שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן עז
ב"ה יום ג' דחנוכה תרפ"ח ווארשא. לכ' המופלג וכו' מ' דוד נ"י אצאפ בווארשא:
קבלתי מכתבך והנני בתשובה. דאיתא בגמ' גיטין ' (דף נ"ח ע"א) מעשה בריב"ח שהלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק א' יש בבית האסורים וכו' אמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ענה אותו התינוק ואמר הלא ד' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו אמר מובטחני בו שמורה הוראה בישראל וכו' ולא הי' ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל ומנו רבי ישמעאל בן אלישע. וכבר תמהו המפורשים במה הכיר בתינוק זה שהוא חכם ויהי' מורה הוראה בישראל. הלא לא השיב לו רק קרא כדכתיב. ובספרי על כללי הש"ס שחברתי בילדותי כתבתי בענין כל פסוקא דלא פסקי' משה אנן לא פסקינן לי' (תענית דכ"ז ע"ב. מגילה דכ"ב ע"א). והנה בתוס' סוכה (דל"ח ע"ב) מקשים מהא דאמרינן שם הוא אומר אנא ד' הושיעה נא והם אומרים וכו' הוא אומר אנא ד' הצליחה נא וכו'.
והא אנן מפסיקין הפסוק. הכא שאני שאמרוהו ב' בני אדם כדאיתא בערבי פסחים עכ"ל, והיינו דאמרינן בפסחים (דקי"ט) אנא ד' וכו' אמרו אחי דוד. אנא ד' הצליחה נא אמר דוד. וכיון דמתחילה נחלק הפסוק לשנים גם אנחנו רשאים לחלקו. וראיתי במג"א (סי' נ"א סק"ט) שכ' תמהתי על שנהגו ביום המילה שאומר המוהל וכרות ומחלק קצת פסוקים דהא איתא סופ"ק דברכות (י"ב ע"ב) כל פרשה דלא פסקה משה רבינו וכו' ונ"ל הטעם דאמרינן בסוטה פ"ה משה א' אשירה לד' והם אמרו אשירה לד'.
א"כ מתחילה נאמרה פסקי פסקי לכן אנן נמי אמרינן אותה עכ"ל. והוא כסברת התוס' הנ"ל:
ב) הנה הכלבו מביאו המג"א (סי' תכ"ד סק"ח) תי' על קושית התוס' הנ"ל מאנא ד' דדוקא בתורה ובנביאים. אבל בכתובים אפשר דשרי לחלק ע"ש. ועי' ברוקח (סי' שי"ט) טעמים על הא שמחלקים פסוק יהללו את שם ד': ג) וראיתי בשו"ת דברי יעקב (סי' ד') שנשאל על אמירת י"ג מדות בסליחות ומסיימין בתיבת "ינקה" דהוא באמצע פסוק. והשיב דכלל זה הוא רק באומר דרך קריאה כאדם הקורא בתורה. אבל דרך תפלה ובקשה לית לן בה.
ולכך גם בתפלת י"ח נאמר כמה תיבות מהתורה ומסיימין באמצע כמו אלקי אברהם וכו' והוא כמש"כ המג"א (סי' רפ"ב סק"א) לענין דאיתא (ברכות די"ב ע"ב) כל פרשה דלא פסקה משרע"ה אנן לא פסקינן ואנו אומרים פסוקים בתפלה די"ל דדרך תפלה ובקשה שרי ע"ש:
ד) ולפ"ז מחדש שם בשו"ת ד"י לפי המבואר (בש"ע או"ח סי' תקס"ה) דיחיד האומר י"ג מדות צריך שיאמר דרך קריאה כקורא בתורה. א"כ אסור ליחיד לסיים ונקה. וצריך לגמור כל הפסוק ע"ש. ובאמת ע"פ סברא זו יש לתרץ גם קושי' התוס' סוכה הנ"ל באנא ד' דהוא דרך בקשה:
ה) והנה ראיתי בשו"ת ח"ס (חאו"ח סי' יו"ד) שכ' על מה שנוהגים להתחיל קידוש ליל ש"ק מויהי ערב ויהי ביקר יום הששי והוא באמצע הפסוק ואמרתי ליישב המנהג כי ברצונם להתחיל יום הששי מפני צירוף שם הוי"ה שבראשי תיבות יום הששי ויכלו השמים. ולא נכון להתחיל יום הששי שאין בו משמעות של כלום וע"כ לצרף ויהי ערב וכו' מה תאמר הי' להתחיל תחלת הקרא וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. לא נכון להתחיל בליל ש"ק בזה מפני דרשת רז"ל טוב מאד זה המות. והשתא דלא אפשר באופן אחר שרי למפסק קרא. כנלע"ד לישב המנהג עכ"ל ועי' בס' עיון תפלה הנדפס בסידור אור זרוע בסדר קידוש ליל ש"ק שהנכון לומר וירא אלקים את כל אשר עשה וכו' עיי"ש:
ו) עוד מביא שם הח"ס שהראו לו בס' מגן גבורים. שמביא בשם בנו של המחבר ס' יכין ובועז לחדש דהיכא דאיכא אתנחתא או זקף קטן שפיר דמי ע"ש. ועפ"ז נוכל לתרץ הרבה קושיות הנאמרים בכלל זה. ועי' קושי' הרשב"א (ברכות די"ד) גבי מעריב דבני מערבא ערבית דבר אל בנ"י ואמרת אליהם אני ד' אלקיכם אמת. דהאיך היו מפסיקין. והא כל פרשה דלא פסקה משה לא פסקינן. וראיתי בס' הר סיני (פ' שלח שמביא מס' תפארת צבי) שנדמ"ח שהשיב להשואל מדוע אנו מדלגין את ההלל. והא כל פרשה דלא פסקה וכו'. והשיב כיון שהוא בדרך תפלה שרי ומביא ראי' לזה מהך סוגיא דברכות ע"ש ועיין לעיל. אכן בס' הר סיני תירץ כיון שמצאנו פסוק כזה בפ' אחרי. דבר אל בנ"י ואמרת אליהם אני ה' אלקיכם. א"כ שפיר דמי. עיי"ש דפח"ח שמתרץ כמה קושיות עד"ז:
ז)וראיתי בס' ילקוט הגרשוני בחי' למס' גיטין (דנ"ה) (דף פ"א מדפי הספר) שמביא מס' עין דמעה להגאון ר"ש קלוגער זצ"ל דאם הי' כוונת התינוק רק להודיע שיודע סוף הפסוק הי' די שישיב לו רק התחלת הפסוק הלא ד' זו חטאנו לו. ולמ"ל עוד ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו. ועי"כ ראה ריב"ח סימן שיהי' מורה הוראה. דהא קיי"ל כל פסוקא דלא פסקי' משה לא פסקינן. ולכן סיים התינוק כל הפ' ולא סגי לי' ברישא דקרא. הלא ד' זו חטאנו לו. היינו מכח דכל פסוקא דלא פסקי' משה וכו'. אך א"כ קשה איך ריב"ח אמר רק חצי הפסוק ולא יותר. אך י"ל כיון דהכ' בדרך שאלה ותשובה נאמר. ובע"כ דנאמר בשנים. דרוה"ק שואל מי נתן למשיסה יעקב. וכנס"י משיבים הלא ד' זו חטאנו לו וכיון דנאמר בתחלה בשנים לכך מותר לפסקו בשנים כמש"כ המג"א (סי' תכ"ב) עיי"ש. אבל סיפא דקרא דנאמר ע"י אחד. לכך הי' אסור להתינוק להפסיק. ולכן מזה מוכח דהוי בר הוראה. דבלא"ה כיון שראה התינוק שריב"ח אומר חצי הפ'. א"כ הי' מותר לו לפסוק הפסוק לתרתי. אך התינוק בע"כ שהי' חכם והבין הדין שיש חילוק בין פסוק הנאמר ביחיד ובין פסוק הנאמר בשנים. ולכך סיפא דקרא הנאמר ביחיד לא הפסיק התינוק ואמר כל הפסוק ומוכח דיהי' מורה הוראה בישראל עכ"ל. ולדעתי ניחא הא דריב"ח רק חצי פסוק אמר והפסיק. ע"ד גירסת הירושלמי (פ"ג דהוריות) דריב"ח אמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים הלא ד'. והתינוק אמר זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך. ועי' מש"כ בגירסת הירושלמי בס' שמן אפרסמון (פ' בראשית). ולדעתי ניחא גירסא זו גם למש"כ בס' אמרי זאב (דפ"ו). ועי' בס' ילקוט הגרשוני (דף ס"ה מדה"ס) כיון דבסיום דברי ריב"ח יש אתנחתא שרי להפסיק כמש"כ לעיל אות ו'. ויש לדבר בזה במה שאומרים בשעת הגבה וזאת התורה אשר שם משה לפני ב"י (כפ' ואתחנן) על פי ה' ביד משה (בפ' בהעלותך). ועיין בזה בס' אשכול ענבים. ובחידושי עה"ת שם ואכמ"ל: