או לישא אחרת עליה אנו מתירין לו דבר שמעולם לא תיקן רגמ"ה לאוסרו בזה שמותר בכל מה שאפשר לו או בוחר לעצמו הן לגרשה בע"כ הן לישא אחרת ומה חפץ מעתה לדון איזו משניהם חמור יותר להתיר לו הקל הלא בין בזו בין בזו אין עושה דבר האסור ומה שיבחור לו לעשות הרי יעשה דבר שלא חל בו חרגמ"ה כלל ואף לענין טומאה בקרבן צבור מבואר בש"ס יומא דאי טומאה הותרה בצבור עבדין טמאים אף היכא דאפשר בטהורין ע"ש בש"ס בזה שהוא רק ענין תקנה ובזה הפרט לא החל להיות בו תקנה והדברים ברורים לכל משכיל ע"ד אמת:
ו) וכן מבואר בשו"ת ספר יהושע (חלק אע"ז סוס"י צ"ח) דגם במסרבת מלעמוד לד"ת חשובה עוברת עד"י ויכול לגרשה בע"כ אפי' בתוך יב"ח ע"ש. וגם בשו"ת מהר"ם מינץ (סי' ק"ד) נמנו שם כמה גדולים לחתום על פסק ב"ד נגד אשה שמרדה בבעלה להתיר לו לגרשה בע"כ יע"ש. ומפורש בתשובה למהר"ם מרו"ב המועתק בתשב"ץ קטן (סי' תע"א) שהשיב במורדת על בעלה ואינה חפיצה גם לקבל גט בעינא לי' ומצערנא לי' נתיר לו לישא אחרת והיא תשב באלמנות חיות כי דבר פשוט לכל דכל כה"ג לא יעלה על לב איש לבטלו מפ"ו ע"ש. וגם בהגהות מיימוני (הלכות אישות פי"ד) העתיק תשובת מהר"ם מרו"ב באשה הניסת מאמה להיות מורדת בבעלה ואין רצונה בגט שאם לא תחזור בה אחר התראה יזרוק לה גט בע"כ. הרי מפורש דאף למהר"ם מרו"ב שהובא בהגהות מרדכי כתובות פרק אע"פ רמז ר"צ במורדת בטענות מאוס עלי וכו' והן הן דברי תשובת מהר"ם מרו"ב שבשו"ת השרב"א ח"א סי' תתס"א במורדת בבעינא לי' ומצערנא לי' ס"ל גם למהר"ם מרוט"ב דרשות ביד הבעל לגרשה בע"כ או לישא אחרת ואין לנו מעתה שום דעה האוסרת בכה"ג וחידוש על הרמ"א סי' ע"ז בשם הגהות מרדכי ות' הרשב"א שחולקים וס"ל דאין להתיר לו לישא אחרת והלא גם המה לא כתבו שלא להתיר לישא אחרת רק במורדת בטענות מאוס עלי ולא המורדת בבעינא לי' ומצערנא לי' כמבואר כן בתשב"ץ ובהגמ"י הנ"ל ועכ"פ אחר י"ב חודש גם הרמ"א ז"ל הכריע דיכול לגרשה או לישא אחרת עלי':
לכן לדעתי אין כאן לא איסור ולא חרם דאנן שליחותייהו דקמאי עבדינן כרבותינו הקדושים מאורי התורה אשר הורו לנו להתיר בכגון דא ושיהי' ברשיון וחוקי המלוכה:
ידידו: