אור ברסלב

שות תירוש ויצהר· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן עו

סימן עה

בשם ה' אמור תרע"ג פלונסק שוי"ר לכ' ש"ב י"נ הרב הגאון הג' וכו' מ' אברהם צבי שי' פערלמוטער בועד הרבנים דוארשא:

בדבר המעוגן האברך מו"ה נב"א מפלונסק אשר פנה אלינו בקובלנא איך שזה כמו ארבעה שנים הוא שרוי בלי בית ומנוח והוא בפירוד עם אשתו מרת מאני בת מו"ה ישראל מנחם מעיר ריגא. וגופא דעובדא הכי הוי: כאשר עשה אביו המנוח ז"ל עמו את השידוך הזה היה זאת מתחילתו נגד רצונו של העלם נ' שהי' אז כבן י"ח שנים והכלה מ"מ לא מצאה חן בעיניו ומה גם שהיתה אז כבר כבת שלשים ושנים שנים ויותר. ולא היתה כלל לפי ערך שנותיו של החתן. כי שנותי' היו כמעט בכפלים משנות העלם הנ"ל. רק אביו המנוח הי' להוט אחר הממון אשר אבי הכלה הי' עשיר גדול. וכפה ההר כגיגית על בנו שיסכים לקשר התנאים. אף כי העלם בכה במר נפשו כי הכלה היא מכוערת מאוד. וכי אינה כולה לבוא בחברת ב"א כי יש לה דעת ושכל מועט ואינה למודה כלל. וכי בשביל זה לא נשתדכה עד כה ובאה בשנים. כי כל חתן שהתועד ממה נסע לדרכו ולא חפץ לאמור לדבק טוב. וכל המוהר ומתן שחפץ אביה העשיר לתת לבתו לא המשיכו אחרי' שום חתן, אבל אביו הר"א ז"ל הרעים עליו בקולו באיומים גדולים כי יגרשו מביתו וכי לא יתערב עוד בשום שידוך עבורו ולא ירצה לדעת ממנו וממצב גורלו. והעלם הרך שהי' יתום מאמו ע"ה ובבית אביו הי' אמו חורגתו וגם היא עזרה לאביו במחשבתו לתת עיניהם בממון. עד שברוב כפי' חתם א"ע על התנאים. אבל אח"כ בבואו מהתנאים הלך החתן שחוח בעצבון ויגון לילה כיום. וכל שמחה ערבה ממנו. אח"כ התועדו החתן והכלה לווארשא על איזה שבועות. וגם זאת לא הועיל והחתן לא עזב רגש שנאתו להכלה. עד שהי' בוש לבוא עמה לבית קרוביו העשירים בווארשא כנהוג. כדי שלא יאמרו קרוביו הנ"ל איך הטעה א"ע כ"כ לבחור כלה כזאת. וכה נתפרדו כ"א לבית הוריהם. ועברו זמנים. ועל אפו וחמתו הגבילו אבותיהם זמן החתונה באם הדרך בארץ רוסיא. ובבואם על החתונה ביום א' לפני זמן המוגבל. ואז נתאספו קרובי החתן מעירות שונות שבאו בתור מחותנים קרואים כנהוג. ובראותם את הכלה. התחילו לצעוק מרה על אחיהם וקרובם. איך הרהיב בנפשו לבחור כלה כזאת עבור בנו היתום. והי' מריבות ומדנים באכסני' החתן וקרוביו עד שקרוב הי' בדעתם לנתק קשר השידוך ביום החתונה ולעשות פירוד. אבל אנשים אחרים מן הקרואים התערבו בזה כנהוג ואחר רוב פתויים והפצרות עשו החופה. ושוב גם ביום השני אחר החתונה חשבו לעשות פירוד ורצו לשלוח אחר הרב דשם שיכתוב גט פטורין בין הזוג. אבל גם אז התערבו אנשים מן הצד ועכבו הדבר. והחתן נתרצה לנסוע עם אשתו לבית הוריה לריגא. ושם הי' רק איזה חדשים ושב לבית אביו לפלונסק. וכה הוא בפירוד מאשתו קרוב לארבעה שנים:

במשך שבתו בבית אביו והי' לו צרת אם חורגתו. חשב לעשות שלום עם אשתו. ולקבוע דירתו בפני עצמו. כתב לאשתו וביקש במכתביו אלי' שתבוא לדור עמו לפלונסק. ומה גם כי עיר ריגא היא חוץ לתחום מושב היהודים (הנקרא חוץ מטשערטא) ואין רשות ליהודי פולין לגור שם עפ"י חוקי המלכות. ובשום אופן לא יוכל האברך מ"נ לקבוע דירתו שמה. אבל היא לא רצתה בשום אופן לבוא. ושוב כתבתי כמה מכתבים לאבי האשה. וע"י הרב שי' מריגא עם הפצרות והתראות שתבוא האשה לדור בפלונסק. אבל היא לא נתנה אוזן קשבת. עד שבתחילת החורף העבר נסע האברך לריגא. וגם אני נסעתי עמו וגם דודו ר' אבא צמח והזדמנו את האשה לפני הרב מרינא שי' ודרשתי שתעשה שלום עם בעלה ותבוא לגור בפלונסק. אם מפני כי עפ"י חוקי המלכות נאסר לו לדור בריגא כי גם לנסיעתינו קבלנו רשיון מיוחד מאת שר הפלך דווארשא אל שר הפלך דריגא על י"ד יום. אם מפני כי בשנה החולפת נפטר אביו ז"ל. והוא נשאר גדול הבית לנהל עסקי אביו ולהשגיח על העזבון ולהיות נו"נ בהעסקים שנשארו, מאביו וכל מעותיו. היינו הנדוניא שלו והנדוניא של אשתו חפץ להשאיר בבאנק בריגא כאשר עד כה. רק שאשתו לבדה תיסע עמו לדור בפלונסק. באשר כאן יש לו מקור לפרנסתו מעזבון אביו ז"ל כנ"ל. אבל היא באחת כי לא תבוא לפלונסק. והסכימה רק לדור עמו בריגא. וזה דבר שא"א שידור אדם במקום אשר בכל רגע הוא בפחד ומורא מפקידי הפוליציא. במקום שאין לו זכות ישיבה (פראוואזשיטעלסטווא) ואשר בכל שעה יכולים לגרשו משם ולהרוס מצבו ולשבור אותו לרסיסים כידוע. גם נתנה לפניו תנאי שגם בריגא לא תלך לדור עמו רק אם ישליש כל השטרי שלישות שיש לו על הנדוניא שלו מהבאנק דריגא. גם מהנדוניא שהכניס מבית אביו. שלא ישאר בידו שום תמו"א וראי' אף על רו"כ א' מהונו. ומקור פרנסתם בריגא תהי' מהרבית שיהי' ממעותיהם בהבאנק מה שיגבה השליש אשר תחת ידו יהיו שטרי השלישות שלו כנ"ל והשליש יתן להם לפרנסת ביתם מידו כנ"ל. ובראותו אשר אחר כמה וכמה ימים ימי עמל שישבו בריגא והיא סרבה כנ"ל. ולא רצתה לא שלום ולא גט. אף שדרש האברך הנ"ל להציע טענותיהם לפני בד"צ וד"ת. וכל אשר יפסוק הד"ת לפייסה בממון באם תקבל ממנו גט אז יקיים מצדו אבל היא לא רצתה בשו"א לעמוד עמו לד"ת ע"ז. רק אמרה קבלו דעתי ורצוני בלי שום ד"ת. רק אם יקיים כפי התנאים שלי כנ"ל אז אלכה לדור עמו בריגא.

ובראותינו כי אין קץ ותכלה אחר שישבנו בריגא עשרה ימים אף שנטלטלנו איזה מאות פרסאות מרחק רב כזה שבנו לביתינו ושוב התחלתי לכתוב לאבי האשה וע"י הרב מריגא כמה וכמה מכתבים בפיוסים שתבטל רצונה ותנאי' מפני רצון בעלה. אבל היא עמדה במורדה וסירובה. ושוב נסע האברך מהר"נ אל כ"ת והוא עם הבד"צ שלו כתבו הזמנה אל האשה וע"י הרה"ג אבד"ק ריגא שי' שתבוא לד"ת לווארשא. או תשלח מורשה מצדה אל הד"ת. אם מפאת. א) כי לפי שיטת שו"ת ברית אברהם (סי' צ"ב) הובא בפ"ת אהע"ז (סי' ע"ה סק"ג) ושאר אחרונים מובא בפ"ת (חו"מ סי' י"ד סק"ד) כי בדו"ד שבין איש לאשתו צריכה האשה לילך לד"ת למקום האיש כדין תובע הולך אחר הנתבע ע"ש. ומכש"כ כאן שלא דרשו ממנה לבוא לד"ת לפני ב"ד שבעירו רק לווארשא באם הדרך. ומכש"כ שהבעל כבר הי' בריגא והזמין אותה לד"ת. ועד כמה יטלטלו א"ע טלטולא דגברא קשה לחזור ולנסוע שמה לד"ת אחר שנסיעתו הראשונה לא עשתה פרי כנ"ל. ב) כי אבי האשה נודע בעירו לגבר אלים ועשיר אדיר ועצום. ונודע שיטת הרמ"א ז"ל (חו"מ סי' י"ד) דמוציאין אותו לדון בעיר אחרת ע"ש. ג) כיון שאין שום יהודי מעיר אחרת רשאי לבוא לריגא עפ"י חוק המלכות. א"כ אין הבעל. ולא הבורר מצידו הדיין. יכולים לבוא לד"ת לריגא. כי גם בפעם הראשון שהיו שמה להזמינה לד"ת בהאי פחדא הוי יתבי שלא יבוא פקיד הפוליציא לגרשם מהעיר. וע"ז בא תשובה מהרב הג' מריגא שי' שהיא מסרבת ואינה רוצית לבוא לד"ת. ושוב כתב כ"ת ובד"צ שלו הזמנה שני' שתבוא לד"ת עם התראה שאם תסרב ידונו אותה כמסרבת לבוא לד"ת. וכבר עברו כמה חדשים ואין קול וקשב. כאשר על כל הדברים העבר בין הזוג הנאמרים למעלה יש גב"ע ועוד אנשים נאמנים. והבעל המעוגן מבקש רחמים להוציאו מהמצודה אשר נלכד בה. כי עד מתי ישב גלמוד. ועוד לא קיים מצות פו"ר. ושרוי בלא ברכה וטובה ושמחה ובלא שמירה וחומה מעבירה והרהורי עבירה הקשים: וע"פ הדברים האלה ע"פ דתה"ק נ"ל לפתוח בהיתר זה כי מפני כמה טעמים מותר לו לישא אשה אחרת על אשתו מ"מ עכ"פ אחר אשר יסכימו ע"ז מאה רבנים ובתוכם ת"ח הראוים להצטרף לזה. ואחר אשר ימסר גט לשליח. וגם ישליש כתובתה ובטוחות ביד איש בטוח שיעמוד עמה לדתוה"ק בכל עת שתרצה אודות הנדוניא ושאר טו"ת נגדו ויקיים הפס"ד עפדתוה"ק ובאופן שיהי' לו רשיון עפ"י חוקי הממשלה. וכמו שיתבאר לקמן:

א) יש להתיר משום שטוען שהיא מאוסה בעיניו. והוא מעוגן כארבעה שנים ואינו יכול לסובלה משעה הראשונה עוד מקישור התנאים בודאי מאוסה עליו. וכמש"כ המהרי"ק (שורש ק"ז) הו"ד ברמ"א שם (סו"ס ק"ז) מאחר דמאיס עליו יע"ש. א"כ יש צד היתר גדול עפ"ד הרמב"ם (פי"ד מה' אישות ה"ח) דכופין אותו להוציא בטוענת מאיס עלי יעו"ש. וכמ"כ בטוען הוא מאוסה עלי. דלא יפה כח האשה מכח האיש וכמ"ש בתשו' הרא"ש (כלל מ"ב). ויש לנו תנא דמסייע רבן של ישראל המהר"ם ב"ב (סי' תתר"א) שנראה מדבריו דגם היכא דהמניעה ממנו שטוען דמאוסה עליו כו' שמעוגן עי"ז כופין אותה שתצא יע"ש. וכ"כ בס' בני אהובה (פי"ד מה"א הט"ו) דלענין איסור חדר"ג יש לסמוך על הרמב"ם. וכ"כ בס' חיים ושלום אה"ע סי' א' ד"ו ע"ג. שכן דעת תומת ישרים סי' קל"ט והפני משה ח"ג ריש סי' י"ט ופאת נגב סי' טו"ב יע"ש. וכזאת מצינו להגה"ק בשו"ת צמח צדק החדש (חאה"ע סי' קל"ב) הו"ד בס' שדי חמד (מע' אישות סי' ב' אות ט"ז) בענין כזה דלא מיתדר לי' ונפרד מאשתו שש שנים וטוען שהיא מאוסה בעיניו מותר לישא אשה אחרת ע"פ היתר ממאה רבנים כיון שיש הוכחה שבאמת היא מאוסה לו כיון שנפרד ממנה שש שנים. דאל"כ לא הי' סובל שש שנים ע"ש. ובשו"ת באר משה בתיקון העולם (סי' ט"ז). א"כ כש"כ בנ"ד שנודע ענין המיאוס משעה הראשונה. וכעין שכ' הר"ן בכתובות (דס"ג ע"ב) דבטוענת מאיס עלי אין קונסים אותה ואינה מורדת משום דאנוסה היא. ה"ה הכא בדידי' אם טוען מאוסה עלי הוא אנוס ואין עליו חדר"ג שלא גזר רק על המזידים. אך בודאי צריך רגלים לדבר ואומדנא שמאוסה עליו דאל"כ כל אחד יאמר כן שמאוסה עליו וע"ז היתה גזרת רגמ"ה. אבל היכא שיש רגלים לדבר ומכש"כ ידיעה ברורה מכל פרשת העבר בין הזוג שפיר נאמן שמאוסה עליו. ודעת הרמב"ם והרשב"א דאם האשה טוענת שבעלה מאיס עלי כופין אותו להוציא דאינה כשבוי' אצלו שתבעל לו בע"כ. וע' בב"י (סי' ע"ז) שכ' כיון שיש חולקים ע"ז לא נכנס לכתחילה בספק איסור א"א לעשות גט מעושה רק בדיעבד מהני. וא"כ אם האיש טוען שאשתו מאוסה לו בודאי יש להתיר לו החדר"ג דהרי לדעת רוב הפוסקים עיקר איסור חדר"ג הוא רק מדרבנן. וכנודע משו"ת הרא"ש (לאעה"ז קי"ז) דנכפית מגרש בע"כ דלא תיקן רגמ"ה שתהי' האשה עדיפא ממנו. וכשיטת הרמב"ם הנ"ל במאיס עלי. כ' האור זרוע הגדול ח"א בשו"ת (תשנ"ד) מובא תשו' רבינו ישעי' כרמב"ם. ובשו"ת מהר"ח (א"ז סי' קנ"ה) כ' שכן עשה מהר"ם מעשה כמה פעמים כהרמב"ם ז"ל. ואף דהכנה"ג אהע"ז (סי' א' הגב"י אות ל"ג) כ' דהמורד על אשתו וא' מאוסה עלי חר"ג מנעו מלישא אחרת. מ"מ נ' כ"ז אם בלי ראי' וטעם טוען מאוסה עלי ע"ז גזר ר"ג אבל אם נותן טעם לדבריו ואומדנא דמוכח שכן הדרך להיות מאוסה עליו ע"ז נאמן. וע"ז בעי' מאה רבנים כדי לברר ולראות אם יש ממש בטעמו ואומדנא שלו. וכ"כ בס' גליא מסכתא (ק"א סי' ה') דבטוען מאוסה עלי מתירים לו וכן מתיר בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' צ"ג). ובשו"ת אוריין תליתאי (סי' קי"ג) התיר בנידן שמאס באשתו מפני שחוש השמע שלה מקולקל וכבדה אזנה משמוע אם לא כשמדברים עמה בשאגת קול ומביא דברי הנוב"י דהוי מום וכ' דאף דידע ונתפייס מ"מ כיון דעתה אמר שאינו יכול לקבל ולסבול אין כופין אותו להיות עמה כמ"ש מהרי"ק הנ"ל ע"ש. ואף שרמ"א (סו"ס קי"ז) כ' בשם מהרי"ק דמאוסה עליו ומ"מ לא התיר חר"ג לגרש בע"כ. היינו מפני שטענת האשה הי' דידע ומחל ע"ש. ובנידן דידן מתחילתו ועד סופו הי' בכפי' על אפו וחמתו. וע"י השפעת אביו ואם חורגתו בא בקשר החיתון וסבר שיהי' ביכולתו לסבול. ועי' בב"ש (סו"ס קי"ז) דאיך אפשר לכופו להוליד בני שנואה ויש רגלים לדבר דהיא מאוסה עליו ע"ש. ועי' בשדי חמד (מע' אישות סי' א' אות ה') ד"ה והנה מ"ש בשם הפ"מ כו'.

ובד"ה נמצינו למדין כו' מה שהאריך בענין אם נוכל לומר דידע ומחל כשנשתהה עמה גם אחר שידע מהמום. שהביא בשם כמה מחברים דמצי למימר סבור הייתי שאוכל לקבל ועכשיו אני רואה שאין אני יכול לקבל ע"ש. ומה שמביא שם משו"ת שואל ומשיב (ח"א סי' י"ט) גבי מצורעת דיכול לגרשה בע"כ או לישא אחרת עלי' ובכה"ג אפשר שיכול לומר סבור הייתי שאוכל לקבל וכו' ע"ש. וגם מבואר באחרונים באשה שהיתה בעת החתונה יותר מבת שלשים שנה. ואמרינן בש"ס ב"ב (דקי"ט ע"ב) דאשה שנשאת ביותר מכ' אינה יולדת אלא עד ארבעים שנה. ועי' בשד"ח מע' אישות סי' א' אות מ"א. א"כ יוכל להיות דאיתנייהו הכא הנהו תרתי. היינו ביטול פו"ר עם טענת מאוסה ברגל"ד עיין בדבריהם:

ב) יש להתירו לישא אחרת משום שהאשה הנ"ל היא מסרבת לעמוד לדתוה"ק. וכבר כ' בס' יהושע (אהע"ז סי' צ"ח) דאשה שמסרבת לעמוד לד"ת דינה כעוברת על דת. ומתירין לבעלה החדר"ג. וכ"כ בשו"ת דברי חיים מהד"ק (אהע"ז סי' נ"א) ובשו"ת אבני צדק (אה"ע סי' מ') בשם הגאונים בעל חות דעת ומהרא"ל מסטאניסלב ומטאלטשאווא ז"ל ועוד גאונים שעשו כן להלכה.

הן מטעם מורדת הן מטעם עוברת ע"ד במה שאינה רוצית לעמוד לד"ת. כמבואר בשו"ת דברי חיים (ח"א סי' ה'). ועיין מזה בשו"ת ח"ס (אה"ע סי' קס"ז) ובשו"ת אבן השוהם (סי' א'). ובשו"ת מהר"ם שיק (אה"ע סי' קט"ו). ובשו"ת נטע שורק (אה"ע סי' כ'). שכ' דבמסרבת יש להתירו אף בלא ק' רבנים איברא דיש מאחרונים שדחו זה דאף דמבואר בש"ע (אה"ע סי' קט"ו) דהעוברת ע"ד יוצאת בלא כתובה. היינו כשהיא נותנת מכשול לבעלה כמ"ש הב"ש שם. אמנם ראיתי מי שכ' לתרץ דהגאונים הנ"ל סוברים דדוקא לענין שתהי' יוצאת בלא כתובה התנו שתהי' נותנת מכשול לבעלה משא"כ כשרוצה ליתן כתובה. וגם כ' בשו"ת דברי חיים (סי' נ"א) דאם האשה מסרבת לעמוד לד"ת ומעגנת אותו הוי עוע"ד באיסור שנוגע לבעלה משום שאינו יכול לקיים מצות פו"ר כיון שאגוד בה וגם מביאתו לידי הרהור עבירה כאמור:

הן אמת דמרמ"א וח"מ וב"ש (סי' ע"ז) שכ' סתם משמע דלא בעינן כלל היתר מק' רבנים במורדת. וע' בנוב"י מה"ת (סוס"י קנ"א) וכ"כ בשו"ת רע"א (מה"ת סי' פ"ב). אבל לדעתינו טוב יותר להצריך היתר מק' רבנים כדעת שו"ת מהר"ם פאדבה (סי' י"ג). וכ"כ בשו"ת בית שלמה (חאה"ע סי' פ"ו).

כיון דרמ"א (בסי' ע"ז) כ' מתירין לו היינו עפ"י ק' רבנים עיי"ש. וכן ראיתי בשו"ת אוריין תליתאי (סי' קמ"ד). שמתיר לישא אחרת במסרבת לבוא לד"ת. וכן בשו"ת חתם סופר (חאה"ע סי' קס"ז) מתיר באשה שהיא מסרבת לציית ד"ת לישא אשה אחרת:

ג) יש להתיר כיון שהיא מסרבת לדור עמו בעירו הוי' היא בכלל מורדת. וכמבואר בש"ע אה"ע (סי' ע"ה) ברמ"א בשם תשו' מיימוני דאם יש אמתלאות וטעמים לדבריו האשה צריכה לילך אחריו. והכא יש אמתלאות יותר גדולים מענינו של המעוגן אשר עפ"י חוקי הממשלה אינני רשאי לדור בריגא אף יום א'. ובכל שעה הוא בפחד ומורא שלא יגרשו אותו בין אלו הן הגולין. בודאי לית דין צריך בושש שהאשה צריכה לילך אחריו. וגם מבואר שם ברמ"א סק"א בשם שו"ת תרומת הדשן (סי' תי"ו) דאם לא יוכל להחיות ולפרנס עצמו כופין אשתו שתלך עמו למקום שירצה ע"ש. וכאן בנ"ד הלא הר"נ מלבד שאינו יודע בריגא מטיב מו"מ ומסחר. עוד הלא עפ"י חוקי הממשלה אסור לו לעשות שם מסחר וקנין. ומה גם לקנות או לבנות בית בעיר. ובפרט שאשתו דורשת שישליש השטרי שלישות מהונו וממעותיו שלא יהי' בידו במה לעשות מסחר וקנין. ובעירו אדרבה כבר יש לו ביתו בית חומה הבנוי לתלפיות מעזבון אביו ז"ל וכבר הורגל לנהל עסקי אביו שנשארו לו בירושה הכי יש בכחה לעכב. וכי משועבד הוא אליה להיות כעבד כפות תחת רצונה מבלי לשלוח במסחר ידו. ועי' בשו"ת נוב"י (סי' ס"ז) דגם בהתנה בתנאים רו"א בתנאי כפול שידורו בעיר אבי הכלה ואחר החתונה לא מיתדר לי' לבעל במקום שדר בו חמיו כו' ומביא בשם הגאון מהר"י אבד"ק אה"ו דכופין האשה שתלך אחריו כו'. ובמקום הנוגע לדחקות פרנסה גם הנוב"י ז"ל מודה ע"ש. וע"ש בש"ע דמוציאין ממקום שרובו עכו"ם למקום שרובו ישראל. ועיין בשו"ת חתם סופר (חאה"ע סי' ק"ן ובסי' קנ"ב) בשם מהר"ם ב"ר ברוך שבגליון המרדכי פ' שני דייני (סי' רע"ה) דיכול לכופה לילך אחריו מעיר לעיר ואם לא תאבה ללכת אחריו יש לה דין מורדת וע"ש בד"ה אמנם כו'. ועי' בשו"ת ח"ס (סי' קנ"ב) מה שמביא בשם מהרי"ק (סוס"י ס"ג) אמנם אודות האיש אשר התנו עמו ארוסתו ואבי' ליתן לו נדוניא ועתה פושטים לו הרגל הנראה בעיני שיעמידם לפני ב"ד טובי העיר ואם יסכימו שהם מעוותי' אותו אז יבקשו מאתם שיכתבו הדברים לפני מ"צ והם יעיינו בדבר להתיר לגרשה בע"כ או לישא אחרת וכו' די"ל דמיירי דהיא פסקה ג"כ ע"ע וכו' אבל בלא פשעה וכו' ע"ש. ובח"ס שם (סי' ק"ן) כ' מדברי הרמ"א (סי' נ"ב) דלאחר שנשאה ודאי לא יכול לבגוד באשתו משום שאין נותנים לו מה שפסקו לו וכו'. אבל המעיין בדברי הרמ"א הנ"ל יראה לעין דדוקא שאבי' פסק או אחר אז אינו יכול לבגוד באשתו. דז"ל משום שאין נותנים לו. לשון נסתר. וכן במתני' בפלוגתא דאדמון ורבנן הוא בפוסק מעות לחתנו. אבל בנידון דידן שכבר המעות מסולק להבאנק על שמה. והברירה בידה להרשות לבעלה שיקח המעות מהבאנק ולשלוח במסחר ידו כדרך העולם. והיא עושית ההיפך ואינה רוצית לדור עמו רק בתנאי ובאופן שישליש השטרי שלישות. ולא רק מהנדוניא שהיא הכניסה לו אבל גם מהנדוניא שהי' לו מבית אביו והוא ילך בטל שהבטלה מביאה לידי שעמום. א"כ זאת היא פשיעה גמורה מצידה. והר"ז מורדת גמורה:

סוף דבר אנו נמנים לדבר מצוה להתירו מכבלי העיגון מטעמים המבוארים לעיל.

ובצירוף מצוה דפו"ר דלא קיים עדיין דבזה הסכימו רוב גדולי הפוסקים דלא גזר ר"ג במקום מצוה. ויעי' בש"ע אהע"ז (סי' א' סעי' י') ותשו' הרדב"ז (ח"א סי' ר"ה וסי' קכ"ו קע"ה ותנ"ח). ותשו' מהר"ם אלשקר (סו"ס צ"ה). ושו"ת מהר"ם אלשיך (סי' פ"ו) ושו"ת מבי"ט (ח"ג סי' נ"א) ושו"ת מהרש"ל (סי' ס"ט) ואכמ"ל. ובפרט במקום הרהורי עבירה דחמור טפי וכמש"כ הנוב"י מה"ת (חאהע"ז סי' ו') דאפילו להפוסקים הג"מ ונמוק"י שרגמ"ה גזר אפי' במקום מצוה. היינו בביטול פו"ר. אבל במקום כשלון עבירה לא גזר לכ"ע ע"ש. ובנ"ד הוא בן כ"ב שנים בחום ילדותו ויש לחוש לקילקולא. ובשו"ת ברכת משה (קוה"ת סי' ל' אות א' ב'). ובשו"ת באר משה (סי' ג' וסי' ט"ו). ובשד"ח מע' אישות (סי' ב' אות כ"ד). עכ"פ בנידן דידן יש לנו כמה צדדי היתר ברורים ונכונים. וגם מצד טענת מאוסה ומטעם עוע"ד שמסרבת לד"ת ומטעם ביטול פו"ר והרהורי עבירה, וא"כ אפי' אם בא' מהיתרים אלה אין החלטה להתיר. אבל בצירוף כולם יחד הוי ס"ס להיתירא ומותר לכ"ע וכמש"כ הרשד"ם מאהע"ז (סי' ע"ח) להתיר חר"ג מטעם ס"ם. כיון דאפילו באיסורים הקשים והחמורים של תורה הקילו בס"ס ומכש"כ בזה. ואליבא דאמת יש היתרים דכ"א בפ"ע הוא יסוד חזק להתירו מכבלי העיגון:

והנה מבואר בספרי גדולי האחרונים דאם האשה עוע"ד מתירין לבעלה לישא אשה אחרת אף בלא השלשת גט וכתובה. וע' מזה בשו"ת נוב"י (אהע"ז סי' ק"ב). ובשו"ת מראה יחזקאל (סי' צ"ח). ובפרט כשהיא מסרבת לבוא לד"ת בודאי אין לנו לדאוג בעבורה ולא מפקחינן כלל לטובתה. בכ"ז אנו מתירין רק באם ימסור הגט לשליח בעבורם ובהשלשת כתובות ובטוחות כנ"ל. ובאופן זה אין לפקפק עוד כי פשוט וברור שעפ"י דתוה"ק מותר לישא אשה אחרת על אשתו. ואחר אשר יסכימו ע"ז מאה רבנים כנ"ל ואין כאן לא איסור ולא חרם. ושיהי' ברשיון הממשלה. ואני מחכה לשמוע חו"ד: הנני בזה שארו וידידו. בעזה"י. נשלח לי גב"ע מהרב הגאון מפלונסק ומהרה"ג מראדום שהוא כעת בווארשא. בדבר האברך מפלונסק איך שנפרד מאשתו מריגא. איך שאחר הנשואין כשני חדשים דר עמה בריגא ואח"כ נסע לביתו כי לא רצה לדור בריגא. ואשתו אינה רוצית לילך אחריו רק שידור עמה בריגא והבעל מעוגן זה ד' שנים וצועק הבעל שאין לו פרנסה בריגא ובפלונסק יש לו פרנסה בריווח. וגם אבי הבעל מת והניח לו ירושה וא"א לו לעקור מפלונסק. וגם חוץ מזה טוען האברך כי א"א לו לדור בריגא מחמת החק מהממשלה יר"ה שהיא חוץ לתחום מושב יהודים ואינו רוצה להיות שם בפחד תמיד. וכבר נסעו הבעל והרה"ג מפלונסק נ"י לריגא לעמוד שם עם אשתו לד"ת אצל הרב מריגא. והאשה אינה רוצית לעמוד עמו לד"ת בשום אופן. וגם חוץ מזה אומרת שאף אם מרצה הבעל לדור עמה בריגא לא תדור עמו רק שישליש לה כל השטרי שלישות שיש לו מהנדוני' שלה וגם ישליש כל הונו בריגא בהבאנק ופרנסתו תהי' מהרבית שיעלה. אף שהפרנסה יהי' דחוקה על כל זה אומרת שאינה מרוצת באופן אחר. וגם הרה"ג מראדום שהוא כעת בווארשא שלח לה התראה שתבוא לווארשא לדון עמו כי אבי' עשיר ואלים בעירו ע"כ יהי' הד"ת בווארשא ואם אין רצונה לבוא בעצמה תוכל לשלוח מורשה. והיא מסרבת מלעמוד לד"ת. אח"כ שלח הרב הגאון עוד הפעם להרב בריגא שיתרה בה עוד הפעם והיא אינה רוצית לשמוע. פה תורף הגב"ע ששלחו אלי. ודעתי בזה שאין על הבעל חדר"ג מחמת שלשה טעמים: הא'. שאף שספק לנו אם פולין ורוססיא נחשבין כשני ארצות שבמשנה עכ"ז יכול הבעל לומר קים לי ואין עליו חדר"ג. וחוץ מזה מחמת שאינו רשאי לדור בריגא כנ"ל. ועוד מחמת שהיא מסרבת מלעמוד לד"ת ולילך למקום הבעל לדון. וגם מחמת פרנסה שיש לו בפלונסק ולא בריגא. וגם מחמת שאינה רוצית לדור רק שישליש כל הונו ונדונייתה וגם הבעל לא קיים פו"ר עדיין. זה תורף ההיתרים בקיצור. וכדי לבאר הדברים קצת באריכות הנני לכתוב:

דהנה דבר זה מבואר בקדמונים ובב"ש סי' ע"ה ובחת"ס אהע"ז סי' ק"ן ד"ה אמנם. שכל היכא שהחיוב על האשה לילך אחר הבעל לדור במקום שרוצה הבעל והיא מסרבת נקראת מורדת ומפסדת כתובתה לאחר י"ב חודש מההתראה ראשונה וגם מתירין להבעל לאחר יב"ח לישא אחרת. ומעתה בנ"ד דדעת רוב פוסקים דלא כר"ת אלא דהאשה מחוייבת לדור במקום שרוצה הבעל כל ששניהם במדינה אחת ושני המקומות שלו ושלה שוין. ומדינת רוססיא ופולין כתב הריב"ש הובא בחלקת מחוקק סי' ע"ה סו"ס נ"א דכל שהם תחת מלך א' מדינה אחת מיקרי כי במלכיות תלי' מילתא והיינו שהמלכיות מקפידות שלא לבוא אנשים ממדינה זו למדינה זו וכן מבואר בתשב"ץ ח"ג סי' פ"ו ד"ה ובענין עיי"ש דכל שהולכים לסחור מזו לזו מדינה אחת מיקרי וכן מוכח ברא"ש סוף כתובות לפי טעמו שם. וגם כתבי הפוסקים דמה שאינו מוציאה מכרך לעיר לאו בגודל תלי' מילתא אלא כל שמוצאין לקנות כל מיני מזון במקום הבעל כמו בעירה מחוייבת לילך אחריו ועיי' בזה בתשו' אלשיך. אך הב"י סובר דבלשון תלי' מילתא וכ"ה בב"ש דכל שאין מדברים במקום זה בלשון שבעירה שני מדינות מיקרי ולדידהו אפשר דפולין ורוסי' שני מדינות מיקרי ואינו מוציאה ממקומה. ואף דמבואר בהשאלה בנ"ד דבריגא אין הבעל מוצא פרנסתו רק בפלונסק ובזה כתב התה"ד הובא ברמ"א דמחוייבת לילך אחריו. והריב"ש שחולק כבר כתבו דהריב"ש לא מיירי רק בספק אם יהי' לו פרנסה במקום שהוא רוצה כמבואר בריב"ש סי' פ"א אבל אם יש לו פרנסה בודאי במקומו גם הריב"ש מודה לתה"ד דמחוייבת לילך אחריו אבל ז"א דכבר כתב המהרי"ט בתשו' ח"א סי' מ"ז דגם התה"ד מודה דממדינה למדינה או מכרך לעיר לעולם אין הבעל יכול לכופה אף בשביל פרנסה והתה"ד לא קאמר אלא שיכול להוציאה ממקום הנשואין בשביל פרנסה.

וא"כ להב"י הנ"ל אינה מחויבת לילך אחריו בנ"ד. ומכש"כ דהרמ"א חושש לדעת ר"ת דלעולם אין הבעל יכול להוציאה ממקומה. אך באמת כיון שיש לו ספק אם מחויבת לילך אחריו והאשה יכולה לטעון קים לי שאינני מחויב לילך אחריו אבל הבעל ג"כ יכול לומר קים לי דפולין ורוססיא מדינה אחת ואינני מחויב לדור במקומה במקום שאין לי פרנסה וכל אחד אינו יכול לכוף את חברו. אבל עכ"פ כיון דאין הבעל מחויב לדור במקומה א"כ מחוייבת לקבל ממנו ג"פ כיון שאינו יכול לישא אשה אחרת והוא מחויב בפו"ר וגם מחמת הרהור עבירה אף דהיא אין עלי' שם מורדת אבל עכ"פ גם איסור חדר"ג אין על הבעל כל שאין הבעל מחוייב לדור עמה במקומה וז"ב ופשוט הא חדא. ועוד בנ"ד בלא"ה מודו כ"ע שהדין עם הבעל אף לר"ת ואפילו אם נאמר שהם חשובים שני מדינות כיון דאין רשות להבעל לדור בריגא מפני חק הממשלה יר"ה ואינו מחויב לסכן נפשו ולדור במקום שאין לו רשות ולהיות שרוי תמיד בפחד ואף אם לא יהי' רק קנס ממון מ"מ נפשות מיקרי. כמבואר ברמב"ם גבי מסור דאפילו על ממון הקל הותר עצמו וכו' דמממון יכול לבוא גם לידי נפשות. וכן פשיטא לי' להמהרי"ט הנ"ל דבמקום שמעלילין אינו מחויב לדור במקומה ואדרבה יכול להוציאה למקומו עיי"ש במהרי"ט. ואף דאין זה ברור דהרי אונס רחמנא חייבה לא אמרינן ומה לה באנסו הרי לא נשאת לו אדעתא דהכי וכמו שטען הישועות יעקב הובא בפ"ת שם סי' ע"ה סק"ב אבל מ"מ כיון דאין הבעל יכול לדור בריגא שוב אין עליו איסור חדר"ג כל שאינה הולכת אחריו כיון שהוא מחויב בפו"ר ומחמת הרהורי עבירה שחמור יותר מבמקום מצוה עי' תוס' סוטה (דף ח') ד"ה אם. וא"כ ברור הדבר דאין על הבעל שום חדר"ג. וגם הרבה אחרונים כתבו דבמסרבת לבד מלעמוד לד"ת עוברת על דת מיקרי וכמבואר בדברי חיים מהגאון מצאנז ז"ל. ואפילו אם תאמר האשה שיבוא הבעל לדון עמה בעיר ריגא ודאי דאין הבעל מחויב. חדא דכמה פוסקים סוברים דהבעל מקרי מוחזק ונתבע בדין זה כמבואר בברית אברהם הובא בפ"ת סי' ע"ה ולדעתי לגבי חדר"ג שהוא רק תקנה תמיד הבעל מקרי מוחזק ונתבע וכמש"כ הרשב"א שהובא בר"ן סו"פ מי שהי' נשוי גבי שטר שכתוב בו כ"ה בניסן וניסן סתמי'. דכל שהדין עם האחד מצד הדין והשני בא מחמת תקנה אז הבא מחמת תקנה עליו הראי' דכל ספק בתקנה מבואר בהה"מ ובפוסקים דמוקמינן אדינא. וה"נ הבעל מקרי מוחזק ונתבע. וגם גוף הענין דהתובע הולך אחר הנתבע היא רק מתקנה שהרי מדינא דש"ס אמרינן להיפך עבד לוה וכו' ויעיין בזה בכנה"ג חו"מ סי' י"ד בהגהות הטור אות כ"א ויעיי' במל"מ בפ' כ"א ממלוה ד"ה ועוד יש לחקור בספק בתקנה עיי"ש. וגם חוץ מזה הרי הבעל כבר הי' שם בריגא עם הרב הגאון מפלונסק נ"י והיא לא רצתה לעמוד לד"ת אצל הרב מריגא. וגם חוץ מזה הד"ת מוכרח להיות בווארשא ולא בריגא.

ואף לא במקום הבעל מטעם המבואר ברמ"א חו"מ סי' י"ד סוף סעי' א'. וכבר היתה מסרבת איזו פעמים ולא רצתה לדון עמו בווארשא ואף לשלוח מורשה ממקומה לווארשא לא רצתה. ובפרט שגם בריגא אין רצונה לדור עמו בלתי אם ישליש הנדוני' שלה וגם ישליש הונו להבאנק ויפרנס א"ע מהפ"ט בדוחק ובפלונסק יש לו פרנסה בריוח ובודאי שזה אין הבעל מחויב עפ"י דין. וכיון שאינה רוצית רק בתנאי זה א"כ היא מורדת גמורה ודאי. וודאי דבנ"ד נקראת מורדת ומסרבת והעיקר מחמת הסכנה כנ"ל ואף תנאי בפירוש ל"מ במקום סכנה כמבואר בכנה"ג סי' ע"ה אות י"ח וכ"ה בתשו' אבן שוהם דבמקום סכנה אף תנאי ל"מ ואף ערבות ל"מ במקום סכנה ושם באבן השוהם סי' ב' הסכים לזה הגאון הקדוש ר' נפתלי כ"ץ. אך עכ"ז אף שהיא מורדת ומסרבת על ממון לא נוכל לדונה שלא בפני' וישליש הבעל הנדוני' שלה עם תוספת שליש מזומן כפי מה שיפסקו לה הב"ד בפלונסק וגם ישליש הבעל ג"פ ביד שליח להולכה שכל זמן שתרצה לקבל גיטה ימסור לה השליח הגט ואזי באם יסכימו לזה עוד צ"ט רבנים וגם יציע הבעל את הדבר לפני הממשלה יר"ה והממשלה יתנו להבעל רשות אזי גם מצד דין תורה הקדושה אין על הבעל מפלונסק שום חדר"ג ויכול לישא אשה אחרת:

ע"ז באעה"ח היום מ"ז למב"י שנת תרע"ג לפ"ק. יואב יהושע חופק"ק קינצק. הנה ראינו דברי הרב הגאון המפורסם אב"ד דק' קינצק שליט"א ודבר המפורש א"צ ראי' ולזה הננו מסכימים להיתרא דהאי גברא מפלונסק לישא אשה אחרת:

נאום יהודא ליב ברי"י ז"ל חיב"ק ראדזאנאוו. נאום חיים ברי"א ז"ל הכהן מו"צ בק' ווארשא. ונאום יוסף בורשטיין מו"צ בק' ווארשא. גם הבד"צ דק' עיר לאדו מסכימים לההיתר הנ"ל נאום יוסף פיינער מו"צ דק' לאדו. נאום נתן בהה"צ מור"ם זצ"ל ליפשיטץ מו"צ דק' לאדו. ונאום אברהם אלעור רוטענבערג מו"צ דק' לאדו. ועוד שאר רבנים גאונים מפורסמים מסכימים לההיתר הנ"ל:

תוכן העניינים

שות תירוש ויצהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה